בן כמה הקטן היה כשהרגשתן הקלה בתלותיות של הבית בכם?
הקטן שלי בן 2.2
בלי מוצץ
ישן במיטת מעבר
עם בקבוק מטרנה לפני ובמהלך השינה (הגענו לדילול של חצי כפית לבקבוק שלם ושם זה נתקע)
עם טיטול
עדיין קם לעיתים קרובות בלילה.
בבוקר לא נותן לי להמשיך לישון אפילו שניה אם אבא לא בבית. (לא עוזר אחים גדולים)
כל פעם מספרת לעצמי שעוד מעט יהיה יותר קל (ובאמת כל פעם קצת יותר קל אבל לא משמעותית)
אבל מתי מגיעה הקפיצה הזאת שמרגישים באמת את ההקלה?
הקיץ מתכננת לגמול ממטרנה וטיטול.
יש לו עוד שנה במעון.
מתכוונת למשל שיום שישי צריך לבשל הרוב לפני שהוא חוזר מהמעון אז לא יכולה לנצל את הבוקר לדברים.
אי אפשר לשטוף רצפה כשהוא בבית.
עדיין לא נרדם עצמאית במיטה (יוצאים איתו לסיבוב בעגלה כדי שיירדם)
אי אפשר לישון בשבת צהריים כשהוא ער..
אי אפשר להיכנס לתפילה יותר מחמש דקות. (יש לילדים פינת משחקים אבל אין לו ביטחון להישאר עם אחיות שלו שם בנות 6 ,9 לא קטנטנות)
כל יציאה אין לדעת כמה זמן ייקח איתו.. במקום עשר דקות יכול לקחת 40 דקות גם. מבאס.
יש ילדים גדולים שממש ממש עוזרים ב"ה!!
אבל נמאס לי לבקש/ להתחנן/ לקבל פרצופים לשיתוף פעולה. בא לי כבר שהוא יהיה מספיק גדול שיהיה להם קל לקחת אותו.
יש סיכוי עד פסח הבא שהוא יהיה בן שלוש, או שהגזמתי וייקח קצת יותר זמן?
איך נשרוד שנה הבאה עם השנ"צ במעון?? הוא יהיה חייב לדעת להירדם עצמאית. אין לי בעיה שיירדם ב22:00-23:00 אבל אין סיכוי שמתחילים סשן הרדמה שלם בשעה הזאת..
), יודעים להעסיק את עצמם, פחות נוטים לסכן את עצמם (לפחות רוב הילדים), מוכנים להישאר עם אנשים שהם לא אבא ואמא (שוב, גם זה רק אצל רוב הילדים).
ואמרתי לעצמי שלא ניתן יותר את הבית לשבת... ואז די מיד אחר כך הגיעה הקורונה, והפסקנו לנסוע לשבתות כמעט לגמרי, וככה מימשתי את ההבטחה שלי🙈 וכשכן נתנו נעלנו את החדר...)
