ואולי אפשר לחשוב האם ההחלטות האלה הם פזיזות 

תמיד יהיו הרהורים עד שיגיע דבר טוב אחר 

חושבת שכדאי לתת עוד דייטים אם את מרגישה שההחלטה לא תהיה בלב שלם,

ולנסות להיפתח ולהעז לעשות דברים שלא עשית קודם, כי מה אכפת לך- או שייגמר הקשר ולא סביר שתראי אותו יותר, או שזה פשוט יעבוד לך ויתרום לך ולקשר

פשוט לא לחתוך כל כך מהר. תחליטי שאם יש ספק, אז ממשיכים. בטח אח הבחור רוצה להמשיך, חבל סתם לבאס אותו.

לגבי מקרים שכבר קרו, אין בושה ואפילו רצוי להתחרט ולנסות לחזור, במיוחד אם חתכת חד צדדית כשהבחור רצה להמשיך. הוא ישמח.

בעוד החלטות בחיים בלי קשר לזוגיות?

ולא בצורה כזאת קיצונית, בדרך כלל גם אם יש לי קצת חרטה על החלטות זה עובר מהר ולא נשאר להכביד על הלב.

הבעיה היא שבזוגיות זה מתבסס הרבה על הרגשה. וכשעובר זמן מהפעם האחרונה שדיברתי עם הבחור הזכרון של הרגש מתעמעם, לכן יכול להיות שאז הרגשתי מאוד חזק שאין לי שום חיבור איתו והוא לא מוצא חן בעיני, אבל אחרי זמן אני מתחילה לפקפק בזה.

זה נראה לי סתם קטע מזוכיסטי שאחרי שהחלטתי שלא משהו בי מציף דווקא את הדברים שגורמים לי לחרטה ומציג לי תמונה קצת מעוותת שטעיתי בהחלטה. כאילו דווקא אחרי שכבר החלטתי שלא כל ההסתכלות השקולה על המציאות נעלמת ואז עולות המחשבות שאולי טעיתי.

בדברים אחרים ,איך את מרגיעה את עצמך ?

למה דווקא בזוגיות זה קורה יותר? כלומר אולי את פחות סומכת על עצמך/ אולי את פחות מרגישה בטוחה / אולי אחרים מערערים אותך  ? (אני מעלה שאלות אבל יכול להיות שהן לא קשורות אליך(

אבל למה לתנסי לחשוב בנחת.. 

למה קשה להגיד עשיתי את הכי טוב שלי באותה נקודת זמן?

בהחלטות אחרות זה לא קורה לי ככה בגלל שאני בדרך כלל בטוחה בעצמי ויודעת מה אני רוצה. אבל בדייטים וזוגיות אין לי כמעט ניסיון, אני לא יודעת מה אמורים להרגיש, מה צריך לעשות בכל מיני מצבים. לכן לפעמים אני לא סומכת על האינטואיציה שלי לגמרי.

אני מתייעצת עם אנשים אבל לפעמים זה באמת סתם מערער או מבלבל אותי. בסוף הכל כל כך מורכב.

אני חושבת שעשיתי את הכי טוב שלי אבל עדיין יש לי תחושה רעה אחרי שאני מחליטה סופית שלא.

אולי בזוגיות יש יותר את העניין של לפספס את הזיווג ולכן זה קורה?

שזה אנושי. 

מה שאת מתארת זה תופעה טבעית שמתרחשת כשמשהו כבר לא קיים. על זה היו אומרים - "אחרי מות קדושים אמור", אחרי שאדם עוזב זוכרים רק את הדברים הטובים שהיו בו ובנוכחותו (ואפשר לקחת לכמה כיוונים...). 

האמת היא שהמציאות מורכבת יותר וחשוב להחזיר את המודעות לשם. לזכור שקל לזכור את הטוב והנעים כשיש חלל, ופחות זוכרים את מה שלא. 

מה בפועל?

עצה שמישהי נתנה לי פעם זה לכתוב לעצמך על מה התבססה ההחלטה שלך לכאן ולכאן. בגדול למה רצית את הקשר? למה הבנת שזה לא מתאים לך ולא נכון לך? וממש לפרט הכל גם אמונות, מחשבות, הרגשות ודברים מעשיים.

מעבר לעובדה שזה עוזר לראות על מה מתבססות ההחלטות בנושא ואיך אפשר לדייק את עצמך, אחרי החלטה זה יכול לתת תזכורת ולהקל על אותם הרהורי חרטה. זה עוזר לזהות אם הם אמיתיים ואז לפעול עם זה אם נכון לנסות שוב, או להבין שזה סה''כ החלל שמבקש להתמלא ומתגעגע לדבר האחרון שהיה שם, גם בלי קשר לאם נכון לנו. 

מצבים, כולל דייטים.

אני מנסה להבדיל בראש בין מה שהחלטתי לרעשי רגע/רקע.

אם זה חמור הקושי להחליט או הרגשי חרטה אחרי, אז אני שוקל ומחליט בצורה וודאית, וכדי לחתום את ההחלטה, אני מעביר את היד שלי על המצח שלוש פעמים וזהו. זה מוחלט, גם אם עולים לי מחשבות אחרי אני לא זז מהחלטתי.

כמו הסיפור של רבי נחמן על התבואה המשגעת. שאני אזכור שבאמת החלטתי בצורה שקולה, ומראש ידעתי שיכול להיות שעוד יעלו לי חרטות אבל זה אבל עדיין אני חושבת שההחלטה נכונה וראויה.

א. כשאנחנו יוצאים עם מישהו, אנחנו בודקים אם אנחנו מצליחים ליצור מרחב של יחד משותף. כלומר, זה לא רק רשימה של דברים טובים ופחות שבי ושבאחר נפגשים, אלא שעצם המפגש הזה יוצר משהו שייחודי לנו. אני לא מסכימה עם האמירה שלך שיש דברים טובים שתמצאי רק באדם אחד מסוים - את תמצאי אותן בעוד אנשים. אני כן מסכימה עם זה שמרחב היחד שיצרת עם אדם אחד שונה ממרחב היחד שתצרי עם אדם אחר. 

ב. לגבי הביטחון בהחלטה - האם את ההחלטה לחתוך את מקבלת לבד? האם את מדברת איתו על ההתלבטות? על מה שמפריע לך? את לא מתלבטת איזה מחשב לקנות, משווה בין מפרט טכני אחד לשני, ולמחשב עצמו אין אמירה. יש כאן אדם בצד השני, וצריך לזכור (לפי סעיף א) שההחלטה היא האם הצלחתם ליצור מרחב של יחד. לכן אני חושבת שיש המון מה להרוויח אם מדברים על היחד הזה עם מי שאת יוצאת איתו. תקשורת היא הבסיס לקשר זוגי. כשאת מקבלת החלטות כאלה לבד, בלי לשתף ולשקף, זה לא מרגיש לך כמו בחירת מוצר? דווקא השיתוף והשיקוף של דברים יכול להעצים את הקשר. זה גם עוזר לעניין של החלטה רגעית, כי משוחחים על זה עם הצד השני.

ג. אם את מסתכלת על קשרי העבר שלך, ואת חושבת שטעית, שפטת מהר מידי, החלטה של רגע וכו' - אולי כדאי לך לנסות לחזור לקשרי עבר? אולי יש קשר ששווה לנסות שוב?

ד. בהמשך למה ש@הפי שאלה, ענית לה שזה לא קורה הרבה ואת ממשיכה הלאה די מהר - האם אפשר לחלק את זה להחלטות גדולות וקטנות? נניח, האם ייתכן שבהחלטות גדולות יש לך את הרהורי החרטה האלה (כמו איזה מקצוע ללמוד), ובהחלטות קטנות איך לך (מה ללבוש היום?)? אם את רואה שבהחלטות החשובות האלה יש לך את הרהורים האלה, אני חושבת שנכון לפנות לאיש מקצוע.

שאת מהממת, וכיף שכתבת. 

זה שיצר הטוב הוא המשפטים בראש שמקדמים אותנו, שעושים לנו הרגשה טובה באמת,

ויצר הרע הוא המשפטים בראש שגורמים לנו להיתקע, להיות בספק.

העבר עבר, הוא רק מורה זקן וחשוב, אבל לא מעבר לזה.

תבדקי בתוכך אילו משפטים שייכים למי, מה שיצר הרע שחררי...

זה כמו שאחרי שאוכלים בשרי פתאום מתחשק לאכול את כל הדברים החלביים בבית ואז מתבאסים על הבשרי. זה לא אומר שזה היתה טעות לאכול בשרי, אבל בכל מקרה מרגישים באסה. אם זה הייתה ארוחה טובה אז ברור שזה עדיף מלנשנש שוקולד, אבל לפעמים מגלים בבית משהו חלבי שווה ואז באמת מתחרטים על הבשרי.

שבת שלום לכולם, ושאף אחד לא יוציא מהמקפיא גלידה חלבית בדיוק אחרי שהתבשרתם.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.