שאין לי איפה להיות בחג, ואני שוב סופגת ביקורות (הפעם בגלל הקעקוע), ואני מבינה שלפחות עוד שניים מהאחים שלי יתחתנו לפניי, ואני שוב מתחרטת על דברים שאני אומרת, ולא מרשה לעצמי לבכות לפני אחרים, ודוחה משימות קלות, ומתכננת להיעלם מעל פני השטח עד שהגל הזה יעבור, ואוכלת רק ג'אנק, וערה כל הלילה

והקטע הוא שזה לא סוף העולם. כאילו, אני די סבבה

אולי הגיע הזמן?
קצת,

בין יתר הדברים,
הבאמת מאוד חשובים פה?

לא יודעת, היינו חברים מלא זמן

i keep telling her

dont make yourself small

לחזור לגור אצל ההורים

לעבוד עד אוקטובר

להתחיל ללמוד הוראת אנגלית איפשהו בסביבה

לעשות תואר

להתחיל לעבוד בזה

להיות מי שתמיד ידענו שאהיה בסוף