הם צריכות לדעת, כי אם את מברכת בחוץ אז הם מביאות אותך לכיור עם נטלה כדי ליטול ידים לפני הברכה, ומביאות לך משהו כדי לכסות את השיער בזמן הברכה.

לגבי מיספר טבילות, לא תמיד הם שואלות, אבל אני מעדיפה להגיד מראש, כדי שידעו. הם הרי עומדות ובודקות כל טבילה, אז ניראה לי הכי לגיטימי שידעו כמה יש.

כנראה כי שהיא תהיה מסונכרנת.. מתי לשים עלי א המגבת על הראש או מתי סימתי ולתת לי לצאת בשקט

ברור... גם שיעזרו לי להחזיק ראש לספירה (אני די בונה על הספירה שלהן...) 

אני טובלת 7

זה הכל

ומי שמברכת במים הבלנית בד"כ מכסה לה את הראש לכן היא רוצה לדעת מראש

הגיוני שירצו לדעת.. 

למה זה מפריע לך?

נשמע לי הגיוני לגמרי שישאלו את זה

זה מובן מתוך הסיטואציה שסיימתי

לגבי ברכה - לפעמים שאלו

מגיעה רק כשאני במים

אבל לא יפריע לי אם תשאל, נשמע הגיוני.

זה כמו שישאלו בסופר איך משלמים.

מה זה חשוב להם כמה טבילות? הן לא צריכות לספור. למה הן צריכות לשאול איפה הברכה? מה זה בעצם משנה?

אותי לפעמים שואלים ׳רק 2 טבילות?׳ שאלה תמוהה ביותר. או האם ברכתי, כי אני מברכת בשקט ולא מבקשת שיכסו את השיער.

כמו שפעם הבלניות היו רוצות לבדוק ציפורניים או אם נשרו שערות, בדיקה מיותרת כי זה לא קשור אליהם אלא לאישה. ככה גם עם השאלות שלא קשורות אליהן בשום צורה.

לק"י

צריכה שיעשו לה את זה.

לכן הבלנית צריכה לדעת.

אם לכסות לה את הראש, זו השאלה הנכונה, לא איפה היא מברכת.

לק"י

ולי אישית לא מפריעה שישאלו איפה אני מברכת.

בלי לחשוב אם זה נצרך. אותי זה מטריד שנותנת שירותים שואלת אותי שאלות על מעשי שלא לצורך.

או יותר נכון --לא מזיק בכלל

אז הבלנית שאלה,ואישה ענתה.ו..?

זה פוגע בפרטיות?

חודרני?

מעליב?

לא.

אז לא לצורך.

לא יודעת, יש לי תחושה שיש אנטגנוזים קשה נגד בלניות. לפעמים זה בצדק. במקרים כאלה זה בעיניי לא לעניין.

ובמאמר מוסגר, אצלנו הבלנית מברכת בסוף הטבילה, פורסת את המגבת ומסובבת את הראש כדי שאצא מהמים.

בעיניי זה לגמרי במקום. לא הייתי רוצה לצאת מהמים לעיניה עירומיה כביום היוולדי. והנה, הרווחתי גם ברכה.

מניחה שזה עניין של חוויה כוללת אולי מהמקווה, ועדיין, הן לא שם כדי לעשות נזק ולהזיק. רובן המוחלט. חבל להיתפס על כלל המעשים בגלל מקרים ספציפיים לא נעימים.

כי אותי זה מטריד.

זה ממש לא קשור לבלניות, כל נותן שירותים שאוסף מידע על לקוחותיו ברשת או בתשאול, צריך להציג מדיניות פרטיות הכוללת את הסיבות לאספת המידע והשימוש בו וכן איך הוא שומר את המידע ולרשום מאגר במשרד המשפטים וכו׳

זה חוק שנועד להגן על לקוחות בכל מקום.

אז אם הבלנית שואלת שאלה מיותרת שאולי מטרידה חלק מהלקוחות, זה בפירוש מזיק.

אולי ההשוואה של בלנית לנותנת שירות אדישה בלי התמסרות למקצוע שלה, פחות נכונה..? 

למשל שמישהו מתעניין בשלומי, לפני העניין שלשמו באתי, זה דבר מבורך... למה יש הרגשה של איזו חדירה לפרטיות זה...? 

מלאכותית ולא בתכנת ריגול. זה לא נרשם באף מקום ולא נעשה בכך שום שימוש

מדובר בבלנית סהכ

לא הגיונית לי ההקבלה, מתנצלת 🤷

על כל שאלה ששואלים לקוח, גם אם לא שומרים את התשובה, כל שאלה צריכה להיות לה סיבה, כי אין הגיון שנותן שירותים ישאל שאלה שאין לה צורך ישיר לקבל השירות.

החוק הזה לא נחקק סתם, הוא חוק שכל הזמן משפרים ומחמירים בו, בעיקר בגלל הרשת, אבל גם ההבנה שגופים גדולים לא יכולים להכריח את האזרח הקטן למסור מידע כדי לקבל שירות.

וזה בדיוק הענין פה, אני באה לקבל שירות ועוברת תשאול שלא מוצא חן בעיניי, סתם ככה כי הן התרגלו לשאול ואף אחד לא עוצר לשאול את עצמו למה זה נועד ואיך אפשר לשאול רק שאלות רלוונטיות. 

בלניות ומקווה זה לא ענין קדוש, גם עליו אפשר להעביר ביקורת ולדרוש שיהיה ברמה תקינה וטובה.

נראלי שזאת מצווה שכרוכה בהרבה משאבים

ואנילא חושבת שאפשר להשוות לנתינת שירות חולין שאז באמת יש סיבות ביטחון וגדרים וכו....

אני מסכימה איתך שאפשר להתלונן כשצריך כדי ליצור חוויות טובות יותר (או למנוע חוויות רעות) לנשים הטובלות.

אני בעצמי התלוננתי כשהרגשתי צורך.

במקרה הנל, אני מוצאת לעצמי הגיון בכך

ואני לא רואה עניין להזדעק על כך גם אם זה לא רלוונטי לי, במקרה שלי זה כן וזה טוב לי 

אז שאלו. 

לא יודעת, לא מסכימה איתך. בעיניי זה לא פוגעני אם זו רק שאלה שאין מאחוריה כוונה להקניט/ לשפוט/ לסקור אותי ללא ידיעתי ולשמור עליי מידע. ויש נשים שאכן מוצאות בכך תועלת אז כנראה הולכות לפי הרוב.  והבלניות לא שומרות מידע, בואי..

אם נלך בכל דבר לפי החוק היבש.. זה לא ייגמר. (אפילו שיש המון סיבות לתביעות מוצדקות וללכת בדיוק לפי החוק, אפילו בית המשפט מכיר בכך בצורה קוריוזית שכזו ויש אנשים הנקראים ' תובעים סדרתיים' )

ואפילו שהחוק קובע שכך, אני מוצאת בכל הנל קצת התקטננות, במחילה. אני לא בטוחה שלכך התכוון המשורר בעצם החקיקה.  לא חייב לדקדק כחוט השערה על כל דבר.

מצד שני, מסייגת כי זה לא נחווה אצלי כפוגעני. אז אולי לא מבינה את החוויה.

אבל אם זה רק בשם העיקרון -- אז אני עומדת מאחורי דבריי

בנוגע להחזרים על ניתוח שעברתי. הנציגה שאלה אותי איך אני מרגישה, מצאתי את זה כמעשה מקסים. 

אולי אישה אחרת הייתה רואה בשאלה תמימה זו שאלה חודרנית או פוגענית, במקרה זה ניתן היה פשוט לומר - אני לא רוצה לענות. 

בדיוק כך ניתן להתייחס גם בעניין הטבילה, לא מעוניינת לפרט, פשוט תגידי לה. 

להגיד שאני לא מעונינת לענות, אני פשוט לא עונה, לא חשה צורך לתת הסבר או מענה למישהו, אבל עצם השאלה מטרידה אותי.

אגב לשאול משהו איך הוא מרגיש זו שאלת נימוס ולא בירור מידע. 

אנשים ששואלים אותי שאלות (גם חטטניות אגב) לא מטרידים את שלוותי. אני לא מדענית אטום ובדרכ אני פנויה לענות, אם מתחשק, או להטיף על החטטנות ואני עושה את זה ממש בכיף 😆

הבלנית שואלת כמה טבילות / מברכת בחוץ בפנים ואני נכנסת למים בשתיקה

לכל אחד יש דברים שמטרידים אותו, אני לא אוהבת שמנסים לקבל ממני מידע אישי שלא לצורך. מאז שאני מתעסקת עם מאגרי מידע בחיים המקצועיים, אני מבינה היטב מה הסיבה שדברים כאלו מטרידים אותי.

שאינה במקומה?

הרי מאגרע המידע שאת עובדת איתם בהייטק לא דומים בכלל למהלך של טובלת מול בלנית 

היא לא רושמת או שומרת את המידע

אם תבחרי לשלם במזומן על טבילה לא ידעו שהיית שם (למעט אם יש מצלמות במקווה שאני מקווה שדבר זה עבר מן העולם)

ההרגשה הלא נעימה מהתשאול היתה לי מאז ומתמיד, כשנחשפתי למהות החוק הבנתי יותר טוב את עצמי, את הטריגר להרגשה.

הדבר שדומה ביניהם זה פרטיות המידע של האדם הפרטי.

אמנם לי אישית פחות מפריע במקווה,

אבל למשל באולטרסאונד כששואלים כמה מכל מין יש לי בבית מרגיש לי כ"כ לא שייך.

ויש לי מאוזן, זה לא בגלל שדורכים לי במקום רגיש,

זה בגלל שזה ממש לא עניינה של הטכנאית לדעת מה יש לי בבית.

וזה לא איזה מידע סודי, רשום במשרד הפנים מה המין של הילדים שלי ואפילו בקופ"ח עצמה זה רשום.

אבל בסיטואציה עצמה, כשמבקשים ממך מידע, והוא לא רלוונטי זה חוסר נעימות.

אני כן עונה כי אין לי אומץ להתנגד לסיטואציה, אבל בפירוש לא נעים והייתי שמחה אם השאלה הזאת לא הייתה קיימת.

זה דווקא ממש רלוונטי להתנהלות של הסיטואציה.

זה שונה לגמרי מהשאלות של- מתי עשית הפסק או אם גזרת ציפורניים ברגליים שזה לא הכרחי להתנהלות. 

ואם גזרת ציפרניים לא באו יש מאין, הם גם נועדו לעזור לטובלת לאחוז בזמנים ובתהליך, ועוד מליון שאלות דומות שלא לדבר על מגע בגוף ללא רשות, הכל נובע מרצון טוב ולא מחטטנות ועדיין זה לא נעים והיה צריך את הטרנד של מי-טו יחד עם הקורונה כדי לחשוב מחדש האם התועלת שווה את המחיר.

גם במקרה הזה, יש מי שהשאלה הזאת בניסוח שלה שאינו מציע עזרה אלא מבקש מידע, מפריע כמו לשאול על הפסק.

אגב אני גם לא עונה על השאלה כמה טבילות, פשוט כי אני עושה מה שמרגיש לי נכון באותו רגע.

ולגבי השאלה על הברכה זה כן מעצבן כי ברכה זה עניין אישי. יש כאלה שבשבילם ברכה זה טכני, מבחינתי זה ביני לבין הקב"ה בלבד בדיוק כמו תפילה. וזה הרבה יותר קשה לי לספר מאשר על הפסק, שזה מבחינתי משהו הכי טכני שיש וגם משהו שכבר קרה.

לפעמים מרוב שקשה לי עם השאלה הזאת אני לא מברכת בכלל, בסדר זה שלי, אבל רק מדגישה כמה *לי* שאלה כזאת היא מאוד אישית.

אגב גם כששאלו אותי אם שמעתי מגילה לא הסכמתי לענות. הבנתי לגמרי את הכוונה הטובה לברר אם יש היענות לקריאה נוספת, ועדיין זה עניין אישי שלי אם אני שמעתי או לא ואם אני רוצה לשמוע או לא.

אל דאגה, עניתי בצורה מכבדת מאוד והוקרתי תודה על הדאגה אבל לא עניתי על השאלה עצמה שנשאלתי. אגב אפילו לבעלי אני לא עונה.

הוא יכול לשאול למשל ספרת ספירת העומר? ואני אענה תודה על התזכורת או אני לא מעוניינת בתזכורת, אבל אני לא אשתף אותו אם ספרתי או לא כי זה לא רלוונטי אליו ולא תמיד מתאים לי לשתף. אם הוא רוצה לתת תזכורת שיגיד בלי סימן שאלה.

כמו שאני לא אשאל אם התפללת ערבית, אלא אשאל את מה שנוגע אלי:

האם אתה מתכנן עוד לצאת הערב לערבית? ואם הוא רוצה הוא יגיד כבר התפללתי.

אגב השנה בשבת זכור הוא הזכיר לי בבוקר שיש קריאת זכור ושאל אם אני צריכה עזרה עם הילדים.. זה היה ממש חמוד איך הוא ניסח את זה בספונטניות ככה. 

הפסק זזה ממשהו באחריות האישה בסופו של דבר.

זה שאלות של ''אנחנו לא סומכים עליך שאת זוכרת, בואי נזכיר לך''....

זה לא משנה כלום להתנהלות ברגע הספציפי מול הבלנית בזמן הטבילה!

לדעת אם היא מתכוונת לצאת לברך בחוץ או לא ומתי - זה כן משנה.

זה רק יעזור לבלנית להיות רגישה ולצאת מהחדר בזמן או להסתובב הצידה וכו'.

איך אפשר להשוות.?

יש הבדל בין שאלות שנועדו לעזור או להזכיר (שזה אני לא צריכה...) לבין שאלה טכנית על התנהלות.

בין לשאול האם את יוצאת לברך בחוץ לבין לשאול האם את מברכת בפנים או בחוץ או האם בירכת?

גם כשהבת שלי (בת 9) שואלת אם בירכתי ברכת המזון תוך כדי שהיא סופרת כמה ברכונים להביא היא בסה"כ רוצה לדעת אם להביא לי ברכון או לא.

אז אני עונה לה:

אשמח שתביאי לי ברכון או תודה אבל אני לא צריכה שתביאי לי ברכון.

אני לעולם לא אענה לה אם בירכתי או לא, כי זה לא עניינה וזאת לא השאלה הנכונה.

אגב בת ה5 שלי יודעת לנסח את השאלות שלה בצורה נכונה, זה דקויות שאפשר ללמוד די בקלות.

איך היא תדע לכמה טבילות שלך לצפות?

אין פה שאלה של כן ולא....

כמה טבילות זה הכי שאלה פתוחה שאפשר....

אני לא רוצה את עזרתה של הבלנית בספירה, היא לא צריכה לדעת מראש כמה אני טובלת. אני פשוט נכנסת, טובלת, מסתובבת כדי לעלות, הבלנית מבינה שסיימתי או שאני אומרת שסיימתי והיא מסתובבת/ יוצאת.

איך ההיא תתדע לחכות לך או ללכת?

אולי את רוצה לעשות עוד טבילה לבד כשהיא בדרך לצאת? ואולי את לא רוצה להתחיל לעלות מהמים כשהיא תקועה שם בחדר?.

לא אמרתי מילה על עזרה בספירה...

הדברים הנ״ל קשורים לכמה טבילות? אם לבלנית לא ברור משהו היא יכולה לשאול ספציפית. אם הבלנית לא הבינה משהו אני יכולה להסביר לה ספציפית.

אני לא צריכה שאלות מנחות כדי להסביר מה אני רוצה ומה לא, אני פשוט יכולה לומר בכל רגע נתון מה שאני צריכה.

כי אני הפוכה לגמרי

מבחינתי שתשאל הכל לפני, אבל כשאני בתוך המים שהכל ילך חלק.

האמת שאתן שתיכן  @אמאשוני  @oo פתאום עוזרות לי להבין את השנאה והאלרגיה של בעלי לשאלות ש*בעיניו* מיותרות. אני לומדת להתרגל אליהן והוא לומד להתרגל לשאלות שלי..

אני אישית משתגעת כשאני שאלת שאלה והוא לא עונה. כאילו מה אכפת לך??

כנראה זה עניין של טיפוסי אישיות, ושלעולם לא נבין לחלוטין את הראש.

ששאלות שהתשובה עליהן היא כן או לא,

צריכות להיות מדוייקות יותר כך שהתשובה "לא" תכלול את רוב המצבים האפשריים מול התשובה "כן" שצריכה לכלול את התרחיש שמשפיע על מה שהולך להיות.

למשל אם אני שואלת את בעלי אם הוא זוכר לאסוף את הילדים הוא לא יענה.

אם אני שואלת אתה אוסף את הילדים הוא יענה.

אם אני שואלת אכלת קציצות הוא לא יענה, אם אשאל האם לשמור לך קציצות הוא יענה.

בניסוח הראשון אולי לא בא לו בכלל קציצות? אולי הוא רוצה עוד? זאת שאלה לא ממוקדת.

השאלה השניה שומרת יותר קלפים אצלו וממקדת אותי בפרט שבאמת רציתי לדעת.

גם אני הייתי מתחרפנת בהתחלה כשהוא לא היה עונה או יותר גרוע,עונה בלי לפרט..

ואז זה נשמע ככה:

אכלת קציצות? לא.

אני מצפה לתשובה בסגנון:

אכלתי קציצות, תודה הספיק לי.

אכלתי קציצות, תכף אקח עוד.

לא אכלתי אשמח אם תשמרו לי.

לא אכלתי, לא מתחשק לי.

ואז אחרי שאני מקבלת לא יבשושי, אני כזה אוקי איך מתקדמים מפה? חח

דייקת יפה.

הנקודה למקד היא חשובה.

יש אנשים שיותר איכפת להם צורת הניסוח.

אני ביניהם ואני רואה איך ניסוח שלי משפיע באופן משמעותי על האנשים שאני מתקשרת איתם.

רק רוצה להגיד משהו קטן.

את כותבת 'אני לא צריכה שאלות מנחות כדי להגיד מה אני צריכה ומה לא'.

וזה נהדר שאת לא צריכה, ויודעת לבטא את הצרכים שלך מעצמך.

אבל יש נשים שבהחלט צריכות את השאלות המנחות האלו.

אני בתור כלה צעירה ידעתי שאני צריכה לברך בחוץ, ובחוץ זה אומר לא בחדר שבו מתארגנים ולא בחדר שבו הבור, אבל לא ידעתי איפה כן, והבלנית לא שאלה אותי, והתביישתי לשאול אותה, אז בירכתי בתוך החדר של הבור. (אחר כך כבר כן למדתי איפה אני יכולה לברך והסתדרתי. אבל לי היתה חסרה השאלה הזו).

זה נכון לא רק לגבי טבילה. בכל מיני מצבים לאנשים שונים יש העדפות שונות, שיכולות להיות סותרות.

זה מזכיר לי איזושהי קבוצה שהשתתפתי בה, שהיה בסוף זמן לשיתוף אישי. אבל לא בצורה מסודרת של סבב, אלא לפי התנדבות אישית. ולי קשה להשתתף בצורה כזו. אני צריכה שיפנו אלי וישאלו אותי מה אני חושבת או אם יש לי משהו לשתף. אחרת אני רק מקשיבה, גם אם יש לי מה להגיד. אז באותה קבוצה הכרתי מספיק טוב את המנחה והרגשתי איתה בנוח, אז העזתי ושיתפתי אותה בקושי שלי, וביקשתי שהיא תפנה אלי ותיתן לי הזדמנות להגיב. וזה היה מצויין לי (והיא שמחה שאמרתי לה, כי יש כאלו שלא אוהבים שפונים אליהם ולכן היא חשבה לא לפנות לאף אחד באופן אישי כדי לא להביך אותו). עד אז, הייתי משתתפת רק בקבוצות שמדברים בסבב או שהמנחה היתה פונה באופן אישי למשתתפים. כי היה לי קשה מידי להתפרץ לתוך השיחה.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שהעבודה ש*את* לא צריכה שאלות מנחות, לא אומר שאף אחת לא צריכה אותן.

יש כאלו שדווקא יחסרו להן השאלות המנחות.

ולכן אין אפשרות באמת שתהיה צורת התנהלות אחידה שתהיה נכונה לכל הטובלות.

ונשמע לי שדווקא אלו שצריכות את השאלות, זה יהיה להן יותר קשה שלא ישאלו, מאשר שכן ישאלו ומי שמפריע לה תבחר לא לענות.

(מה שכתבת לגבי לשאול בצורה של להציע את זה כעזרה ולא רק כשאלת מידע, נשמע באמת כמו פתרון טוב. אבל מדובר באמת בהבדלים דקים, ואני חושבת שאם תצליחי לשמוע את הכוונה שלהן בשאלה בתור הצעת עזרה, אולי זה יעזור לך לקבל את זה פחות כניסיון חדירה לפרטיות, ולהגיב מהמקום שנכון לך, אבל בלי כעס על עצם השאלה, שבאמת נועדה לעזור).

לא כועסת, אבל אני מרגישה מוטרדת גם שאני יודעת שלא זו כוונתן.

אולי רוב הנשים מרגישות בסדר עם שאלות מנחות, אולי בגלל זה התרגלו לנסח ככה את השאלות. 

לדעתי הסברתי מאד במדוייק ''איך זה קשור לכמה טבילות''.

לדעתי האישית הרבה יותר נעים לסגור את הפינה הזאת לפני שיורדים למים. כשאני במים אני ממש לא בקטע לדבר או להסביר או לדייק משהו.

וכמו שאת רואה ככה רוב הנשים שענו פה...

לא לדבר במים... כדי למנוע הפסק בין הברכה לטבילות... 

קיוויתי שמשהי תבין או תזדהה

רואים דברים אחרת.. אני שמחה שהרופא/ה או הטכנאית מנהלים איתי שיחה ומתעניינים מה יש לי בבית.. נותן הרגשה יותר נעימה בעיני.. של שיח ולא קרירות. כנראה כך זה גם במקווה, סובייקטיבי..

אבל באמת תמיד התגובה היא "איזה יופי זה מאוזן" ומי אמר שלשם אני חותרת וזה משאת נפשי? אם היו עונים "איזה יופי, ב"ה שיהיו בריאים" הייתי מגיבה באמן ובחיוך... סתם... כאילו הכניסו את האג'נדה שלהם... 

ולמרות שעכשיו יש לנו בת בע"ה, התשובה היא "איזה יופי, שיהיה בריא" או "הוא כבר יודע שתכף תהיה לו אחות?" וכאלה.. לא אמרו לי אף פעם מאוזן🤷‍♀️ ואני בהריוח בסיכון. עושה מלא בדיקות, אולטרסאונד והערכות משקל..

אין כמו בנות🤭😘

וואי בטח הנסיך שלך ממש מתרגש😍

אתמול-

הוא: יש לך בבטן תינוקת.

אני: מה היא עושה?

הוא: אוכלת

אני: מה היא אוכלת?

הוא: אורז ותפוחאדמה וחציל.. זה מגרד לה! (הוא אלרגי לחציל וזה מגרד לו)

מתוקי! הוא אלרגי אליך?????? 

איך יכול להיות? 😱

ועכשיו רואה שכתבת בדיוק אותו דבר🤦‍♀️ אופס..

בסקירה הפעם כשהרופא אמר לנו את המין, ככ חיכיתי שהוא ישאל מה יש לנו בבית.. שיוכל לשמוח/להיות איתנו בבאסה חח

אני דווקא ממש אוהבת ששואלים ומחכה לזה, ואפילו זה נתן לי תחושה של רופא קצת אנטיפת ולא אנושי

רק תראי איך כל אחד חווה אחרת את השאלות האלה, ואי אפשר לצפות שאנשים כל הזמן ילכו על ביצים (לא ספציפית אלייך כמובן, פשוט הדוגמאות שלך תפסה אותי כי זה מובהק עד כמה אותה אמירה יכולה להוביל לתגובה כ"כ שונה) 

להתייחס לבלנית כ"נותנת שירותים" שחלילה שלא תעז לדבר איתי יותר ממה שהכרחי. בסופו של דבר כולנו בני אדם וצריך להתייחס בכבוד ונימוס בסיסי.

הבלנית לא צריכה לחטט ולפלוש לפרטיות אבל השאלות האלה הן באמת בסיסיות ביותר והגיוני ונעים לנהל שיחה קצרה ועניינית בזמן הטבילה ולא לשתוק מחשש לעצבן את הטובלת.

גם הבלנית וגם הטובלת.

לא כתבתי אסור לה לדבר איתי, אלא התייחסתי לשאלות לקבלת מידע.

אני טובלת באותו מקווה הרבה שנים וחלק מהבלניות מכירות אותי ואנחנו מתענינות אחת בשלומה של השניה. 

השאלות הללו אינן בסיסיות ואם בלנית רוצה לדעת אם עליה לספור או לכסות את הראש של הטובלת היא יכולה לשאול באופן מכוון ולא שאלה כללית שמטרידה חלק מהטובלות (גם אם את השאר היא לא מטרידה, זה לא הופך את השאלה ללגיטימית)

נותנת שירותים זה לא תיאור נעים או לא, זו עובדה שהטובלת זקוקה לשירות של הבלנית ולכן על הבלנית לכבד במקסימום את הפרטיות של הטובלת.

בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בהתנהלות הבלניות בכל הנוגע לפרטיות, חלק מהבלניות כבר יודעות גם לנהל שיחה בלי לבקש מידע מיותר וחלק לא. יש פה עדין מקום לשיפור שאני מקווה שיקרה.

הבלנית לא צריכה לחשוש, היא פשוט צריכה להתרגל לשיח אחר, לא משהו ממש קשה.

זה לא שאלה אישית כמו האם עשית הפסק, האם ניקית מאחורי האזניים או האם גזרת ציפורניים.

זה שאלה כדי לדעת איך להתנהג בסיטואציה של הדקות הקרובות.

אם היא טובלת 2 פעמים הבלנית תגיד פעמיים כשר ותצא מייד החוצה, בלי לדבר עוד, כדי שהאשה תצא בנוחות מהמים. 

אם היא טובלת 7 פעמים היא תדע להשאר עד אחרי 7 טבילות.

אם היא מברכת בחוץ הבלנית תדע להסתובב ברגע המתאים ולתת לה לברך בפרטיות, אם ביפנים היא תדע מתי לפרוש את המגבת.

מתי ואיך היא תברר את זה? כשהאשה במים ולא שומעת כלום? זה בטח יהיה לה פחות נח ונעים.

למה להקשות סתם על ההתפקיד שלהן??

לק"י

מאשר שאני לא אשמע מה היא שאלה כשאני בתוך המים🤦‍♀️

(וזה בהחלט עלול לקרות לי).

עניין אישי בקיצור 

התחלתי להסביר לה שזה כיוון שיש לי טראומה ממים, והיא מיד התנצלה שבכלל שאלה.

הן פשוט לא רגילות לזה, זה הכול...

(ואצלנו לא שואלים מראש כמה טבילות. רק שואלים איפה אני מברכת. לפעמים, אם יש לי מצב רוח לזה, אני מעדכנת בעצמי על מספר הטבילות שלי, כי זה באמת יחסית חריג...)

במשפחה שלי גם טובלים 2

זאת המסורת

מעולם הבלניות לא תמהו על כך

ואני קיבלתי "היתר" לשתי טבילות בלבד בגלל הקושי המיוחד שלי. (לא משנה שלרוב אני לא מצליחה לטבול כמו שצריך ובסוף יוצא שטובלת הרבה יותר פעמים )

ככה אמא שלי אמרה לי לעשות...

לא חשבתי שזה חריג

כדי לדעת מה באמת המקובל אצל רוב הנשים...

אגב, אמא שלי הייתה טובלת שבע פעמים... וגם היא קיבלה את המנהג הזה מרבנית שלה, כי אמא שלה עצמה לא הייתה שומרת מצוות בכלל...

זו המצווה וכל השאר זה מנהג

אבל יש סוגיה של ""מברך ועובר לעשייתה" וזה הופך את ה2 לצורך הלכתי.

לדוגמה- את מברכת על פרי ורק לאחר מכן אוכלת אותו. 

(המקרה היחיד שאת מכירה שאינו כזה הוא בהדלקת נרות שבת לאשכנזים שמדליקות ורק לאחר מכן מברכות בעצימת עיניים. )

כך גם בטבילה, אם הראשונה היא ללא ברכה, ואז מברכים,ברור שיש צורך לטבול שוב לאחר הברכה. 

אני רק מפרשת מה הכוונה הלכתית, אני לא מכירה 2 טבילות ומניחה שהראשונה היא ללא ברכה. אני אישית טובלת מחוץ למקווה. 

חח לא הבנתי

מחוץ למים

כמנהג הספרדיות.

*מברכת מחוץ למקווה

(זו לא אני כמובן, אבל הבנתי)

מחוץ למקווה. חידשת לי

אבל ההסבר הוא שכל הגוף יגע במים של המקווה עוד לפני הברכה.

אולי מברכת🙃

תודה על ההסבר, גם אני מברכת בחוץ לכן לא הבנתי

למזלי

לא רואה את עצמי טובלת שבע. גם טכנית וגם כי זה מסוג הדברים שאני ממש לא מתחברת (שמלבישים על הלכה פשוטה כל מיני הידורי קבלה למינהם)

יש 2 

3 

ו7

ככה למדתי בהדרכת כלות.

ובעניין הזה הולכים לפי האמא בדרך כלל, אלא אם יש קושי מיוחד

ועל כך ששתי טבילות זה למי שקשה לה.

אבל תמיד יש חידושים...

רקומרת🙂

ואז טבלתי כמה פעמים בודדות וישר ב"ה הריונות והנקות ברצף

מפה לשם שכחתי מה המספר שאמרה 🙈 

ולא היה לי נעים לשאול אותה 

אז התחלתי לעשות משהו באמצע

4 טבילות

1, מברכת ועוד שלוש 

ועצוב לי שלא נעים לך...

סליחה אם זה לא במקום

מסורות שעוברות מאם לבת דורות במשפחה זה דבר יפה בעיני

אבל לא נעים 

קשה לי להסביר למה..

לא נורא

אני זוכרת במעורפל שזה היה מספר לא גבןה 

לא 7 טבילות בטוח

אז אני רגןעה שבטח אני טהורה גם ככה

גם לי לא נעים לשאול את אמא שלי...

ואין הסבר

פשוט לא נעים וזהו

התארגנתי והבלנית קראה לי לבוא לטבול

ואז נזכרתי ששכחתי לשאול את אמא שלי כמה פעמים לטבול אז הבלנית קראה לה..

הרבה פעמים מתבלבלת באמצע ולא סגורה אם סיימתי או צריך עוד אחת.

אני דווקא מתבאסת שלא שואלים אותי, בדרך כלל אומרת בעצמי, ואם לא אמרתי פשוט מקווה שהבלנית תדע מתי לעצור אותי

אני לא מצליחה ללעקוב לבד כמה טבילות עשיתי... כי יש כאלה שלא היו כשרות...

וגם על הברכה, יש עאלה שמכסות את הקאש אז זה לגיטימי

מסכימה

זה מאוד מקל עלי שאני יודעת שלא רק אני סופרת

כי מאוד קל להתבלבל (במיוחד כשטובלים שבע)

למה? 

כי אישה שטובלת 7 טבילות הרבה פעמים מאבדץ את הספירה. (גם אני מלמעלה מאבדת ולכן עושה עם האצבעות כדי לעזור לה). 

חוץ מזה, לפעמים נשים לא מודעות לכמה מנהגים יש ומבחינתן כולן עושות כמוהן. אז לא  יש כמה מנהגים ואי אפשר לצפות מבלנית שתחזיק ראש. ותזכור כמה כל אישה שבאה פעם בחודש טובלת. ולכן שואלים. 

אתן יודעות? קצת מתסכל שלא חשוב מה בלנית תעשה ישר יחשבו שהיא לא בסדר.... וסליחה על הניצלוש. 

שכולן רוצות עזרה בספירה, שזו נקודת הנחה שגויה ואפשר פשוט לשאול את האישה אם היא רוצה שתספרי או לא.

גם שאני נותנת שירות (לא לקהל הרחב אלא לקולגות) לפעמים היו טענות על התישאול שלי, אז למדתי לשאול בצורה מדויקת יותר/ להציג את המטרה לפני השאלה, כדי להפחית התנגדות ולהיות מקצועית בעבודה שלי.

אפשר לקחת את הביקורת על העבודה לכיוון של שיפור והתמקצעות. בעיניי בלנית זה מקצוע שמחייב מקצועיות ורגישות יתר.

ולכן ברגע שסיימתי היא תצא ולא אצטרך לצאת כשהיא שם.... 

ולא יודעת, זה נשמע לי ממש בסדר לשאול. זו שאלה ממש ממש לא חטטנית... ואני אחת שמפריע לה נגיד שמזכירים חציצות ובטח שנוגעים.

אני רק אתחיל עם זה שלעולם, באף מקום לא תהיה 100% שביעות רצון מהשירות. זו חיה שלא קיימת וכמו שאת רואה רובן המוחלט של,הנשים כתבו לך פה שהן לא מבינות מה הבעיה. לשם השוואה. קצת אחרי שהתחלתי את תפקידי פנו אליי בתלונה שאני לא מציעה לנשים לעזור להן בעיון. בקיצור. כל אחת רוצה משהו אחר ואני לא נביאה. 

אני הבאתי לדג' את העניין של העזרה בספירה אבל את קוראת בעצמך שיש עוד הרבה דברים.  כל ההתנהלות שונה כשהטובלת מנחה אותי במנהג שלה ולא שאני מגששת אחריה. למה? כי היא מנחה אותי באיך היא עושה את המצווה שלה. אני ממש נותנת לה לומר לי מה לעשות. וההשתדלות הכי גדולה שלי זה שהטובלת הכי תרגיש מנהלת הסיטואציה ותרגיש בבית. אני רוצה לדעת מתי לשים עליה את המגבת. יש כמה מנהגים, תתפלאי. עוזר לי גם לדעת מתי לצאת כדי לתת לטובלת להישאר להתפלל או לצאת בעצמה. (אני לא נשארת לחכות שתעלה מהמים אלא יוצאת מיד בסוף הטבילות). 

וקצת יותר לעומק. את מוחה פה  על "חדירה לפרטיות" כאיזה ערך מקודש שאם כל הכבוד מאומץ בקיצוניות על ידי התרבות והשיח המערבי. 

אבל את יודעת? כל עזרה לזולת היא חדירה לפרטיות. עצם זה שאני מקבלת משהו ממישהו זה אומר שלי היה חסר משהו פרטי שלי ומישהו אחר העניק לי אותו. ככה זה עובד. לפעמים אני אדע לבקש את זה ולפעמים מישהו אחר ידע לתת לי גם בלי שאבקש. ובלי שאדע שחסר לי. הדג' הכי בולטת בעיני זה דיכאון אחרי לידה. בהרבה מאד מהמקרים האישה לא מודעת לזה ובן זוגה גם הוא תקוע בלופ. במקרים האלה "החדירה לפרטיות" יכולה להציל חיים. כפשוטו. לפני כשבוע אישה בחיפה התאבדה ורצחה את התינוק שלה בגלל דיכאון כזה. שנה! שנה האישה הייתה בבית בדיכאון. לא עבדה,  לא יצאה מהבית. ואף אחד לא עשה כלום ולא חשד בכלום. לא היה כדאי שתהיה פה קצת "חדירה לפרטיות"? בעם ישראל קוראים לזה ערבות הדדית. אכפתיות. ככה בעיני. 

ולעניין השאלה, אם את בסה"כ בן אדם נורמלי. לא יפריע לך שישאלו אותך אם את אוכלת קטניות בפסח או מה סדר הדלקת הנרות אצלך. את מברכת ואז מדליקה או מדליקה ואז מברכת. נכון? 

רק במקווה יש *לך* רגישות מיוחדת וזה שלך.  לגמרי. כי רוב הנשים כתבו פה שאין עם זה בעיה. 

אלא שכתבת שבמקווה יש רגישות מיוחדת. את לא צריכה לספר לי. אני חווה את הרגישות הזו כמעט כל יום. אני רק חושבת שהתנועה צריכה להיות לא איך לשנות את הסביבה אלא איך להביא את המצווה למקום בריא יותר ונכון יותר. 

יש לי הרבה ביקורת על העניין ההלכתי של ההסתרה של המקווה - יש פער גדול מאד בין "לא לפרסם" את הטבילה לבין לחשוש מכל חתול ברחוב שיגלה לאן אני הולכת. ולפעמים שוכחים שמותר וכדאי לשתף לצורך היעזרות לקראת הטבילה.  וזה משחרר כל כך הרבה לחץ. 

גם סביב החפיפה יש המון היסטריה. שצריך ממה ללמוד מה כן, מה לא ולשחרר... לשחרר.... 

תאמרי, מה שמפריע לי זה ההיחשפות ואני אענה לך שלדעתי גם פה. הגענו למקום לא בריא בהיסטריה הזו של "מישהו יראה אותי". אין פה איזה  מופע עירום. סליחה על הבוטות. כולה רואים את ראשך מבצבץ מעל המים ובודקים,שכל השיער בפנים. בואו נרגע. נדע שזו מצווה והכל בסדר. 

וכמו בכל דבר. את תמיד תוכלי להעלות מהאוב סיפורים שליליים והיסטריים אבל זה קיים בכל מקצוע טיפולי ובכלל בכל מקצוע. ובכל אנושות. בסה"כ רוב ככל הבלניות עושות הכל כדי,שהטובלת תרגיש בנח ובנעימים ככל הניתן חלק מזה זה גם לשאול כמה פעמים היא טובלת. ואם *לך* לא נח אז תגידי. בדיוק כמו שתגידי אם את רוצה מגבת או שהבאת מהבית. או שבא לך סט איפור. בסדר? זה הרמה. 

ולסיכום, כמו שכבר כתבו כאן. במקצוע הזה יש המון סיפוק. אבל לא מעט קשיים שנובעים בעיקר מהשעות המאתגרות. מהשכר הנמוך. מאד. וכשלפני פסח רשמו פה הערצה לנשים שיוצאות לטבול בליל בדיקת חמץ. חשבתי לעצמי שהבלנית לא יוצאת רק בליל בדיקת חמץ בדיוק כמו הטובלת, אלא גם בערב שלפני וגם בערב שאחרי. 

ואחרי הכל היא גם בן אדם ולא נביא והיא מתאימה את עצמה לכלל הנשים ותמיד, תמיד תהיה מי שרוצה משהו אחר. בכל תחום, בכל מצב בעולם וכן, גם במקווה. אלה החיים. 

אבל כן מחפשת תמיד להשתפר, כי תמיד יש מקום לשיפור. זה לא משהו רע, ההפך זה טוב הדרך הזו, לחפש להיות יותר טובים.

הצורך הרגישות לא נובע מהסתרת הטבילה אלא מהמעמד שאישה טובלת בעירום.

נכון שכל אחת רוצה משהו אחר וקשה להשביע רצון כולם, אבל אם עושים משהו כסטנדרט כדאי להתאים אותו כמה שיותר לכולם.

עובדה שיש בלניות שלא שואלות כלום ונותנות לאישה להגיד מה שהיא רוצה. אולי אני יוצאת דופן ורוב הנשים מעדיפות שיובילו אותן בשאלות. אני שמחה לפגוש בלנית שלא שואלת ומקווה שגם בלניות אחרות ילמדו לעשות ככה.

אני ממש מסכימה עם מה שכתבת על זה שחדירה לפרטיות זה לפעמים ערבות הדדית ואכפתיות.

ובאמת מעריכה אותך ואת כל הבלניות על המסירות בעבודה שבאמת יש בה הרבה אתגרים...

בהנחה שכל טובלת היא אדם אחר, אני חושבת שיש צד גדול לעין הטובה של הטובלת לא להיעלב מדברים קשונים בשוני של אופי 

ואני מעריצה אותך על עבודת הקודש שאת עושה 💕💕💕

רק מרגישה צורך להגיד שקצת הפריע לי ה"כולה רואים את ראשך מבצבץ מעל המים ובודקים,שכל השיער בפנים. בואו נרגע. נדע שזו מצווה והכל בסדר"

זו אמנם מצווה, אבל עם רמת רגישות ממש ממש גבוהה

והניסוח הזה קצת מוריד ממה שנשים הרבה פעמים מרגישות לגבי המצווה הזו שגם ככה קשה מהבחינה הזו של הבושה להיראות ערומה

נשמע שאת רגישה בהתנהלות, אבל לא מעט נתקלים גם בהתנהלויות לא ממש רגישות של בלניות

(ולא מתכוונת לשאלות שנידונו בשרשור הזה - לדעתי הן בסדר)

ויחד עם ה"תלות" בהן זה לדעתי מה שיוצר לפעמים את ההרגשה הזו כלפיהן... 

רק שזה באמת זה לא הוגן להכליל וצריך להיזהר בזה.. כי ברור שיש המון ממש רגישות, וברור שלכולן זו ממש מסירות..

בדיוק מה שרציתי לכתוב 

להבהיר שלמרות ההרגשה החשופה באמת באמת מה שאני מסתכלת עליו זה 'כולה' הראש של הטובלת שכולו נכנס למים. וחשוב לי שזה יהיה רק,זה. אני לא ממעיטה ממה שנשים מרגישות. אני חווה את זה אבל ממש ממש ריצה להוריד את התחושה בזו. ולומר שזה לא כמו שזה נראה. באמת שאנחנו לא מתמקדות רק בשיער. 

למרות שהמגבות מונחות שם איפשהוא בלובי.

זה גם לא בסדר כי זה לא קשור אליהן ואם האישה תרצה מגבת היא תיקח?

לי זאת נשמעת התקטננות שלא במקום.

לאף בלנית אין עניין לחטט ולא נראה לי שהיא שואלת את זה כי היא נורא סקרנית לדעת כמה את טובלת.

היא עושה את זה מתוך רצון טוב ורצון לעזור.

אי אפשר לקלוע לרצונה של כל אישה אז הן עושות את ההשתדלות שלהן ויכול להיות שזה לא יתאים לכל אחת וכאן המקום שלנו לזכור שהן מתכוונות לטוב ולא להגיד שהן צריכות להתמקצע יותר ולדעת למה כל אחת מצפה ואיזה סגנון של שאלה בדיוק מתאים לה וגם לדעת לשאול את השאלה דווקא כשהטובלת במקום איקס ולא במקום וואי.

בסוף, יותר הגיוני לצפות מהטובלת להבין שהבלנית לא מתכוונת לחטט מאשר לצפות מהבלנית לקלוע לציפייה של 50 נשים בערב אחד.

אני טובלת שבע פעמים

ולפעמים מרוב כוונות ותפילות זה עוזר לי 

בנוסף, אני הרבה פעמים מבקשת שיבדקו לי את הגב אם יש שיערה

לא רואה בעייה להעזר בהן

כמו שאת הולכת לרופא והוא עושה את התפקיד שלו ככה בעיני גם הן.

היא גם עוזרת לי לספור. 

גם איפה את מברכת נשמע לי נורמלי, למרות שלא זוכרת שנשאלתי.

אבל לא שואלות כמה טבילות בדרך כלל. אני טובלת כמה שרוצה ואז פונה לצאת והבלנית מבינה לבד שזהו.

ככה הבלנית יודעת שסיימתי ובלי שאני צריכה לומר משהו היא פשוט יוצאת מהחדר ומשאירה אותי לבד לצאת בקצב שלי ובפרטיות.

נהנית מזה.

תכלס אולי במקום עם עומס אין אפשרות להתעכב ובמילא צריך לצאת מייד. אבל עדיין עניין הפרטיות משמעותי.

פעם אחת טבלתי בעיר אחרת והבלנית עמדה מולי מחזיקה את המגבת ומחכה שאני אעלה. הקטע שהוא שהיא לא פרסה את המגבת מול הפנים שלה, אלא הסתכלה עליי! זה היה ממש לא נעים!

אבל זה טוב ששואלות, ככי יש מנהגים שונים. למה זה מפריע לך?

איך נדע..

יש בזה מנהגים שונים, איך היא אמורה לנחש כמה אני טובלת?

אחרת איך תדע מתי להביא את המגבת לראש, אם לצפות או לא ומתי שהטובלת תצא לברך בחוץ.

נשמעת לי שאלה נצרכת

אבל אני אומרת

כדי שכשאני אסיים היא תדע להסתובב ולצאת מהחדר..

אני מעצמי מסבירה להן איך זה הולך במנהג שלי 

בלניות עושות עבודת קודש

נשים מגיעות לטבול זה מצב מביך ורגיש והרבה פעמים מתווסף לזה עניינים של שלום בית בריאות לידה רצון להריון.

והבלנית שמקבלת מינימום יוצאת מהבית בשעות מטורפות צריכה להכיל את כולן ועוד לנחש מה כל אחת רוצה ואיך.

זה לא שלעבודה הזו עושים איזה מיוני רפואה ולא כל אחת רצה לעבוד בזה ואני בטוחה שאף אחת לא מעדיפה לחכות שעות בתור או שהמקווה יהיה פתוח לפחות זמן בגלל חוסר כוח אדם. אז עם כל הרגישות שבדבר צריך לזכור שהן בנות אדם ואם יש לנו רצון שלא ישאלו אותנו משהו או לא יבדקו אפשר להגיד בצורה מנומסת שלא ישאלו.

ונכטן שיש מקרי קיצון של התנהגות לא הולמת אז אפשר לפנות להנהלה בדרישה לשינוי

לא מקנאה בבלניות ולא הייתי רוצה להיות במקומן

יש לי איזה חלום לעתיד להיות בלנית, מודה שבעקבות כל השרשורים כאן על הבלניות המסורות שלא משנה מה יעשו הן תמיד יהיו לא רגישות וחסרות טאקט, החלום הזה הולך ונגנז.

בעקבות קריאה פה של כמה שרשורים בעניין

למרות שהחוויה שלי ממש נעימה וטובה האמת 

זה בערך כמו להיות חמה 

רק שמזה אין איך לברוח ב"ה

על הסוף. לגמרי!!! 

יותר מזה, לא רק בלניות.

לכל אחד כמעט יש תלונות על כל דבר היום...

בחיים לא נתקלתי בבלנית חטטנית או לא נעימה וכו' בשום מקום שיצא לי לטבול.. 🤷‍♀️ נראה לי שבאמת רוב הבלניות רגישות ונעימות ועושות לשם שמים.. זה לא איזו עבודה מתגמלת. להפך. עבודה לא מתגמלת, מלא תלונות ובשעות הכי לא נוחות.. כל הבלניות שאני מכירה הן נשים צדיקות. בלי יוצאת מן הכלל..

תמיד רציתי להיות כמו הבלנית שלנו: שואלת כמה יש לי בבית ומאחלת עוד, מבקשת שתברכי את זאת ואת זאת לרפואה ולחזרה בתשובה ועוד כל מיני ותמיד מברכת בסוף באהבה רבה רבה. 

מסתבר לי פה שזו לא נחשבת התנהגות חביבה 🤭 אז אשאר במקצוע שלי 😅

אבל לא קשה להבין 

שלהמון נשים זו שאלה שיכולה 

להכאיב מאוד!!! במיוחד בזמן רגיש

כמו של המקווה

כמה שנים ובאופן אישי הברכות שלהן ריגשו אותי ממש. אני מרגישה שאפילו ממש ציפיתי להן. פעם הייתה בלנית מחליפה שלא בירכה אותי והתאכזבתי ממש  

זה באמת לגמרי תלוי באישה. 

פעם בלנית אמרה לי לטבול עוד פעם בשביל סגולה לנשים שמצפות. ושמעתי שעשתה את זה לעוד נשים אחריי. זה ממש הפריע לי. מה את יודעת מה יש להן??!

בשביל תוספת קדושה וגם נראה לי שזה היה בימים מתוחים בטחונית (כאילו שיש כאלה שלא🙈) והייתי במוד כזה של יאללה הקב"ה אני "מפרגנת" לך ומבליגה עכשיו על ההערה הזאת ואתה תפרגן לי בהריון.. (לא קרה בסוף באותו חודש😅)

ואחכ כשיצאתי ממש כעסתי על עצמי שהסכמתי כי בתכלס זה לא לעניין לבקש דבר כזה ויש כאלה שזה היה מפריע להן הרבה יותר ממני ולא בהכרח ידעו להגיד את זה. 

בקיצור התבאסתי על עצמי שלא סירבתי בנימוס כדי להבהיר שזו בקשה לא לגיטימית

שאלה כמה אני טטובלת, אמרתי ארבע.

תגובה- "היום חמש!" בטון מצווה

יכול להיות שהכוונה לזו הראשונה שלא נחשבת כי היא רק מרטיבה את הגוף? בגלל שהמקלחת שעשינו יותר רחוקה? וא"א לעשות שטיפה מיד לפני? מנסה להיזכר למה הבלנית פעם ביקשה ממני (הסבירה לי אני פשוט לא זוכרת ברגע זה) 

הלכתית/מנהג שראוי לעשות לפי הוראת רבנים, אז לי לפחות זה משנה... 

של תספת קדושה זה אותו עקרון

למה שהיא תגיד לטבול עוד טביךה בלי סיבה כזאת?סתם בשביל הכיף?ס

לא ביקשו ממני חוץ ממנה.

יש את העניין של ההרטבה של הגוף אבל ממה שאני יודעת זה מעצם הכניסה הראשונית למים.. בלי קשר לטבילה

לא קראה לזה עוד טבילה אלא הכנסה של כל הגוף כמו טבילה בשביל להרטיב את כל הגוף... לא זוכרת ניסוח מדוייק. ראיתי את זה כצורך פרקטי נטו... (ואני לא אוהבת את הכניסות המיותרות למים, עושה לי אדום בעיניים ומדביק לי את הריח של הכלור. אבל אם צריך, עושים... לפחות זו הגישה האישית שלי) 

אני מתה על מים ובמיוחד על להכניס את הראש, לפעמים בא לי אחרי הטבילה שהבלנית תצא ואני אשאר להתענג קצת במים😁

המים חמים ונעימים ובחורף הכי כייף להישאר בהם מלא זמן

אבל אצלנו הבלנית מחכה שאצא ומגישה לי את המגבת אז לא נשארת דקה מיותרת

 אצלי אחרי שסיימתי לטבול היא אמרה לי "תטבלי עוד אחת, זה שבת תוספת קדושה.. " משהו כזה.. 

מאלו שבדיוק מזריקות הורמונים וחוזרות מעוד אולטרסאונד לבדוק את הזקיקים ואת הרירית ואת לא יודעת מה עוד.

זאת שבדיוק באותו טבילה החליטה שהיא מיצתה את ההתערבויות כרגע, ואם אין היריון שלא יהיה.

זאת שיצאה מהמקווה הזה וכמעט נשבעה לא לטבול שוב.

התכווצתי לקרוא

זה היה לי ממש לא נעים

בעיקר כי אני לא כזאת שיודעת "להתנגד" למה שלא נעים לי.. אלא זורמת בחוסר נעימות...

חוץ מהרגישת למי שאולי מצפה ושאלות כאלה יכולות להכאיב

אני ממש בקטע של לסיים עם זה כמה שיותר מהר

וממש לא בקטע של להתחיל לספר על עצמי עטופה במגבת,

או לחלק ברכות..

אני כן מאד מתרגשת מהברכות שלהן, רק כל עוד זה לא דורש ממני כלום... 

לא לענות לשאלות, ובטח לא לעשות עוד טבילות...

אז זה ממש סובייקטיבי...

אם שואלים אותי או לא.

כנראה שזה לא כזה קריטי לי.

אני כן בד''כ מסמלת לבלנית שסיימתי, כדי שתדע לצאת מהחדר לפני שאני יוצאתמהמים.

זה קצת הרגיע אותי התשובות

כי באמת לכל אחת יש מנהגים וספירות משלה 

יש לי קצת ocd

בקשר למקווה

ולא קל לי שם, בכללו5

הרבה פעמים הבלניות פוגשות אותי בפינות....  בקצה שלי

כשאני מתוחה, כשאני מעיינת שעות

 כשיש לי מלא שאלות על חציצות.... 

ותמיד תמיד תמיד הן היו ככ רגישות, מבינות, מכילות, סבלניות... 

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.