אז יש לי שני ילדים, בהפרש של שנתיים (4 ו-2).
המעבר מילד אחד לשני ילדים, ועוד בהפרש יחסית קטן (בעיניי שנתיים זה הפרש קטן) היה לי מאוד מאוד קשה. אנחנו מאוד רחוקים מכל המשפחה, אז יש לנו אפס עזרה. עזרה בתשלום גם לא אפשרית מכל מיני סיבות, לא רק כלכליות. גם אני וגם בעלי עובדים משרה מלאה בעבודות לחוצות. והיה לי ממש קשה.
עדיין קשה לי. למעשה אני סובלת מדכאון. כבר לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה עדיין דכאון אחרי לידה, כי כבר כברו שנתיים מהלידה… זה אמנם התחיל אחרי הלידה השניה (כמו שאמרתי המעבר מילד אחד לשניים היה לי מאוד קשה. אפילו יותר מלהפוך להיות אמא לראשונה), אבל נמשך בעצם עד היום.
אני בטיפול, וזה משתפר. אבל אני עדיין בתוך זה, מה שמוסיף לקושי שגם ככה קיים עם שני קטנים.
כן קצת נהיה טיפונת יותר קל בחודשים האחרונים, אבל עדיין לא ״קל״. מצד שני ״השתפר״ מספיק כדי שאני אסתכל על תמונות של הקטן ואחשוב איזה חמוד ויפה הוא היה, ולא אסתכל עליהן ואתמלא עצב כי זה מזכיר לי תקופה ממש רעה בחיים שלי (וכן, זה בהחלט קרה. עצוב לי להודות בזה, אבל כן).
ועם המחשבות האלו מגיעות גם מחשבות של אולי צריך להתחיל לחשוב, ככה בקטנה, על עוד ילד? אז אני כמובן אומרת לעצמי שממש ממש לא! אני ממש לא יכולה להתמודד עם עוד תינוק כרגע, אני בקושי מתמודדת עם השניים שיש לי. אתן בטח קוראות את זה ולא מבינות איך אני בכלל חושבת על עוד ילד (אני לא באמת חושבת על זה, זה רק משהו שמתחיל לנקר).
וזה נכון, כי אני לא מרגישה שאני אמא טובה לשניים שכבר יש לי, ובטח שלא יכולה להוסיף עוד ילד לקלחת. אז תגידו לי בטח (כמו שאני אומרת לעצמי) לחכות שנה-שנתיים ולראות איך יהיה המצב אז.
הבעיה היא שאני לא צעירה. למעשה, אני מתקרבת לגיל 40. ומרגישה שאני עלולה לפספס אם אחכה שנה-שנתיים.
וזה מציב אותי בנקודה לא פשוטה. מצד אחד עכשיו ממש קשה לי ולא, אני לא יכולה להיכנס להריון עכשיו ולא מתכננת. זה לא יקרה ולא על השולחן בכלל.
מצד שני, עד כמה אני יכולה לחכות? כמה אפשר לחכות עם זה? מה אם אחכה יותר מדי ולא אצליח בכלל?
אני לא בונה על משפחה עם 10 ילדים, כן? מאז ומתמיד התכנית הייתה 3 וזהו. אבל עכשיו גם 3 נראה לי גדול עליי, לפחות כרגע.
אבל אני יודעת שבעוד כמה שנים, כשכבר לא יהיה כל כך קשה (בתקווה), אני אצטער שלא הבאתי עוד ילד. מאוד אצטער. זה מעבר לזה שהרבה סבתות אומרות שהיו בדיעבד מביאות עוד ילד וחבל שלא הביאו (לדבר באוויר זה תמיד קל…). כי אצלי זה לא משהו באוויר, כמו שאמרתי התכנית הייתה מראש 3 ילדים. וכאילו אני אשנה עכשיו את התכנית כי קצת קשה לי ואז בעתיד ממש ממש אצטער על זה.
גם יש לי שני בנים, והייתי שמחה גם לבת. אז זה גם שיקול.
אפילו עברה לי בראש המחשבה לעבור טיפולים ולהקפיא עוברים כדי שאם וכאשר תמיד תהיה לי האופציה. אבל לא נראה לי שאהיה מסוגלת. אני מאוד בעד תהליכים טבעיים, וההורמונים וכל הבלאגן יעשו לי ממש רע. לעבור את זה כי יש בעיות פוריות וזו הדרך מובן לגמרי והייתי גם עושה את זה בעצמי כמובן. אבל לעשות את זה בשביל אולי, בשביל איזושהי תעודת ביטוח שאולי אצטרך ואולי לא, נראה לי קצת מופרך, למרות שבשיקולים קרים זה אולי מה שנכון לעשות. אגב בעלי גם יהיה נגד, יגיד שאם נרצה עוד כמה שנים ולא ילך אז נעשה טיפולים אז (רק שהסיכוי להצלחה יהיה קטן משמעותית מעכשיו), ואם לא ילך אז לא ילך ונשמח בשניים שיש לנו.
אשמח לשמוע מה אתן אומרות, אולי תתנו לי כיוון אחר למחשבה.
אז השעון שלי מתקתק…
