השאלה הנצחית:האם לחבר את יום הזיכרון ויום העצמאות?בינייש פתוח
דעתי שכןנע"ג האגדי
זה יום הזיכרון כי הוא בשביל לזכור, הוא בשבילנו, מי שלא נרצחו או נהרגו קרוביהם, אנחנו אלה שצריכים לזכור, זה לא יום אבל, לא ממעיט בצער וביגון.
לי אישית החיבור הזה מעצים מאוד את יום הזיכרון. קצת מזכיר את ההסבר של הבעש"ט לחיבור בין תענית אסתר לפורים, שלא כמו הגוים אנחנו לא באים לחג מתוך הוללות אלא מתוך משמעות.

ואגב, בכל מה שקשור ללא יהודי, הבחירה בין להקשיב לאדם חכם שאינני מכיר לבין הרב גורן שכתב לחיוב או לפחות לא שלל את החיבור הזה. ואני חושב שתופס לומר שאם זה באמת היה אנטי יהודי כ"כ אז הייתה קמה אמירה מהרבנים או חלקם
למיטב זכרוני הרב גורן התנגדבינייש פתוח
וגם טען שלא מצאו תאריך ליום, יום העצמאות התקרב, ולא רצו שיזכר שלא היה יום זיכרון בהתחלה.
ושוב, יש ימי אבל ויש ימי שמחה. בנפרד
קראתי את הספר שלונע"ג האגדי
אבל הוא לא התנגד, אאלט הוא בדיעבד חשב על זה לחיוב.
לא כל רעיון גרוע הוא "אנטי-יהודי"אני77


^^^ultracrepidam

בדיוק כמו שלא כל רעיון מוצלח הוא יהודי, ולא כל רעיון יהודי הוא מוצלח...

בכלל ימי אבל לאומיים הם רק קשורים לחורבן בית המקדשחסדי הים
גם צום גדליה, הוא סימן לחורבן השארית שנשארו בארץ לאחר החורבן.

אני רואה את יום הזיכרון כיום לזכור, כמו ב-כ בסיון לגזירות ת"ח ות"ט, או ספירת העומר עד ל"ג בעומר לתלמידי רבי עקיבא, לכן אין לי בעיה להסמיך ליום העצמאות.
עד כמה שאני יודע זה מאד קשה למשפחות השכולותמבקש אמונה

המעבר הזה...  שמעתי את זה לא מעט פעמים

אם כך מי שמתעקש על זה הוא אנוכי שלא מתאבל וגם לא חוגג מאהבת ישראל

ממש לא!!מבולבלת מאדדדד
אני לא כ"כ ציונית.
אבל האווירה של הימים כן משפיעה עלי. מאד.
וזה קשה ממש.
משפחות שכולות אומרות שאין להן עצמאות. גם כי אי אפשר לעבור מאבל לשמחה מהר כ"כ, וגם, הילד(או לא משנה מה) שלהם, נהרג בגלל שאין עצמאות נורמלית במדינה. שהערבים שולטים בנו. והם לא מסוגלים לחגוג על עצמאות המדינה בכללי. ובטח לא כשזה רגע אחרי שעוררו את הכאב שלהן.
את אומרת מידיעה?נע"ג האגדי
לא שמעתי מעולם על הסיבה שבגלל שנהרגו להם קרובים הם מרגישים פחות עצמאות.
רק להמחשה, כשהערבים כמעט באמת שלטו בנו, במארב אחד על הר הצופים נרצחו יותר מ70 יהודים, בחברון לבדה נרצחו כמעט 70 איש באכזריות.
כן. אומרת מידיעה.מבולבלת מאדדדד
תרשי לי להאמין שזה כנראה אגף מאוד מסוייםחדשכאן
מאותן המשפחות.
אני ג"כ מעולם לא שמעתי טענה כזו.

אם כבר להיפך.
הערבים שולטים בנו?חצילוש
יש המון מה לתקן, יש המון כאב, יש המון עוולות, חוסר צדק, אזלת יד של הממשלה, מערכת הביטחון, עיוות מוסרי בבתי המשפט..

אבל לומר שהערבים שולטים בנו? את אמיתית? צריך לסגל גם יכולת להתבונן במבט היסטורי, 24,000 נופלים כאן ב75 שנים, לעומת אלפיים שנה של רציחות, אינקוויזיציות, פחד, שואה.. צריך להיות עיוור היסטורית כדי לכתוב משפט כזה. ממש. כפיות טובה כלפי שמיא על כל הטוב שאנחנו זוכים לו, על ממש ראייה עין בעין בגאולת ישראל הולכת ומתחזקת ומתקדמת.
זו גישה גלותיתחדשכאן
כל עוד לא מושלם, מבחינתם כלום.
ולפני שתטעני אחרתחצילוש
דוד של אמא שלי נרצח באכזריות ע"י מחבלים ערבים שקשרו אותו בתוך הרכב שלו בבקעה ושרפו אותו חי. אז תחסכי ממני את הטענה שאני לא מכירה משפחות שכולות.
אני פורשת מהדיון הזה.מבולבלת מאדדדד
שאלתם לדעת האנשים, אמרתי את דעתי.
ואני לא סתם אומרת.
אני מדברת מידיעה קרובה.

וזהו. תמשיכו להתווכח בלעדיי בנושא הזה.
תהנו
אולי לדעת אנשים בודדיםחצילוש
שבלאו הכי הם בגישה גלותית ואנטי ציונית עוד מלפני שפקד את משפחתם אסון כזה או אחר. עם הנצח ב"ה ברובו מסתכל על המציאות במימד של נצח ומגמה, ולא בחד מימדיות של "או הכל, או כלום".. זה בדיוק "נתנה ראש ונשובה מצרימה". מאחלת לך לראות את המציאות בצורה יותר חיובית ויותר מכירת טובה. יש מספיק אנשים שמדברים אחרת, ושילמו מחיר דמים כבד. האצילות של מרים פרץ, ליאו די, בת שבע הופרט, הרב אורי שרקי וכו' דוגמאות למי שחו שכול תעיד.
ברור שהערבים שלוטים בנו באופן מוחלטבינייש פתוח
הרי חיסלנו ג'מאל מנסור, אבו עלי מוספא, סאלח שחאדה, איברהים מקטדמה, איסמעיל אבו שנאב, אחמד יאסין, רנטיסי, אחמד ג'עברי אל מבחוח והיד עוד ארוכה של מפקדי חמאס שנהרגו במו ידינו.
אם ערבי מקלקיליה או שכם יחפש עבודה בגוש דן בלי אישור, הוא יעצר ויכנס לכלא.
מחילה, אני מכיר הרבה משפחות שכולות אחרותהסטורי
ששמחות מאוד על מדינת ישראל ושמחות מאוד ביום העצמאות, דווקא מתוך הזכרון וההכרה הלאומית בחשיבות הזכרון של הנופלים.
יש לזה פשרה אפשריתבינייש פתוח
להפריד 24 או 48 שעות בין הימים.
קשה להאמין שיש משפחות ואנשים שקנאים להצמדה המוחלטת בין הימים, למעבר מאבל לשמחה בלחיצת כפתור.
מה גם שזה גורם להזזה רבה של חגיגת יום העצמאות שבפועל בימינו לא נחגג בדרך כלל בה' באייר.
לפעמים אפילו יש יום אבל בה' באייר. אין אירוני מזה.
לא אבל, נקודההסטורי
הפתרון לקושי הוא להפסיק להתייחס ליום כיום אבל. כמובן, מתייחסים ברצינות ובכבוד. לכן זה בהחלט לא יום של חגיגות. אבל יום שבו מעלים על נס את גבורתם ומסירות נפשם - בהחלט מתאים במיוחד בערב יום העצמאות.
לא הבנתי את האמירההפי
הערבים שולטים בנו .. תוכלי להסביר?

תראי חלק מעריכים את זה שמצמידים זה רק מדגיש שבזכותם יש לנו מדינה
זה מזכיר לי את מלחמת העצמאות מלחמת השחרור תש"ח תקראי לזה איך שבא לך בערך 6000 הרוגים
בזכותם יש לנו מדינה ..
אי אפשר לנתק את זה

מה יקרה אם זה יהיה יום נפרד לגמרי? ימחקו את זה מהצבא ומהאזרחים ההרוגים כל אחד שיחשוב שזה בזכותו הכאב והשמחה באים ביחד
כמה נקודות חשובותהסטורי
1. יום הזיכרון לא נקבע לערב יום העצמאות, אלא ליום בו היו הכי הרבה הרוגים במלחמת השחרור - ד' אייר, הטבח בכפר עציון. (כך שמעתי מגרשון בר כוכבא).

2. בכל זאת - יום הזכרון, בשונה מהמתואר במאמר, אינו קשור לטומאת מת. לכל הרוג יש את יום נפילתו הפרטי, שבו נוהגים יארצאייט.

3. היום הכללי לא אמור להיות יום אבל, אלא יום של הערכה לגבורתם ומוכנות ללכת בדרכם. כן, אם היו דורות שבהם ה'בכל נפשך' התבטא במוכנות לעלות על מוקד ולא להתנצר, בדור שלנו ה'בכל נפשך' זה להיות מוכן להיות בהר הרצל.

4. לצערינו, התקשורת בעשרות השנים האחרונות, כחלק מהמגמה של החלשת עם ישראל והמוכנות שלו להלחם על ארצו - הפכה את היום הזה ליום נהי בכי וקינות. זה לא היה ככה עד ימי אוסלו וזה לא צריך להיות ככה גם היום.

5. כל דיבור בשם 'המשפחות השכולות' הוא לא נכון פעמיים. לא נכון קודם כל כי יש משפחות שכולות שונות. בדיוק כמו שיש משפחות שרצו נציגי ממשלה ויש משפחות שלא רצו נציגי ממשלה - כך יש משפחות שהחיבור הזה מאוד קשה להן ויש משפחות אחרות (מכיר אישית כמה וכמה) שרואות בחיבור הזה את הדבר הכי נכון ושהכי מבטא את ההשתתפות של כלל ישראל והכרה בערך שלשמו קרוביהם מסרו נפשם.

6. נקודה שעוד יותר מורכב להגיד ולשמוע אותה בתקופה הכל כך פרטית הזאת, אז לפני שזורקים עלי עגבניות - לנשום עמוק.
גם אם נניח שהיתה באמת 'עמדת כל המשפחות השכולות' ללא יוצאת מן הכלל, לא בטוח שהיא היתה צריכה לקבוע. בדיוק כמו בשאלת נוכחות נציגי הממשלה באזכרות הכלליות (שוב, לא מדובר כאן על היארצייט האישי) - השאלה היותר חשובה מעמדת המשפחות (שבפועל, אינה אחידה), היא מה נכון - הנכון הוא שנציגי המדינה ינכחו בטקסים. באותה מידה המקובל במדינת ישראל, שאי אפשר להפריד בין המדינה, לבין הנופלים על קיומה.

מועדים לשמחה, שנזכה להשלמת הגאולה.
ברור שיום הזיכרון הוא יום אבלבינייש פתוח
אומרים קדיש על הנהרגים בבתי קברות. כך היה לאורך כל הדרך
לא קשור בכללהסטורי
לגבי 5מבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ה' באייר תשפ"ג 14:03

לדעתי מספיק שיש כמה שסובלים ולא מסוגלים לשמוח זו סיבה מספיק טובה להפריד ביניהם ולתת לכולם לשמוח.

לא צריך שכל המשפחות יסבלו מזה, וגם לא הרוב...

מי שרואה בזה חיבור יוכל לראות את אותו חיבור גם אחרי כמה ימים, אף אחד לא ישכח פתאום את המציאות שהיו מלחמות ומסירות נפש.  (וגם אם לא יראה, מה בכך?)

אבל מי שקשה לו המעבר ימשיך לסבול. 

הרי התחשבות בשני ואהבת ישראל קודם להרגשות.

 

אגב, חידשת לי בסעיף 4.  מה היה לפני?

בשביל זה כתבתי את 6!הסטורי
חוץ מזה, אני לא ממש מסכים. זה חלק מהנפילה בפרטיות. אפשר לדון עד כמה יש ערך ציבורי בחיבור הימים, אבל בהנחה שיש ערך בחיבור הזה, איננו צריכים לדחות את הערכים הכלליים, בגלל קושי פרטי של אנשים.

וזה בהחלט מחזיר אותנו ל4. אם היום הזה הוא חלק מגיבוש הזהות הלאומית שמוכנה ללכת בדרכם - הוא חשוב דווקא בסמוך ליום העצמאות.
תכלס בכל דבר אפשר למצוא הרגשה של ערךמבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ה' באייר תשפ"ג 16:20

אנשים מוצאים תחושות של ערכים גם במעשים שהם הפך התורה ממש

אין לנו גדלות הדעת מספיק כדי לדעת מה מוביל למה...  הרי אין ראיה שאם זה היה בזמן אחר לא היה חיבור וזה רק ניחוש בעלמא.

ועוד שההתחשבות היא עצמה תכלית החיבור ומהיכן יש לנו כוח לדחות אותה לטובת תקנה שמבוססת על ניחוש.

 

כל עוד לא מפורש בתורה או בחז"ל מה נכון בעניין

לדעתי (ואני מאמין שכך יגיד לך כל צדיק) שמים בצד את התחושות שלנו לטובת התחשבות באחר.

 

זאת דעתי בל אופן

כשאתה משנה דבר שכבר התקבלהסטורי
למה להתחשב באלו ולא באחרים שהחיבור הזה מאוד חשוב בעיניהם?
מה שעניתי בתשובה הראשונהמבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ה' באייר תשפ"ג 21:21

האחד מצטער בפועל, והשני רק טוען שזה מתחבר לו טוב יותר. 

 

מה זה התקבל, לא קבעו אותו גדולי ישראל וזה לא מנהג ישראל, סך הכל הכנסת

לא רואה בעיה בלשנות משהו שגם ככה ספק אם צריך אותו מלכתחילה

למעלה משבעים שנה ככה עם ישראל עושההסטורי
וכן, גדולי ישראל בהחלט התייחסו לחיבור הזה. (לא לפני כרגע, אבל כמה פעמים נמצא בדברי הרב צבי יהודה, למשל במזמור י"ט).
אז מה, זה לא הופך למנהג ישראל תורה...מבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ה' באייר תשפ"ג 22:35
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ה' באייר תשפ"ג 22:28

לכל דבר אפשר למצוא חיבור איכשהו... שוב, זה לא חז"ל

אפילו שר' נתן מצא סודות בהלכות (שזה וודאי טוב) לפי האשכנזים זה לא אומר שיש בעיה שספרדי יעשה אחרת.  אז כל שכן כאן.. 

 

הרי לא מפסידים מלוותר ליהודי אחר שיהיה שמח.

אני לא רואה סיבה להתעקש שיהיה דווקא ככה, ורק בגלל איזה אסמכתא מפסוק שיש חיבור?! עזוב נו...

ברור שלהתחשב בצער של יהודים עדיף

לציבור כולו, יש ערך מאוד גדול בסמיכות הימים הללוהסטורי
קודם כל, התורה קובעת מה הוא ערך.מבקש אמונה

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול

לא יודע מה אתה רוצה מהתורההסטורי
חכמי ישראל נתנו הרבה מאוד חשיבות למה שעם ישראל נוהג, כל עוד שזה לא נגד התורה.
חכמי ישראל נתנו חשיבות למנהגים שיש להם קשר לתורהמבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ו' באייר תשפ"ג 09:52

והיום הזה הוא לא מנהג ישראל, הוא רק הוטמע ע"י הצבא בעם בלי לשאול אותו

זה לא ע"י אנשים כשרים שבישראל, ולא על פי איזה מצווה שנמצאת בתורה..

לא לכל מנהג נותנים חשיבות, ואם זה מנהג שהולך נגד ערכי התורה אומרים לבטל אותו בדרך כלל (ועל זה נאמר "מנהג אותיות גהנם")

 

דבר שני, זה יצא במקרה צמוד ליום העצמאות

כמו שכתוב בויקיפדיה

"בריאיון לערוץ 2 שנערך בשנת 1994 אמר הרב שלמה גורן כי קביעת המועד בצמוד ליום העצמאות נעשתה במקרה. לטענתו, במשך כל השנה השנייה למדינה נדחה מועד קביעת היום שוב ושוב, וכאשר יום העצמאות התקרב, הבחין הרב כי לא נקבע ליום הזיכרון מועד, ומכיוון שלא נשארו ימים, הוצמד יום הזיכרון ליום העצמאות. לדבריו, רק מאוחר יותר ניתנה לדבר הפרשנות המקובלת, שעצמאות המדינה קשורה קשר הדוק לדם הנופלים"

טוב בכל אופן נראה לי שמיציתי את הדיון מבקש אמונה


השלמה מדברי הרב ליאור אנגלמןהסטורי
זיכרון סלקטיבי

הוא מדבר על המשפחות בייחס לפוליטיקאים, אבל זה נכון בכלל. זה יום של כלל משפחת השכול, לא של משפחה כזאת או אחרת.
עוד סיבה להפסיק את החיבור בין הימיםבינייש פתוח
לכל חג יש אסרו חג.
תמיד משהו מהחג נשאר יום למחרת. אתמול בערב היה ראיתי כמה מקומות עם הופעות וזיקוקים.
גם למחרת תשעה באב נשארים חלק ממנהגי האבל.
אבל כאשר מיד למחרת יום הזיכרון יש חג, יום הזיכרון אפילו נחתך ונגמר מוקדם בצהריים.
....תות"ח!

בתשעה באב בחצות מתחילים לנקות את הבית, כי מתחילים כבר אז לקום מהאבל, וההלכה אומרת שמחצות מותר לשבת על כסאות גבוהים. בט"ו באב יש כבר חג, וזה היום הכי שמח לישראל, מלבד יוה"כ, כך לפי המשנה ("לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים").

 

אם תופסים את יום הזכרון כיום דכאון לאומי, אולי אתה צודק. אבל זה לא כך, יום הזכרון זה יום של צמיחה מתוך העבר, חיבור לעבר מתוך מטרה לצמוח ממנו וללמוד ממנו כדי שנגיע לעתיד טוב יותר, ונכיר תודה לחיילים שמתו בשבילינו. עם שאינו יודע את עברו, אין לו עתיד. כדי שנוכל להגיע לעתיד באמת טוב, ולעשות את השליחות שלנו, עלינו להתבונן בכל אלו שמסרו את נפשם עלינו, ולהבין שערך החיים גדול ואנחנו צריכים להוקיר אותו, ולהיות ראויים לחיים שניתנו לנו במתנה, שהרי יש כאלו שמסרו את נפשם, ואנחנו צריכים להפוך את המוות שלהם למשמעותי, ושלא יהיה לשווא. אם זה כך, וודאי שיום העצמאות הוא ממש מתאים. ורק אציין שיום העצמאות עצמו היה תחילה של מלחמה גדולה, כך שגם יום העצמאות עצמו מעורב קצת ביום הזכרון.

הערהבינייש פתוח
נכון שטו באב קרוב לתשעה באב, וזה מה שאני מציע. הבדל של כמה ימים, במקום מעבר מאבל לשמחה בלחיצת כפתור.
....תות"ח!אחרונה

נכון, אבל אמרתי שכבר מחצות מתחילים לקום. וחוץ מזה, בתשעה באב ספיציפית, רוב השריפה הייתה בעשירי, ולכן יש סברה שלמחרת יהיו מנהגי אבילות, אבל לא שייך להשליך את זה למועדים אחרים.

איזה מאמר מגוחךפשוט אני..

אתחיל מהסוף:

 

את ימי הזכרון היהודים – עשרה בטבת י"ז בתמוז ובעיקר תשעה באב קבעו במרחק גדול מהחגים, כדי לא לערב את העצב בשמחה.

 

ובכן, כבודו שכח שני ימי אבל שצמודים מאוד מאוד לימי שמחה - צום גדליה ותענית אסתר. האם הם ברחו מזכרונו או שהוא השמיט כל דוגמה שלא תואמת את עמדתו?

כבודו גם שכח שעשרה בטבת חל בסך הכל שבוע לאחר סיום חג החנוכה.

 

יתרה מכך - הנביאים לא "קבעו" את התאריכים של הצומות, אלא קבעו אותם בתאריכים שבהם התחיל/הסתיים המצור ונחרב הבית. להגיד כאילו הנביאים בכוונה קבעו את התאריכים רחוק מהחגים זה מגוחך.

בפעם היחידה שבה חז"ל קבעו תאריך של תענית ולא עשו זאת בהתאם לתאריך המקורי שבו המאורעות התרחשו - הם קבעו את תענית אסתר *בכוונה* בדיוק בערב פורים. זה לא היה התאריך שבו אסתר ביקשה לצום, לא התאריך שבו הצום של יהודי פרס התקיים בפועל, לא התאריך שבו המן רצה להשמיד אותנו, לא התאריך שבו הוא הפיל פור, לא התאריך שבו המלך נתן את רשותו להשמדת היהודים, למעשה בתאריך י"ג באדר לא קרה שום אירוע ראוי לציון. הצום נקבע ליום זה דווקא בגלל שהוא סמוך לחג.

 

בנוסף המאמר רצוף באמירות פסאבדו הלכתיות, למשל הקביעה שאם מת לא יכול לצוות שטר אז האמירה "במותם ציוו לנו את החיים" סותרת את ההלכה. נו באמת, כאילו מישהו אי פעם אמר שהמשפט הזה הוא הלכה שחייבים לקיים. ברור שמדובר באמירה יפה, לפיה האנשים האלה הקריבו את חייהם כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות ולשמוח בארץ ישראל. אף אחד לא חשב שיש כאן ציווי במובן של צוואה שחייבים לקיים.

כמה דבריםבינייש פתוח
עבר עריכה על ידי בינייש פתוח בתאריך ו' באייר תשפ"ג 10:50
יש מקורות לכך שמשמיים נקבעו תקופות של צומות ותקופות של חגים כל במרוכז.
כולל התייחסות למקרה יוצא הדופן של צום גדליה.
תענית אסתר איננה צום של חורבן או של אבל.
כמו המרור של ליל הסדר.
אגב זה בעיה לצום בליל הסדר שהוא תאריך הצום של עם ישראל על אסתר המלכה.
לגבי שטר אחר מיתה הוא מציין שמדובר בעניין רעיוני.
ולגבי 10 בטבת, יש הבדל תהומי בין מעבר יחסית קצר של כמה ימים לבין מעבר מיידי
גם יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, אינו יום אבל.הסטורי
לומר קדיש בבית קברות זה אבל נקודהבינייש פתוח
וזה היה ככה מתחילת הדרך.
גם אם תחזור על המשפט שלך שוב ושוב.
ממש לא, קדיש ואבלות זה שני עניינים נפרדים לגמריהסטורי
הקדיש מיועד לעילוי הנשמה ובאופן נסיבתי הוא מותאם חלקית עם דיני אבלות.

מפסיקים לומר קדיש אחרי אחד עשר חודש, למרות שהאבלות שנים-עשר. אומרים קדיש ביאר-צייט למרות שאין בו דיני אבלות. (יש שנהגו לכבוד הוריהם, אבל זה לא מן הדין). אפילו בשנה הראשונה, אם הקבורה היתה ביום הפטירה, דיני אבלות מסתיימים יום לפני היאר-צייט שבו אומרים קדיש. דואגים שיהיה מי שיגיד קדיש במשך השנה, גם על מי שאין לו בנים שחייבים באבלות.
אם הוא היה מקשה קושיה על המאמר,אני77

אז התירוצים שלך הם סבבה.

 

אבל הטענות שלו הם הרבה מעבר לקושיה, הוא שומט את הבסיס ההלכתי של המאמר. (ואני די מסכים איתו)

 

הבעיה המרכזית במאמר היא שכמו שאמר "פשוט אני..", הוא מלא באמירות פסאודו הלכתיות. גם אם אפשר להעמיד איזושהי תיאוריה אפשרית שבה הטענות האלה לא מופרכות מעיקרן (אלא רק לא רלוונטיות), המאמר הוא לא יותר מוורט יפה. חסר כל בסיס הלכתי (באותה מידה שאתה מוציא את צום גדליה מהכלל, אפשר להוציא גם את יום הזיכרון). והטענה היחידה שנשארה בו היא הסברא שזה לא הוגן כלפי משפחות החללים. שזו טענה שאני בהחלט יכול להבין, אבל זו כבר שאלה של שיקול דעת.

 

הבעיה היא שמישהו כותב מאמר שמתדמה למאמר תורני שטוען להיות דרך היהדות הנאמנה, בזמן שאין לו ביד יותר מסברא יפה שאותה הוא מקשט בדברי דרשנות.

הרב גורן מדבר על קביעת היום:חסדי הים
האתר חוסם את הסרטון
מה החג שהכי מאפיין את האישיות שלכם?זיויק

יום העצמאות (שהוא כידוע המקביל של שביעי של פסח)פ.א.

אחד באפרילאריק מהדרום

11.11קפיץ

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

משה

יום הרווקים. הרווקו תגם?

באמת שלא חשבתי על זה כשכתבתי קפיץ

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

יום העצמאותמשה

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

רהoo

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

יום הקנאביסדי שרוט

פוריםפצל"פ

לחיות בלי שכל 🙈

נראה לי, חנוכה.נחלת

את מפיצה ומקרינה אור…פ.א.

לא נכון!נחלת

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

נראה לי שפסחאביעד מילוא

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

ל...ל... זה חג שגורם לי לחפש מקום בו התאריךנחלת

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

תשעה באבפשוט אני..

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

כל כך שמחה ומתרגשת מהמשפט השני שלך.נחלת

שונא חגיםנקדימון

אוי גיוועאלדאביעד מילוא

בגלל שכל חג מביא איתו אילוצים שונים? הערכות,פ.א.

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

כן. לחץ. מחוייבות (גם רוחנית). פחד מלא להסתדרנחלת

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

יש בזה משהו. סליחה השם.נחלת

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

פוריםהמקורית

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

מזדההזיויק

כיף לך!נחלתאחרונה

טיפ לצום קל ולחיסכון כספיפשוט אני..

אם אתם מתקשים לצום ומרגישים חולשה מעיקה,

עקבו אחר ההוראות הבאות ותזכו לצום קל (אולי) ולחיסכון כספי (בוודאות):

א. קחו כדור סוכרזית

ב. תעטפו אותו בנייר עם הכיתוב ''קליצום''

ג. תבלעו את הכדור שעה לפני כניסת הצום

האפקט זהה לכדורים שנמכרים תמורת עשרות שקלים ליחידה, תמורת אגורות ספורות בלבד.

בהצלחה!

צום לא פשוט

אבל חלק מאפקט הפלצבו זהקעלעברימבאר

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

כמו שכתבת, זה רק חלקפשוט אני..

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

בסוף נסיינים רפואיים יודעים שהתרופהקעלעברימבאר

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

הם משלמים - בטרחה, השקעה וכאבמרגול

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting, Weakness, and Staying SafeSmithmaxwell

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

כלומר, על הקב"ה.....נחלת

אבל אם מראש לא תכננתי לקנות קלי צוםבוקר אור

אז לא חסכתי כלום 😂

פעם קראתי איזה אתרמשה

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

דווקא סוף הצום הוא החלק הקלפשוט אני..

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

לא על הגוף שלימשה

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

יש דוגמא לפלצבו בגמרא:קעלעברימבאר

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

זה לא פלצבו, זה פיתו בסלונקדימון

זה לא מדויקנפשי תערוג

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

אני מזה וגם מזה לא הנחתי ידיינקדימון

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

2 ליטר זה מעט מדינפשי תערוג

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

האמת זה לכיוון ה3נקדימון

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

זה כבר נשמע טוב יותרנפשי תערוג

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

אבל מחילה רצים כל הזמן לשירותים. בעצם הצוםנחלת

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

הרב ויא אומר שהצימוקים מאוד בעייתייםנחלתאחרונה

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

באלי ללכת עוד פעם לסליחותאורי ציון

חראם עד שאני ערה בשעה הזאת.

יש עניין?

זה סוג של תחושה של בזבוז?משה

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

זה פשוט ניצול הזדמנויותאורי ציון

לא הלכתי אגב

לפחות ניסית לישון?משה

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

כן, בהצלחה רבהאורי ציון

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

אז למה בעצם נשארת ערה עד כזה מאוחר?משה

חסרות סיבות?אורי ציון

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

נגמר לי הערב, רוצה את הלילהמשה

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

הלילה הוא קסוםאורי ציון

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

במה את עובדת?משה

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

עם נועראורי ציון

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

אז רגעמשה

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

שמירות בחוות\ גבעותאביעד מילוא

גם אנינחלתאחרונה

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

לא תזיק עצה טובה לנדודי שינה אבל לא סתםנחלת

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

יש עניין לחזור בתשובהאריק מהדרום

אז יש הרבה על מה😅אורי ציון

למה?זיויק

מקום מומלץ לתפילות יום כיפור ברגע האחרון(להשלים מנמתוך סקרנות

בוקר טוב.

מחפש מקום נחמד ליום כיפור, יכול כמובן להשלים מניין, גם להיות חזן בעיקרון (אשכנזי-קרליבך והמסתעף).

אם למישהו יש רעיון במקום נגיש לתח"צ מירושלים זה יהיה מצוין, כן, הרגע האחרון וכו'.

ככה זה.

אם אתה ברגע האחרון מה אני אגיד ל המשוגע היחידיאחרונה

מי זוכר אותי?😉 ואת השרשור הישן שליכתר הרימון

שמדי פעם אני חוזרת אליו לרעיונות.

סקר - משפט לקישוט לסוכה - צעירים מעל עשרים

בקיצור, אשמח לרעיונות נוספים למשפטים מהמקורות לכתוב בקישוטים לסוכה.

יאללה שוטו

זוכרים 😃משה

(שמחתי לראות אותך)

יאא, זוכרתנערת טבע

כשהייתי בישיבה הגבוההאריק מהדרום

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

תמיד לזכור את קרבן התמידכתר הרימון

יִשְׂמַח יִשְׂרָאַל בְּצַל סֻכָּתוֹדורש טוב לעמי

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

אותך כן, אותו לאנוגע, לא נוגע
ולחשוב מה חושב צבי סוכות אם הוא יראהנוגע, לא נוגע

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

מקווה שאתם זוכרים לטובה😉כתר הרימון

זה היה ביתינוגע, לא נוגע

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

יש לי באמת משהו עם כלי שבורכתר הרימון

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

נשמע מיוחדנוגע, לא נוגע

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אני לא בעד לכתוב פסוקיםדורש טוב לעמי

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

אני זוכרת משיח נאו בפומ!אחרונה

שרשור ראשי תיבות תשפ"זאריק מהדרום

שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"

בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.

תהא שנת פח זבלאריק מהדרום

למתכנתים ב Agile - תהא שנת פיתוח זריזפ.א.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

תהא שנת פ.א - תשפאקעלעברימבאר

תהא שנה פחות זוועהאריק מהדרום

תהא שנת פחות זמבורותנקדימון

מהשנה של הבחירות הקודמות

תהא שנת פרקי זימרהנקדימון

תאמינו שיש פה זהבנקדימון

תדעו שהוא פחות זוכרנקדימון

תספורת שעושה פאדיחה זועקתפ.א.

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תעלה שוב פסוקי דזמרהפצל"פ

תביאו שוקולד, פיצה, זיתים!אשר ברא

תדחה שוב פגישה זואשר ברא

תיזהר, שוב פלסטינאי זומםנקדימון

תהיה שוב פאפא זמין.....נחלת

תתחיל שרשור פעיל, זריזנקדימון

תהא שנת פינוי זבליםנקדימון

תעיזי שאפי פעלי זכיoo

בלי תהא שנת!משה

תלך שמוליק פה זורעיםחושבת בקופסא

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פוטר זיוףנוגע, לא נוגע

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

תשמע פה זהדי שרוט

פורום דתי.

תאמין שרציתי פורשה זריזהל המשוגע היחידי

תדעו שזה פשוט זלזולל המשוגע היחידי

תהא שנת פיצוץ זורחאני צודק

תראה שתמצא פה זיווגךאביעד מילוא

זה הכי מקורי שעלה לי

אמן ואמןאני צודק

תמיד שומעים פה זמזוםרקאני

אהבתי!אשר ברא

נכתב בהשראת היתוש שהציק לי אתמול 😅רקאני

(יתושה… הנקבות הן אלו שמחפשות לעקוץ) שנה טובה!פ.א.

תהא שנת פתיחת זבולrrinaa

תהא שנת פחות זמן מסךוהוא ישמיענו

אמן כן יהי רצון! הלוואי הלוואי!נחלתאחרונה

תמיד שטענדיג פרייליך זיין (להיות בשמחה תמיד)אביעד מילוא

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

תהיה שנת פז 😏מבקש אמונה

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

אם לא מנצלים ימי חופשה הם נמחקים?רועישםטוב
כמו בכל החוקים הקשורים ליחסי עובד-מעבידפשוט אני..

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

זה תלוי בהסכם עם המעסיק בגדולמשהאחרונה

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

השנה הקרובה שלכם תיראה אחרת מהקודמת?פתית שלג

ברורל המשוגע היחידי

אבל בגילי זה באמת אחרת

כןoo

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

תמיד זה קורה. גם בלי שנתכוון לזהנפשי תערוגאחרונה

אולי יעניין אותך