אבל לא יוצא לי הרבה כי זה כאילו לא חובה ורק א נשאר זמן.. אז הרבה פעמים מעדיפה לוותר ושלא יהיה לחץ

אני אוהבת גם לבשל, אבל בסיטואציה הנוכחית פחות.כשאני בלי ילדים ועם מלא זמן פנוי נהנית מזה, אבל כרגע רק מחפשים איך לצמצם בישוליך

אהבתי את זה פעם

היום זה מטרד. מטלה שלוקחת זמן והייתי שמחה להיפטר ממנה

 אז קונה לחם ועוגותד נדיר שמכינה בשנים האחרונות

והאמת שאם הייתי מסוגלת לאכול אוכל מבושל שקונים בחוץ, הייתי קונה.אבל אני נגעלת

אז אני מכינה בלית ברירה. ועם הצהרונים של הילדים יוצא לי לבשל פעם בשבוע ולקראת שבת. אז גם משהו

לא הייתי אומרת שבישול ממש לא

פשוט פחות אוהבת

האוכל יוצא סבבה.. 

אופה ומבשלת הכל בבית. כמעט אין אוכל מתועש.

אלרגיות למזון ומגבלות אוכל.. :/ לא מבחירה

לבשל אוהבת יותר מלאפות.

בשביל אפייה צריך ריכוז ודיוק ופחות(;

רק לשבתות וחגים, לא אפיתי כמה שנים, בכללי אפיתי בחיי כמה עשרות פעמים בלבד.

לא שונאת לבשל ולאפות, גם לא אוהבת. יש לי תכנון עתידי כשיפנה לי יותר זמן לנסות למצוא דברים שיהיה לי נחמד לאפות.

בעלי גם מבשל לשבת ולפעמים מבשל באמצע שבוע.

והתשובה הכי חשובה, אני מרגישה מעולה עם עצמי, עם מה שאני עושה או לא עושה.

וגם החלות של מאפית נחמה, העוגות והעוגיות שלהם ממש טעימות, ממליצה לנסות.

אוהבת מאוד לבשל

אוהבת שיש אוכל טרי וביתי בבית.

לא כל כל אוהבת לאפות 

אבל מאוד אוהבת שיש בבית עוגיות ביתיות

ולכן בעלי מכין ודואג למלא את המלאי כשעומד להגמר

לפעמים אם פתאום שורה עלי הרוח 

אני אופה שמרים/ עוגה.

כן מקפידה על עוגות יומולדת

(פעם הייתי אופה חלות כל שבת... ואז נולד הבכור וזה הפך להיסטוריה עתיקה)

כן הייתי שמחה שבעלי ידע יותר כדי להקל עלי קצת את הבישולים במשך השבוע..

אבל כל דבר לוקח לו שעותתת אז נמאס לו די מהר..

רק שאצלנו לי נמאס די מהר, קשה לי עם הקצב שלו. אין לי סבלנות לזה שלוקח לו המון זמן 🙈

הוא לגמרי שותף במטלות הבית ובגידול הילד באופן כמעט שיוויוני (אני קצת יותר כי אני יותר בבית) אבל ספציפית עם זה שיכנס למטבח קשה לי.

גרועה באפיה, מכינה דברים ממש פשוטים עוגות בחושות ..יוצא נחמד

לאחרונה חזרתי להכין עוגה ולחמניות ,הבנות שלי לשות את הבצק... דווקא התחיל לצאת לי טעים מאז שגיליתי את הכוסמין הלבן...תכלס מכינה גי זה יותר טעים ובריא מקנוי, וגם יותר זול

ואני עוד לא גמרתי לבשל.. התחלתי באיזה 2

וגם כאן התחלתי ב2, ועדין באמצע הבישולין

עשיתי הפסקה כי כואב לי הסימפי..

ה.

כלכך אוהבת הכנות לשבת! אבל בשקט ולבד

או שירים או שיעור מעניין ברקע.

עושה הכל

מחלות ועד מיליון סוגי סלטים

חיים, מבושלים

ממש אוהבת!

מבחינתי להכין לשבת רק עוגה ועוגיות וזהו😋 לשתות עם הקפה ואנחנו מסודרים🤣

בבישולים לרוב עושה אותו דבר, דברים שאני יודעת שיוצא לי טוב ושכבר קל לי להכין.

באפייה אוהבת לנסות דברים חדשים ולגוון...

לפעמים קצת יותר מעצבן לי- בעיקר בגלל שיש כלים אחרי הבישולים...

כלומר, דברים פשוטים שאני כבר מכירה בדרך כלל יצליחו לי (וגם בזה קורות לי פשלות, לפעמים), אבל אם אעז במקרה לנסות דברים חדשים - בדרך כלל אתחרט על זה...

מוסיפה גם שילוב של ד+ה:

הבת שלי מבשלת, תקנאו (אבל לרוב היא לא אחראית בישול בלעדית. היא תעשה את זה במקרי חירום, אבל בדרך כלל היא אחראית על הדברים המיוחדים והשווים, ולי נשארים הדברים הרגילים )

והאמת שזו קצת נקודה רגישה בשבילי, כי תמיד מתארים איך ילדים זוכרים את המאכלים המיוחדים של אמא, ואיך אוכל חם וטוב מתקשר עם חמימות ואהבה של אמא ובית... ולי אין את זה

מקווה שהילדים שלי מרגישים את החמימות בדרכים אחרות, ושיזכרו אותי לטובה בכל זאת...

כי חמימות זה לא רק באוכל-

זה בזמנים הפרטיים שאת מייצרת להם,

בחו]ש פעולה שאת נותנת להם

בספרים שאת כל כך משקיעה להם!!!

אני לפעמים ממש מעריצה את העשיה שלך למען הילדים והמשפחה שלך!!

אין לי ספק שהם זכו בך!!

אני חושבת כמה הילדים שלכם זכו.

ואיך בעוד 20 שנים הם ישבו ויזכרו בסיפורים / בשירים / בעוגת פרשת שבוע .

אני מבשלת הרבה בבית אבל לא משקיעה בילדים שלי כמו שאת משקיעה ומאפשרת להם ליצור, לפעול, להתנסות וכו'.

מעריצה ממש ואין ספק שאת אמא מיוחדת, בדרך שלך!!

אין הרבה אמהות כמוך..

בעלי לא מאלה שזוכרים את האוכל של אמא

והוא קשור אליה ברמות ומקבל ממנה חום ואהבה בהרבה דרכים אחרות

למרות שהיא מבשלת טוב וכו

ובדיוק שאלתי את בעלי אם יש אוכל שלה שאהב ושהיה רצה שאכין לו... לא עלה לו משהו וזה די הפתיע אותי

 והיא בישלה ממש טעים...מרוקאית

לפעמים הוא מעלה גם צער על מה שהיה וכבר לא..

ויש לי זכרונות מאוד טובים ונוסטלגיים ומתגעגעים לילדות מכל כך הרבה סיבות אחרות. אל תדאגי בכלל!

לק"י

כן נהנית לנסות דברים חדשים גם בבישול (אם יש זמן להתקשקש...).

פחות לסדר אחר כך🤭אני גם עם הילד בבית, אז אין כל כך זמן לדברים מסובכים, אז לפי הזמן....

ולפעמים גם בעלי מבשל;)

אני דווקא סבבה עם אפיה ובישול.. אבל לא מגיעה לזה ביומיום

דווקא הכנתי עוגה שיצאה ממש טוב.

והתעצבנתי על בעלי שאמר שאני לא יודעת לבשל ואתמול בשישי הבנתי שהוא צודק....

חחח אבל מעצהן שהוא אומר את זה בכל מקרה.

אוכל זה באמת לא הצד החזק שלי....

אני לא נהנית מזה כי אני לא כל כך טובה בזה פשוט. מניחה שאם היה יוצא לי ממש טעים הייתי נהנית יותר. מבשלת פשוט, אופה פשוט, אבל נניח בבישול פשוט צריך יד טובה לתיבול ולי אין כל כך, הרבה פעמים יוצא לא מספיק מתובל. ואז לפעמים מנסה לצד השני ויוצא מתובל מידי...

היוצא דופן זה החלות שלי, הן לא יוצאות כל כך יפה אבל ממש טעימות וכולם עפים עליהן כולל הילדים שלי למרות שרוב הקמח שאני שמה הוא מלא. זה הדבר החום היחיד שהילד שלי מסכים לגעת בואני גם שמה בערך שליש כוס סוכר למרות שבמתכון המקורי יש כוס, אז בכלל נס שהוא אוהב. ואת זה אני באמת נהנית להכין

סבי ז"ל היה ניצול שואה, ותמיד היה מספר שהזכרון הכי חזק מבית הוריו הוא הריח של העוגות שאמו הכינה. 

לא שבגלל זה אני אופה...אבל בהחלט חושבת שזה נצרב אצל ילדים וזה חשוב

ה. סבבה במטבח. לא אשפית אבל אוכל סבבה לגמרי. גם אפייה וגם בישול

בדיוק השבת יצאו לי חלות וואווו.. ועפתי על עצמי בטירוף. 

ובעלי גם שותף בבישולים ב"ה

לאפות לבשל ואת רוב הדברים שקשורים לבית.

אוהבת יותר כשיש לי יותר זמן לעשות דברים בנחת

אני ב''ה טובה בשניהם, אבל לרוב אין לי כח לעמוד ולבשל/לאפות...

שונאת את הכלים. שונאת את הלעמוד הרבה זמן. שונאת לנקות אחרי זה את הכיריים, התנור והשיש.

לשיש מציעה לך להשתמש במגבונים ללא בישום

שכחתי מה זה סמרטוט.

אבל כמעט אחרי כך בישול מתלכלך, וזה מצטבר...

ואני שנאת לראות שהכל מלוכלך.

לשיש אני משתמשת בסקוצ', אחרי זה גורפת עם מגב קטן, ואז מייבשת עם נייר סופג. המגבונים לא מורידים לכלוכים אלא רק מורחים אותם😬

בהמון מקרים המגבונים כן מנקים את הלכלוכים..

אחרי שהכנתי עוגה, נשפכה מעט בלילה על השיש, זה לא ינקה טוב...

לא מדברת על לכלוך של סוכר או של מיץ...

על לכלוך מאפייה ובישול

מבטיחה לך

במקרים קשים, מוסיפה גם ספריי אקונומיקה לפני הניגוב

אבל אני בסוף יום של בישולים (לא קורה הרבה, באמצע שבוע מכינה כצעט רק חביתה או ביצה קשה בערב ) מעבירה גם סקוצ' על השיש והמשטחים 

ורק בשישי מעבירה סקוצ' על הכיריים.  

אני פשוט מעבירה רק בסוף הבישול, ורק סקוצ'

שזה היום עם הכי הרבה בישולים

באמצע שבועל א העברתי סקוץ'. ועשיתי את זה תקופה ארוכה.

זה ענה לי יפה על הצורך והרגיש לי נקי מספיק

אלא אם יש כלים מלוכלכים על השיש ואז לא

ביום שישי אני מעבירה כמה פעמים...

סקוצ' מנקה מהר יותר וחזק יותר ממגבון🤷

כנראה 🤷

סקר מוטה משו

פעם ממש האגשתי את חדוות היצירה בבישול טאפייה

היום אין לי סבלנות לזה וכושה רק מה שחייבת

הילדים לא אוהבים את האוכל שלי ועמוק בפנים זה פוגע

אז מכינה רק מה שחייבים

מאוד אוהבת לבשל בישול זה תרפיה בשבילי.. במיוחד אם אני לבד בבית! (שישי בבוקר בד"כ. 3 שעות ככה עד שכולם חוזרים)

תנו לי זמן, מטבח ולהיות לבד ואבשל בכייף

שמה מוזיקה טובה או מדברת בטל' ומבשלת תוך כדי..

אפיה- פחות אוהבת. אולי בגלל שאין לי כל כך מקום לאפות ולרדד ולהקציף

וגם כי אין לי מיקסר טוב שעומד (כי אין לי איפה לאחסן אותו).

ובאפיה צריכים להיות צמודים יותר למתכון ולא אוהבת את זה. (בבישול עושה יותר לפי הטעם שלי).

בעלי לא מבשל כלום

אבל עוזר לי לפחות עם הכלים והניקיון של המטבח אחרי הבישול כשהוא יכול 

וזה מקל מאוד.

אוכל פשוט וצבעוני.. הרבה ירקות, סירים גדולים.

לא טובה באפיה. מכינה רק עוגות בחושות ולא יוצא לי משהו. העוגיות שלי טעימות אבל לא מכינה הרבה כי מתעצלת לגלגל אחד אחד.

חלות מכינה כל שבת שאנחנו בבית, יוצא סבבה אבל לא מדהים.

הדבר היחיד שבעלי מבשל באופן קבוע זה ביצה קשה... אבל הוא מנקה

לא אוהבת לבשל ולא אוהבת לאפות. אבל גם לא מאוד שונאת את זה ("שונאת" זו מילה חזקה).

לא טובה בזה במיוחד ולא גרועה במיוחד. עובדת לפי מתכונים או דברים פשוטים ויוצא סבבה כזה. לפעמים יותר, לפעמים פחות.

ומזל שבעלי גם מבשל לשבת. אחרת...המצב היה קשה חח

פחות אוהבת את ההתעסקות אחכ.

אבל לצערי מאז שהשלישי נולד עושה רק מה שחייב🤷‍♀️ כלומר בקושי יש אפיה. ובישול פעם פעמיים בשבוע וגם זה רק בסיס של בסיס.

מחכה שיגדל קצת ויתן לי מעט שעות שינה😅

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.