בדיוק כמו שלא כל רעיון מוצלח הוא יהודי, ולא כל רעיון יהודי הוא מוצלח...

המעבר הזה...  שמעתי את זה לא מעט פעמים

אם כך מי שמתעקש על זה הוא אנוכי שלא מתאבל וגם לא חוגג מאהבת ישראל

לדעתי מספיק שיש כמה שסובלים ולא מסוגלים לשמוח זו סיבה מספיק טובה להפריד ביניהם ולתת לכולם לשמוח.

לא צריך שכל המשפחות יסבלו מזה, וגם לא הרוב...

מי שרואה בזה חיבור יוכל לראות את אותו חיבור גם אחרי כמה ימים, אף אחד לא ישכח פתאום את המציאות שהיו מלחמות ומסירות נפש.  (וגם אם לא יראה, מה בכך?)

אבל מי שקשה לו המעבר ימשיך לסבול. 

הרי התחשבות בשני ואהבת ישראל קודם להרגשות.

אגב, חידשת לי בסעיף 4.  מה היה לפני?

אנשים מוצאים תחושות של ערכים גם במעשים שהם הפך התורה ממש

אין לנו גדלות הדעת מספיק כדי לדעת מה מוביל למה...  הרי אין ראיה שאם זה היה בזמן אחר לא היה חיבור וזה רק ניחוש בעלמא.

ועוד שההתחשבות היא עצמה תכלית החיבור ומהיכן יש לנו כוח לדחות אותה לטובת תקנה שמבוססת על ניחוש.

כל עוד לא מפורש בתורה או בחז"ל מה נכון בעניין

לדעתי (ואני מאמין שכך יגיד לך כל צדיק) שמים בצד את התחושות שלנו לטובת התחשבות באחר.

זאת דעתי בל אופן

האחד מצטער בפועל, והשני רק טוען שזה מתחבר לו טוב יותר. 

מה זה התקבל, לא קבעו אותו גדולי ישראל וזה לא מנהג ישראל, סך הכל הכנסת

לא רואה בעיה בלשנות משהו שגם ככה ספק אם צריך אותו מלכתחילה

לכל דבר אפשר למצוא חיבור איכשהו... שוב, זה לא חז"ל

אפילו שר' נתן מצא סודות בהלכות (שזה וודאי טוב) לפי האשכנזים זה לא אומר שיש בעיה שספרדי יעשה אחרת.  אז כל שכן כאן.. 

הרי לא מפסידים מלוותר ליהודי אחר שיהיה שמח.

אני לא רואה סיבה להתעקש שיהיה דווקא ככה, ורק בגלל איזה אסמכתא מפסוק שיש חיבור?! עזוב נו...

ברור שלהתחשב בצער של יהודים עדיף

דבר שני,יתכן שהיו מרגישים ככה גם אם היה נפרד..

בדיעבד מקשרים את ההרגשה לגבי החיבור המתסבך הזה לערך

חוץ מזה שעכשיו אתה מדבר בשם אחרים  

אני לא מרגיש בזה שום ערך

והיום הזה הוא לא מנהג ישראל, הוא רק הוטמע ע"י הצבא בעם בלי לשאול אותו

זה לא ע"י אנשים כשרים שבישראל, ולא על פי איזה מצווה שנמצאת בתורה..

לא לכל מנהג נותנים חשיבות, ואם זה מנהג שהולך נגד ערכי התורה אומרים לבטל אותו בדרך כלל (ועל זה נאמר "מנהג אותיות גהנם")

דבר שני, זה יצא במקרה צמוד ליום העצמאות

כמו שכתוב בויקיפדיה

"בריאיון לערוץ 2 שנערך בשנת 1994 אמר הרב שלמה גורן כי קביעת המועד בצמוד ליום העצמאות נעשתה במקרה. לטענתו, במשך כל השנה השנייה למדינה נדחה מועד קביעת היום שוב ושוב, וכאשר יום העצמאות התקרב, הבחין הרב כי לא נקבע ליום הזיכרון מועד, ומכיוון שלא נשארו ימים, הוצמד יום הזיכרון ליום העצמאות. לדבריו, רק מאוחר יותר ניתנה לדבר הפרשנות המקובלת, שעצמאות המדינה קשורה קשר הדוק לדם הנופלים"

בתשעה באב בחצות מתחילים לנקות את הבית, כי מתחילים כבר אז לקום מהאבל, וההלכה אומרת שמחצות מותר לשבת על כסאות גבוהים. בט"ו באב יש כבר חג, וזה היום הכי שמח לישראל, מלבד יוה"כ, כך לפי המשנה ("לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים").

אם תופסים את יום הזכרון כיום דכאון לאומי, אולי אתה צודק. אבל זה לא כך, יום הזכרון זה יום של צמיחה מתוך העבר, חיבור לעבר מתוך מטרה לצמוח ממנו וללמוד ממנו כדי שנגיע לעתיד טוב יותר, ונכיר תודה לחיילים שמתו בשבילינו. עם שאינו יודע את עברו, אין לו עתיד. כדי שנוכל להגיע לעתיד באמת טוב, ולעשות את השליחות שלנו, עלינו להתבונן בכל אלו שמסרו את נפשם עלינו, ולהבין שערך החיים גדול ואנחנו צריכים להוקיר אותו, ולהיות ראויים לחיים שניתנו לנו במתנה, שהרי יש כאלו שמסרו את נפשם, ואנחנו צריכים להפוך את המוות שלהם למשמעותי, ושלא יהיה לשווא. אם זה כך, וודאי שיום העצמאות הוא ממש מתאים. ורק אציין שיום העצמאות עצמו היה תחילה של מלחמה גדולה, כך שגם יום העצמאות עצמו מעורב קצת ביום הזכרון.

נכון, אבל אמרתי שכבר מחצות מתחילים לקום. וחוץ מזה, בתשעה באב ספיציפית, רוב השריפה הייתה בעשירי, ולכן יש סברה שלמחרת יהיו מנהגי אבילות, אבל לא שייך להשליך את זה למועדים אחרים.

אתחיל מהסוף:

את ימי הזכרון היהודים – עשרה בטבת י"ז בתמוז ובעיקר תשעה באב קבעו במרחק גדול מהחגים, כדי לא לערב את העצב בשמחה.

ובכן, כבודו שכח שני ימי אבל שצמודים מאוד מאוד לימי שמחה - צום גדליה ותענית אסתר. האם הם ברחו מזכרונו או שהוא השמיט כל דוגמה שלא תואמת את עמדתו?

כבודו גם שכח שעשרה בטבת חל בסך הכל שבוע לאחר סיום חג החנוכה.

יתרה מכך - הנביאים לא "קבעו" את התאריכים של הצומות, אלא קבעו אותם בתאריכים שבהם התחיל/הסתיים המצור ונחרב הבית. להגיד כאילו הנביאים בכוונה קבעו את התאריכים רחוק מהחגים זה מגוחך.

בפעם היחידה שבה חז"ל קבעו תאריך של תענית ולא עשו זאת בהתאם לתאריך המקורי שבו המאורעות התרחשו - הם קבעו את תענית אסתר *בכוונה* בדיוק בערב פורים. זה לא היה התאריך שבו אסתר ביקשה לצום, לא התאריך שבו הצום של יהודי פרס התקיים בפועל, לא התאריך שבו המן רצה להשמיד אותנו, לא התאריך שבו הוא הפיל פור, לא התאריך שבו המלך נתן את רשותו להשמדת היהודים, למעשה בתאריך י"ג באדר לא קרה שום אירוע ראוי לציון. הצום נקבע ליום זה דווקא בגלל שהוא סמוך לחג.

בנוסף המאמר רצוף באמירות פסאבדו הלכתיות, למשל הקביעה שאם מת לא יכול לצוות שטר אז האמירה "במותם ציוו לנו את החיים" סותרת את ההלכה. נו באמת, כאילו מישהו אי פעם אמר שהמשפט הזה הוא הלכה שחייבים לקיים. ברור שמדובר באמירה יפה, לפיה האנשים האלה הקריבו את חייהם כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות ולשמוח בארץ ישראל. אף אחד לא חשב שיש כאן ציווי במובן של צוואה שחייבים לקיים.

אז התירוצים שלך הם סבבה.

אבל הטענות שלו הם הרבה מעבר לקושיה, הוא שומט את הבסיס ההלכתי של המאמר. (ואני די מסכים איתו)

הבעיה המרכזית במאמר היא שכמו שאמר "פשוט אני..", הוא מלא באמירות פסאודו הלכתיות. גם אם אפשר להעמיד איזושהי תיאוריה אפשרית שבה הטענות האלה לא מופרכות מעיקרן (אלא רק לא רלוונטיות), המאמר הוא לא יותר מוורט יפה. חסר כל בסיס הלכתי (באותה מידה שאתה מוציא את צום גדליה מהכלל, אפשר להוציא גם את יום הזיכרון). והטענה היחידה שנשארה בו היא הסברא שזה לא הוגן כלפי משפחות החללים. שזו טענה שאני בהחלט יכול להבין, אבל זו כבר שאלה של שיקול דעת.

הבעיה היא שמישהו כותב מאמר שמתדמה למאמר תורני שטוען להיות דרך היהדות הנאמנה, בזמן שאין לו ביד יותר מסברא יפה שאותה הוא מקשט בדברי דרשנות.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!