עקשנות בגיל 2.6FreeSpirit

אחד התאומים שלי נהיה הדובון לא לא לאחרונה.

כל דבר נהיה מאבק,

לא רוצה להתקלח...לא נותן לי לצחצח לו שיניים אלא רוצה בעצמו, לא רוצה לאכול את הדברים הבריאים, רק המתוקים ובעיקר לא בא לו לשים סינר.

בוכה הרבה, בכיין וחסר סבלנות.

השאלה איך מציבים גבולות. נראה לי שפינקנו מדי.

נראה לי זה יותר הגיל שהם מתלהבים מהעצמאותנקודה טובה
גם הבת שלי בשלב הזה.. 
איזה גיל זה🤦‍♀️ הבת שלי בת כמעט 3 התחילה עם זהיעל מהדרום

לק"י

מלא מלא דברים היא רוצה לעשות רק לבד.

מזלה שהיא חמודה, ולא רק עצמאית ועקשנית😍

לתת לו לבחורבאר מרים

אתה רוצה להתקלח ראשון או שני? לפני ארוחת ערב אי אחרי? מקלחת או אמבטיה? עם הברווז הצהוב או הירוק?

לתת לו לצחצח לבד ואת רק עוברת אחריו..

להירגע מאוכל - אל תיכנסי למאבקים סביב אוכל.. בסוף זה יתאזן. תדאגי שאין יותר מדי אפשרויות לא בריאות בשטח.

לתת תחושת עצמאות, בחירה, ולהעצים את הבחירות שלו

אני מרגישה שאני טועה בזה ש...FreeSpirit

אני דיי שחור או לבן,

או שאתה שם עכשיו סינר או שאין אוכל,

או שאתה מתנהג יפה כמו אחיך שיושב יפה וזורם או שלא,

אני חסרת סבלנות להתנהגות מעצבנת ואז הוא בוכה וצורח ואני מוותרת על זה ומשאירה אותו לאבא שלו.

ואבא שלו נותן לו אוכל בלי סינר. וזה כמו מעגל שאני לא מסתדרת עם העקשנות שלו ומעדיפה את התאום שקל לי איתו בזה. ואז הוא קשור לאבא שלו יותר.

ושוב סבתא שלו מפנקת, הוא אכל גלידה בגביע ואז רצה עוד גלידה ובכה וצרח אז הסבתא מייד נתנה לו עוד. תמיד בעלי וההורים שלו מייד נותנים לו הכל ואין גבולות.

אין כזה דבר "אכלת גלידה חמוד זהו, מחר תקבל עוד גביע גם אם תבכה", אצלם אם הילד בוכה מיד יתנו לו את כל מאווייו ובקשותיו. גם בלי בכי.

ואני מהצד השני, אין לי עצבים לזה. איפה הגישה הנכונה באמת? וכן, נמאס לי לרדוף אחריו שעה בכל הבית כדי להתלבש וכו.

 

לבחור את המלחמותיעל מהדרום

לק"י

נניח בעיני סינר זה לא קריטי.

תחשבי מה פחות חשוב לך ותוותרי מראש

נגיד-זה מאד תלוי איפה הוא יהיה.FreeSpirit

עם אמא שלי או המשפחה שלי הוא ידע שיש גבול ואין עוד גביע גלידה בטוב ובלי בכי, כי אצלם יש גבולות ברורים כנראה והכל בחיוך וטוב.

אצלי לפעמים הוא בוכה אבל אני מנסה מאד גם לעמוד על זה.

ואצל סבתא שלו הוא מפעיל את נשק יום הדין וצורח. ואני מכבדת את חמי וחמותי אבל הם ממש חסרי עמוד שדרה.

חמי ששמע שאמרתי שאין עניין להביא לו עוד גביע אמר שמבחינתם זה ממש בסדר, מנסה לרמוז לי שהוא יכול לקבל עוד...

הם נמצאים הרבה אצל הסבתא והסבא?יעל מהדרום

לק"י

ונכון. הם יודעים בדיוק אצל מי כדאי לנסות את מזלם🤭

אם את נעזרת הרבה בסבא וסבתאהמקורית

אז צריך לקחת בחשבון שלרוב, הכללים שלך בבית לא יתפסו אצלם

ולכן, או שתשחררי את העזרה, או שתשחררי את ההקפדה על דברים מסוימים

מצטרפת לקודמותיי שכתבו שיש לבחור מלחמות. אבל אם את חא רוצה לבחור, אז בסדר - רק תוודאי שיש לך כח להילחם אותן 🙃

צודקתFreeSpirit
קצת זרימה...אביול
כמו שכתבו לך- לבחור את המלחמות. גם אם הוא לא יאכל עם סינר, לא קרה כלום... (לא באופן קבוע, כן? אבל לא להילחץ מזה)
בגיל הזה אני כבר נותנת לאכול בלי סינר...יראת גאולה

חוץ ממאכלים ממש מלכלכים כמו מרק או משהו או רוטב אדום.

בכל מקרה,

מאוד עובד לתת בחירה מתוך שני סינרים או מי יסגור לך את הסינר אמא או אבא או להביא קודם את הסינר או קודם את הצלחת.

אהבץי גם הקטנה שלה עקשנונית אני ינסהשוש1234
כמה דבריםבארץ אהבתי

קודם כל - יש מקום להפריד בין דברים שבשליטה שלך (כמו האם להביא לו משהו שהוא רוצה ובוכה כדי לקבל), לבין דברים שאת תלויה בשיתוף הפעולה שלו (כמו שיבוא להתקלח).

בשני המקרים, אני מסכימה עם האמירה של 'לבחור את המלחמות שלך' (מלבד זה שאני פחות מתחברת לביטוי 'מלחמות' כשמדובר בילדים שלנו. אולי עדיף לנסח - 'לבחור על מה להתעקש'...).

בכל מקרה, הכוונה פה היא לא לוותר בכל פעם שאין לך כוח להתעקש, אלא להחליט אילו דברים עקרוניים לך ובהם שווה לך לעשות מאמץ שהדברים יהיו כמו שחשוב לך, לעומת דברים שאפשר להחליט מראש שאת לא מתעקשת.

ולגבי מה שבחרת להתעקש עליו -

בדברים שבשליטה שלך - את קובעת את המציאות פה. כשהבן שלך בוכה, אין עניין להיות מולו סמכותית או קשוחה. הוא בוכה כי קשה לו לא לקבל את מה שהוא רצה. ואת שם בשביל לנחם אותו.

וזה עוזר לזכור בזמן הזה, שהבכי שהוא בוכה עכשיו הוא חלק מהתהליך למידה. הוא לומד פה להפנים ולהתמודד עם מצבים בהם המציאות היא לא כמו שהוא רוצה. וזה טוב שהוא בוכה. והאמפתיה שלך תעזור לו לעבור את זה בטוב.

ממליצה בהקשר הזה לקרוא פה

איך מחליטים | הורות בחסד

וגם פה

הדמעות שתומכות בהסתגלות - חזרה ללב ההורות

בדברים שלא בשליטה שלך, ואת תלויה בשיתוף הפעולה שלו -

קודם כל, לפני שאת נותנת לילד הוראה מה צריך לעשות, לנסות ליצור איתו קשר בצורה חיובית, לתפוס את המבט שלו, להגיע לחיוך ממנו. זה כבר מגביר את הסיכוי להקשבה.

את יכולה לקרוא על זה עוד פה -

על איסוף בגישה ההיקשרותית - חזרה ללב ההורות

עוד דרך שיכולה מאוד לעזור זה לנסות להשיג את שיתוף הפעולה שלו דרך משחקיות. להפוך כל דבר למשחק - 'מי מגיע ראשון?' 'בוא נלך לאמבטיה כמו דובים', 'בוא נראה אם נספיק לפני שהשיר נגמר', ועוד כיד הדמיון הטובה.

לא תמיד זה יעבוד, אבל זה הרבה פעמים ממש משנה את התמונה...

ואני רק אגיד, שבגיל הזה להרבה הורים יש קושי עם גבולות מול הילדים. זה ממש לא אומר עליכם או עליו שום דבר. זה ממש שלב התפתחותי...

עוד משהו שאת יכולה לקרוא בהקשר הזה -

על רצון נגדי - חזרה ללב ההורות

יפה ממש-מה זה האתר הזה? את כתבת?FreeSpirit
לא אני כתבתי... למדתי משם הרבהבארץ אהבתי

ומשתפת לטובת אחרות.

שני הבלוגים האלו ממש מומלצים בעיני. אם יש לך זמן לשוטט שם עוד - כל מילה זהב...

מוסיפה רעיון אחד לגבי המשחקיותריבוזום
משהו שיכול לעבוד יפה - להנפיש חפצים בצורה מצחיקה. מברשת שיניים, סינר, אמבטיה מדברים - לפעמים זה ממש קסם (לא יכולה להבטיח שיעבוד, כן? אבל כדאי לנסות).
נכון, תודה שהזכרת...בארץ אהבתי
אצלנו זה ממש עזר בהמון מקרים. אחד הכלים האהובים עלי🙂
גם הבת שלי בגיל הזה ממש עקשניתעלמא22

אני אגיד לך מה אנחנו עושים-

קודם כל, כמו שכבר כתבו לך פה, בוחרים את המלחמות שלנו. דברים קריטיים לנו- מתעקשים, לא קירטי- לא מתעקשים.

למשל, אם היא לא זורמת על לצחצח שיניים- אני לא נלחמת איתה. שלא תצחצח.

בדברים אחרים, אני עושה איתה משחק, הרבה פעמים אני עושה איתה תחרות, מי הראשונה שמגיעה לאמבטיה, לרוב זה ממש גורם לה לזוז.

לגבי הסבא והסבתא- חמותי מוציאה את הבת שלי פעם בשבוע ואני ממש משחררת. מקבלת ממנה בורקס וקרקרים ואז לא רעבה לארוחת ערב? טוב, אז נעשה אמבטיה ארוכה במקום. מקבלת מסבא וסבתא מגנום אחה"צ? התגובה שלי- איך בא לי שיקנו לי גם.. חח..

במילים אחרות- עם סבא וסבתא לשחרר, ואם יש דברים קריטים- לבקש מהם.

אם זה משהו שאת לא מרשהאמאשוני

אז לומר בטון סמכותי ורגוע:

אני לא מרשה עכשיו עוגיה. אתה יכול לבחור משהו אחר מהמקרר. (עדיף להציע שתי חלופות ספציפיות יותר)

ולהעביר נושא.

עדיף לצאת פיזית מהמקום בו התנהל הויכוח.

נגיד במטבח, אז לעבור לסלון.

בסלון אז לעבור לחדר.

את יכולה להגיד: וואי וואי מה שמעתי? זה סוס? חמור? כלב? ציפור? בוא נבדוק.. ולצאת החוצה לחפש חיות. או מכוניות. או אנשים ברחוב.

או להדליק/ לכבות את האור.

או להסתכל מתחת למשהו, נגיד ספה מה יש שם? אני לא מאמינה!! ואז להוציא משם זה איזה קשקוש..

או אם יש לכם עלונים אז לקרוע כמה רצועות ארוכות ולתת להם ליפול לאט כמו עלים בשלכת.

הפעולות האלו בד"כ תופסות אותם לכמה שניות של הלם, יחד עם יציאה פיזית של החלל בו התרחש הויכוח, בד"כ זה מספיק כדי להמשיך בהסחת דעת כמו משחק, סיפור צפייה ברחוב וכו'.

במקרים הקשים בהם גם זה לא עוזר. אז לחזור שוב על הכלל. עכשיו לא מקבלים עוגיה, יש אוכל אחר. אם תרצה תבוא אלי.

וגם אם הוא צורח. לא להיבהל. לתת לו לפרוק את האכזבה בבכי.

אחרי כמה דקות כשאת מרגישה שהשיא של ההשתוללות מאחוריכם, אז להציע לו לבוא אלייך, לחבק. לשקף רגשות. אתה מאוכזב שלא קיבלת עוגיה? אתה כועס שאמא לא מרשה? זה באמת מאכזב. או יו יו.

כמה שיותר תהיי שלמה עם עצמך ולא תיבהלי מהסצנה, ככה הוא יעבור אותה בקלות יותר.

לגבי מעשים שצריך לעשות והוא לא רוצה. למשל לצחצח שיניים:

אז קודם כל לבדוק חלופות. למשל לצחצח תוך כדי אמבטיה ולא כשהוא עם פיג'מה.

או עם אמא יש סצנות אז אולי עם אבא תהיה פחות התנגדות.

אולי עם משחה כן ובלי משחה לא ולהיפך.

אם אין פתרון כזה שעובד, אז לחשוב עם עצמך האם המלחמה הזאת שווה לך כרגע? אולי עדיף להרפות בנושא הזה ולהתעקש בנושא אחר?

קחי בחשבון שהנתנהגות הזאת של משבר גיל השנתיים חולפת בד"כ סביב גיל שלוש- שלוש וחצי. שהילדים יודעים להתבטא יותר טוב וגם השכל מפותח יותר.

אז למשל אם חשוב לך שילבש פיג'מה והוא לא מסכים, או חשוב לך שהוא יתלבש והוא מתעקש על פיג'מה- תחשבי על הטווח של החצי שנה הקרובה, האם המלחמה בהרגלי הזה שווה או אשפר לשחרר אותה ובמקסימום עד גיל שלוש וחצי להחזיר לתלם?

למשל אצלנו חשבתי להתחיל להרגיל לכיפה, אבל הילד ממש לא רוצה. אז ויתרתי לעת עתה.

עכשיו, מה שבחרת להתעקש עליו, אז לנסות לגרום לו לרצות בעצמו.

למשל: דוגמה אישית. אתם מצחצחים שיניים באופן כזה שהילדים רואים או ביחידת הורים? עדיף שיראו אתכם ואנשים נוספים עושים את הפעולה, שייכנס למודעות שזה משהו שעושים. זה סדר הפעולות.

מתקלחים, מצחצחים שיניים. קמים בבוקר מצחצחים שיניים, מתלבשים.

למשל אצל הבן שלי הביתה התנגדות לנעליים בתחילת החורף. מאז שהנכחתי לו את הנושא. כולנו נעלנו נעליים בסלון בתקופה מסויימת. זה פשוט היה לו ברור. נועלים נעליים ועומדים ליד הדלת מוכנים ליציאה.

דרך נוספת לגרום לו לרצות לעשות, זה דרך בובות, סיפורים, ציורים, תמונות. דובי עשה בשירותים, דובי מתקלח, דובי מצחצמח שיניים, דובי הולך לישון.

להגיד לו את המשחק לא בשעה בה הוא אמור ליישם את הפעולה, אלא בלי קשר. כדי שלא ליצור התנגדות.

דרך נוספת: פסיכולוגיה הפוכה: אני לא מרשה לנעול נעליים, היום הולכים יחפים.. או רק לאיקסית מותר לצחצח שיניים. (לא, גם אני גם אני, או אני ראשון!!)

למשל לעשות תחרות מי מתלבש ראשון.

אפשר גם להשתמש בהומור.

להגיד משה בוא לצחצח שיניים, אה אין פה משה.

יעקב בו לצחצח שיניים.. אה אין יעקב, אז אולי.. ואז להגיד שם שמתחיל כמו השם שלו. ליצור מתח ואז להגיד שם אחר.. אה שוב התבלבלתי!!

תזכיר לי איך קוראים לך?? אה נכון!! יוסי מצחצח שיניים, ותוך כדי כבר להתחיל להבריש לו בזריזות. לנצל את ההתעסקוץ שלו בשמות והמחשבה על החברים כדי שפחות יתרכז בפעולה עצמה. (מתאים יותר לפעולות קצרות שאת בתכלס עושה לו כמו נעילת נעליים, החלפת טיטול, אבל יכול להתאים גם למשהו קצת יותר מורכב)

לגבי מקלחת אפשר לתת לתאומים רובה מים ולקרב אותם לאמבטיה, ואז לחלוץ נעליים.

להביא גם משחק נוסף ואז להוריד חולצות. להתחיל למלא מים תוך כדי שמורידים את הבגדים.

לא רוצה מקלחת!! לא רוצה!

מה פתאום מקלחת? היום אסור להתקלח, היום רק משחקים ברובה מים..

לאט לאט חגיגת המים בעיצומה. תוך כדי משחק לסבן את הסרבן, וגם אם הוא נזכר אז להגיד אוי שכחתי איזה מבולבלת אני.. בוא נשטוף מהר, מה פתאום מקלחת.. ולמלא לו שוב את הרובה מים.

אפשר חוץ משחקי מים להביא צבעי ידיים, בועות סבון, משחקים מספוג שנדבק לקיר (יש לנו חלקי כביש עם כלי תחבורה שהבן שלי מאוד אוהב. כדי שהחלק לא יפול צריך להרטיב, אז פותחים מים בשביל המשחק, לא בשביל המקלחת כמובן. ומשם החגיגה כבר מתחילה)

אפשר גם להרשות לו לסבן כלי פלסטיק באמבטיה כמו גדולים. (אמיתיים או מהכלים מטבח צעצוע) הם מאוד אוהבים שמתייחסים אליהם כמו גדולים.

אפשר גם לתת לו את הדוש עם זרם לא חזק לשחק במשחק האיברים. את אומרת שם של איבר והוא מצביע עליו. רק בגלל שיש לוש דוש ביד האיבר גם נרטב.

ואפשר גם בזה לעשות צחוקים כמו לשאול מי מצליח לראות את הגב? או מה מטייל לך על הגב? (ולעשות לו עם האצבעות..) ואז הוא מחפש ואת כבר במקביל מסיימת לקלח חצי גוף..

גם אם לא יוצא מקלחת יסודית, לא נורא. לפעמים הם משתפים פעולה יותר, לפעמים פחות.

היתרון של הגיל הזה, כמה שהוא מאתגר, שהם משנים את האופי שלהם מהר, אז גם ההתנגדויות יכולות לעבור מהר. 

זה גילתהילה 3>

שבו הילד מתחיל לגלות שיש לו רצון משלו, ושהוא ישות נפרדת מהוריו.

הוא יכול לרצות ולא לרצות ויש לו מקום כאדם בפני עצמו.

שלב כל כך חשוב ומרגש אם מתבוננים בו במהות.

כמובן שכהורים זה בהחלט מאתגר ואף אחד לא רוצה מלחמות על כל דבר.

לכן כדאי לכבד את המקום והרצון של הילד לבחור בעצמו מצד אחד

ומצד שני להגביל את הבחירה למרחב שמתאים לנו כהורים.

במקום להגיד לו עכשיו מתקלחים, לשאול אתה רוצה קודם להתקלח או קודם לצחצח שיניים?

אתה רוצה להכניס יד לבד לסניר  או שרק אמא תשים לך?

אתה רוצה בכוס אדומה או ירוקה?

ובקיצור לאפשר לו מרחב וביטוי במקומות שמבחינתך הם רלוונטיים

ככה הוא לא יצטרך לודא את זה שהוא ישות נפרדת בעלת בחירה בהתנגדות אלייך

 

***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***

תנסי להסתכל עליו אחרתילד בכור

מבינה אותך שזה גיל מאתגר ומחרפן אבל איך שאת מתסכלת עליו משפיע על התגובה שלך אליו וכתוצאה מכך על ההתנהגות שלו. הוא לא מפונק ולא עקשן. הוא ילד עצמאי שמגלה את האישיות שלו לאט לאט בעולם. הוא לא עושה דווקא ולא עושה נגדך

לא להכנס איתם לראש בראש, זה מפעיל אצלם רצון נגדי שחזק מאד בגיל הזה

המון המון משחקיות-

מקלחת- מי רץ מהר יותר למקלחת, איזה בובה נביא איתנו למקלחת, בוא נראה איך אתה קופץ גבוה למקלחת וכאלה..

שיניים- אצלנו עוד עכישו סיפורים. וואי אתה יודע שלנח לא היה בתיבה מברשת שיניים? מי צחצ לו? הפיל? האריה? בלה בלה בלה ואז הוא לא שם לב בכלל שכבר סיימתי לצחצח

והוא לא בכיין, מותר לו לבכות, זה חשוב!!! תני לו לבכות, תציעי לו חיבןק אם הוא רוצה ובעיקר שרת שם בשבילו

לבחור את המלחמותמקקהאחרונה

תבחרי על מה את בשום אופן לא מוכנה לוותר ועל מה לא כדאי להתעקש.

אגב על סינר באופן ספציפי: בגלל שאני אישית לא יכולה לסבול שום דבר שנוגע לי בצוואר, אף פעם לא  התעקשתי על זה, מתוך מחשבה שאולי גם הם סובלים ככה. אפשר לייעד כמה חולצות לחולצות שאיתן אוגלים ואז לא אכפת לך שיתלכלכו. ואז לתת לו בחירה בין סינר להחלפת חולצה


והדבר הכי חשוב, בבכי לא פותרים בעיות. אם הוא יודע לדבר אז להסביר לו מה הוא אמור להגיד. למשל: לא צריך לבכות אפשר לומר אמא לא רוצה סינר. אפשר לומר אמא להתקלח עוד שתי דקות וכן הלאה

וגם אפשר לתת בחירה: אתה לובש סינר עכשיו או בעוד דקה?

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמתאחרונה

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושיאחרונה

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!