כנראה שאני אתחרט על זה עוד רגע אבל לא אכפת לי
זה שוב אני מול עצמי מתבגר מתגבר
בן 20 אבל מרגיש כל כך רחוק, לכל כיוון
כמו בן שלוש שלא יודע לווסת רגשות ובמשבר גיל ה40 כאילו ראיתי את כל העולם ולא שבעתי והריק עדיין שם.
זה הכי מפחיד אולי שהחלום לטרוף את העולם לא יספק אותי
חלומות על וולסטריט על מיאמי על לראות עולם ומנגד על אושר
על אמת.
והשבר הכי גדול זה להרגיש שהאושר היה אצלך שנגעת בנצח והוא חמק לך בדיוק בטיימינג הכי גרוע
הפחד מלאבד את עצמי בתוך כל כך הרבה הבל.
מי אני זה החידה הכי קשה. מה אני עושה זה השאלה הכי קשה מספר 2.
כן יש בי חלום לעוף גבוה מעל הכל
לפרוש כנפיים ולהמריא לתת לעולם הזה כל כך הרבה טוב.
השכל, האגו, הבשר התשוקה לכל כיוון הדחיסות של העונג שהופך למאוס יוצרים חסמים.
הדרך פשוטה, לא קלה בכלל לא אפילו אבל פשוטה.
יש את הכתובת רק צריך להניע לשלב הילוך ראשון לסגור את המצמד בנקודת החיכוך להוסיף דלק ולהתחיל לנוע
כי בהילוכים הגבוהים אפשר להמריא לשמים.
וכמובן לא לשלב הילוך גבוה מייד זה ישרוף את המנוע שוב כי זה קרה וזה כאב.
וכמה שזה כאב אז, הפחד הנוכחי שזה יכאב הרבה יותר
מי אני עבור מי אני עובד את מי אני משרת
למי אני נאמן לך או לי.
ממה אני בורח ולמה אני לא בוחר כבר בוחר בטוב מזמן אותו אלי שיחת יחסינו לאן
כי אין לי כח
הרצון כמו נחש להשיר תרבות של אור אשר יבש ולקלף מעלי את עצמי הישן לתת לעצמי החדש להתעצם לצאת ממקום מחבואו לצאת מאיזור הנינוחות כי לא כיף באיזור הנוחות לא באמת.