אבל לא יוצא לי הרבה כי זה כאילו לא חובה ורק א נשאר זמן.. אז הרבה פעמים מעדיפה לוותר ושלא יהיה לחץ

אני אוהבת גם לבשל, אבל בסיטואציה הנוכחית פחות.כשאני בלי ילדים ועם מלא זמן פנוי נהנית מזה, אבל כרגע רק מחפשים איך לצמצם בישוליך

אהבתי את זה פעם

היום זה מטרד. מטלה שלוקחת זמן והייתי שמחה להיפטר ממנה

 אז קונה לחם ועוגותד נדיר שמכינה בשנים האחרונות

והאמת שאם הייתי מסוגלת לאכול אוכל מבושל שקונים בחוץ, הייתי קונה.אבל אני נגעלת

אז אני מכינה בלית ברירה. ועם הצהרונים של הילדים יוצא לי לבשל פעם בשבוע ולקראת שבת. אז גם משהו

לא הייתי אומרת שבישול ממש לא

פשוט פחות אוהבת

האוכל יוצא סבבה.. 

אופה ומבשלת הכל בבית. כמעט אין אוכל מתועש.

אלרגיות למזון ומגבלות אוכל.. :/ לא מבחירה

לבשל אוהבת יותר מלאפות.

בשביל אפייה צריך ריכוז ודיוק ופחות(;

רק לשבתות וחגים, לא אפיתי כמה שנים, בכללי אפיתי בחיי כמה עשרות פעמים בלבד.

לא שונאת לבשל ולאפות, גם לא אוהבת. יש לי תכנון עתידי כשיפנה לי יותר זמן לנסות למצוא דברים שיהיה לי נחמד לאפות.

בעלי גם מבשל לשבת ולפעמים מבשל באמצע שבוע.

והתשובה הכי חשובה, אני מרגישה מעולה עם עצמי, עם מה שאני עושה או לא עושה.

וגם החלות של מאפית נחמה, העוגות והעוגיות שלהם ממש טעימות, ממליצה לנסות.

אוהבת מאוד לבשל

אוהבת שיש אוכל טרי וביתי בבית.

לא כל כל אוהבת לאפות 

אבל מאוד אוהבת שיש בבית עוגיות ביתיות

ולכן בעלי מכין ודואג למלא את המלאי כשעומד להגמר

לפעמים אם פתאום שורה עלי הרוח 

אני אופה שמרים/ עוגה.

כן מקפידה על עוגות יומולדת

(פעם הייתי אופה חלות כל שבת... ואז נולד הבכור וזה הפך להיסטוריה עתיקה)

כן הייתי שמחה שבעלי ידע יותר כדי להקל עלי קצת את הבישולים במשך השבוע..

אבל כל דבר לוקח לו שעותתת אז נמאס לו די מהר..

רק שאצלנו לי נמאס די מהר, קשה לי עם הקצב שלו. אין לי סבלנות לזה שלוקח לו המון זמן 🙈

הוא לגמרי שותף במטלות הבית ובגידול הילד באופן כמעט שיוויוני (אני קצת יותר כי אני יותר בבית) אבל ספציפית עם זה שיכנס למטבח קשה לי.

גרועה באפיה, מכינה דברים ממש פשוטים עוגות בחושות ..יוצא נחמד

לאחרונה חזרתי להכין עוגה ולחמניות ,הבנות שלי לשות את הבצק... דווקא התחיל לצאת לי טעים מאז שגיליתי את הכוסמין הלבן...תכלס מכינה גי זה יותר טעים ובריא מקנוי, וגם יותר זול

ואני עוד לא גמרתי לבשל.. התחלתי באיזה 2

וגם כאן התחלתי ב2, ועדין באמצע הבישולין

עשיתי הפסקה כי כואב לי הסימפי..

ה.

כלכך אוהבת הכנות לשבת! אבל בשקט ולבד

או שירים או שיעור מעניין ברקע.

עושה הכל

מחלות ועד מיליון סוגי סלטים

חיים, מבושלים

ממש אוהבת!

מבחינתי להכין לשבת רק עוגה ועוגיות וזהו😋 לשתות עם הקפה ואנחנו מסודרים🤣

בבישולים לרוב עושה אותו דבר, דברים שאני יודעת שיוצא לי טוב ושכבר קל לי להכין.

באפייה אוהבת לנסות דברים חדשים ולגוון...

לפעמים קצת יותר מעצבן לי- בעיקר בגלל שיש כלים אחרי הבישולים...

כלומר, דברים פשוטים שאני כבר מכירה בדרך כלל יצליחו לי (וגם בזה קורות לי פשלות, לפעמים), אבל אם אעז במקרה לנסות דברים חדשים - בדרך כלל אתחרט על זה...

מוסיפה גם שילוב של ד+ה:

הבת שלי מבשלת, תקנאו (אבל לרוב היא לא אחראית בישול בלעדית. היא תעשה את זה במקרי חירום, אבל בדרך כלל היא אחראית על הדברים המיוחדים והשווים, ולי נשארים הדברים הרגילים )

והאמת שזו קצת נקודה רגישה בשבילי, כי תמיד מתארים איך ילדים זוכרים את המאכלים המיוחדים של אמא, ואיך אוכל חם וטוב מתקשר עם חמימות ואהבה של אמא ובית... ולי אין את זה

מקווה שהילדים שלי מרגישים את החמימות בדרכים אחרות, ושיזכרו אותי לטובה בכל זאת...

כי חמימות זה לא רק באוכל-

זה בזמנים הפרטיים שאת מייצרת להם,

בחו]ש פעולה שאת נותנת להם

בספרים שאת כל כך משקיעה להם!!!

אני לפעמים ממש מעריצה את העשיה שלך למען הילדים והמשפחה שלך!!

אין לי ספק שהם זכו בך!!

אני חושבת כמה הילדים שלכם זכו.

ואיך בעוד 20 שנים הם ישבו ויזכרו בסיפורים / בשירים / בעוגת פרשת שבוע .

אני מבשלת הרבה בבית אבל לא משקיעה בילדים שלי כמו שאת משקיעה ומאפשרת להם ליצור, לפעול, להתנסות וכו'.

מעריצה ממש ואין ספק שאת אמא מיוחדת, בדרך שלך!!

אין הרבה אמהות כמוך..

בעלי לא מאלה שזוכרים את האוכל של אמא

והוא קשור אליה ברמות ומקבל ממנה חום ואהבה בהרבה דרכים אחרות

למרות שהיא מבשלת טוב וכו

ובדיוק שאלתי את בעלי אם יש אוכל שלה שאהב ושהיה רצה שאכין לו... לא עלה לו משהו וזה די הפתיע אותי

 והיא בישלה ממש טעים...מרוקאית

לפעמים הוא מעלה גם צער על מה שהיה וכבר לא..

ויש לי זכרונות מאוד טובים ונוסטלגיים ומתגעגעים לילדות מכל כך הרבה סיבות אחרות. אל תדאגי בכלל!

לק"י

כן נהנית לנסות דברים חדשים גם בבישול (אם יש זמן להתקשקש...).

פחות לסדר אחר כך🤭אני גם עם הילד בבית, אז אין כל כך זמן לדברים מסובכים, אז לפי הזמן....

ולפעמים גם בעלי מבשל;)

אני דווקא סבבה עם אפיה ובישול.. אבל לא מגיעה לזה ביומיום

דווקא הכנתי עוגה שיצאה ממש טוב.

והתעצבנתי על בעלי שאמר שאני לא יודעת לבשל ואתמול בשישי הבנתי שהוא צודק....

חחח אבל מעצהן שהוא אומר את זה בכל מקרה.

אוכל זה באמת לא הצד החזק שלי....

אני לא נהנית מזה כי אני לא כל כך טובה בזה פשוט. מניחה שאם היה יוצא לי ממש טעים הייתי נהנית יותר. מבשלת פשוט, אופה פשוט, אבל נניח בבישול פשוט צריך יד טובה לתיבול ולי אין כל כך, הרבה פעמים יוצא לא מספיק מתובל. ואז לפעמים מנסה לצד השני ויוצא מתובל מידי...

היוצא דופן זה החלות שלי, הן לא יוצאות כל כך יפה אבל ממש טעימות וכולם עפים עליהן כולל הילדים שלי למרות שרוב הקמח שאני שמה הוא מלא. זה הדבר החום היחיד שהילד שלי מסכים לגעת בואני גם שמה בערך שליש כוס סוכר למרות שבמתכון המקורי יש כוס, אז בכלל נס שהוא אוהב. ואת זה אני באמת נהנית להכין

סבי ז"ל היה ניצול שואה, ותמיד היה מספר שהזכרון הכי חזק מבית הוריו הוא הריח של העוגות שאמו הכינה. 

לא שבגלל זה אני אופה...אבל בהחלט חושבת שזה נצרב אצל ילדים וזה חשוב

ה. סבבה במטבח. לא אשפית אבל אוכל סבבה לגמרי. גם אפייה וגם בישול

בדיוק השבת יצאו לי חלות וואווו.. ועפתי על עצמי בטירוף. 

ובעלי גם שותף בבישולים ב"ה

לאפות לבשל ואת רוב הדברים שקשורים לבית.

אוהבת יותר כשיש לי יותר זמן לעשות דברים בנחת

אני ב''ה טובה בשניהם, אבל לרוב אין לי כח לעמוד ולבשל/לאפות...

שונאת את הכלים. שונאת את הלעמוד הרבה זמן. שונאת לנקות אחרי זה את הכיריים, התנור והשיש.

לשיש מציעה לך להשתמש במגבונים ללא בישום

שכחתי מה זה סמרטוט.

אבל כמעט אחרי כך בישול מתלכלך, וזה מצטבר...

ואני שנאת לראות שהכל מלוכלך.

לשיש אני משתמשת בסקוצ', אחרי זה גורפת עם מגב קטן, ואז מייבשת עם נייר סופג. המגבונים לא מורידים לכלוכים אלא רק מורחים אותם😬

בהמון מקרים המגבונים כן מנקים את הלכלוכים..

אחרי שהכנתי עוגה, נשפכה מעט בלילה על השיש, זה לא ינקה טוב...

לא מדברת על לכלוך של סוכר או של מיץ...

על לכלוך מאפייה ובישול

מבטיחה לך

במקרים קשים, מוסיפה גם ספריי אקונומיקה לפני הניגוב

אבל אני בסוף יום של בישולים (לא קורה הרבה, באמצע שבוע מכינה כצעט רק חביתה או ביצה קשה בערב ) מעבירה גם סקוצ' על השיש והמשטחים 

ורק בשישי מעבירה סקוצ' על הכיריים.  

אני פשוט מעבירה רק בסוף הבישול, ורק סקוצ'

שזה היום עם הכי הרבה בישולים

באמצע שבועל א העברתי סקוץ'. ועשיתי את זה תקופה ארוכה.

זה ענה לי יפה על הצורך והרגיש לי נקי מספיק

אלא אם יש כלים מלוכלכים על השיש ואז לא

ביום שישי אני מעבירה כמה פעמים...

סקוצ' מנקה מהר יותר וחזק יותר ממגבון🤷

כנראה 🤷

סקר מוטה משו

פעם ממש האגשתי את חדוות היצירה בבישול טאפייה

היום אין לי סבלנות לזה וכושה רק מה שחייבת

הילדים לא אוהבים את האוכל שלי ועמוק בפנים זה פוגע

אז מכינה רק מה שחייבים

מאוד אוהבת לבשל בישול זה תרפיה בשבילי.. במיוחד אם אני לבד בבית! (שישי בבוקר בד"כ. 3 שעות ככה עד שכולם חוזרים)

תנו לי זמן, מטבח ולהיות לבד ואבשל בכייף

שמה מוזיקה טובה או מדברת בטל' ומבשלת תוך כדי..

אפיה- פחות אוהבת. אולי בגלל שאין לי כל כך מקום לאפות ולרדד ולהקציף

וגם כי אין לי מיקסר טוב שעומד (כי אין לי איפה לאחסן אותו).

ובאפיה צריכים להיות צמודים יותר למתכון ולא אוהבת את זה. (בבישול עושה יותר לפי הטעם שלי).

בעלי לא מבשל כלום

אבל עוזר לי לפחות עם הכלים והניקיון של המטבח אחרי הבישול כשהוא יכול 

וזה מקל מאוד.

אוכל פשוט וצבעוני.. הרבה ירקות, סירים גדולים.

לא טובה באפיה. מכינה רק עוגות בחושות ולא יוצא לי משהו. העוגיות שלי טעימות אבל לא מכינה הרבה כי מתעצלת לגלגל אחד אחד.

חלות מכינה כל שבת שאנחנו בבית, יוצא סבבה אבל לא מדהים.

הדבר היחיד שבעלי מבשל באופן קבוע זה ביצה קשה... אבל הוא מנקה

לא אוהבת לבשל ולא אוהבת לאפות. אבל גם לא מאוד שונאת את זה ("שונאת" זו מילה חזקה).

לא טובה בזה במיוחד ולא גרועה במיוחד. עובדת לפי מתכונים או דברים פשוטים ויוצא סבבה כזה. לפעמים יותר, לפעמים פחות.

ומזל שבעלי גם מבשל לשבת. אחרת...המצב היה קשה חח

פחות אוהבת את ההתעסקות אחכ.

אבל לצערי מאז שהשלישי נולד עושה רק מה שחייב🤷‍♀️ כלומר בקושי יש אפיה. ובישול פעם פעמיים בשבוע וגם זה רק בסיס של בסיס.

מחכה שיגדל קצת ויתן לי מעט שעות שינה😅

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת