לא הנקתי בהריון אף פעם ואם זה היה קורה לי והיה לי המטומה לא יודעת איך מחליטים מה לעשות... אלב הנטיה שלי זה להפסיק להניק. היא בת שנה וחצי, ואת רוצה עוד הריון... 

מנוחה מוחלטת לגמרי עד שהיא נספגת, זה ברור... 

נשמע שצריך לעשות החלטה- עכשיו מתגייסים בשביל ההריון הזה וזה אומר מה שזה אומר... עזרה בתשלום, התגייסות של הבעל... וכמובן הפסקת הנקה... להניק פעמיים ביום בת שנה וחצי זה לא מעט בכלל... (אני מניקה ככה מגיל 10 חודשים בערך... כשהמוצקים מבוססים) 

היא משתגעתתתת כשלא נותנת לה

צורחת קפצת משתוללת

ומדברת לגמרי- וזה שובר לי את הלב

וגם הכל מסובך

אנחנו עם לא מעט ילדים

קטנים

ובעלי התגייס לעזור לי השבוע אחה''צ עם הילדים-אבל ז לא ימשך לנצח..הוא עובד..

והקטנה צורחת לזרים.

אבל בסוף זה לא אפשרי לאדם אחד לעשות הכל

 נגיד לארגן בבוקר- הרוב מתלבשים לבד אבל לחפש בסלי כביסה טייץ זה להתכופף

לדוגמא. והוא ג לוקח אאת הגדולים להסעות אז לא נמצא..

ולהחליף טיטול

ולקחת עם העגלה לגן?

יש איזה 2 מדרגות לעלות את העגלה

והבית מהפכהההה

אני מתאפקת אבל זה מזעזע

ובעלי גם עובד -גם בחלק מהערבים..ואחה''צ עם הילדים-וויתר על העבודה

אז מתי יש לו זמן

והמבלבל זה שרופאים לא אומרים שזה נצרך

הרופאה אמרה לי

תניקי ..תתפקדי רגיל רק בלי מאמץ והרמה

אני לא מרגישה שבעלי יעמוד בזה לבד

הוא מקסים

אבל גם עבודה גם ילדים וגם בית

לבשל מרגיש לי בסדר אם אחתוך בישיבה ואז זה רק לשים בסיר או בתנור

אנסה באמת לחשוב על עזרה חיצונית כלשהי..אפילו שאנחנו במינוס רציני ואין מאיפה

טוב קצת פרקתי פה

מבולבלת

את רוצה לעשות הכל כדי לשמור על ההריון?

קדימה הופ למיטה.

בלי קשקושים על כביסות,

אוכל- שיאכלו פיתה עם חומוס.

לבעלך יש עניינים בעבודה? יופי הוא ילד גדול הוא יכול להתמודד לבד.

חג? מה את דואגת לו? החג יגיע ככה או אחרת.

את רוצה לעשות הכל לשמור על ההריון??

יופי. כנסי למיטה. 

כל השאר זה בונוס.

לספר לך כמה שבתות התפריט אצלנו היה פיתות חומוס שימורים פסטרמה??

עברתי חצי הריון עם המטומה, העיקר יש לי ילדה מהממת, מי זוכר מה אכלנו או איזה מטונפת הייתה הרצפה (והיא בהחלט הייתה) או מה מצב הבגדים, שילכו עם פיג'מה אפילו.

הכל עובר. זה באמת פסיק מהחיים. מי זוכר בכלל, מה זה לעומת ילד חי ובריא.

העיקר תעשי את המאמץ מבחינתך לשמור, כל השאר בידי שמיים.

זה פשוט נחת עלי בבת אחת

ואני מנסה לעכל

ולהבין את התנהלות מעכשיו

מה גם שאת כוץבת מאוד נחרץ

אבל הרופאה אמרה לי שאין בעיה להתנהל רגיל ולהניק...

אז בגלל שבעבר היה לי פעמיים 

וגם אז הרופאים אמרו שהכל כרגיל מלבד מאמץ חריג

ורק רופא להריון בסיכון היה בדעה שונה ואמר לי שאם אני רוצה את העובר להפסיק מיד הנקה ולנוח.

והקשבתי לו

וזה עזר ב''ה ונולדו ילדים בריאים.

אבל עבר מאז הרבה שנים

והתחושה הזאת אולי אני מגזימה בלחץ שלי

ולא באמת צריך מבלבלת

קוראת אתכן וגם בגוגל

ומבינה שהקול מהשטח של נשים מנוסות הוא חד משמעי לנוח לגמרי

אני בעז''ה אהיה על זה

ונלמד איך מצליחים

תמיד מה שמפחיד אותי שהוא יקרוס..שהוא לא יצליח....

אבל יותר מפחיד אותי יותר מהכל זה לאבד שוב חלילה

תודה על הנחרצות

זה מחזק אותי לדעת שזה הדבר ההכרחי כרגע

תפילות

אפילו תפילה אחת קטנה לריבש"ע שאת הקטנה עושה מה שאת יכולה והוא מנהל הכל.... חיבוק ובהצלחה

פותחת יקרה

מהנסיון שלי גם

בהריון הזה ב"ה

רק כשנחתי לגמרי ההמטומה החלה להספג עד שנעלמה..

שווה כל מאמץ מצידכם 

בעז"ה הריון קל בריא ובידיים מלאות!

זה באמת מחזק אותי

גם דברתי עם בעלי והוא ממש מעודד אותי עכשיו גם לגמרי לנוח

ואני אנסה לשחרר את הדאגה עליו

אולי עכשיו הוא יבין למה אני בחרדות ממילואים

ואצלנו גם מילואים זה קודש קודשים אז אני יודעת כמה זה קשה! 

הוא יבין למה אני ממפחדת ממילואים ולהשאר לבד

חושבת שהייתי מפסיקה איתה.. (ממה שאני שמעתי הפסקת ההנקה אצל חלק מהנשים לא רק עוזרת להיקלט אלא גם להחזיק הריונות בגלל הורמון שמופרש בהנקה)

אבל לגבי המנוחה- ברור שמנוחה מוחלטת בכל מחיר. חג שבעלך יבשל או שתקנו אוכל. אפשר גם ללכת על דברים פשוטים ממש, כמו לקנות סיגרים או דברים שרק צריך לדחוף לתנור. עם הילדים נשמע ממש קשה, אבל למצוא תעסוקה שתאפשר לך לשכב לידם כמה שיותר כשהם משחקים. גם אם זה יכלול קצת ממתקים או זמן מסך.

נשמע קשוח ממש!! בהצלחה גדולה!!

הלוואי ונמצא איך עושים את זה בפועל

אתם תצטרכו להיכנס ל"מצב חירום" בבית וכדי שבעלך יהיה יותר זמין ותמצאו דרכים להקל עלייך.. אולי להביא מישהי לשעות הצהריים ובערב בעלך יקלח יאכיל ויארגן בגדים למחרת.. ולשעות הבוקר גם לתת לו לעשות את העבודה.. אם כמה שזה נשמע קשה ומפיל על הבעל, סופו להיעלם.. וככל שיותר תישמרי ככה יש יותר תקווה שזה יקרה מהר.. אני אישית הייתי עושה את זה.. לא רוצה להלחיץ חלילה אבל בתור מישהי, שלא על אף אחת מאיתנו, עברה הפלה עם המטומה (14).. לא התעקשתי מספיק לקבל עזרה ולקבוע לבעלי עובדה שזה מצב חירום, אני ממליצה לך בחום לשמור על עצמך ולא להתאמץ.. לגבי ההנקה את יכולה להתייעץ עם יועצת הנקה אולי.. לא מבינה בזה, לא יצא לי להניק בהריון. 

מאחלת לך המון הצלחה, הריון קל ותקין בידים מלאות.

הרופא אמר שאפשרי, אז המשכתי. למרות שהיונק היה אפילו יותר גדול (אבל באמת ינק ממש מעט - כפעם-פעמיים ביום). ההמטומה שלי היתה ממש קטנה, לפי מה שאמרו לי (לא יודעת לגבי קוטר וכו'), ב"ה נספגה מהר וההריון המשיך בבריאות.

לא יודעת מה כדאי לך לעשות. רק שיתפתי במה שאני עשיתי.

(וגם אצלי זה היה הריון אחרי הפלה. לי באופן אישי זה לא גרם להפסיק עם ההנקה. ככה הרגיש לי נכון, ושמחתי שהרופא אישר לי. אבל מבינה מאוד את החשש שלך...).

אני עוד מנסה לעכל

ולהבין איך מתנהלים

אני בבמילא מזמן רוצה לגמול מהרבה סיבות

אז כן רוצה.

רק מעדיפה טיפה הדרגתי

אחרת אמות מכאבי גודש ויקרע לי הלב ממנה

אז נראה לי שאתחיל ע הנקה -שתיים ביום גג.

ואוריד

תודה לכולן כ מידע והרגעה ועצה עוזרת

זה גודל סטנדרטי,

אבל את מניקה ולפני חג..

את צריכה להיזהר כפליים 

המזל שהיא היתה כבר בת 1.9 וינקה ממש בקטנה,

יחסית הלך חלק.

מה אפשר לתת נגיד בלילה כדי חהרגיע אותה מההיסטריה?

תמ''ל לא נוגעת בכלללל

מים שותה אבל במצב כזה היסטרי -זה לא מדבר אליה

זה נורא רק חשבוע-שבועיים להציע מדי פעם מיץ בלילה -ואז להוציא מהבית ולחזור רק למים

או רעיון אחר?

ואת בזמנים רגועים נותנת לה חיבוקים נשיקות... 

אבל היא עדיין צורחת

''רוצה  אמא שלי ''

בעז''ה אשתגל להאמין בה שהיא תתמודד ותתגבר.

תודה רבה

יש מיצים בלי צוספת סוכר. 

ברגיל אין בכלל אצלינו מיצים בבית

פשוט תמיד כשגמלתי עברנו למטרנה אז לא מכירה את הנוהל כשגדולים.

תודה

הם רצו רק את אמא 

והעדיפו נשיקה והחיבוק מאמא גם אם זה בלי לינוק על פני ניתוק מאמא

כי היא גדולה 

ומבינה הכל ומדברת במשפטים אפילו

אז קשה להרגיע בליטופים כי היא משתוללת ובועטת וזה מאמץ פיזי יותר מלהניק אפילו

היא מכורה להנקה באופן יוצא דופן

אבל אתמול בלילה הופתעתי

היא התעוררה ובכתה ובאמת לא נרגעה מכלום

ואז לאט לאט בעלי שאל אותה עם היר רוצה סיפור והתחיל לספר לה כל מה שעשתה במשך היום והחברים בגן שפגשה והאוטו שנסעה בו ומה אכלה ושמות של כל האחים וכו

ושוב טשוב

והיא היתה מרותקת עד שנרדמה

אמנם כל הסיפור לקח שעה שלמה

אבל זה מעודד אותי שעם יצירתיות אפשר אולי שזה יעבור בשלום

ממש בצורה ברורה שאמא לא מניקה יותר,

נכון ש.... מאוד אוהבת לינוק אבל עכשיו כבר אי אפשר יותר

במקום זה אפשר חיבוק/נשיקה/מיץ/מוצץ או כל אופציה אחרת 

בהתחלה לילדתי להרדם עצמאית בלי הנקה, וזה המשיך אוטמטית לגמילת לילה, כי הם פשוט ישנו יותר טוב וליותר זמן 

הגדול היה בן 10 חודשים

הקטנה בת שנה וחודשיים

גמילה סופית מהנקת יום

הגדול שנה ו7 

(הייתי בחודש שביעי וכבר היה לי עייף ולא כיף)

אצל הקטנה היא היתה בת שנה ו9 (הייתי בתחילת הריון עם המטומה וקיבלתי הוראה להפסיק )

בתכלס הגמילה האמיתית היתה ללמוד להרדם עצבאית ולישון לילה בלי הנקה.

אז היו לנו לילות לבנים.

בגמילה הסופית הלל ממש חלק- הרבה יותר ממה שהכנתי את עצמי

ברגע שהיא ראתה אותי היא לא הייתה מוכנה לכלום חוץ מהנקה

הוא גם ינק המון, לפחות 5 פעמים ביום, וגם ינק בלילה.

דווקא אני הצלחתי להרגיע אותו מהר יותר מבעלי, זה היה לוקח חצי שעה להחזיר לישון, הרבה סיפורים וחיבוקים.

לפני השינה אני נותנת לו מאז הגמילה עד היום (ארבעה חודשים אחרי) בקבוק מטרנה מאוד מדוללת, בערך חצי כפית ל150 מ"ל. דיללתי בהדרגה, מקווה בקרוב לעבור לבקבוק מים.

באמצע הלילה רק חיבוקים, שירים וסיפורים. במקרי קיצון בקבוק מים.

ביום נתתי הרבה יוגורט, דייסות, פירות, במבה וכו'.

הפסקתי בבת אחת אבל פעם ביומיים שלושה נתתי הנקה כשאני רציתי ולא כשהוא ביקש (הוא נורא שמח כשהצעתי לו, אבל לא רציתי להיענות לחלק מהבקשות ולחלק לא העדפתי זה יהיה מיוזמתי)

אחרי שבוע הפסקתי לחלוטין אז היו אולי שלוש או ארבע הנקות כאלה מתחילת הגמילה עד הסוף.

לא היה שום גודש או אי נוחות (ואני מדברת על ירידה מהנקה של כל שלוש שעות בצהריים ערב בוקר, רק בעבודה לא שאבתי)

כאילו זה נראית לי ההשץדלןת המינימלית בשביל ההריון..

זה כואב אבל זה מסיבות טובות.. 

ההנקה מכווצת לך את הרחם יותר מכל דבר בערך (לדעתי ומנסיוני)

חוץ מכרוב?

כי בהריון אסור כלום בערך..

אקמול יעזור?מפדח לשאול..אבל בעבר זה היה ייסורים מממש

בשלב כזה בדרך כלל ההנקה לא תדירה כל כך, אז יכול להיות שלא יהיה גודש...

בשורות טובות, יקרה!

מפונקת חמודה שלי

אבל זה גם בחירה שלי..יש לנו קשר מיוחד ורציתי לפנק

בגיל כזה אולי הכמויול כבר קטנות.. 

בכל מקרה לדעתי אפשר קצת להתרוקן בכיור

זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)

לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.

אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.

לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.

וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר

הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.

אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.

לגבי האמבטיה- אני חווה עם הבת שלי את זה מידי פעם, מה שעוזר- לקלח אותה על הרצפה בגיגית, או אפילו בכיור באופן חלקי עד שהטראומה עוברת (נשמע שהוא בהחלט עבר טראומה עם הגיס)

שהקושי בשינה נובע מהטראומה שנוצרה לו מהמקלחת שעשה לו גיסך? (טראומה של חרדת נטישה)

האמת שבמצב כזה אולי לא כדאי שתעזבו אותו ללילה... אלא אם כן אתם מרגישים שזה ממש קריטי לנפש שלכם, ואתם מוכנים להשלכות שאולי יהיו לזה אחר כך, שהוא יצטרך שוב שיקום מחרדת הנטישה...

נשמע לי שכדאי לקחת טווח זמן שבו אתם באמת ישנים איתו, ונותנים לו את התמיכה הרגשית שהוא צריך, ואם זה לא יעבור עד אז - אז להתייעץ עם גורם מקצועי...

@כורסא ירוקה - הוא לגמרי בגיל שאפשר להסביר לו דברים, גם אם הוא לא יודע לבטא את עצמו.

אנחנו עשינו את זה בגמילה מהנקת לילה - טפטפנו במשך כמה ימים ולילות שלא יונקים בלילה. זה היה קשה לעיכול, אבל לגמרי נקלט בסוף.

מציעה להתחיל להסביר לו לפני שהוא הולך לישון:

"מתוקי, עכשיו אתה הולך לישון במיטה שלך, ואבא ואמא הולכים לישון במיטה שלהם. בלילה אולי אתה תקום כי אולי יהיו לך חלומות מפחידים. אבא ואמא יבואו לחבק אותך, אבל אחר כך יחזרו לחדר שלהם ואתה תישאר במיטה ותחזור לישון. ובינתיים תוכל לחבק את הדובי/לשתות בקבוק כדי שיהיה לך קל יותר לישון."

זה נשמע ארוך ומורכב, ולכן כדאי לסכם: "בלילה כל אחד ישן במיטה שלו."

בסוף זה ייקלט בעזרת ה'...

ואולי באמת זה יעזור גם ללילה שתהיו בצימר. רק צריך לוודא שמי שישמור עליו יהיה מכוונן על האפשרות שהוא יתעורר ויהיה צורך להרגיע אותו...

גם הבת שלי בימים האחרונים בוכה ממש במקלחות ולפני כן אהבה. אני חושבת שיכול להיות שזה קשור להפרשי טמפרטורות שהמים החמים פתאום כואבים על איזורים קרים, אבל האמת שאני לא בטוחה. 

גם אצלי הקטנים מתעוררים בלילה וחששתי שבוע שעבר להשאיר את הבת שלי לישון אצל אמא שלי..

אבל להפתעתי היא הלכה לישון לבד!! וישנה כל הלילה. לא קרה המווון זמן. בת שנתיים.

לפעמם כשאין להם את האופציה הם פשוט לא קמים..

תנסי לגרות אותו לשבת באמבאיה ריקה עם משחקים.

אפשר להצטרף אליו שם.

כשהוא מרגיש חופשי לשבת באמבטיה ריקה,

אפשר לשחק בלנקות את המשחקים או להעביר מים מכוס לכוס

וככה לאט לאט הוא יתרגל חזרה.

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

אצלי גם הקטן בקשר טוב עם היותר גדול

עם הפרש של 14 שנה

קשר של אח קטן עם אח גדול ובוגר

משחקים ביחד

קוראים ביחד

מבשלים ביחד

כנראה בגלל שאין להם הרבה זמן ביחד

הם יותר יודעים להעריך ולנצל את הזמן אחד עם השני

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום

אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.

אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי

שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.

5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ

2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה

3 שנים נראה אידיאלי. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות

ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו

יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.

אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.

אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.

והם הכי לא חברים שיש

לצערי הרב

אבל כל תגובה האירה לי משהו

המסקנה העיקרית שהפער לא קובע כלום, אז אולי חבל לסכן את עצמי או את ההורות שלי, ואולי גם את הנפש של הקטן שצריך אותי.

מצד שני אני גם לא צעירה, אז 3 שנים זה כבר סיכון בריאותי עבורי ועבור העובר.

אחח טעטע שלח לי סימן מה לעשות

אבל גם לזה שיש נגיד 2 בנות רצופות או 2 בנים

אצלי הקשרים לגמרי קשורים לקרבה בגיל

לגדולה אין קשר עם זאת שקטנה ממנה ב3 ובטח לא ב4 שנים

אבל בהמשך כשיהיו גדולות מאמינה שיכל להשתנות

אני כן רואה שהצפיםות מאוד מייצרת הווי משותף והם בראש דומה ומשחרים המוןןן יחד לפעמים שעותתת

ו...רבים בוכים ומקנאים וכו בהתאם🥴😅

אני לא אומרת שזה קל

אבל בהחלט לא מתחרטת

תלוי כמה אחים יש בסך הכל

אצלנו הפרש של שלוש שנים משחקים מהמם יחד

הם חברים ממש טובים, כמובן גם רבים

אבל גם אוהבים אחד את השני מאוד ומעסיקים את עצמם גם לבד הרבה זמן.

ולכן אני חוזרת להודעה שלי למעלה, שאין כאן תשובה אובייקטיבית. כי זה קשור להמון המון משתנים

וזה שהמשפחה אחרת פער מסויים מתבטא בדרך מסויימת, לא אומר שככה זה יהיה במשפחה אחרת

לפני זה יש לי פערים קטנים יחסית

ועדיין לא רואה כ"כ קשור בין הילד שבין 6.5 לתינוק בן 1.5

אבל אני מאמינה שככל שהם יגדלו הפער יצטמצם.

ואני רוצה מאוד עוד אחד יחסית צמוד לקטן.. בא נראה כרגע זה לא רלוונטי מכמה סיבות

בגיל קטן פער של כמה שנים הוא משמעותי מאוד, בגיל גדול בקושי יש לו משמעות
אין גם איך לדעת אם יסתדרו ביניהם מבחינת האופי והסגנון, אז בעיני תבחרי מתי לך יהיה נוח מכל הבחינות להיכנס להריון, ותשחררי את מתי יהיה הפער המושלם, כי זה משהו שאי אפשר לשלוט בו ותלוי בכ"כ הרבה דברים.

במשפחה של אמא שלי זה מאוד בולט, בתור ילדים עם היו משחקים עם האחים שקרובים אליהם בגיל, וכשהם טיפה גדלו, אפילו גילאי העשרה, הם התחברו לאחים שיותר בסגנון שלהם... והחברויות בין האחים השתנו ממש

שאין דבר כזה אין חשש

אין מציאות כזאת

וחיבוק סיטואציה קשה מאוד

שחייב לפתור דחוף הלוואי ותמצאי לעצמך את המקום הנכון 🩷

קודם כל אל תלקי את עצמך על זה שזה המצב. את הרי יודעת להסביר בדיוק מה גורם לזה ומאיפה המשיכה הזו מגיעה.

אבל! עם מה שבשליטתך כרגע - לעבוד! 

דבר ראשון, לא להזין את זה. כמה שיותר להסיח את הדעת. 

יותר קל ובשליטה - לא לשוחח אתו, לא להקשיב לשיחות שלו עם אחרים, להתרחק ככל האפשר.

ועשה טוב - לחזק את הקשר עם בעלך, לחשוב על כל המעלות הטובות שלו, לשלוח לו הודעות במשך היום, ליזום יותר שיחות, יותר פעילות משותפת, לעשות דברים למענו.

ואולי גם לנסות לחשוב איך את יכולה לפחות בקטן קצת לדאוג לעצמך לדברים שאת מרגישה שחסרים לך כמו זמן כלשהוא לעצמך \ טיול \ כושר...

בהצלחה!

לחשוב איך היית רוצה שהחיים שלך יראו?

חשוב לך להיות בחדר כושר? זה יעשה לך טוב? אז בבקשה, קומי תרשמי. אין דבר כזה לא יכולה, יום בשבוע תמצאי שעב שעתיים פנויות לצאת, שבעלך או בייביסיטר יהיו עם הילדים.

חשוב לך להרגיש יותר מאווררת, תנסי לחשוב איך לעשות את זה בפועל. אין סיבה שתגררי את החיים שלך בתור עבדות, עכשיו זה החיים עצמם.

אם את לא תדאגי לצרכים שלך בסוף תהיי ממורמרת ומתוסכלת מה שלא יוסיף לך לזןגיןת ולא להורות. 

ואת נשמעת רחוקה מאד ממימוש. אז בזה דעתי שונה - שאין לך מה להוסיף עוד דאגה מהכיוון הזה

גם אם את בטוחה שלא תממשי את זה 

הלב שלך מתעסק במישהו שהוא לא האיש שלך. זה לא דבר קל לפתור אותך וברור שגורם גם לך סבל כי את מרגישה את העיוות.

אנחנו לא מכירות את הסיטואציה שלך, אבל אני חושבת שאת צריכה למצוא דרך מעשית לחתוך את זה כדי שללב לא יהיה מקום להתעסק בזה.

לא פירטת איפה אתם נפגשים או איפה שמעת אותו מספר על עצמו, מאיפה את יודעת על הטיולים ועל החדר כושר וכו

תחתכי את זה, אל תשמעי אותו יותר, אל תאפשרי פטפוט, אל תאפשרי שתהיו יחד בחדר בכלל. זה עניין של החלטה שלך.

וכמו שכתבת בעצמך

למלא לעצמך את מה שחסר לך

אצלנו בזוגיות יש כלל - אם אנחנו יכולים לספר על זה אחד לשני אז זה בסדר. תנסי לפרק את ה"פצצה" שאת מרגישה, ספרי לבעלך כמה את מקנאת במישהו מהעבודה שמצליח לעשות איקס וואי זד ותחשבי יחד איתו איך אפשר לעשות את זה גם ואולי אפילו שניכם יחד, זה יכול לקרב אותך לבעלך ולהרחיק את המחשבות על האחר.

וגם, אל תבהלי. זה טבעי, יש תקופות כאלה, לפעמים זה ממש הורמונלי. במקום להילחם במחשבות תנסי למלא אצלך את החוסר ולעבור הלאה. 

היא מוכנה גם לקחת אחריות על כך שצמחי המרפא לא יועילו (והם לא יועילו כמובן)

על כל ההשלכות של זה???

איזה חוצפה של התערבות

אמהלה.

האחים שלי יכולים להגיד לי כל מיני דברים שלעולם לא הייתי מאפשרת לאף אחד להגיד ומהם זה מתקבל טוב.

זו קירבה ופתיחות אחרת.

בתחילת הנישואים בעלי היה המום כמה מרחב התנועה שלהם הוא רחב יותר לאותם הדברים שאיתו היו מביאים אותי לבכי.

אם היא עצמה שלחה את אמא שלה להעביר לאחותה מסר, לגיטימי שלאחותה תהיה גם את דעתה היא.

הבעיה היא אצל האם, שעצם לוקחת צד.

הנכון מצידה זה לדעת כל אחת בוחרת ופועלת לפי צו ליבה ומצפונה.

כמובן,

כיבוד הורים קודם כל.

ברור שזה נעשה שלא מכוונה רעה מצד האם!!!!

אם כי זה לבד הזוי בעיני, אבל נגיד שזה עוד מתקבל במשפחות שהקשר ממש פתוח וטוב.

החוצפה היא להביע דעה כל כך מסוכנת שתוצאותיה יכולות להיות אסון.

יש לפותחת ולכל אדם נורמטיבי מספיק שיקול דעת לחשוב אם הצעה כלשהיא מתאימה או לא

ברוב המקרים מותר לבן אדם להביע דיעה

גם אם היא פגעה בסוף חלילה, אנחנו לא יכולים להעביר 1,000 תרחישים אפשריים בראש לפני שאנחנו מוציאים מילה מהפה

במקום טיפול רפואי אמין לנושא כל כך קריטי ורגיש?

ממש ממש לא במקום

ובעיניה זה לא.

בדיוק כמו נושא החיסונים לדוגמא

שאמא שמחסנת בטוחה בעצמה

ואמא שלא מחסנת ייתכן ובטוחה בעצמה יותר.

אנחנו אנשים בוגרים שיכולים להפעיל שיקול דעת

ולכן אני אומרת שזה שבעינייך זה חוצפה בעיניה זו הצעה רלוונטית 🤷🏻‍♀️

הציעו פה באחד השרשורים גם לטפל בילד לפי השם...

אני בטוחה שהפותחת החליטה את ההחלטה לאחר שהתייעצה עם אנשים שזה תחום העיסוק שלהם ולא קיבלה את ההחלטה באופן שטחי. 

אז לאחר שקיבלת החלטה, בעיקר שהיא קשה ומורכבת את לא רוצה הצעות סותרות את רוצה חיבוק

ממש מתסכל שאין תמיכה

ברמה הפרקטית אבל, אם כבר שיתפת את אמא שלך אז אולי תספרי לה שהלכתם גם על הטבעי אבל זה לא עוזר והמטפלים עצמם ממליצים על התהליך?

מניחה שזה יותר ממה שהתכוונת לשתף, אבל אולי בסיטואציה הנוכחית בכל זאת שווה.. 

הנכון והאחראי!! בהצלחה רבה.

מבינה ממש את הצורך בתמיכה.

וזה באמת מבאס לקבל תגובה כזו.

ברור שזה מרצון טוב. אבל זה ממש לא מה שאת צריכה לשמוע עכשיו.

השאלה אם הקשר שלכם יכול לאפשר לך להגיד לאמא שלך בכנות - 'זה מה שהחלטנו לעשות. ואני ממש צריכה את התמיכה שלך בתהליך הזה, בלי שתנסי לשכנע אותי להחליט אחרת'?

אם זה לא הכיוון - אז אולי שווה לחשוב על מישהי אחרת שתספק לך את התמיכה שאת צריכה.

כי זה באמת חשוב שיהיה את המקום לפרוק ולשתף למישהי שמקשיבה לך ונמצאת שם איתך. אבל את לא יכולה לשנות את אמא שלך ואת התגובות שלה. ואם היא לא יכולה לספק לך את התמיכה שאת צריכה, אז אולי אפשר למצוא את זה אצל מישהי אחרת? (שכנה, חברה)

ולהגיד לה, אמא, זה מה שהחלטנו אני מבינה שאת חושבת אחרת אבל אני זקוקה לתמיכה שלך בי גם אם את לא מסכימה.

זה קשוח ממש, קרה לנו מקרה דומה

אני כמוך, מאוהבת בחורף וחוסכת הסרת שיער 🤣🤣🤣

ואיזה כיף זה שהחמות גרה ככה רחוק

נזכרתי שאני עם מכנסיים 3/4 ושלא הורדתי שערות 🫣 בשלב מסוים כבר לא היה אפשר להתאמן עם החצאית הארוכה שהיתה לי, אז ברחתי לשירותים.

שם מתחתי איכשהו את הגרביים מלמטה ואת המכנסיים מלעלה והכנסתי אותם לתוך הגרביים 😅

אם תרצי להוריד

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

בריאות שלמה ומהירה.

את יכולה לנסות לתת לו כל כמה זמן 5 מל במזרק חלב אם. וככה לעקוב כמה הוא אוכל.

התייבשות מובהקים לא?

טיטולים פחות רטובים זה עוד לא אומר שאין בכלל שתן.

כמובן רק את יכולה לדעת כי את זאת שנמצאת צמוד לילד

אבל סה''כ נשמע הגיוני לעשות מחר בדיקות

וכמובן בינתיים להניק כל רגע אפשרי, ולשים מי מלח וכו'.

אם את צובטת אותו והעור לא חוזר מהר להיות ישר- אז זה מעיד על התיבשות

וגם ללחוץ על הציפורנים ולשחרר- אם הם חוזרות מהר להיות ורודות- אז זה טוב

אם נשארות לבנות- לא טוב

ממליצה לשטוף כל פעם במים עד שנקי לגמרי

ואז קל לתינוק לינוק, לישון טוב ולנשום

שום דבר אחר לא עזר לי בשבילו לא מי-מלח, ולא להשפריץ חלב לאף...

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר

זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

לגבי איש רפואה

איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).

או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'...