הם צריכות לדעת, כי אם את מברכת בחוץ אז הם מביאות אותך לכיור עם נטלה כדי ליטול ידים לפני הברכה, ומביאות לך משהו כדי לכסות את השיער בזמן הברכה.

לגבי מיספר טבילות, לא תמיד הם שואלות, אבל אני מעדיפה להגיד מראש, כדי שידעו. הם הרי עומדות ובודקות כל טבילה, אז ניראה לי הכי לגיטימי שידעו כמה יש.

כנראה כי שהיא תהיה מסונכרנת.. מתי לשים עלי א המגבת על הראש או מתי סימתי ולתת לי לצאת בשקט

ברור... גם שיעזרו לי להחזיק ראש לספירה (אני די בונה על הספירה שלהן...) 

אני טובלת 7

זה הכל

ומי שמברכת במים הבלנית בד"כ מכסה לה את הראש לכן היא רוצה לדעת מראש

הגיוני שירצו לדעת.. 

למה זה מפריע לך?

נשמע לי הגיוני לגמרי שישאלו את זה

זה מובן מתוך הסיטואציה שסיימתי

לגבי ברכה - לפעמים שאלו

מגיעה רק כשאני במים

אבל לא יפריע לי אם תשאל, נשמע הגיוני.

זה כמו שישאלו בסופר איך משלמים.

מה זה חשוב להם כמה טבילות? הן לא צריכות לספור. למה הן צריכות לשאול איפה הברכה? מה זה בעצם משנה?

אותי לפעמים שואלים ׳רק 2 טבילות?׳ שאלה תמוהה ביותר. או האם ברכתי, כי אני מברכת בשקט ולא מבקשת שיכסו את השיער.

כמו שפעם הבלניות היו רוצות לבדוק ציפורניים או אם נשרו שערות, בדיקה מיותרת כי זה לא קשור אליהם אלא לאישה. ככה גם עם השאלות שלא קשורות אליהן בשום צורה.

לק"י

צריכה שיעשו לה את זה.

לכן הבלנית צריכה לדעת.

אם לכסות לה את הראש, זו השאלה הנכונה, לא איפה היא מברכת.

לק"י

ולי אישית לא מפריעה שישאלו איפה אני מברכת.

בלי לחשוב אם זה נצרך. אותי זה מטריד שנותנת שירותים שואלת אותי שאלות על מעשי שלא לצורך.

או יותר נכון --לא מזיק בכלל

אז הבלנית שאלה,ואישה ענתה.ו..?

זה פוגע בפרטיות?

חודרני?

מעליב?

לא.

אז לא לצורך.

לא יודעת, יש לי תחושה שיש אנטגנוזים קשה נגד בלניות. לפעמים זה בצדק. במקרים כאלה זה בעיניי לא לעניין.

ובמאמר מוסגר, אצלנו הבלנית מברכת בסוף הטבילה, פורסת את המגבת ומסובבת את הראש כדי שאצא מהמים.

בעיניי זה לגמרי במקום. לא הייתי רוצה לצאת מהמים לעיניה עירומיה כביום היוולדי. והנה, הרווחתי גם ברכה.

מניחה שזה עניין של חוויה כוללת אולי מהמקווה, ועדיין, הן לא שם כדי לעשות נזק ולהזיק. רובן המוחלט. חבל להיתפס על כלל המעשים בגלל מקרים ספציפיים לא נעימים.

כי אותי זה מטריד.

זה ממש לא קשור לבלניות, כל נותן שירותים שאוסף מידע על לקוחותיו ברשת או בתשאול, צריך להציג מדיניות פרטיות הכוללת את הסיבות לאספת המידע והשימוש בו וכן איך הוא שומר את המידע ולרשום מאגר במשרד המשפטים וכו׳

זה חוק שנועד להגן על לקוחות בכל מקום.

אז אם הבלנית שואלת שאלה מיותרת שאולי מטרידה חלק מהלקוחות, זה בפירוש מזיק.

אולי ההשוואה של בלנית לנותנת שירות אדישה בלי התמסרות למקצוע שלה, פחות נכונה..? 

למשל שמישהו מתעניין בשלומי, לפני העניין שלשמו באתי, זה דבר מבורך... למה יש הרגשה של איזו חדירה לפרטיות זה...? 

מלאכותית ולא בתכנת ריגול. זה לא נרשם באף מקום ולא נעשה בכך שום שימוש

מדובר בבלנית סהכ

לא הגיונית לי ההקבלה, מתנצלת 🤷

על כל שאלה ששואלים לקוח, גם אם לא שומרים את התשובה, כל שאלה צריכה להיות לה סיבה, כי אין הגיון שנותן שירותים ישאל שאלה שאין לה צורך ישיר לקבל השירות.

החוק הזה לא נחקק סתם, הוא חוק שכל הזמן משפרים ומחמירים בו, בעיקר בגלל הרשת, אבל גם ההבנה שגופים גדולים לא יכולים להכריח את האזרח הקטן למסור מידע כדי לקבל שירות.

וזה בדיוק הענין פה, אני באה לקבל שירות ועוברת תשאול שלא מוצא חן בעיניי, סתם ככה כי הן התרגלו לשאול ואף אחד לא עוצר לשאול את עצמו למה זה נועד ואיך אפשר לשאול רק שאלות רלוונטיות. 

בלניות ומקווה זה לא ענין קדוש, גם עליו אפשר להעביר ביקורת ולדרוש שיהיה ברמה תקינה וטובה.

נראלי שזאת מצווה שכרוכה בהרבה משאבים

ואנילא חושבת שאפשר להשוות לנתינת שירות חולין שאז באמת יש סיבות ביטחון וגדרים וכו....

אני מסכימה איתך שאפשר להתלונן כשצריך כדי ליצור חוויות טובות יותר (או למנוע חוויות רעות) לנשים הטובלות.

אני בעצמי התלוננתי כשהרגשתי צורך.

במקרה הנל, אני מוצאת לעצמי הגיון בכך

ואני לא רואה עניין להזדעק על כך גם אם זה לא רלוונטי לי, במקרה שלי זה כן וזה טוב לי 

אז שאלו. 

לא יודעת, לא מסכימה איתך. בעיניי זה לא פוגעני אם זו רק שאלה שאין מאחוריה כוונה להקניט/ לשפוט/ לסקור אותי ללא ידיעתי ולשמור עליי מידע. ויש נשים שאכן מוצאות בכך תועלת אז כנראה הולכות לפי הרוב.  והבלניות לא שומרות מידע, בואי..

אם נלך בכל דבר לפי החוק היבש.. זה לא ייגמר. (אפילו שיש המון סיבות לתביעות מוצדקות וללכת בדיוק לפי החוק, אפילו בית המשפט מכיר בכך בצורה קוריוזית שכזו ויש אנשים הנקראים ' תובעים סדרתיים' )

ואפילו שהחוק קובע שכך, אני מוצאת בכל הנל קצת התקטננות, במחילה. אני לא בטוחה שלכך התכוון המשורר בעצם החקיקה.  לא חייב לדקדק כחוט השערה על כל דבר.

מצד שני, מסייגת כי זה לא נחווה אצלי כפוגעני. אז אולי לא מבינה את החוויה.

אבל אם זה רק בשם העיקרון -- אז אני עומדת מאחורי דבריי

בנוגע להחזרים על ניתוח שעברתי. הנציגה שאלה אותי איך אני מרגישה, מצאתי את זה כמעשה מקסים. 

אולי אישה אחרת הייתה רואה בשאלה תמימה זו שאלה חודרנית או פוגענית, במקרה זה ניתן היה פשוט לומר - אני לא רוצה לענות. 

בדיוק כך ניתן להתייחס גם בעניין הטבילה, לא מעוניינת לפרט, פשוט תגידי לה. 

להגיד שאני לא מעונינת לענות, אני פשוט לא עונה, לא חשה צורך לתת הסבר או מענה למישהו, אבל עצם השאלה מטרידה אותי.

אגב לשאול משהו איך הוא מרגיש זו שאלת נימוס ולא בירור מידע. 

אנשים ששואלים אותי שאלות (גם חטטניות אגב) לא מטרידים את שלוותי. אני לא מדענית אטום ובדרכ אני פנויה לענות, אם מתחשק, או להטיף על החטטנות ואני עושה את זה ממש בכיף 😆

הבלנית שואלת כמה טבילות / מברכת בחוץ בפנים ואני נכנסת למים בשתיקה

לכל אחד יש דברים שמטרידים אותו, אני לא אוהבת שמנסים לקבל ממני מידע אישי שלא לצורך. מאז שאני מתעסקת עם מאגרי מידע בחיים המקצועיים, אני מבינה היטב מה הסיבה שדברים כאלו מטרידים אותי.

שאינה במקומה?

הרי מאגרע המידע שאת עובדת איתם בהייטק לא דומים בכלל למהלך של טובלת מול בלנית 

היא לא רושמת או שומרת את המידע

אם תבחרי לשלם במזומן על טבילה לא ידעו שהיית שם (למעט אם יש מצלמות במקווה שאני מקווה שדבר זה עבר מן העולם)

ההרגשה הלא נעימה מהתשאול היתה לי מאז ומתמיד, כשנחשפתי למהות החוק הבנתי יותר טוב את עצמי, את הטריגר להרגשה.

הדבר שדומה ביניהם זה פרטיות המידע של האדם הפרטי.

אמנם לי אישית פחות מפריע במקווה,

אבל למשל באולטרסאונד כששואלים כמה מכל מין יש לי בבית מרגיש לי כ"כ לא שייך.

ויש לי מאוזן, זה לא בגלל שדורכים לי במקום רגיש,

זה בגלל שזה ממש לא עניינה של הטכנאית לדעת מה יש לי בבית.

וזה לא איזה מידע סודי, רשום במשרד הפנים מה המין של הילדים שלי ואפילו בקופ"ח עצמה זה רשום.

אבל בסיטואציה עצמה, כשמבקשים ממך מידע, והוא לא רלוונטי זה חוסר נעימות.

אני כן עונה כי אין לי אומץ להתנגד לסיטואציה, אבל בפירוש לא נעים והייתי שמחה אם השאלה הזאת לא הייתה קיימת.

זה דווקא ממש רלוונטי להתנהלות של הסיטואציה.

זה שונה לגמרי מהשאלות של- מתי עשית הפסק או אם גזרת ציפורניים ברגליים שזה לא הכרחי להתנהלות. 

ואם גזרת ציפרניים לא באו יש מאין, הם גם נועדו לעזור לטובלת לאחוז בזמנים ובתהליך, ועוד מליון שאלות דומות שלא לדבר על מגע בגוף ללא רשות, הכל נובע מרצון טוב ולא מחטטנות ועדיין זה לא נעים והיה צריך את הטרנד של מי-טו יחד עם הקורונה כדי לחשוב מחדש האם התועלת שווה את המחיר.

גם במקרה הזה, יש מי שהשאלה הזאת בניסוח שלה שאינו מציע עזרה אלא מבקש מידע, מפריע כמו לשאול על הפסק.

אגב אני גם לא עונה על השאלה כמה טבילות, פשוט כי אני עושה מה שמרגיש לי נכון באותו רגע.

ולגבי השאלה על הברכה זה כן מעצבן כי ברכה זה עניין אישי. יש כאלה שבשבילם ברכה זה טכני, מבחינתי זה ביני לבין הקב"ה בלבד בדיוק כמו תפילה. וזה הרבה יותר קשה לי לספר מאשר על הפסק, שזה מבחינתי משהו הכי טכני שיש וגם משהו שכבר קרה.

לפעמים מרוב שקשה לי עם השאלה הזאת אני לא מברכת בכלל, בסדר זה שלי, אבל רק מדגישה כמה *לי* שאלה כזאת היא מאוד אישית.

אגב גם כששאלו אותי אם שמעתי מגילה לא הסכמתי לענות. הבנתי לגמרי את הכוונה הטובה לברר אם יש היענות לקריאה נוספת, ועדיין זה עניין אישי שלי אם אני שמעתי או לא ואם אני רוצה לשמוע או לא.

אל דאגה, עניתי בצורה מכבדת מאוד והוקרתי תודה על הדאגה אבל לא עניתי על השאלה עצמה שנשאלתי. אגב אפילו לבעלי אני לא עונה.

הוא יכול לשאול למשל ספרת ספירת העומר? ואני אענה תודה על התזכורת או אני לא מעוניינת בתזכורת, אבל אני לא אשתף אותו אם ספרתי או לא כי זה לא רלוונטי אליו ולא תמיד מתאים לי לשתף. אם הוא רוצה לתת תזכורת שיגיד בלי סימן שאלה.

כמו שאני לא אשאל אם התפללת ערבית, אלא אשאל את מה שנוגע אלי:

האם אתה מתכנן עוד לצאת הערב לערבית? ואם הוא רוצה הוא יגיד כבר התפללתי.

אגב השנה בשבת זכור הוא הזכיר לי בבוקר שיש קריאת זכור ושאל אם אני צריכה עזרה עם הילדים.. זה היה ממש חמוד איך הוא ניסח את זה בספונטניות ככה. 

הפסק זזה ממשהו באחריות האישה בסופו של דבר.

זה שאלות של ''אנחנו לא סומכים עליך שאת זוכרת, בואי נזכיר לך''....

זה לא משנה כלום להתנהלות ברגע הספציפי מול הבלנית בזמן הטבילה!

לדעת אם היא מתכוונת לצאת לברך בחוץ או לא ומתי - זה כן משנה.

זה רק יעזור לבלנית להיות רגישה ולצאת מהחדר בזמן או להסתובב הצידה וכו'.

איך אפשר להשוות.?

יש הבדל בין שאלות שנועדו לעזור או להזכיר (שזה אני לא צריכה...) לבין שאלה טכנית על התנהלות.

בין לשאול האם את יוצאת לברך בחוץ לבין לשאול האם את מברכת בפנים או בחוץ או האם בירכת?

גם כשהבת שלי (בת 9) שואלת אם בירכתי ברכת המזון תוך כדי שהיא סופרת כמה ברכונים להביא היא בסה"כ רוצה לדעת אם להביא לי ברכון או לא.

אז אני עונה לה:

אשמח שתביאי לי ברכון או תודה אבל אני לא צריכה שתביאי לי ברכון.

אני לעולם לא אענה לה אם בירכתי או לא, כי זה לא עניינה וזאת לא השאלה הנכונה.

אגב בת ה5 שלי יודעת לנסח את השאלות שלה בצורה נכונה, זה דקויות שאפשר ללמוד די בקלות.

איך היא תדע לכמה טבילות שלך לצפות?

אין פה שאלה של כן ולא....

כמה טבילות זה הכי שאלה פתוחה שאפשר....

אני לא רוצה את עזרתה של הבלנית בספירה, היא לא צריכה לדעת מראש כמה אני טובלת. אני פשוט נכנסת, טובלת, מסתובבת כדי לעלות, הבלנית מבינה שסיימתי או שאני אומרת שסיימתי והיא מסתובבת/ יוצאת.

איך ההיא תתדע לחכות לך או ללכת?

אולי את רוצה לעשות עוד טבילה לבד כשהיא בדרך לצאת? ואולי את לא רוצה להתחיל לעלות מהמים כשהיא תקועה שם בחדר?.

לא אמרתי מילה על עזרה בספירה...

הדברים הנ״ל קשורים לכמה טבילות? אם לבלנית לא ברור משהו היא יכולה לשאול ספציפית. אם הבלנית לא הבינה משהו אני יכולה להסביר לה ספציפית.

אני לא צריכה שאלות מנחות כדי להסביר מה אני רוצה ומה לא, אני פשוט יכולה לומר בכל רגע נתון מה שאני צריכה.

כי אני הפוכה לגמרי

מבחינתי שתשאל הכל לפני, אבל כשאני בתוך המים שהכל ילך חלק.

האמת שאתן שתיכן  @אמאשוני  @oo פתאום עוזרות לי להבין את השנאה והאלרגיה של בעלי לשאלות ש*בעיניו* מיותרות. אני לומדת להתרגל אליהן והוא לומד להתרגל לשאלות שלי..

אני אישית משתגעת כשאני שאלת שאלה והוא לא עונה. כאילו מה אכפת לך??

כנראה זה עניין של טיפוסי אישיות, ושלעולם לא נבין לחלוטין את הראש.

ששאלות שהתשובה עליהן היא כן או לא,

צריכות להיות מדוייקות יותר כך שהתשובה "לא" תכלול את רוב המצבים האפשריים מול התשובה "כן" שצריכה לכלול את התרחיש שמשפיע על מה שהולך להיות.

למשל אם אני שואלת את בעלי אם הוא זוכר לאסוף את הילדים הוא לא יענה.

אם אני שואלת אתה אוסף את הילדים הוא יענה.

אם אני שואלת אכלת קציצות הוא לא יענה, אם אשאל האם לשמור לך קציצות הוא יענה.

בניסוח הראשון אולי לא בא לו בכלל קציצות? אולי הוא רוצה עוד? זאת שאלה לא ממוקדת.

השאלה השניה שומרת יותר קלפים אצלו וממקדת אותי בפרט שבאמת רציתי לדעת.

גם אני הייתי מתחרפנת בהתחלה כשהוא לא היה עונה או יותר גרוע,עונה בלי לפרט..

ואז זה נשמע ככה:

אכלת קציצות? לא.

אני מצפה לתשובה בסגנון:

אכלתי קציצות, תודה הספיק לי.

אכלתי קציצות, תכף אקח עוד.

לא אכלתי אשמח אם תשמרו לי.

לא אכלתי, לא מתחשק לי.

ואז אחרי שאני מקבלת לא יבשושי, אני כזה אוקי איך מתקדמים מפה? חח

דייקת יפה.

הנקודה למקד היא חשובה.

יש אנשים שיותר איכפת להם צורת הניסוח.

אני ביניהם ואני רואה איך ניסוח שלי משפיע באופן משמעותי על האנשים שאני מתקשרת איתם.

רק רוצה להגיד משהו קטן.

את כותבת 'אני לא צריכה שאלות מנחות כדי להגיד מה אני צריכה ומה לא'.

וזה נהדר שאת לא צריכה, ויודעת לבטא את הצרכים שלך מעצמך.

אבל יש נשים שבהחלט צריכות את השאלות המנחות האלו.

אני בתור כלה צעירה ידעתי שאני צריכה לברך בחוץ, ובחוץ זה אומר לא בחדר שבו מתארגנים ולא בחדר שבו הבור, אבל לא ידעתי איפה כן, והבלנית לא שאלה אותי, והתביישתי לשאול אותה, אז בירכתי בתוך החדר של הבור. (אחר כך כבר כן למדתי איפה אני יכולה לברך והסתדרתי. אבל לי היתה חסרה השאלה הזו).

זה נכון לא רק לגבי טבילה. בכל מיני מצבים לאנשים שונים יש העדפות שונות, שיכולות להיות סותרות.

זה מזכיר לי איזושהי קבוצה שהשתתפתי בה, שהיה בסוף זמן לשיתוף אישי. אבל לא בצורה מסודרת של סבב, אלא לפי התנדבות אישית. ולי קשה להשתתף בצורה כזו. אני צריכה שיפנו אלי וישאלו אותי מה אני חושבת או אם יש לי משהו לשתף. אחרת אני רק מקשיבה, גם אם יש לי מה להגיד. אז באותה קבוצה הכרתי מספיק טוב את המנחה והרגשתי איתה בנוח, אז העזתי ושיתפתי אותה בקושי שלי, וביקשתי שהיא תפנה אלי ותיתן לי הזדמנות להגיב. וזה היה מצויין לי (והיא שמחה שאמרתי לה, כי יש כאלו שלא אוהבים שפונים אליהם ולכן היא חשבה לא לפנות לאף אחד באופן אישי כדי לא להביך אותו). עד אז, הייתי משתתפת רק בקבוצות שמדברים בסבב או שהמנחה היתה פונה באופן אישי למשתתפים. כי היה לי קשה מידי להתפרץ לתוך השיחה.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שהעבודה ש*את* לא צריכה שאלות מנחות, לא אומר שאף אחת לא צריכה אותן.

יש כאלו שדווקא יחסרו להן השאלות המנחות.

ולכן אין אפשרות באמת שתהיה צורת התנהלות אחידה שתהיה נכונה לכל הטובלות.

ונשמע לי שדווקא אלו שצריכות את השאלות, זה יהיה להן יותר קשה שלא ישאלו, מאשר שכן ישאלו ומי שמפריע לה תבחר לא לענות.

(מה שכתבת לגבי לשאול בצורה של להציע את זה כעזרה ולא רק כשאלת מידע, נשמע באמת כמו פתרון טוב. אבל מדובר באמת בהבדלים דקים, ואני חושבת שאם תצליחי לשמוע את הכוונה שלהן בשאלה בתור הצעת עזרה, אולי זה יעזור לך לקבל את זה פחות כניסיון חדירה לפרטיות, ולהגיב מהמקום שנכון לך, אבל בלי כעס על עצם השאלה, שבאמת נועדה לעזור).

לא כועסת, אבל אני מרגישה מוטרדת גם שאני יודעת שלא זו כוונתן.

אולי רוב הנשים מרגישות בסדר עם שאלות מנחות, אולי בגלל זה התרגלו לנסח ככה את השאלות. 

לדעתי הסברתי מאד במדוייק ''איך זה קשור לכמה טבילות''.

לדעתי האישית הרבה יותר נעים לסגור את הפינה הזאת לפני שיורדים למים. כשאני במים אני ממש לא בקטע לדבר או להסביר או לדייק משהו.

וכמו שאת רואה ככה רוב הנשים שענו פה...

לא לדבר במים... כדי למנוע הפסק בין הברכה לטבילות... 

קיוויתי שמשהי תבין או תזדהה

רואים דברים אחרת.. אני שמחה שהרופא/ה או הטכנאית מנהלים איתי שיחה ומתעניינים מה יש לי בבית.. נותן הרגשה יותר נעימה בעיני.. של שיח ולא קרירות. כנראה כך זה גם במקווה, סובייקטיבי..

אבל באמת תמיד התגובה היא "איזה יופי זה מאוזן" ומי אמר שלשם אני חותרת וזה משאת נפשי? אם היו עונים "איזה יופי, ב"ה שיהיו בריאים" הייתי מגיבה באמן ובחיוך... סתם... כאילו הכניסו את האג'נדה שלהם... 

ולמרות שעכשיו יש לנו בת בע"ה, התשובה היא "איזה יופי, שיהיה בריא" או "הוא כבר יודע שתכף תהיה לו אחות?" וכאלה.. לא אמרו לי אף פעם מאוזן🤷‍♀️ ואני בהריוח בסיכון. עושה מלא בדיקות, אולטרסאונד והערכות משקל..

אין כמו בנות🤭😘

וואי בטח הנסיך שלך ממש מתרגש😍

אתמול-

הוא: יש לך בבטן תינוקת.

אני: מה היא עושה?

הוא: אוכלת

אני: מה היא אוכלת?

הוא: אורז ותפוחאדמה וחציל.. זה מגרד לה! (הוא אלרגי לחציל וזה מגרד לו)

מתוקי! הוא אלרגי אליך?????? 

איך יכול להיות? 😱

ועכשיו רואה שכתבת בדיוק אותו דבר🤦‍♀️ אופס..

בסקירה הפעם כשהרופא אמר לנו את המין, ככ חיכיתי שהוא ישאל מה יש לנו בבית.. שיוכל לשמוח/להיות איתנו בבאסה חח

אני דווקא ממש אוהבת ששואלים ומחכה לזה, ואפילו זה נתן לי תחושה של רופא קצת אנטיפת ולא אנושי

רק תראי איך כל אחד חווה אחרת את השאלות האלה, ואי אפשר לצפות שאנשים כל הזמן ילכו על ביצים (לא ספציפית אלייך כמובן, פשוט הדוגמאות שלך תפסה אותי כי זה מובהק עד כמה אותה אמירה יכולה להוביל לתגובה כ"כ שונה) 

להתייחס לבלנית כ"נותנת שירותים" שחלילה שלא תעז לדבר איתי יותר ממה שהכרחי. בסופו של דבר כולנו בני אדם וצריך להתייחס בכבוד ונימוס בסיסי.

הבלנית לא צריכה לחטט ולפלוש לפרטיות אבל השאלות האלה הן באמת בסיסיות ביותר והגיוני ונעים לנהל שיחה קצרה ועניינית בזמן הטבילה ולא לשתוק מחשש לעצבן את הטובלת.

גם הבלנית וגם הטובלת.

לא כתבתי אסור לה לדבר איתי, אלא התייחסתי לשאלות לקבלת מידע.

אני טובלת באותו מקווה הרבה שנים וחלק מהבלניות מכירות אותי ואנחנו מתענינות אחת בשלומה של השניה. 

השאלות הללו אינן בסיסיות ואם בלנית רוצה לדעת אם עליה לספור או לכסות את הראש של הטובלת היא יכולה לשאול באופן מכוון ולא שאלה כללית שמטרידה חלק מהטובלות (גם אם את השאר היא לא מטרידה, זה לא הופך את השאלה ללגיטימית)

נותנת שירותים זה לא תיאור נעים או לא, זו עובדה שהטובלת זקוקה לשירות של הבלנית ולכן על הבלנית לכבד במקסימום את הפרטיות של הטובלת.

בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בהתנהלות הבלניות בכל הנוגע לפרטיות, חלק מהבלניות כבר יודעות גם לנהל שיחה בלי לבקש מידע מיותר וחלק לא. יש פה עדין מקום לשיפור שאני מקווה שיקרה.

הבלנית לא צריכה לחשוש, היא פשוט צריכה להתרגל לשיח אחר, לא משהו ממש קשה.

זה לא שאלה אישית כמו האם עשית הפסק, האם ניקית מאחורי האזניים או האם גזרת ציפורניים.

זה שאלה כדי לדעת איך להתנהג בסיטואציה של הדקות הקרובות.

אם היא טובלת 2 פעמים הבלנית תגיד פעמיים כשר ותצא מייד החוצה, בלי לדבר עוד, כדי שהאשה תצא בנוחות מהמים. 

אם היא טובלת 7 פעמים היא תדע להשאר עד אחרי 7 טבילות.

אם היא מברכת בחוץ הבלנית תדע להסתובב ברגע המתאים ולתת לה לברך בפרטיות, אם ביפנים היא תדע מתי לפרוש את המגבת.

מתי ואיך היא תברר את זה? כשהאשה במים ולא שומעת כלום? זה בטח יהיה לה פחות נח ונעים.

למה להקשות סתם על ההתפקיד שלהן??

לק"י

מאשר שאני לא אשמע מה היא שאלה כשאני בתוך המים🤦‍♀️

(וזה בהחלט עלול לקרות לי).

עניין אישי בקיצור 

התחלתי להסביר לה שזה כיוון שיש לי טראומה ממים, והיא מיד התנצלה שבכלל שאלה.

הן פשוט לא רגילות לזה, זה הכול...

(ואצלנו לא שואלים מראש כמה טבילות. רק שואלים איפה אני מברכת. לפעמים, אם יש לי מצב רוח לזה, אני מעדכנת בעצמי על מספר הטבילות שלי, כי זה באמת יחסית חריג...)

במשפחה שלי גם טובלים 2

זאת המסורת

מעולם הבלניות לא תמהו על כך

ואני קיבלתי "היתר" לשתי טבילות בלבד בגלל הקושי המיוחד שלי. (לא משנה שלרוב אני לא מצליחה לטבול כמו שצריך ובסוף יוצא שטובלת הרבה יותר פעמים )

ככה אמא שלי אמרה לי לעשות...

לא חשבתי שזה חריג

כדי לדעת מה באמת המקובל אצל רוב הנשים...

אגב, אמא שלי הייתה טובלת שבע פעמים... וגם היא קיבלה את המנהג הזה מרבנית שלה, כי אמא שלה עצמה לא הייתה שומרת מצוות בכלל...

זו המצווה וכל השאר זה מנהג

אבל יש סוגיה של ""מברך ועובר לעשייתה" וזה הופך את ה2 לצורך הלכתי.

לדוגמה- את מברכת על פרי ורק לאחר מכן אוכלת אותו. 

(המקרה היחיד שאת מכירה שאינו כזה הוא בהדלקת נרות שבת לאשכנזים שמדליקות ורק לאחר מכן מברכות בעצימת עיניים. )

כך גם בטבילה, אם הראשונה היא ללא ברכה, ואז מברכים,ברור שיש צורך לטבול שוב לאחר הברכה. 

אני רק מפרשת מה הכוונה הלכתית, אני לא מכירה 2 טבילות ומניחה שהראשונה היא ללא ברכה. אני אישית טובלת מחוץ למקווה. 

חח לא הבנתי

מחוץ למים

כמנהג הספרדיות.

*מברכת מחוץ למקווה

(זו לא אני כמובן, אבל הבנתי)

מחוץ למקווה. חידשת לי

אבל ההסבר הוא שכל הגוף יגע במים של המקווה עוד לפני הברכה.

אולי מברכת🙃

תודה על ההסבר, גם אני מברכת בחוץ לכן לא הבנתי

למזלי

לא רואה את עצמי טובלת שבע. גם טכנית וגם כי זה מסוג הדברים שאני ממש לא מתחברת (שמלבישים על הלכה פשוטה כל מיני הידורי קבלה למינהם)

יש 2 

3 

ו7

ככה למדתי בהדרכת כלות.

ובעניין הזה הולכים לפי האמא בדרך כלל, אלא אם יש קושי מיוחד

ועל כך ששתי טבילות זה למי שקשה לה.

אבל תמיד יש חידושים...

רקומרת🙂

ואז טבלתי כמה פעמים בודדות וישר ב"ה הריונות והנקות ברצף

מפה לשם שכחתי מה המספר שאמרה 🙈 

ולא היה לי נעים לשאול אותה 

אז התחלתי לעשות משהו באמצע

4 טבילות

1, מברכת ועוד שלוש 

ועצוב לי שלא נעים לך...

סליחה אם זה לא במקום

מסורות שעוברות מאם לבת דורות במשפחה זה דבר יפה בעיני

אבל לא נעים 

קשה לי להסביר למה..

לא נורא

אני זוכרת במעורפל שזה היה מספר לא גבןה 

לא 7 טבילות בטוח

אז אני רגןעה שבטח אני טהורה גם ככה

גם לי לא נעים לשאול את אמא שלי...

ואין הסבר

פשוט לא נעים וזהו

התארגנתי והבלנית קראה לי לבוא לטבול

ואז נזכרתי ששכחתי לשאול את אמא שלי כמה פעמים לטבול אז הבלנית קראה לה..

הרבה פעמים מתבלבלת באמצע ולא סגורה אם סיימתי או צריך עוד אחת.

אני דווקא מתבאסת שלא שואלים אותי, בדרך כלל אומרת בעצמי, ואם לא אמרתי פשוט מקווה שהבלנית תדע מתי לעצור אותי

אני לא מצליחה ללעקוב לבד כמה טבילות עשיתי... כי יש כאלה שלא היו כשרות...

וגם על הברכה, יש עאלה שמכסות את הקאש אז זה לגיטימי

מסכימה

זה מאוד מקל עלי שאני יודעת שלא רק אני סופרת

כי מאוד קל להתבלבל (במיוחד כשטובלים שבע)

למה? 

כי אישה שטובלת 7 טבילות הרבה פעמים מאבדץ את הספירה. (גם אני מלמעלה מאבדת ולכן עושה עם האצבעות כדי לעזור לה). 

חוץ מזה, לפעמים נשים לא מודעות לכמה מנהגים יש ומבחינתן כולן עושות כמוהן. אז לא  יש כמה מנהגים ואי אפשר לצפות מבלנית שתחזיק ראש. ותזכור כמה כל אישה שבאה פעם בחודש טובלת. ולכן שואלים. 

אתן יודעות? קצת מתסכל שלא חשוב מה בלנית תעשה ישר יחשבו שהיא לא בסדר.... וסליחה על הניצלוש. 

שכולן רוצות עזרה בספירה, שזו נקודת הנחה שגויה ואפשר פשוט לשאול את האישה אם היא רוצה שתספרי או לא.

גם שאני נותנת שירות (לא לקהל הרחב אלא לקולגות) לפעמים היו טענות על התישאול שלי, אז למדתי לשאול בצורה מדויקת יותר/ להציג את המטרה לפני השאלה, כדי להפחית התנגדות ולהיות מקצועית בעבודה שלי.

אפשר לקחת את הביקורת על העבודה לכיוון של שיפור והתמקצעות. בעיניי בלנית זה מקצוע שמחייב מקצועיות ורגישות יתר.

ולכן ברגע שסיימתי היא תצא ולא אצטרך לצאת כשהיא שם.... 

ולא יודעת, זה נשמע לי ממש בסדר לשאול. זו שאלה ממש ממש לא חטטנית... ואני אחת שמפריע לה נגיד שמזכירים חציצות ובטח שנוגעים.

אני רק אתחיל עם זה שלעולם, באף מקום לא תהיה 100% שביעות רצון מהשירות. זו חיה שלא קיימת וכמו שאת רואה רובן המוחלט של,הנשים כתבו לך פה שהן לא מבינות מה הבעיה. לשם השוואה. קצת אחרי שהתחלתי את תפקידי פנו אליי בתלונה שאני לא מציעה לנשים לעזור להן בעיון. בקיצור. כל אחת רוצה משהו אחר ואני לא נביאה. 

אני הבאתי לדג' את העניין של העזרה בספירה אבל את קוראת בעצמך שיש עוד הרבה דברים.  כל ההתנהלות שונה כשהטובלת מנחה אותי במנהג שלה ולא שאני מגששת אחריה. למה? כי היא מנחה אותי באיך היא עושה את המצווה שלה. אני ממש נותנת לה לומר לי מה לעשות. וההשתדלות הכי גדולה שלי זה שהטובלת הכי תרגיש מנהלת הסיטואציה ותרגיש בבית. אני רוצה לדעת מתי לשים עליה את המגבת. יש כמה מנהגים, תתפלאי. עוזר לי גם לדעת מתי לצאת כדי לתת לטובלת להישאר להתפלל או לצאת בעצמה. (אני לא נשארת לחכות שתעלה מהמים אלא יוצאת מיד בסוף הטבילות). 

וקצת יותר לעומק. את מוחה פה  על "חדירה לפרטיות" כאיזה ערך מקודש שאם כל הכבוד מאומץ בקיצוניות על ידי התרבות והשיח המערבי. 

אבל את יודעת? כל עזרה לזולת היא חדירה לפרטיות. עצם זה שאני מקבלת משהו ממישהו זה אומר שלי היה חסר משהו פרטי שלי ומישהו אחר העניק לי אותו. ככה זה עובד. לפעמים אני אדע לבקש את זה ולפעמים מישהו אחר ידע לתת לי גם בלי שאבקש. ובלי שאדע שחסר לי. הדג' הכי בולטת בעיני זה דיכאון אחרי לידה. בהרבה מאד מהמקרים האישה לא מודעת לזה ובן זוגה גם הוא תקוע בלופ. במקרים האלה "החדירה לפרטיות" יכולה להציל חיים. כפשוטו. לפני כשבוע אישה בחיפה התאבדה ורצחה את התינוק שלה בגלל דיכאון כזה. שנה! שנה האישה הייתה בבית בדיכאון. לא עבדה,  לא יצאה מהבית. ואף אחד לא עשה כלום ולא חשד בכלום. לא היה כדאי שתהיה פה קצת "חדירה לפרטיות"? בעם ישראל קוראים לזה ערבות הדדית. אכפתיות. ככה בעיני. 

ולעניין השאלה, אם את בסה"כ בן אדם נורמלי. לא יפריע לך שישאלו אותך אם את אוכלת קטניות בפסח או מה סדר הדלקת הנרות אצלך. את מברכת ואז מדליקה או מדליקה ואז מברכת. נכון? 

רק במקווה יש *לך* רגישות מיוחדת וזה שלך.  לגמרי. כי רוב הנשים כתבו פה שאין עם זה בעיה. 

אלא שכתבת שבמקווה יש רגישות מיוחדת. את לא צריכה לספר לי. אני חווה את הרגישות הזו כמעט כל יום. אני רק חושבת שהתנועה צריכה להיות לא איך לשנות את הסביבה אלא איך להביא את המצווה למקום בריא יותר ונכון יותר. 

יש לי הרבה ביקורת על העניין ההלכתי של ההסתרה של המקווה - יש פער גדול מאד בין "לא לפרסם" את הטבילה לבין לחשוש מכל חתול ברחוב שיגלה לאן אני הולכת. ולפעמים שוכחים שמותר וכדאי לשתף לצורך היעזרות לקראת הטבילה.  וזה משחרר כל כך הרבה לחץ. 

גם סביב החפיפה יש המון היסטריה. שצריך ממה ללמוד מה כן, מה לא ולשחרר... לשחרר.... 

תאמרי, מה שמפריע לי זה ההיחשפות ואני אענה לך שלדעתי גם פה. הגענו למקום לא בריא בהיסטריה הזו של "מישהו יראה אותי". אין פה איזה  מופע עירום. סליחה על הבוטות. כולה רואים את ראשך מבצבץ מעל המים ובודקים,שכל השיער בפנים. בואו נרגע. נדע שזו מצווה והכל בסדר. 

וכמו בכל דבר. את תמיד תוכלי להעלות מהאוב סיפורים שליליים והיסטריים אבל זה קיים בכל מקצוע טיפולי ובכלל בכל מקצוע. ובכל אנושות. בסה"כ רוב ככל הבלניות עושות הכל כדי,שהטובלת תרגיש בנח ובנעימים ככל הניתן חלק מזה זה גם לשאול כמה פעמים היא טובלת. ואם *לך* לא נח אז תגידי. בדיוק כמו שתגידי אם את רוצה מגבת או שהבאת מהבית. או שבא לך סט איפור. בסדר? זה הרמה. 

ולסיכום, כמו שכבר כתבו כאן. במקצוע הזה יש המון סיפוק. אבל לא מעט קשיים שנובעים בעיקר מהשעות המאתגרות. מהשכר הנמוך. מאד. וכשלפני פסח רשמו פה הערצה לנשים שיוצאות לטבול בליל בדיקת חמץ. חשבתי לעצמי שהבלנית לא יוצאת רק בליל בדיקת חמץ בדיוק כמו הטובלת, אלא גם בערב שלפני וגם בערב שאחרי. 

ואחרי הכל היא גם בן אדם ולא נביא והיא מתאימה את עצמה לכלל הנשים ותמיד, תמיד תהיה מי שרוצה משהו אחר. בכל תחום, בכל מצב בעולם וכן, גם במקווה. אלה החיים. 

אבל כן מחפשת תמיד להשתפר, כי תמיד יש מקום לשיפור. זה לא משהו רע, ההפך זה טוב הדרך הזו, לחפש להיות יותר טובים.

הצורך הרגישות לא נובע מהסתרת הטבילה אלא מהמעמד שאישה טובלת בעירום.

נכון שכל אחת רוצה משהו אחר וקשה להשביע רצון כולם, אבל אם עושים משהו כסטנדרט כדאי להתאים אותו כמה שיותר לכולם.

עובדה שיש בלניות שלא שואלות כלום ונותנות לאישה להגיד מה שהיא רוצה. אולי אני יוצאת דופן ורוב הנשים מעדיפות שיובילו אותן בשאלות. אני שמחה לפגוש בלנית שלא שואלת ומקווה שגם בלניות אחרות ילמדו לעשות ככה.

אני ממש מסכימה עם מה שכתבת על זה שחדירה לפרטיות זה לפעמים ערבות הדדית ואכפתיות.

ובאמת מעריכה אותך ואת כל הבלניות על המסירות בעבודה שבאמת יש בה הרבה אתגרים...

בהנחה שכל טובלת היא אדם אחר, אני חושבת שיש צד גדול לעין הטובה של הטובלת לא להיעלב מדברים קשונים בשוני של אופי 

ואני מעריצה אותך על עבודת הקודש שאת עושה 💕💕💕

רק מרגישה צורך להגיד שקצת הפריע לי ה"כולה רואים את ראשך מבצבץ מעל המים ובודקים,שכל השיער בפנים. בואו נרגע. נדע שזו מצווה והכל בסדר"

זו אמנם מצווה, אבל עם רמת רגישות ממש ממש גבוהה

והניסוח הזה קצת מוריד ממה שנשים הרבה פעמים מרגישות לגבי המצווה הזו שגם ככה קשה מהבחינה הזו של הבושה להיראות ערומה

נשמע שאת רגישה בהתנהלות, אבל לא מעט נתקלים גם בהתנהלויות לא ממש רגישות של בלניות

(ולא מתכוונת לשאלות שנידונו בשרשור הזה - לדעתי הן בסדר)

ויחד עם ה"תלות" בהן זה לדעתי מה שיוצר לפעמים את ההרגשה הזו כלפיהן... 

רק שזה באמת זה לא הוגן להכליל וצריך להיזהר בזה.. כי ברור שיש המון ממש רגישות, וברור שלכולן זו ממש מסירות..

בדיוק מה שרציתי לכתוב 

להבהיר שלמרות ההרגשה החשופה באמת באמת מה שאני מסתכלת עליו זה 'כולה' הראש של הטובלת שכולו נכנס למים. וחשוב לי שזה יהיה רק,זה. אני לא ממעיטה ממה שנשים מרגישות. אני חווה את זה אבל ממש ממש ריצה להוריד את התחושה בזו. ולומר שזה לא כמו שזה נראה. באמת שאנחנו לא מתמקדות רק בשיער. 

למרות שהמגבות מונחות שם איפשהוא בלובי.

זה גם לא בסדר כי זה לא קשור אליהן ואם האישה תרצה מגבת היא תיקח?

לי זאת נשמעת התקטננות שלא במקום.

לאף בלנית אין עניין לחטט ולא נראה לי שהיא שואלת את זה כי היא נורא סקרנית לדעת כמה את טובלת.

היא עושה את זה מתוך רצון טוב ורצון לעזור.

אי אפשר לקלוע לרצונה של כל אישה אז הן עושות את ההשתדלות שלהן ויכול להיות שזה לא יתאים לכל אחת וכאן המקום שלנו לזכור שהן מתכוונות לטוב ולא להגיד שהן צריכות להתמקצע יותר ולדעת למה כל אחת מצפה ואיזה סגנון של שאלה בדיוק מתאים לה וגם לדעת לשאול את השאלה דווקא כשהטובלת במקום איקס ולא במקום וואי.

בסוף, יותר הגיוני לצפות מהטובלת להבין שהבלנית לא מתכוונת לחטט מאשר לצפות מהבלנית לקלוע לציפייה של 50 נשים בערב אחד.

אני טובלת שבע פעמים

ולפעמים מרוב כוונות ותפילות זה עוזר לי 

בנוסף, אני הרבה פעמים מבקשת שיבדקו לי את הגב אם יש שיערה

לא רואה בעייה להעזר בהן

כמו שאת הולכת לרופא והוא עושה את התפקיד שלו ככה בעיני גם הן.

היא גם עוזרת לי לספור. 

גם איפה את מברכת נשמע לי נורמלי, למרות שלא זוכרת שנשאלתי.

אבל לא שואלות כמה טבילות בדרך כלל. אני טובלת כמה שרוצה ואז פונה לצאת והבלנית מבינה לבד שזהו.

ככה הבלנית יודעת שסיימתי ובלי שאני צריכה לומר משהו היא פשוט יוצאת מהחדר ומשאירה אותי לבד לצאת בקצב שלי ובפרטיות.

נהנית מזה.

תכלס אולי במקום עם עומס אין אפשרות להתעכב ובמילא צריך לצאת מייד. אבל עדיין עניין הפרטיות משמעותי.

פעם אחת טבלתי בעיר אחרת והבלנית עמדה מולי מחזיקה את המגבת ומחכה שאני אעלה. הקטע שהוא שהיא לא פרסה את המגבת מול הפנים שלה, אלא הסתכלה עליי! זה היה ממש לא נעים!

אבל זה טוב ששואלות, ככי יש מנהגים שונים. למה זה מפריע לך?

איך נדע..

יש בזה מנהגים שונים, איך היא אמורה לנחש כמה אני טובלת?

אחרת איך תדע מתי להביא את המגבת לראש, אם לצפות או לא ומתי שהטובלת תצא לברך בחוץ.

נשמעת לי שאלה נצרכת

אבל אני אומרת

כדי שכשאני אסיים היא תדע להסתובב ולצאת מהחדר..

אני מעצמי מסבירה להן איך זה הולך במנהג שלי 

בלניות עושות עבודת קודש

נשים מגיעות לטבול זה מצב מביך ורגיש והרבה פעמים מתווסף לזה עניינים של שלום בית בריאות לידה רצון להריון.

והבלנית שמקבלת מינימום יוצאת מהבית בשעות מטורפות צריכה להכיל את כולן ועוד לנחש מה כל אחת רוצה ואיך.

זה לא שלעבודה הזו עושים איזה מיוני רפואה ולא כל אחת רצה לעבוד בזה ואני בטוחה שאף אחת לא מעדיפה לחכות שעות בתור או שהמקווה יהיה פתוח לפחות זמן בגלל חוסר כוח אדם. אז עם כל הרגישות שבדבר צריך לזכור שהן בנות אדם ואם יש לנו רצון שלא ישאלו אותנו משהו או לא יבדקו אפשר להגיד בצורה מנומסת שלא ישאלו.

ונכטן שיש מקרי קיצון של התנהגות לא הולמת אז אפשר לפנות להנהלה בדרישה לשינוי

לא מקנאה בבלניות ולא הייתי רוצה להיות במקומן

יש לי איזה חלום לעתיד להיות בלנית, מודה שבעקבות כל השרשורים כאן על הבלניות המסורות שלא משנה מה יעשו הן תמיד יהיו לא רגישות וחסרות טאקט, החלום הזה הולך ונגנז.

בעקבות קריאה פה של כמה שרשורים בעניין

למרות שהחוויה שלי ממש נעימה וטובה האמת 

זה בערך כמו להיות חמה 

רק שמזה אין איך לברוח ב"ה

על הסוף. לגמרי!!! 

יותר מזה, לא רק בלניות.

לכל אחד כמעט יש תלונות על כל דבר היום...

בחיים לא נתקלתי בבלנית חטטנית או לא נעימה וכו' בשום מקום שיצא לי לטבול.. 🤷‍♀️ נראה לי שבאמת רוב הבלניות רגישות ונעימות ועושות לשם שמים.. זה לא איזו עבודה מתגמלת. להפך. עבודה לא מתגמלת, מלא תלונות ובשעות הכי לא נוחות.. כל הבלניות שאני מכירה הן נשים צדיקות. בלי יוצאת מן הכלל..

תמיד רציתי להיות כמו הבלנית שלנו: שואלת כמה יש לי בבית ומאחלת עוד, מבקשת שתברכי את זאת ואת זאת לרפואה ולחזרה בתשובה ועוד כל מיני ותמיד מברכת בסוף באהבה רבה רבה. 

מסתבר לי פה שזו לא נחשבת התנהגות חביבה 🤭 אז אשאר במקצוע שלי 😅

אבל לא קשה להבין 

שלהמון נשים זו שאלה שיכולה 

להכאיב מאוד!!! במיוחד בזמן רגיש

כמו של המקווה

כמה שנים ובאופן אישי הברכות שלהן ריגשו אותי ממש. אני מרגישה שאפילו ממש ציפיתי להן. פעם הייתה בלנית מחליפה שלא בירכה אותי והתאכזבתי ממש  

זה באמת לגמרי תלוי באישה. 

פעם בלנית אמרה לי לטבול עוד פעם בשביל סגולה לנשים שמצפות. ושמעתי שעשתה את זה לעוד נשים אחריי. זה ממש הפריע לי. מה את יודעת מה יש להן??!

בשביל תוספת קדושה וגם נראה לי שזה היה בימים מתוחים בטחונית (כאילו שיש כאלה שלא🙈) והייתי במוד כזה של יאללה הקב"ה אני "מפרגנת" לך ומבליגה עכשיו על ההערה הזאת ואתה תפרגן לי בהריון.. (לא קרה בסוף באותו חודש😅)

ואחכ כשיצאתי ממש כעסתי על עצמי שהסכמתי כי בתכלס זה לא לעניין לבקש דבר כזה ויש כאלה שזה היה מפריע להן הרבה יותר ממני ולא בהכרח ידעו להגיד את זה. 

בקיצור התבאסתי על עצמי שלא סירבתי בנימוס כדי להבהיר שזו בקשה לא לגיטימית

שאלה כמה אני טטובלת, אמרתי ארבע.

תגובה- "היום חמש!" בטון מצווה

יכול להיות שהכוונה לזו הראשונה שלא נחשבת כי היא רק מרטיבה את הגוף? בגלל שהמקלחת שעשינו יותר רחוקה? וא"א לעשות שטיפה מיד לפני? מנסה להיזכר למה הבלנית פעם ביקשה ממני (הסבירה לי אני פשוט לא זוכרת ברגע זה) 

הלכתית/מנהג שראוי לעשות לפי הוראת רבנים, אז לי לפחות זה משנה... 

של תספת קדושה זה אותו עקרון

למה שהיא תגיד לטבול עוד טביךה בלי סיבה כזאת?סתם בשביל הכיף?ס

לא ביקשו ממני חוץ ממנה.

יש את העניין של ההרטבה של הגוף אבל ממה שאני יודעת זה מעצם הכניסה הראשונית למים.. בלי קשר לטבילה

לא קראה לזה עוד טבילה אלא הכנסה של כל הגוף כמו טבילה בשביל להרטיב את כל הגוף... לא זוכרת ניסוח מדוייק. ראיתי את זה כצורך פרקטי נטו... (ואני לא אוהבת את הכניסות המיותרות למים, עושה לי אדום בעיניים ומדביק לי את הריח של הכלור. אבל אם צריך, עושים... לפחות זו הגישה האישית שלי) 

אני מתה על מים ובמיוחד על להכניס את הראש, לפעמים בא לי אחרי הטבילה שהבלנית תצא ואני אשאר להתענג קצת במים😁

המים חמים ונעימים ובחורף הכי כייף להישאר בהם מלא זמן

אבל אצלנו הבלנית מחכה שאצא ומגישה לי את המגבת אז לא נשארת דקה מיותרת

 אצלי אחרי שסיימתי לטבול היא אמרה לי "תטבלי עוד אחת, זה שבת תוספת קדושה.. " משהו כזה.. 

מאלו שבדיוק מזריקות הורמונים וחוזרות מעוד אולטרסאונד לבדוק את הזקיקים ואת הרירית ואת לא יודעת מה עוד.

זאת שבדיוק באותו טבילה החליטה שהיא מיצתה את ההתערבויות כרגע, ואם אין היריון שלא יהיה.

זאת שיצאה מהמקווה הזה וכמעט נשבעה לא לטבול שוב.

התכווצתי לקרוא

זה היה לי ממש לא נעים

בעיקר כי אני לא כזאת שיודעת "להתנגד" למה שלא נעים לי.. אלא זורמת בחוסר נעימות...

חוץ מהרגישת למי שאולי מצפה ושאלות כאלה יכולות להכאיב

אני ממש בקטע של לסיים עם זה כמה שיותר מהר

וממש לא בקטע של להתחיל לספר על עצמי עטופה במגבת,

או לחלק ברכות..

אני כן מאד מתרגשת מהברכות שלהן, רק כל עוד זה לא דורש ממני כלום... 

לא לענות לשאלות, ובטח לא לעשות עוד טבילות...

אז זה ממש סובייקטיבי...

אם שואלים אותי או לא.

כנראה שזה לא כזה קריטי לי.

אני כן בד''כ מסמלת לבלנית שסיימתי, כדי שתדע לצאת מהחדר לפני שאני יוצאתמהמים.

זה קצת הרגיע אותי התשובות

כי באמת לכל אחת יש מנהגים וספירות משלה 

יש לי קצת ocd

בקשר למקווה

ולא קל לי שם, בכללו5

הרבה פעמים הבלניות פוגשות אותי בפינות....  בקצה שלי

כשאני מתוחה, כשאני מעיינת שעות

 כשיש לי מלא שאלות על חציצות.... 

ותמיד תמיד תמיד הן היו ככ רגישות, מבינות, מכילות, סבלניות... 

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

הצעת כיוונים ממש טובים לגיוון המשחקי בתחום הבטוח שלה. מקווה ממש שאצליח ליישם.

ותודה גם על הכיוונים לשמירת הדובי...

בקשר למשחקים - באופן כללי הילדים שלי לא משהו בשמירה על משחקים, בלי קשר לגיל שלהם... (אולי רק הבכורה יודעת לשמור על החפצים שלה) בכל אופן, אמנם עכשיו אין הרבה קטנים, אבל שתי הקטנות שיש - הן סופר בלגניסטיות... (ובת הארבע וחצי - אם היא מחליטה משהו, כמו שלא בא לה לאסוף, אז היא לא תזוז ממנו אלא לאחר הרבה שכנועים. ואני מעדיפה לשמור את הוויכוחים איתה לדברים מהותיים יותר...)

בכל אופן, קניתי לה היום משחק של דיג דגים מגנטי כזה, ומקווה שנצליח לשמור עליו טוב.

הקטע המצחיק הוא שקצת אחרי שיצאתי מהחנות - אני שומעת את בעלי ואת בת השבע וחצי שלנו מאחוריי😅 מסתבר שהם נכנסו לאותה חנות, כי הבת החמודה רצתה גם כן לקנות לאחותה מתנה🥰 והיא קנתה לה בובת ארנב...

אז בסופו של דבר היא עומדת לקבל את שני סוגי המתנות😊

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?

מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.

מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.

הגעתי למסקנה שהוא כן מפריע לה בפעילויות מסוימות, כמו לטפס, והיא כמעט לא מוכנה חעזוב אותו במצבים כאלה.

אבל היא כן משחקת גם בדברים אחרים, לא רק בו, אלא שפשוט לרוב הוא מתלווה אליה. (ויש גם זמנים שהוא נשכח בצד, זה לא שהם בלתי נפרדים בכלל)

בכל אופן, גם אליי היא נצמדת לא מעט... (לפעמים ברמה שאני לא עומדת בזה - בעיקר בגלל הרגישות התחושתית שלי - ואז אני מחפשת דרכים להעסיק אותה הרחק ממני...)

האמת שנראה לי שיש לנו מעין מנשא לבובות בבית... צריכה לחפש, ולבדוק אם הוא בכלל יתאים לדובי.

אבל רוב הסיכויים שהיא לא תסכים

תלות מוחלטת בחפץ שאין לו תחליף לדעתי זה סיוטי ברמות.

לא יודעת אם בגיל הזה אפשר לעשות שינוי או רק להתפלל לנס שלא תצא תקלה ושיעבור לה מהר,

אבל בהחלט כדאי להקדים תרופה למכה וככל האפשר להגדיל את האופציות. אם לא עובד עכשיו, אז לפחות כשתגדל.

פשוט מהסיבה הטכנית. זה לא דומה בכלל לטטרה וכד'

אגב כשלבן שלי הייתה תקופה שלא הסכים להחליף נעליים, קניתי 3 זוגות, תמיד 2 בשימוש לסירוגין כדי שיהיו בלויות באותה המידה ולא אחת בלויה ואחת חדשה.

ככה ככל שגדל זוג נזרק וזוג נקנה ויחסית הצלחתי לשלב בלי פערים גדולים

אבל זה קשהההההה

והיה צריך מלא פרסים ולהרים על הידיים והכלה עד שהתרגל.

והייתה לי ילדה עם תלות אפילו יותר גדולה וסיוטית מנעליים.

לגבי הדובי אולי אפשר לתפור לו אפודות ולהלביש אותו כל יום באפודה בצבע אחר ככה זה אמנם אותו דובי, אבל כן יש קצת שוני ויזואלי מיום ליום.. מעניין אם היא תזרום עם זה.

כן הייתי מנסה להכין את הקרקע ככל שזה תלוי בך (למשל אם קשה או קל להשיג דובי זהה ואם היא בכלל תסכים שחדש יכול להוות תחליף לקיים) וכן מנסה קצת להרגיל לגמישות.

לא בלחץ אבל גם לא לדרוך במקום. מדי פעם ליזום איזה שינוי קטן ולראות איך היא מגיבה אליו.

ננסה ליישם (לא יודעת אם יהיה לי כוח לתפור, אבל אולי נחפש בבגדי הבובות הקיימים שלנו, או שנסתפק בצעיף שונה כל יום).

באמת מעניין איך היא תזרום עם זה...

ואכן, זה קשה כשיש תלות בחפץ מסוים וזהו... אותו דבר היה עם הכרית האהובה על הילדונת (נראה לי שהתייעצתי גם על זה בזמנו כאן). באמת חיתול טטרה זה שונה, כי היו לנו הרבה כאלה...

בכל אופן, מה שהיה אצלכם נשמע גרוע יותר😬

למרות שלא תמיד זה עובד להחליף גם לאותו דבר...

אז כדאי לקנות עכשיו מראש 2-3 העתקים, ולא לחכות שיאבד/ יתבלה כי אז עוד יותר קשה להחליף ישן בחדש.

לכן גם עם הנעליים של הבן שלי הקפדתי להחליף כל שבוע לפני שהסוג הקודם התבלה, שיהיה חייב להתרגל לשניהם עד שלא שכבר לא הייתה העדפה לאחד הזוגות.

ואולי הקטנטונת תסכים לבובה אחרת.

לדעתי כדאי לנסות כדי לדעת מה האופציות בכלל מבחינתה.

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אבל אנחנו שילמנו על שנה שלמה במעון במקום להעלות לגן עירייה בגלל 5 ימים..

(והתשלום זו לא הצרה היחידה שהייתה עם זה, השנצ למשל הרג אותנו 🤪

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

שחסר מסמך

השלמתי ולא קיבלתי מייל שהבקשה הועברה לטיפול אחרי השלמת המסמך

ידוע לך אוליי??

כל יום קריטי לי

התעדכנה לי דרגה בלי שביקשו השלמת מסמכים אבל לא קיבלתי מייל שיש לי דרגה כמו בשנים קודמות.

אולי תבדקי במערכת אם התעדכנה לך דרגה?

כשאני קיבלתי מייל על השלמת מסמכים

אני באמת לא נושמת טוב כבר מהלחץ הזה, אני במירוץ נגד הזמן.

צריכה לעדכן את המעון אם אני ממשיכה או לא ובכלל אין למ תשובה

ומשפחתון אחר רוצה תשובה עוד היום

דייייי אוף זה קשה ההחלטות האלה

לא שווה כבר להעביר למשפחתון וזהו?ללכת על הכי בטוח.

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.