<p>אני מניחה שמשהו בי עוד לא למד מספיק</p><p>איך פשוטי לנסות להפסיק</p><p>לנסות למנוע ולעצור כל דבר שמרגיש</p><p>להראות כל הזמן שאני קול או אדיש</p><p>לחשוב מי יסתכל עלי בוכה</p><p>לפחד שזה ירגיש כמו בדיחה</p><p>באלי להסיר את המחסום הסיוט</p><p>ורק לבכות כמו שרציתי כל היום,פשוט</p><p> </p><p>תראו התקדמתי,</p><p>כבר לא צריכה שיזכירו לי איך לבכות </p><p>עכשיו רק צריכה לזכור איך להפסיק לחכו.</p>
פורום ריק ומוסתר
בהנהלת: מבולבלת מאדדדד
מכתב פתיחה
...פצלשש/
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך כ"ג בסיון תשפ"ג 01:53
ולפעמים... האידיאל נגמר
כי הוא מגיע לסוף,לסוף המר
ולפעמים אני שואל, האם בכלל זה הגיוני?
האם אני האידיאל או שהאידיאל הוא אני?
וזה כלכך מפחיד,
כאילו תגידו, מי רוצה למות?
אידיאלים הפכו קצת לחלק ממנו
והשאלה האם זה נכון
האם כשהאידיאלים הורגים אותנו
זהו הניצחון?
מפתחות יכולים לפתוח דלתות.
אם רק היינו יכולים לתוכנו,
לקנות מפתחות.
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך ט"ז בסיון תשפ"ג 23:04
הוא רצה חיים מעניינים
ריגושים כל בוקר צהרים
אדרנלין זורם בדם
ואקשן שידבר בעיינים
הוא רצה להיות מיוחד
לא עוד איזה ילד רנדומלי
שיהיה לו איזה תחביב בצד לבד
משהו לא נורמאלי
והוא חיפש רעיונות
חיפש דרכים שונות
ניסה למצוא משהו מיוחד מספיק
שיהווה לו תירוץ להוציא החוצה רגשות
ומאז הוא עוד קצת תעה בעולם
וגילה את האמת הגדולה
כדי להיות מיוחד מכולם
תצטרך להתחיל לעבוד מההתחלה.
אי אפשר לחיות על ריגושים
צריך לבנות חיים
שיהיו מבוססים על עצמך
כי אי אפשר לתת לדברים אחרים, לבנות אותך.
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך ט"ז בסיון תשפ"ג 23:05
לכל דור יש נקודה עיקרית ממנה הכל יונק ומבלעדיה אין קדושה הגויים מזהים אותה, הכי טוב מכולם.
בימינו נשארה הנקודה האחרונה- ארץ ישראל. (הרב חרל"פ)
הויכוח הישן על ארץ ישראל יחזור על עצמו
הרוב יאמרו כמו המרגלים- לא נוכל
אך מעטים יאמרו- עלו נעלה כי יכול נוכלנו.(הרב צבי יהודה
ה' לא חותם על איך יראה תהליך הגאולה, בתוך התהליך יש סיבוכים, נסיונות גאול ה' לא חותם איתנו חוזה א"י נקנית בייסורים
חווים את הקושי, אך מתעודדים ומתחזקים שהכל מוביל אל הטוב.(נטע לביא)
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך ט"ז בסיון תשפ"ג 23:07
אני מניחה שהרגעים והתחושה כבר מתחילים להיעלם
אני רק רוצה להחזיק בהם חזק, רגע עוד קצת.
שלושה ימי שקט,מנוחה, חלום ואושר
הייתי רוצה לתאר את התחושה
שלא דורשת כלם מלבד להקשיב לקולות ולהביט הצידה
ולשתוק או לצרוח
לצחוק בקול משוחרר וחופשי
להדחיק כל טרגדיה שהיא
להביט כל הזמן
ורק להנות
במין אי כזה באמצע העולם, האי שכמעט לא קיים(נודד)
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך ט"ז בסיון תשפ"ג 23:11
הציונות הדתית שלנו מורכבת ממיליון חלקים
אחרי ולפני כל האידיאולוגיות והדיונים
אמן שנדע להעריך את הקיים
שנזכור תמיד את הילדות משם
כשנצא או נחזור או ניפרד לשלום
נדע תמיד שהילדות שלנו שם היתה כמעט כמו חלום
שקיבלנו המון, שגדלנו מוצלח
שבכל מקום שנלך נמצא איתנו אח
שיותר מהכול קיבלנו חוויות וערכים
ובסוף יצאנו כאנשים טובים לחיים.
אני חושבת שפשוט יותר מהכל, חוויתי מעט מהצד האחר.
מעולם לא מספיק סיפרו לי,נתנו לי להכיר ולהקשיב.
ונוצרה אמונה שרובנו ככלל, תקועים קצת בדעות בלי לדעת בכלל.
אין לי מושג למה ואיך,לנו לבחור אחרת
אם לא הראו לנו בכלל דרך.
רציתי לצעוק למה ומדוע,
לא תתנו לנו להכיר, לצאת לאיזה שבוע
למה לא תתמודדו עם האמת, אתם לא רוצים שנצא
אז סגרתם תדלת,לא השארתם קצה.
צר לי,אבל זה לא עובד, ככה לא בונים אנשים
בלי להכיר עוד חיים
אין אמת אחת- כולנו מסכימים
לסגור, לא ייצור אנשים יותר בריאים.
אז זאת הדעה שלי, שמובילה להכל
תתנו להכיר, תתנו לבחור.
בשביל לפתח אנשים משכילים, מבוססים בדעה,צריך להכיר ולראות.
עליכים ללמד איתנו לחשוב אחרת,ולעזוב את הזרם האינסופי.
אהבנו אותה, הציונות הדתית
היא היתה שלנו, ביתינו, ילדותנו,
היא היתה לנו אז הכל.
אהבנו את החברות, האנשים
וגדלנו ביחד,על אותם ערכים.
אבל היינו שונים,
משהו לא עבד
לא הצלחנו להחזיק
את הערך העליון האחד
אבל מידי פעם
כשהרגיש לנו לא מתאים
הלכנו הצידה, החלפנו רשמים
מחקנו את עצמנו לרגע מכולם
התרחקנו, מאותו עולם
היינו שנינו שם, ישבנו לבד
ועדיין היינו חלק מהבית, הבית האחד
ורצינו לרגע להמשיך להישאר
ובמקביל נגענו לנו טיפה, בניצוצות מעולם אחר.
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך י"ג בסיון תשפ"ג 02:45
בתוך הלב, יש לי מכל של כאב
לא ברור למה הוא קיים, אבל הוא תמיד שם
אולי לפעמים חלק ממנו מתיישן, אבל הוא אף פעם לא מתרוקן
בתוך הלב, יש לי גוש של כאב
ולא הבנתי עדיין, איך לכאב לסרב.
לבינתים הוא מתפוצץ בראש שלי ובחוץ
ועד שאלמד לשחרר את המיכל הלחוץ, מחוץ
תסלחו לי לפעמים על הניתוק או הכעס הקבוע
ותדעו במקביל,
שהנוכחות שלכם בעולם,
מנמיכה לפעמים את עוצמות הכאב והגעגוע.
הלוואי ואצליח, לנצור את הזיכרון.
להחזיק אותו ואת התוצאות של המסע.
לתת לו להשפיע על המשך החיים
לנסות לחזור למה שהייתי תמיד.
זה כלכך מטומטם וטיפשי האמת, אבל אני אתגעגע.
יש מין קשר מוזר וסמלי כשמשהו איתך כלכך הרבה זמן.
הוא קודם הופך להיות חלק ממך, מהזכרונות, ומהרגשות ומהחלומות
למרות שהוא דומם, שהוא קצת כלום, חסר חיים, הוא מסמל הכל.
הוא מחבר אותי, לים, להבטחה
לרצון ולניסיון התמידי להיות בשמחה
זה מחזיק אותי, הכל פעם שאגע,אזכר שהבטחתי להיות טובה
שהכי חשוב שהבטחתי,לחזור אליך פעם, כשאני שלמה
שמצאתי אמת. דרך.
זה עוד יקרה.
עד אז תודה שליווית אותי,
שעברנו ביחד מסע.
חלק מהשביל עד קיום ההבטחה.
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך י"ג בסיון תשפ"ג 02:42
אפשר שתיקה.
שעות שבהן נשב ונשתוק
חסרת רגשות היא השתיקה, אפסית
רק תנו שתיקה
תנו דממה
תנו לא לכאוב, לא לחשוב.
תנו להיות
להרגיש שאפשר להיות.
אני רוצה להיות בטוחה
שאיפה שהוא באחד הגלגולים
שאצליח לעמוד על הרגלים, לחייך מספיק
וכשאקום, אתה תהיה שם לצידי
ונצעד יד ביד
שבורים אבל מתוקנים.
שברי משפחה עדיפים מכלום.
עלים רבים תלויים על ענפיו של עץ עתיק יומין
הם היו עליו שניצלו
מאנשים רעים שהילכו על הקרקע וקטפו
שורשיהים כבר נשחקו
וכמעט שנפלו
תקופה נגמרה
אחרת התחילה.
האגדה מספרת
שכבר מאות שנים
שואב העץ את כוחו מן העלים הקטנים
שנושרים ומצילים אותו.
וכך למרות היותם עלים אחרונים
על ענפים ארוכים, חסרי עלים, חיים
לקחו על עצמם רבים מהם את המשימה
והקריבו את עצמם,
כרתו במסירות אין קץ
את העלה האחרון.
וכך נותר העץ עתיק היומין, עם ענפים רבים מידי
שגם לאחר סיום המלחמה
בתקופה החדשה
שגם לאחר המלחמה נותרו ריקים, עצובים.
מתים.
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך י"ג בסיון תשפ"ג 02:38
מי שנגזר עליו למות
לפחות יזכה למות
כשם שמתו גיבורי חיל אלו
אין אדם יכול לחזות את הגורל
ואין איך להתנגד לו
לאנשים שנותרו בצל
מגיע רגע של אור
מי אנחנו ומה חיינו
העיקר הוא המפעל בו אנחנו חיים
נכה באוייב בכל מקום שנשיגנו
נפריע לו לממש את זממו
תשובתנו נחושה
נצח ירושלים
(גוש עציון)
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך י"ג בסיון תשפ"ג 02:36
לפעמים זוהי נדמית רק כיפה זהובה
רק חלק הר פעוט
אבל היום גם אני יודעת
שזהו מעבר למראה
זה אינספור של רגשות
ואמונות
לפעמים שניים שלושה אנשים באיזה שהוא מקום בחיים
יכולים לשנות.תמיד יגידו לך- יש מי שמבין
שהדרג הגבוה "יודע" מה לעשות
כשתתחילו לעשות את השינוי יהיו מיליון מכשולים
זה יכול לקחת, לפעמים גם לא,
אבל לפעמים שווה לנסות- בשביל הפעם היחידה בחיים שזה שווה את זה
תתעקשו, אם לא תאמינו שיש לכם סיכוי
ודבר אחרון- תתפללו, תקוו ותהיו פתוחים למצוא את השינוי.
לזכור, העולם הטכנולוגי הוא חכם אז הוא חוסם המון דברים
הוא חוסם אהבה,רגש, מחשבות של אנשים
צריך לפתוח את הראש ולצאת מחוץ לקופסא
לא להסתכל רק בטכנולוגיה.
....פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך כ"ט באב תשפ"ג 01:42
אני לא מצטערת
פעם כתבתי שאני מצטערת, והיום אכתוב על למה לא
אני לא מצטערת שבחרתי לצאת
אני לא מצטערת שזרקתי על אנשים, על דברים.
לפעמים צריך לצאת מהכלים.
אני לא מצטערת שהפסקתי להתפלל
לפעמים אני צריכה להרגיש שאני נוקמת במישהו, גם אם זה אולי דופק אותי.
ברחתי מהמצוות כדי להצליח להיות
לא הצלחתי להישאר בדת ובמקביל לראות את המשפחה
אני לא מצטערת שלקחתי אחריות על חיי
שהייתי צריכה להתמודד לבד
ואלוקים לא הופיע.
אני תמיד נפגעת, מאנשים שנוטשים
כשזה בא ממנו, מאלוקים, אני מניחה שמשהו בי נשבר.
עברתי את הדברים הכי קשים, לבד, בלעדיו.
לא הולכת ליפול שוב בלהאמין ולהשבר כל פעם מחדש
וכמה זה דבילי שאני עדיין מאמינה בעצם
בגלל שאני מאמינה אני עדיין קצת עסוקה בנקמה.
אלוהים, זה מטופש.
כשתחליטי למצוא, אני אדע את הדרך
אמנם זה לא נראה אבל אני אף פעם לא הולך
מעולם. מעולם לא הצלחתי לסלוח לך מספיק
או לנסות על ידי האמונה להצדיק
אולי יום אחד כשיהיה לי מספיק כוח
אנסה להצליח לך לסלוח
בינתים לפי האמונה אתה נמצא פה איפה שהוא בצד
אמור לדאוג לי, שלא אשאר לבד.
מקווה שתראה איזה צעד, קדימה או לאחור
ושאתה לא מנסה את הדקות חזרה לספור.
אני מניחה שיש בי כל כך הרבה כעס
משפחה זה אמור להיות משהו חזק
אולי הכי בעולם, אין לי מושג כי לא הכרתי מספיק
אז אני לא מצטערת שאני לא מתפללת
לימדת אותי בעצמך, שיש בידי התורה גם לחולל כל כך הרבה הרס.
ולא אכפת לי האמת, שיש אנשים שהיא מחוללת להם חיים
כמו שלא מצפים מאיש שלא חווה משהו להרגיש דברים מסויימים ככה אל אי אפשר לצפות ממני להרגיש דברים שלא חוויתי.
התורה הרסה לי את החיים, את המשפחה.
ממש ככה, כמו שזה נשמע
תקראו לי כפוית טובה או שטויות אחרות
זה אשכרה לא אכפת
לא הולכת להתתפלל לאותו אחד שדפק לי את שבת.
....פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך י"ג בסיון תשפ"ג 02:26
טבע הוא התגלמות של אלוקים
מיליון חתיכות, מיליון חלקים
לפעמים הוא נראה כמו תמונת ענקית של נוף
ולפעמים כמו אינסוף צבעים ממעוף
הטבע מרגיש כמו יין, משכיר וחושש
כמו טעם החיים
כמו מסביב לאש.
להיות חלק מכל היופי,
גורם לך להפסיק לנשום לפעמים
עושה לך חשק לעצור תחיים
להישאר ולבהות שעות וימים
אתה מתעוור מול כל הנוף
ורוצה קצת להעיף אגרוף
לך לנו לכולם ולאף אחד
למה אנחנו לא מצליחים לשמור על מספיק
על הטבע, ועולמנו האחד.
...פצלשש/
עבר עריכה על ידי פצלשש/ בתאריך י"ג בסיון תשפ"ג 02:24
<p>זרע של חלום
כשאתה לפעמים, מנסה לשנות
לפעמים זה נראה קצת חסר כוונות
אולי לא מבוסס, לא בנוי עד הסוף
קצת בלתי אפשרי את העולם לסחוף
חלום הוא דמיון,אין לו מציאות
אבל הוא מלא ברצון רב, בכמיהות
יש בך מין צמאון אין סופי להצליח לגרום
שתצליח אתה להגשים את החלום
מעטים הפעמים בחיים
שפוגשים חלומות אמיתיים
כאלו שהצליחו להפוך חלום לקיים
להפוך אותו מדימיון לשלם
ואני ואתה היינו רוצים
להגשים חלומות כמו אותם החולמים
להצליח לקצת לשנות תתעולם
שעוד עשרות שנים יישאר לנו חותם
נחזיק אצבעות לעצמנו היום
שכל חלקיק,זרע של חלום
נצליח להפוך מדימיון למציאות
נגרום לשינוי ענק בעולם שלנו, ככה פשוט.
...פצלשש/אחרונה
אני מניחה שמשהו בי עוד לא למד מספיק
איך פשוטי לנסות להפסיק
לנסות למנוע ולעצור כל דבר שמרגיש
להראות כל הזמן שאני קול או אדיש
לחשוב מי יסתכל עלי בוכה
לפחד שזה ירגיש כמו בדיחה
באלי להסיר את המחסום הסיוט
ורק לבכות כמו שרציתי כל היום,פשוט
תראו התקדמתי,
כבר לא צריכה שיזכירו לי איך לבכות
עכשיו רק צריכה לזכור איך להפסיק לחכו.
מישהי לשלוח לה שירים של יונה וולךxmasterx
באמצע סתם יום מקרי
עצם הלוז היאxmasterx
דבר שאני חושב עליו הבוקר וזה אקראי כמו שזה נשמע.
בהתחלה אפילו לא זכרתי איך קוראים לעצם הזו.
העצם הזאת שמאמינים שתישאר ולא משנה מה יקרה
שממנה הכל יתחיל מחדש ברגע מסוים על הזמן.
מה הדבר האחרון
הפרט הכי קטן ואקראי
משהו שלא שמים אליו לב אולי אבל הוא הכי מהותי בך
משהו שעליו הכל נשען
משהו שמחזיק אותך גם בלי לדעת
שלא משנה מה עוברים הוא נשאר
וישאר
תמיד
שגם עוד מיליון שנה כשהכל כבר יעלם ויתחדש בצורה שאי אפשר לדמיין הוא ישאר כמו שהוא
דבר שממנו תצמח מחדש
כולך תיוולד מחדש ממנו
מי שבורח היוםxmasterx
חי בשביל להילחם ביום אחר
כנראה
שדה קרב כזה שלפעמים אתה מנצח לפעמים מפסיד אבל שדה קרב
כשאתה מפסיד אתה נסוג כמו במלחמה
מפסיד בקרב
וחי
וחוזר להילחם ביום אחר
כנראה שאין ברירה.
די פחדני האמת
כמו אדם שמשכנעים אותו בניגוד לרצונו
הוא יישאר באותה דעה בדיוק.
כמו הצביעות הדתית שמכפרת על חטא שיש לה חשק אליו בזה שהיא מגנה חטאים שהיא מתעניינת בהם.
תפיליןשבורת,לב
את זה כולם כבר מכיריםxmasterxאחרונה
כאילו שניםזיויק
הראש כואבהמפוזר מהכפר
הלב דופק
אני כאן אבל לא באמת כאן
לכל יום ההתמודדויות שלו
למה היצר הרע כל כך רע
למה הוא גורם לי להיות עצבני, במקום להיות שמח על ההתגברות על הניסיונות הבוקר
זה דרכו של המנוול הזה, להכניס אותנו לעצבות ולהתסכל על הדברים הלא טובים, במקום לשמוח על הדברים הטובים
ככ עמוס, רוצה שקט רוצה נחת רוצה רוגע
רוצה להסתכל על השמים מבלי להתעניין מה השעה וכו
..זית שמן ודבש
הם לא רוצים שתדעו- שאת תאיר בני נוער רצחו.
לבבות וחיות אחרותxmasterx
הכניסו אותי בכפיה אחרי מחאה לכמה קבוצות של הורים בגן ובכיתה
מסתנוור שם בא לי לעקור את העיניים
כמה לבבות כמה ליקוקים
בכל צורה
בכל פינה
בכל צבע
מתחת להודעה
בתוך ההודעה
אחרי ההודעה
כהודעה בפני עצמה
בחילה קשה
מראות קשים
כמה רפיסות כמה רוך כמה חולשה
מילא האמהות אני מבין אבל אבא של אלוני שמבקש שיחבקו אותו אחרי שהוא עוזב אותו שם בבוקר כי הוא עכשיו בתקופה מאתגרת אחרי שהאוגר שלו נקע את האצבע.
הצלתי את נפשי ועשיתי מעשה וברחתי משם
כואב הלב על המלחמה הבאה ודור הגברים הבא במזרח התיכון
מובלעת מסורסת הקמנו כאן
אסור לשכוח שמוחמד מעזה או קרוב יותר מכניס מחסניות לנשק כבר מגיל 4
יורה בחתונות מרכב נוסע מגיל 9
ושוחט בהמות בידיים כשבא לו
זהוxmasterx
כל אחד וכל דבר חוזר למקום
או שלא
החיים ממשיכים בשלהם כמו זרם
לוקחים אותך איתם
זה יכול להפתיע, להיות טוב להיות רע העיקר שקורה מה שקורה.
הזנחתי את הקריאה בזמן האחרון
צריך לחזור לזה
משמעת מתרופפת זה לא סימן טוב
קפה שני להיום
מירי המזכירה מספרת איך היה היום הראשון
אני מחייך משאיר קהל אחר שיאזין והולך להסתגר ולשמוע תכנים שונים
תוהה על שובניזם ושמרנות וכמה רע בן אדם יכול לצאת כי הוא מאחל לאמא שתגדל את הילדים שלה בעצמה ולא מטפלת אדישה עם טלפון בשביל שהיא תצא לעבוד.
כנראה שזה מורכב יותר או שלא
המהפכה התעשייתית מודל 2026
להפשיר במיקרו ולשלוח לגן
יש כל מיני דרכים לספרxmasterx
סיפור
לתקשר
בכתב, בעל פה, בתמונה, בסרט, בספר
כמו אלה שמצלמים את עצמם או את אותו דבר ואותו מקום כל יום באותו זמן במשך חודשים או שנים. אם תסתכל על אחת מהתמונות לא תבין כלום, גם אם תדפדף מהר.
אם לא תאט לא תבין
זה המשפט
יש סיפורים שהם לא עם דרמות גדולות הכל בפרטים הקטנים, כל מיני שינויים קטנים מזעריים ששמים אליהם לב לאט, מקרוב, לאורך זמן.
בסיפור בעל פה כבר אפשר להפליג רחוק, לערב דמויות, לפרט, להמציא, להגזים, לשנות. הכל תלוי במטרה להגיע לפנטזיה המוחלטת של המציאות האמיתית.
החיים הם רצף של מקריות, של תאונות, של היתקלויות שמרכיבות קשרים ומצבים עם אינסוף הסתעפויות אפשריות ואפשרויות. דלתות מסתובבות שנעקרות מהצירים באגרסיביות הגורלית של החיים. זה סיפור
החגים מגיעיםxmasterx
החגים מגיעים וכמה סיפורים הם מביאים איתם
כמה סיפורים הם יביאו
כמה התניות כמה אהבה, שנאה, כעס, השפלה, בדידות, שמחה, געגוע הם מביאים איתם.
מישהו אומר לי שהחג האהוב עליו הוא סוכות כי כשהיה ילד בנה מחנה עם אבא שלו. כמה פעמים שמעתי משפט כזה שאין לו קשר לחג ועדיין הכי קשור אליו ומביא את כל המטען של החג עד שנמות.
יש סיפור על געגוע
איך שוקלים געגוע
היה לי פרופסור אחד זקן שהתאהב באישה אחת והם היו יחד אבל היא חזרה אל הארץ שלה, מעבר לים. הם לא נפגשו יותר אחרי שנפרדו וכל אחד המשיך בחייו. כששאלתי אותו איך הוא מעריך את הגעגוע אליה הוא ענה 7 קילו ו-600 גרם בערך.
לא הבנתי והפרופסור לקח אותי לעלית הגג.
הראה לי את כל המכתבים שנשארו בפינה קרועים ואמר לי
לאורך השנים כתבתי לה המון אבל לא שלחתי מכל מיני סיבות.
כל ערימת הדפים הזאת שאתה רואה כאן, אם תרים אותה ותשקול אותה תגיע ל-7 קילו ו-600 גרם ככה זה היה הבוקר.
זה משקל הגעגוע שלי אליה והוא גדל מדי יום ורגע.
החגים יכולים להיות כבדים אבל יש בהם מטען שמספר משהו גם אם הוא רע וגם אם טוב זה אנחנו וחלק מהחיים. זה לא דת ולא הלכה ולא תורה גם זה חלק מזה. זה נמצא בכל דבר וכל רגע.
עכשיו לקרר בירות לעבור בחנות ולהביא וויסקי בדרך לבית ולצלול לערב עם ספר או סרט ולצאת מהפיוטיות הזאת
וואושבורת,לבאחרונה
וואושבורת,לב
זהוxmasterx
ימים אחרונים של חופש לילדים
אני נכנס לסלון כמו לזירת אסון
עומד במרכז החדר עם ספר של פוקו ביד שאיכשהו בפרץ אופטימיות חשבתי שאצליח לקרוא בו קצת.
ביד השניה חבילת מגבונים ואני מתווך בין הילדים בסכסוך טריטוריאלי שלא היה מבייש את המעצמות הגדולות.
זמן איכות חינוכי סך הכל היא קראה לזה לפני שנעלמה לי.
זה לא התחום שלי כמי שעובד עד מאוחר ועוד מעט השעון יתחלף ובכלל.
אשתי במקלחת מנסה לגנוב קצת שקט לעצמה חכמה
ואני מרגיע אותה שהכל תחת שליטה בטון סמכותי ומפרגן
מכין כוס קפה שלפחות ננחת נורמלי לתוך הערב ואומר תודה מכל הלב
כל העולם הזה הוא נסיוןxmasterx
שרק הולך ומקצין את עצמו באיזו מערבולת שמכניסה אותך עמוק יותר ויותר במעגלים רחבים.
כמו אפקט הפרפר טעות קטנה בגיל צעיר הופכת להיות אסון בקנה מידה היסטורי כמה שנים אחר כך.
עצימת עיניים קטנה וזהו
תוסיפו לזה את עייפות החומר והזקנה שקופצת עליך מגיל 37 והלאה כמו איזה חיידק טורף שמתעלק עליך ויש מתכון מושלם.
מבט אחד במראה בבוקר כבר לא סלחני
בטח אחרי ערב של בירה וחצי ליטר של משהו חזק יותר הכל מרגיש הרבה יותר כבד לתפעול
זה לא מה שהיה
אז המלחמה נמשכת בכל הכוח כמו שבוקובסקי אמר
כל עוד אפשר תרביץ
מחפשים את האהבה עצמה לא אחרת שאוהב אותה.
נשמע עמוק אינטיליגנטי אבל לא יודע כשזה לא פשוט זה לא זה.
בסוף אתה כאן היא מחייכת אליך כי מי באמת יושבת בבית קפה עם מחשב ללמוד? הכל הצגה בשביל לצאת קצת וליצור קשר כלשהו אבל זו סימולקרה היא לא באמת מפלרטטת איתך.
גם אם כן זה כבר לא הענין
שני טיפוסים בעיר הגדולה שמחליפים כמה מילים ומימיקה מסוג מסוים כמו בסרט של גודאר שזה מאוד פשוט וטבעי.
המרחב הזה גם יכול לזמן אליו כל מיני שיחות ועניינים משלו.
תיאוריות לתוך החיים ולמי אכפת.
אכניס שישייה למקרר
היא מנסהxmasterx
והוא מנסה
לשמור על איזה ניצוץ של משהו
והכל בתוך מערכת עסקית של מפעל עם תזרים רציני
וזה מנווט יפה וחכם בין קווים מקבילים כמו פסי רכבת לאופק הדדי
היא מחייה אותו משם באיזה משהו חדש ומרגש שהביאה אישה אמיתית וזה עושה לה טוב כמו שלו זה עושה טוב רק ממקום שונה.
הוא דואג שיהיה כל מה שצריך
חסר מדף שם
הכיור מלא
הכל נשחק יש חוסר מהותי כי זה לא נבנה נכון ואז מתחילה עבודה
ואיזה שטויות זה עבודה
יעוץ זוגי טיפול
כמה רומנטי זה להתאמץ על מלאכותיות של קשר
איזה חיים יש לזקן שמנשימים?
לא מאמין בחרא הזה וזה גם לא ענין של אמונה.
ואז יש איזה סערה שמזיזה הכל
אותה אותו
וזה סבבה
אין סטריליות וואקום
ולא מתרגש מזה
נותן לזה יחס משתעשע עם הסופה הזאת
וחוזר
וגם היא רואה ולומדת
צריך את הגמישות לצאת בשביל למצוא חזרה את הדרך להיכנס גם אם זה ממקום אחר
כמו איזה גנב בתוך מבוך של כספות
הכל מלא ונוצץ בטח מרחוק והוא יודע בדיוק מה הוא עושה ואיך
נוגע ללב
ועדיין שהמוח ישלוט ישים את המושכות עליה ויחזיק קרוב
גם אותה וגם את מי שצריך
וברתימות האלה מתקדמים
זה כמו ריקוד
כמו מוזיקה קלאסית בתחילת סרט שואתי עם רקע של דרזדן המופצצת בהתחלה בסוף היא כמו אישה שיודעת בדיוק איך לחזור לעצמה כזאת חתיכה היום
רק לתת לה בטחון ולדאוג למה שהיא צריכה
בשבתותxmasterx
אני יוצא איתם טיולים וכל מיני צועדים בעיר
מגלים מקומות חדשים
איזה הרפתקה זה לילד לצעוד ככה לגלות עוד דרך למקום מוכר
ולא משנה כמה הדרך ארוכה אם היא חדשה אז היא נקראת דרך קיצור
וזה מהעיניים שלו
מגיעים לאיזה גן משחקים חדש התרגשות
סצנה שלמה של הורים שאני נמנע ממנה גם אם זה אומר שאקפוץ ואשחק איתם בכל המתקנים אם צריך.
מסתכן באירוע לב אבל התחלתי להתאמן אז נשרוד בינתיים.
ויש אמא שגם כנראה לא מתאים לה והיא מתחילה לדבר איתי
ואני עונה
מדי פעם נעלמים לראות מה ומי צריך עזרה
וממשיכים מתוך הבנה הדדית של המחיר שיש
הפרעות קשב חיצוניות לחיים
וכנראה שלא ניפגש יותר אבל זה היה נחמד
ומחיה בדרך שלו
מרגש משהו אפילו
ריגוש לעניים
כמו סיפור שעוד לא נכתב מאיזה במאי סוג ז' על תסריט רומנטי דהוי
ואז יוצאים חזרה
כל אחד קיבל את הדופמין שלו להיום
וככה החיים מזמנים לך בדיוק מה שצריך רק לשים לב
ליופי הפשוט שעוטף אותך
מתי הבחירות בכלל? איך זה עובדxmasterx
מחלקים שוטים של אלכוהול בכניסה?
שנדע שאין באמת למי להצביע כאן?
רק המילה הזאת מדגדגת לי ביד ללכת להביא בירה
כל סיטואציה חברתית אבל זה השיא
הכל אותו דבר וזה ראי העולם והחברה והאהבה
יחסים בין בני אדם
הבטחות בלי כיסוי
חיבורים ונישואים מתוך אינטרס ענין אידיאלים עמוקים
ממש אחד לאחד סיפור האהבה המושלם
כל המוטיבים כאן וחזק עד הפירוק המוחלט שיבוא כי שם יש תאריך תפוגה או פירוק יזום.
אלה רוצים הכל בלי לתת כלום
אלה נותנים הכל בלי לקחת
בינתיים הילדים צורחים
ההתחלה שהיתה חלקה מתחילה לרעוד
אולי נעזוב אותה ונתחבר להיא
הכל אותו דבר
שומע כנסיית השכל דברים בלחש
הדבר היחיד שיחזיר לשפיות
אעבור לרוסיה
אפילו הנשים (המהממות) שם עם אופי בנוסף
דברים בלחששבורת,לב
תתחבר להיא. כן. פששש
בסוף זה קורה בכל המפלגות לכן החרדים צודקיםxmasterxאחרונה
לעשות ככל אשר יורוך
תראי את גפני נשבר הלב
יש פה הקבלה אחד לאחד
..זית שמן ודבש
אני מתחנן לרב טאו שידרוש מאבי מעוז להתחבר לנתניהו/סמוטריץ/וינטר.
🌹Giniאחרונה
כדי ליצור קשר עם הרב צבי ישראל טאו, הדרך המקובלת והישירה ביותר היא לפנות אל מזכירות ישיבת הר המור בירושלים, שבה הוא מכהן כנשיא הישיבה. הרב אינו מחזיק בטלפון סלולרי אישי או באמצעי מדיה דיגיטליים ישירים.
ניתן לפנות למזכירות הישיבה בדרכים הבאות:
טלפון קווי במזכירות: 02-642-4242
הודעות וואטסאפ (WhatsApp): 055-924-8832
דואר אלקטרוני: office@harhamor.co.il
כתובת למכתבים וביקור: רחוב אריה ורשבסקי 8, קריית יובל, ירושלים
טופס פנייה מקוון: ניתן לשלוח הודעה ישירות דרך עמוד יצירת הקשר באתר ישיבת הר המור