קרוב משפחה שלי (צעיר יחסית, בערך בגילי) חי בחו"ל, לא התחתן ובזוגיות עם ילד.
הוא מעלה לפייס ולאינסטגרם תמונות ממסע עכשווי שלהם עם הילד בארה"ב.
זה גורם לי להתבאס קצת על עצמנו,
התאומים שלי בני 2.6, שיהיו בריאים אבל כמה שהם מתוקים, הם נהיו שובבי על. גם בנים, גם עושים יד אחת ולפעמים מרגישה שזה קשה.
רק בשבועות האחרון ממש התעלפתי מרב עייפות,
אחד התאומים התחיל להיות שובב, אם לרגע לא משגיחים הוא שופך מים, עולה במדרגות, מורח משחה על הידיים, שופך או מפזר צעצועים בלי לאסוף ועוד כהנה.
אחיו, כאילו מתחרה בו, נהיה תינוק מגודל. בוכה ומתעקש ולא רוצה כלום. כל דבר נהיה סיוט, לא רוצה לשטוף פנים או לתת לנו לצחצח לו שיניים, או לאכול בריא או כל דבר הגיוני אחר.
אם אין לו טטרה-בוכה, אין לו מוצץ-בוכה, אה והאם ציינתי שהוא גם חסר סבלנות? דורש כל דבר במיידי.
ולדעתי אני ובעלי דיי חנונים ורחמניים ולכן הם עולים עלינו. לדעתי אנחנו זורמים איתם כ"כ שלפעמים מרגישה ששמים עלינו קצוץ.
בשבועות כל שניה עלו במדרגות של חמי וחמותי, התעקשו לברוח לרחבה בחוץ עם אופניי ג'וק ועוד ונאלצתי לרדוף אחריהם בכל מעלליהם.
אפילו ויתרתי על לעזור לחמותי מרב המותשות (סתם, בכ"ז עזרתי-נו מה..).
העניין הוא שני דברים-
1. קצת מרחמת על עצמי כי עם איך שהם כרגע שום נופש גם לא מלון או אכסניה או שום מקום, בטח לא חו"ל יהיה משהו ישים כרגע.
וזה מבאס כי איתם נתעייף ונסבול ולא נהנה ועם עזרה, גם כזוג לא נוכל לסוע, אף אחד לא שש לקבל תאומים תחבולניים כאלו
ההורים רומזים לנו שזה גיל שעדיף לא לעזוב אותם שלא תהיה חרדת נטישה ואנחנו מתבאסים....
2. אני מרגישה שאני חייבת ללמוד לבלות איתם.
מרגישה שאני פחדנית מדי עליהם, שלא יתלכלכו, שלא יחליקו, שלא יעלו במדרגות, שלא יאכלו שטויות, שאבא שלהם לא יהיה אדיש ולא ישגיח היטב
ואבא שלהם החמוד (שיש לו תכף יומולדת) שמרן ולכן אנחנו בקושי יוצאים למקומות איתם.
מרגישה שאין להם חוויות, מבחינתם ללכת לסבא-סבתא זו האטרקציה היחידה.
איך מקלילים? איזה בילויים טובים עם ילדים? פארק הירקון? ואפילו שאנחנו מתלהבים לצאת בשישי או ערב חג יש להם מסגרת ואח"כ הם ישנים שנ"צ ומספיק שיש אפילו מעט הכנות לשבת (פלטה, כביסות, סדר) נגמר היום ואין מתי ובאמצע השבוע אנחנו דיי גמורים.
זהו............
אשמח שתתיחסו לשתי הנקודות.
(((