אין ככ מה ללעשות.. מאמינה שתלכו קבוצה של חברות לנחם. 

שזה אומר פשוט להיות איתה. גם אין מה לומר ---

אבל חשוב לדעת שהמטרה שלכן היא להשתתף איתה בצער ולהראות שאתם איתה. היא מחליטה על מה לדבר אם בכלל.. כנראה שתספר על אבא שלה אם היא תרצה.

בדכ אנשים שהם לא משפחה מגיעים מהיום הרביעי לשבעה והלאה..

אני משתתפת בצערך באמת באמת עצוב❤

יכול להיות שמתאים להציע לעזור עם הילדים לשמור עעליהם מחוץ לבית או משהו כזה.

בטוח כי שולחים אותנו מטעם האולפנה כבר מחר..

אולי באמת אני יציע עזרה למרות שאחים שלה לא מכירים אותי..

טוב אני ישתדל להכין עוגה או משהו נראה לי..

תודה ממש

שווה לבקש מהיועצת שדבר אתכן בנושא ותעזור לך או לכל הכיתה בנושא. בהצלחה

מהפן הרוחני , הוא כנראה סיים את התפקיד שלו ....

אבל זה עדיין מאד עצוב לסובבים שאהבו והעריכו אותו. בטח לילדים שלו, אשרי ביתו שזכתה במצווה החשובה הזאת של כיבוד אב.

מהפן הנפשי מאד כדאי להתארגן החברות ולכתוב או לצייר או ליצור משהו עבור החברה, משהו שמשדר שאתן איתה , אתן שותפות ונמצאות כאוזן קשבת/כתומכות אם היא רוצה. 

אפילו אם היא לא רוצה לספר ואתם נמצאות איתה ומשדרות לה תמיכה שהיא לא לבד, זה בעצמו דבר ענק!

 ככה,אם  היא  לספר ולשחרר את הרגשות שלה בשלב יותר מאוחר, היא תרגיש בנוח שאתן רשת תמיכה וביטחון בשבילה.

עכשיו בימי השבעה כדאי אולי לברר מה שצריך (לפעמים טכנית - צריך לנקות את הבית שיושבים בו, לפעמים צריך לדאוג לכיבוד או כסאות) לפעמים כדאי סתם לשבת איתה. 

אם זה מתאפשר ומתאים-

יהיה מאד יפה אם המדריכה שלה תארגן את הפעולה הסניפית אצלה - כדי שהיא לא תפסיד תוכל גם להשתתף בה עם החברות מהשבט , וככה זאת עוד מסגרת תומכת בשבילה , שהיא תרגיש שדואגים לה. היא מאד תעריך את זה ותזכור את זה לאורך שנים. 

זה דבר מאד משמעותי לנער/ה שיש לו קבוצת שווים, כביכול כרגע הוא שונה מהם בגלל המצב החדש, אבל מניסיוני, האמת היא שהתמיכה והמעגל החברתי מאד עוזרים לעבור את הימים הקשים האלו.

אחרי השבעה- המעטפת של החברות מאד משמעותית. תקפידו (מאד מומלץ וכדאי)

לא לנתק קשרים, לתת לה את הזמן שהיא צריכה לשתף במה שהיא רוצה. 

לא בכל הפעילויות החברתיות היא תוכל חהשתתף בגלל שנת האבל, כדאי למצוא איך לשלוח לה ד"שים מכן ותמיכה (גם אם קצת מרחוק)

אתן בתפקיד חשוב 

מאחלת לכן שתעזרו אחת לשניה רק בשמחות!

המורות עשו מן רשימה כזאת השתבצות מתי מי באה וזה.. והיא אמרה בעקרון שהיא לא רוצה שיבוא אליה.. (לא הבנתי למה התכוונת כשאמרת מניסיונך)

ואז שמעתי תרב של האולפנה (שמכיר תמשפחה עוד יותר טוב מלפני) אומר משהו שלמרות שהיא אומרת שהיא לא רוצה היא לא באמת יודעת מה היא רוצה.. 

מה עושים אז? 

א. מה שאמרתי מהיסיוני- פשוט כי גם אני י'בתי שבעה על אבא שלי כשהייתי קטנה בערך בגיל שלעם

ב. נשמע לי שהרב התכוון שעכשיו היא מבולבלת ולא באמת יודעת מה היא רוצה באמת... לכן החברה אמרה שלא רוצה שיבורו, אולי כשכן יבואו אליה היא כן תעריך את זה וכן תשמח שהיא לא לבד בזה. 

באמת לפעמים כן רוצים להיות לבד בלי הרבה אנשים. 

קיצר אם הרב דיבר עם המשפחה וזה מה שהיא אמרה, אולי כדאי לא לבוא הרבה בנות אלא בת אחת או כמה חברות טובות שלה, ופשוט לשאול אותה אם זה בסדר. 

אני זוכרת שבאו אליי עם טבלה כזאת שחיחקו את הבנות לפי ימים, ושאלו אותי אם זה בסדר. 

בדרכ כשיש אובדן כזה מרגישים תחושבת בדידות ענקית ויש לבני אדם מן קטע כזה להתבסס בבוץ שלהם אן הבנתם את הטפארה יעני להישאר בסיטואציה ולהתעמק בכאב או במקרה הזה בבדידות ככה שהם לא רוצים שחברים שלהם יבואו וזה מה שהרב אולפנה אמר.. שצריך לעזור לה כי החיים לא נפסקים..

האמירה ''הוא סיים את תפקידו בעולם'' היא לא אחת מהן.

אותי ניחם דבר כזה 

והגיוני שלא כולם מתחברים לעניין הנ"ל.

הכי חשוב לזרום עם מה שטוב לה 

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....

אני חייב להרגע קצת מהמתח מי יכול לעזור ולשלוח קישורים בדרייב לאחד או כולם מהנ"ל יבורך:

ג'ייסון בורן (סדרת סרטים)

חטופה

אינדיאנה ג'ונס

ג'יימס בונד

מת לחיות

רמבו

שליחות קטלנית

משימה בלתי אפשרית