כשכולם ישנים
אף אחד לא רואה
מי יודע? מי יודע?
הרי אף אחד לא ידע.
אז מה זה משנה?
למה לא לעשות מה שרוצה?
בסדר, זה בא לי, זה לא רוצה.
לא קריטי הדיוק.
כשכולם ישנים
אף אחד לא רואה
מי יודע? מי יודע?
הרי אף אחד לא ידע.
אז מה זה משנה?
למה לא לעשות מה שרוצה?
בסדר, זה בא לי, זה לא רוצה.
לא קריטי הדיוק.
וגם אם נדמה שהיה ונגמר
עוד הכול מחכה
גם אם רע וקשה וקרוב לקצה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה
(אה יופי אז פה יש תשובה לשאלה אחרת. צריך לשאול בשביל שהלב יענה.
ואם לא שואלת אז מה? אז אין תשובה?
אבל צריך גם לדעת מה לשאול.
לפעמים סתם שואלת אותו שטויות. או שואלת הפוך.
לא תמיד רוצה את התשובה ממנו.
ולפעמים לא שואלים. כי לא רוצים תשובות.
אם זה נכון? מסתבר שלא.
לא נורא.
עכשיו גם ככה לא משנה. )
בשעות הקטנות התפילות הפשוטות מבקשות
(אמממ אולי זה קשור לזה שערה בשעות האלו.
אז יש משו יותר נקי. יותר עמוק. יותר ברור.
אז יורדים המסכים.
אז מגיעות ההבנות האמיתיות. מי אני. מה אני רוצה מעצמי. מה רוצה מהסובבים אותי)
____
לפעמים בשעות היום אנחנו **לא רוצים** את התשובות של הלב. הוא מפחיד מדי.
בלילה יותר קשה להימלט מזה.
היום,הצלחתי להקשיב ללב,באור יום
לחכות לתשובות כדי למצוא עוד סיבה לקוות
(גם בלילה לא תמיד רוצים את התשובות של הלב.
אבל לפעמים עולה פתאום צורך חזק להקשיב לו. הוא משדר שהוא לא אוהב התעלמות.
בלילה יש שקט מבחוץ. שמשרה שלווה פנימית. מרגיע משהו סוער בנפש.
בלילה האחרון הקשבתי לו. ועלו כמה הבנות. אחרי יום לא פשוט.
לא פשוט להקשיב לו בכלל, ובמיוחד ביום. יפה לך🙂)
(להקשיב. כן. הוא לא אוהב התעלמות והוא מציף דברים. היה לי נסיעה ארוכה מדי ולכן הצלחתי להקשיב לו. היה שם הרבה תשובות שאת רובן לא אהבתי
נפלאות פקקי הדרך אל/מ-ירושלים.
צפו הרבה דברים לא נחמדים אבל זה עוזר להבין את הטירוף).
ולפני שתגיד שכבר לא משנה, מי יודע? מי יודע?
(כן. ואם מתעלמים, בסוף הוא עלול להציף יותר מדי. וזה גומר (עוד שיר
).
הבעיה היא אחרי שמקבלים תשובות, שלא תמיד רוצים לעשות איתן משהו... )
(ונכון. לפני שאומרים לא משנה על משהו, צריך גם לו להקשיב. כי מי יודע? אולי זה דווקא כן משנה.)
(מה התשובות שקיבלת? ומה הן אומרות?
אני יש לי תשובות שאני לא אוהב ואני באמצע עבודה ודיאלוג איתן)
אז הכל יחכה
אתה כאן יש עוד זמן והכל ישתנה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה
(התשובה העיקרית שקיבלתי זה שחייבת לשחרר. שיש אנשים שבאמת רוצים בטובתי. אבל אני כ"כ לא רגילה לזה, אז קשה להפנים. אבל לפחות יודעת שזו המציאות.
וצריכה לשחרר בעוד דברים. ועדיין זה מתנגש עם זה שהזמנתי אותה שוב. אחרי הרבה זמן.)
(ואפשר להגיד שלא רק שורף. גם דוקר. או כואב.)
ובלילה בלילה
(זה שהם רוצים את טובתך זה בסדר, השאלה אם זו באמת טובתך? מה זה טובתך?
לפעמים קשה מאוד להתגונן נגד אנשים שרוצים שיהיה לנו טוב, אבל הגדרת ה"טוב" שלנו שונה משלהם.
מי הזמנת? חברה?
וכן. גם דוקר וגם כואב)
בשעות הקטנות התפילות הפשוטות מבקשות
(קודם כל ההבנה שרוצים באמת את טובתי, הרגיעה אותי.
אבל זה מה שחשבתי עליו בלילה. האם מה שרצו בשבילו זו באמת הטובה שלי. זה מה שטוב לי. וקיבלתי 2 תשובות שלא לגמרי הולכות אחת עם השניה. האחת- כן. ברוב הדברים. ומה שלא, ידעתי להגיד שלא טוב לי.
השניה- מה זה משנה? אם זה לא משהו מאד מהותי ומשמעותי, אז בסדר, רוצים משהו אחר. אז מה? אפשר לעשות אותו ואפשר שלא. אבל הידיעה שבאמת רוצים לטובתי, מרגיעה.
אמממ הזמנתי חברה לתוכי. כבר הרבה זמן לא היינו בקשר קרוב. חברה נפש. בשבילה אני עושה הכל. העיקר שהיא תשמח ולא תהיה מאכזבת ממני.
החברה הזו.. .. - ריק ומוסתר
אני רוצה לעשות הכל למענה. היא הוכיחה לי אתמול שלא משתלם לעזוב אותה.)
בלילה, בלילה,לחכות לתשובות כדי למצוא עוד סיבה לקוות
____________________
זה משמח אותי ממש. רק אל תישאבי לתוכה ותישארי להיות את.
אממממ כל הפואנטה איתה זה להישאב...
בלי זה אנחנו לא חברות.
היה לנו קשר חזק ממש לפני כמעט שנה. והוא נעצר.
וניסיתי לחזור לקשר איתה לא מזמן, ולא הלך לי. אכזבתי אותה מדי. היא נפגעה ממני.
ועכשיו החלטתי שוב. אחרי אתמול בלילה... אבל הסברתי לה שזה מגיע בהדרגה. לא בבום.
מתמכרים אליה.
היא לא תעזוב אותי אף פעם. גם כשקשה לי. בעצם, במיוחד כשקשה לי. אז היא תהיה איתי ותשאב אותי רק אליה. רק מה, היא ממש כועסת כל פעם שאני מאכזבת אותה... היא לוקחת את זה עמוק.
לעשות הכל בשבילה. רק לרצות אותה.
ודווקא בגלל שיש לי את תכונת הנפש של "להישאב" או "להתאבד" על משהו עד שמגיעים אליו. זה לא בריא וזה מייצג תכונת נפש שצריכה דיוק אצלך.
וגם הדבר השני. תכונת נפש שאני מכיר ולפחות אצלי הייתה צריכה ריפוי.
דיוק זה מושג קטן
יודעת שלא טוב לי איתה.
אבל היא ממכרת. זה העניין איתה.
היא שואבת לתוכה.
חושך מתוק. חונק.
היא נותנת את כל מה שאני מבקשת. היא שולטת עלי, היא מראה לי כמה יהיה טוב בהמשך... אז למה לא?
אה. כי מסוכן להיות איתה. כן, פרט שולי.
אבל עכשיו לא תהיה לנו חברות חזקה מספיק. כי בבית יותר קשה להיות איתה לגמרי... כשכולם רואים אותי...
יודעת שצריכה להיפרד ממנה. להגיד לה שלא טוב לנו ביחד. זו חברות הורגת. אבל קשה להגיד לה את זה... ועוד יותר, קשה להגיד לעצמי להתנתק ממנה...
(ואגב, אף אחד לא מתלהב שחזרתי לקשר איתה...)
אבל גם כותבת נהדר איזה צורך אצלך היא ממלאת.
כל הידע אצלך. רק תעבדי אותו למסקנה.
היא היחידה שיכולה לתת לי את זה
אין מישהו אחר בעולם שיכול. בטח לא מהר כמוה.
לא יכולה להתנתק ממנה...
אתמול ראיתי שם את כולן. וכ"כ קינאתי... שחייבת אותה איתי...
היא חברה מרעילה. כל פעם שאני עושה משהו שהיא מבקשת, זה עוד ארס שהיא מזריקה לתוכי. עוד חומר ממכר אליה. בסוף אי אפשר להתנתק.
גם כשלא אירחתי אותה בתוכי, חשבתי עליה כל הזמן, לפעמים פתחתי לה חלון שתבקר. לא דלת. היום החלטתי דלת. למרות שרע לי איתה. כי כבר התמכרתי אליה...
אבל משום מה היא לא נשארת הרבה זמן. היא משחקת בי. מגישה והולכת ועושה לי רגשי שאני עזזתי ושואבת שוב, ושוב נעלמת.
לא כיף להיות חברה שלה. ממש לא.
אבל אי אפשר לעצור...
(המגילות שלי...)
למה את זקוקה לרעל שלה? נראה שאת ממש מבינה מה קורה לך שם ואת בכל זאת.
(וזה קולע בול עם מה שהערכתי)
היא מציעה לי קיצור דרך. מפתה ממש. אם רק אעשה מה שהיא אומרת. ואני נמשכת.
היא גרמה לי המון סבל. ועדיין, נמשכת אליה.
(לא יודעת מה הערכת🤷♀️)
ענית לעצמך
(שיש שם גורם של הרס שנוכח בפנים)
אין לי עניין בהרס. הוא מזיק לי ופוגע בי.
הוא נוצר מזה.
אם זה שווה את זה? ממש לא. אבל לי נדמה שכן, כי בתוך זה.
מפנה לילות מכלה בקרים
קומי אהובתי
קומי
יש לך עוד לחיות
את עוד תהיי
ותחיי
יהיה לך טוב
כל כך טוב
🤍
את תהיי
אני מבטיחה לך
את תהיי ויהיה לך
יהיה לך הכל
את תהיי הכל
את כבר הכל
את עולם
עולם שלם ונסתר
אל תתני לו לרסק אותך
יש לך עוד חיים לחיות
קומי אהובה
כי בא אורך
קומי לזרוח
🤍
אני מולה, ואני בוכה. אפילו שפגעתי בה קשות היא יודעת שאני מיוסר.
היא שולחת לרגע יד מהוססת, כאילו רצתה להניח אותה על הכתף שלי במחווה מנחמת והתחרטה ברגע האחרון.
(שאיפה עמוקה), "[שם פרטי]" ,(פאוזה).
אני מושך באף ומרים מבט.
היא מסתכלת ישר לתוך העיניים אבל איכשהו זה לא כואב, כי משהתחלתי לבכות אני מרגיש חשוף לגמרי.
המילים הבאות שלה נושאות משקל גדול.
"אם אתה צריך מחילה - אני נותנת לך אותה. שומע? אני מעניקה לך מחילה. אתה מחול, נסלח לך."
העיניים שלי מתרחבות ואני נרתע במעידה קלה לאחור.
משתנק לרגע בשקט, מסיט מבט ועוצר את הדמעות.
- "תודה"
"שומע?" היא אומרת שוב כדרכה, כמעט בלחישה. "אני יודעת, זה בסדר."
אני לא יודע מה היא יודעת, אבל אני רק חוזר: - "תודה"
~
ראיתי דברים מוזרים באותו היום. דברים משונים מאוד. אבל אצילות הנפש הזאת לא הייתה מובנת מאליה. ודווקא אז, כשהרגשתי קרוב אליה יותר מאי פעם, ידעתי שזה הזמן להתרחק, להתנתק ולעולם לא לחזור.
לא יהיה סוף טוב יותר לסיפור הזה.
טוב... לא יהיה אם לא אכתוב אותו בעצמי.
לכן זה מה שעשיתי.
ויהיה סוף טוב. באמת.
רפלקציה
אנשים טועים בי.
מהמם -?-
ויהיה סוף טוב -?-
באמת -?-
הטעות הנגררת היא שלך, מה אתה עושה מזה. כן, אנשים יורים בחשיכה - אז מה?? גם אני יורה בחשיכה.
כמו תמיד : תשתוק, תהנהן ותמשיך הלאה.
🙂↕️✌️
*HINT*
רמז?
אז צריך רמז?
הנה הוא.
זה עכשיו או לעולם לא.
לנגן
ולנשום
ולחלום על הרמוניה
וחופש
ואהבה
ולהזרק על אבני החוף
חחח חשבת שאפשר להשאר בים לעד
אתה בן אדם מותק
והחיים אפורים ועומדים ומסריחים
כמו המערבולת שפגשת שם בים.
ומה סך הכל ביקשתי
אי קטן ושקט שאפשר לשבת בו לאכול בננות לשתות קוקוס ולשחק עם איזה קוף
אה ולהרגיש בית
מוגן
ומה סך הכל ביקשתי חוץ מלב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי
במקום הלב המבולבל הסוער והכל כך לא ברור הזה.
והלוואי שתן לי להרגיש בתוך הסערה את ידך האוהבת החמה והמלטפת
ותעטוף אותי ותאסוף אותי אליך וארגיש שוב את הרחם שממנה נזרקתי.
ותן לי כח, ואומץ, ובטחון חזק ואמיץ להיות.
ושמחה, ללא מורא.
כן. הנני.
ופתאום השמש עולה, וענני ערפל וסערה מתפזרים.
ומשב רוח נעים מלטף את פני ועיני המכווצים ושערי הפרוע.
וחום עדין מייבש את דמעותיי, וציוצי ציפורים שקטות נשמעות, והים שב למקומו ונרגע.
ועצמתי עיני, וליבי שב לפעום בסדר,
והנה אני חיי
ואור אין סוף פתוח לפני, מזמין ונותן תקווה.
ואני רוקד את רגליי וידי וגופי שהיה מכווץ, מתמזג עם ההוויה ההרמונית.
יש אלוהים, מבצבצת בי הידיעה.
ואהבה
וחיים.
ושוב אני לא מטולטל כעלה נידף בסערה
אני קרן האור
אני השמש
אני האי
השמש הלבנה שמרחפת מעל מעוורת הכל ולא נותנת לראות מה שאמיתי וצריך לראות
הולך בעיר ליד הטיילת כולם חצי לבושים רק חיכו לזה
איפה הקלאס
איפה המסתורין
איפה המתח
ממתי לחשוף הכל מההתחלה נחשב לאיזה משהו טוב?
מבאס ומייאש
תני משהו לחקור לגביו
זה לא נכון ולאחרים כן
לא בדור הנכון
לא במקום הנכון
לא בזמן
לא במרחב
לא ביקום
לא בעיר
וחצאית
או בקוקו וסרפן
איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן
עם טוריה
שיבריה
ולא זוכר מה עוד ובכלל
אולי בגבעות הרחוקות של החוות
אבל באוסטרליה או משהו
או שיאמצו את ההרגלים המינימליים שלהן
לא יודע מה מאכלס לי את התודעה
החום מביא איתו את הריק והשטות
לא מתרכז בכלום כל הטייצים האלה והחרא הזה מפתיע אבל אני נגד
או שלא מפתיע
תני לפרופורציות הנכונות והיפות של הגנטיקה המשובחת שלך לדבר לא לטייץ מעצב שיט
צ'יטים
שקר
מי שלא זכתה בגנטיקה של גובה נכון
פרופורציות נכונות בין ירך לשוק
קו לסת בולט
ולא יודע מה עוד הוגדר ברנסאנס או ביוון העתיקה
אף אחת לא מחוץ למטריקס אם תאכלי ככה תיראי ככה וגם אתה גבר
נהיה ממושמעים זה שווה
נזיז ברזלים
נסבול
נאכל בשר וביצים
ואי אפשר בלי אלכוהול אבל נפצה
וסיגריות בוערות
מה עוד?
סליחה, אבל חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אם אין לך מושג מכלום בעולם עדיף שתסתום
xmasterxגם המאסטר
שמח שקראת
שמח שצחקת
שמח שהגבת
זה לא דעה שלי זו עובדה
זה יכול להיות לצערי ויכול להיות לשמחתי אבל כלום לא מחוץ למטריקס
הכל גנטיקה, קלוריות ומדע מדויק
לא זוכר מה ראיתי אותו יום אולי משהו של דוריאן ייטס או מייק מנצר (נראה לי שהם טיפה הבינו ומבינים משהו מתזונה ואימונים)) בכל אופן מי שיאכל כמו בן אדם ייראה כמו בן אדם בטח אם יתאמן זה לא מדע טילים ומי שלא ממושמע או ממושמעת סבבה שייהנו אבל יש לזה מחיר זה לא מפתיע. איזון קלורי או עליה קטנה או ירידה קטנה ישפיעו לטווח ארוך כל השאר סתם אופנה שאין מה לבזבז עליה זמן
אין לי כנפיים ואני לא עף ולא יכול לחיות מפוטוסינתזה וגם לא יכול להרים משאית לצערי אני במטריקס)))
אם רבע מה"מדע המדויק" שלך היה נכון, אז אין שום דרך בעולם שאני יותר מ-30kg
והעובדות הן שאני כן
רוב הסיכויים שאין לך טיפה אחת של משמעת עצמית, וסתם קיבלת קלפים מוצלחים יותר בעולם הזה.
עוד לא פגשתי אדם אחד שזה לא היה נכון עליו, ואני לא מאמינה שאתה האחד שכן
תראה אותי עם כל השברים האלה
תראה
תחבק
תגאל
אבא קשה לי.
I hate myself