זה גם הורמונים לתקופה מסויימת

זה גם תהליך קשה

ייסורי מצפון שילוו אתכם אחר כך 

תחשבו מה אם כן ומה אם לא

ולדעתי כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי ולא כאן בפורום

זו לא החלטה קלה 

בנוסף זה רק טריגר שיעלה דברים שקיימים כבר אז אולי זו דווקא הזדמנות לצמוח מזה

אין לי עצות, בחיים לא היתי במצב כזה שנכנסתי להריון בקלות ממש בלי לרצות מאוד 
מצד שני , אם בעלך בכיר ומרויח טוב, את חיבת לעבוד בשביל הפרנסה או בשביל התעסוקה והיציאה?
כי אם כלכלתי את לא חיבת לעבוד, את יכולה לכייף בדרכים אחרות - חוגים , ליזום עם חברות בבית קפה, לצאת לפארקים, לעשות התעמלות , קורסים דיגיטליים, להפגש עם המשפחה, לא?
 

יש לך הריונות קשים?

זה באמת הלם גדול

וקושי ענק

ולהכניס לתוך החיים שגם ככה מרגישים בטביעה עוד הריון ועוד ילד באמת באמת נראה עכשיו כמו הר בלתי עביר וכמו משהו שחלילה חלילה ירסק הכל סופית.

זה מצב מאוד עדין, מורכב, רגיש,

ומצטרפת לחכמים מעליי - לפנות בהקדם לתמיכה ועזרה

גם תמיכה נפשית ורגשית בך

גם תמיכה מקצועית בכל מה שאת עוברת ובכל מה שמתחולל בך

גם תמיכה הלכתית עם שמיעת כל הצדדים

גם תמיכה ועזרה טכנית ופיזית עם הילדים, הבית והכל

כאשר תמיכה ולהיות עטופה זאת מילת המפתח כאן.

לא להיות עם זה לבד.

לא להשאיר את המצב ככה בלי עזרה וסיוע בכל הכיוונים הנ"ל.

דבר ראשון - הייתי פונה לרב עם כתפיים רחבות ומקבלת הכוונה,

במקביל מתייעצת עם אגודת אפרת שבדיוק על מקרים כגון אלה שמה דגש,

ובמקביל נוסף מוצאת בהקדם כתובת מקצועית לתמיכה נפשית ורגשית של הכל.

אחרי טיפה אוויר לנשימה מנסה לראות איך את מקבלת עזרה עם הילדים שאמרת שקשה לך איתם

אם זה בייביסיטר, שכנה, חברה, הדרכת הורים, ועוד כיוונים שיכולים לעזור שם.

כמובן גם לא לוותר וכן לראות איך את מוצאת דברים שישמחו אותך, שיעשו לך טוב, שתוכלי כן להגיע להתפתחות וזמן לעצמך כמו שכתבת, זה דבר יקר ערך ולא בכדי את כ"כ כמהה אליו, הוא חשוב מאוד מאוד ויכול לשנות את כל המאזן לטובה ב"ה.

לכן לשים עליו לגמרי את הדגש ולראות איך את מצליחה בתוך הכל למצוא את הזמנים הללו.

את האיוורור והזמן לעצמך הזה.

את מילוי המצברים הזה.

את הכיף, השמחה, הרוגע וההנאה שלך.

שזה יהיה ראשון בסדר העדיפויות כרגע.

לגבי חיפוש עבודה - אם יש יכולת כלכלית - הייתי מניחה לזה לגמרי בחודשים הקרובים.

וכאמור מתרכזת בכל הכיוונים הקודמים.

אם אין יכולת כלכלית - לנסות לראות אם אפשר להיעזר במשפחה, או מישהו אחר שיוכל לעזור לטווח הקרוב, או למצוא עבודה שלא מצריכה כרגע כוחות נפש גדולים וכדומה.

לגבי הזוגיות - הזוגיות היא עוגן מאוד מאוד משמעותי בכל מה שעובר עלינו בחיים.

גם מציאת מקום לחיזוק הזוגיות יכול לתת לך המון.

---------

ולגבי גילוי ההריון:

יקרה שאת!

שומעים מבעד למסך את סערת הרגשות שלך...

כשאת כותבת שאת על סף קריסה טוטאלי

שאת אובדת עצות

שאת לא רוצה חלילה לקום מהמיטה

שאת בדיכאון כרגע

אלו כולם  דברים מאוד עוצמתיים שאת חווה כרגע

ובתוספת תחילת הריון וכל ההורמונים שלו, העייפות, הבחילות, הכאבים -

זה כבר יותר מדי!

זה באמת מאוד מאוד מאוד קשה

ומנגד,

המחשבה על הפלה, כפי שכתבת,

גם מבחינה הלכתית,

גם מבחינה רגשית שאמרת שאת לא מסוגלת לחשוב על זה ולאבד ילד חס ושלום,

גם מהבחינה שעברת הפלה טראומתית,

אז לצד המקום הכה חיוני כרגע של קבלת תמיכה ועזרה נפשית רגשית וכל המפורט לעיל,

אולי אולי יעזור לך, לכם,

לחשוב רגע על אפשרות של כן הריון וכן לידה, אבל לומר (אפילו אם זה רק בראש ולא תבחרו כך כמובן) - שאולי אחרי הלידה ההורים יוכלו לעזור בגידול עצמו? אפילו בחודש הראשון,

או אומנה

או אפילו אימוץ

והעיקר לא להפיל.

מתייחסת כרגע לכיוונים ש"על הנייר" הם הזויים ומה פתאום שנבחר בהם או אפילו נחשוב עליהם

אבל כדי אולי להרגיע את הפחד עצמו שחושש מקריסה טוטאלית לחלוטין של כולם, דווקא המקום הזה, שגם לא רוצה להפיל ומזדעזע מהמחשבה על לפגוע בעובד כפי שכתבת במילותייך שלך, אבל גם לא רוצה להתמודד עם זה כרגע - זה אולי יכול לעזור.

(ואולי לא, ואם לא מתאים זרקי הכל לפח כמובן).

אך אם את אומרת לעצמך -

אני אהיה מלווה ועטופה עם המון תמיכה בכל החזיתות

אני אעבור יום יום

ואחרי הלידה אני יודעת שתהיה לי האופציה שההורים יעזרו בגידול, או אומנה עד שנתחזק, או אימוץ, אבל הילד הזה יהיה, הילד הזה יחיה.

וכמובן כמובן אם את תרגישי שאת מסוגלת אתם תגדלו אותו

והקב"ה שבידו הכל ובכוחו הכל נותן ויתן לכם את כל הכוחות והברכה לכך ב"ה! יברך במיוחד את הילד הזה ואת גידולו!

שולחת לך המון תמיכה, כוחות, ותפילה כנה שתראו את האור השלם והטוב במהרה, בכל החזיתות,

שתראו ברכה גדולה ובהירות גדולה בכל צד שתבחרו

ורק בשורות טובות 🙏❤🙏

מה שלומך?

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת