לפי אם היא תגדל או לא

גם אם הרופא אומר להתנהל כרגיל

אצלי ז ממש ער ואו הבדל כשלא שמרתי

ולא להתאמץ

לשבת להיות במנוחה 

ובעז"ה

שיקטן מהר!"

למרות שמבחינת סיכון זה תלוי בכל מיני פרמטרים ולא רק בשטח,

אבל כן, 6 סמ"ר זה די גדול. לא ענק אבל גם לא קטן.

את בשבוע שטוב לעצור את ההתפתחות. תני לעצמך לנוח ולא להרים כבד בכלל.

אצלי להרים קומקום מים או כד חלב היה גורם לשפריצים.. מצד שני סיבוב הליכה ברגוע היה עובר בשלום.אז אל תקחי סיכונים ובע"ה שיתחיל להיספג בקרוב 

אין לי דימום בכלל

מקווה לטוב

זה שאין לי דימום זה משנה מהבחינה הזאת?

כי הרופאה לא אמרה לי דוג' ברמה של להרים קומקום

המטומה זה כמו פצע ברחם,

לחץ על ההמטומה יכול לחמיר אותה,

המנוחה עוזרת לא להחמיר את הפצע,

הרמת חפצים כבדים עלולה לגרום ללחץ על פנים הבטן.

את אמנם בשבוע די מוקדם ככה שמהבחינה הזאת סיכוי ממש טוב שההמטומה תיספג,

לא כדאי לקחת סיכון.

את לא צריכה להיות במיטה כל היום, אבל כן כדאי להימנע מהרמת חפצים כבדים.

לא מחייב שיהיה דימום, וגם אם יש זה לא בהכרח מעיד על משהו תקין או לא.

לכן גם אם אין דימום זה לא אומר שהכל טוב.

לי היה דימום אז הייתה לי אינדיקציה,

לך אין אינדיקציה, עדיף שתשמרי טוב וזהו.

אפשר למזוג מים מקומקום גם בלי להרים אותו, או להצמיד לגוף להימנע מאפקט המנוף.

קחי בחשבון שאם את לא נזהרת עכשיו, בהמשך זה מסתבך יותר כי העובר גדל והוא לוחץ מבפנים על ההמטומה ועל זה אין לך שליטה.

אני רואה שיש לך מלא ידע בזה (ראיתי תגובה שלך גם לשירשור אחר בנושא בחיפוש)

איפה אני יכולה לקרוא על זה?

כתבת גם שיש הבדל בין סוגי המטומות.

לכן גם ההריון הוגדר כהריון בסיכון.

כבר לא זוכרת מאיפה קראתי את המידע על זה, תנסי לחפש באתרים של בי"ח או מאמרים של רופאי נשים.

את גם תמיד יכולה לשאול את הרופא שאלות.

ולנוח הרבה.. לא לעשות פעולות שמאמצות את הרחם

כל השאר הדברים בבית יחכו..😘😘

גם לי היתה גדולה, שבועיים של מנוחה מוחלטת העבירה לגמרי

ממליצה על מנוחה כמה שיותר. זה הזמן שלך עכשיו לנוח. באמת לשכב במיטה עד שתספג לגמרי.

ומצטרפת מנסיון כואב לדבריה של אמאשוני שאמרה לנוח עכשיו כמה שיותר לתת לה להספג ולא למשוך אותה לשבועות יותר מתקדמים

בהצלחה ממש ליבי איתך! לא פשוט הסיפור הזה

את כנראה מלאך אם את עצמך לא צועקת וזה מביך אותך לשמוע שהשכנות כן.. אבל רובינו כנראה צועקות מידי פעפ ואומרות דברים מתוך לחץ.. 

זה נשמע שמידי פעם את שומעת אמהות כועסות וזה לא נשמע משהו קיצוני ..

רוב האנשים לפעמים נופלים בכעס ובצעקות ..

שוב, אם מדובר על משהו נורמלי ולא קיצוני שאז כן לא אמורים להתעלם.

אני אישית הייתי מאוד מובכת אם שכנה שלי הייתה פונה אליי בהצעת עזרה כזו .

כן הייתי מנסה לעזור אם יש סיטואציה שאתן לדוגמא בחוץ יחד ואת רואה שהחברה קצת בעומס אז אפשר להציע לה לשמור כמה דקות על הילדים שתעשה לעצמה לשתות/תאכל בנחת או אם את פנויה וזה בכיף ליותר זמן שתנוח

כאן את לא "תופסת" את החברה בנפילה שלה וזה יכול להתפרש בצורה יותר חברית.

אבל אם את רואה שמישהי במצוקה ויש לךאיך לעזור בלי להסגיר (נגיד להזמין את הילדים אלייך מדי פעם אחהצ להקל על עומס, או אם הם במילואים/אחרי לידה וכד'אז לשלוח ארוחות) - זה מבורך

את אף פעם לא כועסת על בעלך ועל הילדים?

תמיד מדברת בנחת?

אף פעם לא צורחת עליהם שיכבו את הטלוויזיה? יכנסו למקלחת? יאספו את הצעצועים?

שומעים, אז מה.

אם זו לא אלימות או לא משהו חריג באופן מיוחד.

ממשיכים הלאה. 

התכוונתי שלדעתי הן לא צריכות עזרה, כמו שאת לא צריכה עזרה.

אף פעם לא שמעת את עצמך מהצד.

אולי מהצד את נשמעת לא כמו שאת חושבת.

ואני גם לא נשמעת כמו שאני מדמיינת.

פעם שמעתי שכנה צועקת לבעלה שהיא לא טובלת יותר.

קצת דאגתי, אבל בינתיים נולדה לה תינוקת, אז כנראה הכל טוב 😄

לעזור לאנשים כועסים ולחוצים

רק הם יכולים לעזור לעצמם

אם מישהו צריך להיות מובך זה מי שצעק ולא מי ששמע 

קורה לכולנו שאומרות דברים מתוך לחץ
ושצועקות פתאום.
לא?
אנושי לגמרי...ברור שצריך עבודת המידות, אבל יש נפילות.

כל עוד הן בריאות בנפשן ורגילות, בטוחה שזה מציק להן והן עובדות על זה כפי יכולתן.
לא שמעתי על אמא שאיננה צועקת, או על אמא שלא אומרת דברים מתוך לחץ.

את לא צועקת אף פעם?
יפה שכואב לך את כנראה מאוד רגישה, אבל אין מה לעשות עם זה...

כאילו כשאני בלחץ עם כל הילדים בבוקר, שכנה עם חיוך ברוגע ומילים של: את רוצה עזרה?
יכולה עוד יותר לעצבן אותי...חחח

מה שכן אפשר בנחת אם את רואה את השכנה, ובאמת רוצה לעזור לה, למשל להציע לקחת את הילד להסעה בבוקר.
או להיות רגע עם התינוק בידיים כשהיא מארגנת את הגדולים יותר.
בסוף מה שיוצר לחץ וצעקות זה העומס, אם רלוונטי לך להוריד להן בעומס זה באמת עזרה. אבל מן הסתם יש לך את העומס של החיים שלך.

לא לשפוט

ובטח ובטח לא להתערב

מסייגת כמובן שאם ישנם סימנים לאלימות מכל סוג צריך וחשוב לדווח

החיים לא שוויוניים

אז אין מה לצפות לשוויון

עזרה מאחרים זו פריווילגיה

אז אני לא מצפה לעזרה

אלא דואגת לה בעצמי

(גם בעלי נוסע ותכננתי עזרה לפרטי פרטים למרות שאין פה באמת הרבה עבודה

ובכללי לא מצפה מאף אחד לשום עזרה)

יש איזה חוקר סוציולוגיה אחד בשם דן אריאלי שהוציא הרבה ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית או משהו כזה, והוא מדבר על זה שאנחנו משווים את עצמנו בעיקר בעיקר לסביבה שלנו. ולמרבה ההפתעה הוא ממליץ להקיף את עצמנו באנשים שהם "פחות".. פחות חכמים, פחות עשירים, פחות מצליחים.. כדי שלא נרגיש כל הזמן הטיפשים/העניים/הגרועים.

לא יודעת מה אני חושבת על ההמלצה הזאת באופן כללי, אבל נשמע שסביב הקשר עם חמותך והגיסות אולי שווה לנסות את האסטרטגיה הזאת, בחינת מה שלא יודעים לא כואב. הרי עד עכשיו התארגנת והרגשת שאת מאפשרת ומצליחה וזה יהיה קשה אבל אפשרי, ופתאום לראות מישהי קרובה באותה סיטואציה שאפילו לא מנסה להתמודד זה ממש מרפה את הידיים וגורם לזה להרגיש סיטואציה בלתי אפשרית.

לא יודעת אם בעלך מדבר עם חמותך ומספר לך, או שאת מדברת איתה ישירות אבל אולי כדאי סביב תקופות מאתגרות לתת לו לדבר איתה ולבקש שיסנן...

אנחנו כמעט לא בקשר

הזמינה אותנו לשבת הזו ועל הדרך אמרה שתהיה שבת מאוד גדולה כי מתארחים הרבה וגם הגיסה עם הילדים ואז הזכרתי שהוא אמור לטוס (היא יודעת אך לא ידעה תאריך יעד)

עניתי שכל הכבוד שמארחת ועוד מחזירה לה את כל הילדים

אני ממש בוכה מאז

לא מעניין אותי ישירות שהיא לא עוזרת לי

זה פשוט באמת גרם לי מיד להשוואה וקרע לי את הלב

אמא שלי לא יכולה לעזור מבחינה בריאותית גם שזה מוסיף לקושי

ולא מספיק שהוא טס יש גם הכנות ופגישות כל יום עכשיו בכל שעה אפשרית וכמהה שהוא מנסה לעזור לי זה עדיין קשוח

עכשיו למשל אני נגמרת עם הילדים לבד והתינוק לא יורד מהידיים לרגע 

זה באמת ממש מכאיב לראות את החוסר בשיווין אבל מה ששלך שלך...

בעזרת ה' תעברי את זה בטוב ותקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב.

לא אכפת לי שתעזור לה לנצח!

ההשוואה וההבדלים כאן קרעו אותי.. כי אני עם הקושי הענק הזה גם ככה שמנסה להתגבר וחחדטב מה לעשות וכו'

לה לא קשה לשלוח בעל לטיסה כי היא יודעת שהיא פשוט אורזת

את עצמה עם הילדים והולכת לאמא שלה

וזה כולל שמירה על הילדים אם צריך אחה"צ,עזרה כל אחה"צ , פיזור ולקיחת הילדים מהגנים ובתי ספר, הכנת סנדוויצ'ים,ארוחות במהלך היום וכמובן שבת. בקיצור פנסיון מלא.

שוב... בכל זמן אחר מפרגנת

אגב זו ממש לא פעם ראשונה ובעלה טס מלאאאא

מקריאה מבחוץ נראה שפשוט כואב לך החוסר שלך והשיתוף מול חמותך לא בדיוק מועיל כי זה מנכיח אותו מאוד

תרשי לעצמך לכאוב את זה. את התחושה של הבדידות בקושי. זה באמת כואב. את זה שאת מתמודדת לבד.

ועם זאת, תחיי את חייך ותצאי מהמצב הקורבני. נכון קשה לשמוע את זה כרגע, אבל אפשר גם וגם. אפשר גם לכאוב את החוסר וגם להתמלא בכוחות שהשם שם אותך בסיטואציה הנתונה ושאת יכולה להתמודד איתה. שאת באמת בחרת להקים את השבט שלך, ילד ילד, בידיעה שזה את ובעלך ותמצאי פתרונות שיקלו למרות שהיית רוצה אחרת..

חיבוק♥️

השאלה אם הסבתא ''אשמה'' בזה

אני מנחשת שהבת פשוט מעמידה עובדה ומגיעה, בלי לשאול ולבקש.

ולך זה פחות זורם להתנהג ככה.

היה אפשר לצפות שהסבתא תהיה רגישה יותר להבדלים האלו, אבל כנראה שלא כולם ניחנו ברגישות עד עדי כך

לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה.למה זה צריך לקרוע אותך??

2.גיסתך זו הבת שלה.מניחה שהן בקשר.יותר קל לארח בת שבוע מאשר כלה שבכלל לא בקשר איתה.מאוד מאוד הגיוני.

3.קחי אויר.תחשבי על נשות המילואים ששבועות וחודשים נמצאות לבד.ובנוסף לקושי של הלבד יש חשש שמא יקרה משו לבעל....בעלך טס לשבוע.נראה לי שאת לוקחת יותר מידי בדרמה.

לק"י

וקשה להתווכח עם רגש, כך שאם היא מרגישה קשה עם זה שאין לה עזרה, אין טעם להוכיח אותה על זה.

חלק מהכיף בפורום זה לקבל אמפטיה, גם אם זה "צרות של עשירים" או שישנן צרות גדולות יותר.

(והאמת שלא רק בפורום. גם בחיים).

זה נכון מה שאת אומרת.יש גם צרות של עשירים.אבל לפעמים צריך להאיר את העינים ולתת קצת פורפורציות.לא תמיד האמפתיה היא זו ו היא זו שתתן את המענה הנכון.לפעמים דווקא שמעמידים מראה מול האדם שישים לב ממה הוא עושה כזה עינין- זה יכול לעזור. ולא רק העצמה של המיסכנות לכאורה.מה גם שמיד אחריה היה שרשור של אישה שבעלה במילואים שכותבת על הקושי.וגם שרשורים של נשים שהבעלים שלהם התנדבו והן תמכו בכך למרות הקושי והזמן הארוך.ואף אחד לא מתווכח עם רגש, אבל הרגש מביא אותה לבכי בלי סוף, לצרות עיין וכעס על חמותה.בעיני זה דרמטי מידי וצריך להאיר לה.כי בדרך הזו היא פוגעת בסוף בעצמה.וחלילה גם אולי תהוא לידי כעסעל בעלה.

אמפתיה לקושי מגבירה את תחושת המסכנות ורק תביא בעיני לאכזבה והעצמת הקושי.

אם היית מקבלת את העזרה מדי פעם, כל פעם היתה צפייה, תקווה ואכזבה, כאן את מקבלת מסר ברור שאת לא יכולה לסמוך על עזרה חיצונית.

עם כל הקושי, ברגע שמשחררים את הציפייה קל יותר להרים את הראש, להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות ולהקל על עצמך, ואחכ לטפוח לעצמך על השכם שעמדת בזה. ולא לשכוח לתכנן פינוק או יציאה בשבילך כשיתאפשר

חיבוק גדול 

אבל חד משמעית הייתי מצפה לאמפתיה מינימלית.

את 2 המקרים האחרים

אבל המקרה הזה מלמד שמסוכן להתפרע בכביש

שאוטובוס עומד יכול לנסוע פתאום ולכן כדאי להיות על המדרכה

אם רוצים להפגין

כדאי לעשות את זה באופן מסודר ומאובטח 

להצדיק רצח זה לעולם לעולם לא יהיה הגיוני

אנחנו יצורים בעלי בחירה ולא חיות 

זה בכוונה תחילה

לא ברור אם זה היה בכוונה

וברור שלא הצדקתי את הפעולה

אלא

אמרתי מה כדאי ללמוד

על הדברים שבשליטתנו

אין לנו שליטה על החלטה/ טעות של אחר

יש לנו שליטה על עצמנו

איפה להיות ואיך להפגין (אם בכלל)

קשה לי לכתוב על המקרה

בגלל שאני חרדית מחד

אבל לא נגד הגיוס מאידך

ואני לא יודעת בדיוק מה אני חושבת על כל ההפגנות האלה 

את תראי מאות (!!!) תגובות של יהודים ששמחים שיש להם פחות פה להאכיל (לשיטתם) ואומרים שאותו ילד זכה לקיים בגופו את המאמר: נמות ולא נתגייס.

יהודים!

ממש אין פה קשר לנהג ערבי.

עוד לפני זה בכל כתבה על הפגנות חרדים תראי תפילות וברכות למותם של חרדים.

יהודים.

אם אנשים היו יכולים לצאת לרחובות ולחלק בקלאוות הם היו עושים את זה גם.

אין לי ספק שאילו היה זה נהג יהודי, היה נוהג אותו הדבר בדיוק ואולי אפילו קודם.

יש ביטוי שאת אולי לא מכירה: דרוס כל דוס.

ויש חילונים שעושים זאת בשמחה.

מה שאני באה להגיד, זה שהחרדים משניאים עצמם על הזולת, בעיקר עקב אי הגיוס והמלחמה, נבחרי הציבור של הציבור הדתי במקום להרגיע את הרוחות עוד מלהיטים אותן, ליברמן ולפיד מחפשים כל הזדמנות לקושש קולות ואלו התוצאות.

שנאה על גבי שנאה.

והשנאה הזה יוצרת אלימות.

ערבי דרס יהודי ועדר יהודים מוחא לו כפיים.

לאן הגענו?

המינימום זה לשתוק.

אין לדעת-

אולי אפילו אם היה זה יהודי שדורס ערבי (כשהוא מוקף המון ערבי מאיים להיכנס לאוטובוס) בדיוק באותה הסיטואציה, כל השמאל היה מזועזע והימין היה מוחא לנהג כפיים ומרים אותו על הכתפיים כמו המעריצים שיש לאלאור עזריה.

וכשלעצמי אני אומרת שאני נגד גיוס של חרדים בכפייה.

וגם נגד ההפגנות.

ובכל מקרה, בכל הפגנה שהיא אני נגד אלימות.

נגד אלימות ממוסדת למשל של שוטרים נגד קפלניסטים ויסמניקים נגד נערות גבעות ושאינה ממוסדת.

שאלתי את צ'ט  gpt והוא טוען שאת צודקת...

מי יודע, אולי עוד יש לנו תקווה

רק לאחרונה טוויטר עדכנו גירסא שבה אפשר לראות את ארץ המקור של הניק

אנשים שנראים ישראליים לחלוטין, חשבונות אמינים עם תוכן מגוון, שפתאום נחשף שהחשבון שלהם בכלל בארצות אוייב,וזה לא ישראלי ולא יהודי ולא נעליים אלא אוייב שמנסה להשפיע על הדעת קהל פה

זה מלחמה מלחמה

זה מרעיל את הנפש לקרוא טוקבקים ולא ממש משנה מי כתב אותם

וגם הכתבות של ווינט הרבה פעמים לא תורמות לבריאות הנפש 

מייצר גועל נפש של תגובות

שמירת הלשון.שמירת הלשון ועוד פעם שמירת הלשון.

למילים יש כח. 

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו.

אני לא רבנית.אבל בעיני הפשוטות לי זה מאוד ברור- הקב"ה רומז, "אני לא אוהב את המילים האלה".

תכתבו:"עולם התורה בסכנה:... תכתבו: התורה שומרת על ישראל"... לא יודעת.אבל פעם אחר פעם לצעוק באלימות "נמות ולא נתגייס", ו3 מתים בהפגנות בעיני זה ממש מהדהד.

והלב בוכה על הילד הצעיר כל כך.וגם על כל היתומים שאביהם מסר את נפשו במלחמת המצווה כשהוא מגן עם עם ישראל.

מברכות לפני ההדלקה.

כמו שמברכים לפני שאוכלים,

מברכות לפני שטובלות - מה שנקרא "עובר לעשייתן."

אשכנזיות מדליקות ומכסות את העיניים, ואז הן מברכות וכך הן בעצם נהנות מאור הנרות רק לאחר הברכה. 

משום שלשיטתן מי שמברכת על הדלקת נרות שבת בעצם כבר קיבלה שבת ואם תדליק את הנרות תחלל את השבת. 

אז מה שזורם לי משם, לפעמים את כל התפילות ולפעמים רק חלק.

או סתם את התפילה שיש בסידור, אחרי הברכה

או סתם שותקת ואחר כך מבקשת מהלב מה שאני רוצה. 

זו התפילה שאני אומרת:

(אני חושבת שזה הכי נפוץ)

הדלקת נרות שבת – הנוסח המלא

אחרי התפילה הזו אומרת תפילה לשלום חיילי צה"ל וזהו.

לברך את הילדים זה מנהג מאוד יפה, לצערי זה לא במסורת של בעלי אז לא עושים.

דבר ראשון אחרי הברכה אני מתפללת תפילות אישיות על בני ביתי ועל עם ישראל, ואז את הנוסח הרגיל ועוד תפילה על גישול ילדים.

את הילדים אני מברכת ביחד עם בעלי לפני קידוש, קודם בעלי מברך ילד ואז אני. אצל ההורים שלי רק האבא מברך, אבל אני ראיתי פעם באיזה מקום שהתארחתי שגם האמא ברכה ומאוד אהבתי, אז אני גם מברכת, בעיני זה רגע מרגש כל שבוע

מהרופא). אממה הביטוח נסיעות יקרררר!! ולא כדאי לוותר על זה (מניסיון אישי של גיסתי).

אני טסתי בתחילת ההריון לשבועיים ושילמתי על ביטוח קרוב ל-200 דולר…

מותר עד סוף 35.

משבוע 28 צריך אישור רופא בטווח של 48-72 שעות.

תחפשי לפי החברת טיסה

לאחר 32+6 חברות הביטוח לא מבטחות

ולא הייתי נוסעת ללא ביטוח.

ולא לחסוך באוכל שהוא לא הרגיל שלכם, אם זה קל יותר.

להביא מישהי להיות איתם זה רעיון מצוין, אם יתאים יצאו החוצה ואם לא אז שתשחק איתם בפנים.

אפשר לקנות כמות גדולה של יצירות וחוברות ולהכין להם מין מארזים לפי יום ככה שכל יום תהיה לך תעסוקה מוכנה לאותו יום למקרה הצורך.

לא זוכרת בני כמה הילדים שלך אבל אפשר לשבת איתם מראש ולהגדיר שזה ימים שונים מהרגיל שהם גם יקבלו דברים שלא מקבלים כל יום (מאכלים מסוימים נגיד שאתם קונים בזמנים יותר מיוחדים) אבל גם ידרש מהם יותר אחריות - ולתת להם תפקידים קטנים לעזרה בבית של דברים שיקלו עלייך, גם אם זה דברים קטנים. זה גם יכול לעזור וגם להכניס אותם למוד של זה ימים קצת שונים ונדרש להיות בוגרים.

חוץ מזה תעשו מראש קניה גדולה של מצרכי בסיס, חיתולים, מגבונים, תמל, נייר טואלט וכו כדי שלא יחסר לך כלום בשבוע הזה ולא תצטרכי ללכת לקניות 

לק"י

בני כמה הגדולים שלך?

אצלי בת 8 מקלחת את הקטנה ממנה (ברצון שתיהן). אז אפשר להיעזר בגדולים במקלחות/ עזרה בבוקר עם לנעול נעליים לקטנים/ להלביש מעילים/ להחזיק את הקטן כדי לשחרר אותך לעשות דברים.

אפשר לקלח פעם ביומיים (אני עושה את זה בחורף).

להלביש אותם בבגדים מהלילה (עושה את זה קבוע).

להזמין אוכל/ לקנות קפוא.

לא להתאמץ על סדר בבית- שהילדים ישחקו ותשבי לידם.

לפני שהוא טס שיבשל אוכל לכל הימים/ יקנה מוכן/ כמעט מוכן כמו טבעול/ פיצות קפואות/ ירקות קפואים

עזרה עם הילדים כדאי בכל מקרה

את יכולה לבדוק מזג אויר 10 ימים קדימה כדי לתכנן (זה יכול להשתנות אבל נותן איזושהי תחזית)

לא הייתי מקפידה על סדר יום אלא לעשות כמה שפחות כשהוא לא נמצא

ושהוא ישאיר את הבית נקי מכלים/ כביסה ומלא באוכל

אני דווקא חושבת הפוך, שכדאי שיהיה סדר מתוכנן לילדים, כמו בחופש הגדול. שהם ידעו כל פעם מה יש לעשות, ושלא יהיה אחר צהריים אחד גדול ונמרח כי זה מתכון בטוח למריבות וצרחות וחוסר הקשבה.

לא חייבים להיצמד ללוז כמובן, אבל שידעו נגיד שמכינים שיעורים, עושים יצירה, מסדרים את הרצפה, מתקלחים, ארוחת ערב, שינה. משהו כזה.

אם את מתכוונת סדר יום שלה של כביסה וכלים, בטח שלשחרר

להשמיע מוזיקה (אפשר גם סבב שכל אחד בוחר שיר בתורו אבל זה התעסקות)

פודקאסטים לילדים

בזמן אוכל או כשמסתובבים משועממים סביב עצמם או צריך להעסיק אותם קצת עד שתתפני מטיפול בתינוק. משפר מאוד.

לרקוד בחושך עם סטיקלייטים או just dance או סרטוני הדרכה של כושר לילדים אם אי אפשר לצאת מהבית, שיפרקו אנרגיה

לעשות מבצעי סידור הבית/ חדר בצורה מעניינת (טיימר של 10 דקות מי מצליח לסדר הכי הרבה) או עם פרס קטן בסוף. רק מי שמתקלח יפה מקבל קוביית שוקולד או מה שאוהבים אצלכם. בקיצור לתמרץ אותם.

בהצלחה 

עם כמה דברים-

מה אוכלים פחות או יותר בכל.

איזה דברים את צריכה כדי שהיומיום יתפקד בזרימה- לחם פרוס לסנדוויצ'ים, ממרחים שצריך וכו'.

אוכל מהיר הכנה לצהרים וערב - תעשי לך רשימה של דברים אופציונליים ותשבצי מה שצריך.

אפשר גם להזמין פיצה יום אחד... לא יקרה כלום.

לארגן מי לוקח את הילדים ומתי ומי מחזיר.

ובכללי כל ערב תחשבי על היום שלמחרת מבחינה טכנית וכו'. 

להוריד סטנדרטים, לאכול בחד פעמי, שבעלך ישטוף את הבת לפני שהוא יוצא ואחרי שהוא חוזר, זה לגמרי סבבה לשטוף פעם בשבוע, אפשר לוותר על מקלחות לילדים בחלק מהימים, אפשר גם להושיב את הקטנים לשחק שעה באמבטיה, מה שיותר קל לך, הפתעות מהכל בשקל ויצירות ממקס סטוק לילדים.

לגבי אוכל- צ'יפס קפוא ששמים בתנור וזהו, שניצל תירס, אצבעות דג וכל דבר כזה שפשוט שמים בתנור או במיקרוגל, להזמין פיצה, סנדוויצ'ים לדאוג למגוון ממרחים ומספיק לחם/ פיתות.

סדר יום מאוד תלוי בגילאים של הילדים שלך אז קצת קשה לי לענות בלי לדעת

בעיני זה רעיון טוב להביא מישהי שתעזור לך.

אבל רק מעלה כיוון חשיבה -

לפעמים טיסה של אבא עשויה להיות קשה לילדים. אם זה מביא גם למצב שאמא פחות איתם והם צריכים להיות עם מישהי זרה, זה עשוי להיות להם גם קשה.

מצד שני, הסיבה שאת צריכה עזרה זה כי קשה להשתלט על הכל לבד - גם להיות עם הילדים, גם לטפל בקטן, וגם תפעול טכני של הבית.

אז אולי אפשר להיעזר בה דווקא לדברים אחרים - להחזיק את הקטן, להכין את הדברים לארוחה, להכניס בגדים לכביסה, לקפל כביסה, לשטוף כלים (אפשר להשתמש בחד"פ כמובן, אבל עדיין יש כלים שבכל זאת צריך לשטוף - סירים וכדו'), למלא אמבטיות, לטאטא, וכו'. כל מה שהיא יכולה לעשות כדי לפנות אותך להיות עם הילדים יותר ברוגע.

(כמובן צריך תיאום ציפיות מראש, ולתת תשלום בהתאם. זה לא ממש בייביסיטר).

אני כותבת לא מניסיון. רק כיוון מחשבה שחשבתי עליו. כמובן תקחי רק אם מתאים לך.

תתקשרי לאחת מנשות המילואים.שיש לה ילדים קטנים והיא בהריון.שבועות ארוכים לבד.בעלה טוחן ימים בגבול לבנון, בגבול סוריה או בעזה.

והסוף לא נראה באופק.

יתנו לך הרבה טיפים....