מדוע יש סביבנו אנשים שרעים מטבעם, לא מתחשבים בזולת, מפריעים, מרעישים, מתנהגים בגסות? (או בקיצור: הישראלי המכוער).  

מדוע הכסף והתגמול הכספי מניע אותנו? 

אנשים חצופים קיימים בכל עם/ לאום/ מגזר/ נטייה/ מין/ קבוצת גיל/ וכל דרך אחרת שבה אפשר לקטלג בני אדם.

התלונה הנדושה על ה"ישראלי המכוער" לא תקפה רק לישראל לכל בני האדם- לא כולם נחמדים.

אנשים שבעצמם לא כאלו נחמדים חוזרים על התלונה הזאת כי זה גורם להם להרגיש עליונות אותם פשוטי עם נוראיים בלי באמת להוסיף משהו טוב לעולם "לפחות אני יותר טוב מהאלו" ועוד להרגיש עמוק ומוסרי תוך כדי. 100% התנשאות מוסרית חסרת משמעות.

אם אני מבינה נכון את השאלה הראשונה, הנחת היסוד היא שטבע האדם טוב לדעתך והפליאה היא שיש אנשים שנראה שהטבע שלהם רע ביסודו?

בחו״ל אפשר לראות את ההבדלים בין אומות ועמים אחרים לבינננו.  

העמידה בתור בסבלנות, ניקיון. מוזיקה רועשת. 

ביפן, למשל (קרוב משפחה חזר עכשיו מטיול) נדיר לראות פחי אשפה במרחב הציבורי.   

ואנשים סוגדים להן.

מה יוצא לך מכך שאתה מלכלך על אנשים? אתה מרגיש טוב עם עצמך ככה כשאתה מתבשל בכל השנאה הזאת?

ולא מדוייק לעם שלנו.

כמה מעשי חסד יש בעם. 

בכל חברה יש את התפוחים הרקובים. דווקא ביחס להרבה חברות אחרות, אנחנו נמצאים במצב טוב.

(לא נעים לי לכתוב כי אראה מתחנף אחרי השרשור שהתווכחתי איתה וזו לא כוונתי, ואני לא מנסה לפצות, אבל @חושבת בקופסא כתבה דברים מדוייקים בתגובה הראשונה שלה אליך)

לגבי הישראלי המכוער בגדול זה אוסף של:חיים שלרוב יותר מורכבים שהופכים אנשים לקשים, שיטת מגננהמשל המוח על דעה אישית או על מעמד, חיקוי מודל מילדות, או ביטחון עצמי נמוך.

לגבי הכסף זה פשוט מוסכמה חברתית נוחה בהרבה מהתחלופות

הסחר הראשון היה סחר חליפין אתה מביא לי משהו אני מביא משהו בתמורה

הבעיה מתחילה כשאין סינכרון בנינו ולשנינומיש מאותו משאב

אז בהתחלה עברו לסחר בזהב

אבל זהב זה יקר מדי ומסורבל

אז עברו לסנכרון כסף-זהב אבל הבעיה פה שלא תמיד 

הכסף והזהב נסחרים במחיר האמיתי שלהם ולפעמים היה משץלם לקחת אץ המטבעות להתיך אותם חזרה למתכת כי היא נסחרה בשווי שוק גבוה יותר.

בכל מקרה לפני כמה שנים אמריקה עושה צעד חסר תקדים ומנתקת את הדולר מהזהב

והפלא ופלא הדולר עומד בעיניו כנל גם השקל ורוב מטבעות העולם החדש. .

אחרי שנוטלים ידיים, מה עדיף, להניח אותן ישרות צמודות לגוף בצורה שיטפטף על הריצפה או להרים אותן כך שזה לא מלכלך את הרצפה אבל אז מים מטפטפים לתוך השרוולים?

צריך שישפיל ידיו למטה". (בבלי סוטה ד ע"ב)

נקווה שכל הבנות כאן עושות מים אחרונים, לפחות כשנוגעות באוכל, כמו בלחם, כי בצורה פשוטה הן גם חייבות.

אלא אם כן האבות שלהם גם לא נהגו בזה.

ונפסק בשולחן ערוך ס' קפא: "מים אחרונים חובה".

כתה על זה המשנה ברורה:

"מים אחרונים וכו' הטעם משום שהידים מזוהמות הן מן האכילה ופסולות לברכה וסמכו חז"ל אקרא דוהתקדשתם והייתם קדושים והתקדשתם אלו מים ראשונים (שיקדשו ידיהם קודם האכילה לטהרם מטומאה כמו שנתבאר לעיל בסימן קנ"ח) והייתם קדושים אלו מים אחרונים ואפילו למי שאינו מברך בעצמו אלא שומע לצאת מפי המברך ויותר מזה אפילו כשאין ידיו מזוהמות כלל מן האכילה ג"כ חייבו חז"ל בנטילת מים אחרונים והוא מפני חשש מלח סדומית דבכל סעודה הלא נמצא מלח ויש לחוש שמא מעורב בהן מעט ממלח סדומית שמסמא העינים למי שנוגע בם ואח"כ יגע בעיניו ואף עכשיו שאין מצוי מלח סדומית בינינו יש לחוש למלח אחר שטבעה כמותה".

יש למי שנוהג כתוספות על מה לסמוך, אבל בפשטות אין הבדל בין איש לאשה.

"בית שמאי אומרים, נוטלין לידים , ואחר כך מוזגין את הכוס.

ובית הלל אומרים, מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים.

בית שמאי אומרים, מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן.

ובית הלל אומרים, על הכסת." (מסכת ברכות פרק ח משניות ב וג)

האם זה שיש היום הרבה ספרי הלכה שמלקטים דעות שונות ומגוונות ומנוגדות-

נובע רק מזה שיש גישה להמון דעות או שזה גם בהשפעת הפוסט-מודרניזם להציג צדדים שונים למציאות כדי שיהיה קשה להגיע למסקנה מוחלטת והכל באופן יחסי? וגם אם זה לא בהשפעת הפוסט-מודרניזם, האם זה משרת את מטרתה של הרוח הפוסט-מודרנית?

(שלא ישמע כאילו שאני מתנגד לחלוטין לפוסט-מודרניזם. יש דברים טובים)

ממסך של פלאפון חדש.

זה נושא.

לא מורידים את המדבקה כל עוד הוא חדש

מה המגמה של הדור שלנו? לאן אנחנו הולכים?

ההתפתחות המוסרית של העולם המערבי היא טובה או רעה?

מה היחס בין גזענות לבין היהדות? איך אנחנו מסבירים את הבדלנות שלנו?

למה העולם נמצא בנק' שבה אדם יכול לבחור להגיע לטוב מוחלט או רע מוחלט?

מרומים מצד הרוח והפנימיות. הכל זה קליפות. הקליפות הרבות, מסתירות את הזוהר הפנימי של הנשמה.

2. זו לא התפתחות מוסרית, זה מסווה מוסרי, ועתיד האל "ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים".

3. פשוט אומרים את האמת שאנחנו עם סגולה, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, והנשמה שלנו גבוהה ומיוחדת.

4. כי העולם נמצא בנקודת הבירור. גם באדם פנימה משמשים טוב ורע קיצוניים בערבוביא, והכל בנפש אחת וצריך ליצור הרמוניה בנפש האחת.

מקום לדון.

1.התכוונתי בטווח הקרוב, איך הלבטים של הדור שלנו הופכים למשהו יותר ברור.

2.יש חכמה בגויים, הפסקת מכירת עבדים למשל הייתה התפתחות מוסרית, השאלה היא מה יתברר מתוך מה שקורה היום.

3. זאת תשובה אחת, אבל לענ"ד יש עוד הרבה מה להרחיב בנושא על למה יש לנו נשמה כזאת ומה תפקידנו.

מיינקראפט שטוח! זה מוכיח שהעולם שטוח!

היחס בין גאוות יחידה ואמונה בצדקת הדרך להערכת אחרים על דרכם.

פילוסופיות בתחומים אחרים לגמרי - בינה מלאכותית, מותר האדם מן המכונה, ועתידנו החברתי, הכלכלי ובכלל מול ההתפתחויות הטכנולוגיות הצפוית

השינוי המטורף שהעולם צפוי לעבור ככל שהאינטליגנציה המלאכותית תתפשט יותר ויותר הוא עניין די מטריד ככל שחושבים על זה. 

המח והלב ויותר מכך לרוח הקודש, הבינה המלאכותית תוכל לשמש לו עזר אבל לא לעקוף אותו.

- מעמד האשה בעת החדשה.

אגב, אני כופר במושג הזה של "מעמד האשה" (ברעיון שהוא מבטא...), כי הוא ביטוי שמניח שהאשה צריכה להצדיק את עצמה. לדוגמא, כששואלים, מה אתה אומר בעניין מעמד הפועלים? זו שאלה שמניחה שיש ערעור במעמדם, ולכן צריך לדבר על זה. היום אני חושב שהנשים במצב טוב מאוד, וכבר אין ערעור במעמד הנשים.יש דברים לשפר כמו בכל מיני דברים, אבל לא נראה לי שיש יותר עוולות כלפי נשים מאשר כלפי גברים באופן דרסטי, שמצדיק את המושג "מעמד האשה" (שוב, באופן רעיוני, גם אני משתמש בביטוי הזה כיוון שהוא נפוץ וכך אנשים מדברים....). כדי לחדד את העניין, אף אחד לא מדבר על "מעמד הגבר", כיוון שאין מה לדון על זה. המין הגברי באופן כולל די בסדר, ולא צריך לדון עליו. נראה לי הדיונים צריכים להיות לא מה מעמד האשה, אלא מה תפקיד האשה, מה מהות האשה, מה חלוקת התפקידים/היחס בינה לבין הגבר, מה כולל העולם הנשי וכו'....ואיך זה חלק מתהליך הגאולה.

-היחס בין ישראל לאומות העולם

-תורת הקבלה והשפעתה

-עד כמה המלך צריך לרומם את העם (שזה מזכיר את הטענות השמאלניות היום....), ועד כמה הוא רק משרת של העם ואסור שיגבה ליבו עליהם.

-כיצד להתייחס לסמארטפונים ולמדיה, מה צריך לקדם באופן פרקטי לטובת העניין, האם זה אכן במציאות משפר את איכות החיים והאנשים, וגורם להיות יותר עשירים במידע, וגורם לחיים בכללי להיות שמחים יותר. איך ניתן לטפל ברעות שזה גורם, וממה זה נובע.

-הדמות הרבנית בעת החדשה, איך היא צריכה להיראות ומה תפקידה.

שבגלל שהיום יש מלא מקורות שזמינים דרך מלא ספרים שמסכמים והיכולת להשתמש באינטרנט כמו פרויקט השו"ת וכדומה, אז התפקיד של הרב, זה פחות לזכור ולעבד ידע, אלא בעיקר לדעת איך להנגיש את התורה לציבור.

יש בזה שתי טעויות:

1. רב צריך לדעת איך לעמוד על הלב של התורה, וזה בא על ידי היקף התורה בצורה כללית, יגיעה הרבה בסברא, וחידושי תורה, עד שהתורה נהפכת לתורה דיליה-"ובתורתו יהגה". 

כשאתה מעמיד רב שעושה את זה מול רב שפשוט מנגיש מקורות מסיכומים, זה כמו אדם מול דחליל.

2. התורה לא צריכה להיות מונגשת לציבור, אלא לרומם את הציבור לתורה. הרב דווקא צריך להגיד דברים מחודשים שמאתגרים את הציבור, לא לחזור על דעות ידועות או דברים שנח לציבור בהם. "אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא" (כתובות קה ע"ב)

זה הרע במיעוטו

אבל בבית? יש לזה טעם של נייר!

לפרוטוקול אני כבר מזמן לא עם חד״פ.

אין כמו כיור נקי.

אני בני גורן בלחשב שימוש מקסימלי בכפית אחת.

קודם יבשים ואז נוזלי ואז לגרד בגב.

תודה למדיח שגמל אותי מהשריטה הזאת.

חושבת להתמקד בנושא הזה ומעניין אותי לשמוע גישות דתיות שונות למה זה מימוש עצמי , איזו מטרה צריך להגדיר ואיפה מוצאים למימוש עצמי התייחסויות בתורה?

מצאתי התייחסויות מעניינות בחב״ד ומעניין אותי לשמוע התייחסויות קבליות ובכלל 

אבל נשמע מעניין

בהצלחה

ומהיחס בין הצד ההלכתי של היהדות לצד המחשבתי..

לדוגמא, בהלכה יש סמכות מוחלטת לגמרא. אף אחד לא יכול לחלוק על הגמרא. אמנם בתנ"ך כל פרשן יכול לפרש בצורה אחרת..

השורש של היחס ליהדות לכל הדברים הללו זה הסמכות של חכמים בדברים שהם לא הלכתיים.

ה', ייחוד ה', אהבה, יראה וכו'.

בשאר תחומים יש הרבה מקום לפרשנות.

בדור האחרון היתה מחלוקת בין רב אברום ועוד רבנים, לרב עמיטל בדבר היחס לשיקול הדעת של רבנים לפוליטיקה. זאת היתה מחלוקת ממש מקצה אידיאולוגי אחד לקצה האידיאולוגי השני.

'דעת תורה' – מן התורה מניין? | תורת הר עציון

שיתפללו אבל לדעת הרמב"ם כי זה דבר גדול.

חייבים לפעול על פי עצת חכמים? היו כאלה שנתנו גדר רחב יחסית ל'ועשית ככל אשר יורוך' אך זה ממש לא כולם.

ובטח שגם על פי רש"י זה עניין גדול שסנהדרין יתפללו

יתרון לחכם.

ברור שהוא צריך להתייעץ גם אם אנשי מעשה ממש, כמו פוליטיקאים וכדומה.

האם ניתן להעלות על הדעת שמי שבקי בסדר זרעים וניזקין בלבד יוכל לפסוק בסדר נשים וטהרות?

אתה יכול לסבור כמו רב אברום, כמובן. אני יותר מבין את הדעה של הרב עמיטל בעניין.

מתוך התורה.

אני לא מתכוון לבן-אדם שרק למד חלקים מהתורה ולא בנה השקפת עולם מתוכה.

"האידיאולוגים המדברים בימינו על "דעת תורה" כמורת דרך, טוענים שאדם הלומד הרבה תורה, והינו "גדול בתורה", שכלו הוא "שכל תורתי" וממילא כל היוצא מפיו – דעתה של תורה היא. הרעיון נשמע קרוב לתפישה הקתולית, אך קנה לו שביתה בקרב חוגים רבים בימינו"

'דעת תורה' – מן התורה מניין? | תורת הר עציון

אדם שיש לו מבט אמוני עמוק וחכם על המציאות יש לו יתרון גדול, כמובן בהתייעצות עם מומחים מכל תחום.

לפי ההסבר שפרנסים זה עוסקים בצרכי ציבור אז עד הזוגות הראשונים, מנהיגי התורה עסקו בצרכי ציבור בשלמות ומסירות.

אני חושב שכוונת הגמרא שהמשיכו לעסוק בצרכי ציבור רק לא בשלמות, והראיה שהגמרא אומרת שדווקא ר' עקיבא עסק בזה בשלמות כיוצא מן הכלל, אבל הרבה מהתנאים עסקו בצרכי ציבור רק לא הגיעו לדרגה שהיה לפני הזוגות הראשונים ולדרגת ר' עקיבא.

גם לפי דעתי העומק של הירושלמי בברכות שמי שעוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה, זה שצריך לעסוק בצרכי ציבור מתוך ראייה אמונית עמוקה.

ברור שאני לא נכנס להלכה באיזה דרגה צריך לעסוק כדי להיות פטור מתפילה, אבל אני חושב שזה העומק האגדתי של הירושלמי.

ברור שצרכי ציבור יכולים לפגוע בלימוד כדברי המדרש רבה:

 "'כי העושק יהולל חכם' המתעסק בצרכי ציבור משכח תלמודו. אמר רבי יהושע בן לוי: ששים הלכות למדני רבי יהודה בן פדיה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי ציבור".

אבל לפי דעתי זה מדובר דווקא במצב שזה מפריע לו לגמרי להיות קבוע בלימודו תמידים כסדרם, וגם אז ר' יהב"ל מסר את הנפש לעסוק בצרכי ציבור.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד