בוודאי שכואב על כל יהודי שמחלל שבת ועוד יותר כשזה אנשים קרובים ועוד יותר כשזה בגללו במידת מה.
בפורום אפשר לשמוע מגוון דעות, אם מישהו היה רוצה לשמוע את דעתי בלבד או את דעתך בלבד הוא היה יכול לפנות באישי.
הדרישה שלך לפתוח בגילוי נאות מאוד מאוד משונה בעייני.
כל אדם שהדעות שלו לא מתאימות למיינסטרים, ואולי אפילו שומו שמיים שגויות, צריך לפתוח בגילוי נאות?
האם ניק שלדעתו זה לא נורא אם לגבר נשוי יש ידידות צריך לפתוח כל תשובה בגילוי נאות?
האם ניק שהולך לקולנוע ורואה סרטים בנטפליקס צריך לכתוב זאת בכל שרשור שמדבר על צניעות?
האם ניקית שהולכת עם כיסוי ראש חלקי בלבד צריכה לפתוח בגילוי נאות?
האם מי שלא מתגייס לצבא כי תורתו אומנותו צריך לפתוח בגילוי נאות?
האם מי שסומך רק על רבני הקו ורואה ברבני צהר חוטאים ומחטיאים, צריך לפתוח בגילוי נאות?
לכל אחד מהניקים כאן יש סל שלם של דעות וערכים, איננו מסכימים על כל דבר ויש דברים שאחד עושה או חושב שיכולים להיות איומים ונוראיים בעייני ניקים אחרים. אין צורך בפתיחת כל תגובה להתחיל לכתוב את ה"אני מאמין" שלנו מחדש, וגם לא בפעם הראשונה.
אני סומך על פותח השרשור שהוא יכול לקרוא ולהכיל דעות שונות, לברור מתוכן את אלה שמתאימות לו ולא להתפקר בגלל דעות שלא מתאימות לו.
מי שחושש שמשפט כמו "מה אכפת לך מחילול שבת" יטלטל עליו את עולמו ויגרום לו להרהורי כפירה - שלא יכתוב בפורום הזה אלא בפורום של כיתות א-ד, אם בכלל יש כזה.
נניח אני אכתוב שאני לא מוכן ללכת לפארק מסוים בפסח, כי יש אנשים שנכנסים לשם עם חמץ.
מאוד הגיוני שמישהו יכתוב לי "מה זה משנה? אתה אל תכניס חמץ, זהו".
זאת תשובה סבירה בהחלט, גם אם לא כולם מסכימים איתה, ולצאת על כותב התשובה עם משפט בסגנון "מה זאת אומרת מה זה משנה? אנחנו צריכים לבכות על כל יהודי שאוכל חמץ ועוד ברשות הרבים!" נראה לי כמו סתם לחפש אותו ולנסות להקניט אותו. באמת.
אני לא חושב שפותח השרשור ציפה לקבל תשובה בסגנון "אתה צריך להיות עצוב שחמיך וחמותך מחללים שבת", למרות שמן הסתם הוא עצוב מכך. זה פשוט לא יעיל, והוא מחפש כאן פתרונות ולא שיעור במחשבת ישראל.
גם לי יש משפחה שאינה דתית (דודה ובני דודים), וכשעלתה לי שאלה בנוגע לביקור שלהם את אמא שלי בבית חולים בשבת לא התייחסתי לעצב שלי על כך שהם מחללים שבת אלא פשוט שאלתי רב מה ההלכה אומרת. יבש. יתרונות וחסרונות של כל צד וכו'.
לא כי לא אכפת לי מהם ומחילול השבת שלהם, אלא כי אני לא רואה ברגש הזה רלוונטיות כשאני בא לקבוע מה לעשות בתכלס.
התגובה שלי בכלל לא הייתה על זה שכתבת לו את דעתך (השורה הראשונה בתגובתך אליו), אלא התייחסה כולה אל הסוגריים.
מותר לשרוטי לכתוב דברים מסוימים, מותר לך לענות לו ולכתוב שאתה לא מסכים.
מה שהפריע לי זו הדרישה שיכתוב גילוי נאות.
גם לי יש דעות מסוימות שקשורות לחלקים מסוימים בנפש שלי, לדברים שעברתי בחיים וכו'. אני מניח שאתה לא מצפה ממני לכתוב בכל שרשור רלוונטי את הגילוי הנאות שלי...
זו דעתו וזכותו לכתוב. הוא לא פגע באף אחד, בסך הכל שאל שאלה.
הצורה שאתה שופט אנשים זה בדיוק למה אני נגעלת מדתיים, למרות שאני דתיה בעצמי, אבל אני נגעלת מצורת המחשבה ומאיך שהפכתם את היהדות לכת, ומי שלא חבר בכת הזו וחושב קצת שונה אז יוצאים עליו בעלבונות.
לך אולי מפריע חילול שבת, אבל הלבנת פנים ברבים יותר גרועה.
ולך פותח השרשור,
באמת מה מפריע לך? זה לא המקום שלך לדאוג להם, אתה לא אחראי עליהם. אם הם רוצים בעצמם לבוא מבלי שאמרת, זה שלהם, לא שלך. והשלום בית שלך יותר חשוב.
כמה דברים על כך:
1. קודם כל אם מישהו נפגע או מעוניין בנעילה וכדומה - אפשר לדווח על תגובות ולציין בדיוק מה וב"ה נפעל לכך.
2. לעניין עצמו -
לענ"ד כן חשוב לזהות את השורש של הדברים שנאמרו ולשים אליו לב:
א. מצד המקום שאכן חשוב לכבד את הפלטפורמה של פורום דתי, על אנשיו ועל האמונה שלהם - אין ספק כלל. ומצטרפת לחשיבות להזכיר זאת.
אם הייתה אי הבנה בכוונה - זה המקום להסביר, כמו שנעשה, אך האמירה עצמה של כיבוד המקום חשובה ונצרכת.
לא ראיתי כאן שהיא הגיעה "סתם" אלא היה טעם וסיבה לדברים.
שוב, גם אם לא הובנו נכון, כך התפרש.
ב. מצד המקום של לשאול סמכות הלכתית בפסיקה, שלוקחת את כל המורכבויות בחשבון, שרואה את התמונה השלמה, שרואה את המקרה הספציפי - ודאי שזה כיוון נכון שיכול לעזור לפותח.
ובהחלט אפשר להזכיר מקרים שבהם רב (ולא הפורום) יתן פסיקה שזה אכן אפשרי עם לקיחת כל הנ"ל בחשבון, כמו שיש מקרים שהפסיקה תהיה אחרת. אבל הבאת המקום עצמו של ערך המשפחה, ערך השלום, ערך הקירוב והאחווה ודגש על הצד של האדם שמזמין לשבת שלמה, והאורח יבחר בסוף - הוא צד שחשוב גם להביא כאן, שוב, עם דגש על כך שהפורום לא פוסק אלא להביא זאת לפוסק.
(ופותח השרשור, @zakukl1 - מציעה לך לפעול כך ולשאול רב שמקובל עליכם על המקרה שלכם ספציפית, תוך הבאת כל הצדדים בחשבון.)
ג. מצד המקום של גילוי נאות - יש כאן מורכבות ורגישות.
כיוון שמצד אחד אם הייתה הבנה (הגם אם שגויה, כאמור) שאין התייחסות לפלטפורמה הדתית וכו' - אולי יש לה מקום בניסוח נקודתי וענייני.
מצד שני, כמובן שלא צריך לפתוח בגילוי נאות בכל פעם מצד הגולשים עצמם, אך מצד שלישי כן לכבד את המקום ואת הפלטפורמה כל אחד ולשים גם על כך את שיקול הדעת במענה של תגובה.
ד. כאן ספציפית, יכול להיות שהייתה פרשנות שונה למילים "מה מפריע לך בחילול שבת?"
בעוד מאמינה ש@די שרוט התכוונת לכוון לכך שהשואל יתרכז במה בתחום אחריותו ומה בתחום אחריות האורחים, עם התמקדמות בקירוב ובשלום,
בעוד @הסטורי אולי התכוונת לכך שמה מפריע = הכוונה זה לא אכפת לי / לא רלוונטי לי / לא משנה לי שיהודי מחלל שבת.
(אם לא הבנתי נכון את שניכם אשמח לחידוד מה כן הכוונה 
)
אבל משמח מאוד לראות שכן הגעתם להבנה תוך כדי.
בתפילה אישית שנזכה ונצליח כולנו לשמור גם על כבוד המקום (תרתי משמע - קודם כל כבוד הקב"ה ותורתו שהם המעטפת של הפורום הנ"ל וגם כבוד המקום של הפורום עצמו וכל באיו) וגם על כבוד הבריות
וננסה למצוא את האיזון הנכון בין הכל וכמובן שלא תבוא תקלה על ידינו 🙏
קודם כל המקום שלך שחשוב לו *תמיד* כבוד הבריות, וכל אדם באשר הוא אדם - מאוד מוערך בעיניי.
גם לגבי מה שכתבת על אותו שרשור בצמ"ע (לא הכרתי אותו) - אני מאוד שמחה שאתה מביא זאת,
כי אתה בעצם מנכיח את העמדה האמיתית שלך, ובעצם מסביר את עצמך יותר למי שאולי הבין לא נכון או בטעות, וזה גם ראוי בעיניי ומשמח.
לפעמים אנחנו, כולנו, מפרשים לא נכון מילים מסוימות. נכון שזו "הבעיה שלנו" (של מי שלא הבין נכון), אבל בעצם לפעמים אנחנו מבקשים בלי מילים שכן יהיה הסבר אולי למה שלא הבנו, שזה יעזור יותר לראות את התמונה בצלילות.
וכאשר אתה מסביר למה התכוונת במילים "מה מפריע לך בחילול שבת" - יותר יודעים באמת למה התכוונת.
לגבי השורה האחרונה שכתבת עכשיו -
גם של הגילוי הנאות,
גם על אולי אנשים מרגישים מאוימים וזה עצוב -
בתור קוראת מהצד בלבד, (לא בתור מנהלת, ולא בתור השיחות הקודמות בינינו) -
ניתן להבין או לפרש רק מהחתימה שלך עמדה שהיא די נגד כל הדת עצמה.
אולי אני לא מפרשת ולא מבינה נכון, אבל יש בחתימה עצמה אפילו, שמופיעה בכל הודעה, משהו שאומר לי, כקוראת מהצד כאמור: "בראשית נברא היקום. הדבר עצבן המון מאוד אנשים. ונחשב בעיני רבים כדבר חסר טעם לחלוטין." זה הציטוט)
בכנות, שהמשמעות הזו *בעיניי* ובלי שהבנתי לגמרי למה *אתה* מתכוון זה דבר כזה:
בראשית נברא העולם -
כלומר מדובר על בריאת העולם, ה- דבר של האמונה, של הקב"ה,
ולקחת אותו ולומר שזה *עיצבן* המון אנשים
ושזה נחשב בעיני רבים *לחסר טעם*
זה מאוד קשה לקרוא את זה.
ואני יותר מאשמח להבין שלא פירשתי נכון והכוונה שלך אחרת, אבל המילים עצמן הן המילים...
כך שמאוד יכול להיות שאפילו רק בגלל החתימה,
או עוד התבטאויות,
יש את מה שכתבת בשורה האחרונה שלך?
א. לא הכרתי את הציטוטים האלה, ואולי גם אחרים לא.
ב. גם ציטוטים, אם האדם בוחר לצטט דווקא אותם, זו גם הבעת עמדה או אמירה שלו, או לכל הפחות להראות שהוא יותר "מחובר" לדברים האלה, הרי דווקא אותם הוא בחר לצטט, לא?
ג. כתבתי באמת בעיניים שלי כקוראת מהצד, אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, ולא מכירה מה כתבת בפורומים אחרים (לצערי בקושי לפורום הזה מוצאת זמן להיכנס, בפורומים אחרים אין לי מושג מה הולך)
גם להבין זה תמיד טוב, אבל לא תמיד מצליחים עד הסוף. לכן אם יש כוח ואפשרות להבהרה, בטח במקרים שלא הבינו נכון, אולי שווה לנסות
נשמח לדיווחים בפרטי ונבחן כל הודעה לגופה.
(למשל מה שכתבת בפורום צמ"ע - אין לי מושג מה הלך או הולך שם כי לא נכנסת אליו,
אבל אם יש דברים בפורום הזה, אפשר לדווח.
אם יש אי הבנות נוכל לשאול אותו ולברר בצורה אישית,
ואם המסקנות יהיו כאלה ואחרות - אפשר גם לכתוב על גבי הפורום).
ניקית אחרת)
א ב של הפורום זה לא לרדת לפסים אישיים.
הסטורי קובל פה על התנהגות שלא מתאימה לפורום וללא קשר לצד שלי בסיפור זה נראה שאת לקחת את זה למתקפה אישית נגדו. בעיקר הכותרת שלך הוסרה על אף שאני ממעט להתערב ולערוך לאנשים.
למיטב הבנתי אין לו שום דבר נגד די שרוט אישית אלא כל אחד שהיה מתבטא באופן שנוגד את ההלכה ומקטין את החשיבות של עברות (חמורות) בעיני הציבור היה מקבל תגובה זהה.
אני מרשה לעצמי להכליל שתמיד ובמיוחד בימים אלו של ספירת העומר, ראוי שנחמיר קצת יותר במנהג של כבוד זה לזה. לדון ברעיונות ולא באנשים.
(לניק הסטורי עצמו, ככה שזה נכון לכולם.
גם אם העמדות שונות - אנו מבקשים לנהוג בכבוד.
ודאי שלא לדון על ניק ספציפי לגופו של אדם ועל גבי הפורום.
משני הצדדים זה לא נכון, כמו שכתבתי בהודעה הארוכה שלי כאן בשרשור,
ובעוד הודעות -
אם יש איזושהי בעיה עם כל תגובה שהיא -
מבקשים או לפנות בפרטי לכותב וללבן זאת
או לדווח לנו ולומר מה הרצון ונראה יחד כיצד לנהוג.
לדון באדם אישית זה עובר על חוקי הפורום.
לא לדון על די שרוט אישית ולא לדון על הסטורי אישית ולא לדון על אף אחד אישית.
בשרשור קודם אף נעלנו בגלל שדנו אישית שוב בעוד ניקים וגם בך אישית - וכאמור זה נוגד את חוקי הפורום.
חשוב לי לכתוב שיש כאן אנשים באמת טובים,
ודאי שהתרומה של @הסטורי לפורום כניק מוכר שעוזר ותורם רבות חשובה.
אם יש השגות על תגובות שלו - כאמור או לפנות אליו בפרטי או לדווח לנו.
וגם להיפך - אם כלומר גם הוא או כל אחד אחר אם יש השגות על תגובות - לפנות בפרטי או לדווח.
אם מדברים על גופם של דברים - אין בעיה, זה יכול להיות ע"ג הפורום.
אם מדברים על גופו של אדם - אין לזה מקום על גבי הפורום.
אם יש מקרה "מיוחד" וספציפי שרואים שחשוב כן לדבר על גופו של אדם בפורום - קודם כל לברר מולו אישית ולדווח למנהלים, ואם יש אכן מקרה כזה שמצריך התייחסות גם על גבי הפורום - זה יצויין.
לסיכום מזכירה לכולנו את כללי הפורום הזה, כפורום דתי וכפורום שרוצה שכולם ירגישו בו בנוח תוך כדי עמידה על הכללים:
- אין לדון על גופו של אדם בפורום.
- אין לכתוב הודעות פוגעניות
- יש לכבד את הפלטפורמה של הפורום כפורום דתי, על כל המשתמע מכך.
- במקרים של חוסר הסכמות - לפנות אישית לניק ו/או לדווח להנהלה
- לגבי התוכן של הדברים - כמובן שאפשר לדון בצורה מכובדת ועניינית
- במקרים חריגים שרואים שצריך לדבר על אדם ספציפית - זה צריך לעבור קודם בפנייה אליו פרטית ללבן את העניין (אם שייך, כל מקרה לגופו) ו/או לדווח להנהלה ולחשוב יחד. ויכול להיות שיהיו מצבים שתהיה גם הבהרה על גבי הפורום
(כמו שקרה לא מזמן, שהיה כאן ליבון והבהרה חשובים מאוד בפורום, תוך פנייה בפרטי לנוגעים בדבר וכו' - וגם אז ההבהרה ע"ג הפורום הייתה בעיקר על הדבר עצמו).
כל מי שבוחר לכתוב כאן,
וזו בהחלט בחירה,
כולל המנהלים או כל אחד, ללא הבדל - צריך לכבד את הכללים.
גם אם זה היה הסורי, גם אם די שרוט, גם אם את וגם אם אני - אין מקום לירידה לפסים אישיים. אין מקום לתגובות פוגעניות. אין מקום לדון על אדם.
קיבלתי עוד ועוד דיווחים על הודעה ספציפית שכתבת גם בפרטי ונאלצתי למחוק אותה.
לא רק שלא רציתי לערוך אותה כי ביקשת בעבר שלא, אלא גם לא יכולתי לערוך אותה כי כל מילה בה הייתה ירידה אישית על ניק.
זה לא אפשרי ולא מקובל בפורום.
לא משנה מי זה יהיה - ההתנהגות תהיה זהה.
אם פיספנו הודעות - זה בדיוק המקום של הדיווח.
כאן קיבלנו כמה וכמה דיווחים ולכן יותר קל לדעת מול מה נאמר.
בשרשורים אחרים שלא היה דיווח - פחות אפשר להעמיק הודעה הודעה, מנסים, אבל לא תמיד מגיעים לכך.
ואם ראית הודעה שאת מעוניינת למחוק שדיברה עלייך אישית - מוזמנת לדווח (אבל שוב, רק אם את בוחרת כי את חוזרת ואומרת שאת לא מעוניינת בכך) ונמחק או נערוך גם אותה.
אני פניתי אישית לכמה ניקים והדברים מלובנים באישי.
לא הכל ידוע
ולא הכל ע"ג הפורום.
גם עם די שרוט וגם עם הסטורי יש בירורים באישי.
ברגע ש@די שרוט הפנה את תשומת ליבי למלל מסוים - המלל נערך.
וכנ"ל בכל דיווח שיש לנו באישי משתדלים להתייחס.
אי אפשר לתת לאנשים להרגיש רע ולראות את עצמם מבוזים על גבי הפורום, גם אם זה עמדה שדומה לשלנו וגם אם לא - הכבוד של אדם באשר הוא אדם, גולש באשר הוא גולש, צריך להישאר ולהישמר.
לכן כללי הפורום נשארים בעינם. לכולנו. וזו בחירה אם לכתוב כאן, אבל אם כותבים - לכבד את הכללים.
ואני מדגישה לכל יושבי הפורום, כולל את עצמי ואת ההנהלה ואת כולם - אם הכללים יופרו - הודעות יערכו או ימחקו. זה העניין כאן של הפורום.
אנחנו רוצים כמה שאפשר לשמור על סביבה נקייה ונעימה.
לא נאפשר אווירה עכורה, לא נאפשר ירידה לפסים אישיים.
וכל מה שכתבתי כאן: כפי שפירטתי כאן: - נשואים טריים
א. זה בדיוק מה שכתבתי בהודעות שלי - שכללי הפורום חלים על כולם.
אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי, לכן אצטט חלק ממה שכתבתי קודם:
"... כולל המנהלים או כל אחד, ללא הבדל - צריך לכבד את הכללים.
...
גם אם זה היה הסורי, גם אם די שרוט, גם אם את וגם אם אני - אין מקום לירידה לפסים אישיים. אין מקום לתגובות פוגעניות. אין מקום לדון על אדם.
...
לא משנה מי זה יהיה - ההתנהגות תהיה זהה.
אם פיספנו הודעות - זה בדיוק המקום של הדיווח.
כאן קיבלנו כמה וכמה דיווחים ולכן יותר קל לדעת מול מה נאמר.
בשרשורים אחרים שלא היה דיווח - פחות אפשר להעמיק הודעה הודעה, מנסים, אבל לא תמיד מגיעים לכך."
ב. בהמשך לסעיף הקודם - אם פספסנו משהו - זה בדיוק המטרה של הדיווח.
כלומר הכוח הטכני מיועד בדיוק למטרות כאלה, כדי לשמור על האווירה הנעימה עבור כולנו בפורום.
ג. הודעות שעוברות על כללי הפורום יאלצו להימחק או להיות ערוכות או להינעל.
אם יש דיווחים ואנשים אומרים ספציפית שהם מחבקשים למחוק או לערוך, שהם נפגעו אישית וכו' - רוב הסיכויים שכך יהיה.
אם אין דיווחים - או שינעל או שימחק/יערך בהתאם למה ששייך באותו המקרה.
ד. כל מה שכתבת כאילו אני נוהגת איפה ואיפה ונוהגת כך בגלל שהוא "לא מפסיק להחמיא לך" לא רק שלא נכון, גם לא ראוי.
את בוחרת לצרף לי עמדה וכוונות שאין לי אותם.
אני באמת ובתמים מנסה לעשות ככל יכולתי כדי לעמוד בזכות של לנהל את הפורום.
גם אם טעיתי או שגיתי לפעמים, זו המטרה וזו הכוונה.
ודאי שאין כאן התייחסות למי "שמחמיא" וכלל לא ראיתי זאת כאשר נהגתי איך שנהגתי.
ה. כללי הפורום נכונים לפורום.
כאשר נכנסים להנהלה עוברים תדריך גם בעניין הזה, וכל מנהל מחויב לעמוד ולפעול למען שמירה על הכללים.
ו. חלק מכללי הפורום, כאמור, זה בהחלט לא לרדת לפסים אישיים, בהחלט.
ז. ברגע שהיה דיווח על פסים אישיים מ @די שרוט קודם כל ערכתי.
בנוסף, ישר כשראיתי את ההתנהלות ישר כתבתי את זה: טוב רואה שהתפתח כאן תת שרשור רגיש - נשואים טריים
כבר לפני כמה ימים ושוב, מיד כשראיתי.
לא הייתה לי אפשרות לראות לפני, אך מיד כשראיתי - הגבתי.
והגבתי גם על כך ספציפית. אם תקראי את ההודעה תראי שהתייחסתי לכך.
ומעבר לכל זה - אני משתדלת גם באישי ללבן את הדברים עם כל מי שצריך.
במטרה שאכן כולם ירגישו טוב ושנעים להם לגלוש כאן, וכמובן שאין להם או בהם פגיעה.
ח. לגבי השרשור שכתבת - גם אז לא רק נעלתי אלא אמרתי במפורש שאין לרדת לפסים אישיים.
(בציטוט הנ"ל שלי משם:
"השרשור ננעל עקב התפתחות של ירידה לפסים אישיים והתבטאויות פוגעניות.
וכאן חשוב לי גם לכתוב שאנו בתור ההנהלה וגם אני אישית מוחים בתוקף על פגיעה בניקים וניקיות יקרים ויקרות. יש כאן אנשים ונשים נפלאים וטובים,
מותר לא להסכים, אבל יש דרך, ולפגוע אישית היא לא אפשרות."
אגב, הירידה לפסים אישיים באותו שרשור אלייך ספציפית הייתה אחת הסיבות העיקריות לנעילת השרשור ולציון כללי הפורום שאסור לרדת לפסים אישיים ואסור לנקוט במילים פוגעניות (שנאמרו שם גם כלפייך).
ט. ההודעה בפרטי עליה דיברתי היא שביקשת ממני אישית לא לערוך לך תגובות בעבר.
י. אני לא מציעה שיהיה פה גן ילדים, גם אם זה חוזר ונכתב - זה לא מה שהצעתי ולא מה שאני מציעה.
אני רק מבהירה ומזכירה את כללי הפורום, שוב, לכולנו.
אם מישהו בוחר לקחת זאת כגן ילדים - זה כבר לא שלי.
) משתי סיבות. א' אני *באמת* חושב את מה שאכתוב עוד רגע וב' כי אני לא רוצה שתחשבי שזאת ביקורת עליך. להיפך.א. ערכתי את הנ"ל
(כאן: לא מבין אותך, הם יהודים! - נשואים טריים)
ב. להבא כדאי לדווח מהתחלה אם משהו מפריע, או לפנות באישי ונוכל לדאוג לכך גם יותר מוקדם (כפי שפירטתי בהודעה ארוכה שלי כאן בשרשור)
אצליכם?
אתה לא מכיר זוגות שנשואים עשורים וטוב להם?
וודאי שיש קשיים. גם כרווקים וגם כנשואים.
אבל בסך הכולל- לא סתם הרבה אנשים מתחתנים.
יש בזה הרבה מאוד טוב.
ובזוגיות טובה ונורמלית זה באמת כיף וטוב וממלא, היחד.
גם לא נכון עובדתית.
90 אחוז חיים גרועים יותר?
חצי מתגרשים? לא נכון עובדתית
גם לא נכון שאי אפשר לעשות ילדים לבד מבחינה ביולוגית זה עדיין בלתי אפשרי.
גם לא נכון כי יש מחיר לחופש, יש מיעוט של "חופשיים" אחרי גיל 40 שהם היו מתים שתהיה להם משפחה או קריירה אבל הם התמכרו לחופש והם משלמים את המחיר החברתי של להיות "חופשיים" הרוב המוחלט חוזר לתלם אחרי גיל 20 ומשהו, מקימים משפחות, פוצחים בקריירה ומשמחים את אמא, זה האושר האמיתי, החופש שהוא מתאר בגיל 40 זה מקור לאומללות.
זה שיקוף של עולם ערכי מערבי מנותק משורשים, של אכול ושתה כי מחר נמות. כשאין מוכנות להשקיע, להתאמץ, ליגעת ומצאת - תאמין, באמת זוגיות נראת סוחטת.
כשחיים נכון, כשמבינים שאדם - לעמל יולד, כשבאמת דואגים אחד לשני ומתאמצים לראות אחד את השני - אין דבר שיותר משלים וממלא ונותן שייכות מזוגיות שמתפתחת למשפחה.
גם בתרבות המערבית, רובם המוחלט של האנשים מתחתנים...
לא כל דעה מוזרה היא תרבות מערבית
העלאת על נס דגל החירות.
הרווקות המאוחרת.
הפרוגרסיביות שרואה במשפחה אויב.
אחוזי הגירושים.
עשיית ילד "לבד".
מה זה כל החרא הזה אם לא תרבות המערב על סטרואידים?
וכמה אנשים מנסים באופן אקטיבי להטיף לזה שחתונה זה דבר רע?
מיעוט שבמיעוט.
הפרוגרסיביזם לגמרי תומך בהשמדת המשפחה.
מעצימים את האינדיבידואליזם.
הרבה מאוד באירופה ובארהב בוחרים שלא להתחתן אני לא יודע איפה אתה חי.
לא מיעוט שבמיעוט בכלל.
מרמור והתקרבנות
ויש גם דברים נכונים:
כ50% מתגרשים
אנשים נשארים לעיתים גם כשגרוע להם
ידע מגיע רק מניסיון (ולפעמים ניסיון גם הוא לא מספיק בשביל ידע)
מערכת יחסים יכולה להיות משהו רע (וגם אם היא בינונית היא יכולה להיות דבר מאד רחוק מזוגיות תקינה)
שקר גס.
השקר הכי ברור בכל הפוסט.
זה מספר הזוגות שמתגרשים מתוך אלה שמתחתנים? מה פתאום? אפילו לא קרוב.
האחוזים פחותים
ומי שלא מוכן להסתכן להיפגע לא מוכן להסכים לחיות.
זוגיות היא לא סטטית
כל זוג עובר רגעים שחורים ורגעים מאושרים.
מי שמוכן ללמוד ולעבוד על עצמו ישיג יחס גבוה של רגעים מאושרים לעומת רגעים קשים
עובר רגעים מאושרים
כדי להשיג אותם לא די בעבודה ותהליך עצמי
צריך פרטנר מתאים
לפעמים הוא פשוט לא
מהסיבה שחווה רגע מאושר אחד עם השני
לידה, רגע שקט ונחת עם הילדים
זה רגע של אושר ביחד
אפילו תקווה ביום החתונה שהחיים יהיו מאושרים ביחד
מי שלא חווה שום רגע כזה בשום שלב של הדרך אני בספק אם יש עם מה לעבוד
רגע או חודש או כמה חודשים
של איזשהו אושר
לא יכול להיכנס למשוואה על חיים שלמים
עם מספיק נכונות אפשר להגדיל אותה
קטנות של אושר
זה לא בהכרח פוטנציאל
במיוחד בזוגיות ארוכת שנים
אנשים משתנים
ככל שאדם עושה יותר עבודה עם עצמו
הסטנדרטים שלו עולים
ואז הרגעים של האושר זה פירורים
מול חיים שלמים
אם יש נכונות משני הצדדים
וגם מודעות ויכולת לשניהם
אז אולי
אם זה רק מצד אחד
זה רק עוד פער לרשימת הפערים
אמר רבן שמעון בן גמליאל שלא היו ימים שמחים וטובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים, משום שבימים אלו היו בנות ירושלים יוצאות בבגדים לבנים שאולים כדי לא לבייש איש, רוקדות בכרמים ומוצאות את בני זוגן.
אולי הבן אדם לא גר בירושלים?
וגם אם נכון.
אין עצה ותבונה נגד ה'
שגילה דעתו שזה טוב להתחתן.
ואמר "לא טוב היות האדם לבדו"
ומכלל לאו אתה שומע הן.
ומתפרש כאיסור הלכתי.
"שלא לישב בלא אשה".
אנחנו לא יכולים לחלוק על ה'
גם אם הוא שלח אותנו לשדה מוקשים
של סיכויי הפסד של 90%
שנקרא "זוגיות"
הוא באמת לא ראה בחייו שום מודל זוגיות מתפקד? אפילו אחד?
ההורים שלו? חברים? הוא עצמו?
זה בעיקר נראה כמו דיבור מתוך כאב רגשי, ולא איזו התעמקות פילוסופית בטבע האדם.
ברור מאליו שמי שיש לו את התפיסה הזו לגבי זוגיות, לא יכול בהגדרה להיות בזוגיות מאושרת. זה למה אני ממש לא אוהבת את הבדיחות "נישואים זה כלא" וכל השטויות האלו. שפה ותפיסה משליכות על ההתנהגות בפועל. מי שבא מתוך נקודת הנחה שנישואים זה דבר אפשרי ודורש כבוד ההדי ועבודה על הקשר, יהיה הרבה יותר מאושר לא רק בזוגיות אלא גם בכל החיים שלו. זה דורש עבודת המידות שאנשים מהסוג הזה לא ששים לעשות.
ולא סתם מבחינה תורנית "קשר קליל ולא מחייב" זו זנות לכל דבר. להפריד את האינטימיות ממחויבות והתיחסות מכבדת לכל הרבדים באדם שמולי ולא רק הגוף, זה דבר מבזה לכל המעורבים בעניין.
זה הגיג של אדם מתוסכל, פסימיסט, לא-מדעי בעליל, שחי במעגל חברתי אומלל.
מה הסקרים אמרו על זוגיות מוצלחת לפני 30 שנה? מסקנות אחרות לגמרי.
מה החרטה הכי גדולה של אנשים עריריים לפי הסקרים? מסקנות אחרות לגמרי.
לרב חיים נבון יש המון מה לומר על זה.
כי בגישה כזו - אין הרבה סיכויים שהוא יצליח לנהל זוגיות מאושרת.
אני בעיקר מרחמת עליו... ומאוד מקווה שרוב קוראי הפוסט הזה יודעים את האמת - שבהחלט יש זוגיות טובה ומגדלת ונעימה, שעדיפה על פני כל בדידות שהיא.
(ואני יודעת שאי אפשר לקחת מדגם מייצג מאדם אחד - אבל אני באופן אישי מכירה הרבה יותר זוגות נשואים מאשר גרושים, והם נראים כולם חיים באושר ובשמחה על הבחירה להתחתן.)
– סטטיסטיקות גירושים הן בעייתיות כי למיטב ידיעתי אין ממש מעקב אחרי כמה מתוך הנישואים נגמרים בגירושים. כמובן משתנה ממדינה למדינה.
לדעתי הדרך הטובה יותר לחשב היא דווקא לפי כמות אנשים מתגרשים מתוך 1000 נשואים בשנה * טווח זמן.
בישראל זה בערך 2 מתוך 1000 של אוכלוסיה כללית ובערך 65% נשואים אז 2 מתוך 650.
תריץ כפול 40 שנה נניח מגיעים למשהו כמו 12% נראה לי?
לא הכי מדויק אבל נראה לי שזה נותן תמונה בערך, אז אפשר לתת לזה בערך 20%.
ממחקר אחר שבדקתי בערך 80% מהזוגות הנשואים בארה"ב מדווחים על סיפוק גבוה (לפחות בינתיים...) אם נוריד את אלה שמתגרשים בסוף זה יורד אבל סך־הכל סטטיסטיקה די בסדר.
מבין הקבוצות, אלה שאינם בזוגיות ורוצים להיות, מרגישים רמת סיפוק הכי נמוכה. אחריהם אלה שבזוגיות גרועה (סטטיסטית...), אחריהם אלה שאינם בזוגיות מרצון, והכי למעלה אלה שבזוגיות טובה.
דעתי האישית:
א' זוגיות כן או לא אני חושב שזה משתנה מאדם לאדם. אם מישהו נורא מעריך אוטונומיה, יש לו סיפוק מהקריירה כו' אולי חברים (או שאינו מרגיש צורך בהם) אז הוא נמצא במקום אחד. וגם אם הוא לא יהיה בזוגיות אז זה לא כזה נורא. יש אנשים שממש מתחרפנים להיות לבד וכל היום בדיכי למה הם ישנים לבד ואף־אחד לא בבית ואין מי שיפגוש אותם כו'. אז אין כל־כך מה להשוות בין שתי האוכלוסיות האלה.
ב' אני לא יודע בדיוק מאיפה ההסתכלות הזאת באה אבל הרבה אני רואה התייחסות לזוגיות כאל קזינו. כלומר משחק שרירותי של מזל/הסתברות או שניצחת או שאכלת אותה. כשלמעשה זוגיות זה דווקא אחד הדברים שהם הכי תלויי agency. כאילו זה ליטרלי תלוי במה אתה עושה מההתחלה (בחירת מועמד) ועד הסוף. וכל האינטרקציות היום־יומיות תלויות נטו ב־agency שלך, ביכולת פתירת הבעיות/דיפלומטיה/וכן הלאה שלך. אפשר להתחיל בקטן ועם הזמן להשתפר, בדיוק כמו בעבודה. זה ש־80% מהאוכלוסיה בארץ עובדים במגזר השירותים לא אומר שיש 80% שאעבוד במגזר השירותים. יש 100% שאעבוד בעבודה שאבחר לעבוד בה. אני יכול להיות גם חקלאי או ביולוג ימי. אז כאילו ברוב המקרים זה לא ש"אכלת" אותה אלא יש עוד המון דברים שאפשר לעשות בדרך.
ג' בסופו־של־ּדבר כדי שזוגיות תעבוד צריך לבוא עם תשתית מסוימת, אם מלכתחילה לא מוצאים כל־כך ערך חיובי בזוגיות ומעדיפים "חיים קלים" ובכן מה לעשות? מי שלא אוהב פיצה ולא רוצה לבזבז כסף, למה שיבזבז כסף על פיצה?
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.
מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.
עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.
ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.
אז זה מתבטא במריבה.
מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.
קשה ככ
עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה
בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....
גם לפותחת @רק שואלת10
אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.
אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.
ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.
יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם
בהצלחה רבה רבה
אבל זה גם לא קל
כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך
וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.
גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..
אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל
והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו
אבל תודה רבה לך!
מקווה לטוב
אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)
לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.
לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב
אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.
למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.
זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.
עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.
לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.
יש הכל
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה
או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל
מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי
חברות
אהבה
כבוד
תקשורת טובה
חשמלית ושמה תשוקה
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
גבר ואישה לא אמורים להיות דומים
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
