רב-סמל (מיל') דוד שמידוב, בן 25 מירושלים, נהרג יום לפני שהגיעה הודעה על התגשמות חלומו. הוריו סיפרו: "היום התקשרו אלינו מבצלאל והודיעו שהוא התקבל ללימודי אדריכלות, אבל עכשיו הכל נהרס, כל החיים נהרסו".
דוד נהרג מפגיעת פצצת מרגמה במהלך פעילות צה"ל בכפר קליעה שבדרום לבנון.
הוא עלה עם בני משפחתו לפני עשר שנים מבלרוס. הוריו ניסו להניא את בנם מלשוב לשדה הקרב, אך הוא היה נחוש בהחלטתו.
אביו של דוד סיפר: "הוא קיבל צו-8 ביום שישי וחזר הביתה ביום ראשון. אמרתי לו שיישאר בבית, אבל הוא לא הסכים ואמר שהוא רוצה להיות עם החברים שלו. הוא חזר אחרי 20 דקות כדי להיות עם החבר'ה. יש לו הרבה חברים מהמילואים וכל הזמן הם נפגשו. דוד אהב מאוד את הארץ שלו".
אמו הוסיפה: "הוא חזר לזמן קצר, לא הספקתי לראות אותו כי הייתי בעבודה, ועכשיו לא אראה אותו יותר לעולם".
עוד סיפר האב כי ההלוויה מתעכבת כיוון שאחיו הבכור של דוד נמצא בלבנון. "בצבא אמרו שאי אפשר כרגע להוציא אותו כי מתנהל שם קרב".
לבית המשפחה הגיעו קרובי משפחה וחברים רבים של דוד. אחת מחברותיה של האם סיפרה: "בתשעה באב היא החליטה לצום כדי שכל החיילים יחזרו בשלום. היא לא סיפרה לנו שהבנים שלה משתתפים במלחמה כי לא רצתה להדאיג אותנו. מדובר במשפחה שאוהבת את ארץ ישראל, משפחה שקטה ומופנמת".
דוד הותיר אחריו זוג הורים ואח.
אני לא מסוגלת לקלוט את זה שהוא מת! כשסיפרו לי על זה, לפני כמה ימים כשהייתי במחנה "אריאל" התקשרתי לכל העולם ואישתו כדי לברר אם זה נכון, כולם אמרו לי שזה נכון אבל אני לא האמנתי להם,כשאבא שלי התקשר אלי לשאול איך במחנה בכיתי לו שעות על זה שאמרו לי שהוא מת ושאני לא מאמינה ואבא שלי ניחם אותי (לפחות ניסה) אבל לא אמר לי אם הוא מת או חי ורק כשחזרתי הביתה, ראיתי שאבא שלי שם על הכרית שלי גזרי עיתון שהיה כתוב עליו שם, הוא היה בנאדם מדהים! הוא היה השומר בבית הספר שלי והוא היה הבנאדם הראשון שדיבר אלי בפעם הראשונה שבאתי לבית ספר... סליחה ששיגעתי אתכם... פשוט הרגשתי שאני חייבת לפרוק את זה ולספר לכולם... נראה לי שאני אפרסם את זה בעוד פורומים כדי שכולם ידעו איזה אדם מדהים הוא היה!
