האמת שלשואלים, אני לא נגד
אני הטיפוס שהכי הכי חולם
מחפש ורוצה את זה
ומצד שני אני הטיפוס
שיודע הכי הרבה
כמה רחוק אפשר להגיע גם לבד
היו הרבה שנים שרציתי אהבה
היא הייתה צריכה להיות שם
כי הייתי צריכה מישהו שיקשיב לי
כי הרגשתי לבד,
וכי חשבתי שבן זוג יפתור את זה
חשבתי שהחיים שלי משעממים
ושאהבה תביא לי עניין, משהו לקום בשבילו בבוקר
רציתי להיות מאושרת
וראיתי לזה אפשרות רק דרך אהבה
אני מניחה ששנים חייתי על דמיונות בלילות
על חלומות עתידיים
על היום שההוא יגיע
יפתור לי את הבעיות בחיים
והחיים יהפכו ליותר מכל מה שאי פעם יכולתי לדמיין
מתי שהוא בחיים הבנתי שאני לא רוצה את זה
זה כל כך לא מה שיעזור לי
אלא רק יפגע בי לטווח הרחוק
ויותר מזה, יהפוך אותי לבן אדם שלא באמת רוצה אהבה
אלא מפתח אותה, נותן אותה ומקבל אותה מתוך צורך
אז אולי תהיה לי אהבה,אבל איזו מין אחת כזאת היא תהיה?
במהלך הזמן למדתי-
אני לא צריכה לחכות שמישהו יקשיב לי
בשביל לשתף ולספר ולהיפתח
יש מסביבי כל כך הרבה אנשים שישמחו לשמוע
אני לא צריכה לחכות שמישהו יביא לי חיבוק
בשביל להפסיק להרגיש לבד
אני יכולה להחליט מתי אני מפסיקה להרגיש לבד
ולהפסיק להרגיש בודדה בין מיליון אנשים
אני לא צריכה לחפש חוויות מיוחדות ומגניבות לחיים
בשביל להרגיש פחות סאחית, עם חיים מענייניות
יש לי חיים מדהימים ואני משקיעה בהם הרבה ולא הייתי מוותרת על כלום
ויש עוד אינסוף דדוגמאות
אבל זו שמעל הכל
היא האושר שלי
אני לא צריכה לחכות לאף אחד
כדי להרגיש ממאושרת
האושר שלנו כבני אדם
נמצא בכל ההרגעים הקטנים
ואני לא אחכה לאף אחד
שיביא לי את האושר
אני אביא אותו אליי,בעצמי.
