ב"ה 3 חודשים אחרי לידה. לא מניקה, מונעת רק עם נרות
מחור ראשון אחרי לידה היה ארוך וכבד. מחזור שני היה רק יומיים של דימום, שבוע כתמים וזהו. היום התחיל שוב דימום ככה פתאום בלי התראה של כאבים קודם כמו תמיד. אבל אמורה בכלל לקבל בשבןע הבא, זה הקדים לי הפעם.
עד כמה זה נחשב כתקין? בדכ המחזורים שלי לא מסודרים ומקבלת אחרי 35-40 יום רק
דבר נוסף, כל השבוע היה לי בטן נפוחה מאוד, זה קשור למחזור?
אחרי המחזור המוזר של חודש קודם בדקתי הריון ליתר בטחון ויצא שלילי כך שאין הריון כרגע
ביקשו ממנו את הבית לשבת
אני בחודש תשיעי. בעיני לא לגיטימי בכלל לבקש דבר כזה מאישה בחודש תשיעי אבל סבבה. רציתי גם ככה לנקות את הבית והסכמתי.
היה לנו טפטוף קל בשירותים בצינור שמוביל לניאגרה אז רק עדכנו אותם כי אנחנו שמים שם סמרטוטים כל הזמן. זהו.
אנחנו חוזרים הביתה ואני מגלה שהם תיקנו את הטפטוף והחליפו לי בטריה לשעון הגדול בסלון שהיה צריך להחליף לו בטריה.
אני פשוט בהלם מהקונספט של להגיע לבית זר ולהתחיל לתקן בו דברים
בעלי אומר שהם עשו את זה מכוונה טובה
והוא צודק
אבל אני פשוט בהלם. אפילו בעצבים על זה.
הייתן מתקנות דברים כאלו בבית שאתן מתארחות בו? אני תוהה לעצמי אם אני מגזימה או שבאמת זה לחצות כל גבול.
השעון קצת מוזר..
אבל מובן ממש הרגשת החדירה לפרטיות
אני תמיד משאירה נקי אבל לא בהכרח מסודר ולא מעיפה הכל מהשידות, ופעם התחילו לסדר לנו את השידות, להעביר דברים מהשידה שלי לשל בעלי והפוך.. כאילו, מי ביקש ממכם? זה הסדר שלנו וזה ממש הרגיש לי חדירה לפרטיות
פעם אחרת היה פסח, ביקשנו שלא יאכלו בבית וכשחזרנו מצאנו עטיפה ריקה של חטיף על הרצפה..
ב"ה באמת זה היה פעמים בודדות ואנחנו עדיים משאירים את הבית בשמחה לרוב..
הילדים אצל ההורים שלי כי אין מישהו אחר שיהיה איתם
בעלי איתי
הילדים כמובן במסגרות ואחהצ ההורים מוציאים אותם ומתארגנים למקלחת ושינה
אני כל הזמן מקבלת טלפונים של צעקות, בכי, ריבים, ויכוחים, הבת שלי לא מסתדרת עם אמא שלי
אני פשוט יושבת פה ובוכה
בעלי ייסע לשם אבל הנזק כבר נעשה
הילדים בוכים
אמא שלי צרחה עליי שהיא לא מוכנה יותר לשמור עליהם
ואני עצובה כל כך
רואה פה נשים שיש להן 9 ילדים בבית שנשארו עם ההורים ואצלי אף פעם אין מי שישמור עליהם
הלכתי ללדת, כן?
איפה בדיוק הייתי אמורה להשאיר אותם??????
מבינה אותך מאוד, זה קשה ההרגשה הזאת שאין עזרה.
אבל רק רוצה לומר.
לא לכולם עוזרים.
יש לי 5 ילדים, בכל הלידות בעלי הוא זה שנשאר עם הילדים ולא אף אחד אחר. (והעזרה של אמא שלי הייתה לקחת אותי למיון ולהיות איתי בלידה. באשפוז אני לבד)
הוא בא לבקר אותי בבקרים עם הילדים שהיו בבית באותו זמן (אלה שלא במסגרת) אחרי ששם את מי שכן במסגרת במקום שלו.
אז כן, זה קשה וחסר לי מאןד התמיכה שלו אחרי לידה.
אבל גם מובן לי שלאמא שלי אין כח ורצון להישאר עם כמה פיצקים לכמה שעות. לא לכולם זה מתאים והיא מוצאת את הדרך שלה לעזור שהיא לא שמירה על הילדים.
אז אולי זה נראה שלכולם יש עזרה מההורים ורק לך לא.
אבל תדעי שאת לא היחידה, ובדכ אלה שאין להן עזרה לא יצעקו בראש חוצות אלא דווקא אלה שיש להן.
יש לי ילדים צפופים ב"ה ואני אומרת לך מידיעה שיש לי חברות שבטוחות שזה קל לי כי אני גרה ליד ההורים אז יש לי מלא עזרה מהן.
אני לא טורחת לתקן אותן כי אני לא רוצה לדבר רע על ההורים שלי. אבל בעינהן זה ייראה מוזר כי להן עוזרים בלי שיש להם צפופים כמו שלי.
ואני גם לא חושבת שזה רע, הם עוזרים בכוחות וביכולות שלהם וזה עדיף לי מאשר שיעזרו ואחכ יתלוננו ויתמרמרו אצל אחרים.
מזל טוב יקרה!
התאוששות קלה והמון נחת!
משני ניסתה לתבןע את ביטוח לאומי בגלל ירידה בשמיעה?
עשינו בדיקה ויצא לנו 40-45 דציבל , בפועל כל היום הילדון אומר "מה? מה? מה? " קשה להתנהל איתו בבית כבר. בדיקה קודמת היה ירידה אבל לא ככה.
הבודקת אמרה לנו לבדוק את הזכויות שלנו.
מקבל טיפול של קלינאית תקשורת בגלל עיכוב בדיבור.
מה הסיכוי שימהרו לנתח מהר? ידוע על נוזלים מהחצי שנה האחרונה בלי דלקות אוזניים
בן 2.10 עם אסתמה קשה ברקע
הוא ממתי שהיה אבחון ולא רק מגיל 3. וגם מוגבל עד שנה אחורה. לפחות לנו נתנו כך (פחות רק כמה חודשים רטרו למרות שעברו שנה וחצי מגיל שלוש)
אגב, הקצבה של עיכוב שפתי?
בחורף
אין חצר או מרפסת
סלון סטנדרטי
מה דעתכן? כדאי?
למה לשים לב?
תודה!
אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)
חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.
ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.
כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב
מה דעתך?
אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.
מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה.
ממש אהבתי את הקונספט
הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית
היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה
התחילו בדוק בזמן
ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת
פתחו בר מגשי אירוח חלביים
וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע
תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב
אם אין הרבה אנשים זה מושלם
אם יש המון יכול להיות קצת צפוף
ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…
אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע
אצל ההורים
היה סופר מצומצם
השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו
אבל...
בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת
מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט
לק"י
א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).
אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.
ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).
אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.
אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.
הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.
התייעצות קצת מצחיקה אולי..
הקטן שלנו ממש ממש אוהב שוקולד.
ממש.
כל הזמן מחפש שוקולד, מטפס לארונות כדי לקחת מגבוה, כל בוקר מבקש ממש אובססיבי כאילו אם רוצה שוקולד ולא יתנו לו אז זה צרחות ארוכות והגזמה טוטאלית ממש כאילו הוא מכור לשוקולד 🙈🫣 ואם הוא מצליח למצוא שוקולד בלי ששמתי לב אז הוא ממש תוך כמה דקות יכול לאכול חפיסה...
עכשיו האמת היא שלא ברור לי איך זה קרה.
זה לא שהוא מקבל שוקולד על בסיס קבוע בכלל לא! בכלל אין כזה הרבה שוקולד בבית, פעם פה ושם קיבל קוביה הפתעה בחנוכה ביס מהאחים שלו משו נורמלי לגמרי והוא כאילו התאהב🤦
עכשיו לא בא לי תשובות כמו אז שלא יהיה שוקולד בבית, או למה הוא אי פעם טעם שוקולד בגילו או משהו כזה 🙈
אני לא מתכננת להוציא את השוקולד מהבית לגמרי ונראה לי כל מי שיש לה יותר מילד שתיים מכירה ומבינה שזה לא כזה קל להגביל רק את הקטן....
כן אשמח לשמוע אם מישהי התמודדה עם משהו דומה מה עזר לה מה אפשר להציע במקום שיתן מענה כי כל מה שאני מנסה לא מספיק..
בכלל איך להתנהג מול זה💓 תודה!
לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.
אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.
כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף...
שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣
עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...
פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...
ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן
וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.
נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו.
למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...
אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦
טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,
יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה
מניסיון
וגם באמת שוקולד ולא סוכר
הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה
אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)
בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!
אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא
שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה
אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות
שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו
שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה
ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'
ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק
קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט
ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'
ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך
ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך
גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂
בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)
אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...
כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...
בהצלחה לשתינו😏🥴
ממתקיתאני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית
יש בכל מיני מקומות במהלך האיסופים לא מעט מדרגות,
ולכן חייבת עגלה קלה.
העגלת אמבטיה שוברת לי את הגב..
מישהי הציעה לי לקנות ממנה דונה לא בתוקף (נקנתה ב2018) ב300 שח- תשמש רק כעגלה.. שווה את זה?
אופציה אחרת זה לקחת טיולון של גדולים שיש לי, משהו קצת מעפן ולשים בו איזה משהו עוטף כזה שראיתי שיש כאלה ששמות- שגם הופך את זה ליותר שכיבה וגם יותר מגן בחורף על התינוקת הקטנה... אשמח אגב לשמוע המלצות לגבי זה...
תודה רבה רבה!!!
בצורה נכונה
דוגמא הבוקר הבן שנה ותשע התחיל לקשקש על הכורסה, אעאעאאא איזה עצבים
לקחתי לו את הטוש ואמרתי לו לא מקשקשים, הצבעתי על הכתם ואמרתי אוי מלוכלך
החמוד הלך להביא מגבון והתחיל לנקות חחח אבל המשיך לקשקש אחרי דקהההההה
אני מרגישה אמא כושלת, כי אני מתעצבנת עליו ממש
עוד דוגמא יותר חריפה משבת, היינו אצל חמותי והוא התחיל לפתוח ארונות של חרסינות ודברים שבירים, ואני גם ככה בקושי קמתי, עוד לא שמש, אני רודפת אחריו וסוגרת ואז אחרי כמה דק אני שניה אחת לא שמה לב הוא הוציא את כל המפות מאיפה מגירה
וויאיאייאיאאיאייי איזה עצבים, באתי אליו לקחתי ממנו את המפות ועשיתי לו פליק קטן בלחי , לא כואב, אבל כן כדי שיהיה ברור שאת זה לא עושים יותר.
אבאאאא הלב שלי, כמעט בכיתי בעצמי. הוא לא התרגש. הוא התחיל לחייך ולצחוק ולעשות לעצמו פויה ביד (אבאאאא הצילו)
מרגישה שאני חייבת הכוונה על מה כן לעשות ואיך.
תעזרו לי
מציינת שבעלי מלך הרוגע כלום לא מזיז לו, הילד יכול לקפוץ עליו למשוך לו בשיער והוא לא מתרגש
כמוכן אני גדלתי בבית קפדני מאד
לוקח לילדים זמן להבין ולהפנים, בדיוק כמו שאנחנו יכולות להחליט לעשות איזשהו שינוי ויקח לנו זמן להטמיע את זה. אני משתדלת להזכיר לעצמי שהוא לא עושה לי בכוונה אלא הוא פשוט צריך ללמוד שוב ושוב.
אמרו לי פעם שצריך להציב להם גבול בממוצע בערך 100 פעמים כדי שזה יקלט חח לא בדקתי אבל נשמע הגיוני.
אז רוגע כמה שאת יכולה זה טוב וגם חמלה לעצמינו כי בתכלס אנחנו רוצות לשמור על הרהיטים/בית/יחסים עם החמות וכמובן גם שלום הילד, וכשמשהו מסכן את זה שוב ושוב זה מעצבן . אז אותו תהליך גם עם עצמינו להזכיר ושוב שוב שזה לא נגדי והוא לא עושה לי דווקא , הוא פשוט לומד.
בבית אפשר לנסות למנוע את גורמי הסיכון למשל לא להשאיר טושים בלי השגחה, להתקין מנעולי דלתות על בארון וכו. אצל הסבים ובמקומות אחרים פשוט להשגיח ולהפסיק פעולה לא רצויה כמו שעשית.
בהצלחה!
אמהלהכי זו בעצם עבודת חיינו.
עקביות, התמדה ורגיעה- המשולש המנצח
תחשבי איך הילדון הרגיש היום שגילה מקום מושלם ליצירה?
זה שטח ענק ויש לו מלא מקום לקשקש, איזה כיף לי.
אבל אז אמא באה ואומרת, אסור, אם אתה רוצה קח דף
והבאתי מהר מגבון כי הבנתי שעשיתי טעות ואמא צחקה, איזה צחוקים
ואני מנסה עוד פעם.
ואמא עוד פעם אומרת,
מתוק, בבית שלנו מציירים רק בדף, אפשר שנחפש דף גדול אם אתה רוצה.
ואז אני מבין שאמא מתכוונת ברצינות שכאן זה לא מקום שמציירים.....
ואמא יודעת איך מסקרן הארון עם כל הזכוכיות? זה עושה רעש ממש נעים באוזן
ולהוציא את כל המפיות זה בכלל חוויה, כי הם כ"כ נעימות ויש מלא צבעים
אבל אמא אמרה- בארון הזה לא נוגעים, אבל בארון של המשחקים מותר
ואמא בקשה ממני לעזור לה לסדר אז אספתי ביחד איתה הכל
ואח"כ כשניסיתי עוד פעם, אמא עוד פעם אמרה לי, בארון הזה יש כלים שבירים, בא נשאל את סבתא אם אפשר לשחק במגירה של הכלי פלסטיק במטבח
איזה אמא טובה יש לי
ואיזה כיף לי שאני מכיר את העולם ורואה שיש דברים שאמא מרשה ויש דברים שלא.
אני שומרת לי את זה
תודה!
רק נחת ובריאות תמידאמהלהאחרונהמתואמתוהגיוני לגמרי שהוא מתנסה בכל דבר בלי לחשוב על הנזקים שנוצרים (הוא לא מבין מה זה נזק). זה לגמרי הגיל, וכך הוא מכיר את העולם...
@אמהלה תיארה לך את זה ממש חמוד!
בפועל בזמן אמת באמת קשה לא להתרגז, אבל לפעמים כשזוכרים שהןא לא עושה את זה בכוונה, קל יותר לשמור על רוגע.
בכל אופן, הדרך הנכונה היא לומר בטון תקיף, רגוע ועקבי: "לא עושים כך"/"אסור".
אבל זה באמת קשה בזמן אמת...
אני אנסה יותר
תודה
כשהוא עושה משהו שאת לא מרשה לו? למה זה נורא מבחינתך?
אני גיליתי שכשעובר לי בראש דברים בסגנון של: הוא עושה בכוונה, איזה סיוט עכשיו אני יצטרך לסדר הכל, למה הוא עושה לי את זה וכו' אני מתפוצצת ממש
וכשאני אומרת לעצמי- זה מבאס, אבל הוא תינוק, הוא משחק, זה בסדר... אני מסוגלת לנהל את זה הרבה יותר ברוגע
ועוד משהו- לנהל את הבית (אצל חמותך זה לא אפשרי😅 אבל אצלך כן) ככה שמראש רוב הדברים שיש לו גישה אליהם זה דברים שאין לך בעיה איתם. לדוגמה טושים- לשים בארון למעלה מחוץ לטווח שלו אלא אם כן את יושבת לידו ורואה בדיוק איפה הוא מצייר. אפשר לקנות נעילה הארונות וכל מיני כאלה כדי שיהיה לו כמה שיותר מרחב לחקור בצורה שתתאים לך
לוקחת לי
תודה
לק"י
ורצוי בחנות פיזית.
אמרתי לבעלי שאקנה לו ליומולדת, וזה מתקרב.
ואם מתאים לכם, אז עם הטבעת תמונה.
רק צריך לשים לב לחלוקת התאים שתתאים למה שצריך.
קניתי שם פעם מעור אבל אולי יש גם בלי, לא זוכרת
הם אבל לא זולים
יעל מהדרוםאחרונה