זה לא נורמלי שתתמודדי עם זה לבד!!! לא טכנית ולא נפשית!!!!!!! 

איזה קושי 

נשמע שאת באמת על הקצה..

את לוקחת גם כדורים?

אני מבינה את תחושת חוסר האונים. זה מה שהכי מייאש נראה לי

יש אפשרות לקנות אוכל? 

מה עם ההורים? הם לא עוזרים לכם? הם יודעים מה את עוברת? 

תמסרשי לי אם תוכלי 

הסבר שמצאתי-

רפלוקס ואסתמה בילדים

דלקות ריאות וציפצופים חוזרים זה אסטמה או משהו דומה, אם אין לך תור קרוב לרופא ריאות מומחה, כדאי לך ללכת לשר״פ, התמודדות עם אסטמה בלתי מטופלת זו רכבת הרים רגשית ורפואית, מאד מובן שאת מותשת.

כשהאסטמה מטופלת ומאוזנת ויש לך הוראות ברורות מה עושים בכל מצב ואת כל התרופות זמינות בבית, המצב יכול להשתפר.

את רק סביבה? את עובדת לומדת? חשוב למצוא איזשהו עניין שיסיח את הדעת עד כמה שאפשר

מוזמנת לפנות אלי בפרטי אפנה אותך לכמה כיוונים בנושא הרפואי

הקטנה שלי בת שנה, וגם היא כל החורף אצל רופאים. היה לנו הכל החורף הזה. ועכשיו זה ברונכיטיס בפעם לא יןדעת כמה..

כל שבועיים היא מתחילה עם נזלת, ואז ליחה ושיעולים בלתי פוסקים, הולכים לרופאה, היא נותנת משטר אינהלציות וסטרואידים/אנטיביוטיקה/משהו אחר בהתאם למצב, משתפר, ואחרי שבוע אנחנו שוב באותו סרט. 

הכי מבינה אותך בעולם כי גם לי נמאס ללכת כל שבוע לרופא.

אבל השבוע הייתי אצל רופא אחר שאמר שהכל בגלל שהיה לה Rsv. תינוקות שהיה להם את הוירוס הזה סוחבים סוג של אסטמה על גיל 4-5 ואז זה נרגע. אמר גם שיתן משאף בביקור הבא. מקווה שזה יקל עליה.

בקיצור ניצלשתי לפריקה, אבל רק לומר שאם היה לה Rsv זו כנראה הסיבה.

הרבה כוח ורק בריאות!

אבל יודעת שאסטמה עלולה לגרום לכל צינון להסתבך.

אגב, אסטמה יכולה להיות גם מסיבה אלרגית. והיא לא עוברת.

ידעתי שהוא הנוכל לכל זה .. למרות שגם חודש לפניו היה וירוס שהוביל לאשפוז

שולחת גם לך כוחות ..לא פשוט בכלל 

דלקת ריאות ואחר כך עוד וירוס אחר שהוביל לאשפוז.

ומאז זה ריטואל קבוע.. ב"ה לא אשפוז שוב, אבל כל שבועיים שיעולים, נזלת ליחה שוב ושוב..

שמעתי גם מאחרים שהיה לילד RSV ואחר כך כל החורף היה בעיות..

אין מישהו שיכול לעזור?

אפילו איזה נערה בייביסיטר/מתנדבת שקצת תקל?

ורק משהו פרקטי-

מה עם רופא ריאות?

אקו לב?

בדקתם? ממש ממליצה לבקש הפניות.

שוב, ממליצה לבקש לעשות גם אקו לב ליתר ביטחון.

רופא ריאות קיבלתי הפניה לתור דחוף השבוע לוקחת אותה

עשינו צילום ריאות מחכים לתשובה

וקובעים בבתי חולים. הבעיה שהתורים רחוקים מאד.

כשתהיי אצל רופא ריאות תשאלי על זה,

אם הוא בבית חולים אולי הוא יוכל לארגן שתעשו גם לזה בדיקה דחופה.

ואם לא הוא, אז הרופא ילדים.

(ליותר פרטים מוזמנת לאישי)

איזה פוסט, כמה לא פשוט !!!

מה הכי יעזור לך עכשיו?

אולי תתקשרי לערן? או שתדברי עם הרופא שלך? 

מודה לכולכן על כל תגובה ותגובה

לא רוצה לחפור בשרשור לכן לא מגיבה לכל אחת בפרטי אבל מעריכה ממש וכל תגובה ממש נותנת כוח עם עצם הנירמול שלכן כבר מרגישה טוב יותר

השבת עברה יחסית בסדר , התעלתי על עצמי בשביל בעלי והילדים 

הקטנה עדיין חוגגת בלילות ומשתעלת ברמות פסיכיות על אף שמקבלת כבר קורטיזונים

הדכאון אצלי באון ואוף..מטופלת אצל פסיכאטרית מדהימה

רוצה כבר לעבור את זה ולהיות אחרי

רוצה שגרה

רוצה ללכת לעבודה ולשים אותה במעון

רוצה אוויר

ולגבי עזרה- לצערי אין.. אנחנו לבד במערכה

יש הרבה אמפטיה מצד אמא אבל לא בא לידי ביטוי לצערי

הלוואי שבזכות ראש חודש והשל"ה הקדוש ישלח לי כוחות מחודשים 

ופרנסה

ושמחה

ברוך ה שאת מתפללת על מעון ושגרה זה כבר סימן טוב למצב הדיכאון 🌸🌸 רפואה שלימה לאפרוחית 💮💮💮

ומבינה אותך ממש!

גם שלי חולה המון. וכל וירוס הוא בהגזמה

 היחיד שהעלה לי חום ל40.

הוא עם משאפים מגיל חודש או 3 חודשים אם אינני טועה.

ברוך השם לא התאשפזנו (היינו על סף אישפוז לפני שבוע וחצי בגלל הקאות ושלשולים מרובים) אבל כבר ביקרנו במיון ובקופה אנחנו בממוצע פעם בשבועיים מאז שנולד.

הלילות זה גיהנום

אם לא ישנים, זה גומר ומפרק את הגוף.

בן אדם שלא ישן זה כמו להיות מת מהלך. זה סיוט.

יש פעמים שאני מפחדת שנחושך מגיע ותוהה מה הוא צופם בתוכו. איזה לילה מחכה לנו.

מבינה אותך.ככ.

אין מה להוסיף❤️

גם אני נהייתי ממש בחרדות מהלילות שמגיעים..

מרגישה חיה מתה

רוצה לעבוד ופשוט לא יכולה

והפרנסה דוחקת

קשה

תודה על ההזדהות ממש כמו חיבוק

מאחלת גם לך ימים ולילות טובים ורגועים יותר

מכירה מקרה מלפני מלא שנים

שהאמא חשדה שיש לה משהו בריאה ששאפה

והתעקשה על ברונכוסקופיה כמדומני,

וגם שיבדקו כמה היא נושמת בריאות

ובאמת בסוף גילו שהיה לה שם איזשהו חלקיק שנשאף ועליו התפתחו דברים ועיבו אותו וזה עזר מאד.

עשינו צילום ריאות יצא תקין

הגיוני?! שילד מצפצף כל חודש

ההתקף הנוכחי הוא כבר מעל שבועיים רצוף מצפצף ומחרחר

על אף הטיפול

וצילום תקין

איך!?

רפלוקס ואסתמה בילדים

אין לו תגובות כלשהים אחרי אכילה

מה שכן קיימים תיאורים מתאימים 

השאלה מי מאבחן את זה?

אני ממש בחוסר אונים !!!

גסטרו בעיקרון הוא הכתובת לעינייני קיבה.

להבנתי, בד"כ נותנים טיפול ורואים אם יש שינוי. או שיפור.

תנסי לשאול את הרופא המטפל.

אין לי ניסיון עם ריפלוקס. רק כשהבן שלי היה קטן גיליתי שיש קשר בין השניים.

רופאת ריאות הנחתה על כל סוגי הטיפולים בכל תרחיש -

משאף כטיפול מונע,

בעת התקף אינהלציה, אחרי יומיים שלושה בטנזול, ולבסוף אזניל.

כל פעם בניסוי וטעיה התייעצנו ושינינו בהתאם.

גם תרופה נגד חומציות (למקרה שזה רפלוקס) הייתה על הפרק.

אחר כך הבנו שבטנזול לא עוזר ואזניל יותר, אז הפסקנו בטנזול.

בהמשך שילבנו תרופה בשם מונטלוקסט ביחד עם המשאף כטיפול מונע, ולראשונה מזה זמן רב יש שיפור במצב.

הרעיון הוא למצוא רופא.ת ריאות שאת מתחברת אליהם, ולרוץ איתו תקופה. בהתחלה אם צריך כל חודש אפילו.

מאוד עוזר אם מתעדים כל התקף -

עוצמה, משך, מה נתתם.

עוזר לנתח את הטיפול לרופא.

אל תתייאשי!

הגיל יעזור לך פה, הם מתחזקים, וכמובן למצוא טיפול מתאים.

לפי מה שראיתי היא מתאימה גם לטיפול בנזלת אלרגית.

ואם זה עוזר, ממליצה לברר את הכיוון האלרגי.

לפעמים האסטמה מגיעה משם.

יש לה החמרה בעונת מעבר.

אבל הכי ברור אצלה זה שזה מתחיל בוירוס צינון רגיל, שפשוט הופך לסיוט מתמשך.

אנחנו חודשיים עם המונטלוקס+פלקסוטייד וממש רואים שיפור.

אני כל הזמן מתפללת שזה אמיתי ולא שוב ניפול בהתקף קשה.

יש לנו מחר תור ,

מקווה שנתחיל מסלול של אור ב"ה ושבאמת נראה הקלה 

כולי תקווה שהסאגה הזאת תעבור ונפסיק להיבהל מכל נזלת

אגב בדקנו אלרגיה - של מזון כרגע ונשלל

אולי יש אלרגיה אחרת מניחה שיפנו אותנו לבדוק גם

אני בעצמי אסמטית

לפעמים יש נוגדני אלרגיה, והטסטים יוצאים שליליים. 🤦‍♀️

אבל יידע זה כח. וגם מקבלים הנחיות טיפול.

שהיא ממש נלחמה כדי לקבל דבר כזה 

וזה כי היא חשדה שזה קרה. אם את רוצה יכולה לנסות לחבר אותך איתה

המצב שלך קשה נורא.

אני במקומך כבר מזמן הייתי מתמוטטת...

זה שהחזקת את עצמך חזקה עד עכשיו זה מטורף...

תבדקו מזוזות. תפילין של הבעל.    

תשלחי לי את שם הילדה ונתפלל עליה...

בפרטי 

עכשיו הכל נראה נורא...

יבוא יום והכל יהיה מאחורייך.

ותחזרי לשיגרה ברוכה בעזרת ה' 

תחשבי על עוד 5 שנים.

תנסי. להיאחז בעתיד...

בת כה התינוקת?

גם לי היה אחיין רגיש נורא..

ברמה של אישפוזים.

עד גיל 2-3

היו לו צרות עם הריאות והאזניים.

זה היה מצב לא נורמלי....

באמת גלו אסטמה.

אבל זה עבר לגמרי הרגישות.

היום בן 15.

בחור יפה גבוה בריא...

מי זוכר מה שהיה?!?!

הכל עובר אהובה....

את צריכה עזרה קצת אולי מהמשפחה..

שיוקל לך..

שתוכלי קצת לנשום.

לצאת עם בעלך..

תתמקדי רגע בך.. מה ישפר לך את המצב...

מה יעשה לך טוב...

בעזרת ה' תתאוששי ותקומי מזה..

תצברי כוחות..

הכל יהיה בסדר.

רק מלקרוא אותך קיבלתי כוח

תודה רבה רבה..

אני מקווה שזה ישתפר לפני גיל 2-3 כ עד אז באמת לא יודעת אם אשרוד

זה מביא אותי למחשבות ממש קשות

אשתדל באמת לבדוק חלק מהדברים שהצעת

והלוואי ובאמת נראה את הישועות בקרוב

תודה אהובה !!!

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום

אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.

אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי

שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.

5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ

2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה

3 שנים נראה אידיאלי. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות

ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו

יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.

אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.

אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.

והם הכי לא חברים שיש

לצערי הרב

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר

זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

לגבי איש רפואה

איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).

או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

בריאות שלמה ומהירה.

את יכולה לנסות לתת לו כל כמה זמן 5 מל במזרק חלב אם. וככה לעקוב כמה הוא אוכל.

לפני הלידה הראשונה... פחדתי מלאאא מכל מה שקשור ללידה. ממש כל דבר.

ולקחתי דולה, וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לעשות לעצמי ולבעלי ולמשפחה שהקמנו.

היא הייתה הכתובת שלי במהלך ההריון לכל התסכולים והפחדים וידעה להרגיע ולהסביר מהניסיון שלה.

תחפשי מישהי מקצועית בנושא שתוכלי להיעזר בה מתוך הידע שלה...

זה לגבי כל הפחד שקשור ללידה... אם יש דברים מעבר שווה לחפש אולי טיפול נפשי שאת מתחברת אליו, משהו לנפש שתוכלי לפרוק שם 

תחושות לא פשוטות!

והתחושה שאת מתאמצת ופונה לעזרה ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלך - קשה לא פחות.

מזדהה ממש, בהריון האחרון פשוט לא רציתי ללדת.

מנסה לכתוב פה מה עזר לי:

- לא להילחם בתחושות, לתת להן מקום, זה בסדר שאני מרגישה ככה, זה אנושי וטבעי.

- חיזוק האמונה בצורות שונות. לדעת שה' פה איתי ולא יעזוב אותי, לדעת שבסוף יהיה טוב!

- לדבר על זה עם בעלי / אמא שלי / חברה טובה, לפעמים אמרתי 'אני רק צריכה שתקשיב. לא צריך עצות'

- לפנק את עצמך מלא. מלא מלא. גם מה שבשיגרה את לא מרשה לעצמך. תזכרי שאת מלכה!!!! את מביאה חיים לעולם, זה הזמן שלך להתפנק. נופש / אוכל / סדנאות / מה שעושה לך טוב.

חיבוק גדול!!

ומצטרפת להמלצה לקחת דולה, אמנם מעולם לא לקחתי אבל נשמע שזה יכול לעשות טוב ❤️

עד שנוצרים כוחות לנסות לקבל עזרה...

ממליצה לפנות לטיפת חלב. במקום נתנו לי מספר טלפון של עובדת סוציאלית. לרוב זה לאחרי לידה, אבל כשהלכתי פעם בהריון לאחד מהילדים, האחות שאלה איך אני מרגישה לקראת הלידה  אמרתי שקצת קשה. מאוד חוששת.. אמרה שיכולה לדבר עם עוס"ית דרכם. גם לפני הלידה.

אולי זה תלוי סניף - מקווה שתקבלי מענה טוב!

היה לי הריון אחד שהיה לי כל כך קשה להגיע ללידה, הרגשתי שאני צריכה עוד לפחות 3 חודשים כדי לעכל.. משהו שמאד עזר לי - לדבר לדבר לדבר על זה. אני לא כזאת בדרך כלל, אבל שם ראיתי שככל ששיתפתי, ניתחתי, עיבדתי ופירקתי את זה - לא משנה עם מי (בעלי, משפחה, חברות. חפרתי לכולם בצורה שווה) ככה זה היה קל יותר.

עדיין היה הלם, והלידה היתה מוקדמת ממה שחשבתי שתהיה, אבל עדיין הדיבור עזר מאד

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ומגיע לך צל"ש הכי גדול בעולם!

ובא לי להגיד לך, שבסוף, אחרי הבור השחור העצום והבלתי נגמר הזה, בסוף בסוף, יש גם אור, ואת תגיעי אליו ויהיה לך טוב, יום אחד, הלוואי שבקרוב, את תראי פתאום קצת שמיים בין העננים, וקצת אור וקצת תוכלי להרים את המבט ולראות קדימה ולראות טוב. ואני אומרת לך את זה כי הייתי שם, בתוך השחור ואני זוכרת את היום שבו הצלחתי בכלל להתפלל, לקוות לטוב הזה שיגיע, שהמבט טיפה הצטלל ויכולתי לא להרגיש טוב ולראות טוב, רק לקוות, להתפלל ולהאמין שהוא יבוא.

ואת לגמרי אלופה שהלבשת את כולם יפה והתאפרת ובאת להיות בערב משפחתי בחנוכה!

אם הייתי אמא שלך, הייתי רוצה לדעת שזה מה שאת עוברת.
הריון קל ומשעמם, ואל תהססי לבקש עזרה נפשית וגם פיזית עם הילדים והבית.

ואני חושבת

שרצוי שאמא שלך תדע מזה זה יכול להקל מעלייך 

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

יש רופא בשם דר' שווד פיליפ שהיה עושה את זה.

אני יודעת שאחרי שנסגר ביקור חולים הוא עבר לשערי צדק

אולי אפשר לברר איתם אם הוא עדיין עובד שם

אם אכן עובד שם אולי אם זה ממש קריטי לך אפשר לסגור על רופא פרטי ללידה?

אופציה נוספת שמרגיש לי הגיוני שיסכימו זה סנט ג'וזף - הם באופן כללי בגישה מאוד מאוד טבעית בלידות. ברמה שלא כל הזמן יש בכלל מרדים במבנה..

זה בית חולים נוצרי בירושלים, יש יהודיות שמרגישות בנוח ויולדות שם. אני מכירה אחת כזאת שהיה לה ממש קריטי כל הקטע של הטבעי והיה לה טוב. 

לניאדו בדומה לביקור חולים דוגלים מאוד בלידות טבעיות

אולי תבררי עליהם קצת יותר 

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

מרגיש לי חסר אחריות מדרגה ראשונה.

אם הם יציעו במהלך הלידה, את יכולה לשקול להתלבט ולהחליט

אבל מלכתכילה לסרב בלי לדעת מה יקרה בדרך? מטורף לדעתי. 

לק"י

כמו שמישהי פה כתבה שהיא הסכימה רק בע"פ, כי אם לא, זה היה כנראה לא נגמר טוב.

(לא מדברת על כל ניתוח חירום. לא כולם בלחץ של דקות).

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

אני לא הייתי מצליחה להתנסח ככה שממש בא לי להראות לבעלי

זה ככ קשה לסחוב ככה לבד

מבינה אותך מאוד

ואיזה מהממים אתם שהוא הרגיש אותך ויצא