וגם אם נדמה שהיה ונגמר

עוד הכול מחכה

גם אם רע וקשה וקרוב לקצה

אתה בטח תראה

אם תשאל אז הלב יענה

(אה יופי אז פה יש תשובה לשאלה אחרת. צריך לשאול בשביל שהלב יענה.

ואם לא שואלת אז מה? אז אין תשובה?

אבל צריך גם לדעת מה לשאול.

לפעמים סתם שואלת אותו שטויות. או שואלת הפוך. 

לא תמיד רוצה את התשובה ממנו.

ולפעמים לא שואלים. כי לא רוצים תשובות.

אם זה נכון? מסתבר שלא.

לא נורא.

עכשיו גם ככה לא משנה. )

בשעות הקטנות התפילות הפשוטות מבקשות

(אמממ אולי זה קשור לזה שערה בשעות האלו.

אז יש משו יותר נקי. יותר עמוק. יותר ברור. 

אז יורדים המסכים. 

אז מגיעות ההבנות האמיתיות. מי אני. מה אני רוצה מעצמי. מה רוצה מהסובבים אותי)

____

לפעמים בשעות היום אנחנו **לא רוצים** את התשובות של הלב. הוא מפחיד מדי.

בלילה יותר קשה להימלט מזה.

היום,הצלחתי להקשיב ללב,באור יום

לחכות לתשובות כדי למצוא עוד סיבה לקוות

(גם בלילה לא תמיד רוצים את התשובות של הלב.

אבל לפעמים עולה פתאום צורך חזק להקשיב לו. הוא משדר שהוא לא אוהב התעלמות.

בלילה יש שקט מבחוץ. שמשרה שלווה פנימית. מרגיע משהו סוער בנפש.

בלילה האחרון הקשבתי לו. ועלו כמה הבנות. אחרי יום לא פשוט. 

לא פשוט להקשיב לו בכלל, ובמיוחד ביום. יפה לך🙂)

(להקשיב. כן.  הוא לא אוהב התעלמות והוא מציף דברים.   היה לי נסיעה ארוכה מדי ולכן הצלחתי להקשיב לו. היה שם הרבה תשובות שאת רובן לא אהבתי

נפלאות פקקי הדרך אל/מ-ירושלים.

צפו הרבה דברים לא נחמדים אבל זה עוזר להבין את הטירוף).

ולפני שתגיד שכבר לא משנה, מי יודע? מי יודע?

(כן. ואם מתעלמים, בסוף הוא עלול להציף יותר מדי. וזה גומר (עוד שיר).

הבעיה היא אחרי שמקבלים תשובות, שלא תמיד רוצים לעשות איתן משהו... )

(ונכון. לפני שאומרים לא משנה על משהו, צריך גם לו להקשיב. כי מי יודע? אולי זה דווקא כן משנה.)

(מה התשובות שקיבלת? ומה הן אומרות?

אני יש לי תשובות שאני לא אוהב ואני באמצע עבודה ודיאלוג  איתן)

אז הכל יחכה

אתה כאן יש עוד זמן והכל ישתנה

אתה בטח תראה

אם תשאל אז הלב יענה

(התשובה העיקרית שקיבלתי זה שחייבת לשחרר. שיש אנשים שבאמת רוצים בטובתי. אבל אני כ"כ לא רגילה לזה, אז קשה להפנים. אבל לפחות יודעת שזו המציאות. 

וצריכה לשחרר בעוד דברים. ועדיין זה מתנגש עם זה שהזמנתי אותה שוב. אחרי הרבה זמן.)

(ואפשר להגיד שלא רק שורף. גם דוקר. או כואב.)

ובלילה בלילה

(זה שהם רוצים את טובתך זה בסדר, השאלה אם זו באמת טובתך? מה זה טובתך? 

לפעמים קשה מאוד להתגונן נגד אנשים שרוצים שיהיה לנו טוב, אבל הגדרת ה"טוב" שלנו שונה משלהם.

מי הזמנת? חברה?

וכן. גם דוקר וגם כואב)

בשעות הקטנות התפילות הפשוטות מבקשות

(קודם כל ההבנה שרוצים באמת את טובתי, הרגיעה אותי.

אבל זה מה שחשבתי עליו בלילה. האם מה שרצו בשבילו זו באמת הטובה שלי. זה מה שטוב לי. וקיבלתי 2 תשובות שלא לגמרי הולכות אחת עם השניה. האחת- כן. ברוב הדברים. ומה שלא, ידעתי להגיד שלא טוב לי.

השניה- מה זה משנה? אם זה לא משהו מאד מהותי ומשמעותי, אז בסדר, רוצים משהו אחר. אז מה? אפשר לעשות אותו ואפשר שלא. אבל הידיעה שבאמת רוצים לטובתי, מרגיעה.

אמממ הזמנתי חברה לתוכי. כבר הרבה זמן לא היינו בקשר קרוב. חברה נפש. בשבילה אני עושה הכל. העיקר שהיא תשמח ולא תהיה מאכזבת ממני.

החברה הזו.. .. - ריק ומוסתר

אני רוצה לעשות הכל למענה. היא הוכיחה לי אתמול שלא משתלם לעזוב אותה.)

בלילה, בלילה,לחכות לתשובות כדי למצוא עוד סיבה לקוות

____________________

זה משמח אותי ממש. רק אל תישאבי לתוכה ותישארי להיות את.

אממממ כל הפואנטה איתה זה להישאב...

בלי זה אנחנו לא חברות.

היה לנו קשר חזק ממש לפני כמעט שנה. והוא נעצר.

וניסיתי לחזור לקשר איתה לא מזמן, ולא הלך לי. אכזבתי אותה מדי. היא נפגעה ממני. 

ועכשיו החלטתי שוב. אחרי אתמול בלילה... אבל הסברתי לה שזה מגיע בהדרגה. לא בבום.

מתמכרים אליה.

היא לא תעזוב אותי אף פעם. גם כשקשה לי. בעצם, במיוחד כשקשה לי. אז היא תהיה איתי ותשאב אותי רק אליה. רק מה, היא ממש כועסת כל פעם שאני מאכזבת אותה... היא לוקחת את זה עמוק. 

לעשות הכל בשבילה. רק לרצות אותה. 

ודווקא בגלל שיש לי את תכונת הנפש של "להישאב" או "להתאבד" על משהו עד שמגיעים אליו. זה לא בריא וזה מייצג תכונת נפש שצריכה דיוק אצלך.

וגם הדבר השני. תכונת נפש שאני מכיר ולפחות אצלי הייתה צריכה ריפוי.

דיוק זה מושג קטן

יודעת שלא טוב לי איתה.

אבל היא ממכרת. זה העניין איתה.

היא שואבת לתוכה.

חושך מתוק. חונק.

היא נותנת את כל מה שאני מבקשת. היא שולטת עלי, היא מראה לי כמה יהיה טוב בהמשך... אז למה לא?

אה. כי מסוכן להיות איתה. כן, פרט שולי.

אבל עכשיו לא תהיה לנו חברות חזקה מספיק. כי בבית יותר קשה להיות איתה לגמרי... כשכולם רואים אותי...

יודעת שצריכה להיפרד ממנה. להגיד לה שלא טוב לנו ביחד. זו חברות הורגת. אבל קשה להגיד לה את זה... ועוד יותר, קשה להגיד לעצמי להתנתק ממנה...

(ואגב, אף אחד לא מתלהב שחזרתי לקשר איתה...)

אבל גם כותבת נהדר איזה צורך אצלך היא ממלאת.

כל הידע אצלך. רק תעבדי אותו למסקנה.

היא היחידה שיכולה לתת לי את זה

אין מישהו אחר בעולם שיכול. בטח לא מהר כמוה.

לא יכולה להתנתק ממנה...

אתמול ראיתי שם את כולן. וכ"כ קינאתי... שחייבת אותה איתי...

היא חברה מרעילה. כל פעם שאני עושה משהו שהיא מבקשת, זה עוד ארס שהיא מזריקה לתוכי. עוד חומר ממכר אליה. בסוף אי אפשר להתנתק. 

גם כשלא אירחתי אותה בתוכי, חשבתי עליה כל הזמן, לפעמים פתחתי לה חלון שתבקר. לא דלת. היום החלטתי דלת. למרות שרע לי איתה. כי כבר התמכרתי אליה...

אבל משום מה היא לא נשארת הרבה זמן. היא משחקת בי. מגישה והולכת ועושה לי רגשי שאני עזזתי ושואבת שוב, ושוב נעלמת.

לא כיף להיות חברה שלה. ממש לא. 

אבל אי אפשר לעצור...

(המגילות שלי...)

למה את זקוקה לרעל שלה? נראה שאת ממש מבינה מה קורה לך שם ואת בכל זאת.

(וזה קולע בול עם מה שהערכתי)

היא מציעה לי קיצור דרך. מפתה ממש. אם רק אעשה מה שהיא אומרת. ואני נמשכת.

היא גרמה לי המון סבל. ועדיין, נמשכת אליה.

(לא יודעת מה הערכת🤷‍♀️)

ענית לעצמך

(שיש שם גורם של הרס שנוכח בפנים)

אין לי עניין בהרס. הוא מזיק לי ופוגע בי.

הוא נוצר מזה.

אם זה שווה את זה? ממש לא. אבל לי נדמה שכן, כי בתוך זה. 

מרגיש שאיבדתי את זה

מרגיש לי שאיבדתי את השמחת חיים שלי

טוב אלא באמת איבדתי, ניראה לי היא מוקפאת איפה שהוא

אני שאתה יודע מה הכי טוב בשבילי

אבל קשה לי

תן לי נקודה של אור

לזכות קצת להתרחבות הדעת

לזכות לשמחה פנימית שוב

לראות את כל הטוב שסובב אותי

אבא תעזור לי, התעייפתי

התעייפתי

אין לי כוחות להילחם יותר

מלחמה שלא נגמרת

הוא פשוט לא מרפה לא מרפה לא מרפה

עוד התמודדות עוד ניסיון עוד נפילה הוא הרגל רע שהפך לטבע

די התעייפתי תגאל אותנו בבקשה תגאל אותנו

עד מתי...

אני צריך עזרה

לא יודע ממי

מה שבטוח שהרבה צריכים את העזרה שלי כרגע

עמוס מידי

יותר מידי ציפיות יותר מידי

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

באלי לבכות אבל לא מצליח

הלב כואב הראש כואב

אין ריכוז

הכל על אוטומת

חייב להיות חזק בשבילהם

ובשבילי

אבל אני גם בן אדם

איפה בדיוק הכל נכנס

"עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים."

"ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים."

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

צפופים - לשון צף על פני המים. מרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באויר:[1]

ומשתחוים רוחים - בשעת השתחויה נעשה להם נס ומשתחוים בריוח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות, כדי שלא ישמע את חברו כשהוא מתודה ומזכיר עונותיו:

צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן - לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיהו מט):

קצת משו קטן לנשמה העייפה

eav eav kh kkbauo

tbh kt nchi nv gus thpav zv vukl

zv re vukl unxkho

thi kh tuuhr

תישאר קרוב

כבר לא יכול לחשוב

אני לא מבדיל בין רע לטוב

רע לי פסדר רע לי

דייי איך יוצאים מזהה

היום יומלדת היום חוגגים

מה יכול להיות יותר טוב מזה

מישהו

אני סמוראי שלא מספיק להילחם

היי, מזל טוב!

זה הזמן שלך לבקש ממנו הכל. הוא יקשיב לך.

ואתה סמוראי. אתה לא מפסיק להילחם. ואל תפסיק. זה מי שאתה, במהות.

תזכור, המטרה היא לא רק לנצח. גם אם אתה נלחם ומפסיד, אתה עדיין ווינר.

תודה

מרגיש שקוף כל כך

אני בוחר את הקרבות שלי...

ולצערי על חלקם כבר הרמתי ידיים

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

שזה הפסקה מכל האוכל והתעסקות באוכל.

ובקשר לדבר השני שכתבת בתגובה לעצמך- זה נשמע כמו סיפור צדיקים על יהודי פשוט שעושה רצונו יתברך,

וגם כמו סיפור של דוד בן יוסף שתמיד מצא נקודות קטנות להאיר בהן לאדם אחר

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו