יש לי קטע דפוק כזהאתגליא

שאחרי שאני מחליטה לחתוך עם בחור מסויים עולים לי הירהורי חרטה על זה.

פתאום אני נזכרת בכל הדברים הטובים באותו בחור, בדברים שהם בדיוק כמו שרציתי, ואני לא אמצא אצל אחרים.

כל הביטחון שלי בהחלטה מתערער ואני חושבת שאולי היא לא הייתה החלטה שקולה מספיק. עולות לי מחשבות כמו אולי הייתי צריכה לנסות עוד דייט ואולי הייתי צריכה להפתח יותר (משהו שבאמת לא כל כך הולך לי). אולי סתם החלטתי כי לא היה לי כוח להמשיך ולהשקיע גם כשזה לא זורם באופן מיידי.

זה ממש כואב וקשה לי, כי באמת יכול להיות שזה היה החלטה של רגע או מצב רוח מסויים.

איך מתמודדים עם זה?

בודקים האם ההחלטה נעשתה בבגרות ולוקחים אחריותברוקולי

 

ואולי אפשר לחשוב האם ההחלטות האלה הם פזיזות 

 

תמיד יהיו הרהורים עד שיגיע דבר טוב אחר 

וואי תחושה לא נעימההשתדלות !

חושבת שכדאי לתת עוד דייטים אם את מרגישה שההחלטה לא תהיה בלב שלם,

ולנסות להיפתח ולהעז לעשות דברים שלא עשית קודם, כי מה אכפת לך- או שייגמר הקשר ולא סביר שתראי אותו יותר, או שזה פשוט יעבוד לך ויתרום לך ולקשר

לשנות את התפיסה מראשלצורך כך

פשוט לא לחתוך כל כך מהר. תחליטי שאם יש ספק, אז ממשיכים. בטח אח הבחור רוצה להמשיך, חבל סתם לבאס אותו.

לגבי מקרים שכבר קרו, אין בושה ואפילו רצוי להתחרט ולנסות לחזור, במיוחד אם חתכת חד צדדית כשהבחור רצה להמשיך. הוא ישמח.

זה קורההפי

בעוד החלטות בחיים בלי קשר לזוגיות?

קורה לפעמים אבל לא הרבהאתגליא

ולא בצורה כזאת קיצונית, בדרך כלל גם אם יש לי קצת חרטה על החלטות זה עובר מהר ולא נשאר להכביד על הלב.

הבעיה היא שבזוגיות זה מתבסס הרבה על הרגשה. וכשעובר זמן מהפעם האחרונה שדיברתי עם הבחור הזכרון של הרגש מתעמעם, לכן יכול להיות שאז הרגשתי מאוד חזק שאין לי שום חיבור איתו והוא לא מוצא חן בעיני, אבל אחרי זמן אני מתחילה לפקפק בזה.

זה נראה לי סתם קטע מזוכיסטי שאחרי שהחלטתי שלא משהו בי מציף דווקא את הדברים שגורמים לי לחרטה ומציג לי תמונה קצת מעוותת שטעיתי בהחלטה. כאילו דווקא אחרי שכבר החלטתי שלא כל ההסתכלות השקולה על המציאות נעלמת ואז עולות המחשבות שאולי טעיתי.

שזה קורההפי

בדברים אחרים ,איך את מרגיעה את עצמך ?

למה דווקא בזוגיות זה קורה יותר? כלומר אולי את פחות סומכת על עצמך/ אולי את פחות מרגישה בטוחה / אולי אחרים מערערים אותך  ? (אני מעלה שאלות אבל יכול להיות שהן לא קשורות אליך(

אבל למה לתנסי לחשוב בנחת.. 

למה קשה להגיד עשיתי את הכי טוב שלי באותה נקודת זמן?

..אתגליא

בהחלטות אחרות זה לא קורה לי ככה בגלל שאני בדרך כלל בטוחה בעצמי ויודעת מה אני רוצה. אבל בדייטים וזוגיות אין לי כמעט ניסיון, אני לא יודעת מה אמורים להרגיש, מה צריך לעשות בכל מיני מצבים. לכן לפעמים אני לא סומכת על האינטואיציה שלי לגמרי.

אני מתייעצת עם אנשים אבל לפעמים זה באמת סתם מערער או מבלבל אותי. בסוף הכל כל כך מורכב.

אני חושבת שעשיתי את הכי טוב שלי אבל עדיין יש לי תחושה רעה אחרי שאני מחליטה סופית שלא.

מענייןהפי

אולי בזוגיות יש יותר את העניין של לפספס את הזיווג ולכן זה קורה?

רק רוצה לומראילת השחר

שזה אנושי. 

מה שאת מתארת זה תופעה טבעית שמתרחשת כשמשהו כבר לא קיים. על זה היו אומרים - "אחרי מות קדושים אמור", אחרי שאדם עוזב זוכרים רק את הדברים הטובים שהיו בו ובנוכחותו (ואפשר לקחת לכמה כיוונים...). 

האמת היא שהמציאות מורכבת יותר וחשוב להחזיר את המודעות לשם. לזכור שקל לזכור את הטוב והנעים כשיש חלל, ופחות זוכרים את מה שלא. 

 

מה בפועל?

עצה שמישהי נתנה לי פעם זה לכתוב לעצמך על מה התבססה ההחלטה שלך לכאן ולכאן. בגדול למה רצית את הקשר? למה הבנת שזה לא מתאים לך ולא נכון לך? וממש לפרט הכל גם אמונות, מחשבות, הרגשות ודברים מעשיים.

מעבר לעובדה שזה עוזר לראות על מה מתבססות ההחלטות בנושא ואיך אפשר לדייק את עצמך, אחרי החלטה זה יכול לתת תזכורת ולהקל על אותם הרהורי חרטה. זה עוזר לזהות אם הם אמיתיים ואז לפעול עם זה אם נכון לנסות שוב, או להבין שזה סה''כ החלל שמבקש להתמלא ומתגעגע לדבר האחרון שהיה שם, גם בלי קשר לאם נכון לנו. 

^^^ בדיוקלאצעיר
אולי תוכלי בקשר הזה לא לחזור על אותה טעות?advfb
לא הייתי קורא לזה 'דפוק'. לי זה קורה המון בכל מיניחסדי הים

מצבים, כולל דייטים.

אני מנסה להבדיל בראש בין מה שהחלטתי לרעשי רגע/רקע.

אם זה חמור הקושי להחליט או הרגשי חרטה אחרי, אז אני שוקל ומחליט בצורה וודאית, וכדי לחתום את ההחלטה, אני מעביר את היד שלי על המצח שלוש פעמים וזהו. זה מוחלט, גם אם עולים לי מחשבות אחרי אני לא זז מהחלטתי.

באמת חשבתי שאני צריכה לעשות לי איזה סימןאתגליא

כמו הסיפור של רבי נחמן על התבואה המשגעת. שאני אזכור שבאמת החלטתי בצורה שקולה, ומראש ידעתי שיכול להיות שעוד יעלו לי חרטות אבל זה אבל עדיין אני חושבת שההחלטה נכונה וראויה.

אני רואה את הדברים מנקודת מבט אחרתלגיטימי?

 

א. כשאנחנו יוצאים עם מישהו, אנחנו בודקים אם אנחנו מצליחים ליצור מרחב של יחד משותף. כלומר, זה לא רק רשימה של דברים טובים ופחות שבי ושבאחר נפגשים, אלא שעצם המפגש הזה יוצר משהו שייחודי לנו. אני לא מסכימה עם האמירה שלך שיש דברים טובים שתמצאי רק באדם אחד מסוים - את תמצאי אותן בעוד אנשים. אני כן מסכימה עם זה שמרחב היחד שיצרת עם אדם אחד שונה ממרחב היחד שתצרי עם אדם אחר. 

 

ב. לגבי הביטחון בהחלטה - האם את ההחלטה לחתוך את מקבלת לבד? האם את מדברת איתו על ההתלבטות? על מה שמפריע לך? את לא מתלבטת איזה מחשב לקנות, משווה בין מפרט טכני אחד לשני, ולמחשב עצמו אין אמירה. יש כאן אדם בצד השני, וצריך לזכור (לפי סעיף א) שההחלטה היא האם הצלחתם ליצור מרחב של יחד. לכן אני חושבת שיש המון מה להרוויח אם מדברים על היחד הזה עם מי שאת יוצאת איתו. תקשורת היא הבסיס לקשר זוגי. כשאת מקבלת החלטות כאלה לבד, בלי לשתף ולשקף, זה לא מרגיש לך כמו בחירת מוצר? דווקא השיתוף והשיקוף של דברים יכול להעצים את הקשר. זה גם עוזר לעניין של החלטה רגעית, כי משוחחים על זה עם הצד השני.

 

ג. אם את מסתכלת על קשרי העבר שלך, ואת חושבת שטעית, שפטת מהר מידי, החלטה של רגע וכו' - אולי כדאי לך לנסות לחזור לקשרי עבר? אולי יש קשר ששווה לנסות שוב?

 

ד. בהמשך למה ש@הפי שאלה, ענית לה שזה לא קורה הרבה ואת ממשיכה הלאה די מהר - האם אפשר לחלק את זה להחלטות גדולות וקטנות? נניח, האם ייתכן שבהחלטות גדולות יש לך את הרהורי החרטה האלה (כמו איזה מקצוע ללמוד), ובהחלטות קטנות איך לך (מה ללבוש היום?)? אם את רואה שבהחלטות החשובות האלה יש לך את הרהורים האלה, אני חושבת שנכון לפנות לאיש מקצוע.

רק לומראילת השחר

שאת מהממת, וכיף שכתבת. 

תודה ❤לגיטימי?
חידוד יפה מה שכתבת בא'אתגליא
ההבדל בין יצר הרע ליצר הטובסוסה אדומה

זה שיצר הטוב הוא המשפטים בראש שמקדמים אותנו, שעושים לנו הרגשה טובה באמת,

ויצר הרע הוא המשפטים בראש שגורמים לנו להיתקע, להיות בספק.

העבר עבר, הוא רק מורה זקן וחשוב, אבל לא מעבר לזה.

 

תבדקי בתוכך אילו משפטים שייכים למי, מה שיצר הרע שחררי...

כתבת יפהגליאוראחרונה
באמצע יום שישי עלה לי דימוי טוב לזהאתגליא

זה כמו שאחרי שאוכלים בשרי פתאום מתחשק לאכול את כל הדברים החלביים בבית ואז מתבאסים על הבשרי. זה לא אומר שזה היתה טעות לאכול בשרי, אבל בכל מקרה מרגישים באסה. אם זה הייתה ארוחה טובה אז ברור שזה עדיף מלנשנש שוקולד, אבל לפעמים מגלים בבית משהו חלבי שווה ואז באמת מתחרטים על הבשרי.

שבת שלום לכולם, ושאף אחד לא יוציא מהמקפיא גלידה חלבית בדיוק אחרי שהתבשרתם.

האםנחלת

אינטואיציה חשובה בפגישה הראשונה והאם יש להתחשב בה?

הממ...בטוחים שאתם יודעים את התשובה?.....

באתר "השדכן" מובאים טיפים טובים. כדאי לעיין. (ולא חשוב חרדים דת"ל....לכולם).

אינטואיציה היא כלי מדהיםאביעד מילוא

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

יש לה משקלארץ השוקולד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

מאודהפי

זו פרסומת סמויה?ברוקולי

נראלי גלויה חחהפי

#שיווק ופרסוםאביעד מילוא

יועץ/מאמןאיזו

מישהו היה אצל יועץ או מאמן לחתונה ויכול להמליץ עליו? כלומר, שהייעוץ/אימון אצלו עשה את העבודה בצורה טובה..

אני מכיר כמהאביעד מילוא

יש את אסף זולדן הוא תותח

ממליצה לך להבין למה אתה הולךברוקולי

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

ברור לי למה אני הולךאיזואחרונה

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שדכנים.. :)

אשמח להמלצות לשדכנים מומלצים,

עדיף שלוקחים כסף על פגישת היכרות איתם או על הצעות רלוונטיות

כאלו שנעים לתקשר איתם ולא צריך לרדוף אחריהם ולהזכיר את עצמך כל כמה זמן, ושרוצים לשמוע מה אני באמת מחפשת ולא רק סתם לשלוף הצעות רנדומליות..

תודה!!

אני מכיר אחת או שתיים שעושות פגישת היכרותאביעד מילואאחרונה

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

לרצות - זה דבר נפלאadvfb

למה, מה רע בלרצות?

לרצות - לגרום שהשני יהיה מרוצה.

זה דבר טוב, לא?

תאמת, שכן.

זה טוב, השאלה מה המניע לכך.

אם המוטיבציה היא להמנע מקונפליקט... אז וואלה יכולה להיות בעיה.

כי אם המטרה היא ששני הצדדים יהיו מרוצים,

מה זה עוזר אם אחד מרוצה על חשבון השני?

הבעיה בריצויoo

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

כמה השקעת?שנונימי

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

מזדהה מאודadvfb

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

כשמדברים על המונח 'ריצוי' לא מדברים על נתינה.מדרשיסטית20

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיףadvfb

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

לא, לרצות זה לא לגרום שהשני יהיה מרוצהנעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

מי אמר?advfb

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

אפשר לשאול את עצמך כמה שאלותנעמי28

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

את לוקחת את זה למקום אחרadvfb

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

בריצוי באמת יש אלמנט של שליטהנעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך י"ט באב תשפ"ו 6:45

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לגרוםooאחרונה

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

אולם ממילא, המלצות/דיס המלצות? הערות?ארץ השוקולד

בעיקר מההיבט האנושי, ניקיון והאוכל.

מקפיץארץ השוקולדאחרונה

הדבר הכי קשה בעולםהפי

סתם הגזמתי, זה לא הדבר הכי קשה בעולם... אבל כן יש בזה מן התסכול

לסיים קשר רציני עם בחור שהוא באמת זהב טהור, ואז למצוא את עצמך שוב בעולם של הרווקים והרווקות... איך עושים את זה בכלל??

פתאום מרגיש לי שכל הגברים לא ברמה שלו.

לא באופי לא בנראות לא באצילות

יש בזה משהו שקצת מלחיץ אותי.

לא יודעת אם זה תקין, אבל יש בי קצת געגוע אליו, למרות שבתוך הלב אני כבר מרגישה שזה היה או חתונה או ביי וטוב שזה ביי

וזה הופך את זה ליותר מסובך שהוא עדיין רוצה

באמת שלא סתם צחקו אשכרה קריעת ים סוף

דמט אני לא בנויה לשטויות האלה

כאילו מציעים לי ובראש שלי עובר.. למה לנסות בכלל

ואו לגמרי אמןהפי

בירור בצניעותחצלה

היי אשמח ממש לשמוע מנסיונכם מה הייתם עושים.

ביררתי הצעה ממש מעולה, נשמע שבחורה תורנית מבית תורני, החברה בטלפון אמרה לי כן היא דוסה, צנועה וכו וכו.

אני מגיע לדייט וקולט שהיא עם שרוול מעל המרפק, לא קצר קיצוני אבל מעל. לא שופט ולא שום דבר, מדבר רק מהנקודה שלי.

חשוב לי שאישתי תהיה צנועה עפ ההלכה, בזה אני בטוח. ואני לא יודע כל כך מה לעשות עם המצב עכשיו. לדבר איתה על זה ולהגיד שזה מפריע לי ? נראלי יכול לפגוע בה.לפסול על זה בלי להבין מה עומד מאחורי זה? נראלי חבל.

מה אתם הייתם עושים?

בנות - זה בסדר שידברו איתכן על זה? ואם כן, איך?

שוב, איך מה שכתבת מתקשר דווקא לתגובה שלי?חושבת בקופסא

גם מה שכתבת על כיסוי ראש בתגובה מתחת: מישהו הזכיר את הנושא הזה? זה קשור לתגובה שהגבת לה?

זה יפה מאוד מה שכתבת, אבל זה לא נוח שכמה אנשים מדברים על משהו אחד, וקופץ אדם לא קשור שמעלה נושא לא קשור.

רווקות אם יכולתן לקבל דבר אחד בתקופה הזאת מה היה?ראומה1

בתקופת חיפוש הזוגיות.

קריזה לא?בנות רבות עלי

פניתי לרווקותראומה1

אהה חח... כן... סליחה. לא התכוונתי להפריע. כמובן.בנות רבות עלי

מקפיצה♡♥︎♡♥︎ראומה1

תשובת הצ'אט - רווקבחור עצוב

  • שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

  • חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

  • חכם, אבל שלא יתקן אותי.

  • עשיר, אבל שיהיה עניו.

  • תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

  • קליל, אבל רציני.

  • מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

  • רגיש, אבל גברי.

  • גברי, אבל מחובר לרגשות.

  • ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

  • כריזמטי, אבל צנוע.

  • מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

  • אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

  • ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

  • בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

  • חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

  • שיהיה לו תואר.

  • רצוי שניים.

  • ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

  • שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

  • אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

  • שיאהב ילדים.

  • אבל שלא ייתן להם מסכים.

  • שידע לבשל.

  • ושלא יעשה מזה עניין.

  • שיקום מוקדם לתפילה.

  • אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

  • שילמד דף יומי.

  • וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

  • שיהיה מחובר לרב.

  • אבל שיחשוב בעצמו.

  • שידע לרקוד.

  • אבל לא יותר טוב ממני.

  • שיאהב מוזיקה.

  • אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

  • שיהיה כריש במשא ומתן.

  • אבל עדין איתי.

  • שיזכור כל תאריך חשוב.

  • בלי שאני אזכיר.

  • שידע להחליף גלגל.

  • לתקן ברז.

  • להרכיב איקאה.

  • להבין במשכנתאות.

  • להשקיע בבורסה.

  • ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

  • שיהיה עמוק.

  • אבל גם זורם.

  • שידע להכיל.

  • אבל גם להציב גבולות.

  • שיכבד את ההורים שלי.

  • ויאהב את האחים שלי.

  • ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

  • שיהיה בן 29.

  • עם ניסיון החיים של בן 45.

  • והאנרגיות של בן 23.

  • בלי מטענים.

  • בלי אקסיות.

  • בלי דרמות.

  • ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

  • וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

עכשיו אותו דבר לגבריםחושבת בקופסא
עבר עריכה על ידי חושבת בקופסא בתאריך י"ד באב תשפ"ו 20:19

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

חחח שיתחתן עם עצמו או עם עץראומה1

ארץ השוקולד

יש שיר כזה

שיתקצר(:אני:)))))

אמונההפי

אגב זו תשובה לכל אתגר

חחחחחהפי

חתן מתוק מדבש*

היי אני עדיין צעירימח שם עראפת

כולנו צעיריםאביעד מילוא

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

לא אתה זקןימח שם עראפת

שיעור ד' זה לא צעיר

אם אני זקןאביעד מילוא

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

לכאורה כןימח שם עראפת

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

נע אני סך הכל בן 20.5אביעד מילוא

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

לתומי סברתי שאתה שיעור ד'ימח שם עראפת

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

היית קרובאביעד מילוא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לדעת עד מתי המסע שלי, היה מרגיע אותי מאודמחפשת111אחרונה

אולי יעניין אותך