חשבתי הרבה יותר.

ואם תשאלי למה..

אז את עונה כלכך בוגר ואחראי.

ממש!!!!! 

בעלי באמת אומר שיש לי נפש של סבתא חח..

@מקסיקנית 

@כבתחילה 

יצא כמה פעמים שכתבת שאת חושבת גם על השעון הביולוגי המצקתק ולכן חשבתי שאת בת 35+

מבחינתי לגיל שבוארצה להרות. ולכן..

מוגזם לדבר על שעון מתקתק בגילי

בעיניי לא

כי אני לא רותה להרות כשאני נושקת ל40

אני מרגישה שהיום החברה דוחפת אותנו להביא ילדים מוקדם ולסיים מוקדם ככה שזה ממש לא חריג ולא מוזר לסיים ללדת בגיל 35+-

במיוחד אם את חושבת לא רק על הילד הבא אלא על גודל המשפחה שאת רוצה ועד איזה גיל את רוצה ללדת

אי בת 28 ובהחלט חושבת על הגיל ביחס לגודל המשפחה שאני רוצה

(ככל הנראה לא אגיע אליו)

10 ילדים, בלי עין הרע.. אולי לא עשרה, אבל כן מעודד שאפשר משפחה לא קטנה בכלל גם כשמתחילים ללדת אפילו בגיל 30+..

ובהחלט מעודד

רק צריך להתפלל לכוחות ולפוריות

כנראה שפחות רלוונטי לי מכל מיני סיבות

הראשונה בהן היא שבשונה מחמותך שזכור לי שכתבת שילדה מאוחר בגלל גיל החתונה,

הסיבה שהבכורה שלי בת חצי שנה היא לא רווקות מאוחרת

שמחים במה שיש לנו, ב"ה,

הילדה שלנו לא מובנת מאליה בכלל.

גם יודעים שככל הנראה לא נגיע לגודל המשפחה שהיינו רוצים, וזו התמודדות.

8 ילדים מגיל 29 עד 45...

אני בערך בגילך

(בחודש אב יהיה לי 30😱)

ואני לגמרי חושבת על זה.

בן אדם מתכנן ואלוקים צוחק

אבל אני לא חושבת שארצה להיות בהיריון אחרי גיל 35.

ובהתחשב בזה שממש קשה לי כרגע, אני מפחדת שאתעכב מדי עם הרצון לילד הבא ואז גם היכולת תיפגע.

זה לגמרי שם.

❤️

כי את בוגרת ונשמע שיש לך ניסיון..

מגיל 6

היא רק בהריון ראשון ב"ה, אבל מבחינת ידע ונסיון, כאילו גידלה 5 ילדים.. זה בגלל שהיא דודה מגיל ממש צעיר וגם בת יחידה.. טיפלה באחיינים שלה מגיל צעיר מאוד

אבל סתם כי את גרה בחול. 

ואולי הנחתי שאת של בשביל שליחות? 

הידועה ביניהם, קהילה של חלאבים (יהודי מסוריה במקור).. זו קהילה אורתודוקסית חזקה וותיקה מאוד.. הם לא צריכים שליחים חחח

זה מדהים אותי איך מגיעים לכל מקום!! מהממים!

ואני רואה שאת יודעת הרבה על יהדות מקסיקו! כתבת כמעט מדוייק!

וחב"ד יש באמת בכל מקום לא התכוונתי לחב"ד..

עשו שלילות במקסיקו. 

אבל זה היה גם בגלל העברית הממש טובה שלה. 

העברית שלך מושלמת! 

לדבר זה אחרת.... המבטא קשה לי

מרגישה מבוגרת 

לא יודעת למה

אבל אומרים שאני נראית הרבה פחות

ביום יום אני מרגישה מה זה כבדה (לא במשקל.. אני דווקא רזה חח) קשה לי ע שינויים ודברים חדשים

אני כאילו נשארת מקובעת לדברים וזה נראה לי עניין ש זקנות

פתאום לא מרגישה צעירה. 

תמיד בסקרים האלה הייתי הכי צעירה.. 

מסתבר שעם שלושה הריונות ולידות עוברות כמה שנים בלי ששמים לב.

בגילאים האלה פחות משנה הגיל. רוב החברות שלי ביומיום בטווח של 22-30 וכנ"ל החברים של בעלי.. זה יותר תלוי שלב בחיים, ופחות גיל ספציפי.. אני מוצאת יותר עניין חברתי עם מי שבשלב שלי, נשואה עם ילדים קטנים, גם אם היא קטנה ממני בשנתיים או גדולה בארבע-חמש-שש..

חברה שלי מהישוב גדולה ממני בשמונה שנים. אבל הילדים שלנו באותו גיל וזה באמת לא משנה הגיל.. 

29

אמאלההה

אבל ברווור שמחמאה😘

אם כי כשחושבים על זה גם אני קרובה כבר לשלושים ולא מרגישה כזה מבוגרת חח אז מחמאה גם להיות בגיל שלנו😌😁

מתחברת להרגשה

אולי זה לא כל כך קצר (ביחס לשאר הבנות פה בפורום), ובכל זאת אני מקווה שהחיים שלי קולעים למטרתם

בקטע מחמיא לגמרי, כן?

סתם, האמת שמבחינת מראה ומבחינת הקול שלי אני נראית ונשמעת צעירה מהגיל שלי... בקטע מפדח לפעמים...

לא מכירה אותך אז לא יכולה להגיד על המראה

האמת שהזדהיתי עם מה שאת כתבת על עצמך - שאני לפעמים מסתכלת על החיים בכבדות כזו... אבל תמיד הייתי כזו - הייתי ילדה מאוד רצינית וחושבת

מתברר שאת רק בשנתיים וחצי גדולה ממני, אבל אני מסתכלת עלייך כעל מישהי עם הרבה ניסיון וחכמת חיים, כלומר, חייבת להיות מבוגרת ממני באופן משמעותי...

(אם כי יחסית דווקא אין לי הרבה ניסיון חיים - וברוך ה' שכך, שלא הזדמנו לי הרבה התמודדויות משמעותיות בחיים...)

שגם אני הייתי פה בגיל הזה..

זה מצחיק אותי לחשוב שאני ממשיכה פה שנים עם אותו ניק

עולם וירטואלי כזה 

כאחת שאין לה חשבונות פייסבוק וכאלו זה ממש מצחיק אותי איך יש לי פה כבר כמה שנים חשבון עם שם אנונימי כלשהו ואני מנהלת שיחות עם בנות אנונימיות

סתם עוד מחשבה של אישה זקנה 😆

דבר שני, באמת נראה לי שהרבה ממי שכאן שנים לא נמצאת ברשתות החברתיות. אני גם לא נמצאת בשום רשת חברתית אחרת.. כמו פייסבוק וכו'..

אני כאן מגיל 25 בערך, ולא נמצאת ברשתות חברתיות אחרות (חוץ מווטסאפ) - ממש גדלתי כאן בפורום

פתחתי את הניק הזה בכיתה יב נראה לי

השתמשתי בו מעט מעט..

רק אחרי שהתחתנתי הוא נהיה רלוונטי באמת

אני הכרתי פה את בעלי...

תמיד עניין אותי איך זה עובד

אתם ממש שידוך של הפורום?! 

גם את @כבתחילה ?

זה היכרות ספונטנית בפורום.

שימי לב שיש פורומים של נוער וצעירים, שם התכתבנו בגיל 17, עברנו לפרטי, נפגשנו במציאות, היינו חברים תקופה מסויימת ואז התחתנו..

שהכרתם דרך הפורום.

וואי ואיך ידעת שהוא אמיתי ושפוי? זה אפילו לא פייסבוק שיש תמונה ואחיזה במציאות. לא?

מבחינתי כל הניקים חייזרים עד שלא יוכח אחרת🤭

ומקסימים שהכירו כאן.. 

זה חמוד ממש!

סתם מסקרן אותי איך זה הולך בדיוק ומה ההורים חושבים על זה וכו

בקטע מתעניין בלבד

לא בקטע רע

אני מכירה שהכל עובר דרך ההורים רק אצל חרדים, ואנחנו לא חרדים אז מה הבעיה? כל האמצעים כשרים

לגבי הלסמוך בלי להכיר, ספציפית כשעברנו לפלאפון ראיתי שהשם משפחה שלו מוכר לי ומסתבר שההורים שלי ושלו גרים באותה עיר ומכירים. 

לכן לא פחדתי, גם ברור שנפגשים במקומות המוניים ומספרת לחברה שתתקשר כל כמה זמן לבדוק שאני בסדר וזהו..

שאלתי איזה ניקים מכירים אותו וגם הא נתן לי מספרים של ממליצים. גם אבא שלי ברר עם הרב שלו... (אחרי שידעתי מאיפה הוא אבא שלי התקשר לרב משם)

תודה על השיתוף

אבל מה זה לכתוב דבר כזה בלי לגלות מי בעלך?

מוזמנת להכנס לכרטיס אישי שלי יש שם קישור לשרשור אירוסין שסיפרנו לפורום. 

בכל מקרה

זה @פתח האוהל ❤️

או לא אותם פורומים

לא הייתי בפורומים של הנוער

הגעתי ישר לצמ"ע ולנ"ו

לא מצלצל לי מוכר הניק

ישר לפורומים של הנוער למיניהם..

וואלה היו תקופות שהייתי שורצת שם. חח נהייתה אחלה של קהילה עד שכולם עזבו/התחתנו/התנתקו.

אני עוד זוכרת איך כל הפורום חגג כשנולד לכם הבכור...

הייתי פעילה בפורום לקראת נישואין וזוגיוץ ולא הסכמתי לרעיון של להכיר מישהו בפורום...

בסוף בעלי כתב לי בפרטי, בהתחלה סרבתי אבל אז אמרתי טוב ננסה...

התכתבנו קצת, בררנו הרבה, ויצאנו... ברוך השם

אבל כן יצאתי לדייט עם מישהו מהערוץ.. הוא היה מספיק ישיר ואמיץ כדי לפנות אליי בשאלה אם יתאים לי לצאת.. אהבתי דברים שהוא כתב,  עשינו חוק הדתיים השלובים, מצאנו מישהי ששנינו מכירים במציאות והעברנו פרטים דרכה וזהו.. כך נפגשנו.. 

בפועל לא התאים אבל זה לגמרי דברים שקורים פה

יצאתי עם שני בחורים מהערוץ (יש לי ותק בניק קודם, לכאן הגעתי נשואה)

והיו עוד 4 מהערוץ שהציעו לי לצאת איתם וסרבתי, כנראה עודף פעילות בלנ"ו בתקופה הרלוונטית

עודף פעילות😅

מרגישה פה סבתאלה בוייבלה

חשבתי שאת בגיל שלי... אני 28 (קצת עיגלתי יותר מדי בתגובה שלי חחח)

מתכחשת לזה!

והתחלתי פה באיזור גיל 23/24😅

וכל פעם מופתעת מחדש. מרגישה עדיין ילדה חסרת נסיון...🙈

את עו"ד, נכון? 

ב"ה.

אבל נראית הרבה יותר צעירה

והבעיה היא שאני מרגישה פיצית...

באמת סקר מעניין

ואני גם שואלת את עצמי איך זה קרה... לפני שנייה הייתי בת 17, ורק חלמתי להתחתן וללדת ילדים! איך זה כבר התגשם?

גם אני מרגישה שהרגע הייתי בחורה.

אבל במחשבה שניה --אני מודה לה' על כל הטובות שנתן לי מאז היותי בחורה.

בעל וילדים ב''ה.

שזה הכי הכי בעיניי

מגיל צעיר...

מרגישה מתאימה לגילי

באלו

לא יאומן 

יש כאן מלא שהייתי בטוחה שהם הרבנ יותר צעירות כי הם נשמעות שייא זורמות ולא מתנשאות🙃

פתאום חושבת שאולי לא כל הנשים המבוגרות האלה שבאות לגינה ומסתכלות עלי כמו תינוקת עם ילדים, הם כבדות ומתנשאות.. יכול להיות שיש גם מבוגרות זורמות😜

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

למרות שהייתי בהריון בסיכון מאלף סיבות באמת משמעותיות מהסכרת הכי התבאסתי

בפועל זה היה הריון שירדתי מלא במשקל ולא עליתי כמעט וכולם החמיאו לי שאני נראית מהמם, וב"ה התלחתי להיות מאוזנת לגמרי עם תזונה

שזה מהמם ברור

אבל קשה לי לעכל את זה

ובכלל תפנה אותי בטח להריון בסיכון וזה כבר אין ליד הבית ויטרטר אותי יותר ובכללי מרגיש לי שהכל נהיה מסובך 

זו לא סכרת כי את צריכה שתי חריגות

ממני, שרק לפני יומיים גיליתי על סכרת ועכשיו בגמילה מסוכר 😔 

כן אבל הראשונה גבוה ממש  

לכן אני לחוצה

זה השתנה ומספיקה חריגה אחת כדי לתת אבחנה של סכרת

ממליצה על הסדרה מתבגרת של עידן ניידיץ.

אזהרת צניעות.

אבל היא בת ארבע...

משהו נוראי.

ב"ה התמדה בזמן איכות איתה עשתה פלאים לדיבור הכללי המתלונן מקטר ולטון הבלתי אפשרי

כי דבר מלווה בבכי , טריקת דלתות ושכיבה על הרצפה

🙄

כל תשובה זה

יאללה יאללה

זה פשוט עולם אחר, לחוות את זה כמורה

ןלחוות את זה כאמא.

אמנם זה נתן לי הרבה כלים לקראת השלב האימהי,

אבל כמורה את הרבה פחות מתערבבת ממה שעובר עליהן..

לא קיים בכלל, רק אצלך

אצל כל השאר הילדים מושלמים

(תקראי כמובן בטון ציני)

לכולם יש קשיים עם הילדים, זה תקין, נורמלי תואם גיל.

העיקר לנשום, לדעת שזה תקין חלק מהבנייה של הזהות מצריך התנגדות למבוגרים 

אחרי שאת מתאמצת להקשיב ולא להתרגז על החוצפה של כל הטענות והמענות "את בכלל מקשיבה לי??"

ארררר

"אבל מה עשיתי" ?? בטון כזה

והכי מעצבן שהם מנותקים מהמציאןת לגמרייי 😡

כאילו אתה באמת לא מבין מה עשית ולמה התעצבנתי?? 

כמו: אמא זה ממש מעצבן שלמלפפון יש טעם של מלפפון.(בת 16)

עוד פנינה:עצבנית עצבנית טוענת שאוף צאו לי מהחייםּ הציורים שלי יוצאים זוועה,(ציור ריאליסטי שנראה תמונה ממש רק הגוונים היא לא אהבה,מה לעשות שזה מה שבחרת לצייר?)

עוד אחת: (בת 17)

אין לי כח ללכת לקנות בגדים בחנות ולמדוד זה מוציא את כל החשק לנתלבש בכלל

אני: אין בעיה אל תלכי לקנות

היא:אני אזמין משיין

אחרי שעה :אוף אין שום דבר נורמלי שם

אחרי עוד שעה :אמא מצאתי כמה דברים

אני:איך?

היא: כתבתי בגדים של זקנות🤣

הוא14) זה ממש נורא הבית הזה.

אני: מה עכשיו?

אתם אף פעם לא מסדרים כאן,מאת המבלגן הראשי

ממש עצלנות.

כל דבר הוא:כן ,כן,עוד שתי דקות.

בערב שים דבר לא קרה הוא:כן,כן אמרתי עוד שתי דקות מקודם

הוא(19)אף פעם לא מבינים כאן דברים בססיים

אני: אוקיי תן דוגמה

הוא:אין לי עכשיו(אף פעם אין לו אבל זה משפט שיוצא לו הרבה)

איזו ילדה קורעת!

בת ה-17 שלי כל הזמן אומרת שהיא צריכה להעסיק מישהי שתקנה לה בגדים, כי אין לה סבלנות לחפש.

הוא: כל דבר את לא מרשה

אני: אומלל

הוא: מאיפה למדת את המילים האלה

אני 😂

המתבגרת (15) כל הזמן צועקת על הקטנים שלא יתקדמו, שלא ירוצו, שיזהרו מזה ומזה...

אני אומרת לה- אני אחראית עליהם.

היא- אבל את לא באמת אחראית.

אני- לך לא היתה אחות גדולה שדאגה לך, ובכל זאת איכשהו יצאת בסדר.

היא- מי אמר שיצאתי בסדר?

ואיזה לחץ הם ילכו לאיבוד הם יעלמו....

תרגעי נשמה גם את עשית את זה 

חוזר הביתה בלי אחיו הקטן.

שואלת איפה הקטן?

עונה: למטה

אני יורדת לחפש אותו, הולכת לסוף הרחוב, לצד שני, לפארק, לא מוצאת. חוזרת הביתה לראות אולי חזר לבינתיים.

הבחור אומר לי: אבל הסברתי לך שהוא למטה בשביל ליד המדרגות מאחורי המבנה..

אני מסתכלת עליו בהלם: אתה אמרת מילה א-ח-ת

אמרת: למטה!! הצלחת להגות רק מילה אחת מתוך המשפט.

וואי שיהיו בריאים עם האוצר מילים השופע שלהם 😄😄

והיה לו חוג באותו יום

התקשרתי למלמד, חיפשתי ברכב ברגל איפה לא

בסוף הלכתי לשכנים לשאול אם ראו אותו והוא היה שם

אמאלה נלחצתי ברמות באותו יום

אם הבנות שלי מאחרות הן ישר יתקשרו מחברה או אמא שיראו בסביבת ביה"ס... הוא קצת יותר משוחרר... מעניין העניין הזה

אמרתי לבעלי שממש קשה לי להכין בגדים לשבוע שחל בו, כי זה יוצא השנה יותר מדי ימים (כן, ספרדייה מפונקת🤭 אבל פעם הייתי אשכנזייה!).

אז הוא ניסה לשאול בעדינות אם אני מסוגלת ללבוש את אותו בגד כמה ימים.

מיד הגיב המתבגר בן ה-14: "מה הבעיה ללבוש אותו בגד כמה ימים? אני עושה את זה בלי בעיה!"

(כן, ואתה גם מריח בהתאם🤦‍♀️ סתם, ב"ה עוד אין לו הרבה ריח, חוץ מהרגליים, שזה יכול להיות איום ונורא...)