כמה זמן אחרי לידה מומלץ להכנס להריון מבחינה בריאותתודה לה'.

בריאותית?  

סתם יצא לי לדבר היום עם בעלי על זה.. יש לנו עוד זמן עד הלידה הראשונה בעזה.. והמחשבה שלי שאני לא ארצה למנוע אחרי הלידה כי רוצה בעזה הרבה ילדים ואם זה לא יהיה לי טוב ומדוייק ה' ימנע את ההריון הבא עד הזמן המתאים (כמו שמנע במשך שנה בגלל ביוץ מןקדם)

(כמובן שלא יודעת איך באמת אהיה אחרי הלידה, זה רק בטאוריה כי בינתים הריון ממש קל ברוך ה)

בעלי טוען שזה לא בריא ולא סתם בעקרון אין ווסת בזמן ההנקה וכו וכן חושב שירצה למנוע.. מה דעתכן בנושא? 

לא ידוע לי על המלצה רפואית בנושאהשקט הזה

אחרי קיסרי אומרים למנוע שנה.

בלידה רגילה אין הנחיה כזאת.


אבל יש ככ הרבה משתנים במשוואה.

את לא יודעת איך תרגישי אחרי הלידה, אם תניקי וההנקה תמנע לך, איך תהיה לך הלידה, איך יהיה הגידול בילד/ה. בקיצור, אני לא חושבת שנכון להתעסק בזה עכשיו בכלל.


גם אחרי הלידה יהיה לך עוד זמן לחשוב על זה.. לפחות עד הטבילה

תכלס.. תודה על התגןבהתודה לה'.
אני חושבת כמו בעלך. שהגוף צריך התאוששותחצילוש
בעיני, לפחות שנתיים.. יש גם רווחים יותר קטנים מכל מיני סיבות, והכל טוב וזה ברכה.. אבל אני באופן אישי מרגישה על עצמי שזה באמת קריטי. גם לגוף וגם לנפש.. לא סתם פעם כשנשים חיו בצורה הטבעית, ההנקה מנעה הריון באופן מוחלט לפחות עד השלב בו הילד פעוט. אבל יש עוד שיקולים.. גיל, מס' הילדים שרוצים, הכוחות שיש.. בגדול בהסתכלות כללית ולא פרטית, נראה לי שלפחות שנתיים. בין לידות.. ומי שצעירה, יכולה גם להיות עם משפחה ממש גדולה בפער הזה, אם היא תרצה כמובן.. אבל חכי, תגיעו לגשר ותחצו אותו.. אולי באמת לכם נכון צמודים וזה יהיה לכם מהמם.. מכירה הרבה זוגות שללדת צמודים בכל מיני מקרים- זו הייתה ההחלטה הכי מדוייקת להם! שיהיה בשעה טובה בכל מקרה❤️
שעד שאת לא עוברת את הלידההמקורית

ומרגישה שאת מאוששת, פיזית ונפשית, אין על מה לדבר.

וזה שונה מאישה לאישה, ושונה מלידה ללידה אפילו אצל אותה אישה

ההריון והלידה הראשונים היו חי חוויה מדהימה ונקלטתי שוב בחסדי השם אחרי 5 חודשים

מאז עברו 4 שנים, החוויה הייתה אחרת, הרבה יותר זמן להתאושש מכל הבחינות ואני עדיין מונעת.


בקיצור, לא הייתי מעסקת בזה עכשיו

אחריoo
הריון ולידה הגוף והנפש זקוקים להתאוששות. גידול תינוק דורש מהגוף והנפש הרבה, ככה שתנאי ההחלמה מההריון ומהלידה אינם אופטימלים ויכול לקחת הרבה זמן לחזור ליכולת גופנית ונפשית להכנס להריון שוב.


המשפט הזה לא נכון ׳ואם זה לא יהיה לי טוב ומדוייק ה' ימנע את ההריון הבא עד הזמן המתאים׳ אני חוויתי הריון (לאחר מניעה) בזמן לא מתאים בכלל. מכירה הרבה נשים שחוו הריון בזמנים לא מתאימים ולא רצויים.

לא חייב להחליט כל כך מראשמתנות-קטנות

בריאותית אם אין סיבה מיוחדת אין בעיה


ואת הכוחות שלך תרגישי אחר כך..

ויש גם סוגי מניעה זמניים או פחות הרמטיים אם אתם לא סגורים על עצמכם

תדברו על זה סמוך ללידה-אחרי הלידה ותחליטו יחד מה שנכון לשניכם

בכוונה לא כתבתי כאן את המקום שלי האישימתנות-קטנות

כי חושבת שזה אישי ותלוי ברצון ובכוחות של כל אחת


ומי שיש לה רצון וכוחות זה בהחלט אפשרי


אבל אני רואה שכולן כאן עונות רק ההפך שלא כדאי ולא נכון ..


אז אני קצת מאזנת .

כי זאת החלטה

בין 2 אופציות.

לגיטימיות ונכונות שתיהן.


רק צריך להתאים את ההחלטה לכם כזוג ולכוחות הפיזיים והנפשיים


לא קראתי כך את הדבריםשל האחרותהמקורית

וגם לא את שלי

נראה לי שזה די מאוזן פה, התגובות

אין המלצה רפואיתפה לקצת

לכל רופא יש את דעתו והשקפת עולמו.

אבל לי לא ידוע על מרווח מסויים שצריך כשהלידה רגילה והכל היה בסדר.


אני חושבת שזאת החלטה שאי אפשר לקחת עד אחר הלידה, גם לא בלידה רביעית.

אצלנו אחרי כל לידה יש חישוב מסלול.

אני יכולה לשתף שאצלנו הייתה החלטה לא למנוע אבל בלידה האחרונה התלבטנו אם זאת ההחלטה הנכונה ובאמת ראינו איך ה' מסדר את הכל ולא אנחנו.

אז כן לחשוב ולבדוק אם מתאים לכם למנוע או לא ובהחלט גם להשאיר מקום לקב"ה בסיפור.

אני חושבת של*רוב* הנשים מתאים לא לחשוב על הריוןטארקו
נוסף לפחות שנה אחרי הלידה, בטח הראשונה.
לדעתי תחשבו על זה אחרי הלידהלהשתמח

ותראי מה נכון בשבילך ובשביל בעלך (הוא גם צריך להיות מוכן לעוד ילד) אם את מרגישה שגדול עלייך עוד היריון מייד, אל תסמכי על ה' שימנע, היום כשיש אמצעי מניעה זאת ההשתדלות שלנו.

ויש המון נשים שיש להן הרבה ילדים ולוקחות אמצעים. חלק לתקופה קצרה, אבל גם למנוע עד גיל חצי שנה זה יכול להיות משמעותי, כי להיכנס להיריון חודשיים אחרי לידה זה נשמע לי ממש קשה.


ולגבי הנחיה רפואית, אני לא מכירה. מה שכן חשוב ללכת לבדיקות שצריך בין ההיריונות- רופא נשים, פיזיו' של רצפת האגן- זה ממש חשוב כדי שאם יש בעיה זה לא יחמיר מהיריון להיריון .

קראתי על זה לאחרונה^כיסופים^

באתרים של קופות חולים ממליצים אחרי לידה רגילה (לא קיסרי) לחכות לפחות חצי שנה עד שהגוף יתאושש קצת.

לפי מחקרים זה מפחית את האחוזים ללידה מוקדמת ולמשקל תינוק נמוך. (וקרע ברחם למי שעברה קיסרי)

קחי בחשבון שהריון שואב ממך כוחות פיזים ונפשיים, ויטמינים ומינרלים ועוד.


החלטתי עם עצמי שאני לא נכנסת להריון נוסף לפי שאני מטפלת ברצפת אגן (שהרבה פעמים נפגעת מההריון המתקדם והלידה), שהגוף שלי מאוזן מבחינה פיזית והורמונלית (בודקת בבדיקת דם), ושאני חוזרת למשקל של לפני ההריון.

זה רק הדברים הפיזיים

חוץ מזה לדעתי צריך לשים לב למצב הזוגי, ליכולת הכלכלית, המוכנות הנפשית ועוד מלא שיקולים..


וכמובן לקחת בחשבון שהריון ראשון לא דומה להריון שכבר יש ילדים בבית ב"ה וצריך לטפל גם בהם

רק רוצה להגיד לךעוד מעט פסח
שאני ממש מבינה את הצורך להתעסק בזה ולחשוב על זה כבר עכשיו, למרות שלכאורה זה לא רלוונטי.


תשובה לשאלה האמיתית שלך אין לי.

מעלה נקודה אחרת בזהירות-ילדה של אבא

לא בטוח שמותר מבחינת המצווה פרו ורבו למנוע במכוון לפני שיש בן ובת.

יש לזה הרבה דעות ומחלוקות שאין צורך לפתוח כאן..

רק ממליצה לבדוק עם הרב שלכם את הנושא, אם אכן זה הכיוון.

בהצלחה.

ממה שאני מכירה לרוב מוחלט של הדעותאמא לאוצר❤
מותר למנוע חצי שנה לפחות
אני שמעתי את זה על שנה^כיסופים^

כי חלק ממצוות פרו ורבו זה גם לגדל את הילד ועד גיל שנה בערך הוא ממש צריך את אמא ( כמובן שתמיד צריכים, אבל הצורך משתנה)

שמעתי בכנס על אמצעי מניעה בראי ההלכה

בדרך כלל כשזה להתאוששותענבלית

במיוחד אם האישה מניקה, מתירים.

אבל לגמרי מומלץ לשאול רב

יש קשר הדוקמדברה כעדן.

בין קיום מצווה למוכנות הפיזית של הגוף לעשות אותה. כלומר, השאלה הכללית ששאלה הפותחת, היא שאלה עקרונית, ועקרונית נכון לברר אותה ואז להכניס את זה למרחב השיקולים עם השיקול ההלכתי כמובן....

למי שיש שאלה קונקרטית ספציפית של זוג במצב מסויים נכון לברר את המקרה הספציפי שלה מבחינה גופנית, נפשית רגשית כלכלית זוגית משפחתית ותוסיפי כל מה שנראה לך...

אבל בתור שאלה כללית, היא הכי במקום... וטוב ששואלת.

נשים לא בהכרח מודעות לצורך של הגוף בהתאוששות אחרי לידה. סתם תראי כמה קשה לנו ליישם את משכב הלידה של ה6 שבועות של לנוח כמה שיותר... אנחנו רוצות לחזור לפול גז כמה שיותר מהר... 

ברור שמותר. מכון פוע"ה אומרים ששנתיים אחרי לידהחצילוש
בכלל אישה היא יולדת ולא צריכה לשאול ולקבל היתר למנוע.. וגם בדיעות יותר מחמירות אני יודעת ששנה. אישית הרב שלנו אמר לנו מפורשות שאנחנו מגדלים את הילדים ואנחנו אלה שמחליטים בנושא, אנחנו יודעים מה ביכולתינו או לא, ולכן אין סיבה לשאול. אף רב לא חווה את ההריון, הלידה, הגידול, העול חוץ מהאישה מבחינה פיזית והזוג מבחינה נפשית. גם רבנים ששואלים אותם- מעולם לא שמעתי או נתקלתי ברב שאמר לזוג "אל תמנעו", מקסימום נותן זמן כלשהו ואומר "אחרי שנתיים אפשר לעשות חשיבה מחודשת לגבי המצב"..
רב לא חווה את ההריוןמדברה כעדן.

הוא נותן קווי מחשבה של דעת ההלכה...

לא מבינה למה תמיד אומרים את הטיעון שרב לא חווה הריון. אין זה מתפקידו לחוות הריון. צריך לזכור מה התפקיד שלו וכמה אנחנו בעצם זקוקים לבעל התפקיד הזה כי זו הדרך שלנו להעביר את התורה לידי מעשה... עוזר לנו... 

מסכימה לגבי התפקיד שלו, ועם זאתחצילוש
לדעתי בעניין ילודה, תפקידו הוא בעיקר להקשיב לזוג ולתת להם את התחושה שהם עושים טוב, ולא להחליט בשבילם, אלא איתם.. התכוונתי במצב שאין מסוגלות לזוג לגדל, יבוא הרב ויגיד- אין היתר.. הוא יטפל באמא עם דיכאון אחרי לידה? בתינוק? בעיני זו לא התייעצות הלכתית רגילה עם רב. זה יותר בבחינת "עשה לך רב", שרוצים להכניס לחיינו את חוו"ד התורנית ולהרגיש שעושים טוב.. לא נראה לי שיש זוג שבא לרב כולו רועד אחרי לידה מהפחד שהרב יגיד "לא! אסור!"
אני חושבתמדברה כעדן.

שרב באמת סוגשל מקשיב וחושב איתם ביחד...

אבל סתם הדיון הזה שמרדד את חשיבותו של הרב צורם לי לפעמים... אם ככה רב עושה למה לומר את הטענה של הוא יבוא לטפל לי בילד... עוקצני וחסר כבוד כלפיהם ועבודת הקודש שלהם....


אני לא חושבת. ובעיני רוב הרבנים גם באים ברגישותחצילוש

ורואים את זה ככה. שזו קודם כל החלטה זוגית, והרב הוא הדמות הרוחנית שמבררת איתם מה מדוייק להם. זה באמת לא בזלזול, זה כן בכאב כלפי מצבים שאנשים באמת לא היו מסוגלים ולא הקשיבו לעצמם. אצל חמותי יש 2 אחים באומנה שהגיעו מחסידות כלשהי, הגיעו אליהם ממקלט לנשים מוכות. עם כל המצב של אותה האמא, היא עדיין ילדה ב4 שנים 4 ילדים צפופים.. למה? מן הסתם כי היא חשבה שזה מה שהדת מצפה ממנה... למרות מה שהיא עוברת.. ואיפה הילדים שלה היום? כולם גדלים אצל משפחות אחרות.. כי היא בדיכאון קליני והיא ניסתה לפגוע בתינוקות שלה. זה מקרה קיצון, שבא להמחיש.. אז הדיבור הוא לא חלילה "נגד" רבנים, אלא "נגד" נק' ההנחה שבראש ובראשונה השיקול הוא מצב האישה והיכולת הזוגית והמשפחתית (ושאף אחת בבקשה לא תגיד שאמרתי שמי שיולדת צפופים זה לא טוב. זה נהדר. התכוונתי למקרים שהיכולת לא מתכתבת עם המציאות)

סליחה אבל.פה לקצת

אולי היא הביאה 4 ילדים כי בעלה חייב אותה (בכל זאת אישה מוכה לדברייך, לא נראה לי שלאישה כזאת יש בחירה על החיים שלה) ולא כי היא חשבה שזה מה שהדת מצפה ממנה?

נו באמת.

היי, אני ממש לא הוצאתי לעזחצילוש
והיא לא חרדית. כתבתי חסידות מסויימת ובכוונה לא פירטתי. אני ממש לא חושבת חס וחלילה או מכוונת לומר את מה שכתבת על חרדים. בעלה בכלל לא רוצה את הילדים, אגב. לקחו את הילדים והיא חזרה לחיות איתו. במקרה הספציפי הזה.. בסך הכל הבאתי דוגמא (קיצונית) לכך שזה פגע באישה שלא ילדה בהתאם ליכולת הנפשית או המציאותית שלה וכו'. יש מקרים גם הרבה פחות קשים על הסקאלה, הבאתי בסך הכל דוגמא ממחישה שלפעמים זה שחושבים שמבחינה דתית יש צפיה ללדת בכל מחיר- זה מעל הכל. לא פייר להוציא את דברי מהקשרם ולומר שזה נגד חרדים..


חמותי ילדה 10 צפופים בלי עין הרע, וזה היה הכי מדוייק להם ולכוחות שלהם, הם משפחה בריאה ושמחה, וכל ילד מקבל את הכי טוב שאפשר+ 3 ילדים בבית שאינם שלהם. הדגשתי שאני מדברת דווקא על מקרים שהמחשבה שזה אסור היא הרסנית..

סליחה, ערכתי מיד אחרי ששלחתי.פה לקצת
מה שאני אומרת שיכול להיות שזה בכלל לא קשור לדת, יש עוד סיבות שיש ילדים צפופים.
לגמרימדברה כעדן.

אני גם דיברתי על בכללי על ניסוחים שלא מכבדים את החשיבות של הרבנים. לא מדברת על איזה רב כזה או אחר. אלא עלינו, הציבור הרגיל שמדבר על הייעוץ/חשיבה עם הרב... כאילו אני חייבת להיות ביקורתית כלפי *הרב* אחרת הוא ישחיל לי איזה פסיקה שלא מתאימה לי באמת... כאילו זה אני מול הרב במשחק מי מנצח...

 

שזה בכלל בדיוק ההיפך, הוא נותן לי את רוח ההלכה ולאן אני צריכה לשאוף תוך התבוננות מעמיקה במצב הנוכחי שלנו כזוג, משפחה מכל ההיבטים וחושבים מה נכון. ההחלטה הסופית תמיד היא של הזוג... 

 

אגב הניסוח זה מה שקשה לי. כי בכללי מה שכתבת אני ממש מסכימה שרב חושב איתם וכו'... אבל למה? לא כי הוא לזה שמגדל את הילד וכו'... אלא כי בפשטות הוא עוזר להם לקבל את הפן ההלכתי הכי טוב, ולא יותר מזה...

התכוונתי שלפעמים יש זוגותחצילוש
שצריכים לשמוע את זה, כאמירה מנרמלת ומאזנת- אך ורק אתם נושאים בעול גידול ילדיכם, פיזית ונפשית. לכן ההחלטה והמשקל שלה- על הכתפיים שלכם- לא של הרב. ועובדה היא שיש לא מעט רבנים צדיקים ואפילו מאוד שמרניים- כמו הרב שלנו, שמדגישים- אני לא פוסק בזה. ולמי שבכ"ז חשוב לו, במקסימום אני חושב איתכם..
אז יחד עם האמירה הזאתמדברה כעדן.

תוסיפי שזה שאלה עם פן הלכתי בהחלט ויש צורך לשמוע את דעת ההלכה בעניין.... כי רק האמירה הזאת גם לא מאוזנת.

כמו שלומר שזה רק הלכתי זה לא מאוזן....

מקבלת. אני הרגשתי שהאמירהחצילוש
שעד שאין בן ובת זה בעייתי לקבל היתר היא גם לא מאוזנת ולכן הרגשתי צורך לשקף את הצד השני. בכ"מ אני שמעתי יותר מפעם אחת מהרב מנחם בורשטיין ברדיו שהקושי להתיר מניעה הוא בעיקר לפני שיש ילדים בכלל, ובדרך כלל אחרי שכבר יש ילד/ים זה שונה.. וכמובן שכל מקרה לגופו..
בסדר גמורמדברה כעדן.

לא נכנסת לגישה הלכתית כזו או אחרת... (גם מכירה את הדעה הזו)

רק לבוא ממקום שמוקיר את חשיבות הייעוץ והפסיקה הרבנית. בלי זה אין כלום. אין תורה. אין מי שיעזור לנו להכניס את זה לחיינו...

ו... מיציתי את העניין הזה, תודה על הדיון הנעים 

תודה לך גם💕חצילוש
מסכימה איתך לגמריחצילוש
ועם זאת- אני מכירה כמה נשים שמרצון דתי להביא כמה שיותר ילדים, בלי קורלציה לכוחות של האישה, הזוג והמשפחה, הגיעו לקריסה ברמה כזו או אחרת. צפופים שבאים מתוך התאמה, רצון וכוח- ברכה עצומה.. ברור שחס וחלילה לא אדבר או אחשוב נגד זה. דודה שלי ילדה 13 ילדים וגידלה אותם בכוחות גדולים, בנחת, בשמחה ובאהבה, הלוואי עלי רבע מהיכולות הנפשיות והחינוכיות של האישה המדהימה הזאת. השראה. 
טוב שאת רגישה למצבים שלא טוביםמדברה כעדן.

ובהחלט כדאי להדגיש תמיד להיות בהתבוננות אמיתית מה נכון לנו, שזה בעצם רצון ה' האמיתי! (ועל ניסוח כזה או אחר כבר חפרתי בשאר ההודעות...)

אז כמו שהיא כתבה, יש דעות שונותפה לקצת

אצלנו כן יש מי שנוהגים לשאול לגבי מניעה רב גם חודשיים אחרי לידה.

 

אף רב גם לא חווה את בדיקות הטהרה ובכל זאת הם פוסקים לנו בנושא ואומרים לנו כמה פעמים לבדוק ואיך

תגובה מטעהoo
ענין המניעה לא קשור למצווה אלא ליכולת והרצון של האישה, גם מבחינה הלכתית
אז עקרוניתמדברה כעדן.
השאלה שלך סופר במקום וטוב ששאלת אותה.


אמא שלי נחשפת בעבודתה למצב הנשים בלידות והיא תמיד אומרת שחבל שאין מודעות לחשיבות של מנוחה ורווח בין ההריונות. וגם כשמניקים, הורמונלית הגוף לא נותן לעצמו להתחזק כי ההנקה חוקחת המון מהגוף...


בקיצור, אני גם מרגישה בחוסר של מידע ומודעות בנושא...


זה מבורך להביא כמה שיותר ילדים (עקרונית! תמיד צריך לבדוק נקודתית למצבי הנוכחי לכן עכשיו א"א להחליט אפילו לא לעוד חודש אז בטח לא לאחרי הלידה), אבל חשוב להבין שזה "וחי בהם" כלומר בחיות בריאה וטובה. והגוף יכול להתחזק מהריון להריון ולא חלילה להיחלש... וצריך לדעת איך עושים את זה נכון...


בקיצור, אין לי ממש תשובה מלאה, אבל אני כן מרגישה שזו שאלה חשובה ממש! אשרייך! 

מי החליט שoo
׳זה מבורך להביא כמה שיותר ילדים׳?
ככללמדברה כעדן.
 התורה. יש מצווה "אל תנח ידך" שכל עוד יש לך כוחות תמשיך להביא. כעיקרון שאליו שואפים. לא יורדת למעשיות שמשתנה מזוג לזוג... 
איפה יש מצווה כזו? מה המקור שלך?oo
בבקשהמדברה כעדן.
תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - קהלת פרק יא פסוק ו


רשי מוסיף שם שמדובר לא רק בזרע באדמה אלא בתלמידים וילדים. 

רשי כותבoo
׳נשאת אשה בת בנים בילדותך , שא אשה בת בנים בזקנותך׳ לא ללדת כמה שיותר ילדים
זה המשמעות שלמדברה כעדן.
אל תנח ידך. אתה לא יודע מה יהיה עם מה שכבר עשית אז תמשיך לעשות עוד. מבחינת ההשתדלות שחלה עליך. 
זו הפרשנות שלךoo
צודקת שלא כתבתימדברה כעדן.

למדתי את זה בהדרכת כלות... מפי הרבנים. 

 

גם רב צריך מקור למצווהoo
אם אין מקור כזה אין מצווה כזו, זה מקסימום הנהגה של רב מסוים, לא קשור למצווה ולא קשור לאנשים שהוא לא הרב שלהם.
זה המקורמדברה כעדן.

ויש עוד מקורות שאני לא זוכרת. אבל לי זה מרגיש מספיק מובן את גודל ההשתדלות. *לא מתייחסת לפן מעשי של זוג*

 

הרבנים הם התורה, הם לא טור דעה בעיתון שאפשר לומר מעניין אבל אני חושב אחרת... הם מבינים את התורה הרבה יותר ממני... בגלל שהם הוגים בה כל היום.

התורה.. כמובן שהכל ביחס לכוחות ולמסוגלותחצילוש
הפיזית, הנפשית, המשפחתית.. יש מי שכמה שיותר בשבילה זה 4, ויש מי ש 12.. אנחנו צריכים לעבוד את ה' לפי נק' הבחירה אישית שלנו שמדוייקת לנו בעולם הזה, לא לפי הכוחות של אחרים.. יש גם מצווה ללמוד כמה שיותר תורה.. האם זה אומר שכולם צריכים להיות אברכים? ממש לא..
יש לך מקור?oo
למצוות ילודה? "פרו ורבו ומלאו את הארץ"חצילוש
זה לא אומרoo
שמבורך ללדת כמה שיותר ילדים. זה אומר שיש מצווה ללדת ילדים, אין התייחסות לכמות.
אחפש לךחצילוש
והנה רשיoo

על פרו ורבו:

׳שהאיש שדרכו לִיכְבֹּש מצֻוה על פריה ורביה , ולא האשה׳ האישה לא מצווה על המצווה הזו, אפילו לא על הילד הראשון

הנה שתי תשובות. אחת לגבי פרטי ההלכהחצילוש

מהאתר של הרב יצחק גינזבורג, ואחת של הרב אודי רט, שמתייחסת לכוחות, והתחברתי אליה..


מכון גל עיני


https://puah.org.il/shut/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%99-%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%94/


איפה יש פהoo
התייחסות לכמה שיותר ילדים? יש רק התייחסות ללידת ילדים באופן כללי, לא כמה שיותר
מצטרפת. לא מצאתי פה הרחבההמקורית

אשמח אם יש למישהי מקור אחר יותר מפורט

את הקישור הראשון לא הצלחתי לפתוח


בנוסף, ראיתי לא מזמן שבקרב יהדות אשכנז למשל, ילודה גבוהה היא משהו חדש של כמה עשורים.

זה פירוש שמקובל על כולם?

תראי, לפני כמה עשורים, הרבה ילדיםחצילוש
לא הגיעו לגיל 5.. ככה שאני לא בטוחה בזה כ"כ כראייה..
מדובר בנתונים שנאספו פה, בארץ ישראלהמקורית
אשכנזיה מכל 4 צדדיםשבעבום
כל הסבים והסבתות שלי באים ממשפחות באירופה של 7-11 ילדים. הם והאחים שלהם ששרדו לא ילדו יותר משניים שלושה ילדים. נראה לי שלא צריך להרחיב יותר מדי מה הסיבה לכך וממה נובע ההבדל בין יהדות המזרח ליהדות אשכנז
לא לכך התכוונתיהמקוריתאחרונה

אלא למשפחות שגרו פה בארץ

ועל שינוי של דור מאז הייתה השואה בערך, שזה 25 שנה

אם אמצא עת המקור אביא אותו

לא יהיה מקורoo
אין מצווה כזו. מצוות והלכות כתובים באופן מפורש בספרים ולא בע״פ בפרשנות מעורפלת.
לגביסליל

עניין ילדים ומצווה.


יש מצוות פרו ורבו - שזה בן ובת, או שתי בנות ושני בנים. תלוי בדעה


ויש מצווה נוספת שנקראת "לערב", מהפסוק "לערב אל תנח ידך" שהיא מתייחסת למצווה להוסיף ללדת ילדים גם לאחר קיום מצוות פרו ורבו.


מכאן יש המון דיונים מתי חובה לקיים את המצוות האלו, באיזה מצב, האם זה משהו כללי או פרטי, האם זו קביעת דרך או ממש חובה. בקיצור, המון דיונים, עוד בגמרא ועד היום הדיונים ההלכתיים ממשיכים.


אז להגיד שזה לא משהו הלכתי, זה פשוט לא נכון.

אפשר גם לדון האם זו שאלה הלכתית.

אבל רוב הפוסקים בוודאי מתייחסים לזה כסוגיה הלכתית, ובהתאם לכך דנים בגדרים השונים של המצווה וההשלכה על מניעת הריון. אז זה ממש לא מופרך שזה אכן משהו הלכתי

ההתיחסות שלי הייתהoo
לקביעה שזה מבורך ללדת כמה שיותר ילדים, גם פרו ורבו וגם אל תנח, לא מתייחס לכמה שיותר ילדים, זו פרשנות על פרשנות. לכן לא רואה פה מקור למצווה, אלא פרשנות בלבד להפעלת נשים ללדת.
זו לא פרשנותסליל

שלי.

אלו דיונים בגמרא.

יכול להיות שיש דעות שונות

אבל זה ממש לא דעה מופרכת כמו שאת מנסה להציג.


בדיוק..תודה!אמא לאוצר❤
יש לך מקור כתוב?oo
אני אצליח לקרוא כל דבר כתוב, גם בארמית
..ילדה של אבא

הרמב"ם (הל' אישות טו, טז): "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".

 

מתוך התשובה המלאה של הרב מלמד:.https://www.yeshiva.org.il/midrash/7845

לא יבטלoo
זה לא להביא כמה שיותר, אלא שיש ענין להביא ילד גם אחרי בן ובת.


תראי איך הוא מצמיד את ׳לא יבטל׳ ל׳כל זמן שיש בו כוח׳ כי ׳לא יבטל׳ לא עומד בפני עצמו. זו הפרשנות שלי.


אבל אם היתה כזו מצווה כמה שיותר, היה כתוב זאת, כמו בהגדה ׳כל המרבה לספר׳

את שמה לב שמביאים לך מקורמתנות-קטנות

את מפרשת אותו איך שבא לך

וכשמביאים לך פרשנויות של חזל את מבטלת אותם כי הם פרשנות

לא הבנתיoo
איפה הפרשנות של חזל? את קוראת לרב מלמד חזל?
היא התכוונה לדברי הרמב"םחצילוש
נוoo
ומה הוא כותב? להביא כמה שיותר? לא. הוא כותב בשפה ברורה ופשוטה, אם משהו מפרש את דבריו לכמות ילדים, זו פרשנות ולא דבריו של הרמבם
כן. הוא כותב לא להפסיק להביא ילדיםפה לקצת
כל זמן שיש כח.


את מפרשת איך שנח לך...

"שלא יבטל מלפרות ולרבותחצילוש
כל זמן שיש בו כוח"- נשמע די ברור.. ללדת כל עוד זה אפשרי עבורו. כל עוד יש בו כוח.
ואםoo
אין לו כוח, אז אין מצווה ללדת, זה כתוב באותו משפט.


אז אין מצווה ללדת כמה שיותר, אלא מצווה ללדת כמה שיש כוח, זה שני דברים שונים לגמרי.

כמה שיותר, כל עוד יש כחהמקורית
כך משתמע בעיניי
גם בעיני..חצילוש
איפהoo
את רואה כמה שיותר?
שלא יבטלהמקורית

זה אומר עשה

אבלoo
איפה הכמות? הוא מתנה עשיה בכוח, אומר שנפש זה עולם, לא כותב כמה שיותר.
כמה שיותר זה ביטוי יחסימדברה כעדן.

כל אחד ביחס לעצמו לכן לא כתוב מספר.

כל עוד אתה מרגיש שאתה יכול, הבא עוד ילד. זה בדיוק הדיוק שאנחנו נדרשות לעשות אחרי כל לידה... מרגישות שאנחנו עוד לא מסוגלות, ונדרשות לחשוב מתי אנחנו כן יכולות. 

לאoo
הוא לא אומר לחשוב מתי מסוגלים, אלא ללדת רק אם יש כוח.


ואז עושים פרשנות מתי הרגע שבו נגמר ה׳אין כוח׳

אין כמות כי זה כפי הכחהמקורית

אבל לא לבטל אומר לא לבטל. לא רואה דרך אחרת לפרש את זה. וככה פירשו את זה חכמים

אני לא מצליחה להבין את ההבדללהשתמח
'כמה שיש כוח' או 'כמה שיותר כל עוד יש כוח'. מה ההבדל?
הראשוןoo

נותן התניה בלבד, השני דוחף לעבר היותר.

כשדוחפים לעבר משהו, זה יכול לבוא על חשבון שיקול דעת נקי.

אבל לא דוחפים!חצילוש
אומרים שיש לזה ערך, בהתחשב בכוחות.. "כל המוסיף נפש אחת מישראל.."- משמע שריבוי ילודה בהתאם לכוחות הוא דבר חיובי.. זו אנלוגיה די פשוטה מהכתוב..
נכוןoo
הכתוב לא דוחף, חלק מהפרשנים כן.
אגבoo
דבריו הרמבם מדהימים וצריכים להאמר בצורה ברורה ומפורשת לכל אישה לפני נישואיה ׳כל זמן שיש בו כוח׳ כמה חשוב להתייחס לענין הכוח, הנה הרמבם חשב שזה מספיק חשוב כדי לציין זאת במפורש ולא להשאיר מקום לפרשנות.
אני מסכימה בהחלטחצילוש
אבל הוא מדגיש בפירוש שכל נפש נוספת היא עולם ומלואו וזו מצווה מדברי סופרים.. זה ברור מהכתוב..
אין לנו התנגדות לעניין הכחמתנות-קטנות

וברור שבכללי כתוב 'וחי בהם' אז בושאי שגם מצוות הבאת ילדים היא לשם חיים

גם לאמא

וברור שאם לאמא אין כוחות בגוף או בנפש מכל סיבה -זה נכון ומבורך להיות קושובים לכוחות


אף אחת פה לא מתנגדת ליכולת למנוע כשזה נכון לאישה ולאיש


אבל לא צריך בגלל זה לפ

בטל את הפשט הדי ברור של דברי הרמבם בדבר הברכה של ילדים


וחוץ מזה שבעיני הדיון הוא לא העניין


בכנות

אם את למה עם הבחירה שלך להביא את כמות הילדים שבורכת בהם

ואת קושובה לעצמך וכוחותיך


אין צורך להתנגד לרעיון שלהביא עוד נשמות זה ברכה וזכות


לכל אחד יש את הזכויות שלו

לפי השליחות המיוחדת שלו ואין למדוד ולהשוות

כל אחד מיוחד ומבורך בזכויות שלו

יש לך אמהות מקסימה ודרך חינוך מיוחדת  ובטוחה עשעוד הרבה ברכות וזה השליחות שלך וזה מהמם ואשריך.


כמו שיש מישהי שהשליחות והזכות שלה זה להביא הרבה ילדים, וזה מדויק לה ומבורך.


אין צורך להתנגד לרעיון

במהות

או לבטל את מצווה שבו.



לאoo
מתנגדת להבאת ילדים, אלא לאמירה שמבורך להביא כמה שיותר.


כי זה לא כתוב בשום מקום, זו שטיפת מוח שנעשת לנשים דתיות וזה הרבה פעמים ההפך מברכה.

אני לא מסכימההמקורית

יש מקור ברור שמדבר על זה מחז"ל, והתורה שבעל פה היא תורה. לא פחות.


זה שלחלק מהנשים זה לא מתאים לא לבטל כי זה לא כפי הכח, זה כשלעצמו קיום של דברי חזל, וב"ה לא מכריחים אישה ללדת ולהרות. היא צריכה להיות מודעת לזה רק.

אם נחזור לשרשור שהיה פה מזמן - יש לחץ חברתי, כן.

האם חזל רצו לעשות 'שטיפת מח' חלילה? אני מוחה נחרצות כנגד האמירה.

לאoo
כתבתי שטיפת מוח על דברי הרמבם, אלא על פרשנויות על דבריו ועל דברים אחרים הדוחפים נשים ללדת הרבה ילדים.
זהסליל

שמשתמשים בדברי חז"ל או בתורה כדי להציג לאנשים דרך אחת מסוימת, זה לא חדש.


הבעיה היא לא במקור כזה או אחר, הבעיה היא באופן השימוש במקורות בצורה שטוחה, הבאה של חלקי ציטוטים ומקורות, רק לפי מה שמסתדר ומתאים, וחוסר חינוך אנשים ליכולת לפתוח בעצמם ספר וללמוד, אלא פשוט לקבל את הדברים כפשוטם בלי להסתכל על התמונה הרחבה.


וזה נכון אגב, לשני הצדדים. לכן אני כל כך מתנגדת לדיון כאן. כי הוא עושה בדיוק את אותו הדבר.

לוקח מקור אחד, או פסוק, או ציטוט, ומנסה להעמיד עליו תפיסה שלמה ולהוכיח שהיא קיימת או לא.

זו שיטה רעה בעיניי, לא משנה מאיזה כיוון היא מגיעה

אניoo
מסכימה איתך בעיקרון.


אבל זה צרם לי המשפט ׳כמה שיותר׳ שהייתי צריכה לדון בזה, להביא את הצד שאין לזה משהו כתוב, כמו הלכות ומצוות.


זה הזכיר לי את החינוך שקיבלתי בבית יעקב ואת הפרשנויות המשלים והנמשלים שמזיזים הצידה כל הגיון ודוחפים את המסר הנחרץ, שהוא איננו נחרץ כלל ואולי גם לא נכון.

נקודת הפתיחההמקורית

המחשבתית שלנו שונה, כי את ואני לא קוראות אותו דבר את דברי הרמב"ם

ולכן ככל הנראה לא נגיע להסכמה וזה בסדר.


לזכות ללדים זה מבורך, כן. זו תורה אלוקית, לא של בני אדם, וברור לי שיש דברים שנשגבים מבינתנו. או שקשה לנו להשלים איתם, בין אם כי מדובר בקושי אישי שלנו שמשליך, או בגלל קו מחשבה,לא משנה .


זה די לא שנוי במחלוקת לדעתי. אבל ברור שזה לא לכולם.

אני דווקא בתור אחת שנגמר לה הכח, מצאתי בדברים האלה כח.

פעם ראשונה שאני נתקלת במקור שנתן גושפנקא לשני הצדדים.




גםoo
אני לא הכרתי את דברי הרמבם.


כשבעלי שאל רב לפני הרבה שנים על מניעה, הוא אמר לו שאישה שלא רוצה להכנס להריון לא צריכה, לא משנה כמה זמן, גם לנצח.


אולי הסתמך על המקור הזה, אולי יש מקורות נוספים דומים.

עיני זה פשוט חוסר בטחון בדרך שלךמתנות-קטנות

אם את מבטלת דברי חכמים כמו הרמבם

כי זה נראה לך שטיפת מח


ומה הבעיה  להודות שזה מבורך


זה לא מחייב אף אחת להביא ילדים ללא הקשבה לכוחותיה

וזה לא דטיפת מח


גם לומר שזה כל כך מסוכן להביא ילדים זה שטיפת מח אגב

לאoo
בטלתי דבריו של הרמבם, אלא פרשנויות שעושים על דבריו.


במציאות זה הרבה פעמים לא מבורך, אני מכירה מספיק מקרים מקרוב.


יש נשים שמביאות ילדים בחוסר ברירה, לא צריך לעצום עיניים.


מי כתב מסוכן להביא ילדים? כדאי לדייק שמגיבים.

אוקיי יש נשים כאלה.ויש גם אחרותמתנות-קטנות

שמביאות הרבה ילדים ומאושרות ושמחות בכך


ואגב אני אישית גדלתי בחינוך חילוני ולא שטפו לי את המח והבחירה שלי היא לגמרי עצמאית...מרצוני החופשי

ואפילו לא ממקור הלכתי כלשהו.


ויש גם כאלה ולדעתי אפילו יותר.


אז מה?

יש הכל מהכל בעולם

יש נשואים מבורכים ויש נשואים שכשלו ושהיו כאב לב


אז להכריז שזה לא מבורך להתחתן כי יש כאלה שלא עובד להם


ובילדים זה גם לא עניין של הצלחה או כשלון


כל ילד הוא ברכה

וכל אחד שיבחר כמה שנכון לו


יש כאלה שהבחירה שלהן אולי מושפעת מדי מהבחוץ או מחינוך שקבלו?

זה עבודה שלהן עם עצמן לזהו מה נכון להן ומה לא


לא צריך לבטל את הברכה שבדבר בגלל זה.

אפשר לעודד חשיבה עצמאית והקשבה לכוחות

נישואיםoo
מוצלחים הם מבורכים, נישואים כושלים אינם מבורכים.


להביא ילדים כפי הכוח זה מבורך, להביא ילדים ללא כוח זה לא מבורך, גם אם זה הרבה ילדים.


הכמות לא גורמת לזה להיות מבורך, אלא הכוח, כמו שכתב הרמבם.

כן, יש ליסליל

הדברים שהביאו כאן של הרב מלמד, הם התחלה טובה למקורות. מהמשנה והגמרא, ואז לעבור לראשונים (שלא בהכרח מובאים שם).

אבל אני קצת מתנגדת לדרך הדיון ההלכתית הזו בפורום.

זו סוגייה שרבנים כתבו עליה במשך דורות. ולהתחיל לדון בזה בפורום, זה מצמצם את ההלכה ואת דרך הדיון ההלכתית.

כי בעיניי דיון הלכתי הוא חסר אם לוקחים רק מקור אחד ומתייחסים רק אליו.

בשביל באמת ללמוד, צריך להסתכל על כלל המקורות, ומתוך זה להבין.

 

כל זה לא סותר את זה שעקרונית אנחנו כנראה מסכימות מבחינה פרקטית לגבי הבחירה לגודל המשפחה.

 

אבל מפריעה לי האמירה העקרונית שלך שמבטלת את זה שזה עניין הלכתי בכלל

יפה סליל מסכימה איתךחצילוש
אםoo
כותבים משפט שבעיניי מוטעה, בצורה נחרצת, הגיוני בעיניי לבקש מקורות, לא כדי לבדוק את הענין ההלכתי, אלא העקרוני, האם יש בסיס למה שנכתב.


עניתי למעלה למה דברי הרמבם אינם מקור למה שנכתב על להרבות כמה שיותר.

מזדהה עם דברייךמדברה כעדן.
לא מצליחה להבין דבר אחדאמאשוני

לא חלילה אישית נגדך,

אבל העיקרון שאם ה' חושב שזה לא יהיה לי טוב ומדוייק אז הוא ימנע ממני את ההריון, מאיפה התפיסה הזאת באה?

לפי העיקרון הזה לא היו צריכים להיות בעולם ילדים להורים ללא מסוגלות לגדל אותם.

לצערנו אנחנו רואים שזה ממש לא המצב ויש הורים שבוודאות לא מסוגלים לגדל את הילדים שנולדו להם (אל הם נולדים בכלל במסגרת משפחתית..)

אז מה זה אומר?

ברור שלכל תינוק שנולד יש תפקיד בעולם ויש סיבה שהוא הגיע להורים שילדו אותו,

אבל האם זה אומר שזה מה שהיה מדוייק להורים שלו? ברור שלא.

ה' ברא בעולמנו פתרונות ונתן לנו את הבינה להחליט מה לעשות איתם. יש לנו הדרכה גם על חובת ההשתדלות.

אולי ה' מצפה מהדור שלנו להפעיל שיקול דעת ולקחת את האחריות להחליט מתי מתאים ומתי לא?

אולי..

מה יהיה בפועל יכול להיות מיליון תרחישים. רק לגבי התיאוריה הזאת לא ברור לי איך היא הושרשה..

פעם לא היה אמצעי מניעה יעילים אבל הייתה תמותה גבוהה.


היום הרפואה מביאה פתרון למצבים בריאותיים אבל גם לתכנון ילודה. מי אמר שצריך להשתמש רק בכלי אחד ושהם לא משלימים אחד את השני?


ודבר נוסף, מעבר לבריאות הפיזית גם חשוב מאוד בריאות נפשית ונכונות לאתגר של גידול ילדים צפופים *משני ההורים*

נכון שההריון מתרחש בתוכך אבל בסוף יש פה אבא שצריך להיות שלם לחלוטין עם ההחלטה.

אז מציעה לך להתייחס לרצון שלו בדיוק כמו לרצון שלך ולא לנסות להפעיל לחץ שכנוע. (לא אומרת שאת עושה את זה, רק אומרת לשים לב לא להגיע למקום הזה שמרגיש שההחלטה היא יותר שלך ושהדעה שלו היא כעין המלצה)

לגמרי.. ^^ חשוב מאודיערת דבש
מנסה לענות למה אני מתכוונת כשאומרת את זהפה לקצת

מבחינתי, כל מה שקורה לי בסוף הוא מהקב"ה.

לא משנה מה אעשה, בסוף הוא מחליט מה יהיה.

לזה אני מתכוונת.


זה לא אומר שאני לא אעשה השתדלות, בטח שאעשה השתדלות. חייב!

אבל מה תהיה התוצאה של ההשתדלות זה לא באמת בידיים שלי.

יכול להיות שמישהי תחליט למנוע ובכל זאת תכנס להיריון, ויכול להיות שמישהי תחליט לא למנוע ובכל זאת לא תכנס להיריון שנתיים.

אז את ההשתדלות שלה היא עשתה אבל בסוף מה שקרה הוא כנראה ההכי טוב בשבילה, גם אם כרגע היא לא מבינה למה.


ואת האמונה שהכל לטובה אני מחזקת בעצמי כל הזמן, אני לא מצליחה באמת לחיות את זה כל הזמן אבל מאוד משתדלת גם בהשתדלות שלי להשאיר מקום לקב"ה ולסמוך עליו שהתוצאה תהיה לטובתי.

זה בוודאי נכון מה שכתבתאמאשוני

אבל זה לא מה שהפותחת כתבה.

היא אמרה שהיא לא רוצה למנוע והמחשבה היא שאם זה לא יהיה נכון לה להיכנס להריון, אז ה' ימנע ממנה את ההריון עד הזמן המתאים.

זה נקרא לעשות השתדלות?

כי את כותבת שחייבים לעשות השתדלות, אז אם מישהי חושבת שזה לא נכון לה להיכנס להריון, היא צריכה לעשות השתדלות ולמנוע, לא?

כן.פה לקצת

גם אני כשלא מנעתי זה היה אחרי מחשבה והחלטה שאני לא רוצה למנוע ובתוספת הידיעה שאם היריון לא יהיה הדבר המתאים לי כרגע אז הוא פשוט לא יגיע.

בסוף אני מאמינה שה' עושה מה שהכי טוב בשבילי אז אם הכי טוב בשבילי שלא יהיה היריון הוא ידאג שהוא לא יגיע אפילו שלא מונעת.


זה כמובן אם הרצון לא למנוע הוא אחרי מחשבה והחלטה שהיריון עכשיו זה דבר שטוב ורצוי מבחינתם כרגע.

אם הכוונה שלה היא שגם אם הם לא מסוגלים לעוד היריון חודשיים אחרי הלידה הם לא ימנעו מתוך מחשבה שה' יראה שהם לא מסוגלים וימנע להם אז זאת לא השתדלות ולא הדבר הנכון בעיניי. ברור שבמקרה כזה הצעד הנכון הוא לעשות פעולה אקטיבית למניעה ולא לסמוך על הנס.

אבחון קשב וריכוז לקראת גיל 40קנקן שבור

מישהי יודעת להגיד לי מניסיון איך זה עובד? אל מי צריך לפנות?

בכללי בשביל לטפל בקשב וריכוז חייב טיפול תרופתי או שיש עוד דרכים?

אשמח לכל מיגע

תודה

פסיכיאטר/ נורולג בעיקרוןהמקורית

פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת. לפעמים זה "מתחפש" לקשב וריכוז וזה משו אחר כי הסימפטומים דומים

איך מתחילים? מקבלים הפניה מרופא משפחה?קנקן שבור

רופא משפחה לא יכול לתת אבחון/מרשמים?

סליחה על הבורות..

אני פניתי לנוירולוג (בתור בגיר)שושנושי

המליץ על מוקסו אבל לא התנה את הביצוע בקבלת טיפול תרופתי.

מפה לשם מתגלגלים בסוגי תרופות ומינונים.

תחשבי לפני הפגישה טוב טוב מה חשוב לך ועל מה לא מוכנה לוותר.

את מוכנה לוותר על תיאבון? מוכנה לוותר על שעות שינה? רוצה רק להתרכז או גם לקבל תמריץ?

מפריע לך משהו ממכר?

לפי התשובה לכל אחת מהתופעות לוואי, הרופא יוכל לכוון לכדור הנכון.

עוד משהו - אם יש רקע של הפרעות נפשיות, כדאי להגיע עם שם ההפרעה וקרבה. יש תרופות שעלולות להעלות את הסיכון להתפרצות אצל בני משפחה.

מה זה מוקסו? תרופה?קנקן שבור

תודה על התגובה

אין רקע נפשי משפחתי ידוע

יש בעיקר תסכול על חוסר ריכוז בעבודה וחוסר התמדה במשימות

הסיבות שלך הן בדיוק הסיבות שבגללן אני פניתישושנושי

מוקסו זה מבחן. ילדים מקבלים דרך הקופה. מבוגרים צריכים לשלם פרטי, עולה כמה מאות.

בלאומית נותנים דיי בקלות בלי מבחן. רק על סמך שאלון של הרופא.

עברתי לאחרונה קופה, במאוחדת - הם לא עושים בעיות, קיבלתי מרשם לשלושה חודשים אבל הרופא המליץ לעשות את המבחן.

לא יודעת אם יש התניה לקבלת מרשמים נוספים עד ביצוע המבחן.

אחרי הכלשושנושי

ניסיתי כמה כדורים ומינונים שונים. לאחרונה, אני מעדיפה למצוא את הכלים להתרכז ולא לסמוך על הכדור.

כל פעם שלוקחת את הכדור יש תחושה מוזרה אחרת.

גם אחרי שמצאתי את הכדור "המושלם", עדיין - לא יודעת. לא סגורה על זה.

הכדור עוזר לי, מאוד! אבל משהו מרגיש אחרת.

ממש מקווה למצוא את הכלים להתמודד עם הקושי בלי כדור.

וואו תודה ממש על התגובה המפורטת, שואלת עודקנקן שבור

יש כלים להתמודד בלי תרופה?

(יש מחלה כרונית ברקע, יציבה והכל, אבל עם טיפול תרופתי יומי, לכן יש איזה רצון, אולי ילדותי, לא להוסיף עוד כדור...)

אני גם במאוחדת, להתחיל ברופא משפחה? לבקש לעשות את המבחן?

תקבעי מייד תור לנוירולוגשושנושי

לא יודעת אם רופא משפחה יכו להביא הפניה למבחן, תנסי אולי באמצעות פנייה דיגיטלית.

לגבי התמודדות בלי תרופה - אני מאמינה שבתור בגירה זה אפשרי. עם הרבה עבודה עצמית.

להקפיד לסיים מטלה, ורק סיום לעבור למטלה אחרת.

אם בטעות עוברת, אני מחזירה את עצמי בכח למה שעשיתי..

יש טיפול קוגפאן למבוגרים. לא מכירה מקרובשיפור

תודה אנסה לברר, אם מישהי מכירה אשמח להחכיםקנקן שבור

אם את כן חושבת לקחת תרופהיראת גאולה

ואת לוקחת כדור קבוע, יכול להיות שעדיף ללכת לפסיכיאטר להתאמת תרופה, הם יותר מבינים בהתאמה תרופתית.

תלוי כמובן בסוג הכדור וכו', אבל זה נתון שלהבנתי הקטנה כדאי לקחת בחשבון אם מדברים על תרופה.

בנוסף, ממליצה על הפודקאסט 'נכנסים לפוקוס' של שיפי פרידמן.

תודה, אבדוק. מה הפודקאסט הזה? במה הוא יכול לסייעקנקן שבור

הוא נותן טיפים, שיטות, איך להתמודד?

אני כבר לא ממש זוכרתיראת גאולה

הוא עוסק בקשב וריכוז.

אבל הוא נתן לי הרבה מידע וסידר לי מידע, מה שרופאים לא מדברים / מפרטים.

תסתכלי על הכותרות שלה, נשמע לי שזה בדיוק מה שאת מחפשת.

יש כל מיני אפשרויותעל הניסים

יש קוגפאן, יש אימון קשב.

לדעתי יכול להיות מאוד יעיל. אולי תרצי לקחת כדור פעם ב, במקרים דחופים, ובשאר הזמן ללמוד לנהל את הפרעת הקשב.

בכל מקרה בשביל קוגפאן חייבים אבחנה רשמית של קשב, והגיוני שגם בשביל אימון קשב.

מוקסו מאוד לא מדויק, במיוחד לאנשים שעובדים קבוע במטארקו

גם לילדים?פרח חדש

שואלת כי יש לי תור השבוע לאחד הילדים

כן.טארקו

בישראל זה מאוד מקובל לאבחן ככה

אבל זה אבחון מאוד מוטה

ומאוד בעייתי לאנשים(ילדים/מבוגרים) שמורגלים במסכים או לחלופין מאוד לא חשופים למסכים.

אני לא רוצה להטעות אבל ממליצה לגשת לקרוא מחקרים בעניין.

בעיקרון כבר לא כ"כ מקובל לאבחן ככהעל הניסים

אבל יש עדיין רופאים שמשתמשים בזה. הבינו שזה לא כ"כ אמין.

הבן שלי מאובחןפרח חדש

אבל לוקח תרופה וטוען שלא עוזרת לו בכלל

אז הרופאת ילדים שמתמחה בקשב שלחה למוקסו לעשות פעם בלי תרופה ופעם עם תרופה ולראות מה קורה..

זה קצת מוזר לשלוח למוקסו בשביל זה..טארקו

ולא לתת לו להתנסות בכללי בחיים בתרופה אחרת כי כנראה התרופה שהוא לוקח לא מתאימה לו והוא צריך לנסות אחרת, מינונים אחרים וכו עד שיגיע למה שהכי מתאים לו..

ניסינו מלא סוגים...פרח חדש

ומינונים?טארקו

אולי באמת זו דרך שתשפוך אור. לא יודעת.

לי נראה שזה לא ייתן הרבה מידע..

ניסינו באמת הרבהפרח חדש

וכל מיני טריקים

אני כבר לא בטוחה שזה קשב וריכוז..

(נפנפי את השאלה אם זה לא מתאים)טארקו

הייתם גם אצל פסיכיאטר/נוירולוג התפתחותי או רק אצל רופאת ילדים מומחית קשב?

ההתמחות הזו זה דבר מדהים שקרה בעולם

ומציל במקרי קש"ר "רגילים"

אבל במקרים מורכבים יותר לפעמים צריך מישהו שיש לו היכרות עמוקה יותר עם העולם הנוירולוגי-פסיכיאטרי כדי להבין טוב יותר את התמונה הרחבה.

דווקא נשמע לי הגיונייראת גאולהאחרונה

זו דרך מדידה לראות האם קיימת השפעה לתרופה.

כן תקראיבשורות משמחות

את הספרים של דר שירלי הרשקו

היא מסבירה יפה וטוב את העניין ומציעה תרגילים לביצוע כמו כן גם מאבחנת ומטפלת

אולי יש פה מישהי שהתנסו ביעוץ פיננסי?אונמר

אני רוצה לעבור איזשהו תהליך,

שנבין איך להתנהל נכון עם הכסף.

גם להשקיע וגם לא לבזבז.

אנחנו במצב סבבה אבל לא משקיעים וחבל לי.

דיברתי עם מישהו בשם 'אושר פיננסים

נתנו לי הצעה של ליווי של 4 חודשים מלא כולל הכל, בעלות של 8900.

הגיוני?

אולי מישהי התנסתה בליווי של פעמונים או מקימי יודעת להגיד לי מה הם מציעים?

כן חשוב לי שיהיה רציני ומומחה.

ממש תודה ♥️

לא מכירהאמאשוני

אבל על פניו נשמע לי ממש מוגזם.

כל הידע קיים, זה בסדר לרצות ליווי, אבל המחיר נשמע לי ממש מופקע.

ולא יודעת למה צריך 4 חודשים לתוכנית.

אם זה המחירים אז אפיק השקעה טוב זה ללמד קורס כזה 😄

תאמת שחשבתי על זה חחאונמר

שאם אתם באים ללמד אותי לא ליפול בפח של אנשי מכירות ולנהל את הכסף שלי,

קצת מוגזם לבקש ממני כל כך הרבה עם הסבר של 'רנחנו גם ככה הסדר לך את האיזון הכלכלי פלוס ככה שזה ישמע בפנים ההוצאה הזו'

הלווו בדיוק מאנשים כאלה אתם אמורים להזהיר אותי חח

לנו הציעו בזום ב700₪ לפני מע''מסוף טוב

בינתיים לא המשכנו עם זה

מענין. מה כוללת ההצעה? ומי זה?אונמר

אפשר באישי כמובן...

אפשר ללמוד על השקעות דרך יוטיובנעמי28

אבל ענייני כסף הרבה פעמים מגיעים עם מטען נפשי ולכן דוחים אותם.

אם את מרגישה שרק לווי יעזור לכם, לטווח הארוך זה משתלם (אולי תעשי השוואת מחירים בין ליווים שונים)

אם את מרגישה שרק הידע חסר לך, הכל קיים ובחינם.

אני מתבלבלת ברשתאונמר

אין לי מטען רגשי מוגזם דווקא, ואני ברוגע על זה.

נטו רוצים לדעת שאנחנו עושים נכון

וברשת יש כל כך הרבה שעות....

מקימי ופעמונים זה שונהאן#שרלי

במקימי כל המלווים עובדים בזה, כולם בעלי מומחיות בתחום. ופוגשים כל שבוע עשרות משפחות

בפעמונים המלווים הם מתנדבים שכל אחד מלווה משפחות בודדות.

בכללי ממליצה על מקימי

אבדוק עם מקימי באמתאונמר

יודעת בערך להגיד לי מה הם מציעים? איזה סוג של עזרה?

לא ניסיתישלומית.

אבל מכירה מישהו בשם שחר וולף ששמעתי שהוא תותח, לא יודעת כמה לוקח.

והמחיר נשמע ממש מוגזם

תודה 🩷אונמר

לא מכירה אותםפרח פורח

ממליצה על הדס +972 54-771-2858

גרה בעלי מקבלת גם בזום, לוקחת סכום משמעותית פחות. מקצועית מאד.

גם אם לא יסתדר איתה תעשו סקר שוק ותדייקו מה אתם מחפשים.

אם חסר בעיקר ידע - הכל קיים בגוגל.

חסר אומץ לעשות פעולות אז יכול להיות שמספר פגישות בודדות יספיקו.

תלוי בכם.

תודה 🩷אונמר

אני רקמדברה כעדן.

אם יש לכם כסף מהמילואים, זה קביל לקבל על יעוץ כלכלי... ויש לי המלצה בפרטי בשמחה...

אשמח להמלצה בפרטי..אונמר

עשינו ליווי אצל ברקשאלה גנים

ברק השקעות

מכירה?

עלה סכום דומה אבל זה היה שני מסלולי ייעוץ, גם כלכלי וגם פיננסי

אז לדעתי רק כלכלי אמור לעלות פחות...

הם חֵברה ממש רצינית ומוּכרת

בהצלחה!!

מחזקת אתכם לעשות את זה

עשינו את זה אחרי הרבה שנות נישואין והצטערתי על כל שנה שפספסנו...

לא מכירה, לא יודעת גם מה ההבדל בין כלכלי לפיננסיאונמר

חח

מה זה אומר שני מסלולים? שאת בוחרת אחד מהם? או שעושה את שניהם?

ואיך הם עזרו לכם? מה התהליך בערך מכיל?

תודה 🩷

אפשר לבחור אחד מהם או שניהםשאלה גנים

אחד קשור יותר למה שאת אמרת, התנהלות כלכלית נכונה

השני קשור לפנסיה (כתבתי בטעות פיננסי חחח התכוונתי פנסיוני)

תכלס לא עזר לנו הכלכלי כי בעבר כבר עשינו ליווי אז הם גילו שאנחנו עושים הכל כבר כמו שצריך... זה היה סתם מיותר שלקחנו את הליווי הזה (חשבתי שיהיה להם מה לחדש לנו)

בפועל התהליך שעשינו כבר כלל פגישה לפני, תוך כדי ולסיום התהליך. עם הכוונה שמתאימה להכנסות וההוצאות שלנו.

פשוט להתנהל נכון עם פקמים וזה...

תהליך מאוד דורש ומאתגר (עד היום) אבל חשוב מאוד מאוד

יעוץ פנסיוני זה משהו אחרמדברה כעדן.

זה לא מה שהפותחת שאלה

תודה לכולם ממש 🩷אונמר

אנסה לבדוק עם מקימי גם.

פעמונים אני מבינה שזה מתנדבים אז פחות יתאים לי.

באינטרנט לא מספיק הצלחתי להתמצא במה לחפש ואיפה ואיך. יש כל כך הרבה דעות.

כן מבינה שזה כסף לפח לשלם כל כך הרבה, ושאין שם איזה מכרה ידע סמוי ששמור רק להם.

הענין הוא שאני לא מחפשת מישהי שתתן לי רשימה של הוצאות הכנסות ואיך לסדר.

אני כן מחפשת משהו מעבר לזה, שיתנו לי מעקב יותר צמוד וחוות דעת יותר אישית. מישהו מקצועי שיעבור איתנו ויגיד אם תקין או לא ומה כן כדאי לעשות עם הכסף שנשאר בצד, וכמה הגיוני שנשים בצד כל חודש ביחס להכנסות הוצאות שלנו.

מרגישה שלבד אנחנו או נוציא קצת מידי וחבל או נוציא הרבה מידי ונצטמצם.

אם יש למישהי עוד איך לעזור אשמח 🩷

אני מלווה בפעמוניםאנונימית בהו"ל

ואני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להגיד לכם אם אתם מוציאים מעט מדי או יותר מדי.

זה ממש שיקולים ספציפיים שלכם.

אני אקח כדוגמא את הנושא של תרומות- ראיתי משפחות שאמרו שהם בכזו מצוקה, אז כרגע לא תורמים כלום, ומשפחות שאמרו שרק בזכות הצדקה מגיע להן השפע ולמרות הקשיים הכלכליים תרמו מעל למעשר.

מי צודק???

שניהם.

איש מקצוע כן יכול להגיד האם כמות הכסף לחסכון תואמת את המטרות שלשמן החסכון מיועד (אם זה לפנסיה שלכם, לקניית בית, לחתונות של הילדים...). הוא כן יכול להעריך כמה כסף תצטרכו לפי הנתונים שלכם ומה שאתם רוצים לעשות בו.

אבל להגיד לך האם לקנות פחות בגדים ו/או להרשות לעצמך לצאת לעוד פעם בחודש בית קפה???

זה רק אתם יכולים להחליט.

זה בטוחאונמר

אבל יש ממוצע הגיוני

זוג עם שני ילדים שמכניסים 50,000 והכל יוצא על קניות הבילויים כנראה איש מקצוע יגיד להם שחבל כי זה הרבה הרבה מעל הממוצע.

לא שזה מצבנו חלילה חחח רק נותנת דוגמא...

הבאת מקרה קיצוןאנונימית בהו"ל

אבל אפילו זה, אני יכולה לראות מצבים שזה די סבבה. לא חושבת שתפקידו של איש מקצוע להגיד להם מה לעשות, מקסימום לשקף כמה הוצאות עתידיות צפויות להיות בהמשך, ולפי זה יעשו את הבחירה שלהם.

הכלל היחיד החד משמעי הוא לא להוציא יותר ממה שאתה מכניס.

אם אתם עומדים במקום די הגיוני סה''כ (וטווח ה'הגיוני' הוא רחב מ-א-ו-ד, יעידו השרשורים הכלכליים פה בפורום), הדבר המרכזי שאיש מקצוע יתן לכם זה הערכה כמה כסף תצטרכו לחסוך בחודש כדי להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם. אבל באמת שזה אפשרי גם לבד.

אני כן חושבת שהליווי נותן ערך מוסף של מחויבות לתהליך. וזה דבר שבעיניי הרבה פעמים שווה לשלם עליו.

אבל לצפות שמישהו יכנס לך להכנסות/הוצאות כשסה''כ התזרים שלך סבבה... נשמע לי מוזר.

הגעתי לרצון הזה דרך זה שהליווי שהציעו לי כולל אתאונמר

זה. שבמקום שאני צריכה לשבת על התזרים, למשך 4 חודשים זה בידיים שלהם והם עובדים עליו ודברים איתי.

נשמע הזוי?

וואלה לא ידעת. אולי.

את מתכוונתאנונימית בהו"ל

שהם עוברים במקומך על התדפיסים של האשראי? ואז אומרים לך מה הממוצע שלך בכל סעיף? זה נשמע הגיוני.

אבל שהם יגידו לך שאת מוציאה יותר מדי על בגדים ופחות מדי על אוכל?

זה לא הגיוני בעיניי. בסוף כל אדם הוא כל כך שונה, שאיך הם יכולים לדעת??? יש אחת שממש חשוב לה לקנות לכל ילד בגדים חדשים משלו, אבל הם צמחוניים ולא קונים בשר. איך הם ידעו מה מתאים לכם ומה לא???

בעיניי, יועץ טוב אמור לשקף את המצב. לא לקבל החלטות בשבילכם.

ואם הוא כן יקבל, נשמע לי ממש קשה לעמוד בהחלטות של מישהו אחר, שלא מכיר אתכם לעומק ולא מבין את הצרכים הייחודיים שלכם.

אבל אולי כן אפשר לתת רעיונות ולפתוח את הראש לגבי אזורים שבהם ההוצאות גבוהות יותר.

תכל'ס, אני לא מכירה.

אנחנו עוברים עם המשפחה ביחד, חושבים כמה צריך להוריד, נותנים לבני הזוג לבחור מאיפה להוריד.

ומסיבים את תשומת ליבם לדברים שבד''כ נוטים לשכוח מהם (כמו בלת''מים של תיקוני רכב או החלפת מכשירי חשמל).

כן התכוונתי שעובר על ההגדרותאונמר

לא שיגידו לי שקניתי מידי הרבה בגדים .

בשביל זה את יכולה להוריד רייזאפהמקורית

ולא צריך לשלם על ליווי

אם כבר ליווי אז בשביל השקעות וכד

וגם - יש חברות אשראי שמציגות את הפילוח לבד באתר

אני דווקא עוקבת אחרי מישהישיפור

שעוזרת לאנשים להגיע למצב הזה של הוצאות יותר קטנות מהכנסות. ממה שהיא כותבת נשמע שהיא עוזרת להם לתכנן תקציב של הוצאות בכל תחום כולל חסכונות ובלתמים, ואם צריך אז לחשוב איתם איפה אפשר להוריד הוצאות או להעלות הכנסות.

קוראים לה בתיה סוכי והיא נשמעת מאוד מקצועית ונעימה.

עוד מישהי המליצה לי עליה באמתאונמר

את היית אצלה בליווי? מענין אותי מה היא מציעה.

אולי אנסה ליצור איתה קשר באמת.

לא הייתי, אני רק עוקבת אחריה בסטטוסיםשיפוראחרונה

רוצה מספר?

ממליצה על צוריאל הורוביץ112233445566

שווה כל שקל!!!!

לגבי השקעות^כיסופים^

את זכאית לייעוץ חינם מהבנק

פחות מומלץ112233445566

יועצים של הבנק הם סוכני מכירות של הבנק ולא יועצים אובייקטיבים

שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית

2 הגדולים שלי בני 14 ו13

הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.

אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).

מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.

הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.

אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.

היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.

זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.

אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.

וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..

גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.

ממש מזדהה,בדיוק מה שקורה אצליעל הנס

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

וואי בול כמו שתיארתירדנית

כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.

רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש

קראתי בכללי בעוד תגובותעל הנס

לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.

אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.

אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.

מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.

בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.

איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,

לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.

מכירה את מה שאת מתארת באופן אישימתואמת

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

הלוואי, אני באמת עוד לא במקום לפרגן להירדנית

על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי

זו עבודה ממש קשה...❤️מתואמת

לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.

לפרגן על המאמץ לצאת מאיזור הנוחותטארקו

לא על התוצאה שנעשתה..

אהבתישיפוראחרונה

תסמונת הבכורה והילד השניאמאשוני

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

יש לשניה קשב?שמעונה

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

זו נקודה בהחלט חשובה!מתואמת

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

אני חושדת בקשב קלאסי של בנותירדנית

קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו

אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..

זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.

אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק

מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים

לצפות ממנה להתמודד בחייםאמאשוני

לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.

אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.

מה עם לעשות תפקידים מוגדרים וקבועים לכל החודש?שימושית

כל ר"ח מעדכנים תפקידים.

וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?

כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי

גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.

הצעתי לה את כל התפקידיפ שקיימיפירדנית

כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..

קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..

בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.

לקפל כביסה? להכניס מכונות?שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 8:39

הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?

אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה

עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.

מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע

או שאל תבקשי ממנה מראש

אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.

זה ממש חשוב, שהיא מתרגלת שזה בסדר להתחייבירדנית

ולא לבצע.

לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.

לא הבנתי, את חושבת שזה טוב להתרגל להתחייב לעשותשימושית

משהו ולא לבצע אותו?

ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)

במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור

התכוונתי שחשוב מה שאמרת ירדנית

שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח

בבית שלי אני הייתי הבת השניההבוקר יעלה

אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..

הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.

ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )

וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..

בכל אופן יש כאן שני עניינים.

גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.

אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.

מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..

משתדלת מאודירדנית

ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..

אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..

אצלי אחד הילדים (לא הבכור) הוא החרוץ ולוקח על עצמוכתבתנו

משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.

אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).

וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..

ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.

בהצלחה! 🤍

כן צודקת, חושבת שבאמת זו דרך נכונהירדנית

לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.

גם אצלנו ככהעדינה אבל בשטח

והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,

לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..

מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..

מגיבה לגבי השניהאיזמרגד1

מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?

האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...

כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...

אניoo

לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית

אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו

אם ילד עושה ושותף זה נהדר

אם לא אז לא

אצלי זה רשות בלבד

אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול

אבל גם עוזר בשטר כשצריך)

שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות

מעצמו

השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו

אני בסדר עם זה

נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו

מעלה עוד נקודהאמונה :)

לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-

בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות

כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות

בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור

מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים

אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)

ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"

ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים

תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה) מאשר לעזור אצלם.

אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור

וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...

לגבי לסדראמאשוני

את ממש צודקת.

מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן

ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.

קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו

ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"

בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.

זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.

אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)

ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.

בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)

גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.

ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)

נראה לי קורה כמעט בכל בית דיאן ד.

אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.

אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.

אמא שלי יותר הבינה והכילה

ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.

האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית

ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב

היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה

אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)

אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17

בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.

לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב

אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.

כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.

אני דווקא חושבת על כיוון אחרגלי מטר

אני מבינה מאוד את הרצון לחנך את הבת השניה שלך שתדע לעזור, אבל נשמע שהלחץ שמופעל עליה וההשוואות לאחותה לא משיגות את המטרה.

אני מאוד משתדלת בחינוך הילדים שלי כשיש איזו בעיה ללכת לפי הכלל של- אם הדרך שבה אני פועלת כרגע לא משיגה תוצאות טובות ומזיקה, אז קודם כל להפסיק. קודם כל סור מרע ואחר כך עשה טוב.

לכן אני מציעה לך בתור התחלה פשוט להפסיק לדרוש ממנה לעזור, כי כרגע הדרך שבה זה קורה לא טובה ולא יעילה. יכול להיות שברגע שתופסק הדרישה לעזור וכבר לא יהיו סביב זה רגשות אשמה וכעסים יהיה שינוי לטובה. מן הסתם היא מרגישה את התסכול שלך ממנה ואת הקושי סביב זה, וזה לא מה שיגרום לה לעזור. להיפך, זה מרחיק ומוריד מוטיבציה.

אני מציעה בזהירות שתנסי לשחרר את הציפיות שלך ממנה ותנסי להתחבר אל הבת שלך ממקום אחר, תנסי לחזק את הקשר איתה סביב נושאים ניטרליים שאינם שנויים במחלוקת. תעשו דברים שכיף לכן לעשות יחד, אם תתחברו סביב תחום אחר זה יכול לעשות רק טוב לדינמיקה בבית.

כמובן שחשוב לשים לב להשקיע גם בזמן עם הבכורה, ואם נראה לך שזה מתאים את יכולה גם להסביר לה שאת מרפה מבקשות העזרה מהצעירה ומחכה שתיווצר אצלה מוטיבציה פנימית כי את נותנת בה אמון שהיא תיקח אחריות ותיקח חלק בבית כשהיא תהיה מוכנה וכשירד ממנה הלחץ.

במצבים כאלה של קונפליקט כדאי לזכור שהדבר הכי חשוב בחינוך הוא חיזוק והעמקה של מערכת היחסים בינינו לבין הילד, זה המפתח להכל, וצריך לשמור על הקשר מכל משמר כי בלעדיו אין כלום. כשיהיה ביניכן קשר זורם ומקרב יותר, נטול אשמה וביקורת, בעז"ה יווצר שיתוף פעולה טוב ויכולת לחנך ולהשפיע.

ההשכבות ערב גומרות אותיייטוט

2 ילדים מתוקים גילאי 4 ו2, הולכים לישון באותה שעה בחדר משותף.

בשבוע האחרון הם לא מפסיקים לדבר אחד עם השני.

לא משנה אם אני שם או לא, עם פודקאסט או בלי פודקאסט.

עכשיו השארתי אותם לבד ועושים תחרות צעקות אחד עם השני. הלכו לישון מאוחר אתמול, אז הם עייפים, אבל הם מתדלקים אחד את השני. כבר שעה ורבע במיטה והם לא מראים כיוון לישון. מרעישים וחוגגים.

יש עצות?

להפרידאפרסקה

או בזמנים או בחדרים.

שאחד ילך לישון רבע שעה לפני השני, בתקווה שירדם ואז השני נכנס לישון.

או לחלופין, שניהם הולכים לישון באותה שעה אבל בחדרים נפרדים, ואז כששניהם ישנים עמוק מעבירים אחד למיטה האמיתית שלו.

ורק רוצה להגיד שזה שלב קשהה מאוד הגילאים האלה ואני מצדיעה לך 🫡

תודה, להפעם עבדטוט

אני צריכה לחשוב איך אפשר להפריד בשעות, אף אחד מהם לא ירצה להיות הראשון, וללכת לישון לבד הם לא יתנו. וגם לא להשאר לבד בסלון

ממש רוצה להשאיר את ההרגל לישון במיטה שלהם, היום לקחתי את הגדול למיטה שלנו, הוא נלחץ ממש שלא יצליח להרדם, היה היסטרי, בכה ובכה אפילו שאמרתי לו שהוא לא צריך להרדם, רק לשכב בשקט ולעצום עיניים.

אשמח לשמוע איך זה עובד ברמה הפרקטית

אם את לבד איתםאפרסקה

זה באמת מאוד קשה אם הם לא משתפים פעולה.. אם בעלך גם בבית בזמן ההשכבות אפשר להתפצל, אחד נשאר בסלון והשני מרדים, בעלי נגיד אוהב לשבת איתם בחדר עד שנרדמים כי אז הוא יכול פשוט להיות בפלאפון בשקט שלו.

אם את לבד אז תלוי ביכולת שלהם לישון לבד, אפשרי לשים אחד לישון ובינתיים להיות עם השני בסלון או שזה צרחות ובכי?

ובאמת כמו שאמרתי קודם לא בטוח יש פתרון קסם אלה גילאים קשים 😅

יואו מזדהה ומקווה לעצות😐איזמרגד1

יש לי בדיוק אותם גילאים, 4.5 ו2, וכרגע אנחנו פשוט מפרידים אותם בהרדמות, וההרדמות שלהם לוקחות נצח ושניהם צריכים שיהיו זמינים אליהם אז זה תופס אותי ואת בעלי לשעה לפחות בערב וזה סיוט לא נורמלי

סורי שפרקתי על השרשור שלך כבר אין לי מושג מה לעשות🫤

השכבות זה לפעמים מחרפן...... ליבי איתךיעל מהדרום

גם אצלנו זה ככה^כיסופים^

אבל אני דווקא אוהבת את זה, חושבת שזה חלק משמעותי מהגיבוש שלהם חוויות הילדות

יש קוים ברורים כמו לא יוצאים מהחדר ובלי צעקות ומכות

ואני מתעסקת בבית ונהנתי לשמוע אותם מדברים ושרים♥️

אם זה כבר מוגזם אז אני אומרת לגדולה לעשות איתו (שוב 😉) קריאת שמע ואז בד"כ הם מתעייפים

כשאת איתם - מה את עושה?מתואמת

ניסית לספר להם סיפורים בעצמך (בלי ספר, מהראש) ולשיר להם שירים בקולך שלך?

אצלנו זה אחד הדברים היחידים שעובד (רק לחלק מהילדים).

באופן כללי, מזדהה איתך מאוד❤️ (אנחנו בדיוק בעיצומה של מלאכת יצירת "כלוב" לבת השנתיים שלנו, אחרי שהבנו שזה הדבר היחיד שישאיר אותה במיטה וכך יגרום לה להירדם בסוף🙈)

כל עוד הם לא יוצאים מהמיטה, בעיניי מדהיםשושנושי

אני גם עם ילדים בגילאים האלה, וממש אוהבת את הדו שיח הזה שקיים רק בערב (ולמה רק אז?)

יש ימים שגם אני מאותגרת, מה שעושה בימים כאלה זה לשבת איתם בחדר, לשיר שירים, מנגינות מרגיעות, לפתוח מיטה ולנמנם איתם..

תנסי למצוא דרכים להנות מהזמן הזה.

ממש מקווה שתמצאי את הדרך.

אגב - אלופה שאת מצליחה לגרום להם להישאר במיטה ולא לצאת, אצלי יש ימים שהם יוצאים מהמיטה כאילו בוקר, 1-0 לך

מפריע לך להיות איתם בהשכבה?והרי החדשה

אם לא - אולי תספרי להם סיפורים עד שנרדמים?

אצלנו בגילאים האלה עשיתי איתם תורות, כל ילד בוחר סיפור, הגדול היה נרדם בשניה אחרי הסיפור שלו והקטן היה מקשקש שעות אבל בנחת.

משהו בלשמוע סיפור מכניס אותם לקצב של שינה.

עכשיו אגב אני לא מספרת אלא הם שומעים סיפור מהפלאפון. כל יום אחד מהם בוחר ראשון והשני אחריו.

(יש לי את אותו הפרש כמו שלך)

שניהם נטרקים ישר אחרי הסיפורים...

פעם ההשכבות אצלי היו שעתיים שלוש

היום חצי שעה זה המוגזם.

אולי מוקדם להם מדי להכנס למיטה ב19?רינת 24אחרונה

הקטן עוד ישן צהריים?

מרגישה שפיתחתי הפרעת קשב עם השנים והאמהות, יכולואז את תראי

להיות?

חוזרים מהמסגרות ביחד וכולם תודה לה'

אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא

זכות שלי

ופשוט לא מצליחה להתרכז

אמא

שמעתי מה סיפרתי לך?

אמא

רוצה לראות מה עשיתי?

ועודדדדד

גם כשאני לבד בבית, לא תמיד זוכרת מה רציתי לעשות ויש בלי סוףףףףף מה לעשות

לא מצליחה להתמיד באימונים, בהרגלים, בקריאת תהילים כמו פעם

ועוד ועוד

מזדהות? רעיונות??

לא בטוח שזה הפרעת קשבכל הישועות

יותר נשמע שכמות המשימות עלתה וגם כמות הפניות שפונים אלייך בו זמנית.. טבעי עם האימהות והשנים.. וזה באמת יוצר תחושת עומס גדולה ממש. מזדהה עם התחושה..

כשפונים אליי כמה ביחד או כשאת באמצע משהו, תרגישי בנוח להגיד "רק רגע אני רק גומרת לשמוע אותו הוא היה באמצע להראות לי את הציור או "רק שניה אני רק גומרת לכוון את המכונת כביסה ואוכל להקשיב לך". אין ברירה.. זה יותר נכון ככה.

ומבחינת משימות והרגלים זה עוזר לעשות רשימות ולשבץ ביומן כדי לא לשכוח..

אכן החיים נהיים עמוסים עם האימהות..

^^^ תוסיפי על זה עייפות, מוח שנמחק מההריונות וכו'יעל מהדרום

וואי ממש. המנהלת שלי בעבודה לא הבינההמקורית

למה אני רושמת כל דבר שהיא אומרת

אז אמרתי לה: אני עם טפשת פוסטפרטום כבר 8 שנים

לי נשמע כמו עומסהמקורית

וציפיות גבוהות משגרה עמוסה

רק להגיד❤️

שמספיק ואת מתמידה מהטיפול בהם!

היש יותר מזה?

רוצה להגיד לך שאת מלכה ואת לא צריכה בכלל להרגיש אשמה שאת לא עושה דברים אחרים

מה שכן כן הייתי מנסה לקחת לעצמך יותר זמן אישי זה חשוב

נשמע שכמעט כל אמא עמוסה חווה ככה

יש לי רגשות אשם על זה שלא תמיד שומעת את כולםואז את תראי

ולא תמיד מצליחה לשמוע הכל מתי שהם היו רוצים שאשמע...

גם אני ככה.שיפוראחרונה

יש לי יכולת קשב מעולה. יכולת פיצול קשב גרועה.

שבוע 10 כל הזמן מריחה ריח לא טובמטילדה

היוש, פעם אחרונה שהייתי פה היה לפני הזרעות...

ב"ה בסבב הרביעי הצליח...

אני כמעט כבר לא פה אבל בסוף כל פעם שכן צריכה לשאול משהו שקשור, זה המקום לעשות את זה, אין על הפורום הזה.

אני בהריון שבוע 10

וכל הזמן מריחה ריח לא טוב, הבית נקי, אף אחד לא מריר כלום ולי כל הזמן יש ריח באף שלא נעים לי

אני משתגעת מזה

מישהי מכירה? רעיונות מה אפשר לעשות?

את איפה שהוא על הרצף של הבחילות...שימושית

מוכר מאוד, חלק מהחבילה חחהרמה

חוש הריח מתחדד ומפרש כל דבר כמסריח

תקופה מעצבנת ברמות

מבינה אותך ממש

זה עובר סביב שבוע 14

שיהיה בשעה טובה❤️🙏🙏

תודה וואי הריון ששי ולא זוכרת את זה משום הריוןמטילדה

איף. זה מעצבן

בכלל ההריון הזה ממש שונה מקודמיו

אולי זה מעיד שסוף סוף יש לנו מהמין השני 😜

הרבה פעמים זה עובר אבל לא תמידשימושית

אוי ויי אל תגידי לי את זה😱מטילדה

זה בלתי נסבל

כל נשימה זה משב ריח לא נעים

חייבת שזה יעבור בקרוב חח

ממש מאחלך ומקווה בשבילך שיעבורשימושית

אבל בהריון הראשון לא הבנתי מה פגום בי שזה לא עובר כמו שכולם אומרים, ורק בשבוע 36 הרופא במיון יולדות אומר לי באגביות שזה נפוץ מאוד שזה לא עובר

מאז אני מקפידה להניח את האופציה הזו על השולחן חח

תודה❤️ באמת כדאי לדעת שזאת אופציהמטילדה

מוכר מאוד מאוד מאודדיאן ד.

היה לי בהריון ראשון.

הרגשתי שאני חיה בתוך פח זבל מהלך.

וכלום לא עוזר.

סבונים - ריח מסריח

מרכך כביסה - עוד יותר מסריח

בישולים - אל תתקרבו אלי

הכל הכל הכל היה מגעיל ברמות.

ולקח לי זמן להבין שזה לא שהבית לא נקי או שלא מאוורר מספיק אלא האף שלי פשוט מקולקל

הדבר היחיד שעזר לי זה להתאמן על לנשום מהפה ולסבול. זהו.

מאד מעודד😂😂😂מטילדה

אולי תנסי ללעוס מסטיקים?איזמרגד1

יש סיכוי שזה יעזור?

יכול להיות...אני לא חובבת מסטיקים אבל שווה לנסות..מטילדה

קרה לי בהריון הראשון עם המטבח של חמי וחמותייעל מהדרום

לק"י

ובשעה טובה🤩

תודה❤️מטילדה

ריחות בהריון זה ממש קשהפרח חדשאחרונה

בעבודה שלי יש משהי שמביאה כל יום אוכל עם ריח מאוד חזק

ואני משתגעת לשמוע אותה אוכלת..

כאילו הריח יחד עם הרעש של הסכום שנוגע בקופסת אוכל עושה לי חלחלההה מזעזעת וזה בלי להיות בהריון

אני כבר יודעת שבבוא היום בעז"ה כשאני אהיה שם בהריון אני לא אחזיק מעמד

ולא יודעת באמת אני יעשה

זאת אישה מבוגרת מאוד, ופעם כשהיתה שם עובדת אחרת שמאוד סבלה מהקאות בתחילת הריון היא היתה אומרת שזה כי היא מפונקת

אחרי שמסרתי המון ספרי הריון ולידה מעולים שהיו ליהריון ולידה

אני צריכה בשביל מישהי קרובה אלי מאד

אולי יש בנות שמוסרות?

אשמח לספר להיות לאם, בשעה טובה ואם יש עוד אז אשמח

נמצא דרך להעביר מכל מקום...

תודה מראש

אם את כותבת שמכל מקום תצליחו להעבירירושלמית במקור

אז כבר מציעה לבדוק גם באחת הספריות העירוניות שקרובה ליולדת. או אלייך.

^^ ויש גם גמחיםיראת גאולה

מחפשת משהו שישאר אצלההריון ולידה

ממליצה על אתר סימניהאיילה12אחרונה

יש שם מלא ספרים מכל הארץ יד 2

בדיקת הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי בדיקה ולא היה פס שני, אז הנחתי את הבדיקה בצד

אחרי רבע שעה נזכרתי בבדיקה וניגשתי לבדוק וראיתי פס חלש

אמין או לא?

על הקופסא כתוב שאחרי 10 דקות לא אמין

לפי ההוראות נראה שלא אמין...רקלתשוהנ

מניחה שהייתי עושה עוד בדיקה, למרות שכתוב מפורש שזה לא תוצאה נכונה.

למה שלא תעשי עוד אחת?איזמרגד1

לא יודעת אם אמין או לא, כנראה שלא הייתי סומכת על זה מספיק בשביל לשמוח...

אני אעשה מחר, אבל רציתי לדעת כבר היוםאנונימית בהו"ל

תעשי שוב מחר בבוקרמחכה להריון

בגדול תמיד שהיה לי שלילי היה שלילי גם אחרי כמה ימים...הפס היה ממש נראה לעין?

אומנם חלש אבל קיים מאודאנונימית בהו"ל

קרה לי ככה בהריון הראשון^כיסופים^

איזה מותח זה

עד לפני כמה ימים רציתי הריון בטירוףאנונימית בהו"לאחרונה

משהו פתאום נרגע

כאילו יש לי כל כך הרבה תכנונים קדימה ואני לא יודעת איך הריון (מבורך ורצוי מאוד!) ישתלב בתוכם

משחחרת ונותנת לה' לנהל את זה

אעדכן מחר ;)