בוודאי שכואב על כל יהודי שמחלל שבת ועוד יותר כשזה אנשים קרובים ועוד יותר כשזה בגללו במידת מה.
 

בפורום אפשר לשמוע מגוון דעות, אם מישהו היה רוצה לשמוע את דעתי בלבד או את דעתך בלבד הוא היה יכול לפנות באישי.

הדרישה שלך לפתוח בגילוי נאות מאוד מאוד משונה בעייני.

כל אדם שהדעות שלו לא מתאימות למיינסטרים, ואולי אפילו שומו שמיים שגויות, צריך לפתוח בגילוי נאות?

האם ניק שלדעתו זה לא נורא אם לגבר נשוי יש ידידות צריך לפתוח כל תשובה בגילוי נאות?

האם ניק שהולך לקולנוע ורואה סרטים בנטפליקס צריך לכתוב זאת בכל שרשור שמדבר על צניעות?

האם ניקית שהולכת עם כיסוי ראש חלקי בלבד צריכה לפתוח בגילוי נאות?

האם מי שלא מתגייס לצבא כי תורתו אומנותו צריך לפתוח בגילוי נאות?

האם מי שסומך רק על רבני הקו ורואה ברבני צהר חוטאים ומחטיאים, צריך לפתוח בגילוי נאות?

לכל אחד מהניקים כאן יש סל שלם של דעות וערכים, איננו מסכימים על כל דבר ויש דברים שאחד עושה או חושב שיכולים להיות איומים ונוראיים בעייני ניקים אחרים. אין צורך בפתיחת כל תגובה להתחיל לכתוב את ה"אני מאמין" שלנו מחדש, וגם לא בפעם הראשונה. 

אני סומך על פותח השרשור שהוא יכול לקרוא ולהכיל דעות שונות, לברור מתוכן את אלה שמתאימות לו ולא להתפקר בגלל דעות שלא מתאימות לו.

מי שחושש שמשפט כמו "מה אכפת לך מחילול שבת" יטלטל עליו את עולמו ויגרום לו להרהורי כפירה - שלא יכתוב בפורום הזה אלא בפורום של כיתות א-ד, אם בכלל יש כזה.

נניח אני אכתוב שאני לא מוכן ללכת לפארק מסוים בפסח, כי יש אנשים שנכנסים לשם עם חמץ.

מאוד הגיוני שמישהו יכתוב לי "מה זה משנה? אתה אל תכניס חמץ, זהו".

זאת תשובה סבירה בהחלט, גם אם לא כולם מסכימים איתה, ולצאת על כותב התשובה עם משפט בסגנון "מה זאת אומרת מה זה משנה? אנחנו צריכים לבכות על כל יהודי שאוכל חמץ ועוד ברשות הרבים!" נראה לי כמו סתם לחפש אותו ולנסות להקניט אותו. באמת.

אני לא חושב שפותח השרשור ציפה לקבל תשובה בסגנון "אתה צריך להיות עצוב שחמיך וחמותך מחללים שבת", למרות שמן הסתם הוא עצוב מכך. זה פשוט לא יעיל, והוא מחפש כאן פתרונות ולא שיעור במחשבת ישראל.

גם לי יש משפחה שאינה דתית (דודה ובני דודים), וכשעלתה לי שאלה בנוגע לביקור שלהם את אמא שלי בבית חולים בשבת לא התייחסתי לעצב שלי על כך שהם מחללים שבת אלא פשוט שאלתי רב מה ההלכה אומרת. יבש. יתרונות וחסרונות של כל צד וכו'.

לא כי לא אכפת לי מהם ומחילול השבת שלהם, אלא כי אני לא רואה ברגש הזה רלוונטיות כשאני בא לקבוע מה לעשות בתכלס.

התגובה שלי בכלל לא הייתה על זה שכתבת לו את דעתך (השורה הראשונה בתגובתך אליו), אלא התייחסה כולה אל הסוגריים.

מותר לשרוטי לכתוב דברים מסוימים, מותר לך לענות לו ולכתוב שאתה לא מסכים.

מה שהפריע לי זו הדרישה שיכתוב גילוי נאות.

גם לי יש דעות מסוימות שקשורות לחלקים מסוימים בנפש שלי, לדברים שעברתי בחיים וכו'. אני מניח שאתה לא מצפה ממני לכתוב בכל שרשור רלוונטי את הגילוי הנאות שלי... 

זו דעתו וזכותו לכתוב. הוא לא פגע באף אחד, בסך הכל שאל שאלה.

הצורה שאתה שופט אנשים זה בדיוק למה אני נגעלת מדתיים, למרות שאני דתיה בעצמי, אבל אני נגעלת מצורת המחשבה ומאיך שהפכתם את היהדות לכת, ומי שלא חבר בכת הזו וחושב קצת שונה אז יוצאים עליו בעלבונות. 

לך אולי מפריע חילול שבת, אבל הלבנת פנים ברבים יותר גרועה. 

ולך פותח השרשור, 

באמת מה מפריע לך? זה לא המקום שלך לדאוג להם, אתה לא אחראי עליהם. אם הם רוצים בעצמם לבוא מבלי שאמרת, זה שלהם, לא שלך. והשלום בית שלך יותר חשוב.

כמה דברים על כך:

1. קודם כל אם מישהו נפגע או מעוניין בנעילה וכדומה - אפשר לדווח על תגובות ולציין בדיוק מה וב"ה נפעל לכך.

2. לעניין עצמו -

לענ"ד כן חשוב לזהות את השורש של הדברים שנאמרו ולשים אליו לב:

א. מצד המקום שאכן חשוב לכבד את הפלטפורמה של פורום דתי, על אנשיו ועל האמונה שלהם - אין ספק כלל. ומצטרפת לחשיבות להזכיר זאת.

אם הייתה אי הבנה בכוונה - זה המקום להסביר, כמו שנעשה, אך האמירה עצמה של כיבוד המקום חשובה ונצרכת.

לא ראיתי כאן שהיא הגיעה "סתם" אלא היה טעם וסיבה לדברים.

שוב, גם אם לא הובנו נכון, כך התפרש.

ב. מצד המקום של לשאול סמכות הלכתית בפסיקה, שלוקחת את כל המורכבויות בחשבון, שרואה את התמונה השלמה, שרואה את המקרה הספציפי - ודאי שזה כיוון נכון שיכול לעזור לפותח.

ובהחלט אפשר להזכיר מקרים שבהם רב (ולא הפורום) יתן פסיקה שזה אכן אפשרי עם לקיחת כל הנ"ל בחשבון, כמו שיש מקרים שהפסיקה תהיה אחרת. אבל הבאת המקום עצמו של ערך המשפחה, ערך השלום, ערך הקירוב והאחווה ודגש על הצד של האדם שמזמין לשבת שלמה, והאורח יבחר בסוף - הוא צד שחשוב גם להביא כאן, שוב, עם דגש על כך שהפורום לא פוסק אלא להביא זאת לפוסק.

(ופותח השרשור, @zakukl1 - מציעה לך לפעול כך ולשאול רב שמקובל עליכם על המקרה שלכם ספציפית, תוך הבאת כל הצדדים בחשבון.)

ג. מצד המקום של גילוי נאות - יש כאן מורכבות ורגישות.

כיוון שמצד אחד אם הייתה הבנה (הגם אם שגויה, כאמור) שאין התייחסות לפלטפורמה הדתית וכו' - אולי יש לה מקום בניסוח נקודתי וענייני.

מצד שני, כמובן שלא צריך לפתוח בגילוי נאות בכל פעם מצד הגולשים עצמם, אך מצד שלישי כן לכבד את המקום ואת הפלטפורמה כל אחד ולשים גם על כך את שיקול הדעת במענה של תגובה.

ד. כאן ספציפית, יכול להיות שהייתה פרשנות שונה למילים "מה מפריע לך בחילול שבת?"

בעוד מאמינה ש@די שרוט התכוונת לכוון לכך שהשואל יתרכז במה בתחום אחריותו ומה בתחום אחריות האורחים, עם התמקדמות בקירוב ובשלום,

בעוד @הסטורי אולי התכוונת לכך שמה מפריע = הכוונה זה לא אכפת לי / לא רלוונטי לי / לא משנה לי שיהודי מחלל שבת.

(אם לא הבנתי נכון את שניכם אשמח לחידוד מה כן הכוונה )

אבל משמח מאוד לראות שכן הגעתם להבנה תוך כדי. 

בתפילה אישית שנזכה ונצליח כולנו לשמור גם על כבוד המקום (תרתי משמע - קודם כל כבוד הקב"ה ותורתו שהם המעטפת של הפורום הנ"ל וגם כבוד המקום של הפורום עצמו וכל באיו) וגם על כבוד הבריות

וננסה למצוא את האיזון הנכון בין הכל וכמובן שלא תבוא תקלה על ידינו 🙏

קודם כל המקום שלך שחשוב לו *תמיד* כבוד הבריות, וכל אדם באשר הוא אדם - מאוד מוערך בעיניי.

גם לגבי מה שכתבת על אותו שרשור בצמ"ע (לא הכרתי אותו) - אני מאוד שמחה שאתה מביא זאת,

כי אתה בעצם מנכיח את העמדה האמיתית שלך, ובעצם מסביר את עצמך יותר למי שאולי הבין לא נכון או בטעות, וזה גם ראוי בעיניי ומשמח. 

לפעמים אנחנו, כולנו, מפרשים לא נכון מילים מסוימות. נכון שזו "הבעיה שלנו" (של מי שלא הבין נכון), אבל בעצם לפעמים אנחנו מבקשים בלי מילים שכן יהיה הסבר אולי למה שלא הבנו, שזה יעזור יותר לראות את התמונה בצלילות.

וכאשר אתה מסביר למה התכוונת במילים "מה מפריע לך בחילול שבת" - יותר יודעים באמת למה התכוונת.

לגבי השורה האחרונה שכתבת עכשיו -

גם של הגילוי הנאות,

גם על אולי אנשים מרגישים מאוימים וזה עצוב -

בתור קוראת מהצד בלבד, (לא בתור מנהלת, ולא בתור השיחות הקודמות בינינו) -

ניתן להבין או לפרש רק מהחתימה שלך עמדה שהיא די נגד כל הדת עצמה.

אולי אני לא מפרשת ולא מבינה נכון, אבל יש בחתימה עצמה אפילו, שמופיעה בכל הודעה, משהו שאומר לי, כקוראת מהצד כאמור: "בראשית נברא היקום. הדבר עצבן המון מאוד אנשים. ונחשב בעיני רבים כדבר חסר טעם לחלוטין." זה הציטוט)

בכנות, שהמשמעות הזו *בעיניי* ובלי שהבנתי לגמרי למה *אתה* מתכוון זה דבר כזה:

בראשית נברא העולם -

כלומר מדובר על בריאת העולם, ה- דבר של האמונה, של הקב"ה,

ולקחת אותו ולומר שזה *עיצבן* המון אנשים

ושזה נחשב בעיני רבים *לחסר טעם*

זה מאוד קשה לקרוא את זה.

ואני יותר מאשמח להבין שלא פירשתי נכון והכוונה שלך אחרת, אבל המילים עצמן הן המילים...

כך שמאוד יכול להיות שאפילו רק בגלל החתימה,

או עוד התבטאויות,

יש את מה שכתבת בשורה האחרונה שלך?

א. לא הכרתי את הציטוטים האלה, ואולי גם אחרים לא.

ב. גם ציטוטים, אם האדם בוחר לצטט דווקא אותם, זו גם הבעת עמדה או אמירה שלו, או לכל הפחות להראות שהוא יותר "מחובר" לדברים האלה, הרי דווקא אותם הוא בחר לצטט, לא?

ג. כתבתי באמת בעיניים שלי כקוראת מהצד, אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, ולא מכירה מה כתבת בפורומים אחרים (לצערי בקושי לפורום הזה מוצאת זמן להיכנס, בפורומים אחרים אין לי מושג מה הולך)

גם להבין זה תמיד טוב, אבל לא תמיד מצליחים עד הסוף. לכן אם יש כוח ואפשרות להבהרה, בטח במקרים שלא הבינו נכון, אולי שווה לנסות 

נשמח לדיווחים בפרטי ונבחן כל הודעה לגופה.

(למשל מה שכתבת בפורום צמ"ע - אין לי מושג מה הלך או הולך שם כי לא נכנסת אליו,

אבל אם יש דברים בפורום הזה, אפשר לדווח.

אם יש אי הבנות נוכל לשאול אותו ולברר בצורה אישית,

ואם המסקנות יהיו כאלה ואחרות - אפשר גם לכתוב על גבי הפורום).

ניקית אחרת)

א ב של הפורום זה לא לרדת לפסים אישיים.
הסטורי קובל פה על התנהגות שלא מתאימה לפורום וללא קשר לצד שלי בסיפור זה נראה שאת לקחת את זה למתקפה אישית נגדו. בעיקר הכותרת שלך הוסרה על אף שאני ממעט להתערב ולערוך לאנשים.

למיטב הבנתי אין לו שום דבר נגד די שרוט אישית אלא כל אחד שהיה מתבטא באופן שנוגד את ההלכה ומקטין את החשיבות של עברות (חמורות) בעיני הציבור היה מקבל תגובה זהה.

אני מרשה לעצמי להכליל שתמיד ובמיוחד בימים אלו של ספירת העומר, ראוי שנחמיר קצת יותר במנהג של כבוד זה לזה. לדון ברעיונות ולא באנשים.

במקרים כאלה - נשואים טריים

(לניק הסטורי עצמו, ככה שזה נכון לכולם. 

גם אם העמדות שונות - אנו מבקשים לנהוג בכבוד.

ודאי שלא לדון על ניק ספציפי לגופו של אדם ועל גבי הפורום.

משני הצדדים זה לא נכון, כמו שכתבתי בהודעה הארוכה שלי כאן בשרשור,

ובעוד הודעות -

אם יש איזושהי בעיה עם כל תגובה שהיא -

מבקשים או לפנות בפרטי לכותב וללבן זאת

או לדווח לנו ולומר מה הרצון ונראה יחד כיצד לנהוג.

לדון באדם אישית זה עובר על חוקי הפורום.

לא לדון על די שרוט אישית ולא לדון על הסטורי אישית ולא לדון על אף אחד אישית.

בשרשור קודם אף נעלנו בגלל שדנו אישית שוב בעוד ניקים וגם בך אישית - וכאמור זה נוגד את חוקי הפורום.

חשוב לי לכתוב שיש כאן אנשים באמת טובים,

ודאי שהתרומה של @הסטורי לפורום כניק מוכר שעוזר ותורם רבות חשובה.

אם יש השגות על תגובות שלו - כאמור או לפנות אליו בפרטי או לדווח לנו.

וגם להיפך - אם כלומר גם הוא או כל אחד אחר אם יש השגות על תגובות - לפנות בפרטי או לדווח.

אם מדברים על גופם של דברים - אין בעיה, זה יכול להיות ע"ג הפורום.

אם מדברים על גופו של אדם - אין לזה מקום על גבי הפורום.

אם יש מקרה "מיוחד" וספציפי שרואים שחשוב כן לדבר על גופו של אדם בפורום - קודם כל לברר מולו אישית ולדווח למנהלים, ואם יש אכן מקרה כזה שמצריך התייחסות גם על גבי הפורום - זה יצויין.

לסיכום מזכירה לכולנו את כללי הפורום הזה, כפורום דתי וכפורום שרוצה שכולם ירגישו בו בנוח תוך כדי עמידה על הכללים:

- אין לדון על גופו של אדם בפורום.

- אין לכתוב הודעות פוגעניות

- יש לכבד את הפלטפורמה של הפורום כפורום דתי, על כל המשתמע מכך.

- במקרים של חוסר הסכמות - לפנות אישית לניק ו/או לדווח להנהלה

- לגבי התוכן של הדברים - כמובן שאפשר לדון בצורה מכובדת ועניינית

- במקרים חריגים שרואים שצריך לדבר על אדם ספציפית - זה צריך לעבור קודם בפנייה אליו פרטית ללבן את העניין (אם שייך, כל מקרה לגופו) ו/או לדווח להנהלה ולחשוב יחד. ויכול להיות שיהיו מצבים שתהיה גם הבהרה על גבי הפורום

(כמו שקרה לא מזמן, שהיה כאן ליבון והבהרה חשובים מאוד בפורום, תוך פנייה בפרטי לנוגעים בדבר וכו' - וגם אז ההבהרה ע"ג הפורום הייתה בעיקר על הדבר עצמו).

כל מי שבוחר לכתוב כאן,

וזו בהחלט בחירה,

כולל המנהלים או כל אחד, ללא הבדל - צריך לכבד את הכללים.

גם אם זה היה הסורי, גם אם די שרוט, גם אם את וגם אם אני - אין מקום לירידה לפסים אישיים. אין מקום לתגובות פוגעניות. אין מקום לדון על אדם.

קיבלתי עוד ועוד דיווחים על הודעה ספציפית שכתבת גם בפרטי ונאלצתי למחוק אותה. 

לא רק שלא רציתי לערוך אותה כי ביקשת בעבר שלא, אלא גם לא יכולתי לערוך אותה כי כל מילה בה הייתה ירידה אישית על ניק.

זה לא אפשרי ולא מקובל בפורום.

לא משנה מי זה יהיה - ההתנהגות תהיה זהה.

אם פיספנו הודעות - זה בדיוק המקום של הדיווח.

כאן קיבלנו כמה וכמה דיווחים ולכן יותר קל לדעת מול מה נאמר.

בשרשורים אחרים שלא היה דיווח - פחות אפשר להעמיק הודעה הודעה, מנסים, אבל לא תמיד מגיעים לכך.

ואם ראית הודעה שאת מעוניינת למחוק שדיברה עלייך אישית - מוזמנת לדווח (אבל שוב, רק אם את בוחרת כי את חוזרת ואומרת שאת לא מעוניינת בכך) ונמחק או נערוך גם אותה.

אני פניתי אישית לכמה ניקים והדברים מלובנים באישי.

לא הכל ידוע

ולא הכל ע"ג הפורום.

גם עם די שרוט וגם עם הסטורי יש בירורים באישי.

ברגע ש@די שרוט הפנה את תשומת ליבי למלל מסוים - המלל נערך.

וכנ"ל בכל דיווח שיש לנו באישי משתדלים להתייחס.

אי אפשר לתת לאנשים להרגיש רע ולראות את עצמם מבוזים על גבי הפורום, גם אם זה עמדה שדומה לשלנו וגם אם לא - הכבוד של אדם באשר הוא אדם, גולש באשר הוא גולש, צריך להישאר ולהישמר.

לכן כללי הפורום נשארים בעינם. לכולנו. וזו בחירה אם לכתוב כאן, אבל אם כותבים - לכבד את הכללים.

ואני מדגישה לכל יושבי הפורום, כולל את עצמי ואת ההנהלה ואת כולם - אם הכללים יופרו - הודעות יערכו או ימחקו. זה העניין כאן של הפורום.

אנחנו רוצים כמה שאפשר לשמור על סביבה נקייה ונעימה.

לא נאפשר אווירה עכורה, לא נאפשר ירידה לפסים אישיים.

וכל מה שכתבתי כאן: כפי שפירטתי כאן: - נשואים טריים

א. זה בדיוק מה שכתבתי בהודעות שלי - שכללי הפורום חלים על כולם.

אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי, לכן אצטט חלק ממה שכתבתי קודם:

"... כולל המנהלים או כל אחד, ללא הבדל - צריך לכבד את הכללים.

...

גם אם זה היה הסורי, גם אם די שרוט, גם אם את וגם אם אני - אין מקום לירידה לפסים אישיים. אין מקום לתגובות פוגעניות. אין מקום לדון על אדם.

...

לא משנה מי זה יהיה - ההתנהגות תהיה זהה.

אם פיספנו הודעות - זה בדיוק המקום של הדיווח.

כאן קיבלנו כמה וכמה דיווחים ולכן יותר קל לדעת מול מה נאמר.

בשרשורים אחרים שלא היה דיווח - פחות אפשר להעמיק הודעה הודעה, מנסים, אבל לא תמיד מגיעים לכך."

ב. בהמשך לסעיף הקודם - אם פספסנו משהו - זה בדיוק המטרה של הדיווח.

כלומר הכוח הטכני מיועד בדיוק למטרות כאלה, כדי לשמור על האווירה הנעימה עבור כולנו בפורום.

ג. הודעות שעוברות על כללי הפורום יאלצו להימחק או להיות ערוכות או להינעל.

אם יש דיווחים ואנשים אומרים ספציפית שהם מחבקשים למחוק או לערוך, שהם נפגעו אישית וכו' - רוב הסיכויים שכך יהיה.

אם אין דיווחים - או שינעל או שימחק/יערך בהתאם למה ששייך באותו המקרה.

ד. כל מה שכתבת כאילו אני נוהגת איפה ואיפה ונוהגת כך בגלל שהוא "לא מפסיק להחמיא לך" לא רק שלא נכון, גם לא ראוי.

את בוחרת לצרף לי עמדה וכוונות שאין לי אותם.

אני באמת ובתמים מנסה לעשות ככל יכולתי כדי לעמוד בזכות של לנהל את הפורום.

גם אם טעיתי או שגיתי לפעמים, זו המטרה וזו הכוונה.

ודאי שאין כאן התייחסות למי "שמחמיא" וכלל לא ראיתי זאת כאשר נהגתי איך שנהגתי.

ה. כללי הפורום נכונים לפורום.

כאשר נכנסים להנהלה עוברים תדריך גם בעניין הזה, וכל מנהל מחויב לעמוד ולפעול למען שמירה על הכללים.

ו. חלק מכללי הפורום, כאמור, זה בהחלט לא לרדת לפסים אישיים, בהחלט.

ז. ברגע שהיה דיווח על פסים אישיים מ @די שרוט קודם כל ערכתי.

בנוסף, ישר כשראיתי את ההתנהלות ישר כתבתי את זה: טוב רואה שהתפתח כאן תת שרשור רגיש - נשואים טריים

כבר לפני כמה ימים ושוב, מיד כשראיתי.

לא הייתה לי אפשרות לראות לפני, אך מיד כשראיתי - הגבתי.

והגבתי גם על כך ספציפית. אם תקראי את ההודעה תראי שהתייחסתי לכך.

ומעבר לכל זה - אני משתדלת גם באישי ללבן את הדברים עם כל מי שצריך.

במטרה שאכן כולם ירגישו טוב ושנעים להם לגלוש כאן, וכמובן שאין להם או בהם פגיעה.

ח. לגבי השרשור שכתבת - גם אז לא רק נעלתי אלא אמרתי במפורש שאין לרדת לפסים אישיים.

(בציטוט הנ"ל שלי משם: 

"השרשור ננעל עקב התפתחות של ירידה לפסים אישיים והתבטאויות פוגעניות.

וכאן חשוב לי גם לכתוב שאנו בתור ההנהלה וגם אני אישית מוחים בתוקף על פגיעה בניקים וניקיות יקרים ויקרות. יש כאן אנשים ונשים נפלאים וטובים,

מותר לא להסכים, אבל יש דרך, ולפגוע אישית היא לא אפשרות."

אגב, הירידה לפסים אישיים באותו שרשור אלייך ספציפית הייתה אחת הסיבות העיקריות לנעילת השרשור ולציון כללי הפורום שאסור לרדת לפסים אישיים ואסור לנקוט במילים פוגעניות (שנאמרו שם גם כלפייך).

ט. ההודעה בפרטי עליה דיברתי היא שביקשת ממני אישית  לא לערוך לך תגובות בעבר.

י. אני לא מציעה שיהיה פה גן ילדים, גם אם זה חוזר ונכתב - זה לא מה שהצעתי ולא מה שאני מציעה.

אני רק מבהירה ומזכירה את כללי הפורום, שוב, לכולנו.

אם מישהו בוחר לקחת זאת כגן ילדים - זה כבר לא שלי.

א. ערכתי את הנ"ל

(כאן: לא מבין אותך, הם יהודים! - נשואים טריים)

ב. להבא כדאי לדווח מהתחלה אם משהו מפריע, או לפנות באישי ונוכל לדאוג לכך גם יותר מוקדם (כפי שפירטתי בהודעה ארוכה שלי כאן בשרשור)

אצליכם?

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב