(מאנונימי- כי יש כאן הורים של ילדים מהגן...).
אני גננת, ורשמית החל"ד שלי נגמרת בחופש הגדול. ברור לי שאני לא חוזרת ב-1 לספטמבר, ורציתי להאריך לפחות לחצי שנה הראשונה, אם לא לשנה שלמה.
העובדה שאני בחופשת לידה ממש ממש עושה טוב לכל המשפחה (אולי חוץ מלי- פרטים בהמשך), תודה לה' אנחנו יכולים להרשות את זה כלכלית לעצמנו (גם אם נצטרך קצת להצטמצם), ולכאורה- זה הדבר הכי הגיוני לעשות.
א-ב-ל
יש לי היסטוריה של דכאונות (דווקא לא אחרי לידה). ואחרי הלידה הקודמת, בערך כשהתינוק היה בן 5 חודשים, הרגשתי שמתחיל להתפתח לי דכאון, וכשחזרתי לעבודה בגיל חצי שנה- הוא נעלם כלא היה. כי בגדול אני ממש ממש אוהבת את העבודה שלי, ויש משהו בלהיות בעיקר בבית כל היום שמכבה אותי.
אז זו הסיבה הראשונה לא להאריך יותר מדי.
והסיבה השניה- הצוות בגן.
כרגע הביאו במקומי סטז'רית, ואני מקבלת המון ריקושטים שהגן לא כל כך מצליח לתפקד. מי שבעיקר סובלת, חוץ מהילדים, זו הסייעת שלי. זו סייעת שאני ממש ממש אוהבת לעבוד איתה, היא אישה עם לב זהב ומקצועית ברמות שמחזיקה הרבה מהעבודה בגן. כרגע היא זאת ששומרת על הגן, אבל היא כבר מותשת ממש, והודיעה שאם אני לא חוזרת בתחילת שנה היא תבקש לעבור גן.
אז אולי שווה לי לוותר על החל"ד הארוך בשביל להמשיך לעבוד איתה לאורך שנים. מי שעובדת בגנים יודעת כמה זה נדיר למצוא סייעת ממש ממש טובה, ועוד באותו ראש כמוני, וזה לא משהו שקל לי לוותר עליו.
בקיצור- מתלבטת ממש.
