הם צריכות לדעת, כי אם את מברכת בחוץ אז הם מביאות אותך לכיור עם נטלה כדי ליטול ידים לפני הברכה, ומביאות לך משהו כדי לכסות את השיער בזמן הברכה.

לגבי מיספר טבילות, לא תמיד הם שואלות, אבל אני מעדיפה להגיד מראש, כדי שידעו. הם הרי עומדות ובודקות כל טבילה, אז ניראה לי הכי לגיטימי שידעו כמה יש.

כנראה כי שהיא תהיה מסונכרנת.. מתי לשים עלי א המגבת על הראש או מתי סימתי ולתת לי לצאת בשקט

ברור... גם שיעזרו לי להחזיק ראש לספירה (אני די בונה על הספירה שלהן...) 

אני טובלת 7

זה הכל

ומי שמברכת במים הבלנית בד"כ מכסה לה את הראש לכן היא רוצה לדעת מראש

הגיוני שירצו לדעת.. 

למה זה מפריע לך?

נשמע לי הגיוני לגמרי שישאלו את זה

זה מובן מתוך הסיטואציה שסיימתי

לגבי ברכה - לפעמים שאלו

מגיעה רק כשאני במים

אבל לא יפריע לי אם תשאל, נשמע הגיוני.

זה כמו שישאלו בסופר איך משלמים.

מה זה חשוב להם כמה טבילות? הן לא צריכות לספור. למה הן צריכות לשאול איפה הברכה? מה זה בעצם משנה?

אותי לפעמים שואלים ׳רק 2 טבילות?׳ שאלה תמוהה ביותר. או האם ברכתי, כי אני מברכת בשקט ולא מבקשת שיכסו את השיער.

כמו שפעם הבלניות היו רוצות לבדוק ציפורניים או אם נשרו שערות, בדיקה מיותרת כי זה לא קשור אליהם אלא לאישה. ככה גם עם השאלות שלא קשורות אליהן בשום צורה.

לק"י

צריכה שיעשו לה את זה.

לכן הבלנית צריכה לדעת.

אם לכסות לה את הראש, זו השאלה הנכונה, לא איפה היא מברכת.

לק"י

ולי אישית לא מפריעה שישאלו איפה אני מברכת.

בלי לחשוב אם זה נצרך. אותי זה מטריד שנותנת שירותים שואלת אותי שאלות על מעשי שלא לצורך.

או יותר נכון --לא מזיק בכלל

אז הבלנית שאלה,ואישה ענתה.ו..?

זה פוגע בפרטיות?

חודרני?

מעליב?

לא.

אז לא לצורך.

לא יודעת, יש לי תחושה שיש אנטגנוזים קשה נגד בלניות. לפעמים זה בצדק. במקרים כאלה זה בעיניי לא לעניין.

ובמאמר מוסגר, אצלנו הבלנית מברכת בסוף הטבילה, פורסת את המגבת ומסובבת את הראש כדי שאצא מהמים.

בעיניי זה לגמרי במקום. לא הייתי רוצה לצאת מהמים לעיניה עירומיה כביום היוולדי. והנה, הרווחתי גם ברכה.

מניחה שזה עניין של חוויה כוללת אולי מהמקווה, ועדיין, הן לא שם כדי לעשות נזק ולהזיק. רובן המוחלט. חבל להיתפס על כלל המעשים בגלל מקרים ספציפיים לא נעימים.

כי אותי זה מטריד.

זה ממש לא קשור לבלניות, כל נותן שירותים שאוסף מידע על לקוחותיו ברשת או בתשאול, צריך להציג מדיניות פרטיות הכוללת את הסיבות לאספת המידע והשימוש בו וכן איך הוא שומר את המידע ולרשום מאגר במשרד המשפטים וכו׳

זה חוק שנועד להגן על לקוחות בכל מקום.

אז אם הבלנית שואלת שאלה מיותרת שאולי מטרידה חלק מהלקוחות, זה בפירוש מזיק.

אולי ההשוואה של בלנית לנותנת שירות אדישה בלי התמסרות למקצוע שלה, פחות נכונה..? 

למשל שמישהו מתעניין בשלומי, לפני העניין שלשמו באתי, זה דבר מבורך... למה יש הרגשה של איזו חדירה לפרטיות זה...? 

מלאכותית ולא בתכנת ריגול. זה לא נרשם באף מקום ולא נעשה בכך שום שימוש

מדובר בבלנית סהכ

לא הגיונית לי ההקבלה, מתנצלת 🤷

על כל שאלה ששואלים לקוח, גם אם לא שומרים את התשובה, כל שאלה צריכה להיות לה סיבה, כי אין הגיון שנותן שירותים ישאל שאלה שאין לה צורך ישיר לקבל השירות.

החוק הזה לא נחקק סתם, הוא חוק שכל הזמן משפרים ומחמירים בו, בעיקר בגלל הרשת, אבל גם ההבנה שגופים גדולים לא יכולים להכריח את האזרח הקטן למסור מידע כדי לקבל שירות.

וזה בדיוק הענין פה, אני באה לקבל שירות ועוברת תשאול שלא מוצא חן בעיניי, סתם ככה כי הן התרגלו לשאול ואף אחד לא עוצר לשאול את עצמו למה זה נועד ואיך אפשר לשאול רק שאלות רלוונטיות. 

בלניות ומקווה זה לא ענין קדוש, גם עליו אפשר להעביר ביקורת ולדרוש שיהיה ברמה תקינה וטובה.

נראלי שזאת מצווה שכרוכה בהרבה משאבים

ואנילא חושבת שאפשר להשוות לנתינת שירות חולין שאז באמת יש סיבות ביטחון וגדרים וכו....

אני מסכימה איתך שאפשר להתלונן כשצריך כדי ליצור חוויות טובות יותר (או למנוע חוויות רעות) לנשים הטובלות.

אני בעצמי התלוננתי כשהרגשתי צורך.

במקרה הנל, אני מוצאת לעצמי הגיון בכך

ואני לא רואה עניין להזדעק על כך גם אם זה לא רלוונטי לי, במקרה שלי זה כן וזה טוב לי 

אז שאלו. 

לא יודעת, לא מסכימה איתך. בעיניי זה לא פוגעני אם זו רק שאלה שאין מאחוריה כוונה להקניט/ לשפוט/ לסקור אותי ללא ידיעתי ולשמור עליי מידע. ויש נשים שאכן מוצאות בכך תועלת אז כנראה הולכות לפי הרוב.  והבלניות לא שומרות מידע, בואי..

אם נלך בכל דבר לפי החוק היבש.. זה לא ייגמר. (אפילו שיש המון סיבות לתביעות מוצדקות וללכת בדיוק לפי החוק, אפילו בית המשפט מכיר בכך בצורה קוריוזית שכזו ויש אנשים הנקראים ' תובעים סדרתיים' )

ואפילו שהחוק קובע שכך, אני מוצאת בכל הנל קצת התקטננות, במחילה. אני לא בטוחה שלכך התכוון המשורר בעצם החקיקה.  לא חייב לדקדק כחוט השערה על כל דבר.

מצד שני, מסייגת כי זה לא נחווה אצלי כפוגעני. אז אולי לא מבינה את החוויה.

אבל אם זה רק בשם העיקרון -- אז אני עומדת מאחורי דבריי

בנוגע להחזרים על ניתוח שעברתי. הנציגה שאלה אותי איך אני מרגישה, מצאתי את זה כמעשה מקסים. 

אולי אישה אחרת הייתה רואה בשאלה תמימה זו שאלה חודרנית או פוגענית, במקרה זה ניתן היה פשוט לומר - אני לא רוצה לענות. 

בדיוק כך ניתן להתייחס גם בעניין הטבילה, לא מעוניינת לפרט, פשוט תגידי לה. 

להגיד שאני לא מעונינת לענות, אני פשוט לא עונה, לא חשה צורך לתת הסבר או מענה למישהו, אבל עצם השאלה מטרידה אותי.

אגב לשאול משהו איך הוא מרגיש זו שאלת נימוס ולא בירור מידע. 

אנשים ששואלים אותי שאלות (גם חטטניות אגב) לא מטרידים את שלוותי. אני לא מדענית אטום ובדרכ אני פנויה לענות, אם מתחשק, או להטיף על החטטנות ואני עושה את זה ממש בכיף 😆

הבלנית שואלת כמה טבילות / מברכת בחוץ בפנים ואני נכנסת למים בשתיקה

לכל אחד יש דברים שמטרידים אותו, אני לא אוהבת שמנסים לקבל ממני מידע אישי שלא לצורך. מאז שאני מתעסקת עם מאגרי מידע בחיים המקצועיים, אני מבינה היטב מה הסיבה שדברים כאלו מטרידים אותי.

שאינה במקומה?

הרי מאגרע המידע שאת עובדת איתם בהייטק לא דומים בכלל למהלך של טובלת מול בלנית 

היא לא רושמת או שומרת את המידע

אם תבחרי לשלם במזומן על טבילה לא ידעו שהיית שם (למעט אם יש מצלמות במקווה שאני מקווה שדבר זה עבר מן העולם)

ההרגשה הלא נעימה מהתשאול היתה לי מאז ומתמיד, כשנחשפתי למהות החוק הבנתי יותר טוב את עצמי, את הטריגר להרגשה.

הדבר שדומה ביניהם זה פרטיות המידע של האדם הפרטי.

אמנם לי אישית פחות מפריע במקווה,

אבל למשל באולטרסאונד כששואלים כמה מכל מין יש לי בבית מרגיש לי כ"כ לא שייך.

ויש לי מאוזן, זה לא בגלל שדורכים לי במקום רגיש,

זה בגלל שזה ממש לא עניינה של הטכנאית לדעת מה יש לי בבית.

וזה לא איזה מידע סודי, רשום במשרד הפנים מה המין של הילדים שלי ואפילו בקופ"ח עצמה זה רשום.

אבל בסיטואציה עצמה, כשמבקשים ממך מידע, והוא לא רלוונטי זה חוסר נעימות.

אני כן עונה כי אין לי אומץ להתנגד לסיטואציה, אבל בפירוש לא נעים והייתי שמחה אם השאלה הזאת לא הייתה קיימת.

זה דווקא ממש רלוונטי להתנהלות של הסיטואציה.

זה שונה לגמרי מהשאלות של- מתי עשית הפסק או אם גזרת ציפורניים ברגליים שזה לא הכרחי להתנהלות. 

ואם גזרת ציפרניים לא באו יש מאין, הם גם נועדו לעזור לטובלת לאחוז בזמנים ובתהליך, ועוד מליון שאלות דומות שלא לדבר על מגע בגוף ללא רשות, הכל נובע מרצון טוב ולא מחטטנות ועדיין זה לא נעים והיה צריך את הטרנד של מי-טו יחד עם הקורונה כדי לחשוב מחדש האם התועלת שווה את המחיר.

גם במקרה הזה, יש מי שהשאלה הזאת בניסוח שלה שאינו מציע עזרה אלא מבקש מידע, מפריע כמו לשאול על הפסק.

אגב אני גם לא עונה על השאלה כמה טבילות, פשוט כי אני עושה מה שמרגיש לי נכון באותו רגע.

ולגבי השאלה על הברכה זה כן מעצבן כי ברכה זה עניין אישי. יש כאלה שבשבילם ברכה זה טכני, מבחינתי זה ביני לבין הקב"ה בלבד בדיוק כמו תפילה. וזה הרבה יותר קשה לי לספר מאשר על הפסק, שזה מבחינתי משהו הכי טכני שיש וגם משהו שכבר קרה.

לפעמים מרוב שקשה לי עם השאלה הזאת אני לא מברכת בכלל, בסדר זה שלי, אבל רק מדגישה כמה *לי* שאלה כזאת היא מאוד אישית.

אגב גם כששאלו אותי אם שמעתי מגילה לא הסכמתי לענות. הבנתי לגמרי את הכוונה הטובה לברר אם יש היענות לקריאה נוספת, ועדיין זה עניין אישי שלי אם אני שמעתי או לא ואם אני רוצה לשמוע או לא.

אל דאגה, עניתי בצורה מכבדת מאוד והוקרתי תודה על הדאגה אבל לא עניתי על השאלה עצמה שנשאלתי. אגב אפילו לבעלי אני לא עונה.

הוא יכול לשאול למשל ספרת ספירת העומר? ואני אענה תודה על התזכורת או אני לא מעוניינת בתזכורת, אבל אני לא אשתף אותו אם ספרתי או לא כי זה לא רלוונטי אליו ולא תמיד מתאים לי לשתף. אם הוא רוצה לתת תזכורת שיגיד בלי סימן שאלה.

כמו שאני לא אשאל אם התפללת ערבית, אלא אשאל את מה שנוגע אלי:

האם אתה מתכנן עוד לצאת הערב לערבית? ואם הוא רוצה הוא יגיד כבר התפללתי.

אגב השנה בשבת זכור הוא הזכיר לי בבוקר שיש קריאת זכור ושאל אם אני צריכה עזרה עם הילדים.. זה היה ממש חמוד איך הוא ניסח את זה בספונטניות ככה. 

הפסק זזה ממשהו באחריות האישה בסופו של דבר.

זה שאלות של ''אנחנו לא סומכים עליך שאת זוכרת, בואי נזכיר לך''....

זה לא משנה כלום להתנהלות ברגע הספציפי מול הבלנית בזמן הטבילה!

לדעת אם היא מתכוונת לצאת לברך בחוץ או לא ומתי - זה כן משנה.

זה רק יעזור לבלנית להיות רגישה ולצאת מהחדר בזמן או להסתובב הצידה וכו'.

איך אפשר להשוות.?

יש הבדל בין שאלות שנועדו לעזור או להזכיר (שזה אני לא צריכה...) לבין שאלה טכנית על התנהלות.

בין לשאול האם את יוצאת לברך בחוץ לבין לשאול האם את מברכת בפנים או בחוץ או האם בירכת?

גם כשהבת שלי (בת 9) שואלת אם בירכתי ברכת המזון תוך כדי שהיא סופרת כמה ברכונים להביא היא בסה"כ רוצה לדעת אם להביא לי ברכון או לא.

אז אני עונה לה:

אשמח שתביאי לי ברכון או תודה אבל אני לא צריכה שתביאי לי ברכון.

אני לעולם לא אענה לה אם בירכתי או לא, כי זה לא עניינה וזאת לא השאלה הנכונה.

אגב בת ה5 שלי יודעת לנסח את השאלות שלה בצורה נכונה, זה דקויות שאפשר ללמוד די בקלות.

איך היא תדע לכמה טבילות שלך לצפות?

אין פה שאלה של כן ולא....

כמה טבילות זה הכי שאלה פתוחה שאפשר....

אני לא רוצה את עזרתה של הבלנית בספירה, היא לא צריכה לדעת מראש כמה אני טובלת. אני פשוט נכנסת, טובלת, מסתובבת כדי לעלות, הבלנית מבינה שסיימתי או שאני אומרת שסיימתי והיא מסתובבת/ יוצאת.

איך ההיא תתדע לחכות לך או ללכת?

אולי את רוצה לעשות עוד טבילה לבד כשהיא בדרך לצאת? ואולי את לא רוצה להתחיל לעלות מהמים כשהיא תקועה שם בחדר?.

לא אמרתי מילה על עזרה בספירה...

הדברים הנ״ל קשורים לכמה טבילות? אם לבלנית לא ברור משהו היא יכולה לשאול ספציפית. אם הבלנית לא הבינה משהו אני יכולה להסביר לה ספציפית.

אני לא צריכה שאלות מנחות כדי להסביר מה אני רוצה ומה לא, אני פשוט יכולה לומר בכל רגע נתון מה שאני צריכה.

כי אני הפוכה לגמרי

מבחינתי שתשאל הכל לפני, אבל כשאני בתוך המים שהכל ילך חלק.

האמת שאתן שתיכן  @אמאשוני  @oo פתאום עוזרות לי להבין את השנאה והאלרגיה של בעלי לשאלות ש*בעיניו* מיותרות. אני לומדת להתרגל אליהן והוא לומד להתרגל לשאלות שלי..

אני אישית משתגעת כשאני שאלת שאלה והוא לא עונה. כאילו מה אכפת לך??

כנראה זה עניין של טיפוסי אישיות, ושלעולם לא נבין לחלוטין את הראש.

ששאלות שהתשובה עליהן היא כן או לא,

צריכות להיות מדוייקות יותר כך שהתשובה "לא" תכלול את רוב המצבים האפשריים מול התשובה "כן" שצריכה לכלול את התרחיש שמשפיע על מה שהולך להיות.

למשל אם אני שואלת את בעלי אם הוא זוכר לאסוף את הילדים הוא לא יענה.

אם אני שואלת אתה אוסף את הילדים הוא יענה.

אם אני שואלת אכלת קציצות הוא לא יענה, אם אשאל האם לשמור לך קציצות הוא יענה.

בניסוח הראשון אולי לא בא לו בכלל קציצות? אולי הוא רוצה עוד? זאת שאלה לא ממוקדת.

השאלה השניה שומרת יותר קלפים אצלו וממקדת אותי בפרט שבאמת רציתי לדעת.

גם אני הייתי מתחרפנת בהתחלה כשהוא לא היה עונה או יותר גרוע,עונה בלי לפרט..

ואז זה נשמע ככה:

אכלת קציצות? לא.

אני מצפה לתשובה בסגנון:

אכלתי קציצות, תודה הספיק לי.

אכלתי קציצות, תכף אקח עוד.

לא אכלתי אשמח אם תשמרו לי.

לא אכלתי, לא מתחשק לי.

ואז אחרי שאני מקבלת לא יבשושי, אני כזה אוקי איך מתקדמים מפה? חח

דייקת יפה.

הנקודה למקד היא חשובה.

יש אנשים שיותר איכפת להם צורת הניסוח.

אני ביניהם ואני רואה איך ניסוח שלי משפיע באופן משמעותי על האנשים שאני מתקשרת איתם.

רק רוצה להגיד משהו קטן.

את כותבת 'אני לא צריכה שאלות מנחות כדי להגיד מה אני צריכה ומה לא'.

וזה נהדר שאת לא צריכה, ויודעת לבטא את הצרכים שלך מעצמך.

אבל יש נשים שבהחלט צריכות את השאלות המנחות האלו.

אני בתור כלה צעירה ידעתי שאני צריכה לברך בחוץ, ובחוץ זה אומר לא בחדר שבו מתארגנים ולא בחדר שבו הבור, אבל לא ידעתי איפה כן, והבלנית לא שאלה אותי, והתביישתי לשאול אותה, אז בירכתי בתוך החדר של הבור. (אחר כך כבר כן למדתי איפה אני יכולה לברך והסתדרתי. אבל לי היתה חסרה השאלה הזו).

זה נכון לא רק לגבי טבילה. בכל מיני מצבים לאנשים שונים יש העדפות שונות, שיכולות להיות סותרות.

זה מזכיר לי איזושהי קבוצה שהשתתפתי בה, שהיה בסוף זמן לשיתוף אישי. אבל לא בצורה מסודרת של סבב, אלא לפי התנדבות אישית. ולי קשה להשתתף בצורה כזו. אני צריכה שיפנו אלי וישאלו אותי מה אני חושבת או אם יש לי משהו לשתף. אחרת אני רק מקשיבה, גם אם יש לי מה להגיד. אז באותה קבוצה הכרתי מספיק טוב את המנחה והרגשתי איתה בנוח, אז העזתי ושיתפתי אותה בקושי שלי, וביקשתי שהיא תפנה אלי ותיתן לי הזדמנות להגיב. וזה היה מצויין לי (והיא שמחה שאמרתי לה, כי יש כאלו שלא אוהבים שפונים אליהם ולכן היא חשבה לא לפנות לאף אחד באופן אישי כדי לא להביך אותו). עד אז, הייתי משתתפת רק בקבוצות שמדברים בסבב או שהמנחה היתה פונה באופן אישי למשתתפים. כי היה לי קשה מידי להתפרץ לתוך השיחה.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שהעבודה ש*את* לא צריכה שאלות מנחות, לא אומר שאף אחת לא צריכה אותן.

יש כאלו שדווקא יחסרו להן השאלות המנחות.

ולכן אין אפשרות באמת שתהיה צורת התנהלות אחידה שתהיה נכונה לכל הטובלות.

ונשמע לי שדווקא אלו שצריכות את השאלות, זה יהיה להן יותר קשה שלא ישאלו, מאשר שכן ישאלו ומי שמפריע לה תבחר לא לענות.

(מה שכתבת לגבי לשאול בצורה של להציע את זה כעזרה ולא רק כשאלת מידע, נשמע באמת כמו פתרון טוב. אבל מדובר באמת בהבדלים דקים, ואני חושבת שאם תצליחי לשמוע את הכוונה שלהן בשאלה בתור הצעת עזרה, אולי זה יעזור לך לקבל את זה פחות כניסיון חדירה לפרטיות, ולהגיב מהמקום שנכון לך, אבל בלי כעס על עצם השאלה, שבאמת נועדה לעזור).

לא כועסת, אבל אני מרגישה מוטרדת גם שאני יודעת שלא זו כוונתן.

אולי רוב הנשים מרגישות בסדר עם שאלות מנחות, אולי בגלל זה התרגלו לנסח ככה את השאלות. 

לדעתי הסברתי מאד במדוייק ''איך זה קשור לכמה טבילות''.

לדעתי האישית הרבה יותר נעים לסגור את הפינה הזאת לפני שיורדים למים. כשאני במים אני ממש לא בקטע לדבר או להסביר או לדייק משהו.

וכמו שאת רואה ככה רוב הנשים שענו פה...

לא לדבר במים... כדי למנוע הפסק בין הברכה לטבילות... 

קיוויתי שמשהי תבין או תזדהה

רואים דברים אחרת.. אני שמחה שהרופא/ה או הטכנאית מנהלים איתי שיחה ומתעניינים מה יש לי בבית.. נותן הרגשה יותר נעימה בעיני.. של שיח ולא קרירות. כנראה כך זה גם במקווה, סובייקטיבי..

אבל באמת תמיד התגובה היא "איזה יופי זה מאוזן" ומי אמר שלשם אני חותרת וזה משאת נפשי? אם היו עונים "איזה יופי, ב"ה שיהיו בריאים" הייתי מגיבה באמן ובחיוך... סתם... כאילו הכניסו את האג'נדה שלהם... 

ולמרות שעכשיו יש לנו בת בע"ה, התשובה היא "איזה יופי, שיהיה בריא" או "הוא כבר יודע שתכף תהיה לו אחות?" וכאלה.. לא אמרו לי אף פעם מאוזן🤷‍♀️ ואני בהריוח בסיכון. עושה מלא בדיקות, אולטרסאונד והערכות משקל..

אין כמו בנות🤭😘

וואי בטח הנסיך שלך ממש מתרגש😍

אתמול-

הוא: יש לך בבטן תינוקת.

אני: מה היא עושה?

הוא: אוכלת

אני: מה היא אוכלת?

הוא: אורז ותפוחאדמה וחציל.. זה מגרד לה! (הוא אלרגי לחציל וזה מגרד לו)

מתוקי! הוא אלרגי אליך?????? 

איך יכול להיות? 😱

ועכשיו רואה שכתבת בדיוק אותו דבר🤦‍♀️ אופס..

בסקירה הפעם כשהרופא אמר לנו את המין, ככ חיכיתי שהוא ישאל מה יש לנו בבית.. שיוכל לשמוח/להיות איתנו בבאסה חח

אני דווקא ממש אוהבת ששואלים ומחכה לזה, ואפילו זה נתן לי תחושה של רופא קצת אנטיפת ולא אנושי

רק תראי איך כל אחד חווה אחרת את השאלות האלה, ואי אפשר לצפות שאנשים כל הזמן ילכו על ביצים (לא ספציפית אלייך כמובן, פשוט הדוגמאות שלך תפסה אותי כי זה מובהק עד כמה אותה אמירה יכולה להוביל לתגובה כ"כ שונה) 

להתייחס לבלנית כ"נותנת שירותים" שחלילה שלא תעז לדבר איתי יותר ממה שהכרחי. בסופו של דבר כולנו בני אדם וצריך להתייחס בכבוד ונימוס בסיסי.

הבלנית לא צריכה לחטט ולפלוש לפרטיות אבל השאלות האלה הן באמת בסיסיות ביותר והגיוני ונעים לנהל שיחה קצרה ועניינית בזמן הטבילה ולא לשתוק מחשש לעצבן את הטובלת.

גם הבלנית וגם הטובלת.

לא כתבתי אסור לה לדבר איתי, אלא התייחסתי לשאלות לקבלת מידע.

אני טובלת באותו מקווה הרבה שנים וחלק מהבלניות מכירות אותי ואנחנו מתענינות אחת בשלומה של השניה. 

השאלות הללו אינן בסיסיות ואם בלנית רוצה לדעת אם עליה לספור או לכסות את הראש של הטובלת היא יכולה לשאול באופן מכוון ולא שאלה כללית שמטרידה חלק מהטובלות (גם אם את השאר היא לא מטרידה, זה לא הופך את השאלה ללגיטימית)

נותנת שירותים זה לא תיאור נעים או לא, זו עובדה שהטובלת זקוקה לשירות של הבלנית ולכן על הבלנית לכבד במקסימום את הפרטיות של הטובלת.

בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בהתנהלות הבלניות בכל הנוגע לפרטיות, חלק מהבלניות כבר יודעות גם לנהל שיחה בלי לבקש מידע מיותר וחלק לא. יש פה עדין מקום לשיפור שאני מקווה שיקרה.

הבלנית לא צריכה לחשוש, היא פשוט צריכה להתרגל לשיח אחר, לא משהו ממש קשה.

זה לא שאלה אישית כמו האם עשית הפסק, האם ניקית מאחורי האזניים או האם גזרת ציפורניים.

זה שאלה כדי לדעת איך להתנהג בסיטואציה של הדקות הקרובות.

אם היא טובלת 2 פעמים הבלנית תגיד פעמיים כשר ותצא מייד החוצה, בלי לדבר עוד, כדי שהאשה תצא בנוחות מהמים. 

אם היא טובלת 7 פעמים היא תדע להשאר עד אחרי 7 טבילות.

אם היא מברכת בחוץ הבלנית תדע להסתובב ברגע המתאים ולתת לה לברך בפרטיות, אם ביפנים היא תדע מתי לפרוש את המגבת.

מתי ואיך היא תברר את זה? כשהאשה במים ולא שומעת כלום? זה בטח יהיה לה פחות נח ונעים.

למה להקשות סתם על ההתפקיד שלהן??

לק"י

מאשר שאני לא אשמע מה היא שאלה כשאני בתוך המים🤦‍♀️

(וזה בהחלט עלול לקרות לי).

עניין אישי בקיצור 

התחלתי להסביר לה שזה כיוון שיש לי טראומה ממים, והיא מיד התנצלה שבכלל שאלה.

הן פשוט לא רגילות לזה, זה הכול...

(ואצלנו לא שואלים מראש כמה טבילות. רק שואלים איפה אני מברכת. לפעמים, אם יש לי מצב רוח לזה, אני מעדכנת בעצמי על מספר הטבילות שלי, כי זה באמת יחסית חריג...)

במשפחה שלי גם טובלים 2

זאת המסורת

מעולם הבלניות לא תמהו על כך

ואני קיבלתי "היתר" לשתי טבילות בלבד בגלל הקושי המיוחד שלי. (לא משנה שלרוב אני לא מצליחה לטבול כמו שצריך ובסוף יוצא שטובלת הרבה יותר פעמים )

ככה אמא שלי אמרה לי לעשות...

לא חשבתי שזה חריג

כדי לדעת מה באמת המקובל אצל רוב הנשים...

אגב, אמא שלי הייתה טובלת שבע פעמים... וגם היא קיבלה את המנהג הזה מרבנית שלה, כי אמא שלה עצמה לא הייתה שומרת מצוות בכלל...

זו המצווה וכל השאר זה מנהג

אבל יש סוגיה של ""מברך ועובר לעשייתה" וזה הופך את ה2 לצורך הלכתי.

לדוגמה- את מברכת על פרי ורק לאחר מכן אוכלת אותו. 

(המקרה היחיד שאת מכירה שאינו כזה הוא בהדלקת נרות שבת לאשכנזים שמדליקות ורק לאחר מכן מברכות בעצימת עיניים. )

כך גם בטבילה, אם הראשונה היא ללא ברכה, ואז מברכים,ברור שיש צורך לטבול שוב לאחר הברכה. 

אני רק מפרשת מה הכוונה הלכתית, אני לא מכירה 2 טבילות ומניחה שהראשונה היא ללא ברכה. אני אישית טובלת מחוץ למקווה. 

חח לא הבנתי

מחוץ למים

כמנהג הספרדיות.

*מברכת מחוץ למקווה

(זו לא אני כמובן, אבל הבנתי)

מחוץ למקווה. חידשת לי

אבל ההסבר הוא שכל הגוף יגע במים של המקווה עוד לפני הברכה.

אולי מברכת🙃

תודה על ההסבר, גם אני מברכת בחוץ לכן לא הבנתי

למזלי

לא רואה את עצמי טובלת שבע. גם טכנית וגם כי זה מסוג הדברים שאני ממש לא מתחברת (שמלבישים על הלכה פשוטה כל מיני הידורי קבלה למינהם)

יש 2 

3 

ו7

ככה למדתי בהדרכת כלות.

ובעניין הזה הולכים לפי האמא בדרך כלל, אלא אם יש קושי מיוחד

ועל כך ששתי טבילות זה למי שקשה לה.

אבל תמיד יש חידושים...

רקומרת🙂

ואז טבלתי כמה פעמים בודדות וישר ב"ה הריונות והנקות ברצף

מפה לשם שכחתי מה המספר שאמרה 🙈 

ולא היה לי נעים לשאול אותה 

אז התחלתי לעשות משהו באמצע

4 טבילות

1, מברכת ועוד שלוש 

ועצוב לי שלא נעים לך...

סליחה אם זה לא במקום

מסורות שעוברות מאם לבת דורות במשפחה זה דבר יפה בעיני

אבל לא נעים 

קשה לי להסביר למה..

לא נורא

אני זוכרת במעורפל שזה היה מספר לא גבןה 

לא 7 טבילות בטוח

אז אני רגןעה שבטח אני טהורה גם ככה

גם לי לא נעים לשאול את אמא שלי...

ואין הסבר

פשוט לא נעים וזהו

התארגנתי והבלנית קראה לי לבוא לטבול

ואז נזכרתי ששכחתי לשאול את אמא שלי כמה פעמים לטבול אז הבלנית קראה לה..

הרבה פעמים מתבלבלת באמצע ולא סגורה אם סיימתי או צריך עוד אחת.

אני דווקא מתבאסת שלא שואלים אותי, בדרך כלל אומרת בעצמי, ואם לא אמרתי פשוט מקווה שהבלנית תדע מתי לעצור אותי

אני לא מצליחה ללעקוב לבד כמה טבילות עשיתי... כי יש כאלה שלא היו כשרות...

וגם על הברכה, יש עאלה שמכסות את הקאש אז זה לגיטימי

מסכימה

זה מאוד מקל עלי שאני יודעת שלא רק אני סופרת

כי מאוד קל להתבלבל (במיוחד כשטובלים שבע)

למה? 

כי אישה שטובלת 7 טבילות הרבה פעמים מאבדץ את הספירה. (גם אני מלמעלה מאבדת ולכן עושה עם האצבעות כדי לעזור לה). 

חוץ מזה, לפעמים נשים לא מודעות לכמה מנהגים יש ומבחינתן כולן עושות כמוהן. אז לא  יש כמה מנהגים ואי אפשר לצפות מבלנית שתחזיק ראש. ותזכור כמה כל אישה שבאה פעם בחודש טובלת. ולכן שואלים. 

אתן יודעות? קצת מתסכל שלא חשוב מה בלנית תעשה ישר יחשבו שהיא לא בסדר.... וסליחה על הניצלוש. 

שכולן רוצות עזרה בספירה, שזו נקודת הנחה שגויה ואפשר פשוט לשאול את האישה אם היא רוצה שתספרי או לא.

גם שאני נותנת שירות (לא לקהל הרחב אלא לקולגות) לפעמים היו טענות על התישאול שלי, אז למדתי לשאול בצורה מדויקת יותר/ להציג את המטרה לפני השאלה, כדי להפחית התנגדות ולהיות מקצועית בעבודה שלי.

אפשר לקחת את הביקורת על העבודה לכיוון של שיפור והתמקצעות. בעיניי בלנית זה מקצוע שמחייב מקצועיות ורגישות יתר.

ולכן ברגע שסיימתי היא תצא ולא אצטרך לצאת כשהיא שם.... 

ולא יודעת, זה נשמע לי ממש בסדר לשאול. זו שאלה ממש ממש לא חטטנית... ואני אחת שמפריע לה נגיד שמזכירים חציצות ובטח שנוגעים.

אני רק אתחיל עם זה שלעולם, באף מקום לא תהיה 100% שביעות רצון מהשירות. זו חיה שלא קיימת וכמו שאת רואה רובן המוחלט של,הנשים כתבו לך פה שהן לא מבינות מה הבעיה. לשם השוואה. קצת אחרי שהתחלתי את תפקידי פנו אליי בתלונה שאני לא מציעה לנשים לעזור להן בעיון. בקיצור. כל אחת רוצה משהו אחר ואני לא נביאה. 

אני הבאתי לדג' את העניין של העזרה בספירה אבל את קוראת בעצמך שיש עוד הרבה דברים.  כל ההתנהלות שונה כשהטובלת מנחה אותי במנהג שלה ולא שאני מגששת אחריה. למה? כי היא מנחה אותי באיך היא עושה את המצווה שלה. אני ממש נותנת לה לומר לי מה לעשות. וההשתדלות הכי גדולה שלי זה שהטובלת הכי תרגיש מנהלת הסיטואציה ותרגיש בבית. אני רוצה לדעת מתי לשים עליה את המגבת. יש כמה מנהגים, תתפלאי. עוזר לי גם לדעת מתי לצאת כדי לתת לטובלת להישאר להתפלל או לצאת בעצמה. (אני לא נשארת לחכות שתעלה מהמים אלא יוצאת מיד בסוף הטבילות). 

וקצת יותר לעומק. את מוחה פה  על "חדירה לפרטיות" כאיזה ערך מקודש שאם כל הכבוד מאומץ בקיצוניות על ידי התרבות והשיח המערבי. 

אבל את יודעת? כל עזרה לזולת היא חדירה לפרטיות. עצם זה שאני מקבלת משהו ממישהו זה אומר שלי היה חסר משהו פרטי שלי ומישהו אחר העניק לי אותו. ככה זה עובד. לפעמים אני אדע לבקש את זה ולפעמים מישהו אחר ידע לתת לי גם בלי שאבקש. ובלי שאדע שחסר לי. הדג' הכי בולטת בעיני זה דיכאון אחרי לידה. בהרבה מאד מהמקרים האישה לא מודעת לזה ובן זוגה גם הוא תקוע בלופ. במקרים האלה "החדירה לפרטיות" יכולה להציל חיים. כפשוטו. לפני כשבוע אישה בחיפה התאבדה ורצחה את התינוק שלה בגלל דיכאון כזה. שנה! שנה האישה הייתה בבית בדיכאון. לא עבדה,  לא יצאה מהבית. ואף אחד לא עשה כלום ולא חשד בכלום. לא היה כדאי שתהיה פה קצת "חדירה לפרטיות"? בעם ישראל קוראים לזה ערבות הדדית. אכפתיות. ככה בעיני. 

ולעניין השאלה, אם את בסה"כ בן אדם נורמלי. לא יפריע לך שישאלו אותך אם את אוכלת קטניות בפסח או מה סדר הדלקת הנרות אצלך. את מברכת ואז מדליקה או מדליקה ואז מברכת. נכון? 

רק במקווה יש *לך* רגישות מיוחדת וזה שלך.  לגמרי. כי רוב הנשים כתבו פה שאין עם זה בעיה. 

אלא שכתבת שבמקווה יש רגישות מיוחדת. את לא צריכה לספר לי. אני חווה את הרגישות הזו כמעט כל יום. אני רק חושבת שהתנועה צריכה להיות לא איך לשנות את הסביבה אלא איך להביא את המצווה למקום בריא יותר ונכון יותר. 

יש לי הרבה ביקורת על העניין ההלכתי של ההסתרה של המקווה - יש פער גדול מאד בין "לא לפרסם" את הטבילה לבין לחשוש מכל חתול ברחוב שיגלה לאן אני הולכת. ולפעמים שוכחים שמותר וכדאי לשתף לצורך היעזרות לקראת הטבילה.  וזה משחרר כל כך הרבה לחץ. 

גם סביב החפיפה יש המון היסטריה. שצריך ממה ללמוד מה כן, מה לא ולשחרר... לשחרר.... 

תאמרי, מה שמפריע לי זה ההיחשפות ואני אענה לך שלדעתי גם פה. הגענו למקום לא בריא בהיסטריה הזו של "מישהו יראה אותי". אין פה איזה  מופע עירום. סליחה על הבוטות. כולה רואים את ראשך מבצבץ מעל המים ובודקים,שכל השיער בפנים. בואו נרגע. נדע שזו מצווה והכל בסדר. 

וכמו בכל דבר. את תמיד תוכלי להעלות מהאוב סיפורים שליליים והיסטריים אבל זה קיים בכל מקצוע טיפולי ובכלל בכל מקצוע. ובכל אנושות. בסה"כ רוב ככל הבלניות עושות הכל כדי,שהטובלת תרגיש בנח ובנעימים ככל הניתן חלק מזה זה גם לשאול כמה פעמים היא טובלת. ואם *לך* לא נח אז תגידי. בדיוק כמו שתגידי אם את רוצה מגבת או שהבאת מהבית. או שבא לך סט איפור. בסדר? זה הרמה. 

ולסיכום, כמו שכבר כתבו כאן. במקצוע הזה יש המון סיפוק. אבל לא מעט קשיים שנובעים בעיקר מהשעות המאתגרות. מהשכר הנמוך. מאד. וכשלפני פסח רשמו פה הערצה לנשים שיוצאות לטבול בליל בדיקת חמץ. חשבתי לעצמי שהבלנית לא יוצאת רק בליל בדיקת חמץ בדיוק כמו הטובלת, אלא גם בערב שלפני וגם בערב שאחרי. 

ואחרי הכל היא גם בן אדם ולא נביא והיא מתאימה את עצמה לכלל הנשים ותמיד, תמיד תהיה מי שרוצה משהו אחר. בכל תחום, בכל מצב בעולם וכן, גם במקווה. אלה החיים. 

אבל כן מחפשת תמיד להשתפר, כי תמיד יש מקום לשיפור. זה לא משהו רע, ההפך זה טוב הדרך הזו, לחפש להיות יותר טובים.

הצורך הרגישות לא נובע מהסתרת הטבילה אלא מהמעמד שאישה טובלת בעירום.

נכון שכל אחת רוצה משהו אחר וקשה להשביע רצון כולם, אבל אם עושים משהו כסטנדרט כדאי להתאים אותו כמה שיותר לכולם.

עובדה שיש בלניות שלא שואלות כלום ונותנות לאישה להגיד מה שהיא רוצה. אולי אני יוצאת דופן ורוב הנשים מעדיפות שיובילו אותן בשאלות. אני שמחה לפגוש בלנית שלא שואלת ומקווה שגם בלניות אחרות ילמדו לעשות ככה.

אני ממש מסכימה עם מה שכתבת על זה שחדירה לפרטיות זה לפעמים ערבות הדדית ואכפתיות.

ובאמת מעריכה אותך ואת כל הבלניות על המסירות בעבודה שבאמת יש בה הרבה אתגרים...

בהנחה שכל טובלת היא אדם אחר, אני חושבת שיש צד גדול לעין הטובה של הטובלת לא להיעלב מדברים קשונים בשוני של אופי 

ואני מעריצה אותך על עבודת הקודש שאת עושה 💕💕💕

רק מרגישה צורך להגיד שקצת הפריע לי ה"כולה רואים את ראשך מבצבץ מעל המים ובודקים,שכל השיער בפנים. בואו נרגע. נדע שזו מצווה והכל בסדר"

זו אמנם מצווה, אבל עם רמת רגישות ממש ממש גבוהה

והניסוח הזה קצת מוריד ממה שנשים הרבה פעמים מרגישות לגבי המצווה הזו שגם ככה קשה מהבחינה הזו של הבושה להיראות ערומה

נשמע שאת רגישה בהתנהלות, אבל לא מעט נתקלים גם בהתנהלויות לא ממש רגישות של בלניות

(ולא מתכוונת לשאלות שנידונו בשרשור הזה - לדעתי הן בסדר)

ויחד עם ה"תלות" בהן זה לדעתי מה שיוצר לפעמים את ההרגשה הזו כלפיהן... 

רק שזה באמת זה לא הוגן להכליל וצריך להיזהר בזה.. כי ברור שיש המון ממש רגישות, וברור שלכולן זו ממש מסירות..

בדיוק מה שרציתי לכתוב 

להבהיר שלמרות ההרגשה החשופה באמת באמת מה שאני מסתכלת עליו זה 'כולה' הראש של הטובלת שכולו נכנס למים. וחשוב לי שזה יהיה רק,זה. אני לא ממעיטה ממה שנשים מרגישות. אני חווה את זה אבל ממש ממש ריצה להוריד את התחושה בזו. ולומר שזה לא כמו שזה נראה. באמת שאנחנו לא מתמקדות רק בשיער. 

למרות שהמגבות מונחות שם איפשהוא בלובי.

זה גם לא בסדר כי זה לא קשור אליהן ואם האישה תרצה מגבת היא תיקח?

לי זאת נשמעת התקטננות שלא במקום.

לאף בלנית אין עניין לחטט ולא נראה לי שהיא שואלת את זה כי היא נורא סקרנית לדעת כמה את טובלת.

היא עושה את זה מתוך רצון טוב ורצון לעזור.

אי אפשר לקלוע לרצונה של כל אישה אז הן עושות את ההשתדלות שלהן ויכול להיות שזה לא יתאים לכל אחת וכאן המקום שלנו לזכור שהן מתכוונות לטוב ולא להגיד שהן צריכות להתמקצע יותר ולדעת למה כל אחת מצפה ואיזה סגנון של שאלה בדיוק מתאים לה וגם לדעת לשאול את השאלה דווקא כשהטובלת במקום איקס ולא במקום וואי.

בסוף, יותר הגיוני לצפות מהטובלת להבין שהבלנית לא מתכוונת לחטט מאשר לצפות מהבלנית לקלוע לציפייה של 50 נשים בערב אחד.

אני טובלת שבע פעמים

ולפעמים מרוב כוונות ותפילות זה עוזר לי 

בנוסף, אני הרבה פעמים מבקשת שיבדקו לי את הגב אם יש שיערה

לא רואה בעייה להעזר בהן

כמו שאת הולכת לרופא והוא עושה את התפקיד שלו ככה בעיני גם הן.

היא גם עוזרת לי לספור. 

גם איפה את מברכת נשמע לי נורמלי, למרות שלא זוכרת שנשאלתי.

אבל לא שואלות כמה טבילות בדרך כלל. אני טובלת כמה שרוצה ואז פונה לצאת והבלנית מבינה לבד שזהו.

ככה הבלנית יודעת שסיימתי ובלי שאני צריכה לומר משהו היא פשוט יוצאת מהחדר ומשאירה אותי לבד לצאת בקצב שלי ובפרטיות.

נהנית מזה.

תכלס אולי במקום עם עומס אין אפשרות להתעכב ובמילא צריך לצאת מייד. אבל עדיין עניין הפרטיות משמעותי.

פעם אחת טבלתי בעיר אחרת והבלנית עמדה מולי מחזיקה את המגבת ומחכה שאני אעלה. הקטע שהוא שהיא לא פרסה את המגבת מול הפנים שלה, אלא הסתכלה עליי! זה היה ממש לא נעים!

אבל זה טוב ששואלות, ככי יש מנהגים שונים. למה זה מפריע לך?

איך נדע..

יש בזה מנהגים שונים, איך היא אמורה לנחש כמה אני טובלת?

אחרת איך תדע מתי להביא את המגבת לראש, אם לצפות או לא ומתי שהטובלת תצא לברך בחוץ.

נשמעת לי שאלה נצרכת

אבל אני אומרת

כדי שכשאני אסיים היא תדע להסתובב ולצאת מהחדר..

אני מעצמי מסבירה להן איך זה הולך במנהג שלי 

בלניות עושות עבודת קודש

נשים מגיעות לטבול זה מצב מביך ורגיש והרבה פעמים מתווסף לזה עניינים של שלום בית בריאות לידה רצון להריון.

והבלנית שמקבלת מינימום יוצאת מהבית בשעות מטורפות צריכה להכיל את כולן ועוד לנחש מה כל אחת רוצה ואיך.

זה לא שלעבודה הזו עושים איזה מיוני רפואה ולא כל אחת רצה לעבוד בזה ואני בטוחה שאף אחת לא מעדיפה לחכות שעות בתור או שהמקווה יהיה פתוח לפחות זמן בגלל חוסר כוח אדם. אז עם כל הרגישות שבדבר צריך לזכור שהן בנות אדם ואם יש לנו רצון שלא ישאלו אותנו משהו או לא יבדקו אפשר להגיד בצורה מנומסת שלא ישאלו.

ונכטן שיש מקרי קיצון של התנהגות לא הולמת אז אפשר לפנות להנהלה בדרישה לשינוי

לא מקנאה בבלניות ולא הייתי רוצה להיות במקומן

יש לי איזה חלום לעתיד להיות בלנית, מודה שבעקבות כל השרשורים כאן על הבלניות המסורות שלא משנה מה יעשו הן תמיד יהיו לא רגישות וחסרות טאקט, החלום הזה הולך ונגנז.

בעקבות קריאה פה של כמה שרשורים בעניין

למרות שהחוויה שלי ממש נעימה וטובה האמת 

זה בערך כמו להיות חמה 

רק שמזה אין איך לברוח ב"ה

על הסוף. לגמרי!!! 

יותר מזה, לא רק בלניות.

לכל אחד כמעט יש תלונות על כל דבר היום...

בחיים לא נתקלתי בבלנית חטטנית או לא נעימה וכו' בשום מקום שיצא לי לטבול.. 🤷‍♀️ נראה לי שבאמת רוב הבלניות רגישות ונעימות ועושות לשם שמים.. זה לא איזו עבודה מתגמלת. להפך. עבודה לא מתגמלת, מלא תלונות ובשעות הכי לא נוחות.. כל הבלניות שאני מכירה הן נשים צדיקות. בלי יוצאת מן הכלל..

תמיד רציתי להיות כמו הבלנית שלנו: שואלת כמה יש לי בבית ומאחלת עוד, מבקשת שתברכי את זאת ואת זאת לרפואה ולחזרה בתשובה ועוד כל מיני ותמיד מברכת בסוף באהבה רבה רבה. 

מסתבר לי פה שזו לא נחשבת התנהגות חביבה 🤭 אז אשאר במקצוע שלי 😅

אבל לא קשה להבין 

שלהמון נשים זו שאלה שיכולה 

להכאיב מאוד!!! במיוחד בזמן רגיש

כמו של המקווה

כמה שנים ובאופן אישי הברכות שלהן ריגשו אותי ממש. אני מרגישה שאפילו ממש ציפיתי להן. פעם הייתה בלנית מחליפה שלא בירכה אותי והתאכזבתי ממש  

זה באמת לגמרי תלוי באישה. 

פעם בלנית אמרה לי לטבול עוד פעם בשביל סגולה לנשים שמצפות. ושמעתי שעשתה את זה לעוד נשים אחריי. זה ממש הפריע לי. מה את יודעת מה יש להן??!

בשביל תוספת קדושה וגם נראה לי שזה היה בימים מתוחים בטחונית (כאילו שיש כאלה שלא🙈) והייתי במוד כזה של יאללה הקב"ה אני "מפרגנת" לך ומבליגה עכשיו על ההערה הזאת ואתה תפרגן לי בהריון.. (לא קרה בסוף באותו חודש😅)

ואחכ כשיצאתי ממש כעסתי על עצמי שהסכמתי כי בתכלס זה לא לעניין לבקש דבר כזה ויש כאלה שזה היה מפריע להן הרבה יותר ממני ולא בהכרח ידעו להגיד את זה. 

בקיצור התבאסתי על עצמי שלא סירבתי בנימוס כדי להבהיר שזו בקשה לא לגיטימית

שאלה כמה אני טטובלת, אמרתי ארבע.

תגובה- "היום חמש!" בטון מצווה

יכול להיות שהכוונה לזו הראשונה שלא נחשבת כי היא רק מרטיבה את הגוף? בגלל שהמקלחת שעשינו יותר רחוקה? וא"א לעשות שטיפה מיד לפני? מנסה להיזכר למה הבלנית פעם ביקשה ממני (הסבירה לי אני פשוט לא זוכרת ברגע זה) 

הלכתית/מנהג שראוי לעשות לפי הוראת רבנים, אז לי לפחות זה משנה... 

של תספת קדושה זה אותו עקרון

למה שהיא תגיד לטבול עוד טביךה בלי סיבה כזאת?סתם בשביל הכיף?ס

לא ביקשו ממני חוץ ממנה.

יש את העניין של ההרטבה של הגוף אבל ממה שאני יודעת זה מעצם הכניסה הראשונית למים.. בלי קשר לטבילה

לא קראה לזה עוד טבילה אלא הכנסה של כל הגוף כמו טבילה בשביל להרטיב את כל הגוף... לא זוכרת ניסוח מדוייק. ראיתי את זה כצורך פרקטי נטו... (ואני לא אוהבת את הכניסות המיותרות למים, עושה לי אדום בעיניים ומדביק לי את הריח של הכלור. אבל אם צריך, עושים... לפחות זו הגישה האישית שלי) 

אני מתה על מים ובמיוחד על להכניס את הראש, לפעמים בא לי אחרי הטבילה שהבלנית תצא ואני אשאר להתענג קצת במים😁

המים חמים ונעימים ובחורף הכי כייף להישאר בהם מלא זמן

אבל אצלנו הבלנית מחכה שאצא ומגישה לי את המגבת אז לא נשארת דקה מיותרת

 אצלי אחרי שסיימתי לטבול היא אמרה לי "תטבלי עוד אחת, זה שבת תוספת קדושה.. " משהו כזה.. 

מאלו שבדיוק מזריקות הורמונים וחוזרות מעוד אולטרסאונד לבדוק את הזקיקים ואת הרירית ואת לא יודעת מה עוד.

זאת שבדיוק באותו טבילה החליטה שהיא מיצתה את ההתערבויות כרגע, ואם אין היריון שלא יהיה.

זאת שיצאה מהמקווה הזה וכמעט נשבעה לא לטבול שוב.

התכווצתי לקרוא

זה היה לי ממש לא נעים

בעיקר כי אני לא כזאת שיודעת "להתנגד" למה שלא נעים לי.. אלא זורמת בחוסר נעימות...

חוץ מהרגישת למי שאולי מצפה ושאלות כאלה יכולות להכאיב

אני ממש בקטע של לסיים עם זה כמה שיותר מהר

וממש לא בקטע של להתחיל לספר על עצמי עטופה במגבת,

או לחלק ברכות..

אני כן מאד מתרגשת מהברכות שלהן, רק כל עוד זה לא דורש ממני כלום... 

לא לענות לשאלות, ובטח לא לעשות עוד טבילות...

אז זה ממש סובייקטיבי...

אם שואלים אותי או לא.

כנראה שזה לא כזה קריטי לי.

אני כן בד''כ מסמלת לבלנית שסיימתי, כדי שתדע לצאת מהחדר לפני שאני יוצאתמהמים.

זה קצת הרגיע אותי התשובות

כי באמת לכל אחת יש מנהגים וספירות משלה 

יש לי קצת ocd

בקשר למקווה

ולא קל לי שם, בכללו5

הרבה פעמים הבלניות פוגשות אותי בפינות....  בקצה שלי

כשאני מתוחה, כשאני מעיינת שעות

 כשיש לי מלא שאלות על חציצות.... 

ותמיד תמיד תמיד הן היו ככ רגישות, מבינות, מכילות, סבלניות... 

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

הגוף לא היה אחרי לידה...

זה משמעותי

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

הזה. חחחח😅🫣

שיעשה לי ובעיקר לא לילדים שלי קונוטציה שלילית

שם שממש אהבתי עושה לשנינו קונוטציה שלילית למישהו שהוא אומנם לא שכן, אבל אנחנו נפגשים איתו על בסיס דיי קבוע... אנחנו הוספנו שם שני קוראים בשני השמות, אז זה לא נשמע אותו דבר

חשבנו על כמה שמות אבל סביב הלידה בדיוק היו לי כמה תלמידים עם השם הזה...

ובא נאמר, לא ממש התחשק לי לקרוא ככה...

החלפנו שם בגלל זה 😉

אגב

היום אין לי מושג איזה שם זה היה 🤣🤣🤣

שעשה לי את המוות, ואמא שלו עוד יותר...

אמרתי לעצמי אין מצב שאני אקרא לתינוק בשם הזה, זה כל הזמן הזכיר לי אותו ועשה לי רע.

יום לפני הברית, אני ובעלי יושבים, מנסים להיסגר על שם ושום דבר לא 'מתלבש' על הילד! רק השם של התלמיד ההוא.. בסוף קראנו לו בשם התלמיד ו-אלף אני כבר סלחתי לו ואמא שלו, ובית, זה כבר בכלל לא מזכיר לי אותו כי כבר יש לי אותו משלי. הילד הזה אחד הילדים המדהימים והחכמים והמתוקים שאני מכירה וזה לא בגלל שאני אמא שלו!!! 🤣 באמת!

מה שאני מציעה שתחכי ללידה ותראי איך את מרגישה עם השם, זה יכול להשתנות לכאן ולכאן.

כי תחשבי על הבת שלך. תשכחי שיש קשר וזה אותו שם.

אבל ידועה האימרה שכשאתה קורא שם לילדים שלך אתה מגלה כמה אנשים אתה שונא (או אם ניהיה יותר עדינות- לא מחבב..)

וזהו, אני לא קוראת בשמות האלו כי אני לא רואה סיבה להיזכר ברוע ובסבל.

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.

גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".

להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.

ועד עד ואם בכלל מצליחה להניח אותם לרגע בעריסה ואז מעירים אותי ואיכשהו גם את התינוק כי יש להם מחשבה שקטנים לא מתעוררים מרעש והם כןןןןןן

קיצר זה משגע

אבל באמת מחלקה שקטה ברמות מטורפות ממש לא מרגישים שבי"ח כמעט..

אבל כן העירו אותי בלילות כמה פעמים חח אז כנראה סתם היה לך מזל מוצלח

שהן לא מעירות.

רק בלילה האחרון.

אבל ניצלתי, כי חתכתי יום קודם

;)

יש הבדל בין מחלקה של ביות לאפס הפרדה? או שזה אותו הדבר?

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

אפשר להשלים בטיפת חלב כמה ימים מאוחר יותר.

אני לא זוכרת שאחיות הפריעו בלילה, אבל זה ממש משתנה...

אני בלידה אחת הייתי בחדר צפוף במחלקה ג עם שכנה מהממת שכל פעם שהתינוקת שלה צייצה יצאה החוצה (בעיניי ממש אקסטרה אני לא הקפדתי) ולעומת זאת בלידה שאחריה הייתי בחדר מהמם בד כאשר לשכנה הייתה תינוקת בכיינית במיוחד ועם בעיה רפואית שגרמה לה לבכות יותר ולא יכולתי לנוח בכלל...

לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.

במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.

אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.

זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט

מוסיפה עוד משהו לגבי הדסה

כמו שכתבתי לך, הבייבי שלי היה מאושפז, עם תמיכה נשימתית ומנוטר במשך 5 ימים

אני אושפזתי במשך 4 ימים ואז שחררו אותי (הלכתי להדסה בייבי כדי להיות קרובה אליו)

כל ה4 ימים האלו לא בדקו אותי בכלל!!!!

לא לחץ דם, ולא כלום

רק בוקר אחרי הלידה נתנו לי זריקה אנטי די והוציאו את העירוי

מאז ועד ששוחררתי לא נבדקתי

ולמה?

כי הייתי צמודה לבייבי בפגייה או בתינוקיה

והם לא טרחו לחפש אותי כדי לבדוק מה קורה אותי

למרות שהיה בהחלט רשום להם שהבייבי מאושפז

כשבאו לשחרר אותי פתאום האחות שאלה למה אין פה שום בדיקות שלך.....

היה הזוי....

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.

אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.

בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.

אומרת לילדים שלי שזה ממש מבאס שאחרים לא נותנים להם תור ונעשה משהו אחר

בדרכ גורם לבכי אצל הקטנה יחסית

וגם גרם לזה שהילד שלי יחסית גדול לא הסכים לפנות את הנדנדה כשהיה תורו ביום אחר ופה כבר לא ידעתי איך להתמודד

ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר

אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.

לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין

ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.

(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.

בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...

אז אני מרשה לעצמי...

איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,

ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.

אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.

אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,

היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.

פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.

אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.

סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.

כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.

למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.

הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.

וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.

אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.

הסתכל עלי ואמר שלא.

הזזתי אותו.

הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.

הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.

איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.

יש אצלנו מלא הורים ששולחים ילדים בני שמונה כזה לבד (פעם היה גם ילד שהיה ברור שיש לו בעיות והוא ניסה לדפוקי את הנדנדה בראש של הבת שלי..)לצערי אני לא מספיק מפחידה כנראה.. אבל האמת שזה מחזיר אותי לימים שטני הייתי ילדה בת עשר וחשבתי לעצמי שאם אני אהיה מבוגרת הם בטח יתייחסו אלי..

אם לא- אז מבהירה להם שהתור נגמר. ואם צריך עוצרת את הנדנדה בעצמי.

אם ההורים בסביבה אפנה אליהם, אם לא- אדאג בנעימות אבל באסרטיביות שהילדים ירדו..

וכמובן שהמשפט שלו חצוף מאד

יש מצב שהייתי פשוט מחזיקה את הנדנדה ומודיעה להם שירדו

גדולים יותר כנראה הייתי מעירה להם והולכת משם אם לא עוזר

לא בקטע רע

אבל אם יש ילדים שתופסים מתקן כבר הרבה זמן והילדים שלי רוצים גם, אני באה ואומרת להם לרדת.

בדכ הם מתיישרים מיד ואם לא והם עם הורה שם אני דואגת לערב אותו.

זה עובד גם לכיוון השני, אם הילדים שלי על מתקן ויש ילד אחר שרוצה, אני אומרת להם לרדת כי זו אחריות שלי שלילדים שלי יהיה טוב ושיהיה טוב לילדים אחרים בסביבתם.

אבל בדרך כלל אחרי שהורה מגיע הם מתקפלים.

האמירות אלייך זה כבר חוצפה מסוג אחר.. וגם לא לרדת אחרי שהורה מבקש כמה פעמים זה לא בסדר..

לחנך אי אפשר , כנראה שלא הייתי מנסה מולם.

אני הייתי מלמדת את הילדים שלי שאם הם רואים חבורת ילדים שליליים שלא מעוניינים לוותר - שהילדים שלי פשוט יתרחקו לאיזור אחר..

הוא התנדנד מלא זמן.. והתחיל להיווצר תור ארוך... אמרתי לן שמעון (שם בדוי) תרד.. יש עוד ילדים. אמר לי רגע אמא עוד מעט. עכשיו חיכו שם גם ילדים ערסים כאלה.. אנחנו גרים בשכונת פיתוח. הוא כולו היה עם פיאות כיפה ענקית קטנצ'יק...חששתי בשבילו כבר. באיזשהו שלב אחד הילדים שאל אותו ילד נו מתי אתה יורד?... והבן 5 שלי עונה. עוד אלף דקות...

ונקרע מצחוק. והאמת גם הילדים האחרים צחקו ממנו ומהאומץ שלו.. . בסוף הוא ירד כמובן כי הכרחתי אותו. הוא לא בכה הוא הקשיב לי כי סך הכל הוא היה ילד ממושמע.. אבל הקטע עם הנדנדות זה כל כך משהו נפוץ והייתי בכל כך הרבה סיטואציות ולמדתי לקחת את הרגלים וללכת... כי יש אימהות שנכנסות לאירוע כאילו מקסימום גנבו לילד שלהם את הבימבה. . . לשחרר וללכת לדעתי הפתרון הכי טוב...

גם להיות הרבה..

אם האמהות בטח נעשה תור וכזה..

אם לא וילדים לא מפנים אז אני אגיד לילדים שלי שהנדנדה תפוסה וזהו...

ילדים נגיד שמטפסים על המגלשה מלמטה ומפריעים אני יותר אעיר אבל גם בגבול הטעם הטוב מספיק לי הילדים שלי אין לי כח לחנך ילדים אחרים...

לא נתקלת במקרה כזה:

ילד אחד על הנדנדה

אחרי 5 דקות מוריד מהירות, האמא מגיעה קוראת לעוד שלושה ילדים אחד אחרי השני כדי שיעלו אחריו.

בשלב מסוים שאלתי את האמא כמה ילדים יש לה כדי לדעת עוד כמה זמן זה ייקח, היא פחות התחברה..

כל עוד לא נתקלת בחוצפה כזאת, כבר טוב.

לגבי המקרה שלך - יש ילדים חצופים, אני לרוב כשמגיעה אם הילדים לא מבינים את הרמז הראשוני, אני ממשיכה הלאה.

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...

השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)

או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

מעניין מה שאת אומרת, בדיוק רציתי להוציא אותו... אז זה רק מחזק את זה.

השאלה אם התור לרופא זה דחוף או שאפשר לחכות?

ועוד משהו אחרון- מה העצות להפסקת דימום? אף פעם לא התנסיתי...

אם זה לא דימום חזק אז זה לא דחוף.

עיצות לקיצור והפסקת דימום-

1. לשתות מיץ מלימון כל בוקר, במקרים קשים לשתות אחד בבוקר אחד בערב. להקפיד רק מהיום השלישי לווסת ולא לפני כן, ועדיף לטובת השיניים לשתות את זה עם קש.

2. לשתות הרבה מים

3. לא לעשות פילאטיס ומאמץ פיזי

4. ביופלונאידים לפי המינון המומלץ המצורף

5. לקחת ברזל וB12

6. לשבת באמבטיה חצי שעה ו/או לשטוף ישירות את האזור בתכיפות במהלך היום

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לא חשבתי שמישהו זוכרת... תודה!

לקחתי ממך כלכך הרבה השראה ולגיטימציה לא לשטוף כלים..

ולא רק את זה (איך עושים אימוג'ים??? חח)

ברוכה השבה!

אני עדיין קוראת אותך ומחכימה המון...

אל תאחלי לי לשוב, אני לא רוצה להתמכר...

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

והכל היה בסדר