לק"י

אני גם לא אוהבת את הנסיונות להגדיר אנשים בתתי הגדרות.

עם קצר או מכנסיים לדוגמא.. הדיוק הוא לשם הרלוונטיות, לא לשם הקטלוג והסטיגמה..

דתיה לאומית זו אכן דרך להגדיר קצת פחות שמרנות. בד"כ הכוונה היא לרצון לראות סרטים, לצאת לחול וכדו'. גם על הלבוש (לאו דווקא בקיצוניות שהבאת). 

מה שכן - ראיתי לא מעט תורניות באתרים שעברו להגדרה" דתית לאומית". לתחושתי כדי לפתוח עוד דלתות ולא מירידה ברוחניות (שגם קורה לצערנו). 

האמור מכוון לבנות בגילאי 30+.

למען הסר ספק - אין כוונתי למגזר הדתי לאומי (אליו אני שייך בשמחה ובאמונה שלמה) אלא להגדרות טכניות באתרים, מיזמים וכדו'. 

הרבה חברות שלי שהן ככה, יעלבו אם מישהו יגיד להן שהן לא דתיות לאומיות, אלא "דתיות פתוחות" או "לייט".. לכן מי שכותבת "תורנית", נשמע שבסך הכל באה למקד מה הסגנון..

למרות שזה נושא לדיון אחר. יש גבול לכמה אפשר לעבור על ההלכה ועדיין להגדיר את עצמך כדתי (לאומי).

רק למקד מבחינת ההגדרה העצמית.. לכן אין פה שום דבר מתנשא או מיותר לדעתי.. 

לק"י

שיש הגדרה אחת- דתית לאומית, ואחת- דתית תורנית.

זה לא סותר בכלל.

זו פשוט הגדרה באתרי היכרויות\שידוכים. כשמישהו בעבודה שואל אותי מה ההגדרה שלי (בניסוח זה או אחר) אני עונה דתי-לאומי.

לצורך העניין לדעתי מה שמוגדר דתי לאומי תורני = דתי לאומי. פשוט יש קבוצה גדולה שהגדירה ההיפך (שהלייטים ברמה זו או אחרת הם "דתי-לאומי" והשאר חרדל\תורני וכו').

לק"י

(אבל אני לא בקיאה באתרים ובהגדרות שכאלה. אני אומרת שאני דתיה וזהו, אם מישהו מתעניי בכלל🤭).

אין זה שקוראים בתואר תורני מעלה או מוריד משהו.

למשל אם מחפשים לשידוך אז מה שבחור רווק יבין, אם מחפשים לעבודה אז ..

התלבטתי אם להגיב. אקדים ואומר שאין כוונתי להכנס לדיון אלא רק לתת את נקודת המבט שלי.

אכן צניעות היא הבסיס. לא הכל אלא בסיס. בדיוק כפי שאת לא תקראי למישהו שלא הולך עם כיפה\לא מתפלל 3 תפילות ביום וכדו' תורני.

בלי צניעות בכלל אין מה לבדוק. אח"כ כמובן מגיעים הבירורים ובראשם יראת שמים ומידות טובות.

עם יד על הלב - "פיתוח העולם התורני" (אם אני מבין את כוונתך) פחות חשוב. לפעמים בגילאים מבוגרים יותר יכול אפילו להזיק (כאשר תופס מקום שהבעל יכל להשפיע בו).

אנחנו רוצים להקים בית. את התוכן התורני רובו ככולו אנחנו נביא, לא סתם למדנו שנים בישיבות ולא סתם אנו מחוייבים בלימוד תורה.

אני מחפש את הבית שלי (אשתי) שתתן את הבפועל - המידות הטובות, יראת השמיים ה"פשוטה" (שכל כך, כל כך עמוקה) וכן, גם ובעיקר הצניעות.

לא באתי לשכנע אותך אלא רק לתת לך נקודת מבט להבין מה אלו שמגדירים עצמם תורניים מחפשים.

ממה שקראתי לדעתי פשוט כדאי לך לשחרר מהגדרות כאלו ואחרות("תורני") ופשוט לחפש בחור שמתאים לך.

אולי כדאי לחפש בוגר ישיבה ליברלית יותר. נשמע ששם תמצאי מישהו שיעריך את מה שאת רוצה.

זה מבחינת הקפדה על מצוות.  זה בית בלי טלוויזיה וכיסוי ראש מלא. חשוב לה שהבעל ילמד תורה.

את לא צריכה להכנס ממש למשבצת הזו. זה טכני כדי לעזור לאנשים להבין אם את רוצה לראות סרטים ולשמוע לועזי או יותר שעורי תורה ודברים תואמים.

דוס זה מושג שמקביל לתורני אבל הוא פחות ברור ואני מעדיף לא לשתמש בו. דוסי זה דתי במבטא אשכנזי

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.