והרסת ילדויות
בשיגעון שלך
ולקחת ממנו
את עצמך
שברת לנו את הלב
לנו ולאישה שהיית אמור לאהוב
חינכת אותנו לדת
אבל אחר כך פגעת פגיעה אנושה בחינוך של עצמך
גרמת לנו לחללים בינינו
לשבירת אמון , בכל דבר שקשור להורות
בעטת בנו כמו בקבוק זכוכית
ונשברנו לשברים
הרסת לנו את האחים הקטנים
ושמת לנו רגלים
כל פעם כשמישהו ממנו ניסה ליצור רגעים חדשים ויפים
דאגת תמיד לתרץ שזאת טובה בשבילנו
ושאסור לנו להתלונן
תמיד דאגת להשמיץ את כל העולם
להפיל האשמות על כולם
הפכת את האישה שלך ממאושרת למסכנה
דאגת לנאום על החשיבות של כמה שיותר ילדים
אבל אף פעם לא לקחת אחריות על אלו שלך.
שברת אותנו כל פעם מחדש
כל פעם כשכל אחד ממנו ניסה להתגבש קצת, להתקדם
דאגת תמיד להיות שם לסדוק אותנו מחדש
להחזיר אותנו לנקודת ההתחלה
וייקח לנו, לי הרבה זמן
עד שנשוב לראות את העולם
בצורה הנכונה.
וכלכך הרבה עבודה
שאולי תצליח בסוף ואולי לא
עד שנצליח,אצליח להפוך מחדש מחבורת שברים למשפחה
ורציתי.
לראות.
בך.
מפלצת.
מפלצות הם לא מורכבות.
ם רק רוע, רוע טהור.
אין אופציות אחרות.
אין ימים שכן וימים שלא
אין ימים שהם נראות נורמליות.
הם רק מפלצות,רעות. ותמיד יהיו.
ואני רק רציתי להצליח
לצלוח את החיים
לצלוח את הניסיונות
שאיזה *אבא* בשמיים
מנסה להתקיל אותי בהם
ואת העולם שמחליט
שאם קיבלת ניסיון אז אתה אמור לעמוד בו.
ולא היתה לי אופציה אחרת
חוץ מלראות בך מפלצת,רוע
אם רציתי לשרוד את החיים בצורה שפויה.
ולפעמים אני כבר לא יודעת
לפעמים נראה שאתה לא מודע
שאתה חי באיזה בועה משל עצמך
רואה את כל הסיטואציה בכלל בצורה לא שפויה
ואולי אתה באמת לא שפוי
אולי זאת באמת מחלת נפש
שהורגת אותך.
ואת כולנו ביחד איתך.
ואני כבר לא יודעת איך עלייך להסתכל
באיזה דמות שלך היום אתקל
אולי אפגוש את העצבני, הכועס
אולי את ההוא המתלונן, המבאס
אולי אותך שיושב וצוחק איתי שעות
או זה שסוחב בשבילנו בכל הארץ עגלות
פאק.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב
יום אחד אתה מפלצת
ויום אחד כוכב
יום אחד שמש
ויום אחד אפלה.
והלוואי
שהייתי יודעת קצת. מה לחשוב.
על כל זה.
שהייתי מצליחה לראות בהפרדה גמורה
את שתי הדמויות
את זו המפלצת
ואת זו שתמיד היית אמור להיות.
בשיגעון שלך
ולקחת ממנו
את עצמך
שברת לנו את הלב
לנו ולאישה שהיית אמור לאהוב
חינכת אותנו לדת
אבל אחר כך פגעת פגיעה אנושה בחינוך של עצמך
גרמת לנו לחללים בינינו
לשבירת אמון , בכל דבר שקשור להורות
בעטת בנו כמו בקבוק זכוכית
ונשברנו לשברים
הרסת לנו את האחים הקטנים
ושמת לנו רגלים
כל פעם כשמישהו ממנו ניסה ליצור רגעים חדשים ויפים
דאגת תמיד לתרץ שזאת טובה בשבילנו
ושאסור לנו להתלונן
תמיד דאגת להשמיץ את כל העולם
להפיל האשמות על כולם
הפכת את האישה שלך ממאושרת למסכנה
דאגת לנאום על החשיבות של כמה שיותר ילדים
אבל אף פעם לא לקחת אחריות על אלו שלך.
שברת אותנו כל פעם מחדש
כל פעם כשכל אחד ממנו ניסה להתגבש קצת, להתקדם
דאגת תמיד להיות שם לסדוק אותנו מחדש
להחזיר אותנו לנקודת ההתחלה
וייקח לנו, לי הרבה זמן
עד שנשוב לראות את העולם
בצורה הנכונה.
וכלכך הרבה עבודה
שאולי תצליח בסוף ואולי לא
עד שנצליח,אצליח להפוך מחדש מחבורת שברים למשפחה
ורציתי.
לראות.
בך.
מפלצת.
מפלצות הם לא מורכבות.
ם רק רוע, רוע טהור.
אין אופציות אחרות.
אין ימים שכן וימים שלא
אין ימים שהם נראות נורמליות.
הם רק מפלצות,רעות. ותמיד יהיו.
ואני רק רציתי להצליח
לצלוח את החיים
לצלוח את הניסיונות
שאיזה *אבא* בשמיים
מנסה להתקיל אותי בהם
ואת העולם שמחליט
שאם קיבלת ניסיון אז אתה אמור לעמוד בו.
ולא היתה לי אופציה אחרת
חוץ מלראות בך מפלצת,רוע
אם רציתי לשרוד את החיים בצורה שפויה.
ולפעמים אני כבר לא יודעת
לפעמים נראה שאתה לא מודע
שאתה חי באיזה בועה משל עצמך
רואה את כל הסיטואציה בכלל בצורה לא שפויה
ואולי אתה באמת לא שפוי
אולי זאת באמת מחלת נפש
שהורגת אותך.
ואת כולנו ביחד איתך.
ואני כבר לא יודעת איך עלייך להסתכל
באיזה דמות שלך היום אתקל
אולי אפגוש את העצבני, הכועס
אולי את ההוא המתלונן, המבאס
אולי אותך שיושב וצוחק איתי שעות
או זה שסוחב בשבילנו בכל הארץ עגלות
פאק.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב
יום אחד אתה מפלצת
ויום אחד כוכב
יום אחד שמש
ויום אחד אפלה.
והלוואי
שהייתי יודעת קצת. מה לחשוב.
על כל זה.
שהייתי מצליחה לראות בהפרדה גמורה
את שתי הדמויות
את זו המפלצת
ואת זו שתמיד היית אמור להיות.
(((((((