מתחרטת שהסכמתי ללכת לחמותי לחגשבת.אופ.שיח סוד

הצעתי להתארח שם נטו מחיסכון ושאין לי כח להכין.

 

מסתבר שהם לא אוכלים חלבי בשבועות, אין באמת סיבה, סתם כי אין להם טעם לעשות. 

אז בסדר שנה אחת בלי חלבי, שוין.

 

בא לי קפה בבוקר וקורנפלקס לילדה.

"לא אנחנו לא מכניסים חלב הבייתה זה לא בריא, רק סויה. תביאו לבד".

באמת? כואב לך לאמץ ליטר חלב לחג בשביל הנכדה?

קורנפלקס גם אין, תביאו לבד.

 

הם אוכלים רק עלים ושורשים ומרק דל בסעודות.

אין עופות ותוספות.

תמיד שבאים אני נשארת מורעבת. 

וסעודת שבת יצמצמו כי "כבר תהיה סעודה בבוקר של החג ולא נהיה רעבים." (דברי בשם עצמך נשמהה)

 

וכשהיא היא אומרת "בשבילכם אכין גם איקס"

ובסוף תמיד באים ו"לא הספקתי בסוף"

 

הינו פעם שזה חג שבת מחובר, תמיד ביום השני נגמר הכל. תמיד רעבים ברמות.

 

בקיצור 3 ימים איתה,

מביאה לבד חלב קורנפלקס עוגות לחמים ממרחים וקופסאות אוכל מאמא שלי.

2 עגלות, לול, ביגוד, ושאר עניינים.

בעל שעובד עד שעתיים לפני החג.

שום חיסכון לא השגתי.

אל תלמדו ממני.

הייתי מבטלתאהבתחינם

ולוקחת מאמא אוכל או הולכת לאמא

לא רואה סיבה ללכת.

קצת מאוחר מידי שיח סוד

כל השנים היו רק אצל אמא שלי שבועות

אצלי אין מאוחר מדי..אהבתחינם

אבל זאת אני.

 

תקחי מלא דברים שוווויים!!! ובע״ה יעבור בטוב

לבטל שניה לפני החג זה לא יפה בעינימתנות-קטנות

ובסוף כהסכימה - ידעה מה האופי של הארוחות שם..זה לא שמשהו התנה

 

אבל וואו איזה נסיון זה.

נראה לי שקשה בעיקר התחושת אין אוכל..זה מתסכל

ואפילו מוזר

 

בכללי בלי קשר לאוכל...את מסתדרת שם? אוירה טובה? יחס נעים?

 

לא חושבת שכרגע נכון לבטל

בעיקר למצוא פתרונות לשהות יותר נעימה ושבעה...

 

אבל כן היתי מאמצת את זה כתזכורת לשקול להבא את כל התמונה המציאותית..

היחס מתוח...שיח סוד

אף אחד לא נהנה מאף אחד.

אפילו חמותי כל מוצ"ש כזה אומרת שהיא לא נהנתה.

אבל פעמיים בשנה להתארח, מן הסכם לא כתוב.

אומרת שלא נהנתה?מתנות-קטנות

באיזה קטע היא אומרת את זה?

 

''שבוע טוב להתראות

לא נהנתי שבאתם?''

 

וזה באמת מורכב ולא קל

 

 

צחקתי ממששוקולד פרה.

מקווה שזאת לא המציאות...

אז אל תסעי.מוריה

בטח לא ליומיים.

אלא אם את נוסעת בשביל כיבוד הורים. ומתייחסים לזה ככה. ואז מביאים מה שצריך בשמחה.

רציתי לשמח את בעלישיח סוד

כי בדיוק בגלל הסיבות האלה אנחנו לא באים אליהם שבתות וחגים... אז פעם בשנה כדאי שאוותר לו, לא? ;)

באמת שחשבתי שיהיה יותר פשוט

אז אולי מראש להתארגן בלהביא בישולים ולעזורמוריה

עם האוכל. עם הנישנושים.

ירקות שטופים. וכו'.

 

אבל אם זה עושה רע, ולא מצליחים לעשות סוויצ ולבוא עם הדברים, אולי לא שווה ליסוע.

ולהגיע סתם כך באמצע שבוע או בחופש.

איזה, אינמצב שיח סוד

באים שעה לפני בלחץ, בעלי עובד ואני מהבוקר עם 2 תינוקות. וגם הם לא אוכלים מה שאני מכינה... או סתם נשנושים. זה בגדול רק לי ולגדולה האוכל שחסר.

אה והיא גם השכילה להזמין אורחים שיעזרו שהכל יגמר מהר

וואי. ממש קשוח. בע"ה שיהיה החלטות טובות!מוריה
פעם הבאה תוותרישירה_11

כשזה יומיים חג ולא שלושה🙂 

וממש מוזר הקטע הזה של הרעב... מרגיז מידיי

עזבו שהיא רצתה לארח את גיסי וגיסתי גם!שיח סוד

(שאנחנו לא ממש אוהבים להיות יחד איתם)

לתת להם את החדר אורחים,

ושאנחנו נישן בחדר של ההורים שלו (פפ. בע)

והם בסלון.

ושלא נעיז להיות בחדר כל הזמן אלא לצאת אליהם.

מה אני נראת להם. מה.

אמרנו שאם ככה לא נבוא, ואז הם אמרו "טוב אז נבטל אותם" 

קיצר אצלם פעם פעמיים בשנה וכל פעם נזכרת מאוחר מידי שזה סיוט הסיוטים ועם ילדים קטנים בכלל.

אבל כולם אומרים לי לוותר לבעלי פעמיים בשנה. מה לא נעשה?

זה באמת יפה לוותר פעמיים בשנה.אבל שבועות זה 2לילותאחתפלוס

אולי תמירו את הביקור בשבת רגילה? 

ואם כבר לא יפה לבטל אז תביאי לעצמך הרבה נשנושים ואם נעים לך להביא אז אולי תכיני גם תוספת לסעודה ?

זה מה שאעשה שיח סוד

רק מבאס שבמקום לחסוך, אין ממש הבדל.

נכון.אבל שווה את זה,לא?אחתפלוס

מאחלת לך שיעבור לך החג בשמחה ובכיף

אני חושבת שפעמיים בשנה אפשר לבא בראש אחרמתנות-קטנות

את לא באה לקבל

להתפנק להנות

 

זה לא נשמע הסיפור שם

 

את באה לתת

להשקיע

לפרגן

למשפחה של בעלך

ולבעלך

בסוף זה היה הבית בו גדל 

וגם אם יש בו באגים

מגיע לו לבקר שם

 

ופעמיים בשנה זה מינון נמוך מאוד

שאפשר להתגייס

כמו עבודה

כמו שליחות

 

לבשל סיר עם עוף או אוכל שתאכלי

 

כן

זה לא להתפנק ולחסוך

 

זה לא הסיטואציה

 

ובאמת חג של יומיים ז ארוך וקשה יותר

 

 

בעיני אם תשני גישה

זה יקל עליך

לא לצפות מהם

וכן לתת מעצמך -אבל מבחיירה ואהבה לבעלך

 

 

 

צודקת. כתבת יפה.שיח סוד

מה שהעיקר מפריע זה שאני מניקה וצריכה להיות רעבה, ושהגדולה רעבה. אז מביאים. כן..

יפה שאת מקבלת את הגישה שמעלי, ואם כבר, מציעה לךירושלמית במקור

ברוח זו להסתכל אחרת גם על נןשא הלינה אם באיםנ גם הגיסים - יפה שהציעו הההורים שהם עצמם יישנו בסלון. מבינה שפחות כיף לך חדר הורים אבל זה נחשב ויתור והקרבה ואולי יסייע לך לראות את זה ככה. אם יש הקרבה מצידם (ולכאורה למה הגיסים ההם פחות חשובים מכם? טיפה צרם לי, או שפספתי משהו בסיטואציהי) אז יהיה לך קל יותר לעשות את ההקרבה מצידך בתחום של האןכל

לזה הפתרון פשוטמתנות-קטנות

תכיני מגש של עוף ואורז

או תטספת שאת רוצה

תביאי עוגיות ונשנושים לחדר

 

ואז איפה הבעיה?

 

אני היתי פשוט משתפת בכנות

אני מביאה מגש עוף לסעודות(או משהו אחר)

אם יגידו לא צריך

אז תגידי בכנות - שאתם נוהגים לאכול כם בשרי בשבת או שזה ממש בכיף ואנחנו נשמח שיהיה

סוג של רמז דק

 

 

 

אהבתי את מה שכתבת. גם אני בגישה הזאתאם_שמחה_הללויה

לעשות סויצ' במח שלמרות שאת מתארחת את לא באה להתפנק ולחסוך, זה מבאס, אבל זה המצב. 

תדאגי לעצמך , תביאינישנושים מזינים וטעימים שיתנו לך כח בהנקה ותחשבי שאת עושה את הכל מאהבה שלך לבעלך. בטוחה שהוא עוד יפנק אותך בחזרה;) 

אם זה רק פעמיים בשנהאביול

אז ברור שלא לבטל. כל הכבוד לך ע המאמץ בשביל בעלך. עד תראי פירות בע"ה 

נשמה פעם הבאה שבת שעון חורף ושלום.אורוש3
אני בדעההמקורית

שלשתות חלב סויה זה ממש לא נורא.. אבל אם ממש חשוב לך אז תביאי קרטון חלב וקורנפלקס

 

נראה לי שיותר חשוב לך היחס. כלומר, זה מגיע בקורלציה לכמות האוכל והמגוון וזה שהם לא באים לקראת.. אבל אם תסתכלי על זה שזה בשביל בעלך, יהיה לך יותר קל לדעתי.

ומצטרפת למי שכותבת שפעם הבאה כשמתארחים תדאגי שזה יהיה ליומיים בלבד, יותר מזה לדעתי זה קשוח. בטח עם ילדים קטנים שיוצאים מאזור הנוחות.. 

ועם כל מה זאת סוחבת איתך, אני הייתי שוקלת להפסיק להתארח בגלל הטרחה המרובה עד שהילדים יגדלו והלוגיסטיקה תהיה קלה יותר.

מחכה לעגבניות 🙊

מסכימה עם הכל חוץ מהסוף מחי

להפסיק להתארח עד שהילדים יגדלו יכול לקחת 20 שנה 

יגדלו לא מחייב 20 שנההמקורית

מספיק שלא צריך לולים ועגלות

אבל זה בעיניי

לא מתאים לי להתארח ככה.. אני בכלל שונאת להתארח עם לינה ונמנעת מזה 

לא הכל בחיים עושים כי נח ונעים לנומתנות-קטנות

את הית רוצה שהילדים שלך לא יבואו לבקר 20 שנה?

או לא עשרים שה זה היה בצחוק..

אבל אם לא יהיה לכלה נח התנאים או לא יהיה להם קל עם הילדים אז שפשוט לא יגיעו?

 

אנחנו צריכים בחיים לדאוג לעצמינו

אבל צריכים גם לדאוג להיות אנשים נותנים אכפתיים שיכולים להתאמץ למען ערך חשוב כמו משפחה

גם אם יש בה חסרונות

זו דעתי, נו מה נעשה . 🤷המקורית

כל אחת תחיה את חייה איך שטוב לה

בעיניי זה ממש לא עובד ככה שחייב לסבול כדי להתארח ולהוציא חצי בית

וגם בתור אמא לילדים שבעז"ה יתחתנו ויקימו משפחות אני מחזיקה בדעה הזו

אני לגמרי לוקחת בחשבון שברגע שילדים גדלים ועוזבים את הקן, הרבה דברים משתנים. בין היתר, הרבה שבתות וחגים בלעדיהם.. its life. לא משנה כמה ילדים יש לך, וכמה סבלת בתור צעיר ויצאת מאזור הנוחות, זה לא אומר שהם יחקו אותך. ערך המשפחתיות לא נמדד בכמה סבל יעברו ילדיי כדי להתארח אצלי. זה הרבה מעבר ובעיניי אפילו הפוך: להבין שלא חייב לסבול בשביל המשפחתיות. עדיף לצבור פחות חוויות כמותית מאשר ללכת ולצאת כל פעם עם טעם רע.

 

מסכימה ממשאביול
כתבתoo

׳אבל צריכים גם לדאוג להיות אנשים נותנים אכפתיים שיכולים להתאמץ למען ערך חשוב כמו משפחה׳ 

 

והתכוונת שהילדים צריכם להתאמץ, בעיניי בקשר של הורה- ילד, ההורה צריך להתאמץ יותר כי הוא המבוגר האחראי. אני אתאמץ בשביל שהילדים יבחרו להתארח אצלי ואשמח בכל בחירה שיעשו, כי יותר חשוב שהם יוכלו לבחור אם להתארח או לא, מאשר יבואו ללא רצון.

בדיוק. תודה שכתבת.המקורית
בתור הורה ודאי שאבחר להשתדל לארח באהבה ורגישותמתנות-קטנות

לצרכי הילדים,ככל יכלתי.

 

אבל כילדה

-אני אתאמץ לבא להורים שלי ,במינון ובזמנים שמתאפשרים לי, גם אם זה גם מאתגר אותי קצת.

 

ברור שיש פה טעות בתפקוד ההורי

אבל אני לא מתעסקת במה אחרים יכולים לעשות

 

אני מתעסקת במה שנכון ובמה שבידיים שלי.

 

ואני מצטערת אבל בעיני הגישה של

תעשו רק מה שנח וקל  לכם תמיד

זה גישה שהיא הפך המידות הטובות 

לא אמרתי לסבול

כשאני בוחרת להשקיע אני אולי מתאמצת אבל לא סובלת

אני בוחרת בערך אחר שבאותו הרגע מתעלה על ערך הנוחות שלי

וגם אם לא יהיה לי קל אני לא אסבול . אני בוחרת ושמחה בערך שהשקעתי עבורו שזה לכבד ולהשקיע במשפחה.

 

כמובן שבפרקטיקה

יש. המון המון מרחב תמרון והרבה מקום להקשיב לכוחות שלי ולמציאות חיי.

זה לא התאבדות ולא בכל מצב.

יש מצבים משפחתיים שהנכון הוא להתרחק או לצמצם הגעה.

כתבתי על מקרים בדרך האמצע לא מקרי קיצון.

 

יש המון מרחב בחירה-

להחליט על מינון אפשרי עבורי

על תזמון מתאים

על שבת או אמצע שבוע

על רעיונות לשיפור התחושה שלי ופתרונות יצירתיים לקשיים

על לבא לפעמים לבד או עם הילדים

וכו ...

 

אבל לומר

תשמעו נולדו לכם ילדים זה קשה אל תתאמצו תדאגו לנוחות שלכם וזה העיקר בחיים

מאוד לא מתחברת

 

כתבת מאד יפה!אם מאושרת

והתחברתי לדיוק שלך- כשאנחנו בוחרים בחירה לא קלה- זה ממש לא אומר לסבול!

כאן גם נכנסת האפשרות בחירה שלנו כהורים לילדים שלנו להפוך את השבת-החג הזה  לכמה שיותר נחמד!

 

 יש לי כילדה זכרונות ילדות מתוקים מאד משבתות וחגים אצל סבתא שהיתה מאד זקנה וחולנית, היינו נוסעים 3 שעות בתחבורה ציבורית עם אוכל , או אוכלים אוכל קנוי שקנו שם, וזה לא היה בעיר, אז האוכל קנוי היה יכול להיות גם שניצל דג, מה שמכרו שם במכולת , וזה היה השבתות הכי כיפיות שלנו! חיכינו להן וחזרנו מאושרים, וחברות שלי תמיד קינאו בי שלהם אין סבתא כיפיית שגרה במקום כזה...

 

היום כמבוגרת אני מבינה מה זה דרש מההורים שלי, ומעריכה מאד שהם השקיעו מעבר לבסיסי וקנו לנו ממתקים ומשחקים מיוחדים רק לשבתות האלה, 

בזכותם יש לנו זכרונות מתוקים מהסבתא הזו!

 

יש לנו את הבחירה והיכולת גם לכבד הורים וגם לעצב לילדים קשר טוב וחיוני עם השורשים שלהם.

וואו ריגשת!רינת 24
אניoo

כן סבלתי בהתארחויות, גם כשהתאמצתי לחשוב ולהרגיש אחרת.

 

מי שלא מצליח לא לסבול, לא הופך להיות בעל מידות פחות טובות.

 

הרבה שנים אני כבר לא מתארחת אלא מארחת. אירוח זה מערכת יחסים,זה לא התאמה מירבית למארח/ להורה,

אלא השתדלות משני הצדדים להגיע להסכמה ולאירוח נעים.

שימי לב שכתבתי שזה תלוי במציאות הביתיתמתנות-קטנות

אם יש מערכת יחסים מורכבת ובית מורכב אז כתבתי מפורש שזה משהו אחר לגמרי

 

ובמקור הגבתי להמקורית שכתבה שכשיש ילדים אז קשה להתארח אז לוותר על זה עד שיגדלו

לא ספציפית על מקרה מסוים.

אלא כללית על עצם זה שלהתארח עם ילדים זה מאתגר.

 

 

את לא צריכה לקחת את זה אישית

כי ברור שאם המצב הנתון שלך מורכב ומאתגר אז את יודעת מה נכון לך.

ואשריך על ההתמודדות

 

לא נשמע שכדאי לבטלאביול

מבינה א הבאסה, אבל א ה מכימים שתביאי מעצמך, אז סבבה. משפחה זה ערך חשוב, גם אם לא נוח

וואי סיוט המקלדת הזאתאביול

התכוונתי שאם הם מסכימים שתביאי זה סבבה

אני בהלםלאחדשה

מה העניין להרעיב?

לא חושבת שזה עיניין של להרעיב.מוריה

אלה עיניין של חוסר הבנה של הסביבה.

שיש בדיוק אוכל. ושמה שאני אוכלת מספיק לכולם.

לא קל לנסוע ולקחת חצי ביתאמא בעבודה

נשמע שבעלך רוצה שתסעו ואתם עושים את זה בשבילו ומצוות כיבוס הורים.

בתור ילדים אנחנו רגילים שההורים דואגים לנו וככל שעוברות השנים המאזן כוחות משתנה ואנחנו הופכים לכנשים עצמאיים וההורים גם משתנים ולא תמיד במקום שהם ממשיכים לתת או מחוסר יכולת או מחוסר הבנה שהילד מחפש את ההורה או מסיבות טכניות פיזיות וכו.

אני חושבת שזה כן חשוב לזכור כשאת מחליטה לנסוע שזו לא נסיעת פינוק זו נסיעת מצוה ונתינה. להתארגן עם אוכל עם מה שצריך וכיף לאכול. אם רלוונטי לתאם עם חמותך מנות שתביאי ואם לא תביאי איתך בלי להסביר.

יהיה שלב שההורים יתבגרו עוד ול  בטוח שיוכלו לארח בכלל.

מקווה שכן יש לך דברים שאת נהנית מהם שם. 

יש מצבים שעדיף לבוא עם חצי בית אוכל קינוח וכל מה שצריך בשביל השקט הנפשי ולא לצפות ולהתאכזב. תבואי ממקום שלא חייבים לך כלום יש לך מה שאת צריכה אולי אפילו תגלי שזה לא כזה נורא לנסוע שוב

 

לגבי עגלות ולול, אתם באים ברכב או בתחב"צ?יעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ד' בסיון תשפ"ג 18:17

לק"י

 

את בטוחה שאתם צריכים את כל זה?

 

גם ככה זה נשמע אירוח לא נחמד.

חיבוק

וואוווודובדובה

נשמע ממש ממש ממש קשה...

חוץ מעניין האוכל?

איך האווירה שם?

יש עוד אחים שמתארחים???

 

טוב יש מלא תגובות שיח סוד

מנסה לענות על מה שצץ.

ברור שאמרנו להם על האוכל ועל היחס כל השנים, אבל חמותי בן אדם קצת הזוי. וכל האחים והגיסות והסביבה מודעים לזה.

כולם די מתרחקים ממנה, כולל הילדים בלי קשר לבני זוג.

לכן כן, לגמרי צריך להביא הכל לבד.

היא לא תדאג לפרטים...

עזבו זה לא מצב ממש רגיל. לכן כולנו נמנעים מלבקר ולישון שם. רק להפגש במקום אובייקטיבי לכמה שעות וביי. והנה איזה פעמיים בשנה צריך לצערי. מודעים לקושי, באים מוכנים. אבל עדיין מעצבן. מצד שני אם היה לה חשוב לראות את הנכדים , היא הייתה באה בעצמה. אבל משום מה היא תמיד עסוקה. סורי, בעייתך. באתי לקראתה כמה שנים וחלאס. גדלנו. למדנו את הנפשות הפועלות. וזה המצב. ובעלי לא חזר מהעבודה, עוד לא התקלחתי, ויש עוד כלים לעשות. ונסיעה לשם שעה וקצת. פפ. יאלה שיעבור בשלום ובנחת.

אני בתור מארחת ברור שאעשה דברים שאני ללא נוהגת בדרך ככלל כדי ששלאורחים יהיה נעים.

והיא לא.

בגלל שזה לא מצב רגילאמאשוני
ואת הולכת פעמיים בשנה, את קודם כל להגיע רק כשיש לך כוחות, לא כשאת מחפשת להוריד רגל מהגז.
לתכנן שבועיים מראש להתחיל לבשל ולהקפיא דברים, להכין עוגיות, נשנושים שיהיה כיף נחמד ולא מעליב.
ולהעדיף שבתות של שעון חורף, הלילה מחלק את השבת לשניים במקום יום אחד ארוך בלי סוף.
לפעמים הבאות תתכונני מראש עם ספר או תעסוקה בשבילך, אם צריך גם בשביל הילדים. תשימי לב תמיד למזג אוויר שלא תתקעו ביום סוער או שרבי, שתמיד יהיה נעים לצאת החוצה.
אני לשבתות עם חמותי מכינה בגדים קלילים שיהיה כיף לשהות שעות בפארק במידת הצורך.
כולל קופסאות עם אוכל וחותכת ירקות ופירות.
מביאה חלב וכוסות לקפה, עושים פיקניק בחוץ. לפעמים קונה מיץ תפוזים טבעי שיהיה נחמד לילדים. לא מעליב אף אחד ואני לא מצפה לכלום.
הגישה שלי שאם אני סובלת הילדים מרגישים את הסבל וזה פספוס בשבילם.
עוד. הכל שיהיה לי נחמד בלי שההנאה שלי תהיה תלויה באירוח. בתנאים בבית או באנשים אם הם נחמדים או לא.
ב"ה זה עובד.
פעמיים בשנה להשקיע בשביל שיהיה איזה קשר זה לגמרי סביר.

פעם אחרונה הקטן שלי אפילו ישן טוב בלילה, אז הרגשתי אפילו קצת נופש. אני לא צריכה לארגן את הבית, לחמם אוכל, לפנות לרחוץ כלים (בעלי עוד. את זה זה הסכם ברור בינינו כי מרגישה ממש לא נוח להיכנס למטבח שלהם)
הכל מוכן מראש, כמעט לא צריכה לעשות דברים וגם לילדים יש תעסוקה לא רעה כי אליהם מתייחסים שם (בעיקר לגדולים) אז זה קצת לשנות אווירה ונוף בשבילי בלי לשלם על לינה.
אבל לא הייתי עושה את זה עם יומיים שינה ולא בשבתות קיץ.
בקיץ שולחת את הגדולים לבד לשבתות.
אני לא אחזיק מעמד עד 20:00 בערב שם.
אגב פעם היינו שלושה ימים (שני לילות) אבל לקחנו דירה בסבלט. היה מאוד מוצלח.

בשביל פעמיים בשנה באמת ממליצה לך גם לשנות גישה אבל גם לשנות את התנאים שלא תגיעי לקצה, זה רק גורם לעוד יותר ריחוק.
תלכו לשבת קצרה, תתארגני מראש על הכל וזהו.
איך עבר בסוף?יעל מהדרום
מצטרפת, איך היה?אביול
שרדנו ב"השיח סוד
היה קשוח 3 ימים
אבל התארגנו טוב על האוכל אז היה בסדר
יצאתי איתם לפעילות של ילדים ואימהות אז גם היה בסדר .
וזהו, מחכים בקוצר רוח לפעם הבאה
טוב שעבר והיה סביר....יעל מהדרוםאחרונה
יואו אמאלה... איזה מבאסמדברה כעדן.

חיבוק על החוויות... באמת כנראה היית בקריסה וחשבת על להתארח אצלם כפתרון לקשיים שלך.... חיבוק שוב! 

בנות אתן חושבות שזה הריון?שלווה פנימית 34

עשיתי היום בדיקה בשעות הבוקר מאוחרות לא על השתן הראשון.

עיכוב כיומיים...

יש כאב בטן תחתונה וגב תחתון

הפס יצא אחרי כמה דק ולא נעלם

בבקשה תגידו שזה זה!

מחכה שניםםםםםםם לפס הזה

תמונה נוספתשלווה פנימית 34

אני רואה 2 פסים לגמרירקאני

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

 

בגדול נראה חיובי לגמרי

הפס יצא ממש אחרי כמה דק..לא יודעצ בדיוק..עד 10 דקשלווה פנימית 34

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

אז נראה חיובי רקאני

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

אמן ואמן!!!!!!שלווה פנימית 34
ממש פס!!!Pandi99
🥹אין לי מילים..מרוב ציפייה אני בחרדהשלווה פנימית 34
מבינה ממש..Pandi99

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

תודה אהובה!כיובן שאעשה בדיקת דםשלווה פנימית 34
רק רציתי להגיד שצדקתן!שלווה פנימית 34אחרונה
אין מאושרת ממני ומאחלת לכל אחת ואחת שמצפה ומייחלת הריון בריא במהרה!!!

בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)אחרונה
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

נערה שהשמינהרוני 1234

הבת שלי (בת 15) הפסיקה לקחת ריטלין אחרי תקופה ארוכה ומסתבר שזה גורם לתאבון מוגבר. אחרי כמה חודשים ה"בולמוס" קצת נרגע אבל לא מספיק.

בקיצור היא השמינה מאד בלי לשים לב. נראה שאין לה שום מודעות לעניין ובעלי לוחץ עלי לדבר איתה. העניין הוא שאני לא בטוחה האם ומה להגיד לה ואיך בכלל לגשת לנושא באופן יעיל ובלי לפגוע בה/ בדימוי העצמי שלה.

אשמח לרעיונות ועצות…

נראה ליDevora

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממש ממש ממשאנונימית בהו"ל

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז


היא מדברת מדהים על עודף משקל


ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...


בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

בעיני אין סיכוי שהיא לא שמה לב או תשים בקרוב ממשירושלמית במקור
אז אם רק זה השיקול, ממש חבל לפתוח
מסכימהאיזמרגד1

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

אבל זה לא התפקיד שלנו כהורים?רוני 1234
לדאוג לבריאות שלה ולאיכות חיים שלה באופן כללי… גם אם כרגע זה לא מפריע לה או אין לה כח?

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

בגדול אני חושבת שכןאיזמרגד1

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

אין מצבoo

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה


יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה


בכל גיל

ובפרט בגיל 15

אני כן הייתי מדברת איתה,אמאחת

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

מה המטרה לדבר איתה?עוד מעט פסח

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

לעורר מודעות ולעצור או למתן את העליה המהירה במשקלרוני 1234
אולי לעודד אותה לאכול יותר ירקות ופירות במקום פחמימות או לעשות ספורט למשל…

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.


אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

רוב האנשים המבוגריםoo

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד


לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה


מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)


זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה


אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

תודה שכתבת, אני קוראת הכלרוני 1234
אני הייתי נערה שמנה. מאד.ניק חדש2

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

העבודה שלהאיזמרגד1
זה לנסות לאכול יותר בריא ולעשות ספורט. העבודה שלכם זה לקבל אותה כמו שהיא. וכמו שכבר כמה כתבו לך פה- אין מצב שהיא לא יודעת שהיא השמינה...
ואת היית רוצהעוד מעט פסח

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.


לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.


אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

מסכימההמקוריתאחרונה

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

הייתי מציעה לה להרשם לחוג ספורט כיפיחילזון 123
משהו לנערות. זומבה, עיצוב, מה שהיא מתחברת אליו

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

בנושא כזה רגיש, בגיל כזה רגישנעמי28

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).


ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.


תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?


אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.


ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

הדבר היחיד שעולה ליבאתי מפעם

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

אז מה מכינות לשבת?פיצקית24
שבת בלילה מתארחתשושנושי

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

לליל שבת מרק עוף עם קניידלך. יותר מזה לא נאכל בכללואילו פינו
לבוקר בשר עם ערמונים, שניצלים, פירה וירקות בתנור 
סוף סוף בביתבוקר אור
פה פשוט ומצומצם

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך


בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי


סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס


מצות


עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית


סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור


עוגת בראוניז אגוזים, קוגל תפ"א, ביציםנפש חיה.

מרק עם קניידלך בלילה

וואיפצלשהריון

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.


הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות


לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.


וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים


בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

מה זה סוג נוסף של פירה?יעל מהדרום
סתם פירהפצלשהריון
משבבי תפוא לאוהבים (בעיני מגעיל)
😂יעל מהדרוםאחרונה
ממש וואו!! אלופהפיצקית24
אני הכנתי לזניית מצות, פשטידת בטטה ואורזמתואמת

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אפשר מתכון לפשטידת בטטה?פיצקית24
יש לי מלאאא בטטה
אין לי מתכון...מתואמת

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

תודה על הרעיונות!פיצקית24

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

מרק לערבעוד מעט פסח

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

אה,עוד מעט פסח
סוחטים ועוגות נשאר מליל הסדר
רגיל האמתהמקורית
דגים, מרק וסלטים
אצלנואבןישראל

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

איך היה ליל הסדר? גלויה

חשבתי שבטח כבר פתחו...


אז איך התחיל אצלכן החג?

איך היה ליל הסדר?


מוזמנות לכתוב

נקודות לשימור או לשיפור.


הממממגלויה

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...


החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")


עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...


מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

ולא הכרתי את הקושיה הזאת...יעל מהדרום

לק"י

 

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

שנזכה במהרה לשיר באמת!גלויה

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הכי חשוב שהילדים נהנו! הרי זו מהות ליל הסדרמתואמת
ליל הסדר היה ממש יפה ב"הבארץ אהבתי

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...


הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

תודה על ההתעניינותשושנושי
עבר עריכה על ידי שושנושי בתאריך ט"ז בניסן תשפ"ו 8:30

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

 

וואו, כל הכבוד לכם!מתואמת

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

היינו אמורים לעשות בביתשומשומונית

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

דייייי איזה מתסכל זה שינוי ברגע האחרוןשושנושי

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

היה מקסיםרוני 1234
היינו לבד בבית ונהננו מכל רגע. הילדים ממש שיתפו פעולה (קיבלו מרשמלו על כל שאלה יפה/ תשובה שענו) ולמרות שהיו להם ממש קוצים ונאלצנו לקצר מאד היה מקסים.

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

אני שותה מיץ ענבים של קדם, טעים לי ממששושנושי
מתחילת הסדר שותה בכוס שמכילה בדיוק את הכמות שצריך, טיפה לא יותר. 
גם אני וממליצה ממשראשונית

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

השנה קנינו מיץ ענבים מזן רוזה, והוא היה עדין וטעיםמתואמת

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

אני מערבבתהשם שלי

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

אני שותה יין לבן מוגז קלילדיאן ד.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

 

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

איזה יין זה?רוני 1234
ברטנורא מוסקטודיאן ד.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

אחלה ייןoo

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

אפשר חלק כוסותרקאני

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היה ממש נחמדשמ"פ

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

ב"ה היה טובמתואמת

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

ב"ה היה ממש טובהשקט הזהאחרונה
היינו אצל חמי וחמותי והייתה אווירה טובה, השתתפות של כולם.. הילדים קצת דרשו תשומת לב אז לא הייתי כל הזמן לגמרי בתוך העניינים אבל בסדר..
נכון שאני לא משוגעת?אנונימית בהו"ל
יש בבדיקה פס נכון?

אני לא רואהאחת פשוטה
אני רואה משהו ממש ממש עדין. תנסי עוד יום יומייםשושנושי
בשורות טובות 
אני לא רואההריון ולידה
אבל אם הבדיקה ישנה יכול להיות שהפס חלש בגלל זה.

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

הבדיקה חדשה.אנונימית בהו"ל

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

פס חיובי מובהק חחחחשושנושי

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

ואני גם מתלבטתאנונימית בהו"ל
כמה זה נורא ששתיתי יין מעורבב במיץ ענבים ב4 כוסות? במצטבר יצא כמות לא קטנה.
זה שתתחרטי לא ישנה את התמונה.שושנושי

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

עוד אין שיליה בכללמקקה

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אני גם עשיתי את זה לפני 3 שנים לפני שגיליתי היריוןשיפור
ברוך ה' ילדה בריאה וחכמה
ממש ממש לא נורארקאני

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

התאמצתי ולא רואה כלוםפה משתמש/ת
אני רואהשאלת היריון
אני רואהרקאניאחרונה

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

ילדה מתוקה שהיא דבק דבק דבק!!shiran30005

מה עושים עם מתוקה, באמת.שהיא מתוקה ממש -בת שנתיים שממש דבק ברמות הזויות?? לרוב אני בבית אז היא נצמדת אלי, בשירותים, במיטה שאני זתם רוצה קצת שקט לעצמי, במטבח, בספה בהכל...מדדה אחרי לכל פינה לא משחררת לשנייה.

מקבלת מלא מלא נשיקות וחיבוקים אז לא חסר לה צומי, אבל כבר לא מסוגלת. שבעלי בבית אז היא נדבקת גם אליו אבל עדיין אני זאת שלרוב בבית וכבר לא מסוגלת עם זה

יש דרך לשחרר אותה קצת? אין לה משחק חופשי בבית לבד עם עצמה אולי אולי 2 דקות בלחץ 😅

מנסה לא להתעצבן עליה ולפעמים שמה אותה בספה ואומרת לה , די שבי פה ותשחררי אבל אז היא בוכה ואני מרגישה לא טוב עם זה.


עצות מהמנוסות? 

הגדולים לא יוכלו לתת לה קצת להדבק אליהם?יעל מהדרום

לק"י


לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.


ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

היא לא הולכת אליהם, שהם מנסיםshiran30005
לקחת אותה היא מתחילה לבכות ולצרוח שהיא רוצה רק אמא/אבא
קשוח...יעל מהדרום
לק"י

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.


אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

אין...בן ה 3 משחק לבדו ונהנה ממשחק חופשיshiran30005

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

את יושבת גם לשחק איתה?מקקה

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

גם לי נשמע הכיוון הזהשיפור

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

בטח שאני יושבת , אבל לא כל הזמן כמובןshiran30005

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

באמת מורכבמקקהאחרונה
הייתי ממשיכה לנסות כל הזמן, אפילו לדקה שתיים ולהרחיב בהדרגה
כל כך מזדההאוזן הפיל

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

תתחילי בהסברים הם מבינים המון בגיל הזהעל הנס

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מאוד מוכרDevora

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

האמת חשבתי שזה רק אצליאוזן הפיל

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

גם שלי ככהרקאני

בת שנה וחצי

הגבר של חיי השתנה כ"כאנונימית בהו"ל

חלמנו על משפחה גדולה יחסית 5-7 ילדים ככה, אחרי שני ילדים הוא החליט שזה מספיק לו.

התחתנתי עם בייניש שלמד לרבנות, 3 תפילות ביום במניין, רוצה בית תורני, שולחן שבת עם דברי תורה וזמירות...

היום לא הולך לתפילות, גם לא בשבת. לפעמים מתפלל יחיד, לא תמיד, כן מניח תפילין, שומרים שבת אבל אין אווירה של שולחן שבת בקטע הדתי כמו בבתים שגדלנו בהם.

שני הדברים האלו מפריעים לי מאוד, אני אוהבת אותו מאוד מאוד, יש בינינו כימיה ותקשורת מעולה והוא באמת הגבר של חיי, אבל אלו שני נושאים מאוד מהותיים בחיים שלי והפער מפריע, מאוד מאוד מפריע.

לאחרונה אני מבינה/ מרגישה שאני נשארת איתו כי בדמיון שלי הוא ישתנה. זה תקופה... זה המילואים, זה איזה משבר כלשהו, זה כאפה מהחיים שבחוץ... אבל זה מתארך וכאילו פתאום ירד לי האסימון שאולי זה לא ישתנה? ואז מה? אני אוותר על חלקים כ"כ גדולים מהאני שלי בשביל האהבה שלנו?

לא יהיו לי עוד ילדים (אולי וכן יהיו כי יבוא לקראתי באיזשהו שלב וגם זה לא בטוח. אז יהיו 3? גג 4? כשאני רוצה 6+ וגם זה ברווחים גדולים משאני רוצה וזה בוודאי ישפיע על אופי הקשר בין הילדים)

יהיה לי בית "לייטי" מבפנים כשכלפי חוץ אנחנו נראים דוסים? מה עם חינוך הילדים? מה עם הפער בינינו? מה עם זה שזה ויכוחים מהותיים שמשפיעים על צביון הבית והפער רק הולך ומעמיק?

ומצד שני - יש זוגות מוצלחים מעורבים דתיים חילונים, ויש לא מעט משפחות שיש בהם פערים בנושא הילודה. אז מה? בגלל זה תוותרי על אהבת חייך? מי אמר שתמצאי מישהו אחר? ולמה לעשות את זה לילדים הקיימים? הרי יש אהבה, ואהבה גדולה! אני לא באמת חושבת על להפרד. כאילו גירושין לא באמת אופציה. מצד שני מלחיץ אותי שאני נשארת מכוח האנרציה ומוותרת על חלקים כל כך מהותיים באני שלי.

אוף. אני מבולבלת.

עד עכשיו הנחתי שזה תקופה ויעבור, אבל זה כבר תקופה ארוכה מאוד וזה לא עובר.

אני לא יודעת מה אני שואלת או מבקשת פה. זה לא שהייתי רוצה להפרד, אבל גם לא הייתי רוצה להמשיך ככה עם שבר שילך ויעמיק, ואני מרגישה שזה כן כבר נהיה עננה שרובצת על הקשר ושיש נושאים שנהיו "טאבו" וזה מפריע לי מאוד.

אשמח לשמוע מחכמתכן.

מתייגת לךמכחול
את @נגמרו לי השמות האלופה, שתדע לענות לך בהרחבה.

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

אני חושבתאיזמרגד1

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

עונה לך בתור זאתנעמי28

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

 

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

 

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

 

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

 

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

 

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)


 

 

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

כמה דברים-עוד מעט פסח

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!


אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).


ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.


ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).

כתבת יפהנעמי28אחרונה

אולי יעניין אותך