יש לי דוד, הוא דתי והכל, אבל קצת הרבה פחות דוס ממני ומהמשפחה שלי.
אני חושבת/ בטוחה שהוא לא שומר נגיעה (אגב, הוא נשוי עם ילדים קטנים)
ו... אני לא אוהבת לפגוש אותו.
בעצם, לא אוהבת, זו מחמאה. אני שונאת את הפגישות איתו.
הוא נוגע בי!!!!
הוא מלטף אותי!!!
השבוע לפחות הוא לא נישק אותי כמו בפעמים האחרות. אבל הוא ליטף אותי.
וזה היה דוחה.
ולא יכולתי להתחמק כי הוא היה נעלב.
אבל מה לעשות?
אני ילדה גדולה!!!
כבר די הרבה אחרי בת מצווה, הרבה מאד אחרי גיל חינוך, די!!!
אני כבר לא הילדה הקטנה בת 3 שכיף לחבק ולנשק ולהרים אותה על הידיים.
וגם לא בת 8 ולא בת 10. אני הרבה הרבה אחרי.
אוף. לא נעים לי ממנו אבל לא נעים לי מעצמי.
בא לי להקיא כשנוגעים בי ככה.
אני בת, הלו!!!!
למה צריך לגעת בי ולנשק אותי ולחבק אותי? למה כל פעם שנפגשים אי אפשר פשוט להגיד בנימוס "היי, מה קורה?"
וזהו?
למה אני צריכה לשנוא להיפגש איתו בגלל המגעים האלה?
אני בקשר הרבה הרבה הרבה יותר טוב עם דודים אחרים שלי שלא נוגעים בי בקצה הזרת שלהם!
אז למה הוא צריך לגעת בי? אוף.
זה פשוט דוחה אותי ואין לי מה לעשות חוץ מלהתחמק מלפגוש אותו.
כי כשאני ליד ההורים שלי הוא לא מעיז לעשות את זה.
איכססס.











