אם התנצלת והיא לא מסכימה זו בעיה שלה.

היא נשמעת בן אדם נוראי. 

אני במקומך הייתי מנסה לענות בקבוצה דרך מישהי קרובה אלייך ולפרסם את ההודעות הפרטיות שלה ולנקות את השם שלך עד כמה שאפשר. בנוסף מתריעה את כולם שמדובר באישה נרקיסיסטית ושיברחו!

בגלל זה אני מתרחקת מנשים כמה שאפשר (חוץ מחברות ומשפחה). במיוחד הישראליות. זוועה.

אין לי כח לזה חחחח

היא חושבת ככה ואת ככה הכל טוב

ואל תקפידו אחתצ על השניה בגלל שיש לכן דעה שונה 

שעל זה אין מה להתכווח. אנחנו הכי חצופים ומגעילים שיש כשאנחנו רוצים. 

לא סתם כולם מזהים אותנו בחו"ל.. וזו לא מחמאה..

וכמו שנאמר על ישראל "כשהם יורדים הם יורדים עד עפר, וכשהם עולים עולים עד לרקיע"

יודעת מה, מחשש שאולי היא תכנס ותמצא פה שולחת בפרטי ואם בא לך (לא מכריחה) אשמח שתביעי את דעתך אם זה כלכך גרוע

בגלל שהיא אשה אז היא כנראה אשה מכה, גם אם לא פיזית.

יש אלימות שמתבטאת בעלבון וחוסר הסכמה לסלוח.
אחיזה חזקה בעלבון ואלימות כזו בדיוק.

ואת נשמעת אחרי פגיעה של אלימות.
(לצערי חוויתי משהו דומה, לא במדיה) 
 

מקווה שיעבור לי כמה שיותר מהר 

במיוחד עם ההמלצות של נגמרושי היקרה @נגמרו לי השמות

תודה על זה

תודה על התגובה שלך..

*נערך לבקשת הפותחת*

באמת מעריכה מאוד, וקצת נרגעתי

והשאלה השנייה, בהמשך לתגובות שלכם

אם אני כן נכנסת ממש לנעליים שלה - אכן לא פגעתי בה, נכון? כאילו לא יודעת

מנסה לחשוב גם הלכתית מה הדין... ולא נעים לשאול רב שאלה כזו מגוחכת..

זה לגמרי לגמרי שלה.

לא שלך בכלל.

אני קוראת אותך וממש הבטן מתהפכת...

כמה אטימות (שלה, כמובן)

כמה חוסר הבנה

כמה התנהגות לא ראויה

פשוט חיבוק גדול על כל מה שעברת באמת, זה נשמע קשה כל כך!

ואת, אישה טובה שרק רוצה להיטיב ובטח שלא לפגוע - מוצאת עצמך מקבלת מילים כאלה,

מקבלת ביזיונות כאלה

מול כ"כ הרבה נשים, מכרות,

בצורה רציפה

עוד ועוד

וזה לא מפסיק

ואת עוד מבקשת סליחה (אין לך על מה, באמת)

ועוד כמה פעמים (!)

ושומעת משפט של: "אין מחילה!"

אווצ', זה פשוט מכווץ את הלב הדבר הזה.

כ"כ כ"כ לא הוגן

וכ"כ כ"כ לא שלך יקרה!

את היית 100% בסדר

לא 99 ולא 99 וחצי - אלא 100%

אין במה שעשית ולו דבר קטן רע

לעומת זאת בתגובה ובהתנהלות שלה יש הרבה מאוד דברים רעים. מאוד.

והיא זו שצריכה לבקש את הסליחה והמחילה שלך.

באמת ה' ירחם איך אנשים מגיעים למקומות כאלה של לפגוע באחר ולא להיות מודעים לעצמם ולאיך ההתנהגות שלהם יכולה לפצוע.

הלבנת הפנים,

הליכלוך עלייך,

השקרים,

הוצאת הדברים מהקשרם,

האיומים וההפחדות

ממש אגרסיביות שמלווה בעוד דברים שאני אפילו לא רוצה לכתוב.

הדבר הראשון שרציתי לעשות תוך כדי קריאת ההודעה, ממש לא יכולתי לחכות להגיע לסופה, זה פשוט להקליט לך הודעה ולשלוח לך חיבוק ענק. ענק!

איך אפשר ככה?

פשוט חוויה נוראית!

תתחזקי יקרה!

את נשמעת אישה מקסימה

רגישה

טובה

כן כן, טובה טובה טובה!

לא פגעת באף אחד!

אם מישהו נפגע ממך - זה שלה. רק רק שלה. את לא פגעת.

ורוצה לכתוב עוד אבל בינתיים שולחת ומקווה בהמשך להגיע גם לכתוב יותר באריכות ב"ה 

תראי המקום הזה הוא גם לימוד עבורנו.

לימוד שורף ומכאיב, אבל לימוד.

ואני לא מתכוונת ללימוד על איך לבקש סליחה,

אלא לימוד שאומר לנו *מתי דברים לא שלנו* ואז אנו צריכים להרפות.

הרפו ודעו כי טוב ה'

כותבת לך גם מניסיון אישי של כמה מקרים שורפים ודומים שעברתי על בשרי,

זה אחד הלימודים היותר גדולים שלמדתי בחיים.

לימוד שלימד אותי שלא משנה מה תעשי,

לא משנה כמה תיתני, כמה תשתדלי, כמה תנסי - תמיד תמיד יהיה מישהו שלא "תבואי לו טוב בעין" במקרה הטוב, ומישהו שירד עלייך או יפגע בך במקרה הפחות טוב...

וראיתי את זה על אנשים כאלה טובים, לא אחד ולא שניים, שחטפו כאלה ביזיונות ופגיעות שלא קשורים לשום דבר, שזה פשוט לימוד הכי ממחיש שיש.

וכך אצלך יקרה -

אותה אישה,

שננסה ללמד עליה זכות שאו שיש בתוכה הרבה מאוד כאב בפנים או בחייה,

או שאין אצלה מודעות ויכולת אמפתית לאחרים,

או שעברה דברים בחיים,

או שיש משהו מובנה שמונע ממנה לשים לב לכך,

או כל דבר אחר שמנסה לומר שזה לא בכוונה תחילה,

אבל הדברים שאותה אישה אמרה וכתבה עלייך, ואיך שהיא עשתה זאת - זה פשוט נורא. אין מילה אחרת.

וממש נראה שהיא בודה דברים.

ממש כמו שאם תגידי לחברה: "היי קניתי כסא חדש היום!"

היא תגיד לך: "אבל איזו נוראית את! למה קנית שוקר חשמלי?!"

ואת בהלם, עונה: "לא, אמרתי כסא. קניתי כסא."

והיא בשלה: "מה זה לקנות שוקר חשמלי?!"

כאילו לדבר עם קיר...

מה את אמרת ומה שהיא שומעת זה שני דברים אחרים לגמרי,

ומה שהיא אמרה עלייך - אין בין זה לבין המציאות שום קשר.

ולכן זה כ"כ נורא, ולכן זה עוד יותר מרתיח, כי מאיפה את מביאה את הדברים האלה עליי? הרי לא אמרתי את זה, לא עשיתי את זה, בסך הכל ציינתי שלא נעים לי שככה העיפו אישה מהקבוצה שרק ביטאה את דעתה בעדינות, ואף הוספתי תודה על המקום.

זו האמת.

אלו העובדות.

וכל מה שהיא מוסיפה וממציאה - זה רק ממוחה הקודח ותו לא.

על מקרים כאלה בדיוק נאמר עולם השקר, שראיתי אנשים כאלה למעלה ואנשים טובים טובים למטה.

אבל הקב"ה יודע הכל.

ויש דין ויש דיין.

לא במובן חלילה לאחל לה רע, להיפך, לאחל לה את כל הטוב שבעולם וגם שתזכה לחזור בתשובה שלמה,

אלא במובן שהקב"ה יודע את האמת.

והוא סופר כל דמעה וכל ביזיון וכל צער וכל כאב שהרגשת

ובטח יקרה שאין משהו רע שעשית ושאין משהו שאת צריכה לחשוש ממנו!

הרי לא עשית כלום!

גם אם היא תטען שרצחת - הרי לא רצחת - אז לא משנה שהיא אומרת שהיא מקפידה עלייך שרצחת, שיאן לך מחילה, שתחששי מזה - את יודעת *שלא* עשית את זה. וזהו. זה מספיק.

את יודעת.

הקב"ה יודע.

וזהו.

במקרה שלך יש עוד 400 נשים שהיו עדות למה שכתבת,

יש גם צילומי מסך

יש עובדות.

אבל אפילו בלי כל אלו - שליבך היקר והטוב והרחום יהיה רגוע.

את בסדר גמור.

ולא צריך לבקש ממנה סליחה, אפילו לא פעם אחת.

היא זו שצריכה לבקש ממך.

ובטח שלא לבקש ממנה כמה פעמים

אצל אנשים כאלה זה רק מאכיל עוד ועוד את הרצון הזה לרמוס ולהיות עליונים וצודקים.

לא.

*את* תעשי לזה סוף.

אמרת, ביקשת - זהו.

לא לבקש ממנה סליחה,

לא להסביר לה יותר,

לא.

להיפך, להתחזק בך

בטוב שאת

בטוב שעשית

להיות איתנה מול זה

ממקום פנימי יציב בך

שאת בטוחה בעצמך

שאת בטוחה בצדקת דרכך

ואת *זה* לשדר.

(אם כבר יצא שיח ביניכן, כי אם לא אז פשוט רק להרגיש זאת בינך לבין עצמך זה מספיק).

אבל אם יוצא אפילו פעם אחת שהיא יוצרת איתך קשר על זה -

את מעמידה גבול ברור.

באסרטיביות (לא אגרסיביות כמוה, אלא אסרטיביות.)

ואומרת: לא עשיתי שום דבר רע. נקודה. פעלתץי נכון וברגישות.

הדרך שלך ושל הביזיונות שאמרת עליי היא זו שפגעה בי.

ואת חוזרת על זה

שוב ושוב

כמו מנטרה

גם מולה

גם מולך למול עצמך

כמה שצריך

והשאר - משחררת.

זהו. זה כבר לא שלך אלא שלה.

ואיך שתיארת אותה - היא לא תקבל. אז לא לצפות...

ואיך שתיארת אותה - היא תמשיך להרעיל וללכלך עלייך. 

אבל את את שלך עשית.

ואת בטוחה בך ובטוב שבך.

וזה הפסד שלה, כל כולו שלה, שהיא לא תזכה להיות במחיצת הטוב הזה שבך, במחיצתך.

ואת תקיפי עצמך רק באנשים שעושים לך טוב,

רק באנשים טובים כמוך,

תהיי כמו מרדכי היהודי,

שנאמר עליו שהיה רצוי *לרוב* אחיו.

רוב ולא כל.

כי אין כל.

אבל יש רוב

ואיך אומרים - הרוב טוב.

כלומר גם טוב שיש את הרוב הזה

וגם הרוב הזה, רוב האנשים שאוהבים אותך ויודעים באמת מי ומה את, ומכירים בטוב הזה שבך - הם עצמם טובים! לכן אותו "רוב" של אנשים - הוא טוב, הם טובים

אז תרגישי הכי טוב עם עצמך יקרה!

את טובה ואהובה ❤

את וכל האחרים.. חזרתי שוב ושוב לקרוא את מה שכתבתי 

לקרוא את ההתכתבות - אין. שוב ושוב אין ממה להפגע ואני באמת ותמים מנסה להיכנס לנעליים שלה ומנסה בכח להפגע מהמילים שלי - לא מצליחה

(נערך לבקשת הפותחת)

בהצלחה רבה יקרה

חזקי ואמצי

הצדק איתך ❤

ועל כל עם ישראל

כי את ממש בתוך-תוכו של ביזיון כזה נוראי

יש לך כאלה זכויות עכשיו... תתפללי על כולנו 🙏❤

מה אז?

אם כן אני בטוח לוקחת בורר רבני - שונאת להתעסק עם אנשים ואז זה סתם יעלה לי כסף

אבל מצד שני - שתתנצל. ממש לא מקובל עליי

אתה חושב שיש פה עילה לתביעה משפטית בנושאי שיימינג / לשון הרע ללא הוכחת נזק?

זה משום מה מרגע לרגע מתעצם.. התחושות האלה יואו

טוב עזבו

חוזרת לקרוא את התגובות מההתחלה אולי יעזור איכשהו

בהתחלה הייתי עסוקה רק בזה שיש משהו שמקפיד עליי

אבל בהמשך ברגע שהבנתי בעזרתכם עד כמה התגובה שלה מגוחכת, אני מבינה שלא מסתפקת רק בהשלמה מול עצמי שאני בסדר - אלא גם רוצה לחפות על הבושות שעשתה לי..

ויותר מזה - ממש יש לי חשק ללכת עם זה עד הסוף, אם לא למעני - לפחות כדי למנוע את זה מנשים אחרות.

אבל מצד שני, אני כלכך עסוקה בזה, שזה פשוט לא שווה את זה כבר

וכל כולי בתוך זה, רצה אחרי כל מאמר בנושא לשון הרע ושיימינג

זה כבר פשוט מתחיל לקחת לי כל פיסת שלווה

וחבל לי על זה, ממש. 

בהזדמנות זו - תודה לכולם!!!!!!!!!!!!!!!!

על המענה כאן ובפרטי (למה בפרטי? יש כאלה שיש להם ממש דברים טובים ונכונים לכתוב.. חבל)

שוב - תודה לכם ולבורא עולם

אני מרגישה האמת אובססיבית ממש. מאין חולניות דבקה בי. טוב, לא ברמה כזאת. הכל יהיה בסדר

בקיצור, רבנים מוכרים, לא יודעת אם כדאי לכתוב את שמם כאן 

אחד מהם רב עיר דיי מוכרת וגדולה - שלחתי גם את הצילומי מסך וואי וואי כמה דברים כתב על זה. גם אמר שיכולה לפנות לבית דין רבני

עוד רב בלי לראות את הצילומים אמר גם שאין שום בסיס לזה שלא סולחת.. ויכולה לכתוב לה אני שלא סולחת על זה.. אם זה באופן ישיר או דרך מישהי אחרת - אני שלחתי לה הודעה ממש יפה ומכובדת.. אבל היא חסמה אותי חחחח

והשלישי גם אמר שאיו שום בסיס לזה שלא סולחת, וכדאי להתעלות הזה ולהמשיך (אם כי ציין שגם יכולה לזמן לדיון רבני)

האמת, לא מחפשת דיון. לא ממש קריטי לי להוציא את האמת לאור ברגע שאני שומעת משלושה רבנים מוכרים שאין לי סיבה לחשוש. הוקל לי קצת.

וגם אחרי שעברתי שוב ושוב על מה שנכתב כאן.

תודה לכל אחד ואחת מכם על התגובות, העידוד והתמיכה.

מעריכה מאוד.

ואחד הרבנים איזה חמוד הוא היה, דיברנו 20 דקות (!!!!) לא מבינה איך היה לו כלכך הרבה זמן אליי. והוא מבקש ממני לקראת סוף השיחה, אומר לי שיש לי כח חזק, ומבקש ברכה - הרגשתי מזה לא בנוח..

מקודם, אחת בוואצאפ כותבת לי שאברך אותה ואז באוטומט עולה לי עוד מצפון, רגע שאולי אני לא בסדר.. 

בקיצור, סתם מתחבטת עם עצמי

יעבור עם הזמן

ושוב, תודה על העצה וההכוונה 

השורש הזה בך ואצלך,

שרוצה רק לטוב ולהיטיב,

שעומד המום ומבולבל מכל העיוות שנוצר כאן, מכל חוסר הצדק, וכן, גם מכל האמירות על ה"קפידות" וכן הלאה - 

אולי הוא בעצם גורם לתחושת הדוחק שאת מרגישה עכשיו בנפש,

וגם לכך צריך לתת את המקום ואת הזמן הראוי

לא לדחוק גם בעצמך ולאט לאט

ומנגד לראות שזה לא מגיע למצב שזה משפיע עלייך יותר מדי ופוגע לך בתפקוד. כי אם זה המצב הייתי מציעה לפנות לסיוע מקצועי שיעזור לך לשחרר מכך בהדרגה ובצורה נכונה ומבוקרת.

אבל אל תלקי את עצמך.

כל מה שאת מרגישה

כל מה שאת חווה

מאוד הגיוני לאור כל מה שעברת יקרה.

אני שמחה מאוד לשמוע ששאלת רב, ואפילו 3!

תתחזקי יקרה,

סמכות תורנית, 3 סמכויות תורניות, נתנו לך את פסיקתם, ואף הגדילו והוסיפו כפי שתיארת עד כמה את בסדר.

מכאן והלאי - תרפי.

זו עבודה קשה, עבודת ההרפיה, אבל היא כה חיונית וחשובה.

גם מול אותה אישה

גם מול ההרגשה שאת צריכה לבקש סליחה בכל מחיר

או "לזכות" בסליחה שלה בכל מחיר

גם מול הרגשות שצפים בך עכשיו -

כולם בעצם לא נותנים לך מנוח

והמכנה המשותף לכולם זה לא להצליח לשחרר.

אבל יקרה, עשית כל *כל* מה שבשליטתך ויכולתך.

זהו. מכאן אין עוד מה לעשות.

זה בידי הקב"ה.

תתחזקי בכך

שאלת סמכות תורנית - עשית מה שצריך וזהו.

ובכל פעם שיעלו הפחדים או החששות, תמשיכי לענות להם, בפשטות ובקצרה,

ממש כמו מנטרה:

"עשיתי כל מה שיכולתי וזהו.

שאלתי רבנים והם נתנו את הפסיקה וזהו."

ואם שוב הפחד או הלחץ יגדל בתוכך ויקשה קושיות וימשיך וימשיך וישאל "אבל ואבל ואבל"

את ממשיכה, במשפט הקצר, במנטרה החוזרת:

"עשיתי מה שיכולתי וזהו."

"שאלתי רבנים והם נתנו את הפסיקה וזהו."

כך שוב ושוב

ושוב

כמה שצריך

עד שהגל הזה של החרדה או הלחץ יעבור. והוא יעבור.

ואם יחזור - אותו כנ"ל.

נסי גם למלא לך את הזמן בדברים שימלאו אותך ויעשו לך טוב

אולי גם לכתוב לעצמך את כל הטוב שבך

לבקש מאחרים לומר לך עד כמה את טובה

להאמין בכך

להתחזק בכך

ולתת גם לזמן לעשות את שלו, ולאט לאט הרגש העוצמתי הזה יפחת עד שיעלם ב"ה בעזרת העבודה הנכונה.

ב"הצלחה רבה יקרה 

(נערך לבקשת הפותחת)

חחח

בכל אופן תודה על המילים שלך

אבל אישה כזאת, לא בטוחה שאיומים כאלה ישנו משהו

יש כאלה שמטבעם בעייתיים - אין מה לעשות...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

והוא נוסע רק על מדרכות שבילים

לא על כבישים.

הכי בזהירות.

וגם לא הכי מהר.

אז ניחא.

אני בעיקר מפחד מטעויות של נהגים אחרים

שרואים אופניים מנסים לעקוף בצורה אובססיבית

ואם יבוא רכב ממול מי יאכל אותה?

בתוך העיר יש יתרון לאופניים.

והאובססיה לעקוף אותם לא מוצדקת.

בכל אופן אני מציע שהוא יסע

אותו בעל של אותה חברה

בדרכים צדדיות שאין כל כך

השפעה של טעויות של אחרים.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם