בדיוק כמו שלא כל רעיון מוצלח הוא יהודי, ולא כל רעיון יהודי הוא מוצלח...

המעבר הזה...  שמעתי את זה לא מעט פעמים

אם כך מי שמתעקש על זה הוא אנוכי שלא מתאבל וגם לא חוגג מאהבת ישראל

לדעתי מספיק שיש כמה שסובלים ולא מסוגלים לשמוח זו סיבה מספיק טובה להפריד ביניהם ולתת לכולם לשמוח.

לא צריך שכל המשפחות יסבלו מזה, וגם לא הרוב...

מי שרואה בזה חיבור יוכל לראות את אותו חיבור גם אחרי כמה ימים, אף אחד לא ישכח פתאום את המציאות שהיו מלחמות ומסירות נפש.  (וגם אם לא יראה, מה בכך?)

אבל מי שקשה לו המעבר ימשיך לסבול. 

הרי התחשבות בשני ואהבת ישראל קודם להרגשות.

אגב, חידשת לי בסעיף 4.  מה היה לפני?

אנשים מוצאים תחושות של ערכים גם במעשים שהם הפך התורה ממש

אין לנו גדלות הדעת מספיק כדי לדעת מה מוביל למה...  הרי אין ראיה שאם זה היה בזמן אחר לא היה חיבור וזה רק ניחוש בעלמא.

ועוד שההתחשבות היא עצמה תכלית החיבור ומהיכן יש לנו כוח לדחות אותה לטובת תקנה שמבוססת על ניחוש.

כל עוד לא מפורש בתורה או בחז"ל מה נכון בעניין

לדעתי (ואני מאמין שכך יגיד לך כל צדיק) שמים בצד את התחושות שלנו לטובת התחשבות באחר.

זאת דעתי בל אופן

האחד מצטער בפועל, והשני רק טוען שזה מתחבר לו טוב יותר. 

מה זה התקבל, לא קבעו אותו גדולי ישראל וזה לא מנהג ישראל, סך הכל הכנסת

לא רואה בעיה בלשנות משהו שגם ככה ספק אם צריך אותו מלכתחילה

לכל דבר אפשר למצוא חיבור איכשהו... שוב, זה לא חז"ל

אפילו שר' נתן מצא סודות בהלכות (שזה וודאי טוב) לפי האשכנזים זה לא אומר שיש בעיה שספרדי יעשה אחרת.  אז כל שכן כאן.. 

הרי לא מפסידים מלוותר ליהודי אחר שיהיה שמח.

אני לא רואה סיבה להתעקש שיהיה דווקא ככה, ורק בגלל איזה אסמכתא מפסוק שיש חיבור?! עזוב נו...

ברור שלהתחשב בצער של יהודים עדיף

דבר שני,יתכן שהיו מרגישים ככה גם אם היה נפרד..

בדיעבד מקשרים את ההרגשה לגבי החיבור המתסבך הזה לערך

חוץ מזה שעכשיו אתה מדבר בשם אחרים  

אני לא מרגיש בזה שום ערך

והיום הזה הוא לא מנהג ישראל, הוא רק הוטמע ע"י הצבא בעם בלי לשאול אותו

זה לא ע"י אנשים כשרים שבישראל, ולא על פי איזה מצווה שנמצאת בתורה..

לא לכל מנהג נותנים חשיבות, ואם זה מנהג שהולך נגד ערכי התורה אומרים לבטל אותו בדרך כלל (ועל זה נאמר "מנהג אותיות גהנם")

דבר שני, זה יצא במקרה צמוד ליום העצמאות

כמו שכתוב בויקיפדיה

"בריאיון לערוץ 2 שנערך בשנת 1994 אמר הרב שלמה גורן כי קביעת המועד בצמוד ליום העצמאות נעשתה במקרה. לטענתו, במשך כל השנה השנייה למדינה נדחה מועד קביעת היום שוב ושוב, וכאשר יום העצמאות התקרב, הבחין הרב כי לא נקבע ליום הזיכרון מועד, ומכיוון שלא נשארו ימים, הוצמד יום הזיכרון ליום העצמאות. לדבריו, רק מאוחר יותר ניתנה לדבר הפרשנות המקובלת, שעצמאות המדינה קשורה קשר הדוק לדם הנופלים"

בתשעה באב בחצות מתחילים לנקות את הבית, כי מתחילים כבר אז לקום מהאבל, וההלכה אומרת שמחצות מותר לשבת על כסאות גבוהים. בט"ו באב יש כבר חג, וזה היום הכי שמח לישראל, מלבד יוה"כ, כך לפי המשנה ("לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים").

אם תופסים את יום הזכרון כיום דכאון לאומי, אולי אתה צודק. אבל זה לא כך, יום הזכרון זה יום של צמיחה מתוך העבר, חיבור לעבר מתוך מטרה לצמוח ממנו וללמוד ממנו כדי שנגיע לעתיד טוב יותר, ונכיר תודה לחיילים שמתו בשבילינו. עם שאינו יודע את עברו, אין לו עתיד. כדי שנוכל להגיע לעתיד באמת טוב, ולעשות את השליחות שלנו, עלינו להתבונן בכל אלו שמסרו את נפשם עלינו, ולהבין שערך החיים גדול ואנחנו צריכים להוקיר אותו, ולהיות ראויים לחיים שניתנו לנו במתנה, שהרי יש כאלו שמסרו את נפשם, ואנחנו צריכים להפוך את המוות שלהם למשמעותי, ושלא יהיה לשווא. אם זה כך, וודאי שיום העצמאות הוא ממש מתאים. ורק אציין שיום העצמאות עצמו היה תחילה של מלחמה גדולה, כך שגם יום העצמאות עצמו מעורב קצת ביום הזכרון.

נכון, אבל אמרתי שכבר מחצות מתחילים לקום. וחוץ מזה, בתשעה באב ספיציפית, רוב השריפה הייתה בעשירי, ולכן יש סברה שלמחרת יהיו מנהגי אבילות, אבל לא שייך להשליך את זה למועדים אחרים.

אתחיל מהסוף:

את ימי הזכרון היהודים – עשרה בטבת י"ז בתמוז ובעיקר תשעה באב קבעו במרחק גדול מהחגים, כדי לא לערב את העצב בשמחה.

ובכן, כבודו שכח שני ימי אבל שצמודים מאוד מאוד לימי שמחה - צום גדליה ותענית אסתר. האם הם ברחו מזכרונו או שהוא השמיט כל דוגמה שלא תואמת את עמדתו?

כבודו גם שכח שעשרה בטבת חל בסך הכל שבוע לאחר סיום חג החנוכה.

יתרה מכך - הנביאים לא "קבעו" את התאריכים של הצומות, אלא קבעו אותם בתאריכים שבהם התחיל/הסתיים המצור ונחרב הבית. להגיד כאילו הנביאים בכוונה קבעו את התאריכים רחוק מהחגים זה מגוחך.

בפעם היחידה שבה חז"ל קבעו תאריך של תענית ולא עשו זאת בהתאם לתאריך המקורי שבו המאורעות התרחשו - הם קבעו את תענית אסתר *בכוונה* בדיוק בערב פורים. זה לא היה התאריך שבו אסתר ביקשה לצום, לא התאריך שבו הצום של יהודי פרס התקיים בפועל, לא התאריך שבו המן רצה להשמיד אותנו, לא התאריך שבו הוא הפיל פור, לא התאריך שבו המלך נתן את רשותו להשמדת היהודים, למעשה בתאריך י"ג באדר לא קרה שום אירוע ראוי לציון. הצום נקבע ליום זה דווקא בגלל שהוא סמוך לחג.

בנוסף המאמר רצוף באמירות פסאבדו הלכתיות, למשל הקביעה שאם מת לא יכול לצוות שטר אז האמירה "במותם ציוו לנו את החיים" סותרת את ההלכה. נו באמת, כאילו מישהו אי פעם אמר שהמשפט הזה הוא הלכה שחייבים לקיים. ברור שמדובר באמירה יפה, לפיה האנשים האלה הקריבו את חייהם כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות ולשמוח בארץ ישראל. אף אחד לא חשב שיש כאן ציווי במובן של צוואה שחייבים לקיים.

אז התירוצים שלך הם סבבה.

אבל הטענות שלו הם הרבה מעבר לקושיה, הוא שומט את הבסיס ההלכתי של המאמר. (ואני די מסכים איתו)

הבעיה המרכזית במאמר היא שכמו שאמר "פשוט אני..", הוא מלא באמירות פסאודו הלכתיות. גם אם אפשר להעמיד איזושהי תיאוריה אפשרית שבה הטענות האלה לא מופרכות מעיקרן (אלא רק לא רלוונטיות), המאמר הוא לא יותר מוורט יפה. חסר כל בסיס הלכתי (באותה מידה שאתה מוציא את צום גדליה מהכלל, אפשר להוציא גם את יום הזיכרון). והטענה היחידה שנשארה בו היא הסברא שזה לא הוגן כלפי משפחות החללים. שזו טענה שאני בהחלט יכול להבין, אבל זו כבר שאלה של שיקול דעת.

הבעיה היא שמישהו כותב מאמר שמתדמה למאמר תורני שטוען להיות דרך היהדות הנאמנה, בזמן שאין לו ביד יותר מסברא יפה שאותה הוא מקשט בדברי דרשנות.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים