לק"י

מלא מלא דברים היא רוצה לעשות רק לבד.

מזלה שהיא חמודה, ולא רק עצמאית ועקשנית😍

אתה רוצה להתקלח ראשון או שני? לפני ארוחת ערב אי אחרי? מקלחת או אמבטיה? עם הברווז הצהוב או הירוק?

לתת לו לצחצח לבד ואת רק עוברת אחריו..

להירגע מאוכל - אל תיכנסי למאבקים סביב אוכל.. בסוף זה יתאזן. תדאגי שאין יותר מדי אפשרויות לא בריאות בשטח.

לתת תחושת עצמאות, בחירה, ולהעצים את הבחירות שלו

אני דיי שחור או לבן,

או שאתה שם עכשיו סינר או שאין אוכל,

או שאתה מתנהג יפה כמו אחיך שיושב יפה וזורם או שלא,

אני חסרת סבלנות להתנהגות מעצבנת ואז הוא בוכה וצורח ואני מוותרת על זה ומשאירה אותו לאבא שלו.

ואבא שלו נותן לו אוכל בלי סינר. וזה כמו מעגל שאני לא מסתדרת עם העקשנות שלו ומעדיפה את התאום שקל לי איתו בזה. ואז הוא קשור לאבא שלו יותר.

ושוב סבתא שלו מפנקת, הוא אכל גלידה בגביע ואז רצה עוד גלידה ובכה וצרח אז הסבתא מייד נתנה לו עוד. תמיד בעלי וההורים שלו מייד נותנים לו הכל ואין גבולות.

אין כזה דבר "אכלת גלידה חמוד זהו, מחר תקבל עוד גביע גם אם תבכה", אצלם אם הילד בוכה מיד יתנו לו את כל מאווייו ובקשותיו. גם בלי בכי.

ואני מהצד השני, אין לי עצבים לזה. איפה הגישה הנכונה באמת? וכן, נמאס לי לרדוף אחריו שעה בכל הבית כדי להתלבש וכו.

לק"י

נניח בעיני סינר זה לא קריטי.

תחשבי מה פחות חשוב לך ותוותרי מראש

עם אמא שלי או המשפחה שלי הוא ידע שיש גבול ואין עוד גביע גלידה בטוב ובלי בכי, כי אצלם יש גבולות ברורים כנראה והכל בחיוך וטוב.

אצלי לפעמים הוא בוכה אבל אני מנסה מאד גם לעמוד על זה.

ואצל סבתא שלו הוא מפעיל את נשק יום הדין וצורח. ואני מכבדת את חמי וחמותי אבל הם ממש חסרי עמוד שדרה.

חמי ששמע שאמרתי שאין עניין להביא לו עוד גביע אמר שמבחינתם זה ממש בסדר, מנסה לרמוז לי שהוא יכול לקבל עוד...

לק"י

ונכון. הם יודעים בדיוק אצל מי כדאי לנסות את מזלם🤭

אז צריך לקחת בחשבון שלרוב, הכללים שלך בבית לא יתפסו אצלם

ולכן, או שתשחררי את העזרה, או שתשחררי את ההקפדה על דברים מסוימים

מצטרפת לקודמותיי שכתבו שיש לבחור מלחמות. אבל אם את חא רוצה לבחור, אז בסדר - רק תוודאי שיש לך כח להילחם אותן 🙃

חוץ ממאכלים ממש מלכלכים כמו מרק או משהו או רוטב אדום.

בכל מקרה,

מאוד עובד לתת בחירה מתוך שני סינרים או מי יסגור לך את הסינר אמא או אבא או להביא קודם את הסינר או קודם את הצלחת.

קודם כל - יש מקום להפריד בין דברים שבשליטה שלך (כמו האם להביא לו משהו שהוא רוצה ובוכה כדי לקבל), לבין דברים שאת תלויה בשיתוף הפעולה שלו (כמו שיבוא להתקלח).

בשני המקרים, אני מסכימה עם האמירה של 'לבחור את המלחמות שלך' (מלבד זה שאני פחות מתחברת לביטוי 'מלחמות' כשמדובר בילדים שלנו. אולי עדיף לנסח - 'לבחור על מה להתעקש'...).

בכל מקרה, הכוונה פה היא לא לוותר בכל פעם שאין לך כוח להתעקש, אלא להחליט אילו דברים עקרוניים לך ובהם שווה לך לעשות מאמץ שהדברים יהיו כמו שחשוב לך, לעומת דברים שאפשר להחליט מראש שאת לא מתעקשת.

ולגבי מה שבחרת להתעקש עליו -

בדברים שבשליטה שלך - את קובעת את המציאות פה. כשהבן שלך בוכה, אין עניין להיות מולו סמכותית או קשוחה. הוא בוכה כי קשה לו לא לקבל את מה שהוא רצה. ואת שם בשביל לנחם אותו.

וזה עוזר לזכור בזמן הזה, שהבכי שהוא בוכה עכשיו הוא חלק מהתהליך למידה. הוא לומד פה להפנים ולהתמודד עם מצבים בהם המציאות היא לא כמו שהוא רוצה. וזה טוב שהוא בוכה. והאמפתיה שלך תעזור לו לעבור את זה בטוב.

ממליצה בהקשר הזה לקרוא פה

איך מחליטים | הורות בחסד

וגם פה

הדמעות שתומכות בהסתגלות - חזרה ללב ההורות

בדברים שלא בשליטה שלך, ואת תלויה בשיתוף הפעולה שלו -

קודם כל, לפני שאת נותנת לילד הוראה מה צריך לעשות, לנסות ליצור איתו קשר בצורה חיובית, לתפוס את המבט שלו, להגיע לחיוך ממנו. זה כבר מגביר את הסיכוי להקשבה.

את יכולה לקרוא על זה עוד פה -

על איסוף בגישה ההיקשרותית - חזרה ללב ההורות

עוד דרך שיכולה מאוד לעזור זה לנסות להשיג את שיתוף הפעולה שלו דרך משחקיות. להפוך כל דבר למשחק - 'מי מגיע ראשון?' 'בוא נלך לאמבטיה כמו דובים', 'בוא נראה אם נספיק לפני שהשיר נגמר', ועוד כיד הדמיון הטובה.

לא תמיד זה יעבוד, אבל זה הרבה פעמים ממש משנה את התמונה...

ואני רק אגיד, שבגיל הזה להרבה הורים יש קושי עם גבולות מול הילדים. זה ממש לא אומר עליכם או עליו שום דבר. זה ממש שלב התפתחותי...

עוד משהו שאת יכולה לקרוא בהקשר הזה -

על רצון נגדי - חזרה ללב ההורות

ומשתפת לטובת אחרות.

שני הבלוגים האלו ממש מומלצים בעיני. אם יש לך זמן לשוטט שם עוד - כל מילה זהב...

אני אגיד לך מה אנחנו עושים-

קודם כל, כמו שכבר כתבו לך פה, בוחרים את המלחמות שלנו. דברים קריטיים לנו- מתעקשים, לא קירטי- לא מתעקשים.

למשל, אם היא לא זורמת על לצחצח שיניים- אני לא נלחמת איתה. שלא תצחצח.

בדברים אחרים, אני עושה איתה משחק, הרבה פעמים אני עושה איתה תחרות, מי הראשונה שמגיעה לאמבטיה, לרוב זה ממש גורם לה לזוז.

לגבי הסבא והסבתא- חמותי מוציאה את הבת שלי פעם בשבוע ואני ממש משחררת. מקבלת ממנה בורקס וקרקרים ואז לא רעבה לארוחת ערב? טוב, אז נעשה אמבטיה ארוכה במקום. מקבלת מסבא וסבתא מגנום אחה"צ? התגובה שלי- איך בא לי שיקנו לי גם.. חח..

במילים אחרות- עם סבא וסבתא לשחרר, ואם יש דברים קריטים- לבקש מהם.

אז לומר בטון סמכותי ורגוע:

אני לא מרשה עכשיו עוגיה. אתה יכול לבחור משהו אחר מהמקרר. (עדיף להציע שתי חלופות ספציפיות יותר)

ולהעביר נושא.

עדיף לצאת פיזית מהמקום בו התנהל הויכוח.

נגיד במטבח, אז לעבור לסלון.

בסלון אז לעבור לחדר.

את יכולה להגיד: וואי וואי מה שמעתי? זה סוס? חמור? כלב? ציפור? בוא נבדוק.. ולצאת החוצה לחפש חיות. או מכוניות. או אנשים ברחוב.

או להדליק/ לכבות את האור.

או להסתכל מתחת למשהו, נגיד ספה מה יש שם? אני לא מאמינה!! ואז להוציא משם זה איזה קשקוש..

או אם יש לכם עלונים אז לקרוע כמה רצועות ארוכות ולתת להם ליפול לאט כמו עלים בשלכת.

הפעולות האלו בד"כ תופסות אותם לכמה שניות של הלם, יחד עם יציאה פיזית של החלל בו התרחש הויכוח, בד"כ זה מספיק כדי להמשיך בהסחת דעת כמו משחק, סיפור צפייה ברחוב וכו'.

במקרים הקשים בהם גם זה לא עוזר. אז לחזור שוב על הכלל. עכשיו לא מקבלים עוגיה, יש אוכל אחר. אם תרצה תבוא אלי.

וגם אם הוא צורח. לא להיבהל. לתת לו לפרוק את האכזבה בבכי.

אחרי כמה דקות כשאת מרגישה שהשיא של ההשתוללות מאחוריכם, אז להציע לו לבוא אלייך, לחבק. לשקף רגשות. אתה מאוכזב שלא קיבלת עוגיה? אתה כועס שאמא לא מרשה? זה באמת מאכזב. או יו יו.

כמה שיותר תהיי שלמה עם עצמך ולא תיבהלי מהסצנה, ככה הוא יעבור אותה בקלות יותר.

לגבי מעשים שצריך לעשות והוא לא רוצה. למשל לצחצח שיניים:

אז קודם כל לבדוק חלופות. למשל לצחצח תוך כדי אמבטיה ולא כשהוא עם פיג'מה.

או עם אמא יש סצנות אז אולי עם אבא תהיה פחות התנגדות.

אולי עם משחה כן ובלי משחה לא ולהיפך.

אם אין פתרון כזה שעובד, אז לחשוב עם עצמך האם המלחמה הזאת שווה לך כרגע? אולי עדיף להרפות בנושא הזה ולהתעקש בנושא אחר?

קחי בחשבון שהנתנהגות הזאת של משבר גיל השנתיים חולפת בד"כ סביב גיל שלוש- שלוש וחצי. שהילדים יודעים להתבטא יותר טוב וגם השכל מפותח יותר.

אז למשל אם חשוב לך שילבש פיג'מה והוא לא מסכים, או חשוב לך שהוא יתלבש והוא מתעקש על פיג'מה- תחשבי על הטווח של החצי שנה הקרובה, האם המלחמה בהרגלי הזה שווה או אשפר לשחרר אותה ובמקסימום עד גיל שלוש וחצי להחזיר לתלם?

למשל אצלנו חשבתי להתחיל להרגיל לכיפה, אבל הילד ממש לא רוצה. אז ויתרתי לעת עתה.

עכשיו, מה שבחרת להתעקש עליו, אז לנסות לגרום לו לרצות בעצמו.

למשל: דוגמה אישית. אתם מצחצחים שיניים באופן כזה שהילדים רואים או ביחידת הורים? עדיף שיראו אתכם ואנשים נוספים עושים את הפעולה, שייכנס למודעות שזה משהו שעושים. זה סדר הפעולות.

מתקלחים, מצחצחים שיניים. קמים בבוקר מצחצחים שיניים, מתלבשים.

למשל אצל הבן שלי הביתה התנגדות לנעליים בתחילת החורף. מאז שהנכחתי לו את הנושא. כולנו נעלנו נעליים בסלון בתקופה מסויימת. זה פשוט היה לו ברור. נועלים נעליים ועומדים ליד הדלת מוכנים ליציאה.

דרך נוספת לגרום לו לרצות לעשות, זה דרך בובות, סיפורים, ציורים, תמונות. דובי עשה בשירותים, דובי מתקלח, דובי מצחצמח שיניים, דובי הולך לישון.

להגיד לו את המשחק לא בשעה בה הוא אמור ליישם את הפעולה, אלא בלי קשר. כדי שלא ליצור התנגדות.

דרך נוספת: פסיכולוגיה הפוכה: אני לא מרשה לנעול נעליים, היום הולכים יחפים.. או רק לאיקסית מותר לצחצח שיניים. (לא, גם אני גם אני, או אני ראשון!!)

למשל לעשות תחרות מי מתלבש ראשון.

אפשר גם להשתמש בהומור.

להגיד משה בוא לצחצח שיניים, אה אין פה משה.

יעקב בו לצחצח שיניים.. אה אין יעקב, אז אולי.. ואז להגיד שם שמתחיל כמו השם שלו. ליצור מתח ואז להגיד שם אחר.. אה שוב התבלבלתי!!

תזכיר לי איך קוראים לך?? אה נכון!! יוסי מצחצח שיניים, ותוך כדי כבר להתחיל להבריש לו בזריזות. לנצל את ההתעסקוץ שלו בשמות והמחשבה על החברים כדי שפחות יתרכז בפעולה עצמה. (מתאים יותר לפעולות קצרות שאת בתכלס עושה לו כמו נעילת נעליים, החלפת טיטול, אבל יכול להתאים גם למשהו קצת יותר מורכב)

לגבי מקלחת אפשר לתת לתאומים רובה מים ולקרב אותם לאמבטיה, ואז לחלוץ נעליים.

להביא גם משחק נוסף ואז להוריד חולצות. להתחיל למלא מים תוך כדי שמורידים את הבגדים.

לא רוצה מקלחת!! לא רוצה!

מה פתאום מקלחת? היום אסור להתקלח, היום רק משחקים ברובה מים..

לאט לאט חגיגת המים בעיצומה. תוך כדי משחק לסבן את הסרבן, וגם אם הוא נזכר אז להגיד אוי שכחתי איזה מבולבלת אני.. בוא נשטוף מהר, מה פתאום מקלחת.. ולמלא לו שוב את הרובה מים.

אפשר חוץ משחקי מים להביא צבעי ידיים, בועות סבון, משחקים מספוג שנדבק לקיר (יש לנו חלקי כביש עם כלי תחבורה שהבן שלי מאוד אוהב. כדי שהחלק לא יפול צריך להרטיב, אז פותחים מים בשביל המשחק, לא בשביל המקלחת כמובן. ומשם החגיגה כבר מתחילה)

אפשר גם להרשות לו לסבן כלי פלסטיק באמבטיה כמו גדולים. (אמיתיים או מהכלים מטבח צעצוע) הם מאוד אוהבים שמתייחסים אליהם כמו גדולים.

אפשר גם לתת לו את הדוש עם זרם לא חזק לשחק במשחק האיברים. את אומרת שם של איבר והוא מצביע עליו. רק בגלל שיש לוש דוש ביד האיבר גם נרטב.

ואפשר גם בזה לעשות צחוקים כמו לשאול מי מצליח לראות את הגב? או מה מטייל לך על הגב? (ולעשות לו עם האצבעות..) ואז הוא מחפש ואת כבר במקביל מסיימת לקלח חצי גוף..

גם אם לא יוצא מקלחת יסודית, לא נורא. לפעמים הם משתפים פעולה יותר, לפעמים פחות.

היתרון של הגיל הזה, כמה שהוא מאתגר, שהם משנים את האופי שלהם מהר, אז גם ההתנגדויות יכולות לעבור מהר. 

שבו הילד מתחיל לגלות שיש לו רצון משלו, ושהוא ישות נפרדת מהוריו.

הוא יכול לרצות ולא לרצות ויש לו מקום כאדם בפני עצמו.

שלב כל כך חשוב ומרגש אם מתבוננים בו במהות.

כמובן שכהורים זה בהחלט מאתגר ואף אחד לא רוצה מלחמות על כל דבר.

לכן כדאי לכבד את המקום והרצון של הילד לבחור בעצמו מצד אחד

ומצד שני להגביל את הבחירה למרחב שמתאים לנו כהורים.

במקום להגיד לו עכשיו מתקלחים, לשאול אתה רוצה קודם להתקלח או קודם לצחצח שיניים?

אתה רוצה להכניס יד לבד לסניר  או שרק אמא תשים לך?

אתה רוצה בכוס אדומה או ירוקה?

ובקיצור לאפשר לו מרחב וביטוי במקומות שמבחינתך הם רלוונטיים

ככה הוא לא יצטרך לודא את זה שהוא ישות נפרדת בעלת בחירה בהתנגדות אלייך

***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***

מבינה אותך שזה גיל מאתגר ומחרפן אבל איך שאת מתסכלת עליו משפיע על התגובה שלך אליו וכתוצאה מכך על ההתנהגות שלו. הוא לא מפונק ולא עקשן. הוא ילד עצמאי שמגלה את האישיות שלו לאט לאט בעולם. הוא לא עושה דווקא ולא עושה נגדך

לא להכנס איתם לראש בראש, זה מפעיל אצלם רצון נגדי שחזק מאד בגיל הזה

המון המון משחקיות-

מקלחת- מי רץ מהר יותר למקלחת, איזה בובה נביא איתנו למקלחת, בוא נראה איך אתה קופץ גבוה למקלחת וכאלה..

שיניים- אצלנו עוד עכישו סיפורים. וואי אתה יודע שלנח לא היה בתיבה מברשת שיניים? מי צחצ לו? הפיל? האריה? בלה בלה בלה ואז הוא לא שם לב בכלל שכבר סיימתי לצחצח

והוא לא בכיין, מותר לו לבכות, זה חשוב!!! תני לו לבכות, תציעי לו חיבןק אם הוא רוצה ובעיקר שרת שם בשבילו

תבחרי על מה את בשום אופן לא מוכנה לוותר ועל מה לא כדאי להתעקש.

אגב על סינר באופן ספציפי: בגלל שאני אישית לא יכולה לסבול שום דבר שנוגע לי בצוואר, אף פעם לא  התעקשתי על זה, מתוך מחשבה שאולי גם הם סובלים ככה. אפשר לייעד כמה חולצות לחולצות שאיתן אוגלים ואז לא אכפת לך שיתלכלכו. ואז לתת לו בחירה בין סינר להחלפת חולצה

והדבר הכי חשוב, בבכי לא פותרים בעיות. אם הוא יודע לדבר אז להסביר לו מה הוא אמור להגיד. למשל: לא צריך לבכות אפשר לומר אמא לא רוצה סינר. אפשר לומר אמא להתקלח עוד שתי דקות וכן הלאה

וגם אפשר לתת בחירה: אתה לובש סינר עכשיו או בעוד דקה?

תמה, רות, אילת, תמר, אביטל

יעל, מיכל, אביגיל, נעה

בחורה מהממת! כנראה שלא הייתי קוראת ככה לבת שלי אבל אולי מישהי אחרת כן🤷‍♀️

@עם ישראל חי🇮🇱 מי שאנע מכירה היא דתייה לא חרדית

זה באמת יותר נשמע נעים לאוזן 🤗

בכל אופן אם רוצים לצוות על שמחה, אני חושבת ש-

רוני, צהלי, גילי נשמעים הרבה יותר.

לטעמי בכל אופן.

בהצלחה בבחירה 

שנגמרים באות י'

תפארת, נהורא, מלכות, נעה, תרצה, תחיה,

לא יודעת אם הז הסגנון

ניסיתי כאלה שפחות נדושים כי אמרת שאת פחות אוהבת את הקלאסיים..

גם לי יש בת בדרך ב''ה ויש לי בעיה עם שמות של בנות.

אני אוהבת מאודדדד טליה וכנה אבל בעלי לא אוהב :/

נעמה, נעמי, מרים, יעל, תמר

וסתם שעולים לי

רותם, יובל, מעין, אור, שיר

השניה רק מעין ושיר יעברו אצל הרב שמואל והם סבירים בעיני

מנסה לחשוב על חברות של הבנות שלי

תהל, אודיה, שייה, רוני, ענהאל, הדר, הילה

כנראה רוב מה שכתוב כאן לא מתאים להגדרות של הרב אליהו.. 

גם אצלנו לקח זמן למצוא שמות לבנות.

בסוף פתאום מצאנו.

ואת השמות מצאנו אחרי הלידה. מה שחשבתי לפני לא היה רלוונטי מבחינתי.

שלא הוא אמר שהם בסדר גמור

לא אכתוב את שמות בנותי כי זה אאוטינג אבל מוזמנת לפנות באישי

כי זה יעזור לתגבר גם אם לא בגלל זה יש ירידה בכמות

ולאכול דברים שמגבירים חלב- עכשיו עולה לי רק קוואקר אבל בטוח יש עוד

בעיקר בשביל תשעה באב כי קראתי איפה שהוא שלוקח לכליות שבוע עד שהן מטפלות בצורה יעילה בשתייה מספקת ועד אז פשוט הולכים הרבה לשירותים ולא באמת נספג בגוף מה שהוא צריך...

אוכל אני יכולה ממש לשפר וגם אני אנסה לאכול קוואקר. תוהה לעצמי אם לקנות חילבה במיוחד...

כי עדיין לא חזר לי המחזור (ואצל שני הגדולים חזר הרבה אחרי שבעה חודשים) ומפחדת שהחוסר חלב הזה ישפיע או שזה תוצאה של מצב הורמונלי כלשהו...

אבל כשקרה לי לקחתי מורינגה

כדורים טבעיים כאלה

ועזר לי ממש

כי זה יכול לגרום להתמעטות

סתם זורקת רעיון

כי אני מזהה את הביוץ שלי בעיקרון (גם כשאני לא עוקבת במיוחד) ולא זיהיתי ביוץ מאז הלידה, ואצל שני הגדולים עוד לא חזר המחזור בשלב הזה.

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון

לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר

אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים 🫪

מבינה שאצלך לא :/

אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?

10-11 בלילה זה רגיל אצלו

זה סרטים ישנים, לא כולם צנועים מאד אבל אולי תחפשי אם את מכירה פה משהו ומתחשק לך לראות שוב...יש פה מכל הסוגים

סרטים וסדרות – Google Drive

אני בדרך כלל משתדלת לא לראות סרטים, ראיתי המון שהייתי בחורה אבל אני מאמינה שזה לא מאוד עושה טוב,

אבל היום אני פשוט טובעת, כל היום בוכה מרוב סבל ! לא יכולה לנשום מרוב בחילות.

וממש עזרת לי, יותר נכון הצלת אותי, עכשיו אני יכולה טיפ טיפה להשכיח את הסיוט שאני נמצאת בו..

ואל תחשבו, אני שמחה על ההריון ורוצה את הבייבי, אבל רק מי שעברה היפראמזיס יודעת על מה אני מדברת!

אבל יש לרבנית רות בנימין סדרה של סרטונים עם סיפורים שקשורים לטהרה. ממש ממש מרגשים ומעניינים.

אני יודעת שיש אופציה גם לראות אותם בדרייב

תודה רבה

שהיה לי בתחילת ההריון.

שולחת לך חיבוק גדול, מרחוק כמובן.

מקווה שאת מטופלת היטב. אם לא-

ללכת לרופא לקבל כדורים.

להקפיד לקבל עירויים אם צריך.

ממליצה ממש (מעבר לטיפול התרופתי) על מזגן- בחדר קר הריחות פחות חזקים.

להריח שמנים אתריים אם עוזר לך.

גם משחקים בפלאפון עזרו לי לא להקיא ולהסיח את הדעת.

מסתבר שהיפראמזיס יכול להיות מסכן חיים אם הוא ברמה חמורה ולא מטופל. אז להיזהר עם זה.

(כותבת כי כתבת שאת 24 שעות במיטה)

יש קישור למבדק עצמי על רמת ההיפראמזיס שלך. לי זה גרם להבין עד כמה המצב לא תקין ושאני באמת חייבת טיפול. (היה לי חמור או משהו כזה)

אגב, אם זה עוזר- לי אישית אישרו גמלה לשמירת הריון בגלל ההיפראמזיס. הבנתי שעושים עם זה בעיות. לי אישית לא עשו בכלל אבל אולי זה בגלל התיעוד הרפואי של כל הדברים שעברתי. (בי''ח, עירויים, מעקבים וכו')

מצרפת בהודעה הבאה את הקישור

עמותת אם הדרך

אגב, אני רואה שכתבתי 'ההיפראמזיס שהיה לי בתחילת ההריון' אז כמובן שתחילת ההריון היא עד שבוע 20 לפחות (אח''כ הצלחתי להוריד כמעט את כל הטיפול התרופתי), ושהוא לא היה אלא עדיין כאן, אמנם ברמה נמוכה יותר, וכנראה שלא כדי להעלם. 

אני לא בהריון כרגע אבל עניין אותי לראות לפי מה מגדירים..

אז מילאתי לפי ההריון האחרון אבל יצא רק ניקוד

יצא לי היפרמאזיס בדרגה בינונית

לא יודעת איך מרגישים בקשה, אם אני מרגישה בגהינום מדור שביעי.

לא יודעת מה את עוברת אבל יודעת שכמעט תמיד זה עוד יכול להחמיר😞 בהריון השני היה לי ממש קשה, שהוגדר בינוני

ואז בהריון השלישי הבנתי מה זה ממש קשה באמת🫣 שאכן גם הוגדר קשה מאד והייתי חלק ממנו בסכנת חיים..

חיבוק גדול מרחוק בכל אופן, זה קושי בל יתואר 🤍 ולהסיח את הדעת זה מעולה בכל מה שאפשר, מחזקת אותך! גם אני בדר"כ לא רואה סרטים סדרות וכו' וההריון ראיתי מלא מלא זה הדבר היחיד שעזר לי קצת להסיח את הדעת לכי על זה

יש כאלו שמסתכלים על זה כאילו את חולת נפש או מפונקת.

שימי פס על כולם אין להם מושגגגג

תודה, תודה, רק מי שעבר את זה מבין!

יש לנו קבוצת תמיכה בוואטסאפ

של נשים שעברו את זה לפריקות והתייעצויות לשאלות והכל ..

לי זה היה משמעותי בהריון קבוצה שמבינה באמת את מה שאני עוברת.

מוזמנת! אם את רוצה תכתבי לי מספר טלפון בפרטי אדאג שיצרפו אותך💓

תודה רבה בכל אופן

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

וגם

את ובעלך מדברים בבית, לא?

הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?

(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים) 

שהיא לא רעה. ולא למציאות הנוכחית....

מסכימה עם כל היתר. 

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

מה שעבר עלייך.

מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?

לא מגיע לך.

נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.

אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???

סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.

חיבוק על האירוע המורכב.

ממש מחבקת אותך את לא לבד

מקווה שהרוב מול הרשויות מאחוריך.

נשמע לי בכללי להתחיל עם רופאת משפחה לבקש בדיקות להבין מה לא טוב פיזית.

טיפול רגשי חובה כמו שכתבו. אפשר דרך הרווחה או הקופה אם הם כבר בסיפור.

שיחת איפוס לבעל, את או מטפל. את לא אמורה להגיע לקריסה ברמה שצריכה לצאת מהבית כדי לנוח. אתם אמורים להיות יחד באירוע.

ולפחות לתקופה הקרובה לא להתקרב לחמות הזאת. לפחות לא את והילדים. ושזה יהיה ברור גם לבעל.

חיבוק ענק! שולחת כוחות.

אלוקים אדירים!!!!!

זה כ"כ לא תקין בכ"כ הרבה רמות.

ברגע שהכל נגמר הייתי מעיפה אותה מהחיים שלי לצמיתות.

אני בהלם מוחלט

מגיע לך חופש ומגיעה לך הפסקה מתי שאת רוצה וצריכה.

בלי התחשבנות כמה את עושה וכמה את לא עושה.

את ראויה לטוב ולשלווה.

אני פשוט המומה.

🩷

מזל שהקבוצה הזאת קיימת! רק כאן יבינו אותי

שכתבתי שהיא חמה טובה בסהכ

התכוונתי שהיא חמה טובה עד המקרה הזה

באמת שהיא הייתה בסדר לעומת סיפורים אחרים שבנות כותבות היא לא אובסיסיסית לבן שלה ולא לילדים היא לא מהחופרות והמתעלקות

הולכים אליה מידי פעם בשישי ורוב הזמן שיחות טלפון מאוד שיטחיות .. היא של פעם פשוט חסר לה טאקט.

היא לגמרי השאירה אותי בהלם 😵‍💫

הצעתי לרווחה לבדוק אותם

אולי הם הבעיה הם התרגלו לראות אמא מתפקדת 

ואם אמא נחה או לא מרגישה טוב 

זה מגיע לאלימות ומשטרות אז זה אומר דרשני 

אני אחרי .. אני בבית

בסופו של דבר אין לי באמת לאן ללכת

אני בקשר עם כל המעורבים ומנסה לנקות את השם שלי

בסהכ .. אני אמא טובה עד כמה שאפשר

שמתפקדת ורק הייתה צריכה לילה לשים ראש וקצת מנוחה

מסוג הרגעים שלא הייתי מתנגדת שיטפלו בי

כמו שאני מטפלת בילדים והבית 😔

לא יודעת איך קרה שבקשתי עזרה כי אני עייפה

עכשיו הנפש שלי עייפה פי 100 😔

וטוב שאת כבר בבית.. את מלווה בטיפול יקרה?

איך בעלך הגיב לזה?

תכלס זה באמת כלום ימים שאת מחסירה, אפילו לפעמים רק חצאי ימים.

זכותך לנצל שעות הריון, מחלה, חופשה וכו'..

לכן לדעתי כל עוד לא רומזים לך, או ממש מעירים- הכל בסדר.

חוץ מזה שבמילא אסור לפטר אותך בהריון, לכן כרגע את מוגנת. 

כמה סטרס.

יש באמת תקופות כאלה שהכל פשוט קורה וזה הכי לא מתאים.

אני יכולה להגיד לך מהנסיון שלי בהייטק - אם כשאת שם את משקיעה וזמינה הכל בסדר. מותר לך להיות בהריון, מותר לדודים למות, מותר ללכת לבדיקות.

הבעיה זה אם את מגיעה ועושה הפסקת קפה שעה ואז א.צהריים שעה וב4 גם הפסת קפה של שעה.

לא צריך לעבוד כמו רובוט, צריך יחסי אנוש (זה חשוב לא פחות ממקצועיות) אבל פשוט צריך להראות רצינות, לנסות למצוא פתרונות (כמו שאת עושה, במקום לבטל יום בגלל בדיקה כן לעבוד מהבית) וזהו.

Haters gonna hate, אז אם זה הפחד שלך אפשר באמת לנשום ולזכור שזה שלהם ולא שלך, שאת עושה את המקסימוםועומדת בדרישות המצופות. שהיתה לא תקופה מאתגרת ועדיין את טובה.

כשאני הייתי חצי שנה בעבודה הרגשתי קצת כמוך לקחתי את הבוס שלי לשיחה ואמרתי לו "תשמע, עברה חצי שנה זה מבחינתי זמן להסתכל אחורה ולחשוב קדימה. היתה לי תקופה ממש מאתגרת, הגעתי מתחום אחר בתוכנה שהיה לי קל יותר וכאן קשה לי מאד. אני משתפרת אבל זה עדיין מאמץ ולא אינטואיטיבי וציפיתי מעצמי ללמוד יותר מהר. הייתי שמחה להבין איך אתה רואה את הדברים ולחשוב מה נכון הלאה."

במקרה שלי הוא אמר שהוא חווה את זה אחרת ודווקא הם מרוצים, אז המשכתי להרגיש אותו דבר ולהתאמץ אבל ידעתי שזה בראש שלי ואני כן עומדת בציפיות ייש בזה קצת משהו מרגיע.

הפידבק שהבוס שלך יתן לך יכול מאד לעזור, גם כדי לשפר את 3 החודשים שנשארו לך ללידה, וגם להבין מה הסטטוס שלך שם. לפי התגובה שלו תעשי הערכת מצב ותביני איך כדאי להתנהל הלאה. במיוחד שאצלך נשמע שזה דברים יותר חיצוניים שהקשו עלייך ולא מהותיים שהיו חלק מהעבודה

שאלתי קולגה מה חושב על השתלבות שלי והכל.

ואחרי זה גם שאלתי את הבוס. הכי דוגרי אבל הכי מרגיע.

עברה חצי שנה, אשמח לדעת איך אתה רואה את זה...

בהצלחה!!

הצוות כרגע קצת מוזר

לא רוצה לפרט אבל אני לא אין לי מישו בצוות ש'מבין שיחה'

לא בצורה מתנשאת, בצורה טכנית.