זה מרגיש כמו גל לא כיפי

כי אני לא מרשה לי להישבר לגמרי, רק בכמות הנדרשת

אבל זה אומר שלא רק שאני רוצה להיעלם, אני תוך כדי כועסת על עצמי שאני לא מגישה מטלות ומתחמקת מלענות למיילים ולא מספרת לאף אחד שהתייבשתי בשבוע שעבר והייתי רגע מלהצטרך להגיע לבית חולים באמצעי כלשהו

כמובן שאני בסדר. אני אחראית וההרס העצמי כבר לא מתבטא באופן פיזי, אבל כל האמצע של הסקאלה הזו גם הוא לא נחמד

למה אני מסרבת לשתף את האנשים סביבי? אני לא בטוחה

אבל היי לפחות קבעתי פגישת ייעוץ כדי לבדוק מה עושים עם כל זה

אולי הגיע הזמן?
קצת,

בין יתר הדברים,
הבאמת מאוד חשובים פה?

לא יודעת, היינו חברים מלא זמן

i keep telling her

dont make yourself small

לחזור לגור אצל ההורים

לעבוד עד אוקטובר

להתחיל ללמוד הוראת אנגלית איפשהו בסביבה

לעשות תואר

להתחיל לעבוד בזה

להיות מי שתמיד ידענו שאהיה בסוף