אין לי הרבה מה לומר כי אין לי מספיק נסיון,

אבל הצער שלך על זה הוא כנה ומאחלת לך שיוביל אותך להתקדם ולהתגבר.

(עצה פרקטית - לפעמים כשילד מעצבן הדבר הכי טוב במקום להתייחס למעשה או אליו זה פשוט להסתובב וללכת כדי לא להגיב בכעס. אני מוצאת שלפעמים הלא לכעוס שווה לי יותר מה"חינוך" שמגיע מתוך כעס וחוסר שליטה.

וגם בתקופות כאלו שיותר קשה לי אז משחררת יותר - שמה יותר סיפורים לשמוע (לקטנים אפשר לשמוע אותו סיפור בלופ), יותר חטיפים, יותר בלגן.. 

אומרת שזה שווה את זה מאשר שהילדים יקבלו אמא עצבנית וחסרת סבלנות.)

שלא ישנה טוב לא אוכל טוב לא דואגת לעצמה מבחינות אחרות.

כשהגוף חלש יש עצבים אין סבלנות ואין כוח להתמודד עם הילדים זה דורש טיפול מהשורש

אין לך מה להתבייש בזה.. 

תנסי לחשוב מה גורם לך לצעוק עליהם - שאת עייפה? שאת לא יודעת איך להגיב? 

צעקה בדרך כלל מגיעה מאיזשהו סוג של חוסר אונים. תנסי להבין מה השורש, מה גורם לזה ובזמן רגוע לחשוב על רעיונות איך להתמודד עם זה. 

ואני חושבת שאולי משהו שיכול לעזור זה גם לדבר עם הילדים על זה - אם את מרגישה שאת צועקת בלי סיבה - תלמדי את עצמך להתנצל אחכ בפני הילד שצעקת עליו, 

ואם עם סיבה והם ילדים בוגרים אולי לשוחח איתם על זה. 

יכול להיות שזה יעזור לך להפחית

הסיבה שהן פשוט לא שמות עליי כשביקשתי משהו 10 פעמים. ואז צועקת בפעם העשירית... או שמרביצות בלי סוף אחת לשניה

אני כן מתנצלת בד"כ בערב כשאני משכיבה לישון, אבל הבכורה שלי שואלת אותי ובצדק "את כל פעם מבקשת סליחה שצעקת ואת כל פעם עושה את זה שוב"

💔 

אבל ממש מבקשת, אם שאלת על הצעד הראשון שיעזור לך לעשות שינוי (פחות מתחברת למושג חזרה בתשובה)

אז בבקשה תירשמי לוובינר של הבית להורות מקרבת.

הם קודם כל מסבירים למה כדאי לשנות גישה ואיך זה נראה אחרת, אני בטוחה שתזדהי ממש עם ניתוח המצב שלהם,

אבל הם גם נותנים כלים פרקטיים ממש איך ליישם את הגישה.

זה נפלא, ממש נפלא.

אני לא מצוות השיווק שלהם או משהו אלא פשוט אמא שקיבלה את ההורות שלה בחזרה בעקבות הדרכות שלהם.

שמחה ומודה לה' על כל יום שנחשפתי לכלי הזה, ומצטערת שלא הכרתי קודם.

יש מספיק חומר בחינם על מנת להתרשם מהדרך שלהם.

מוכרת לי כ"כ תחושת החוסר אונים הזו כשהם לא שמים עלי... ואין לי מושג מה כן יכול לעזור לגרום להם להקשיב :/ אז פשוט פונה לצעקות (שהאמת גם בדרכ לא עוזרות)

תודה גם בשמי @אמאשוני 

כשאת מבקשת ומבקשת והן לא מקשיבות

זה מציף אצלך

אמונות, מחשבות תפיסות עולם

כשאנחנו לא מןדעות זה רק כמו זבוב קטן ברקע שמזמזם....

ואז פתאם מתפרץ ...

אם תהי מה זה שהן לא מקשיבות מציף בך

יהיה אפשר להתבונן בזה

ולהתקדם

זה יכל להיות משפטים כמו-

אם עכשיו היא לא תקשיב מה יהיה כשתגדל..

אם לא מקשיבים לי סימן שאני- חסרת משמעות, שאין לי עמוד שדרה..

אני חייבת שהיא תלמד לא להתעקש אחרת מה יצא ממנה

וכו וכו

לפעמים את רוצה או צריכה שמשהו ייעשה, לא משנה מה הסיבה. וזה לא קורה ולא קורה. 

זה לא אומר שאת מרגישה את התחושות שתיארת כאן, אבל כן יש איזשהו חוסר אונים כי שום דבר לא מזיז אותן. 

ואז צועקים וזה קצת מבהיל את הילד וגורם לו לזוז. 

אני לא מצדיקה את הצעקה, כן? אבל אני לא חושבת שזה כזה פשוט, רק נעבוד על הביטחון העצמי שלנו והכל יסתדר. 

לפעמים זה לא. 

הילד שלי קטן, ולפעמים פשוט לא בא לו לעשות משהו. ככה. זה לא אומר כלום עליי כאישה או כאמא, זה רק אומר שיש לו רצון עצמאי כמו ילד נורמלי. אבל כשאני צריכה שהוא יעשה משהו זה מאד מאד קשה. 

ואם אני טיפה ארים את הקול הוא יבהל כי יבין שמשהו לא רגיל, אז כנראה לא תקין וזה יותר יגרום לו לעשות מה שאני רוצה. 

אז אני משתמשת בזה לדוגמא במקרים של סכנה - נגיד שלא ירוץ לכביש. 

מאד מאד מחזיקה את עצמי לא לצעוק עליו ביומיום כשאני מחכה לפעמים חצי שעה שיסכים לעשות משהו שאמרתי. 

אבל כן יש תחושה גדולה של חוסר אונים מול זה. 

אני רואה פה מלא נשים בפורום שמציגות את זה כמו קסם - "רק תאמיני בעצמך ובסמכות שלך"/"תלמדי להקשיב מה הרצון שלהם עכשיו"/"הכל אפשר לעשות בשיתוף פעולה מגיל אפס ולתת לילד בחירה". 

וואלה לא רואה את המשפטים האלה בחיים שלי כשאני עם ילד מלוכלך שלא מוכן להכנס למקלחת ולא מענין אותו שום הסבר הגיוני, מבחינתו להיות מלוכלך.. 

חפרתי חח סליחה זה פשוט יושב עליי ממש לאור הרבה שרשורים פה לאחרונה 

תלוי גיל עדיף לתת יד ופיזית להוביל?

וואו החוסר אונים כשילד מתעלם... מוכר עד כאב

זה לא שהוא מתעלם הוא בורח לצד השני של הבית ואומר שהוא לא רוצה.. אני חושבת שזה קצת כמו שהפותחת תיארה - בנות שמרביצות אחת לשניה ולא מפסיקות. 

מה את עושה במצב כזה? 

וזה לא ילדים "קשים" או בעייתיים. לפחות הבן שלי - ילד מהמם חמוד טוב ונוח אבל פשוט לא בא לו

רוצים ללמד את הילד לשתף פעולה, צריך להתחיל מזמנים רגועים שהילד ממילא משתף פעולה, לדבר בשפה נקייה מפקודות ומאיסורים עד כמה שניתן.

ואז כשמגיע זמן שהוא מסרב לשתף פעולה, לתת לו את הזמן לבחור, להסביר לו את הרציונל, לתת לו לענות, להקשיב למה שמפריע לו, לתת לזה מענה.

זה ההפך מקסם, זה תהליך ארוך וסיזיפי אבל בסוף מגיעות תוצאות שיכולות להראות קסומות.

מה אם יש פעילות שהילד לא מוכן לעשות אף פעם? 

כלומר לא משנה מה תגידי, או כמה נהדר מצב הרוח שלו ואיזה כיף לכם ביחד באותו רגע והוא מוכן לעשות הרבה דברים אחרים - ברגע שאת אומרת לו את הדבר הספציפי איבדת אותו. 

ולא מדובר בפעילות שאפשר לוותר עליה אלא משהו קריטי לדוגמא שמירה על היגיינה כמו בדוגמא על המקלחת. אין אפשרות שיסתובב בבית מלוכלך או לא יסכים לשטוף ידיים לפני האוכל כשהוא ממש מלוכלך. 

ואין לו בעיה לא לאכול גם, אז 'כדי לאכול צריך לשטוף ידיים' לא ימריץ אותו. 

אם לא תצעקי עליו או תשטפי לו את הידיים בעצמך זה פשוט לא יקרה. 

איך את היית גורמת לו לשתף פעולה? 

מקלחת- אני גורמת למקלחת להיות משהו מהנה לפי הגיל, במשחקים/ קצף/ מגבת או חלוק מגבת יפים/ סבון או שמפו מפנק/ אמבטיה ארוכה וכו׳

לגבי נקיון של ידיים- לילד קטן אני נותנת מגבון ביד של הילד ואומרת לו לנקות ומכוונת אותו שהידיים יצאו נקיות, זה יותר קל להם מאשר הפרוצדורה של השטיפה.

כשהאופציות לצעוק או לעשות בכוח לא קיימות מחפשים פתרונות אחרים

לא רוצה להשתלט על השרשור אז נפסיק את הדיון כאן. 

אבל תודה על הרעיונות (ניסינו את כולם ועוד.. ;)) 

כמו שאת לא רוצה לעורר את האשמה.

הרבה יותר נכון והרבה יותר יעיל להבין מה את כן רוצה לעשות ולמה.

לעורר את הרגשות החיוביים.

שימי מטרה מול העיניים, בהמחשה פיזית, משפטי השראה, תמונות של הילדים כשהם משתפים פעולה, שירים

ותקבעי יעדים קטנים וישימים.

בסוף היום תרשמי לך במקום פרטי מה כן הצלחת.

להעצים ולמקד בטוב ובהצלחה ולא ברע ובכשלונות.

יש משפט של רונה אבן שאומרת: נפלת לבור? אל תמשיכי לחפור!

בהצלחה!

יעדים קטנים זה רעיון מוצלח.

היום אני מתנתקת רבע שעה מהפלאפון.

היום אני מתחילה מקלחות ב5, ועושה אותן בנחת

היום אני קמה בבוקר עם חיוך

היום כשהילדים חוזרים אני נותנת חיבוק ונשיקה לכל אחד

היום אני יושבת איתם לארוחת ערב

וכו

בהצלחה

אלא ההתנהלות הכללית בבית..

העובדה שאת לא שמחה מזה שאת צועקת על הילדים, שאת יודעת שזאת דרך לא טובה שאת לא מעוניינת להשתמש בה, התחושה הרעה אחרי שזה קורה -- אמורים להיות מספיקים כדי לעודד אותך לרצון לשינוי. ויש רצון כזה כי את פתחת את השרשור.

(דבר ראשון כמובן שגם אני צועקת 😬 וכשאני הורמונלית מסיבה זו או אחרת אז עוד יותר.. אלו תובנות וטיפים שאני מכירה מניסיוני ומשתמשת בהם ביומיום, ומרגישה שהם עזרו לי להפחית מאוד..)

בתור התחלה, צריך לזכור שהילד הוא אישיות עצמאית והוא בוחר בעצמו. ולכן אם הוא משתולל או לא עושה דבר שביקשתי ממנו -- זה לא אחריות שלי, זה הוא שבחר. זה נותן שלווה, לדעת שאני עשיתי כמיטב יכולתי כדי לכוון אותו נכון, ואם הוא לא מתנהג כמצופה, צריך לראות אם יש לי דרך אחרת לנסות לרתום אותו או להגיע לתוצאה הרצויה. אבל זה לא אומר כלום עלי ועל ההורות שלי ועל היכולות שלי, אלא אך ורק רק על הבחירה של הילד.

באמת, כשאמא כועסת וצועקת היא עושה את זה מתוך קושי. אם זה עייפות ורעב כמו שכתבה @בתי 123 או קושי רגשי כמו לחץ של מלא דברים שאני צריכה להספיק היום, מחשבות מחלישות כמו מה שכתבתי למעלה, כשהילד משתולל היא חושבת שהיא אמא לא טובה וכו'.

צריך לחשוב איך מבקשים דברים מהילדים או רותמים אותם בלי לבקש, ואיך מגיבים כשהילדים לא מתנהגים כמצופה...

לדוגמה, אם הנקודה היא שאת מבקשת ממנו לעשות משהו שוב ושוב ושוב וזה לא קורה, כדאי לזכור שכמו שאנחנו לא תמיד קופצים לעשות כל משימה שיש, גם לילדים מותר, ואפשר לעשות התרמה, לברר מתי הוא מתכנן לעשות את זה או להקציב זמן, ויש עוד כל מיני פרקטיקות שתוכלי להשתמש בהן.

ממליצה לך לבחור גישה של הנחיית הורים שאת מתחברת אליה וללמוד קצת, מתוך ספר, או מתוך פודקאסטים, או אפילו ללכת לכמה מפגשים פרטניים -- זה לגמרי משנה חיים! אני לא עשיתי מפגשים פרטניים אבל רואה בחוש איך שיעור שבועי שאני שומעת בנושא עוזר לי מאוד. נהניתי מאוד מהספר ""איך לדבר כך שהילדים יקשיבו" ומהספר "הורים משוחררים ילדים משוחררים" של לייף סנטר. מהפודקאסט של רותי דריאל ""לב ההורות" ומהשיעורים של הרבנית דינה ראפ (באתר של מכון מאיר).

עוד נקודה קטנה לגבי עבודת המידות -- אולי יעזור לך להסתכל על זה כך שכל פעם שאת מתאמצת ומצליחה להתגבר, חשובה ויקרה אצל הקדוש ברוך הוא בצורה שאנחנו לא יכולות לתאר לעצמנו, בשביל הרגע הזה נבראנו! וכל הפעמים שלא הצלחנו להתגבר, לא מורידות במילימטר מהרגע הזה העכשווי שבו אנחנו כן מצליחות להתגבר. לי זה נותן כוח.. וגם כל הצלחה נותנת עוד כוח ויכולת.

אנחנו בני אדם,

אם קורה מדיי פעם, על דברים שבאמת עברו את הגבול, לא קרה כלום

לדעתי לפחות..

עצם זה שזה במודעות אצלך ואת מתפללת על זה ורוצה להשתפר זה הפיתרון...

אין קסמים...

אמא טובה מורכבת מהרבה הרבה גורמים, זה שמדיי פעם קוראית נפילה לא מחריב אצ הנפש של הילדים.

לא נעים, לא נורא..

מה שבטוח, שייסורי מצפון והלקאה עצמית יכולים להיות יותר חמורים, לדעתי..

בס״ד

אז רק 3 דברים קטנים שבא לי לכתוב לך:

1. חיבוק גדול! ממש לא כיף לדעת בשכל מה נכון ומה אנחנו רוצות ועדיין לא להרגיש שאנחנו מצליחות. מוכר לי היטב (כולל בתחום הזה של להתעצבן על הילדים) ❤️

2. אני לא יודעת איך היום שלכם בנוי אבל כשחסר לי זמי לעצמי לאורך זמן, התפקוד שלי מול הילדים יורד בהרבה.

3. התפילות והדמעות לא הולכות ריקם! אני מרגישה שכל מה שקיבלתי בחיים (בין בדברים המוחשיים ובין מבחינת התקדמויות בתחום המידות והנפש), השגתי בזכות תפילות. כמובן שגם השתדלות מעשית היא הכרחית. אבל לפעמים האפיק של ההשתדלות חסום לזמן-מה, בגלל ייאוש או חוסר בהירות וכו׳. גם כשזה תקוע זמנית, ומרגיש ששום דבר לא באמת עוזר, התפילות ממשיכות לפעול את פעולתן. תפילות העבר ותפילות ההווה. ולא רואים שינוי, לא רואים ועדיין לא רואים... עד שיום אחד, פתאום שמים לב שכן נרקם שינוי! שגדלנו! שהתקדמנו... 🙂

ואשרייך אהובה, שאלה הן תפילותייך ומקור דמעותייך. בע״ה עוד תראי פירות מכל עמלך 🤍🤍🤍

אל תנסי לעורר את הבושה, תנסי לחשוב מה הביא אותך לקוצר הרוח.

כשאת מגיעה לקצה ומתפןצצת ככה, זה אומר שחסר לך משהו

ואפשר לטםל בגורמים הללו הרבה פעמים: מנוחה קצרה, הפסקה של אוכל ושתייה, קצת זמן לעצמך. 

כשהדברים האלה חסרים, בקלות אפשר להיות מאוד חסרות מנוחה וקצרות רוח ועצבניות בלשון המעטה

שאני מרגישה כאילו אני כתבתי א זה. 

מזדהה עד אין קץ.

גם אצלי זו נקודת תורפה.

שמציתים אצלי את הפתיל אני לא מצליחה לעצור רגע ולספור עד 10 ... אני חוטפת עצבים!!!

לצערי בהרבה סיטואציות זה קורה לי 

תמיד ניסיתי להבין מאיפה זה באלי..

וגיליתי שזה בערך מאז שאני זוכרת את עצמי..

תמיד הייתי אימפולסיבית לצערי...

מצד שני אני כעסנית אבל חמה לצד השני...

זה בא בדרך כלל יחד.או עצבים..או חום ואהבה...

תיקון לא קל יש לנו....

בהצלחה יקרה

רציתי נורא להזדהות איתך אז כתבתי.

ואכן עבודה לא קלה יש לנו.

בע"ה נצליח😘

את גם צועקת על אנשים אחרים בעבודה/ במשפחה/ נותני שירות? אם לא, זו לא בעיה של שליטה בכעסים אלא מה שהגדרת בתת מודע שלך על מי אפשר לצעוק ועל מי לא.

אם תחליטי שאסור לצעוק על ילדים אף פעם, אז גם אם תתחילי לצעוק, מיד תרגישי שאת עושה מעשה אסור וזה יגרום לך להפסיק ואולי גם להתנצל.

אולי דווקא בגלל שאני לא ככה עם אחרים אז אני פורקת עוד יותר עצבים על בעלי והילדים..?

נקודה למחשבה.  

צריך אנשים לפרוק עליהם עצבים ותסכולים, אפשר לשחרר אותם לבד.

זו טעות שהרבה אנשים עושים, מוציאים עצבים על האנשים הקרובים להם ביותר.

נגרם ברוב הפעמים מתפיסה שגויה שכעס זו צורת תקשורת לגיטימית/ יעילה מול הילדים. אם משנים את התפיסה הזו ומבינים שזה לא לגיטימי לצעוק וזה לא יעיל, יותר קל לעבור לצורת תקשורת אחרת. 

שהסיבה שבגללה רציתי לעורר את הבושה זה כי שמעתי שיעור פעם על חזרה בתשובה שחלק מהתהליך זה קודם כל להבין שאתה מתבייש במה שעשית, אחרת איך באמת אפשר להתחרט על זה.. שוב, לא ממקום משתק אלא כדי להבין לעומק למה מה שעשיתי הוא מעוות וצריך תיקון.

ואז כשראיתי שאני כבר לא מתביישת לצעוק על הילדים הבנתי שאני ממש בפיגור מבחינת תשובה על הדבר הזה... הבנתן למה אני מתכוונת?

זהו רק רציתי להסביר ממה זה נובע

שינוי אמיתי נוצר

מזיהוי והכרה במה אני מאמינה ורוצה להתנהל אחרת-

להתנהל ברוגע

לייצר אווירה טובה בבית

להבין מה זה יהיה עבורי

ומה זה  יהיה עבור הילדים

ומשם

לעבןר

לפרקטיקה

מה מונע ממני להיות כמו שאני רוצה?

איזה טריגר מפעיל אותי וגורם לי לצעוק?

מה חסר לי בשמחה בכוחות בחיות בעייפות שגורם לי לצעוק?

יש לי מספיק מקום לעצמי ולצרכים שלי?

ואיך אני יכולה אחרת?

מה יכל לעזור לי לא להגיע לשם?

איך אצליח לזהות מראש את ההתפרצות?

איך אצליח לעצור ברגע לפני?

אילו אמירות -מחשבות- מעשים אוכל לעשות כיד להזכיר לעצמי לעצור ?

כל אלו שאלות שם תשבי

ותשאלי את עמך

לאט לאט

ותתבונני בזה

הן יוכלות לגרום לשינוי

ואגב אם תרצי הכוונה וליווי בזה 

מוזמנת בפרטי -אני עוסקת בתחום...

לומר ככה.

רגש שלילי יכול לעזור לעורר מוטיבציה לשינוי (בושה, אשמה, צער, וכדומה.).

לאו דווקא בושה, בוודאי לא במובן שאנחנו רגילים להתייחס למושג.

כי אנחנו עוסקים פה במושגים של *יראת שמיים* ולא *יראת אדם*.

אם את מתביישת *בעצמך* שאת מתנהגת ככה (ונראה שכן, לפי מה שכתבת בהודעה הפותחת..) זה מעורר בך את הרצון לשינוי. או אם מצטערת על המעשה.

למה אני חושבת ככה? כי בושה זה עניין סובייקטיבי. אשה שהולכת חשוף במקום שכולן מתלבשות צנוע, או אשה שעשתה שינוי בסגנון הלבוש הגיוני שתחוש בושה. אבל אישה שחיה בחברה שמקובל להתלבש חשוף,לא תמצמץ לפני שתתלבש ככה, ואולי אפילו הפוך (וזה באמת כנראה קשור למה שהרב בשיעור ששמעת אמר). אבל - אם הא חוזרת בתשובה ולומדת שצריך אחרת, גם אם ברגש היא לא מתבייש באמת שהיא מתלבשת עד היום, בשכל היא יכולה לעשות שינוי, להבין שכך צריך להיות ולשנות. אשה כזאת הגיוני מאוד שתתבייש להתחיל להתלבש צנוע ותחשוש מהתגובות של הסביבה. למרות שיש בה רצון.

לכן לבסס את התשובה על בושה -- לא עובד, כי בושה תלויה במצב משתנה

באופן כללי, רגש שלילי ומצפון הרבה פעמים מקשים על השינוי, הם ההנעה הראשונית ואז צריך לראות איך אפשר לתת לשינוי שני רוצה לעשות אחיזה במציאות.

זו ההנעה הראשונית כמו שאמרת, ולזו הייתה הכוונה.

ברור שלא עוצרים שם.. תודה על הדיוק

שההנעה הראשונית לא צריכה להיות דווקא בושה היה הנק' העיקרית שלי 🙂

שאת מתפללת ובוכה על זה❤️

אני חושבת שהעבודה צריכה להיות עבודה שורשית

בושה- היא איזשהו סייג חיצוני שעזר לך בעבר וכבר לא עוזר, כנראה כי הצורך לצעוק גדול מהבושה.

למה צועקים בעצם? צועקים כשכואב

כשאגורים בתוכך משקעים והרגשות שרוצים להתפרק ואין להם דרך מבוקרת ונינוחה לעשות את זה, אז הם פשוט מתפרצים ברגע שיש סדק.

מתי יש סדק?

קודם כל כשאנחנו במשאבים נמוכים. עייפות, רעב, חולשה מראש שמים אותנו במצבדי חסר אונים,

וכשנוסף להם (או גם כשהם לא נמצאים שם מראש) התנהלות של ילד שמפעילה בנו עוד רגשות,

למשל ילד שמתחצף ומכעיס, ילדה שלא שומעת מה שאומרים לה, או בכלל בעלי שביאס אותי בטלפון,

והופ סך הקיבולת התמלא ואז הדברים פורצים מאליהם כאילו.

הפתרון הוא לתחזק נכון את הנפש והאנרגיות הרגשיות שלנו, 

וככה לפרוק בצורה מבוקרת ובריאה מה שאנחנו מרגישים ולחסוך התפרצויות לא רצוניות ולא נשלטות

ועד שלומדים איך לעשות את זה, ללמוד להיות קשובה לעצמך

מתי את באנרגיות פיזיות או רגשיות נמוכות וצריכה מילוי

מתי את בסערת רגשות וכדאי לעצור ואפילו לקחת זמן לעצמך לפני שתוגדש הסאה וכן הלאה.

יש מצב שאת מציבה לעצמך איזה סטנדרט חלומי וורוד כזה? כי נראה לך שככה זה אצל כל השכנים? ורק את צועקת? רויטל ויטלזון באה, כשליחות,  לפוצץ את הבועה הזו. לומר שגם הקשיים מאימהות הם חלק מהמכלול ולא צריך להיבהל מהם ולחשוב שאת כישלון. 

נראה לך שאצל השכנים לא צועקים לפעמים? נראה לך ששם האמא לא יוצאת מכליה? 

אני כותבת ככה כי נדמה לי ממה שכתבת שאת חושבת שמשהו אצלך מוגזם ביחס לאחרים. אני לא יודעת מי את אבל לא נשמע שזה נכון אלא שאת חושבת שאצל אחרים זה אחרת ולכן את גם מתביישת/או שלא מהם. 

ברור שיותר כיף ונעים שלא צועקים אבל צריך גם לקחת בפופורציות ולדעת שזה קורה בכל בית (כמעט) ומתוך זה אפשר תוך ניסוי ותהיה ללמוד איך לא להגיע למצבים כאלה או מה יכול למנוע או ייזור להתמודד במצבים. 

אבל אם קורה לא נורא. 

ו- לא צריך להתבייש. 

יש בזה היא מנרמלת ממש

ועדיין לא סיבה לא להתקדם בחיים

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.