בוודאי שכואב על כל יהודי שמחלל שבת ועוד יותר כשזה אנשים קרובים ועוד יותר כשזה בגללו במידת מה.
בפורום אפשר לשמוע מגוון דעות, אם מישהו היה רוצה לשמוע את דעתי בלבד או את דעתך בלבד הוא היה יכול לפנות באישי.
הדרישה שלך לפתוח בגילוי נאות מאוד מאוד משונה בעייני.
כל אדם שהדעות שלו לא מתאימות למיינסטרים, ואולי אפילו שומו שמיים שגויות, צריך לפתוח בגילוי נאות?
האם ניק שלדעתו זה לא נורא אם לגבר נשוי יש ידידות צריך לפתוח כל תשובה בגילוי נאות?
האם ניק שהולך לקולנוע ורואה סרטים בנטפליקס צריך לכתוב זאת בכל שרשור שמדבר על צניעות?
האם ניקית שהולכת עם כיסוי ראש חלקי בלבד צריכה לפתוח בגילוי נאות?
האם מי שלא מתגייס לצבא כי תורתו אומנותו צריך לפתוח בגילוי נאות?
האם מי שסומך רק על רבני הקו ורואה ברבני צהר חוטאים ומחטיאים, צריך לפתוח בגילוי נאות?
לכל אחד מהניקים כאן יש סל שלם של דעות וערכים, איננו מסכימים על כל דבר ויש דברים שאחד עושה או חושב שיכולים להיות איומים ונוראיים בעייני ניקים אחרים. אין צורך בפתיחת כל תגובה להתחיל לכתוב את ה"אני מאמין" שלנו מחדש, וגם לא בפעם הראשונה.
אני סומך על פותח השרשור שהוא יכול לקרוא ולהכיל דעות שונות, לברור מתוכן את אלה שמתאימות לו ולא להתפקר בגלל דעות שלא מתאימות לו.
מי שחושש שמשפט כמו "מה אכפת לך מחילול שבת" יטלטל עליו את עולמו ויגרום לו להרהורי כפירה - שלא יכתוב בפורום הזה אלא בפורום של כיתות א-ד, אם בכלל יש כזה.
נניח אני אכתוב שאני לא מוכן ללכת לפארק מסוים בפסח, כי יש אנשים שנכנסים לשם עם חמץ.
מאוד הגיוני שמישהו יכתוב לי "מה זה משנה? אתה אל תכניס חמץ, זהו".
זאת תשובה סבירה בהחלט, גם אם לא כולם מסכימים איתה, ולצאת על כותב התשובה עם משפט בסגנון "מה זאת אומרת מה זה משנה? אנחנו צריכים לבכות על כל יהודי שאוכל חמץ ועוד ברשות הרבים!" נראה לי כמו סתם לחפש אותו ולנסות להקניט אותו. באמת.
אני לא חושב שפותח השרשור ציפה לקבל תשובה בסגנון "אתה צריך להיות עצוב שחמיך וחמותך מחללים שבת", למרות שמן הסתם הוא עצוב מכך. זה פשוט לא יעיל, והוא מחפש כאן פתרונות ולא שיעור במחשבת ישראל.
גם לי יש משפחה שאינה דתית (דודה ובני דודים), וכשעלתה לי שאלה בנוגע לביקור שלהם את אמא שלי בבית חולים בשבת לא התייחסתי לעצב שלי על כך שהם מחללים שבת אלא פשוט שאלתי רב מה ההלכה אומרת. יבש. יתרונות וחסרונות של כל צד וכו'.
לא כי לא אכפת לי מהם ומחילול השבת שלהם, אלא כי אני לא רואה ברגש הזה רלוונטיות כשאני בא לקבוע מה לעשות בתכלס.
התגובה שלי בכלל לא הייתה על זה שכתבת לו את דעתך (השורה הראשונה בתגובתך אליו), אלא התייחסה כולה אל הסוגריים.
מותר לשרוטי לכתוב דברים מסוימים, מותר לך לענות לו ולכתוב שאתה לא מסכים.
מה שהפריע לי זו הדרישה שיכתוב גילוי נאות.
גם לי יש דעות מסוימות שקשורות לחלקים מסוימים בנפש שלי, לדברים שעברתי בחיים וכו'. אני מניח שאתה לא מצפה ממני לכתוב בכל שרשור רלוונטי את הגילוי הנאות שלי...
זו דעתו וזכותו לכתוב. הוא לא פגע באף אחד, בסך הכל שאל שאלה.
הצורה שאתה שופט אנשים זה בדיוק למה אני נגעלת מדתיים, למרות שאני דתיה בעצמי, אבל אני נגעלת מצורת המחשבה ומאיך שהפכתם את היהדות לכת, ומי שלא חבר בכת הזו וחושב קצת שונה אז יוצאים עליו בעלבונות.
לך אולי מפריע חילול שבת, אבל הלבנת פנים ברבים יותר גרועה.
ולך פותח השרשור,
באמת מה מפריע לך? זה לא המקום שלך לדאוג להם, אתה לא אחראי עליהם. אם הם רוצים בעצמם לבוא מבלי שאמרת, זה שלהם, לא שלך. והשלום בית שלך יותר חשוב.
כמה דברים על כך:
1. קודם כל אם מישהו נפגע או מעוניין בנעילה וכדומה - אפשר לדווח על תגובות ולציין בדיוק מה וב"ה נפעל לכך.
2. לעניין עצמו -
לענ"ד כן חשוב לזהות את השורש של הדברים שנאמרו ולשים אליו לב:
א. מצד המקום שאכן חשוב לכבד את הפלטפורמה של פורום דתי, על אנשיו ועל האמונה שלהם - אין ספק כלל. ומצטרפת לחשיבות להזכיר זאת.
אם הייתה אי הבנה בכוונה - זה המקום להסביר, כמו שנעשה, אך האמירה עצמה של כיבוד המקום חשובה ונצרכת.
לא ראיתי כאן שהיא הגיעה "סתם" אלא היה טעם וסיבה לדברים.
שוב, גם אם לא הובנו נכון, כך התפרש.
ב. מצד המקום של לשאול סמכות הלכתית בפסיקה, שלוקחת את כל המורכבויות בחשבון, שרואה את התמונה השלמה, שרואה את המקרה הספציפי - ודאי שזה כיוון נכון שיכול לעזור לפותח.
ובהחלט אפשר להזכיר מקרים שבהם רב (ולא הפורום) יתן פסיקה שזה אכן אפשרי עם לקיחת כל הנ"ל בחשבון, כמו שיש מקרים שהפסיקה תהיה אחרת. אבל הבאת המקום עצמו של ערך המשפחה, ערך השלום, ערך הקירוב והאחווה ודגש על הצד של האדם שמזמין לשבת שלמה, והאורח יבחר בסוף - הוא צד שחשוב גם להביא כאן, שוב, עם דגש על כך שהפורום לא פוסק אלא להביא זאת לפוסק.
(ופותח השרשור, @zakukl1 - מציעה לך לפעול כך ולשאול רב שמקובל עליכם על המקרה שלכם ספציפית, תוך הבאת כל הצדדים בחשבון.)
ג. מצד המקום של גילוי נאות - יש כאן מורכבות ורגישות.
כיוון שמצד אחד אם הייתה הבנה (הגם אם שגויה, כאמור) שאין התייחסות לפלטפורמה הדתית וכו' - אולי יש לה מקום בניסוח נקודתי וענייני.
מצד שני, כמובן שלא צריך לפתוח בגילוי נאות בכל פעם מצד הגולשים עצמם, אך מצד שלישי כן לכבד את המקום ואת הפלטפורמה כל אחד ולשים גם על כך את שיקול הדעת במענה של תגובה.
ד. כאן ספציפית, יכול להיות שהייתה פרשנות שונה למילים "מה מפריע לך בחילול שבת?"
בעוד מאמינה ש@די שרוט התכוונת לכוון לכך שהשואל יתרכז במה בתחום אחריותו ומה בתחום אחריות האורחים, עם התמקדמות בקירוב ובשלום,
בעוד @הסטורי אולי התכוונת לכך שמה מפריע = הכוונה זה לא אכפת לי / לא רלוונטי לי / לא משנה לי שיהודי מחלל שבת.
(אם לא הבנתי נכון את שניכם אשמח לחידוד מה כן הכוונה 
)
אבל משמח מאוד לראות שכן הגעתם להבנה תוך כדי.
בתפילה אישית שנזכה ונצליח כולנו לשמור גם על כבוד המקום (תרתי משמע - קודם כל כבוד הקב"ה ותורתו שהם המעטפת של הפורום הנ"ל וגם כבוד המקום של הפורום עצמו וכל באיו) וגם על כבוד הבריות
וננסה למצוא את האיזון הנכון בין הכל וכמובן שלא תבוא תקלה על ידינו 🙏
קודם כל המקום שלך שחשוב לו *תמיד* כבוד הבריות, וכל אדם באשר הוא אדם - מאוד מוערך בעיניי.
גם לגבי מה שכתבת על אותו שרשור בצמ"ע (לא הכרתי אותו) - אני מאוד שמחה שאתה מביא זאת,
כי אתה בעצם מנכיח את העמדה האמיתית שלך, ובעצם מסביר את עצמך יותר למי שאולי הבין לא נכון או בטעות, וזה גם ראוי בעיניי ומשמח.
לפעמים אנחנו, כולנו, מפרשים לא נכון מילים מסוימות. נכון שזו "הבעיה שלנו" (של מי שלא הבין נכון), אבל בעצם לפעמים אנחנו מבקשים בלי מילים שכן יהיה הסבר אולי למה שלא הבנו, שזה יעזור יותר לראות את התמונה בצלילות.
וכאשר אתה מסביר למה התכוונת במילים "מה מפריע לך בחילול שבת" - יותר יודעים באמת למה התכוונת.
לגבי השורה האחרונה שכתבת עכשיו -
גם של הגילוי הנאות,
גם על אולי אנשים מרגישים מאוימים וזה עצוב -
בתור קוראת מהצד בלבד, (לא בתור מנהלת, ולא בתור השיחות הקודמות בינינו) -
ניתן להבין או לפרש רק מהחתימה שלך עמדה שהיא די נגד כל הדת עצמה.
אולי אני לא מפרשת ולא מבינה נכון, אבל יש בחתימה עצמה אפילו, שמופיעה בכל הודעה, משהו שאומר לי, כקוראת מהצד כאמור: "בראשית נברא היקום. הדבר עצבן המון מאוד אנשים. ונחשב בעיני רבים כדבר חסר טעם לחלוטין." זה הציטוט)
בכנות, שהמשמעות הזו *בעיניי* ובלי שהבנתי לגמרי למה *אתה* מתכוון זה דבר כזה:
בראשית נברא העולם -
כלומר מדובר על בריאת העולם, ה- דבר של האמונה, של הקב"ה,
ולקחת אותו ולומר שזה *עיצבן* המון אנשים
ושזה נחשב בעיני רבים *לחסר טעם*
זה מאוד קשה לקרוא את זה.
ואני יותר מאשמח להבין שלא פירשתי נכון והכוונה שלך אחרת, אבל המילים עצמן הן המילים...
כך שמאוד יכול להיות שאפילו רק בגלל החתימה,
או עוד התבטאויות,
יש את מה שכתבת בשורה האחרונה שלך?
א. לא הכרתי את הציטוטים האלה, ואולי גם אחרים לא.
ב. גם ציטוטים, אם האדם בוחר לצטט דווקא אותם, זו גם הבעת עמדה או אמירה שלו, או לכל הפחות להראות שהוא יותר "מחובר" לדברים האלה, הרי דווקא אותם הוא בחר לצטט, לא?
ג. כתבתי באמת בעיניים שלי כקוראת מהצד, אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, ולא מכירה מה כתבת בפורומים אחרים (לצערי בקושי לפורום הזה מוצאת זמן להיכנס, בפורומים אחרים אין לי מושג מה הולך)
גם להבין זה תמיד טוב, אבל לא תמיד מצליחים עד הסוף. לכן אם יש כוח ואפשרות להבהרה, בטח במקרים שלא הבינו נכון, אולי שווה לנסות
נשמח לדיווחים בפרטי ונבחן כל הודעה לגופה.
(למשל מה שכתבת בפורום צמ"ע - אין לי מושג מה הלך או הולך שם כי לא נכנסת אליו,
אבל אם יש דברים בפורום הזה, אפשר לדווח.
אם יש אי הבנות נוכל לשאול אותו ולברר בצורה אישית,
ואם המסקנות יהיו כאלה ואחרות - אפשר גם לכתוב על גבי הפורום).
ניקית אחרת)
א ב של הפורום זה לא לרדת לפסים אישיים.
הסטורי קובל פה על התנהגות שלא מתאימה לפורום וללא קשר לצד שלי בסיפור זה נראה שאת לקחת את זה למתקפה אישית נגדו. בעיקר הכותרת שלך הוסרה על אף שאני ממעט להתערב ולערוך לאנשים.
למיטב הבנתי אין לו שום דבר נגד די שרוט אישית אלא כל אחד שהיה מתבטא באופן שנוגד את ההלכה ומקטין את החשיבות של עברות (חמורות) בעיני הציבור היה מקבל תגובה זהה.
אני מרשה לעצמי להכליל שתמיד ובמיוחד בימים אלו של ספירת העומר, ראוי שנחמיר קצת יותר במנהג של כבוד זה לזה. לדון ברעיונות ולא באנשים.
(לניק הסטורי עצמו, ככה שזה נכון לכולם.
גם אם העמדות שונות - אנו מבקשים לנהוג בכבוד.
ודאי שלא לדון על ניק ספציפי לגופו של אדם ועל גבי הפורום.
משני הצדדים זה לא נכון, כמו שכתבתי בהודעה הארוכה שלי כאן בשרשור,
ובעוד הודעות -
אם יש איזושהי בעיה עם כל תגובה שהיא -
מבקשים או לפנות בפרטי לכותב וללבן זאת
או לדווח לנו ולומר מה הרצון ונראה יחד כיצד לנהוג.
לדון באדם אישית זה עובר על חוקי הפורום.
לא לדון על די שרוט אישית ולא לדון על הסטורי אישית ולא לדון על אף אחד אישית.
בשרשור קודם אף נעלנו בגלל שדנו אישית שוב בעוד ניקים וגם בך אישית - וכאמור זה נוגד את חוקי הפורום.
חשוב לי לכתוב שיש כאן אנשים באמת טובים,
ודאי שהתרומה של @הסטורי לפורום כניק מוכר שעוזר ותורם רבות חשובה.
אם יש השגות על תגובות שלו - כאמור או לפנות אליו בפרטי או לדווח לנו.
וגם להיפך - אם כלומר גם הוא או כל אחד אחר אם יש השגות על תגובות - לפנות בפרטי או לדווח.
אם מדברים על גופם של דברים - אין בעיה, זה יכול להיות ע"ג הפורום.
אם מדברים על גופו של אדם - אין לזה מקום על גבי הפורום.
אם יש מקרה "מיוחד" וספציפי שרואים שחשוב כן לדבר על גופו של אדם בפורום - קודם כל לברר מולו אישית ולדווח למנהלים, ואם יש אכן מקרה כזה שמצריך התייחסות גם על גבי הפורום - זה יצויין.
לסיכום מזכירה לכולנו את כללי הפורום הזה, כפורום דתי וכפורום שרוצה שכולם ירגישו בו בנוח תוך כדי עמידה על הכללים:
- אין לדון על גופו של אדם בפורום.
- אין לכתוב הודעות פוגעניות
- יש לכבד את הפלטפורמה של הפורום כפורום דתי, על כל המשתמע מכך.
- במקרים של חוסר הסכמות - לפנות אישית לניק ו/או לדווח להנהלה
- לגבי התוכן של הדברים - כמובן שאפשר לדון בצורה מכובדת ועניינית
- במקרים חריגים שרואים שצריך לדבר על אדם ספציפית - זה צריך לעבור קודם בפנייה אליו פרטית ללבן את העניין (אם שייך, כל מקרה לגופו) ו/או לדווח להנהלה ולחשוב יחד. ויכול להיות שיהיו מצבים שתהיה גם הבהרה על גבי הפורום
(כמו שקרה לא מזמן, שהיה כאן ליבון והבהרה חשובים מאוד בפורום, תוך פנייה בפרטי לנוגעים בדבר וכו' - וגם אז ההבהרה ע"ג הפורום הייתה בעיקר על הדבר עצמו).
כל מי שבוחר לכתוב כאן,
וזו בהחלט בחירה,
כולל המנהלים או כל אחד, ללא הבדל - צריך לכבד את הכללים.
גם אם זה היה הסורי, גם אם די שרוט, גם אם את וגם אם אני - אין מקום לירידה לפסים אישיים. אין מקום לתגובות פוגעניות. אין מקום לדון על אדם.
קיבלתי עוד ועוד דיווחים על הודעה ספציפית שכתבת גם בפרטי ונאלצתי למחוק אותה.
לא רק שלא רציתי לערוך אותה כי ביקשת בעבר שלא, אלא גם לא יכולתי לערוך אותה כי כל מילה בה הייתה ירידה אישית על ניק.
זה לא אפשרי ולא מקובל בפורום.
לא משנה מי זה יהיה - ההתנהגות תהיה זהה.
אם פיספנו הודעות - זה בדיוק המקום של הדיווח.
כאן קיבלנו כמה וכמה דיווחים ולכן יותר קל לדעת מול מה נאמר.
בשרשורים אחרים שלא היה דיווח - פחות אפשר להעמיק הודעה הודעה, מנסים, אבל לא תמיד מגיעים לכך.
ואם ראית הודעה שאת מעוניינת למחוק שדיברה עלייך אישית - מוזמנת לדווח (אבל שוב, רק אם את בוחרת כי את חוזרת ואומרת שאת לא מעוניינת בכך) ונמחק או נערוך גם אותה.
אני פניתי אישית לכמה ניקים והדברים מלובנים באישי.
לא הכל ידוע
ולא הכל ע"ג הפורום.
גם עם די שרוט וגם עם הסטורי יש בירורים באישי.
ברגע ש@די שרוט הפנה את תשומת ליבי למלל מסוים - המלל נערך.
וכנ"ל בכל דיווח שיש לנו באישי משתדלים להתייחס.
אי אפשר לתת לאנשים להרגיש רע ולראות את עצמם מבוזים על גבי הפורום, גם אם זה עמדה שדומה לשלנו וגם אם לא - הכבוד של אדם באשר הוא אדם, גולש באשר הוא גולש, צריך להישאר ולהישמר.
לכן כללי הפורום נשארים בעינם. לכולנו. וזו בחירה אם לכתוב כאן, אבל אם כותבים - לכבד את הכללים.
ואני מדגישה לכל יושבי הפורום, כולל את עצמי ואת ההנהלה ואת כולם - אם הכללים יופרו - הודעות יערכו או ימחקו. זה העניין כאן של הפורום.
אנחנו רוצים כמה שאפשר לשמור על סביבה נקייה ונעימה.
לא נאפשר אווירה עכורה, לא נאפשר ירידה לפסים אישיים.
וכל מה שכתבתי כאן: כפי שפירטתי כאן: - נשואים טריים
א. זה בדיוק מה שכתבתי בהודעות שלי - שכללי הפורום חלים על כולם.
אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי, לכן אצטט חלק ממה שכתבתי קודם:
"... כולל המנהלים או כל אחד, ללא הבדל - צריך לכבד את הכללים.
...
גם אם זה היה הסורי, גם אם די שרוט, גם אם את וגם אם אני - אין מקום לירידה לפסים אישיים. אין מקום לתגובות פוגעניות. אין מקום לדון על אדם.
...
לא משנה מי זה יהיה - ההתנהגות תהיה זהה.
אם פיספנו הודעות - זה בדיוק המקום של הדיווח.
כאן קיבלנו כמה וכמה דיווחים ולכן יותר קל לדעת מול מה נאמר.
בשרשורים אחרים שלא היה דיווח - פחות אפשר להעמיק הודעה הודעה, מנסים, אבל לא תמיד מגיעים לכך."
ב. בהמשך לסעיף הקודם - אם פספסנו משהו - זה בדיוק המטרה של הדיווח.
כלומר הכוח הטכני מיועד בדיוק למטרות כאלה, כדי לשמור על האווירה הנעימה עבור כולנו בפורום.
ג. הודעות שעוברות על כללי הפורום יאלצו להימחק או להיות ערוכות או להינעל.
אם יש דיווחים ואנשים אומרים ספציפית שהם מחבקשים למחוק או לערוך, שהם נפגעו אישית וכו' - רוב הסיכויים שכך יהיה.
אם אין דיווחים - או שינעל או שימחק/יערך בהתאם למה ששייך באותו המקרה.
ד. כל מה שכתבת כאילו אני נוהגת איפה ואיפה ונוהגת כך בגלל שהוא "לא מפסיק להחמיא לך" לא רק שלא נכון, גם לא ראוי.
את בוחרת לצרף לי עמדה וכוונות שאין לי אותם.
אני באמת ובתמים מנסה לעשות ככל יכולתי כדי לעמוד בזכות של לנהל את הפורום.
גם אם טעיתי או שגיתי לפעמים, זו המטרה וזו הכוונה.
ודאי שאין כאן התייחסות למי "שמחמיא" וכלל לא ראיתי זאת כאשר נהגתי איך שנהגתי.
ה. כללי הפורום נכונים לפורום.
כאשר נכנסים להנהלה עוברים תדריך גם בעניין הזה, וכל מנהל מחויב לעמוד ולפעול למען שמירה על הכללים.
ו. חלק מכללי הפורום, כאמור, זה בהחלט לא לרדת לפסים אישיים, בהחלט.
ז. ברגע שהיה דיווח על פסים אישיים מ @די שרוט קודם כל ערכתי.
בנוסף, ישר כשראיתי את ההתנהלות ישר כתבתי את זה: טוב רואה שהתפתח כאן תת שרשור רגיש - נשואים טריים
כבר לפני כמה ימים ושוב, מיד כשראיתי.
לא הייתה לי אפשרות לראות לפני, אך מיד כשראיתי - הגבתי.
והגבתי גם על כך ספציפית. אם תקראי את ההודעה תראי שהתייחסתי לכך.
ומעבר לכל זה - אני משתדלת גם באישי ללבן את הדברים עם כל מי שצריך.
במטרה שאכן כולם ירגישו טוב ושנעים להם לגלוש כאן, וכמובן שאין להם או בהם פגיעה.
ח. לגבי השרשור שכתבת - גם אז לא רק נעלתי אלא אמרתי במפורש שאין לרדת לפסים אישיים.
(בציטוט הנ"ל שלי משם:
"השרשור ננעל עקב התפתחות של ירידה לפסים אישיים והתבטאויות פוגעניות.
וכאן חשוב לי גם לכתוב שאנו בתור ההנהלה וגם אני אישית מוחים בתוקף על פגיעה בניקים וניקיות יקרים ויקרות. יש כאן אנשים ונשים נפלאים וטובים,
מותר לא להסכים, אבל יש דרך, ולפגוע אישית היא לא אפשרות."
אגב, הירידה לפסים אישיים באותו שרשור אלייך ספציפית הייתה אחת הסיבות העיקריות לנעילת השרשור ולציון כללי הפורום שאסור לרדת לפסים אישיים ואסור לנקוט במילים פוגעניות (שנאמרו שם גם כלפייך).
ט. ההודעה בפרטי עליה דיברתי היא שביקשת ממני אישית לא לערוך לך תגובות בעבר.
י. אני לא מציעה שיהיה פה גן ילדים, גם אם זה חוזר ונכתב - זה לא מה שהצעתי ולא מה שאני מציעה.
אני רק מבהירה ומזכירה את כללי הפורום, שוב, לכולנו.
אם מישהו בוחר לקחת זאת כגן ילדים - זה כבר לא שלי.
) משתי סיבות. א' אני *באמת* חושב את מה שאכתוב עוד רגע וב' כי אני לא רוצה שתחשבי שזאת ביקורת עליך. להיפך.א. ערכתי את הנ"ל
(כאן: לא מבין אותך, הם יהודים! - נשואים טריים)
ב. להבא כדאי לדווח מהתחלה אם משהו מפריע, או לפנות באישי ונוכל לדאוג לכך גם יותר מוקדם (כפי שפירטתי בהודעה ארוכה שלי כאן בשרשור)
אצליכם?
מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?
אסביר,
הוא איש טוב ואבא טוב.
לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.
מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.
כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.
הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.
הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.
חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.
כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.
מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.
הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.
עד שהוא נכנס הביתה.
הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.
על הכל הוא מוותר.
מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.
עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.
פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.
אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.
ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.
מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.
ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.
עדיין הכל נותר על כנו.
מה כן אפשר לעשות?
אתן שוב את עצתי-
שחררי אותו ותני לו להיות אבא על פי ראות עיניו.
העצה לא מתאימה לך? נפנפי.
ויהי רצון שתראי הרבה ברכה בחייך, נחת מהילדים זוגיות מאושרת.
ומלחמת קיום מאז. יש צורך בעוד אחד כזה? פעם הייתי מצחיק.
יאללה בואו נצחק קצת על עצמנו. מקווה שאצליח להעלות חיוך - נשואים טריים
וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝
אבל גם היום ❤️
ממד אחד חושבת על גירושין מצד שני על הילד שיוולד.
בעלי עוזר לחבר שלו " בן 60" עבר ניכור הורי חי במקלט אדם רווק.
הולך איתו לקניות,מתקשר אליו , מבשל לו (מה שבבית הוא לא עושה) ואומר לי שהוא לוקח ממנו כסף על הבישול כי זה חשמל ומים.
הבנאדם נדבק לבעלי כל הזמן מתקשר , תבוא איתי לאירוע.
הגעתי מהעבודה אחרי שעתיים וחצי של פקקים וקניות בעלי ביקש שאבשל
בישלתי , גם בשביל אותו אדם.
בעלי חוזר ב3-4 לפנות בוקר כל הזמן מסתובב איתו.
עובד רק בעבודה אחת שהכסף לא מספיק , מתבטל.
התייעצתי עם רב מקובל שאמר לי שאותו אדם לא יעזוב את בעלך הוא נדבק אליו ורק יהיה יותר גרוע.
אפילו יש לי אוכל של אותו אחד כדי שנבשל לו.
חוץ מזה שבעלי רב איתי שהלכתי לבת מצוה של אחיינית שלי
ואחותי והוא לא מדברים יש קצר במשפחה.לחמותי היא לא אמרה שלום וחברותי אומרות שהיא דיברה עלי בחתונה שלי ואמרה " אחותי סתומה שהתחתנה".
היה לי ויכוח עם חמותי ובעלי ופתחתי בפניה את עניי הגירושים
אמרתי לה קחי את הבן שלך תחנכי אותו וקחי אותו.
היא ענתה לי שאין לה שליטה עליו ושאני צודקת שאנשים מתגרשים בגלל זה.
ואמרה לו תעזוב את אותו חבר.
אחיות שלו רבו איתו שגר יעזוב וזה לא עוזר.
אין לי את מי לספר ולשתף רק חברה אחת שיודעת
אבל אני מרגישה שנמאס לי מהניצול הזה
אפילו ההורים של בעלי אין להם מה להגיד ומה לעשות- רבו איתו ומה לא...
כן אומרת שבעלי לא מדבר גם עם אחיות האחרות שלי.
מרגישה שנמאס לי מהנישואים האלה
ולגבי שם של גרושה עדיף
אבל לחיות בנחת ובשלווה .
נ.ב - יש סיפור במשפחתי שאני גילתי בשבעה של אימי ע"ה - שהיא היתה מבשלת פעם בשבוע אוכל ושולחת בקופסאות לאדם ערירי ניצול שואה וכך כל שבוע.
אבא שלי ידע מזה והאחים שלי היו מביאים לו
הם סיפרו שהם היו ילדים קטנים והיו שותפים לזה
א. העזרה של בעלך לאדם בודד
ב. חוסר בגבולות בעזרה
ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה
ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו
אתחיל מההתחלה.
בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.
גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.
הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.
כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.
ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.
השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?
למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?
האם את מרגישה שאכפת לו ממך?
האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?
ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?
האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?
תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.
להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.
שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.
למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.
מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.
יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.
מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.
בהצלחה יקרה!
לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?
אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.
החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם.
או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק
או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.
הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?
לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.
שיש כל מיני מורכבויות,
מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.
ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,
וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)
אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.
קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.
יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.
בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר
(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").
מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.
ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך
ובפרט כשאת בהריון
תעצרי אותו לשיחה
ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.
בצורה ברורה.
אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר
לא מקובל וכאלה
רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע
ולא לדפדף את המקרה
כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון
הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.
זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם
מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.
הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,
ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית
לפעמים האנשים האלה סבירים
יודעים לא להפריע.
ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.
ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי
תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.
אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו
נתח מהזמן, שישים לב.
בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!
למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.
את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.
תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.
שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.
כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).
נר איש וביתו
דווקא בחג הזה, חג החנוכה, כשאנחנו מוצאים עצמינו מארחים או מתארחים,
מוקפים בסביבת המון אנשים, משפחה, חברים
דווקא אז חשוב שנזכור את הבסיס שלנו.
שנר איש וביתו.
"ואישתו היא ביתו"
איש ואישתו.
בבית.
פנימה.
כשטוב לנו יחד - מי יכול עלינו
רק מהתנועה *הזו*, מבפנים - החוצה - רק כך נוכל להתעלות.
נתרכז בביתנו פנימה.
נמצא את הכמה רגעים בין לבין, ניצור אותם, ניזום אותם,
נעלה אותם לראש סדרי העדיפויות, מעל הכל.
גם במחיר "ביטול" מפגש משפחתי כזה או אחר,
גם במחיר אחר.
כמה שנצטרך.
עד שנרגיש שאנו מלאים.
וממילא בהתמלאות ובטוב שלנו - נוכל להיות עוד יותר בטוב ועוד יותר להשפיע גם החוצה.
נר ה' נשמת אדם
ה', הקב"ה -
אתה שאמרת שתמחה את שמך מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו
שימכר ספר תורה ובלבד שיהיה שלום בית בין איש לאישתו
ששמך שלום וכמה חשוב השלום. ובראש ובראשונה בין איש לאשתו.
נשמת אדם -
נשמה שנתת בי טהורה היא.
ונשמה שנתת באשתי טהורה היא.
ונשמה שנתת בבעלי טהורה היא.
טהורים הם.
כוונותיה של אישתי טהורות הן, נשמתה טהורה היא, גם אם בטעות פגעה בי.
כוונותיו של בעלי טהורות הן, נשמתו טהורה היא, גם אם בטעות פגע בי.
וכל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן
כוונותיהם טהורות.
וגם אם מעשיהם לעיתים לא מיטיבים - נלמדם איך.
נלמד גם אנחנו יחד.
נלבן. נברר. נתקרב.
נגדל מזה. נתעצם.
נזכור שמי שאמר "ו*כל* זה אינו שווה לי" - היה המן הרשע,
בעוד מרדכי היהודי מלמדנו כי הוא "רצוי *לרוב* אחיו".
והרוב טוב.
ולא צריך לחפש את ה"כל".
נדבק ברוב. ברוב הטוב.
נגדיל אותו.
נמשיך ללמוד אחד את השנייה.
נמשיך ללמוד את עצמינו.
"מוסיף והולך"
נמשיך להוסיף לטוב הזה, כל פעם עוד ועוד
עוד תובנה,
עוד קירבה,
עוד אהבה,
עוד כלים,
עוד תקשורת,
עוד גדילה זוגית ואישית.
8 נרות
8 - מעל הטבע.
נס.
ימים של ניסים, הלל והודיה.
*מעל* הטבע.
וה' מוחה שמו *מעל* המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו
וגם אנחנו, נתבונן *מעל*.
נתבונן ב*מבט על* על הסיטואציה הזוגית שלנו
מה היה שם?
היינו בריב? ריב נוראי? ריחוק איום? מצאתי את עצמי חווה קושי עצום? תסכול עמוק וחוסר אונים?
ואם אני מסתכל/ת במבט על, מה אני רואה?
מה *בעלי* הרגיש וחשב שם?
מה *אשתי* הרגישה וחוותה שם?
"לא טוב היות האדם לבדו" -
לא טוב לו לאדם כאשר הוא לבוד, דבוק, גב אל גב
"אעשה לו עזר כנגדו" -
כנגד, מול, מציאות של פנים מול פנים.
מציאות שרואים גם את ה"פנים" - אראה את הפנים של בעלי, אראה גם את הבפנים של בעלי, את הנשמה שלו - וזו תהיה מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.
מציאות בה אראה את הפנים של אשתי, את הבפנים שלה, את הנשמה שלה - היא מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.
המבט על הזה,
מעל,
יכול ליצור גם אצלנו מעל הטבע.
מעל הטבע האנושי שלנו.
להתגבר.
להתגדל.
להרחיב את כוחות הנפש שלנו.
לעלות מעלה מעלה.
להביט גם מעלה. לקב"ה. שהכל מאיתו. והוא משרה שכינתו ביננו.
ללמוד ממנו ולהביט גם אנחנו מעל הסיטואציה, מעל הפגיעות שלנו,
לנסות לראות *גם* את הצד השני (גם ולא רק, לא לבטל את עצמינו חלילה, לא להתכחש לרגשות שלנו חלילה, אלא להיפך - להכיר בהם. לתת להם מקום. להבין אותם. לעומק.
ובהמשך נוכל גם לתווך ולתקשר זאת *נכון* לבן/בת זוגנו)
לנסות לראות מה עובר ועבר שם במחשבתו, ברגשותיו, בנשמתו?
ולעיתם דווקא *מתוך הקושי*, מתוך הקושי הכי הכי עצום אפילו -
מ-קץ
עת צרה היא ליעקב ו*ממנה* יוושע -
וגם אם הכי חשוך וקשה - עלות השחר עוד תגיע. וקרובה מאין כמותה.
ודווקא מתוך החושך הכי גדול - נדליק את האור.
בלב שלנו.
בלב של החצי השני שלנו.
נראה גם את האור שבו/בה.
את כל הטוב שבו/בה.
נבין מתוך עוצמות הכאב במבט על מה היה כאן בעצם,
מה הוביל לכך,
מה אני הכי הייתי צריך שם?
מה אשתי הכי הייתה צריכה שם?
לכן נזכור -
כשאנחנו במשבר - זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.
כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.
גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.
כשאנחנו נמצאים במשבר -
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.
קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.
כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.
אבל אפשר גם אחרת.
אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.
נר החיים
הנר שמסמל את החיים, "נר ה' נשמת אדם",
והטומאה - מסמלת היא את היעדר החיים.
"טמא" משורש א.ט.ם - אטום - היעדר חיים.
ביצית שיכלה להיות מופרית אך לא הופרתה - תגיע הוסת ותהיה כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.
תינוק שיצא לאוויר העולם וכבר איננו בתוך גופה של אימו - יש כאן מציאות של היעדר חיים בתוך הגוף = טומאה.
אדם שהתקרב למת, נגע במת - יש כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.
הטומאה היא היעדר החיים.
וכאשר אני עם אשתי/בעלי אני רואה חיים.
"ראה חיים עם האישה אשר אהבת"
איתה, ורק איתה אני אראה חיים.
איתו, ורק איתו אני אראה חיים.
ואם חלילה אפזול הצידה ולא אהיה בבלעדיות ונאמנות לאשתי/לבעלי - כאן יש טומאה. כאן יש היעדר חיים. כאן אראה מר.
כאן היוונים רוצים להשכיחם מחוקי תורתך, לטמא את הקדוש לנו, להכניס עבודה זרה בליבנו.
נתחזק בחיים.
בשלמות.
בשלום.
בבלעדיות.
"ראה חיים עם האישה אשר אהבת" - נשואים טריים
רק איתה, עם אשתך, אתה יכול לראות *חיים*
רק לה, לאשתך, תשמור את האהבה שלך.
רק עבורה, עבור אשתך תהיה הגיבור שלה.
תהיה גבר. וגיבור. שלה. ועבורה.
לא לחפש להיות גיבור של אישה רנדומלית, אלא של אשתך.
לא לחפש לעזור ולסייע על חשבון הבית פנימה.
להשקיע את כל הטוב הענק הזה שבך – באשתך.
להסתכל *לה* בעיניים
לשמח *אותה*
להצחיק אותה
לפלרטט איתה
לכתוב לה מכתבים או הודעות משמחות במהלך היום
לשלוח לה אימוג'ים אוהבים
לראות מה קשה *לה*, מה אתה יכול לעשות עבורה? במה אתה יכול לעזור לה?
לראות עוד את כל הטוב הגדול הזה *בה*, במי שכרתת איתה ברית עולם.
אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אשתך.
אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.
זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.
כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!
אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!
כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לאשתך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.
-----------
"שמעי בת וראי והטי אוזנך" ושכחי כל עבודה זרה שבלב וכל גבר זר שאינו בעלך
והטי אוזנך וליבך לאישך שלך.
תהיי האישה שלו, ורק שלו.
שמרי את יופייך, את צחוקך, את ליבך רק לו.
ראי חיים ואהבה יחד איתו
כל כבודך בת מלך – רכזי פנימה, פנימה אל תוך ביתך, פנימה אל אישך.
השקיעי את כל הטוב הזה שנקרא את – בו.
להביט בו בעיניים
לשמח אותו
לצחוק איתו
להעריך ולתמוך בו
לאהוב אותו.
אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אישך.
אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.
זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.
כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!
אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!
כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לבעלך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.
פשוט אני..הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.
עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.
(GPT)
(התודה לפשוט אני ולצ'אט גיפיטו😅)נגמרו לי השמותבעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
השאלה אם יש לו ברירה.
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
לק"י
לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.
ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.
אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.
עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..
זה די פשוט ובסיסי
שיפריע לך
כדאי לשתף בזה❤️
אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים.. או שילמדו בזום.
יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו
ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)
אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם
שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.
אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.
גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.
והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.
אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.
מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.
זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...
העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.
אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.
אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.
וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים
בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...
זו האמת וזו דרכה של תורה
ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.
*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.
אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).
ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.
אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.
היי
מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...
תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה?
ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.
לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.
ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.
שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.
אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.
מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:
1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).
2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.
עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.
כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.
אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.
מלא הצלחה יקרים!
ומזל טוב 🍷
פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.
קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.
אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...
מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש
אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה
ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...
שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)
ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.
אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.
מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר.
שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.
אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.
מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).
באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.
אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.
הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.
כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.
ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.
ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,
ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.
כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,
ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:
בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.
זו ממש עבודת חיים.
בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,
גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם
ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.
ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:
לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.
וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.
וזה ממש לא סתם.
הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -
שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"
וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.
עכשיו,
בתקופה שאסורים,
ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,
ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -
פתאום נלקחה מכם השפה הזו!
משניכם!
אז גם בעלך - זה קשה לו
כי הוא אוהב אותך
ורוצה להגיד את זה
להגיד את זה גם במגע
והוא לא יכול!!!
ואת, אוהבת אותו כל כך
ורוצה להיות קרובה אליו
אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!
ואז מה קורה?
למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...
ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!
ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -
*כי* כל כך אוהבים
*כי* כל כך קשה בלי המגע
ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי
וגם כדי לא ליפול.
השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!
שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!
שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו
שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!
אם מבינים את השורש של זה,
את המקום ממנו הכל קורה -
זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.
כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית
אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך
ואז התסכול גדול שבעתיים
גם אין שפת המגע
וגם אין את שפת המילים
אז כאילו מה? אז מה כן יש?
מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?
מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?
מה, הוא כבר לא אוהב אותי?
מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?
מה יש לנו?!
אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!
יש ביניכם קשר שלם!
אהבה שלמה ואמיתית
אתם פשוט אנושיים!
פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!
והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!
עכשיו זה חשוב חשוב חשוב
אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן
וכ"כ למה?
כי דווקא בימים האלו,
הימים שאיש ואישתו אסורים,
הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".
הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש
אותו איש
או אותה אישה
יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה
ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם
ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי
ע"י קשרים אסורים ל"ע
או מריבות
ויכוחים
צעקות
חוסר הבנה
רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,
או לצחוק ממישהו אחר חלילה,
או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו
וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק
כיוון שאין ואקום בעולם.
איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.
וישר צריך למלא אותו!
כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"
ומפרש רש"י מים אין בו
אבל נחשים ועקרבים יש בו!
ז"א, אם אין את הקירבה
אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!
וצריך להיזהר שבעתיים!
צריך ל"סור מרע" שבעתיים!
ואז "לעשות טוב" שבעתיים
לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)
לא לריב מריבות מכוערות
להמשיך להבין אחד את השני
כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)
כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע
כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,
כן לדבר על הדברים
כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"
או בפתקים
או מחוות
או חיוך
כן להתמלא במה שכן יש
במה שכן היה
להיזכר בזה
לזכור את זה
להפנים את זה
להסניף את זה עמוק לתוכנו
ובשאר הזמן?
בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.
ולשחרר.
להרפות.
ככה זה.
אי אפשר תמיד מושלם.
אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*
זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו
זמן יותר לפיתוח תחביבים
זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר
זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר
זמן יותר לבקר הורים ומשפחה
זמן יותר לישון
זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג
וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו
זמן יותר לעצמו
לעבודה/לימוד תורה
לחברים
ליציאות עם משפחה וחברים
לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו
ואז
כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע
אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -
שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,
ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים
עוד יותר שמחים
עוד יותר *הם*
ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר
כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)
ואז יש גם את הגעגוע
והציפייה
והכמיהה
והתשוקה
ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!
ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.
אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"
שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,
שצריך מדי פעם להתאפס
לאפס אותו.
כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה
אבל כאשר מאפסים אותו
ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה
ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -
שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,
שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,
למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,
אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,
לדבר על הילדים החמודים
להקדיש יותר זמן לילדים החמודים
לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים
לרקוד
לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)
בילוי יזום יחד
שיחה טובה
מבט בעיניים א ר ו ך
ממש להעיר את הקירבה הזו
כמו שעון מעורר
ואז,
במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -
ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות
עם חברה
לצאת לאוויר עם מוזיקה
לישון
להסניף את הילדים
להתפלל על זה ולהתפלל בכלל
להתחזק
לראות סרט טוב
לראות תמונה שלכם יחד
ליצור משהו
לעזור למישהו - בטוב
ממש להתכוונן לזה!
לדבר את זה.
לשהות לבקש מהשם את זה.
במילים פשוטות.
כל יום.
ואם קשה אז יותר חזק לבקש.
ותמיד תמיד לחשוב
מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -
אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?
ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?
וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!
וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!
ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?
מה היקף העבודה?
מנסה להשיג.
המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.
גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.
המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.
אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?
תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.
אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..
בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.
אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..
חזרתי ואמרתי לה - זה שלי! אני רעב!
ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??
בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה?
זה מעניין, לא גוזל יותר מדי זמן אם מכינים תבשילי קדרה, אורז עם ירקות, פשטידות וכיו"ב. בנוסף תזכה להמון מחמאות מאשתך וחמותך.
