מחשבות על גיל, מספר ילדים ומצב נפשיאנונימית בהו"ל

אז יש לי שני ילדים, בהפרש של שנתיים (4 ו-2).

המעבר מילד אחד לשני ילדים, ועוד בהפרש יחסית קטן (בעיניי שנתיים זה הפרש קטן) היה לי מאוד מאוד קשה. אנחנו מאוד רחוקים מכל המשפחה, אז יש לנו אפס עזרה. עזרה בתשלום גם לא אפשרית מכל מיני סיבות, לא רק כלכליות. גם אני וגם בעלי עובדים משרה מלאה בעבודות לחוצות. והיה לי ממש קשה.

עדיין קשה לי. למעשה אני סובלת מדכאון. כבר לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה עדיין דכאון אחרי לידה, כי כבר כברו שנתיים מהלידה… זה אמנם התחיל אחרי הלידה השניה (כמו שאמרתי המעבר מילד אחד לשניים היה לי מאוד קשה. אפילו יותר מלהפוך להיות אמא לראשונה), אבל נמשך בעצם עד היום.

אני בטיפול, וזה משתפר. אבל אני עדיין בתוך זה, מה שמוסיף לקושי שגם ככה קיים עם שני קטנים.


כן קצת נהיה טיפונת יותר קל בחודשים האחרונים, אבל עדיין לא ״קל״. מצד שני ״השתפר״ מספיק כדי שאני אסתכל על תמונות של הקטן ואחשוב איזה חמוד ויפה הוא היה, ולא אסתכל עליהן ואתמלא עצב כי זה מזכיר לי תקופה ממש רעה בחיים שלי (וכן, זה בהחלט קרה. עצוב לי להודות בזה, אבל כן).

ועם המחשבות האלו מגיעות גם מחשבות של אולי צריך להתחיל לחשוב, ככה בקטנה, על עוד ילד? אז אני כמובן אומרת לעצמי שממש ממש לא! אני ממש לא יכולה להתמודד עם עוד תינוק כרגע, אני בקושי מתמודדת עם השניים שיש לי. אתן בטח קוראות את זה ולא מבינות איך אני בכלל חושבת על עוד ילד (אני לא באמת חושבת על זה, זה רק משהו שמתחיל לנקר).

וזה נכון, כי אני לא מרגישה שאני אמא טובה לשניים שכבר יש לי, ובטח שלא יכולה להוסיף עוד ילד לקלחת. אז תגידו לי בטח (כמו שאני אומרת לעצמי) לחכות שנה-שנתיים ולראות איך יהיה המצב אז.


הבעיה היא שאני לא צעירה. למעשה, אני מתקרבת לגיל 40. ומרגישה שאני עלולה לפספס אם אחכה שנה-שנתיים.


וזה מציב אותי בנקודה לא פשוטה. מצד אחד עכשיו ממש קשה לי ולא, אני לא יכולה להיכנס להריון עכשיו ולא מתכננת. זה לא יקרה ולא על השולחן בכלל.

מצד שני, עד כמה אני יכולה לחכות? כמה אפשר לחכות עם זה? מה אם אחכה יותר מדי ולא אצליח בכלל?

אני לא בונה על משפחה עם 10 ילדים, כן? מאז ומתמיד התכנית הייתה 3 וזהו. אבל עכשיו גם 3 נראה לי גדול עליי, לפחות כרגע.


אבל אני יודעת שבעוד כמה שנים, כשכבר לא יהיה כל כך קשה (בתקווה), אני אצטער שלא הבאתי עוד ילד. מאוד אצטער. זה מעבר לזה שהרבה סבתות אומרות שהיו בדיעבד מביאות עוד ילד וחבל שלא הביאו (לדבר באוויר זה תמיד קל…). כי אצלי זה לא משהו באוויר, כמו שאמרתי התכנית הייתה מראש 3 ילדים. וכאילו אני אשנה עכשיו את התכנית כי קצת קשה לי ואז בעתיד ממש ממש אצטער על זה.

גם יש לי שני בנים, והייתי שמחה גם לבת. אז זה גם שיקול.


אפילו עברה לי בראש המחשבה לעבור טיפולים ולהקפיא עוברים כדי שאם וכאשר תמיד תהיה לי האופציה. אבל לא נראה לי שאהיה מסוגלת. אני מאוד בעד תהליכים טבעיים, וההורמונים וכל הבלאגן יעשו לי ממש רע. לעבור את זה כי יש בעיות פוריות וזו הדרך מובן לגמרי והייתי גם עושה את זה בעצמי כמובן. אבל לעשות את זה בשביל אולי, בשביל איזושהי תעודת ביטוח שאולי אצטרך ואולי לא, נראה לי קצת מופרך, למרות שבשיקולים קרים זה אולי מה שנכון לעשות. אגב בעלי גם יהיה נגד, יגיד שאם נרצה עוד כמה שנים ולא ילך אז נעשה טיפולים אז (רק שהסיכוי להצלחה יהיה קטן משמעותית מעכשיו), ואם לא ילך אז לא ילך ונשמח בשניים שיש לנו.


אשמח לשמוע מה אתן אומרות, אולי תתנו לי כיוון אחר למחשבה.

שולחת לך חיבוקתהילה 3>

באמת מצב מורכב

נראה שיש לך רצון לעוד ילד

ורצון חזק יותר עכשיו להתחסק ולהשתכם וזה מאד מובן.


הייתי מנסה לפנות למכון פועה ואולי לרופא נשים לבדוק רזרבה שחלתית ולקבל הערכה שלו למצב

ואז אפשר לקבל החלטות יותר מושכלות.


ואם זה מעודד אותך, בעיני האישיות 2 קטנים זה שיא השפל והקושי ומשם אפשר בעיקר לעלות


אני מאוד מבינה אותך האמתהמקורית

אני בוחשת בקלחת ה- עוד ילד, כבר המון זמן

אני יותר צעירה ממך

הילדים שליקצת יותר גדולים

והתמונה המשפחתית שלנו קצת שונה

אבל גם לי קשה

וגם לי עברו בראש המחשבות של - בעוד 20 שנה, 2 ילדים ייראו לך ממש מעט. כי זה די מוכח מחקרית, שרוב הנשים ענו שאחד מחמשת הדברים שהן מתחרטות עליהם, זה זלא הביאו עוד ילד.

התובנה שלי מהמידע הזה שהגיע לידיעתי,הוא שככל הנראה לא משנה כמה ילדים יהיו לי בעז"ה, ככל הנראה כמעט בטוח שאתחרט שאין לי עוד אחד

תובנה מס 2 - מס הילדים לא בהכרח קובע את מד הבדידות בגיל מבוגר שזהמה שמניע הרבה אנזים בהחלטה אם לנסות להרות או לא

 

ומאחר ובהסתכלות בדיעבד אנחנו לרוב נרגיש שיכולנו יותר, החלטתי שזה לא יכול להניע אותי, כשעכשיו זה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית. במיוחד כשמדובר בילד, שצריך כוחות בשבילו נפשיים ופיזיים. קל וחומר כוחות לילדים הקיימים

הם לא 'יגדלו' ויום אחד יהיו לאנשים עם משפחות שנהנה מהם. אנחנו מגדלות אותם ויוצקות בתוכם תוכן,חוויה, רגש, הסתכלות על החיים, כמו שרק אמא יכולה ליצוק. זה הרבה יותר מלסחוב הריון ולהחליף טיטול או להניק.

כיוון שכך, אני הגעתי למסקנה ש- קודם כל, אל תזיק. אם אני לא מרגישה שבכוחות שלי להתמודד עם זה, אפילו שהייתי רוצה עוד ילד, ובהתחשב במסקנות 1 ו2, אני נוקטת ב'שב ואל תעשה עדיף' כדי לא חהזיק לעצמי, לבית שלי, לילד שיבוא

אין יותר גרוע בעיניי מאמא שרע לה עבור ילד. מחוויה שלי כאמא וכילדה לאמא כזו.

כשזה קורה  וזה לא צפוי - זה קורה. וצריך לנסות לעזור לעצמנו ככל הניתן

אבל להכניס את עצמי למצב כזה מראש כשזה לא מתאים לי - זה כבר עליי.

אלה הגיגיי בנושא.

לאיודעת אם זה לתועלת עבורך, אבל שיתפתי

חיבוק ❤️

 

תודה שהגבת, נראה שאנחנו במקום דומהאנונימית בהו"ל

רק שאני יותר זקנה אז השעון שלי מתקתק…


בגדול אני פחות מתחברת לעניין הנשים שטוענות שהן היו מביאות עוד ילדים בדיעבד, בגיל 60. ולא משנה כמה יש להן. כי זה ממש ממש קל לדבר בדיעבד אבל עובדה שברגע האמת הן החליטו שלא להביא עוד. אני גם חושבת שזה אולי קל יותר להגיד כשאין מספר מוגדר בראש, שפשוט מביאים ואז מחליטים לעצור, או שפשוט כבר לא נכנסים להריון יותר כי ככה הטבע עובד…


לי היה ברור מאז ומתמיד שיהיו לי 3. וגם לבעלי.

וגם העובדה שיש לי רק בנים והייתי שמחה לבת. לא בקטע של פרו ורבו, פשוט בקטע שזה נחמד שיש משני המינים ומרגיש קצת פספוס כשלא (ברור לי שאין ערבויות בכל מקרה, זה לא העניין. אבל לפחות לנסות, במיוחד אם זה מלכתחילה במסגרת מספר הילדים שרציתי מראש).


ומצב שני, ממש מתחברת למה שאמרת שצריך לטפח ולהשקיע בילדים הקיימים. כי אני לא מרגישה אמא טובה ☹️ מרגישה עייפה ומותשת ועצובה ולפעמים חסרת סבלנות.


אז להביא ילדים כשאני גם ככה מרגישה לפעמים אמא גרועה לילדים שכבר יש לי - למה זה יהיה טוב בדיוק?

אני חושבת שזה שהגדרת יעד מראש זה יפההמקורית

ונחמד

אבל לפעמים צריך לעשות חישוב מחדש


ואני לא חושבת שאת אמא רעה, כמו שאני בטוחה שפשוט קשה לך. וברגע שייטב לך - תוכלי להיטיב ולהיות פנויה חזרה.

( ממליצה לך לנסות להגדיר זמנים שבהם אתהאמא שאת רוצה להיות. לשעה, לחצי שעה, ליום, לא משנה.. תחיי את החלום ותשחררי מהמסביב. אני עושה את זה וזה מדהים. זה פתח ענק לשינוי)


ובנוגע לעניין השעון המתקתק - קטונתי מלקחת על עצמי לייעץ לך ספציפית, אבל אני יכולה לשתף שאני בינתיים מחכה.

ילודה היא לא עניין של הספק כמותי עבורי, אלא יותר איכותי. כשאהיה מסוגלת להכיל אתגרים של הריון,לידה ועוד ילד - לא אהסס לנסות. בינתיים אני על הגדר 🤷

תוכלי לפרט קצת יותר לגבי הזמן שאת האמא שאת רוצהדיאט ספרייט

להיות?

כאילו איך את עושה את בפועל? מה את עושה? 

חושבת על מה הילדים צריכים או רוציםהמקורית

ממני עכשיו, בלי להכניס את הרצונות/ קשיים/ מחסומים שלי לתמונה


פשוט זורמת איתם לזמן מוגדר מראש, כשברור לי שאני עכשיו שמה רגע את עצמי בצד ומפנה את עצמי לצורך שלהם בלבד


זה יכול להיות בלשבת לספר סיפור ארוך כשלא בא לי

זה יכול להיות משחק במים במרפסת שיעשה לי בלאגן

יציאה לאיזה גן שעשועים שהכי לא באלי לצאת מהבית

לאחר קצת את שעת ההשכבה

אפילו סתם לשבת איתם הרבה זמן ביחד כשאני פנויה רק אליהם ולשמוע איתם

לא להתרגז על כל דבר מרגיז שהם עושים

לא משנה מה.

פשוט לתת להיות בלי להפריע.

כי הם באמת טובים, אבל יש לי קושי שלא קשור אליהם ומושלך עליהם הרבה פעמים


וגם, אני מזהה אצלי שיציאה מאזור הנוחות מקשה עליי מאוד.קשה לי לשחרר באמת ולהנות מהרגע. הרב ה פעמים משהו מחכה לי שאעשה אותו כתירוץ/ יש משהו יותר חשוב מלהיות נוכחת בכאן ועכשיו, וזו לא אמהות מיטיבה בעיניי.


תודה על הפירוט. לוקחת.דיאט ספרייט
👍דור רביעי

אהבתי את האיכותי ולא כמותי

שני ילדים הם עולם ומלואו

אפשר לשמוח בהם

בינתיים החיים עוברים ובמקום להנות מהיש מתענים על הספק.

וחוץ מזה בדיכאון צריך לטפל בלי קשר

שאלהאנונימית בהו"ל

אם אני זוכרת נכון יש לך בן ובת, נכון? את חושבת

שאם היו לך שניים מאותו מין היה לך יותר ״לחוץ״ לרצות להביא עוד ילד? (ברור שלא בשליטתנו איזה מין יצא וכו׳, אבל עדיין).


מנסה לדייק לעצמי מה הכי מטריד אותי במחשבה שאולי יהיו לי ״רק״ שני ילדים וזהו. 

האמת שרציתי שני בנים 🙃המקורית

 והשם בירך אותי בבת


אבל אני משתדלת לא להיכנס ל- אילו ואם

כי ברור לי שאם עוד אילו ואם היו מתקיימים, ייתכן והייתי חיה מציאות אחרת, אבל אני חיה את המצב הנתון. מנסה לשפר ולהתקדם. וזה מה שיש

אוהבת את דרך החשיבה שלך!זוית חדשה
❤️❤️❤️המקורית
אני רק רוצה לשלוח לך חיבוק. באמת מעומק הלב.פשיטא

אני לא במצב בדיוק כמו שלך, לא רוצה לפרט יותר מידיי...

אבל אני יודעת ומכירה את הכאב הזה, את ההבנה הזאת ואת התחושה הדוקרת הזאת, הפער בין מה שאני כמהה לו ומאמינה בו וכוספת אליו, לבין מה שאני מסוגלת לו.

לא יעזור אם יגידו- מה שאת רוצה מאוד, יהיו לך את הכוחות לזה.

לא. ממש לא. הנפש והגוף והחיים זועקים את זעקתם לריפוי ולהחלמה, בקצב שלך.

הפער הזה ממש ממש כואב, מאמינה שבגיל מבוגר יותר, הוא גם כואב יותר כשרואים את השעון מתקתק.. אני עוד צעירה יותר..

אז רק באתי לחבק אותך על ההתמודדות המטורפת שאת חווה,

לחזק אותך, שתראי כמה הנשמה החדה שבאה לעולם טלטלה את הנפש שלך, איזה נשמה גבוהה ומיוחדת. וכמה כוחות צריך כדי לחבר את השברים שנוצרו מהטלטלה הזאת.

אין לי שום עצה, אבל הזדהות יש לי מלא...

בהצלחה יקרה בכל החלטה שתקבלי!♥️♥️♥️

תודה ❤️ העלית לי דמעות ❤️אנונימית בהו"ל
💚💚פשיטא
פשיטוש את אישה השראה, מדהימהמק"ר
וחיבוק גדול גם לך הפותחת
💕🥰פשיטא
ממש מבינה אותךאבי גיל

לפני שנכנסתי להריון עם השלישי

הייתי בחרדות כל כך קשות

לא ראיתי את האור לא ראיתי איך אני יוצאת מזה

לא חשבתי שיהיה לי עוד ילד

ואז התחלתי לקחת ציפרלקס במקביל לטיפול פסיכולוגי

ונקלטתי אחרי 3 חודשים

ואני לא מעודדת כדורים בהכרח זה פשוט באמת תלוי תקופה ומצב נפשי ורמת המסוגלות והתפקוד היומיומי.

לא התחלתי לקחת טיפול תרופתי בשביל הריון נוסף אלא פשוט בשביל להרגיש טוב.

אז קודם כל תרגישי טוב!!! מה יגרום לך להרגיש טוב?

הילדים שלך גם קטנים.. הם כמו הילדים שלי בערך וזה גילאים קשוחים.

גם אני נושקת לגיל 40 עדיין חושבת על ילד רביעי מצד אחד אבל מצד שני נמצאת בקושי כזה גדול נפשי ובריאותי שלא יודעת בכלל איך זה אפשרי..

חיבוק על הכל!! את לא מבינה כמה נשים עוברות את זה

כמה אמהות מתהלכות ביננו שחוות דברים קשים כאלו ואחרים .. וזה משהו שמאוד מרגיע אותי ועזר לי להתמודד. בעיקר זה שאני לא לבד ..

לדעתי האישיתדיאט ספרייט

כיוון שאת עצמך ייחלת לשלושה ילדים, את עשויה להתחרט שלא הבאת נוסף עם השנים.

יחד עם אני לא מכירה אותך ואת היכולות הנפשיות שלך  

לדעתי כדאי לעבוד על חיזוק הנפש, סדנאות, טיפולים, מסאג', תרפיה, אימון אישי, טיפול פסיכולוגי וכאלו בסגנון ובו בזמן להתחיל לנסות להביא ילד נוסף.

כדאי לך גם לקחת עזרה בתשלום כבר עכשיו כמו בייביסיטר, מנקה וכדומה.

גם ככה ייקח זמן עד שתיקלטי להריון ועוד זמן עד שתלדי אותו, בזמן הזה תוכלי לחזק את עצמך נפשית ולהקל על עצמך גם פיזית שלא תגיעי עם הלשון בחוץ. בהצלחה.


אני יודעת שהתכוונת לטובה אבלמקרמה

לא מנסים להיכנס להריון לפני שהנפש מוכנה לזה.

בטח שלא לאשה שמעידה על עצמה שהיא בדיכאון.

אפחד לא מבטיח לה שיקח לה זמן להיכנס להיריון (זה יכול לקרות גם החודש)

וגם טפחד לא מבטיח לך ש9 חודשים זה מספיק זמן לשיקום הנפש..  לנפש יש שעון משל עצמה.


אז ממש לא להתחיל לנסות בו בזמן...

זה עלול להיות הרסני הן לה והן לילדים הימים והעתידיים

קראתי. תודה שהתייחסת והבאת את נקודת הראייה שלך.דיאט ספרייט
אני חושבת שזה הזמן לעבור תהליך השלמהמקרמה

לא בעוד 10 שנים שיתעורר הספק

אלא עכשיו!


להכיל את עצמך ואת המורכבות

לשים את התקווה בצד ולחיות את היום.


להיות גאה בעצמך על האחריות, ההתמודדות,

להסתכל על מה שיש ולהודות אלף פעם

ולהיות האמא הכי טובה שאת יכולה לשנים האלו שפה.


לפעמים אנחנו חיים את החלומות, את המצפון, את התקווה, את המרדף

ושוכחים לחיות את הרגע כאן ועכשיו.


ומי שמצליח לחיות את הכאן ועכשיו בתחושת שלמות ומיצוי וסיפוק לא מסתכל על העבר בתחושה של צער,

אלא בתחושה של גאווה


אהבתיהמקורית
🙏💙אחת כמוניאחרונה
מנסה ❤קמה ש.

ה' שפתיי תפתח

 

קראתי אותך ויש כמה דברים שאני רוצה לנסות לכתוב לך ❤

 

דבר ראשון - חיבוק גדול על ההתמודדות המאד לא פשוטה הזאת שאת חווה!!! דיכאון זה דבר קשה ואכן יכול לקחת זמן משמעותי עד שמצליחים להחלים ממנו. אלופה שאת בטיפול ועוזרת לעצמך!!! וב''ה שאת רואה שיפור ובע''ה שישמיך כך!!

 

*

 

רציתי להגיב למשפט קטן שכתבת ושנגע בי. ''מצד שני ״השתפר״ מספיק כדי שאני אסתכל על תמונות של הקטן ואחשוב איזה חמוד ויפה הוא היה, ולא אסתכל עליהן ואתמלא עצב כי זה מזכיר לי תקופה ממש רעה בחיים שלי (וכן, זה בהחלט קרה. עצוב לי להודות בזה, אבל כן).''

 

זה מוכר לי ממש! התחושה הזאת שתקופה שלמה מקבלת גוון חשוך בגלל הדיכאון. אצלי זה השנים הראשונות של הנישואין שלנו. בתמונות אנחנו זוג צעיר ויפה. אבל במשך שנים היה לי קושי גדול לראות את התמונות האלה בגלל שהן היו קשורות כ''כ לתקופה כ''כ אפלה של החיים שלי. וכנ''ל לגבי אירועים מסוימים שקרו בשנים שלאחר מכן, כשכבר הייתי אחרי הדיכאון ועדיין היו לפעמים 'שאריות' ממנו שקפצו לביקור - קורה שיש לנו תמונות יפות מאירועים כאלה, אבל בגלל שאני יודעת שבפנים הרגשתי זוועה, לקח לי הרבה מאד זמן להתפייס איתן. אז חיבוק מבין גם לגבי זה יקרה!!! ואני מסכימה איתך לגמרי שהעובדה שאת היום מסוגלת לראות את התמונות של הקטני שלך כשהוא היה תינוק ולמצוא בהן יופי ומתיקות מעידה כאלף עדים על התקדמות גדולה שמתחוללת בתוכך ב''ה!!

 

*

 

אני כל-כך מבינה אותך לגבי הקושי לשאת את הפער הזה בין החלום לבין המציאות בפועל. זה דבר שאני נאלצתי להתמודד איתו די הרבה לאורך השנים, וזה כואב, פוצע, מתסכל ושובר את הלב, בעיקר כשמדובר בנושאים שיקרים לנו מאד-מאד כמו החלום להביא עוד ילד. ממש כמו ש@פשיטא היקרה כתבה לך כל-כך יפה ונוגע.

 

*

 

אישית, הקו שהיה לי בתקופות הלא פשוטות בעליל שהתמודדתי עם הפער הזה היה של שתי תפיסות מקבילות. מצד אחד, לשמור על עצמינו. לשמור על הילדים הקיימים, לשמור על עצמי, לשמור על עצמינו כזוג, לשמור עלינו כמשפחה. לכופף את הראש בדמעות ולהבין שכרגע אין אפשרות. ומצד שני, להיות עם הפנים לעתיד: להתפלל על זה, לשמור על תקווה (אפילו קטנה), להחזיק בלב את האמונה ש''ישועת ה' כהרף עין'' - ולנסות כל הזמן לבדוק מה ניתן לעשות כדי לקרב את האפשרות שזה אולי כן יקרה. ואני רוצה לנסות לפרט לך את 2 הנקודות האחונות האלה:

 

1. ישועת ה' כהרף עין. יש דברים שהיום נראים בלתי אפשריים בתכלית הבלתי אפשרי. רחוקים מאיתנו כשמיים מהארץ. ועדיין, ה' כל יכול. ואני אישית זכיתי לראות בחיים מצבים מאד מסובכים שנפתרו, כשלא האמנו שזה אפשרי, בוודאי שלא תוך זמן קרוב. דברים שקשורים למצב נפשי, דברים שקשורים למצב זוגי ודברים מעוד תחומים אחרים. את מדברת בהודעה שלך על שנה-שנתיים. יתכן שזה הזמן שיקח לך כדי בע''ה להרגיש יותר חזקה. אבל מי יודע? אולי זה יקרה עוד לפני בע''ה. או לחילופין שתזכי לפוריות טובה גם אחרי גיל 40. אני לא כותבת את זה כהבטחות כמובן. הלוואי ויכולתי. אני מציעה את זה כאמונה, כתקווה. כי תקווה היא דבר שמסוגל להטעין אותנו בהמון כוחות ויכולות. וכי, שוב, ישועות הן דברים שבהחלט קורים בעולם. בע''ה שתזכי גם את ובקרוב ממש, יחד עם כל מי שזקוק/ה!

 

2. לנסות כל הזמן לבדוק מה ניתן לעשות כדי לקרב את האפשרות זה אולי כן יקרה. אני ממש מאמינה שאנחנו בכל דקה בונות את העתיד של מחר. כל בחירה שהיא בכיוון הנכון, כל צעד שמחזק את החוסן הנפשי שלנו, כל קימה מחדש, כל החלטה אמיצה על שינוי מבורך בחיים -  כל האלה הם הבסיס להגשמת החלומות שלנו בע''ה. ולכן, הייתי מתמקדת בחודשים הקרובים בעיקר בזה. יש כבר את הטיפול, וזה ענק. בנוסף, הייתי מנסה למפות מה משפיע עלייך לטובה ולהיפך מה נוטה להוריד אותך. ולהשקיע מחשבה כדי לנסות לבנות לעצמך חיים עם כמה שיותר אלמנטים שמחזקים אותך - וכמה שפחות אלמנטים שמחלישים אותך. זה יכול להיות לנסות כמה שיותר להימנע מפעולות לא הכרחיות שמעצבנות אותך (אני לדוגמה שונאת לשטוף עלים. זה משהו שממש מנגן לי על העצבים. בעלי לעומת זאת לא מתרגש כל-כך מזה. אז בשלב מסוים הפסקתי לגמרי להתעסק עם זה. חבל על האיזונים הרגשיים שלי). זה יכול להיות לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלכם ולבדוק אם אין אפשרות להוריד קצת אחוזי משרה או לעבור לעבודה פחות לחוצה. זה יכול להיות לדאוג לזמנים תדירים ממלאים / של מנוחה בשבילך. זה יכול להיות לעסוק בפעילות ספורטיבית שידועה כדבר מעולה נגד דיכאון. וכו' וכו'. המטרה היא לשים את המיקוד על החיזוק הנפשי שלך. קודם כל בשבילך, בשביל בעלך והילדים שלכם. וגם כי זה בעיניי אחד הדברים שיכולים לקדם הכי הרבה את הגשמת החזון-חלום שיש לכם לעוד ילד בע''ה.❤

 

(אגב כל השאלות האלה, שדי מוציאות אותנו מהמוכר שלנו, הן שאלות שהאימהות בכללי עשויה להביא איתה. כי ברגע שאנחנו נהיות אימהות, אנחנו נדרשות להשתדל להיות עם כוחות, עם סבלנות ועם שמחה כלפי הילדים הקיימים שלנו. ומהר מאד במסע הזה מתברר שהמשאבים שלנו מוגבלים ושאי אפשר הכל מהכל. ושאם אנחנו רוצות לקרב את עצמינו למטרה הזאת של להיות אימהות 'טובות' לילדים שלנו, עלינו הרבה פעמים לצאת מאיזור הנוחות שלנו ולחשוב על ארגון מחדש של החיים שלנו, על מנת שנוכל להישאר עם מספיק כוחות כדי למלא את התפקיד היקר הזה. זה ממש לא קשור רק למי שמתמודדת עם קושי במישור הנפשי. הרבה אימהות ללא התמודדות של דיכאון מגיעות לתחושה שהן לא האימהות שהן רוצות להיות וזה מביא אותן לעשות חושבים לגבי החיים שלהן באופן כללי. זה חלק מהמסע שלנו כנשים שלומדות את מקצוע האימהות. וזה מביא איתו הזדמנות לראות את העולם ואת אפשרויותיו הרבות תחת אור שונה ממה שראינו לפני זה).

 

 

 

מאחלת לך מעומק הלב שתזכי לכל הישועות להן את זקוקה - ושתזכי להגשים את כל חלומותייך בטוב גלוי, בחסד ממש, בשמחה, בבריאות, בשלום בבית, בשלווה ובנחת ❤

 

 

 

ועכשיו קראתי את מה שמקרמה כתבה לך וזה הזכיר ליקמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך כ' בסיון תשפ"ג 07:45

בס''ד

 

שבתקופות האלה, גם עבדתי עם עצמי על העניין של הכרת הטוב והודיה לגבי מה שיש בהווה. 

 

אז זה באמת היה חוט משולש:

1. לשמור על עצמינו ולא לקחת סיכונים שיהיו לנו למסוכנים ח''ו.

2. להיות עם הפנים לעתיד.

3. להשתדל ליהנות מההווה הכי הרבה שיש, ולעבוד כל הזמן על תחושת ההודיה לגבי הקיים.

יקרה צריך אולי טיפולEliana a

גידול ילדים זה לא פשוט

צריך מחשבות מקלילות לגבי זה ואם אין תנסי לעבוד על זה , ברגע שהגישה תשתנה תרגישי מוכנה לעוד ילד.

הכל בראש שלנו .

תנסי לטפל לראות על מה זה יושב ועם איזה מחשבות ומעשים אפשר להרגיש שונה

בהצלחה!! 

הקושיoo

שלך אינו יוצא דופן. אמנם הפרש שנתיים בין ילדים קיים אצל הרבה, אבל זה לא מוריד מהקושי העצום לחיות ככה ולגדל אותם.


גם אני נתקלתי בקושי הזה, אלו היו שנים עם קושי בלתי אפשרי. שנים אח״כ כשילדתי בהפרש של הרבה שנים והצלחתי להנות מהגידול ולא לחוש קושי בלתי אפשרי, הבנתי את גודל הקושי ואת ההקטנה והנירמול שעושים לו.


ההיתי מסתכלת על ההתלבטות הזו במבט של עלות תועלת. מה ה׳עלות׳ להביא ילד נוסף- במה זה יכול לפגוע, האם את יכולה להכיל את הפגיעה הזו. מה ה׳תועלת׳- איזה חוסר זה ימלא לך או לא.


לפעמים מגשימים רצונות ודורסים בדרך הרבה רצונות אחרים או דברים שהיו קיימים פתאום נעלמים והופכים לבלתי מושגים.


אמרו לי הרבה לאורך השנים שאני אתחרט על המניעה ארוכת השנים. זה אחת ההחלטות שאני הכי שמחה והכי גאה בהן, שעזרה לי לבנות את מי שאני. (אני בת 40)

אמנם יש לי 4 ילדים (כולם בנים) אבל המספר אף פעם לא היה רלוונטי עבורי בהחלטה אם למנוע.


חרטה זו האשמה עצמית על שלא בחרת נכון. אם מבינים את החשיבות של בחירה בכל רגע נתון, בוחרים באופן עצמאי ע״פ שיקול דעת כנה, הגיוני ומשלימים עם הבחירה, גם אם בעתיד הבחירה תראה כטעות, תגיע ההבנה שזו היתה הבחירה הכי נכונה לאותו הזמן. לכן אני לא מתחרטת על החלטות עבר, אלא מבינה אותן וגם יכולה להפיק מהם הבנה לדברים עתידיים.


במקרה כמו שלך הייתי בוחרת לא להביא עוד ילדים, להשלים עם המצב ולחפש להגשים חלומות אחרים אפשריים שלא פוגעים בקיים.

מבינה אותך ממששוקולד פרה.

עם זאת- החיים לא מבטיחים לנו כלום.

כלומר, גם אם אני אחכה שהמציאות שלי תהיה אידיאלית,

מי אמר שלא יצוצו קשיים גדולים אח"כ?

 

אין לנו שליטה על החיים, בכלל.

יש לנו רק את ההווה.

אני שואלת את עצמי שאלה. אם אני אעשה בדיקה ויצא חיובי- אני אשמח?

כן- יופי. מפסיקים מניעה.

לא- אז לא. אין שאלה בכלל. אם שני פסים גורמים לי להיות בסטרס ובשחור נפשי- בשביל מה כל זה?

 

אני יכולה להגיד לך שאת בן השני שלי ילדתי בתקופה *סופר* קשה מכל הבחינות

וה' עזר.

יום ועוד יום, ודברים הסתדרו.

היה קשה בהתחלה? וואי, ממש.

אבל בסוף כל התמודדות גדולה בחיים מורכבת מהתמודדויות קטנות של מה אני עושה הרגע, מה אני עושה עכשיו.

ואמונה שבסוף יש מישהו ששומר. אני לא לבד בסיפור הזה. (וכמה הרגשתי לבד, כמה.)

 

היום הבן הזה מאיר לי את החיים בצורה שאני לא יכולה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי מחכה ומחכה.

הבית חי יותר, מאיר יותר, שמח יותר.

ויש אתגרים!!

אבל אף אחד לא יודע מה יקרה מחר ומה יקרה בעוד יומיים.\

נשאר לנו רק לשים את הנפש ביד ה' ולעשות השתדלות.

 

 

 

רובנו לא חיים במציאות אידאליתהמקורית

וניסיונות וקשיים תמיד יהיו

אבל אני חושבת שנכון להעריך את הכח שלנו לפני שינויים גדולים בחיים שמביאים איתם עוד קשיים כאלו ואחרים, הגם שהם משמחים מאוד, מאחר והשלכות נפשיות לרוב מגיעות אחרי כמה זמן והן ארוכות טווח לרוב, לצערנו, ויש להן פוטנציאל לפגיעה מתמשכת באיכות החיים לכלל המשפחה


אם זו הייתה התלבטות רגילה כביכול ללא דכאון, אני מסכימה איתך. אבל בקושי כזה - זה מצריך כובד ראש אחר שהוא מעבר לשמחה בפס החיובי 

נכון,שוקולד פרה.

ובגלל זה אני חושבת שמי שקשה לה גם ככה- לא תשמח בפס חיובי.

אבל אם היא כן תשמח- למה לחכות? מי אמר שבעוד שנה שנתיים בהכרח יהיה קל יותר?

ובמיוחד כשמדובר בשנים קריטיות.

אם את תשמחי בהריון- לדעתי תלכי על זה. אין לדעת מה יצפון בחובו העתיד. וחבל לפספס.


זה בעיניי. כמובן שמי שיש לה יותר שנות פוריות יכולה לשחק עם זה יותר...


התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדניתאחרונה

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמוןאחרונה

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"לאחרונה

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמיאחרונה

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האמת שבלי ג'ל זה מבחינתי שימוש לא נכון112233445566

והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה

אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.

מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל

לא רק מבחינתךפרח חדשאחרונה

אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

בעז"ה! שהקב"ה ישמע לתפילותייךהשקט הזה

ובחנוכה (או קצת אחרי) תתבשרי בבשורות טובות❤️

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדהאחרונה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט