מרגישה אמא מזניחה וגרועה. הבן שלי יושב לבד מול המסך ואין לי כוחות לשחק איתו, הוא קורא לי כל רגע ומבקש משו או שאסתכל מה הוא עושה ואני מתחרפנת בא לי רק לצרוח עליו שישתוק. תכף הבת שלי תחזור הביתה ותרצה את הזמן שהבטחתי לה ואני לא מסוגלת. לא רוצה לראות ולשמוע אףאחד. וזה קורה הרבה בזמן האחרון.
אני מרגישה אשמה שהם הרבה עם הסרטים והטאבלט. שהרגלתי אותם להיות איתנו מדי הרבה ולא להסתדר לבד, ללכת יותר לחברים. ושבכלל אין לנו כמעט חברים בסביבה. עצובה שאנחנו משפחה קטנה ויש ביניהם פער די גדול והם משתעממים בגלל זה יותר. הנה איזה יופי, היא נכנסה עכשיו וחייבת אותי ואני צריכה גם לבשל פה שיהיה מה לאכול. מי מדבר על שבת והבית ההפוך והצחנה מהשירותים בגלל שיש פה ילד עם פספוסים עדיין.
בעלי במיטה כי הוא חולה כבר שבועיים.
יושב עלי הרבה בזמן האחרון. בעיות בפרנסה, בזוגיות, סיום של תואר. אני רק צריכה שלא יהיה לי את העול הזה לדאוג לכולם, שאוכל לשבת על העבודות שלי בשקט ובפועל זה לא קורה. בלילות אני מתה מעייפות ולא מזיזה את עצמי ופעם ראשונה בחיים שפספסתי שתי הגשות באיחור רציני ואני לא רואה איך אני מסיימת ומתבאסת ממש שהציונים שלי יפגעו, למרות שפניתי למרצים והסברתי.
אם הוא רק היה אומר לי שבי בשקט ותעשי מה שאת צריכה כל שאר העניינים עלי רוב הלחץ היה יורד ממני.
ואני כועסת עלעצמי שאני לא מציבה את עצמי במקום הראשון וקובעת עובדה שזה זמן שאני צריכה בלי הפרעות ובלי לדאוג לשום דבר.
דווקא לקחתי השבוע זמן לעצמי, כי הרגשתי שאני חייבת דחוף איוורור, עשיתי משו ממש טוב שאני גאה בו הכי ומילא אותי מאד. אבל מסתבר שלא נשאר ממנו זכר בשביל להתמודד עם כל החזיתות במציאות ועכשיו אני פשוט גמורה.
* ערכתי
הוא רק צריך שאכיל אותו ונמאססס לי
קם לרגע להסביר לי משו על הכאבים שלו
ושהוא לא צריך להרגיש אשם שהוא לא יכול כי יש לזה סיבה. לא שאמרתי לו משו על זה או התלוננתי סתם שיתף אז לא זה מה שמפריע לי
אבל גם לי יש סיבות!
וברקע אמא אמא אמא אמא. די כבר
אוף לא יכולה יותר.
