אני אתחיל בזה שבאמת זכיתי בבעל מהמם, ויש לו הרבה תכונות טובות שאני מאוד מעריכה.
אבל קשה לי עם היחס שלו לילדים.
כשהוא בטוב והם בטוב אז הוא אבא מקסים. משקיע, מפנק, עושה איתם צחוקים, לומד איתם, ועוד.
אבל כשהם עושים קצת בלגן, או רבים, הוא מאבד את זה מאוד מהר.
הוא יכול לכעוס מאוד.
פעם גם היה לפעמים נותן מכה מרוב כעס. ב"ה כבר לא קרה הרבה זמן.
אבל עדיין קשה לי עם הדרך שבה הוא מדבר אליהם בזמנים כאלו של כעס.
בשבת יצאתי לשיעור, בעידודו.
אבל הוא כבר היה עייף מהחג איתם.
כשחזרתי הוא עשה לי פרצוף כזה שהיה נוראי איתם והלך לנוח.
והבת שלי סיפרה שהם סה"כ שיחקו משחק של קצת השתוללות, והוא היה בטוח שזה עומד להפוך עוד רגע למריבה (או שלא פירש נכון וחשב שהם כבר רבים), וכעס עליהם, ואמר להם שזה סבל בשבילו להיות איתם.
וזה לא פעם ראשונה שזה קורה.
ובכל פעם שזה קורה, אנחנו מדברים אחר כך (אם הצלחתי לא להתפרץ עליו ולכעוס עליו תוך כדי, אם הייתי שם גם).
וכל פעם הוא מקבל את מה שאני אומרת, שזה דיבורים שפוגעים בקשר איתם, ואפשר לבחור מילים אחרות לבטא את הקושי שלנו בלי לפגוע בהם, וכו'.
אבל זה עדיין ממשיך לקרות.
ואני לא יודעת מה לעשות.
לא יודעת מה לעשות כדי לעזור לו להשתנות.
ולא יודעת איך להגיב כלפי הילדים, שבאמת נפגעים.
איך לא לפגוע בכבודו, אבל גם לתקן את הרושם שהדברים שלו יוצרים.
אשמח לתגובות שמכבדות אותו.
מספיק קשה לי גם ככה עם הנושא הזה.
).