לק"י

מלא מלא דברים היא רוצה לעשות רק לבד.

מזלה שהיא חמודה, ולא רק עצמאית ועקשנית😍

אתה רוצה להתקלח ראשון או שני? לפני ארוחת ערב אי אחרי? מקלחת או אמבטיה? עם הברווז הצהוב או הירוק?

לתת לו לצחצח לבד ואת רק עוברת אחריו..

להירגע מאוכל - אל תיכנסי למאבקים סביב אוכל.. בסוף זה יתאזן. תדאגי שאין יותר מדי אפשרויות לא בריאות בשטח.

לתת תחושת עצמאות, בחירה, ולהעצים את הבחירות שלו

אני דיי שחור או לבן,

או שאתה שם עכשיו סינר או שאין אוכל,

או שאתה מתנהג יפה כמו אחיך שיושב יפה וזורם או שלא,

אני חסרת סבלנות להתנהגות מעצבנת ואז הוא בוכה וצורח ואני מוותרת על זה ומשאירה אותו לאבא שלו.

ואבא שלו נותן לו אוכל בלי סינר. וזה כמו מעגל שאני לא מסתדרת עם העקשנות שלו ומעדיפה את התאום שקל לי איתו בזה. ואז הוא קשור לאבא שלו יותר.

ושוב סבתא שלו מפנקת, הוא אכל גלידה בגביע ואז רצה עוד גלידה ובכה וצרח אז הסבתא מייד נתנה לו עוד. תמיד בעלי וההורים שלו מייד נותנים לו הכל ואין גבולות.

אין כזה דבר "אכלת גלידה חמוד זהו, מחר תקבל עוד גביע גם אם תבכה", אצלם אם הילד בוכה מיד יתנו לו את כל מאווייו ובקשותיו. גם בלי בכי.

ואני מהצד השני, אין לי עצבים לזה. איפה הגישה הנכונה באמת? וכן, נמאס לי לרדוף אחריו שעה בכל הבית כדי להתלבש וכו.

לק"י

נניח בעיני סינר זה לא קריטי.

תחשבי מה פחות חשוב לך ותוותרי מראש

עם אמא שלי או המשפחה שלי הוא ידע שיש גבול ואין עוד גביע גלידה בטוב ובלי בכי, כי אצלם יש גבולות ברורים כנראה והכל בחיוך וטוב.

אצלי לפעמים הוא בוכה אבל אני מנסה מאד גם לעמוד על זה.

ואצל סבתא שלו הוא מפעיל את נשק יום הדין וצורח. ואני מכבדת את חמי וחמותי אבל הם ממש חסרי עמוד שדרה.

חמי ששמע שאמרתי שאין עניין להביא לו עוד גביע אמר שמבחינתם זה ממש בסדר, מנסה לרמוז לי שהוא יכול לקבל עוד...

לק"י

ונכון. הם יודעים בדיוק אצל מי כדאי לנסות את מזלם🤭

אז צריך לקחת בחשבון שלרוב, הכללים שלך בבית לא יתפסו אצלם

ולכן, או שתשחררי את העזרה, או שתשחררי את ההקפדה על דברים מסוימים

מצטרפת לקודמותיי שכתבו שיש לבחור מלחמות. אבל אם את חא רוצה לבחור, אז בסדר - רק תוודאי שיש לך כח להילחם אותן 🙃

חוץ ממאכלים ממש מלכלכים כמו מרק או משהו או רוטב אדום.

בכל מקרה,

מאוד עובד לתת בחירה מתוך שני סינרים או מי יסגור לך את הסינר אמא או אבא או להביא קודם את הסינר או קודם את הצלחת.

קודם כל - יש מקום להפריד בין דברים שבשליטה שלך (כמו האם להביא לו משהו שהוא רוצה ובוכה כדי לקבל), לבין דברים שאת תלויה בשיתוף הפעולה שלו (כמו שיבוא להתקלח).

בשני המקרים, אני מסכימה עם האמירה של 'לבחור את המלחמות שלך' (מלבד זה שאני פחות מתחברת לביטוי 'מלחמות' כשמדובר בילדים שלנו. אולי עדיף לנסח - 'לבחור על מה להתעקש'...).

בכל מקרה, הכוונה פה היא לא לוותר בכל פעם שאין לך כוח להתעקש, אלא להחליט אילו דברים עקרוניים לך ובהם שווה לך לעשות מאמץ שהדברים יהיו כמו שחשוב לך, לעומת דברים שאפשר להחליט מראש שאת לא מתעקשת.

ולגבי מה שבחרת להתעקש עליו -

בדברים שבשליטה שלך - את קובעת את המציאות פה. כשהבן שלך בוכה, אין עניין להיות מולו סמכותית או קשוחה. הוא בוכה כי קשה לו לא לקבל את מה שהוא רצה. ואת שם בשביל לנחם אותו.

וזה עוזר לזכור בזמן הזה, שהבכי שהוא בוכה עכשיו הוא חלק מהתהליך למידה. הוא לומד פה להפנים ולהתמודד עם מצבים בהם המציאות היא לא כמו שהוא רוצה. וזה טוב שהוא בוכה. והאמפתיה שלך תעזור לו לעבור את זה בטוב.

ממליצה בהקשר הזה לקרוא פה

איך מחליטים | הורות בחסד

וגם פה

הדמעות שתומכות בהסתגלות - חזרה ללב ההורות

בדברים שלא בשליטה שלך, ואת תלויה בשיתוף הפעולה שלו -

קודם כל, לפני שאת נותנת לילד הוראה מה צריך לעשות, לנסות ליצור איתו קשר בצורה חיובית, לתפוס את המבט שלו, להגיע לחיוך ממנו. זה כבר מגביר את הסיכוי להקשבה.

את יכולה לקרוא על זה עוד פה -

על איסוף בגישה ההיקשרותית - חזרה ללב ההורות

עוד דרך שיכולה מאוד לעזור זה לנסות להשיג את שיתוף הפעולה שלו דרך משחקיות. להפוך כל דבר למשחק - 'מי מגיע ראשון?' 'בוא נלך לאמבטיה כמו דובים', 'בוא נראה אם נספיק לפני שהשיר נגמר', ועוד כיד הדמיון הטובה.

לא תמיד זה יעבוד, אבל זה הרבה פעמים ממש משנה את התמונה...

ואני רק אגיד, שבגיל הזה להרבה הורים יש קושי עם גבולות מול הילדים. זה ממש לא אומר עליכם או עליו שום דבר. זה ממש שלב התפתחותי...

עוד משהו שאת יכולה לקרוא בהקשר הזה -

על רצון נגדי - חזרה ללב ההורות

ומשתפת לטובת אחרות.

שני הבלוגים האלו ממש מומלצים בעיני. אם יש לך זמן לשוטט שם עוד - כל מילה זהב...

אני אגיד לך מה אנחנו עושים-

קודם כל, כמו שכבר כתבו לך פה, בוחרים את המלחמות שלנו. דברים קריטיים לנו- מתעקשים, לא קירטי- לא מתעקשים.

למשל, אם היא לא זורמת על לצחצח שיניים- אני לא נלחמת איתה. שלא תצחצח.

בדברים אחרים, אני עושה איתה משחק, הרבה פעמים אני עושה איתה תחרות, מי הראשונה שמגיעה לאמבטיה, לרוב זה ממש גורם לה לזוז.

לגבי הסבא והסבתא- חמותי מוציאה את הבת שלי פעם בשבוע ואני ממש משחררת. מקבלת ממנה בורקס וקרקרים ואז לא רעבה לארוחת ערב? טוב, אז נעשה אמבטיה ארוכה במקום. מקבלת מסבא וסבתא מגנום אחה"צ? התגובה שלי- איך בא לי שיקנו לי גם.. חח..

במילים אחרות- עם סבא וסבתא לשחרר, ואם יש דברים קריטים- לבקש מהם.

אז לומר בטון סמכותי ורגוע:

אני לא מרשה עכשיו עוגיה. אתה יכול לבחור משהו אחר מהמקרר. (עדיף להציע שתי חלופות ספציפיות יותר)

ולהעביר נושא.

עדיף לצאת פיזית מהמקום בו התנהל הויכוח.

נגיד במטבח, אז לעבור לסלון.

בסלון אז לעבור לחדר.

את יכולה להגיד: וואי וואי מה שמעתי? זה סוס? חמור? כלב? ציפור? בוא נבדוק.. ולצאת החוצה לחפש חיות. או מכוניות. או אנשים ברחוב.

או להדליק/ לכבות את האור.

או להסתכל מתחת למשהו, נגיד ספה מה יש שם? אני לא מאמינה!! ואז להוציא משם זה איזה קשקוש..

או אם יש לכם עלונים אז לקרוע כמה רצועות ארוכות ולתת להם ליפול לאט כמו עלים בשלכת.

הפעולות האלו בד"כ תופסות אותם לכמה שניות של הלם, יחד עם יציאה פיזית של החלל בו התרחש הויכוח, בד"כ זה מספיק כדי להמשיך בהסחת דעת כמו משחק, סיפור צפייה ברחוב וכו'.

במקרים הקשים בהם גם זה לא עוזר. אז לחזור שוב על הכלל. עכשיו לא מקבלים עוגיה, יש אוכל אחר. אם תרצה תבוא אלי.

וגם אם הוא צורח. לא להיבהל. לתת לו לפרוק את האכזבה בבכי.

אחרי כמה דקות כשאת מרגישה שהשיא של ההשתוללות מאחוריכם, אז להציע לו לבוא אלייך, לחבק. לשקף רגשות. אתה מאוכזב שלא קיבלת עוגיה? אתה כועס שאמא לא מרשה? זה באמת מאכזב. או יו יו.

כמה שיותר תהיי שלמה עם עצמך ולא תיבהלי מהסצנה, ככה הוא יעבור אותה בקלות יותר.

לגבי מעשים שצריך לעשות והוא לא רוצה. למשל לצחצח שיניים:

אז קודם כל לבדוק חלופות. למשל לצחצח תוך כדי אמבטיה ולא כשהוא עם פיג'מה.

או עם אמא יש סצנות אז אולי עם אבא תהיה פחות התנגדות.

אולי עם משחה כן ובלי משחה לא ולהיפך.

אם אין פתרון כזה שעובד, אז לחשוב עם עצמך האם המלחמה הזאת שווה לך כרגע? אולי עדיף להרפות בנושא הזה ולהתעקש בנושא אחר?

קחי בחשבון שהנתנהגות הזאת של משבר גיל השנתיים חולפת בד"כ סביב גיל שלוש- שלוש וחצי. שהילדים יודעים להתבטא יותר טוב וגם השכל מפותח יותר.

אז למשל אם חשוב לך שילבש פיג'מה והוא לא מסכים, או חשוב לך שהוא יתלבש והוא מתעקש על פיג'מה- תחשבי על הטווח של החצי שנה הקרובה, האם המלחמה בהרגלי הזה שווה או אשפר לשחרר אותה ובמקסימום עד גיל שלוש וחצי להחזיר לתלם?

למשל אצלנו חשבתי להתחיל להרגיל לכיפה, אבל הילד ממש לא רוצה. אז ויתרתי לעת עתה.

עכשיו, מה שבחרת להתעקש עליו, אז לנסות לגרום לו לרצות בעצמו.

למשל: דוגמה אישית. אתם מצחצחים שיניים באופן כזה שהילדים רואים או ביחידת הורים? עדיף שיראו אתכם ואנשים נוספים עושים את הפעולה, שייכנס למודעות שזה משהו שעושים. זה סדר הפעולות.

מתקלחים, מצחצחים שיניים. קמים בבוקר מצחצחים שיניים, מתלבשים.

למשל אצל הבן שלי הביתה התנגדות לנעליים בתחילת החורף. מאז שהנכחתי לו את הנושא. כולנו נעלנו נעליים בסלון בתקופה מסויימת. זה פשוט היה לו ברור. נועלים נעליים ועומדים ליד הדלת מוכנים ליציאה.

דרך נוספת לגרום לו לרצות לעשות, זה דרך בובות, סיפורים, ציורים, תמונות. דובי עשה בשירותים, דובי מתקלח, דובי מצחצמח שיניים, דובי הולך לישון.

להגיד לו את המשחק לא בשעה בה הוא אמור ליישם את הפעולה, אלא בלי קשר. כדי שלא ליצור התנגדות.

דרך נוספת: פסיכולוגיה הפוכה: אני לא מרשה לנעול נעליים, היום הולכים יחפים.. או רק לאיקסית מותר לצחצח שיניים. (לא, גם אני גם אני, או אני ראשון!!)

למשל לעשות תחרות מי מתלבש ראשון.

אפשר גם להשתמש בהומור.

להגיד משה בוא לצחצח שיניים, אה אין פה משה.

יעקב בו לצחצח שיניים.. אה אין יעקב, אז אולי.. ואז להגיד שם שמתחיל כמו השם שלו. ליצור מתח ואז להגיד שם אחר.. אה שוב התבלבלתי!!

תזכיר לי איך קוראים לך?? אה נכון!! יוסי מצחצח שיניים, ותוך כדי כבר להתחיל להבריש לו בזריזות. לנצל את ההתעסקוץ שלו בשמות והמחשבה על החברים כדי שפחות יתרכז בפעולה עצמה. (מתאים יותר לפעולות קצרות שאת בתכלס עושה לו כמו נעילת נעליים, החלפת טיטול, אבל יכול להתאים גם למשהו קצת יותר מורכב)

לגבי מקלחת אפשר לתת לתאומים רובה מים ולקרב אותם לאמבטיה, ואז לחלוץ נעליים.

להביא גם משחק נוסף ואז להוריד חולצות. להתחיל למלא מים תוך כדי שמורידים את הבגדים.

לא רוצה מקלחת!! לא רוצה!

מה פתאום מקלחת? היום אסור להתקלח, היום רק משחקים ברובה מים..

לאט לאט חגיגת המים בעיצומה. תוך כדי משחק לסבן את הסרבן, וגם אם הוא נזכר אז להגיד אוי שכחתי איזה מבולבלת אני.. בוא נשטוף מהר, מה פתאום מקלחת.. ולמלא לו שוב את הרובה מים.

אפשר חוץ משחקי מים להביא צבעי ידיים, בועות סבון, משחקים מספוג שנדבק לקיר (יש לנו חלקי כביש עם כלי תחבורה שהבן שלי מאוד אוהב. כדי שהחלק לא יפול צריך להרטיב, אז פותחים מים בשביל המשחק, לא בשביל המקלחת כמובן. ומשם החגיגה כבר מתחילה)

אפשר גם להרשות לו לסבן כלי פלסטיק באמבטיה כמו גדולים. (אמיתיים או מהכלים מטבח צעצוע) הם מאוד אוהבים שמתייחסים אליהם כמו גדולים.

אפשר גם לתת לו את הדוש עם זרם לא חזק לשחק במשחק האיברים. את אומרת שם של איבר והוא מצביע עליו. רק בגלל שיש לוש דוש ביד האיבר גם נרטב.

ואפשר גם בזה לעשות צחוקים כמו לשאול מי מצליח לראות את הגב? או מה מטייל לך על הגב? (ולעשות לו עם האצבעות..) ואז הוא מחפש ואת כבר במקביל מסיימת לקלח חצי גוף..

גם אם לא יוצא מקלחת יסודית, לא נורא. לפעמים הם משתפים פעולה יותר, לפעמים פחות.

היתרון של הגיל הזה, כמה שהוא מאתגר, שהם משנים את האופי שלהם מהר, אז גם ההתנגדויות יכולות לעבור מהר. 

שבו הילד מתחיל לגלות שיש לו רצון משלו, ושהוא ישות נפרדת מהוריו.

הוא יכול לרצות ולא לרצות ויש לו מקום כאדם בפני עצמו.

שלב כל כך חשוב ומרגש אם מתבוננים בו במהות.

כמובן שכהורים זה בהחלט מאתגר ואף אחד לא רוצה מלחמות על כל דבר.

לכן כדאי לכבד את המקום והרצון של הילד לבחור בעצמו מצד אחד

ומצד שני להגביל את הבחירה למרחב שמתאים לנו כהורים.

במקום להגיד לו עכשיו מתקלחים, לשאול אתה רוצה קודם להתקלח או קודם לצחצח שיניים?

אתה רוצה להכניס יד לבד לסניר  או שרק אמא תשים לך?

אתה רוצה בכוס אדומה או ירוקה?

ובקיצור לאפשר לו מרחב וביטוי במקומות שמבחינתך הם רלוונטיים

ככה הוא לא יצטרך לודא את זה שהוא ישות נפרדת בעלת בחירה בהתנגדות אלייך

***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***

מבינה אותך שזה גיל מאתגר ומחרפן אבל איך שאת מתסכלת עליו משפיע על התגובה שלך אליו וכתוצאה מכך על ההתנהגות שלו. הוא לא מפונק ולא עקשן. הוא ילד עצמאי שמגלה את האישיות שלו לאט לאט בעולם. הוא לא עושה דווקא ולא עושה נגדך

לא להכנס איתם לראש בראש, זה מפעיל אצלם רצון נגדי שחזק מאד בגיל הזה

המון המון משחקיות-

מקלחת- מי רץ מהר יותר למקלחת, איזה בובה נביא איתנו למקלחת, בוא נראה איך אתה קופץ גבוה למקלחת וכאלה..

שיניים- אצלנו עוד עכישו סיפורים. וואי אתה יודע שלנח לא היה בתיבה מברשת שיניים? מי צחצ לו? הפיל? האריה? בלה בלה בלה ואז הוא לא שם לב בכלל שכבר סיימתי לצחצח

והוא לא בכיין, מותר לו לבכות, זה חשוב!!! תני לו לבכות, תציעי לו חיבןק אם הוא רוצה ובעיקר שרת שם בשבילו

תבחרי על מה את בשום אופן לא מוכנה לוותר ועל מה לא כדאי להתעקש.

אגב על סינר באופן ספציפי: בגלל שאני אישית לא יכולה לסבול שום דבר שנוגע לי בצוואר, אף פעם לא  התעקשתי על זה, מתוך מחשבה שאולי גם הם סובלים ככה. אפשר לייעד כמה חולצות לחולצות שאיתן אוגלים ואז לא אכפת לך שיתלכלכו. ואז לתת לו בחירה בין סינר להחלפת חולצה

והדבר הכי חשוב, בבכי לא פותרים בעיות. אם הוא יודע לדבר אז להסביר לו מה הוא אמור להגיד. למשל: לא צריך לבכות אפשר לומר אמא לא רוצה סינר. אפשר לומר אמא להתקלח עוד שתי דקות וכן הלאה

וגם אפשר לתת בחירה: אתה לובש סינר עכשיו או בעוד דקה?

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

כי את לא מסוגלת להתמודד

נכון לעכשיו את צריכה עזרה וזה אקוטי, אז זה לא בא בחשבון. ושיתמודד

פרנסה לא מעל הכל. לדעתי.

גם הבוס לא

ואם היא הייתה מאושפזת חלילה? החיים קורים, יש בלתמים

זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

הוא יראה כעובד מאוד לא רציני אם יבטל פתאום בלי סיבה.

לק"י

יודעת מה?

שינסה לפחות.. אולי אפשר לקחת עובד אחר?

מבאס שהוא רוצה לנסוע בזמן כזה

מצד שני

אולי יש הרבה זמני השרדות בבית וזה לא מאפשר מרווח נשימה

כדאי באופן כללי בלי קשר למקרה הספציפי הזה

לבדוק איך לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית (אולי מניעה של תקופה ארוכה עד להתייצבות)

ברור שהיא מונעת

מסכימה עם המסר הכללי לגבי ניהול אנרגיה וכוח, אבל נשמע שהיא רגע לפני קריסה רצינית. כבר הרבה זמן. זהכבר מצב נתון, תכנון קדימה מעבר לשעות הקרובות/ ליום הבא זה משהו שכנראה אין לו היתכנות כרגע

כדאי למצוא כוחות פנימיים לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית

גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך

כדאי לבקש ממנו מפורשות להישאר

אבל אם הוא מתעקש לנסוע

כדאי לשחרר

כי תלותיות כזו כנראה לא תשפר את המצב

גם אם הוא בפועל יעזור בעשיה הטכנית

לק"י

מבינה שקשה לך להגיד לו בפירוש שלא יטוס. גם לי לפעמים לא נעים להגיד לבקש מבעלי בפירוש שלא יעשה משהו מסויים. אבל לפעמים אין ברירה.

כמו שאת לא תשאירי אותו עם דלקת ריאות לשבוע עם הילדים ותסעי לבלות או לא יודעת מה.

אני ממש חושבת שאת צריכה להגיד לו שלא יטוס. בטח אם הוא אומר שהוא לא באמת רוצה. שיגיד לבוס- שאשתו לא מצליחה להתאושש מהלידה. 

לא להתעצבן וא בכעס שהוא לא מבין.

'' נחום, אני יודעת שהחלטנו שתסע, המצב בבית לא מאפשר את זה ולכן אני מבקשת שתישאר בבית ולא תטוס, אני יודעת שזה קשה. אבל זה מה שאני והבית צריכים'' 

עם הבוס?

ואולי גם היא מרגיש צורך להתאוורר קצת.

כשאני ילדתי ואמא שלי בדיוק עברה ניתוח,

שכנה המליצה לי לבקש ממנה כסף לבייביסיטר כי היא לא יכלה לעזור.

התביישתי מאוד,

אבל אמא שלי עשתה את זה בשמחה רבה ממש.

היא גם כעסה על עצמה שלא חשבה להציע את זה מיוזמתה- אולי שייך לבקש מאמא כסף?

ואולי אם אמא לא יכולה לעזור מסיבה רפואית היא יכולה להיות איתך בבית?

עצם הנוכחות של גורם נוסף, ובמיוחד אמא,

זה דבר שממש מקל, אפילו נפשית.

היא יכולה אולי לעשות דברים כמו לקפל כביסה,

לשחק מונופול עם הילדים, להחזיק קצת את התינוק,

ואפילו סתם להיות שם להכין לך כוס תה ולהחזיק לך את היד.

אני לא יודעת אם זה רק אצלנו,

אבל הסיכוי שבעלי יגיד לבוס שלו או למישהו מהעבודה שאשתו לא מאפשרת לו משהו שהוא מאוד רוצה הוא קלוש מאוד, במיוחד אם הוא כבר אישר והבטיח.

זה לא אומר שבבית הוא לא ישאל את דעתי.

הוא ישאל את דעתי ויעשה לבקשתי.

אבל בחוץ גבר אוהב להיות קצת גבר.

בבית הם חוזרים להיות עצמם.

זה עניין שגם אם הוא היה רוצה הוא לא יכול לבטל ברגע האחרון.

אולי זו הזדמנות בשבילך למצוא מה יכול להקל עלייך כדי שהיום יום יהיה אפשרי יותר?

אני ממש מבינה את הקושי. אני חודשיים אחרי לידה בלי קיסרי ואני ממש מרגישה שהחיים בבלגן.

אבל אני חושבת שכדאי למצוא דרך. זה רק שבוע.

תגידי לו שילך וישתדל גם להנות ויחזור לעזור לך יותר ואת בנתיים תנסי למצוא כל דבר שיעזור לך לעבור בשלום את הזמן הזה.

אולי באמת כמו שמישהי. כתבה כאן כבר לא נעים לבטל טיסה ברגע האחרון ..

אם באמת אין אפשרות כזו אז הייתי משחררת מכל הבחינות , מה זה אומר ? לקנות אוכל מוכן ואם את ביישוב שאין בו אופציות כאלה אז לקנות אוכל מוכן מהסופר- צ'יפס, נקניקיות , בורקסים קנויים , פיצות דברים שרק לזרוק לתנור !  

לוותר על מקלחות כל יום לילדים אם הם לא מטונפים מידי וגם התינוק כמובן אפשר לקלח בבוקר ולא להעמיס על ערב שגם ככה עמוס  ,לנוח בבקרים ולא לנסות להספיק דברים כי המשימה הכי חשובה בשבוע כזה זה לאגור כוחות לקראת הזמן עם הילדים.

כמובן חד פעמי כדי לא לצבור לך כלים.

סמרטוט חד פעמי לתת הרגשה טובה רק אם חייב ובאזורים שחייב.

סרטים לילדים למקרים שצריך.

עכשיו ברור שכל הדברים האלו זה לא לכתחילה וזה דברים שאני אישית נמנעת מהם ביום יום אבל בתקופות כאלה בעיניי זה לכתחילה.

בהצלחה וחיבוק גדול גדול!!!! 

הייתי מתכוננת כמה שאפשר לשהיה בלעדיו ורק לשרוד. תגידי לו שיקנה הרבה אוכל שקצר להכין כמו שניצל תירס צ'יפס וכאלה, ואם הוא יודע לבשל שיעמיד כמה סירים ותקפיאי. או לחלופין שיחליף אותך ויתן לך פנאי להעמיד סירים ולהקפיא לפני הטיסה.

שיקנה פרסים קטנים לילדים. תעשו אפילו טבלה שמי שמקשיב לאמא ואוסף/ הולך לישון/ נכנס להתקלח מקבל מדבקה ובסוף הוא יביא להם הפתעה מחו"ל.

לא חייבים לקלח את הילדים כל יום, עכשיו בחורף בכלל סבבה.

שידאג שכל הכביסה תהיה מכובסת ומקופלת כדי שהכל יהיה זמין כמה שיותר זמן. וכל דבר אחר שאת מצליחה לחשוב עליו שיחסוך לך עבודה.

אפשר לקבוע עם אמהות של חברים שיאספו את הילדים אחרי הגן ויהיו אצלם איזה שעה שעתיים כדי שתוכלי קצת לנוח.

מה שלא יהיה, גם אם יטוס וגם אם לא, אני יודעת שאת תעברי את זה כמו גדולה!!

א. זה מובן ולא פוגע ולכולן מותר להתלונן בשמחה..אין מכסה לתלונות..חח

ב. אני עונה בתור מגוייסת כי כשאני קוראת אותך אני שומעת את התחושות שלי ואולי לא רק שלי בשנתיים האחרונות -

בהלה

פתאם יש אין ברירה כזה

שמגיע בהפתעה גמורה

חוסר אונים גדול

תחושה דל אני לא מסוגלת

אין מצב.

לא יכולה

חייבת איזו תמיכה

ומלא מחשבות של-אבל איך אסתדר עם...ועם..ואם...

וברקע הכי כואב זה

אבל איך הוא מסוגל

איך הוא לא רואה כמה קשה לי

וכמה אני לא יכולה

אני בחיים לא היתי עושה לו דבר כזה

גם אם הסיבה מוצדקת

בגדול אלו הם החיים לפחות שלי בצל המילואים כבר שנתיים וחצי..

ולכן מאודדדד מבינה את ההצפה

פוגשת אותה מחדש עם כל צו שמגיע

מה המסקנה

הסיבה הרגשית העלבון תחושת השקיפות- זה הלב של הסערה

יכולה להגיד לך שעברנו טיפולים..ומלא טלטלות עד שהגענו למצב הנוכחי שב''ה שנינו חזרנו להרגיש בטוחים שרואים אותנו..

זה לא היה ככה בכלל

והרגשתי בול כמוך

אפילו שלכאורה סיבה כמו מלחמה היא אכן מוצדקת והכרחית

ועדיין..

עכשיו כשהוא מגוייס וזה בבחירה משותפת ובטוב ביננו אז הקושי הוא בעיקר ההתמודדות עם הלבד והבית והילדים והאחריות

אבל כשהלב פגוע זה הההכיי קשה ועושה הכל קשה

אז ממליצה לעבוד בעיקר על זה

יש פה הנחות יסוד של שניכם לא מדויקות ובעיקר לא מדוברות נכון בינכם..

לדבר לדבר לשקף מה זה גורם לך להרגיש

ולשמוע אותו גם

ושוב לדבר

לא להאשים לדרוש לבקר

לשתף וללבן עד שמגיעים למרחב שהלב כן מרגיש שרואים אותו

ג.

באמת המצב שלך נשמע מורכב מאוד

אני לא יודעת מה יהיה בסוף אבל אם הוא יסע רוצה להרגיע גם..כי מה שאת מרגישה עכשיו סה הבהלה הסירה הפחד העלבון העייפות והעומס בעיקר

מנסיוני תוך כדי..מתגלים בנו כוחות שלא הכרנו

באמת היו לי מצבי קצה הזויים בשנתיים האחרונות בחיים לא דמיינתי שאהיה מסוגלת להם

הם היו קשוחים גם תוך כדי אבל התגלו בי המון כוחות שלא ידעתי שישנם

זה לא משהו שיודעים מראש

וגם כשהבהלה יורדת תמיד אפשר לחשוב פרקטי יותר

ואני לא מסכימה שאין שום אופציה לשום דבר

גם אני לבד בעולם בלי מדפחה או קהילה לעז'רה..אף אחד

ומינוס ענק בבנק אז לא שיש לי תקציבים

גם אני לרוב לא נעזרת במנקה או בייביסיטר..

אבל חושבת שלחשוב מגביל זה עצת היצר

גם התוך המרחב התקוע יש איזה ברירה ובחירה

כמו שענו לך להתנהל אחרת ..

לא לקפל כביסות למיין לסלים ושיקחו משם 🫣

חד פעמי

מדיח

ג'אנק פוד

לחם עם שוקולד זה אחלה

אין לשטוף רצפה

לשים את הילדים מול סיפורים או מסך -אני אומרת כאחת שאף פעם אין אצלינו מסכים ובמצבי קצה כאלה לפעמים מצווה בעיני

לקנות ערכות יצירה או משחק חדש מעניין

ואולי לחפש שפרה ופועה או ארגון תמיכה ליולדות

או כן להשקיע בבייביסיטר או מנקה .כן גם אם אין כסף

וזה באמת רק שבוע

זה בסוף יגמר

אז לאט לאט נסי לאסוף לפרופורציה

אבל עכשיו

חיבוק לעצמך וללב הפגוע

תנסי עדיין להסביר ולשקף אולי לא יסע בסוף

אבל גם אם לא יסע

הכי חשוב ללבן בינכם

שלא ישארו משקעים גם אצלו

וגם אצלך

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

נראה לי שאם הוא יישאר, הוא לא יעזור "כמו שצריך" ואולי גם יעשה פרצופים, ורגשי, ומתח...

את בטוחה שהוא יעזור לך אם הוא לא יטוס?

שלא תצאי קרחת מכאן ומכאן...

מצד שני- אם הוא יטוס ויהיה לך קשה, את בטח ממש ממש תכעסי עליו.

אני חושבת שהייתי מפרגנת לי משהו גדול, כדי לאזן.

ואני חושבת שבאמת צריך פה הרבה רגישות ועדינות בסיטואציה, כי אף אחד מכם לא רוצה לוותר....

לא לחפור בזה הרבה, כי הוא יודע את עמדתך ואת יודעת את עמדתו. כל חפירה היא מתכון לפיצוץ.

ובמקביל להכין את עצמך שאחרי תקופה שנתן הרבה, יכול להיות ששווה "לפרגן" לו בשבוע הזה שימלא מצברים להמשך...

תחשבי איך אפשר לשרוד את זה בכל זאת

כי יכול להיות שישאיר אצלו הרבה משקעים אם הוא ככ רוצה לנסוע ואת תכריחי אותו להישאר

שייסע לקניות גדולות למלא את כל הבית בדברים לפני הנסיעה

או שיכין אוכל ויקפיא אם הוא בתחום

שידאג לך לעזרה כלשהי לפי ימים או לחלק מהשבוע

תדברו איכשהו, חייבים למצוא זמן לדבר ואז לפתוח את הדברים וראות מה על אחד יכול לעשות בשביל השני

וכן לשקף לשקף לשקף שוב ושוב ושוב את המצב שלך

לא לייפות ולא להדחיק...

בהצלחההה

קודם כל, לשחרר אותו.

לשחרר אותו במחשבות, ברגשות בהכל.

הוא לא קיים.

לא כועסת, לא דואגת, לא שופטת.

הבן אדם נעלם מהרדאר.

למה זה שלב ראשון? כי זה חוסך מלא אנרגיה שהולכת לאיבוד.

אם הטיסה היא עובדה, אז היא עובדה. זהו נקסט.

אז מה שעשיתי:

אספתי את הילדים והסברתי להם שמעכשיו זה רק אני והם.

זהו.

אם הם רוצים שניצלח את זה, הם חייבים להיות חלק.

לא לריב האם החלוקה הוגנת או לא,

אלא שכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי..

דיברתי איתם על גודל השעה והשליחות והכל,

אבל בסוף מה שהכי עזר, להבין שאנחנו במצב "מלחמה על הבית"

ואם אין אני לי, מי לי.

זהו.

שיחררתי את כל מה שהוא לא קריטי

יש לך שבוע, יש לך הרבה מה לשחרר שהןא לא קריטי.

כביסות, לא חייב

מקלחות, מי שדואג לעצמו ירוויח, מי שלא, בעיה שלו. תבהירי להם שאת מציעה פעם אחת, מי שנכנס יופיב מי שלא, הולך לישון בלי מקלחת.

תאמיני לי גם ילד בן 5 מבין מצויין את המסר בכזו סיטואציה. ומי שלא נכנס, בלי כעס רמצ בהשלמה לומר, אני מאודממבינה שאתה מתחרט שלא נכנסת להתקלח בזמן והיית מאוד רוצה לעשות זאת עכשיות לצערי אני לא פנויה לעזור לך להתקלח, נתקלח מחר. לילה טוב חמוד.

אוכל תכיני סיר מרק אחד גדול עם עוף וירקות.

שאר השבוע:

נקנקיקיות

שניצל תירס

פיצה

פסטה

לחם עם ממרח

קרונפלקס

ירקות שלמים/ חצויים.

תבקשי מבעלך שיעשה קניות לפני הנסיעה, שיהיה מספיק אוכל קנוי בשפע

שלא תצטרכי בכלל לצאת לקניות.

שיעורי בית, אסיפות הורים שחררי.

ימי הולדת, חוגים- שהילדים (יסודי ומעלה מן הסתם) ידאגו לעצמם או יוותרו שבוע אחד.

שירותים אם אין ילד משלשל או מקיא- שיתמודדו.

תנקי רק את שלך.

מצעים אין צורך להחליך דווקא בשבוע הזה..

סדר ושטיפת חדרים- גם אפשר לוותר או להסביר לילדים שמי ששומר יהיה לו נעים, ומי שלא, לא..

נראה לי הבנת את הרעיון.

הכי חשוב תיאום ציפיות עם הילדים מראש, מי שלא מתעלה על עצמו, שלא יצפה לתפקוד רגיל של הבית.

הבית יוצא לשבוע הישרדות, שיחליפו דיסקט.

מי שמתקשה לעשות זאת, הכל בסדר. אפשר לחיות בתת תנאים שבוע.

ואם יש לך שכנה שאפשר לבקש ממנה כל יום לפנות את הזבל זו הצלה..

לגהי כל ה:"מה הוא חושב לעצמו"

את כל זה אפשר אחרי החזרה לשגרה. שוב דבר לא בורח. כמובן שצריך לטפל בזה, אבל אי אפשר במקביל גם לשרוד, וגם לחפש אותו על הרדאר.

בהצלחה!!

כשהם החליטו שהוא הולך הם חשבו שהיא כבר תתאושש ויהיה בסדר.

לבטל ברגע האחרון זה ממש לא פשוט 

אני לא יודעת איך אוכל להחזיק מעמד לבד

זה נשמע יותר אבל יש עוד סיבה מהותית מאוד שאני לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג

אני רוצה עצה איך לומר לו פשוט לא מבלי לפגוע

הבוס יודע על המגבלה ועל הסביבה עדיין החליט להתעלם

בעלי כמובן לא אמר לו שזה מגביל אותו.נאבל זה הגביל בכל כך הרבה דברים אחרים,אז איך טיסה יכולה להיות אופציה

את יודעת מה הצרכים שלך ושל הבית ואומרת לו.

אין לו סיבה להפגע (אלא אם כן, תהיי מאוד כועסת, מאשימה, תוקפנית וכו').

אם קשה לך להגיד לא בלי כל זה, אולי כדאי לכתוב.

תזכרי שהלא הזה הוא גם בשבילו, בשביל התינוק והילדים שלו, בשביל שלמות הבית שלו, בשביל בריאות הנפש של האישה שלו

יש בזה יתרון שיש לו זמן לעכל את זה בלי שהוא רציך להגיב מיידית כמו פנים אל פנים

יש פה צורך שלך שהוא יהיה בבית

כדאי לומר את זה בפשטות

אני צריכה אותך ואני מבקשת שלא תסע

במילים

לא בעקיפין ולא ברמיזות

זה אך שיש לי בעיה עם הרעיון אם לא היה *** אז אין בעיה שהיית נוסע אבל בגלל *** אני פשוט לא מסוגלת

זה יעזור לדעתך?

מהפותחת אני מבינה שזה המצב. לא שקשה לה והיא מסתדרת.

לא הוא לא יודעת שאת קורסת

כולם לא יודעים את זה חוץ ממך

להיות בקריסה זו תחושה אישית אינטימית עם עצמך

אם אין אני לי מי לי

אם את יודעת שאת קורסת תביעי רצונות באופן קונקרטי

אם מבחינתך יעזור לך שהוא לא ייסע אז תגידי לו את זה באופן ברור ולא מהסתכלות של אני מסכנה מה אתה לא רואה??

את לא מסכנה את פשוט רוצה עזרה תכל'ס, אז פשוט תגידי לו אני צריכה עזרה במה תוכל לעזור לי? ומכאן זה בידיים שלו להחליט איך לתת לך פתרון

אם היה מרגיש לי שהמילואים שלו מיותרים גם אני הייתי כועסת ומתבאסת שהוא ילך

ובמיוחד שאת בכזה מצב קשוח ורגיש, נשמע שיותר מאשר אחרי לידה רגילה.

חיבוק 🩷🩷

תשתפי אותו ברגשות.

לא בהטלת וטו אלא בבקשה שימצא לך מעגל תמיכה.

אולי סטודנטית שתבוא לגור איתכם בשבוע הזה?

ואפילו עם יש עוד קטנים שלא יכולים להשאר אצל קרובים תקחי איתך.

את תוכלי להתארגן ולהתסדר עם הנסיעה לפחות לא תהיה ממורמרת

היא תסתדר עם טיסה וכל הנלווה אליה...

זהעסק יקר

וגם - מה היא תעשה איתם שם בזמן שהוא עובד? מחוץ לבית זה יותר אנרגיות מאשר בפנים

נשמע לי כמו פתרון לא ריאלי למצב הספציפי הזה

את שואלת אם הוא לא רואה שאת קורסת ואני שואלת אותך האם את מצליחה לראות אותו? נשמע ששניכם כל כך בהישרדות שקשה לכם לראות אחד את השנייה. מבלי בכלל להמעיט מהקושי והמצוקה שלך (שהיא גדולה וקשה! שומעים בין המילים עד כמה) גם הוא חווה את ההריון הקשה- שמר על הילדים והבית כשהיית מאושפזת לפני הלידה, באשפוז אחרי וכשהיית במלונית ואת מתארת אותו כמתאמץ להיות חלק גם עכשיו תוך כדי שהוא עובד. אולי גם הוא מרגיש ממש קורס.

הוא שאל והסכמת שהוא ייסע- להגיד לו עכשיו, רגע לפני, לא לסוע זה לשים אותו במצב מאד מאד לא נוח מול העבודה. ואולי גם הוא זקוק רגע להפסקה הזו.

לי נשמע שהוא מבין שלא מתאים לסוע עכשיו ולכן הוא אומר שהוא לא רוצה לסוע ולכן הוא מבטיח מתנות. אבל הוא לא רוצה ויכול לבטל עכשיו.

מציעה שתגידי לו שאת היית רוצה לאפשר לו לסוע בלב שלם ובפרגון אבל ככ קשה לך לחשוב על הימים האלה לבד ושהיית רוצה שתחשבו ביחד מה יכול לעזור לך.

לדוגמא כשבן הזוג שלי היה במילואים והייתי אחרי קיסרי בחופש גדול ביישוב נידח (אבל באמת עם תנאים יותר קלים- לא משווה) עשיתי דברים שלא הייתי מעלה על דעתי בזמן אחר- קניתי כמו שהציעו מלא אוכל קפוא שרק צריך לחמם בתנור, שואב שוטף רובוטי, שילמתי לילדים שלי כסף שיישמרו על הקטנים, היה הרבה מסך.

שוב- ליבי איתך. שומעים כמה קשה לך וכמה את מתאמצת להרים את הראש מעל המים ואת בקצה. פשוט אולי צריך לראות איך כל אחד מכם מקבל אוויר. אולי שאחרי שהוא יחזור את תסעי ליומיים והידיעה הזו תקל עלייך?

מדובר בבדיקה שלוקחת כ5 דקות

לגבי אם מחפשים מוצאים- זה ממש לא נכון

אם חלילה חלילה מגלים גידול בהתחלה שלו אפשר לצאת מזה ולנהל חיים תקינים ובריאים,

ואם חס ושלום מגלים מאוחר אפשר גם לא לצאת מזה

חס ושלום, הכול בע"ה בבריאות

אבל זו בדיקה לא פולשנית ולא פנימית ולא יקרה או נדירה אז חד משמעית בשביל חוסר נעימות של 5 דק זה שוה

לק"י

אני הולכת בקביעות, וב"ה הכל בסדר.

ממליצה לך ללכת לרופאה, כי להרגשתי זה נעים יותר (נשארים בלי חזיה, הרופאה ממששת את השד מכל הכיוונים, אומרת להרים ידיים. בודקים גם בישיבה וגם בשכיבה על המיטה).

מגיל מסויים שולחים גם לממוגרפיה/ אול' שד.

ויש לך רופאות מומלצות בשרשור הנעוץ.

רק בריאות!

כן, את אמורה להיבדק. בלי הסטוריה משפחתית נבדקים כל שנה מגיל 30 בדיקה ידנית (מישוש), מגיל 50 אאלט זה ממוגרפיה.

אם היה לך הסטוריה משפחתית זה היה הרבה יותר מוקדם והרבה יותר צפוף.

אגב למיטב ידיעתי רוב החולות לא נשאיות גנטיות של מוטציה קשורה אז זה לא כזה משנה המוצא שלך.

זו לא הבדיקה הכי נעימה, נכון. אבל יותר לא נעים לגלות סרטן שלב 4 שהיה אפשר לטפל בו הרבה יותר בקלות עם גילוי מוקדם.

פשוט תקבעי תור ותגיעי.. נושמים עמוק וזה עובר. הבדיקה קצרה ופשוטה

המטרה זה אם חס ושלום יהיה משהו ימצאו אותו מוקדם, ואז הטיפול יהיה מוקדם יותר ומיטבי יותר.

וההמלצה להיבדק זה מגיל 30 או 35.

מגיל 40-50 מוסיפים גם בדיקת ממוגרפיה.

שאמא שלי הלכה לבדיקה שגרתית ואז גילו לה גוש, ב"ה היא טופלה במידית ולא הייתה צריכה כמעט שום התערבות פרט לניתוח. אם לא הייתה מגיעה לבדיקה השגרתית חלילה המצב היה חמור בהרבה.

ממליצה בחום ללכת להיבדק, זה לא כיף וזה מביך אבל זו בדיקה שיכולה להציל חיים כפשוטו.

ממליצה ללכת לפי המלצות בשביל שהחוויה תהיה כמה שיותר נעימה, אם במקרה את גרה בפ"ת וחברת כללית ממליצה על ד"ר איילת גייר

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

כל אחד נפטר מתי שהשם קובע לו ובדרך כלל זה קורה חאנשים שהם כבר מאוד מאוד זקנים.

אנחנו לא יודעים מתי זה, השם יודע.

אנחנו חיים בעולם הזה , עושים מצוות ומעשים טובים ובזה אנחנו הולכים בדרך של השם

וזה עושה אותנו הכי קרובים אליו

וגם כשאנחנו מתפללים בכוונה (קרוב ה לכל קוראיו .... באמת)

במענה לשאלותיה להתייחס לפחדים או חששות בענייניות, להרגיע, להקשיב באמפתיה

ועם זאת להדגיש , להדגיש את הטוב שבחיים ואת קרבת ה מתוך עשיית טוב ורצוי בעיני ה'. 

ואם בדיוק פוגשים את זה אז עוד יותר הגיוני שהיא תיתפס על הנושא.

זה מטריד כי זה משהו שהיא לא מבינה עד הסוף והוא נשמע לה רלוונטי לחיים שלה בדרך כזו או אחרת אז מדי פעם היא מנסה לברר כמה זה רלוונטי. או שהיא חושבת שיש איזה זכויות יתר (להיות קרובה לה' למשל, או אם היא תראה שלילדה שהתייתמה מתייחסים אחרת).

עברנו תקופה כזאת גם עם אחד הילדים, זה קצת מתיש וזה עובר

זה ממש הגיל שילדים מתחילים להבין שהחיים סופיים וזה מעסיק אותה, בעיקר שזה פתאום קרוב בגלל אבא של חברה.

לשאלה על האבא הייתי עונה שזה נדיר מאוד שאנשים נפטרים כ"כ מוקדם ורוב האנשים מאריכים חיים ב"ה.

כל עוד זה עוד נושא בין שלל הנושאים אין סיבה להתרגש, כן חשוב לספק מידע מותאם ולא להציף במידע

תודה רבה לכן, נשמע שאנחנו מתנהלים טוב סהכ

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.  

או שאת רוצה מהיכרות אישית של מטופלים?