בריאותית?
סתם יצא לי לדבר היום עם בעלי על זה.. יש לנו עוד זמן עד הלידה הראשונה בעזה.. והמחשבה שלי שאני לא ארצה למנוע אחרי הלידה כי רוצה בעזה הרבה ילדים ואם זה לא יהיה לי טוב ומדוייק ה' ימנע את ההריון הבא עד הזמן המתאים (כמו שמנע במשך שנה בגלל ביוץ מןקדם)
(כמובן שלא יודעת איך באמת אהיה אחרי הלידה, זה רק בטאוריה כי בינתים הריון ממש קל ברוך ה)
בעלי טוען שזה לא בריא ולא סתם בעקרון אין ווסת בזמן ההנקה וכו וכן חושב שירצה למנוע.. מה דעתכן בנושא?
אחרי קיסרי אומרים למנוע שנה.
בלידה רגילה אין הנחיה כזאת.
אבל יש ככ הרבה משתנים במשוואה.
את לא יודעת איך תרגישי אחרי הלידה, אם תניקי וההנקה תמנע לך, איך תהיה לך הלידה, איך יהיה הגידול בילד/ה. בקיצור, אני לא חושבת שנכון להתעסק בזה עכשיו בכלל.
גם אחרי הלידה יהיה לך עוד זמן לחשוב על זה.. לפחות עד הטבילה
ומרגישה שאת מאוששת, פיזית ונפשית, אין על מה לדבר.
וזה שונה מאישה לאישה, ושונה מלידה ללידה אפילו אצל אותה אישה
ההריון והלידה הראשונים היו חי חוויה מדהימה ונקלטתי שוב בחסדי השם אחרי 5 חודשים
מאז עברו 4 שנים, החוויה הייתה אחרת, הרבה יותר זמן להתאושש מכל הבחינות ואני עדיין מונעת.
בקיצור, לא הייתי מעסקת בזה עכשיו
המשפט הזה לא נכון ׳ואם זה לא יהיה לי טוב ומדוייק ה' ימנע את ההריון הבא עד הזמן המתאים׳ אני חוויתי הריון (לאחר מניעה) בזמן לא מתאים בכלל. מכירה הרבה נשים שחוו הריון בזמנים לא מתאימים ולא רצויים.
בריאותית אם אין סיבה מיוחדת אין בעיה
ואת הכוחות שלך תרגישי אחר כך..
ויש גם סוגי מניעה זמניים או פחות הרמטיים אם אתם לא סגורים על עצמכם
תדברו על זה סמוך ללידה-אחרי הלידה ותחליטו יחד מה שנכון לשניכם
כי חושבת שזה אישי ותלוי ברצון ובכוחות של כל אחת
ומי שיש לה רצון וכוחות זה בהחלט אפשרי
אבל אני רואה שכולן כאן עונות רק ההפך שלא כדאי ולא נכון ..
אז אני קצת מאזנת .
כי זאת החלטה
בין 2 אופציות.
לגיטימיות ונכונות שתיהן.
רק צריך להתאים את ההחלטה לכם כזוג ולכוחות הפיזיים והנפשיים
וגם לא את שלי
נראה לי שזה די מאוזן פה, התגובות
לכל רופא יש את דעתו והשקפת עולמו.
אבל לי לא ידוע על מרווח מסויים שצריך כשהלידה רגילה והכל היה בסדר.
אני חושבת שזאת החלטה שאי אפשר לקחת עד אחר הלידה, גם לא בלידה רביעית.
אצלנו אחרי כל לידה יש חישוב מסלול.
אני יכולה לשתף שאצלנו הייתה החלטה לא למנוע אבל בלידה האחרונה התלבטנו אם זאת ההחלטה הנכונה ובאמת ראינו איך ה' מסדר את הכל ולא אנחנו.
אז כן לחשוב ולבדוק אם מתאים לכם למנוע או לא ובהחלט גם להשאיר מקום לקב"ה בסיפור.
ותראי מה נכון בשבילך ובשביל בעלך (הוא גם צריך להיות מוכן לעוד ילד) אם את מרגישה שגדול עלייך עוד היריון מייד, אל תסמכי על ה' שימנע, היום כשיש אמצעי מניעה זאת ההשתדלות שלנו.
ויש המון נשים שיש להן הרבה ילדים ולוקחות אמצעים. חלק לתקופה קצרה, אבל גם למנוע עד גיל חצי שנה זה יכול להיות משמעותי, כי להיכנס להיריון חודשיים אחרי לידה זה נשמע לי ממש קשה.
ולגבי הנחיה רפואית, אני לא מכירה. מה שכן חשוב ללכת לבדיקות שצריך בין ההיריונות- רופא נשים, פיזיו' של רצפת האגן- זה ממש חשוב כדי שאם יש בעיה זה לא יחמיר מהיריון להיריון .
באתרים של קופות חולים ממליצים אחרי לידה רגילה (לא קיסרי) לחכות לפחות חצי שנה עד שהגוף יתאושש קצת.
לפי מחקרים זה מפחית את האחוזים ללידה מוקדמת ולמשקל תינוק נמוך. (וקרע ברחם למי שעברה קיסרי)
קחי בחשבון שהריון שואב ממך כוחות פיזים ונפשיים, ויטמינים ומינרלים ועוד.
החלטתי עם עצמי שאני לא נכנסת להריון נוסף לפי שאני מטפלת ברצפת אגן (שהרבה פעמים נפגעת מההריון המתקדם והלידה), שהגוף שלי מאוזן מבחינה פיזית והורמונלית (בודקת בבדיקת דם), ושאני חוזרת למשקל של לפני ההריון.
זה רק הדברים הפיזיים
חוץ מזה לדעתי צריך לשים לב למצב הזוגי, ליכולת הכלכלית, המוכנות הנפשית ועוד מלא שיקולים..
וכמובן לקחת בחשבון שהריון ראשון לא דומה להריון שכבר יש ילדים בבית ב"ה וצריך לטפל גם בהם
תשובה לשאלה האמיתית שלך אין לי.
לא בטוח שמותר מבחינת המצווה פרו ורבו למנוע במכוון לפני שיש בן ובת.
יש לזה הרבה דעות ומחלוקות שאין צורך לפתוח כאן..
רק ממליצה לבדוק עם הרב שלכם את הנושא, אם אכן זה הכיוון.
בהצלחה.
כי חלק ממצוות פרו ורבו זה גם לגדל את הילד ועד גיל שנה בערך הוא ממש צריך את אמא ( כמובן שתמיד צריכים, אבל הצורך משתנה)
שמעתי בכנס על אמצעי מניעה בראי ההלכה
במיוחד אם האישה מניקה, מתירים.
אבל לגמרי מומלץ לשאול רב
בין קיום מצווה למוכנות הפיזית של הגוף לעשות אותה. כלומר, השאלה הכללית ששאלה הפותחת, היא שאלה עקרונית, ועקרונית נכון לברר אותה ואז להכניס את זה למרחב השיקולים עם השיקול ההלכתי כמובן....
למי שיש שאלה קונקרטית ספציפית של זוג במצב מסויים נכון לברר את המקרה הספציפי שלה מבחינה גופנית, נפשית רגשית כלכלית זוגית משפחתית ותוסיפי כל מה שנראה לך...
אבל בתור שאלה כללית, היא הכי במקום... וטוב ששואלת.
נשים לא בהכרח מודעות לצורך של הגוף בהתאוששות אחרי לידה. סתם תראי כמה קשה לנו ליישם את משכב הלידה של ה6 שבועות של לנוח כמה שיותר... אנחנו רוצות לחזור לפול גז כמה שיותר מהר...
הוא נותן קווי מחשבה של דעת ההלכה...
לא מבינה למה תמיד אומרים את הטיעון שרב לא חווה הריון. אין זה מתפקידו לחוות הריון. צריך לזכור מה התפקיד שלו וכמה אנחנו בעצם זקוקים לבעל התפקיד הזה כי זו הדרך שלנו להעביר את התורה לידי מעשה... עוזר לנו...
שרב באמת סוגשל מקשיב וחושב איתם ביחד...
אבל סתם הדיון הזה שמרדד את חשיבותו של הרב צורם לי לפעמים... אם ככה רב עושה למה לומר את הטענה של הוא יבוא לטפל לי בילד... עוקצני וחסר כבוד כלפיהם ועבודת הקודש שלהם....
ורואים את זה ככה. שזו קודם כל החלטה זוגית, והרב הוא הדמות הרוחנית שמבררת איתם מה מדוייק להם. זה באמת לא בזלזול, זה כן בכאב כלפי מצבים שאנשים באמת לא היו מסוגלים ולא הקשיבו לעצמם. אצל חמותי יש 2 אחים באומנה שהגיעו מחסידות כלשהי, הגיעו אליהם ממקלט לנשים מוכות. עם כל המצב של אותה האמא, היא עדיין ילדה ב4 שנים 4 ילדים צפופים.. למה? מן הסתם כי היא חשבה שזה מה שהדת מצפה ממנה... למרות מה שהיא עוברת.. ואיפה הילדים שלה היום? כולם גדלים אצל משפחות אחרות.. כי היא בדיכאון קליני והיא ניסתה לפגוע בתינוקות שלה. זה מקרה קיצון, שבא להמחיש.. אז הדיבור הוא לא חלילה "נגד" רבנים, אלא "נגד" נק' ההנחה שבראש ובראשונה השיקול הוא מצב האישה והיכולת הזוגית והמשפחתית (ושאף אחת בבקשה לא תגיד שאמרתי שמי שיולדת צפופים זה לא טוב. זה נהדר. התכוונתי למקרים שהיכולת לא מתכתבת עם המציאות)
אולי היא הביאה 4 ילדים כי בעלה חייב אותה (בכל זאת אישה מוכה לדברייך, לא נראה לי שלאישה כזאת יש בחירה על החיים שלה) ולא כי היא חשבה שזה מה שהדת מצפה ממנה?
נו באמת.
חמותי ילדה 10 צפופים בלי עין הרע, וזה היה הכי מדוייק להם ולכוחות שלהם, הם משפחה בריאה ושמחה, וכל ילד מקבל את הכי טוב שאפשר+ 3 ילדים בבית שאינם שלהם. הדגשתי שאני מדברת דווקא על מקרים שהמחשבה שזה אסור היא הרסנית..
אני גם דיברתי על בכללי על ניסוחים שלא מכבדים את החשיבות של הרבנים. לא מדברת על איזה רב כזה או אחר. אלא עלינו, הציבור הרגיל שמדבר על הייעוץ/חשיבה עם הרב... כאילו אני חייבת להיות ביקורתית כלפי *הרב* אחרת הוא ישחיל לי איזה פסיקה שלא מתאימה לי באמת... כאילו זה אני מול הרב במשחק מי מנצח...
שזה בכלל בדיוק ההיפך, הוא נותן לי את רוח ההלכה ולאן אני צריכה לשאוף תוך התבוננות מעמיקה במצב הנוכחי שלנו כזוג, משפחה מכל ההיבטים וחושבים מה נכון. ההחלטה הסופית תמיד היא של הזוג...
אגב הניסוח זה מה שקשה לי. כי בכללי מה שכתבת אני ממש מסכימה שרב חושב איתם וכו'... אבל למה? לא כי הוא לזה שמגדל את הילד וכו'... אלא כי בפשטות הוא עוזר להם לקבל את הפן ההלכתי הכי טוב, ולא יותר מזה...
תוסיפי שזה שאלה עם פן הלכתי בהחלט ויש צורך לשמוע את דעת ההלכה בעניין.... כי רק האמירה הזאת גם לא מאוזנת.
כמו שלומר שזה רק הלכתי זה לא מאוזן....
לא נכנסת לגישה הלכתית כזו או אחרת... (גם מכירה את הדעה הזו
)
רק לבוא ממקום שמוקיר את חשיבות הייעוץ והפסיקה הרבנית. בלי זה אין כלום. אין תורה. אין מי שיעזור לנו להכניס את זה לחיינו...
ו... מיציתי את העניין הזה, תודה על הדיון הנעים
ובהחלט כדאי להדגיש תמיד להיות בהתבוננות אמיתית מה נכון לנו, שזה בעצם רצון ה' האמיתי! (ועל ניסוח כזה או אחר כבר חפרתי בשאר ההודעות...)
אצלנו כן יש מי שנוהגים לשאול לגבי מניעה רב גם חודשיים אחרי לידה.
אף רב גם לא חווה את בדיקות הטהרה ובכל זאת הם פוסקים לנו בנושא ואומרים לנו כמה פעמים לבדוק ואיך
אמא שלי נחשפת בעבודתה למצב הנשים בלידות והיא תמיד אומרת שחבל שאין מודעות לחשיבות של מנוחה ורווח בין ההריונות. וגם כשמניקים, הורמונלית הגוף לא נותן לעצמו להתחזק כי ההנקה חוקחת המון מהגוף...
בקיצור, אני גם מרגישה בחוסר של מידע ומודעות בנושא...
זה מבורך להביא כמה שיותר ילדים (עקרונית! תמיד צריך לבדוק נקודתית למצבי הנוכחי לכן עכשיו א"א להחליט אפילו לא לעוד חודש אז בטח לא לאחרי הלידה), אבל חשוב להבין שזה "וחי בהם" כלומר בחיות בריאה וטובה. והגוף יכול להתחזק מהריון להריון ולא חלילה להיחלש... וצריך לדעת איך עושים את זה נכון...
בקיצור, אין לי ממש תשובה מלאה, אבל אני כן מרגישה שזו שאלה חשובה ממש! אשרייך!
רשי מוסיף שם שמדובר לא רק בזרע באדמה אלא בתלמידים וילדים.
למדתי את זה בהדרכת כלות... מפי הרבנים.
ויש עוד מקורות שאני לא זוכרת. אבל לי זה מרגיש מספיק מובן את גודל ההשתדלות. *לא מתייחסת לפן מעשי של זוג*
הרבנים הם התורה, הם לא טור דעה בעיתון שאפשר לומר מעניין אבל אני חושב אחרת... הם מבינים את התורה הרבה יותר ממני... בגלל שהם הוגים בה כל היום.
על פרו ורבו:
׳שהאיש שדרכו לִיכְבֹּש מצֻוה על פריה ורביה , ולא האשה׳ האישה לא מצווה על המצווה הזו, אפילו לא על הילד הראשון
מהאתר של הרב יצחק גינזבורג, ואחת של הרב אודי רט, שמתייחסת לכוחות, והתחברתי אליה..
אשמח אם יש למישהי מקור אחר יותר מפורט
את הקישור הראשון לא הצלחתי לפתוח
בנוסף, ראיתי לא מזמן שבקרב יהדות אשכנז למשל, ילודה גבוהה היא משהו חדש של כמה עשורים.
זה פירוש שמקובל על כולם?
אלא למשפחות שגרו פה בארץ
ועל שינוי של דור מאז הייתה השואה בערך, שזה 25 שנה
אם אמצא עת המקור אביא אותו
עניין ילדים ומצווה.
יש מצוות פרו ורבו - שזה בן ובת, או שתי בנות ושני בנים. תלוי בדעה
ויש מצווה נוספת שנקראת "לערב", מהפסוק "לערב אל תנח ידך" שהיא מתייחסת למצווה להוסיף ללדת ילדים גם לאחר קיום מצוות פרו ורבו.
מכאן יש המון דיונים מתי חובה לקיים את המצוות האלו, באיזה מצב, האם זה משהו כללי או פרטי, האם זו קביעת דרך או ממש חובה. בקיצור, המון דיונים, עוד בגמרא ועד היום הדיונים ההלכתיים ממשיכים.
אז להגיד שזה לא משהו הלכתי, זה פשוט לא נכון.
אפשר גם לדון האם זו שאלה הלכתית.
אבל רוב הפוסקים בוודאי מתייחסים לזה כסוגיה הלכתית, ובהתאם לכך דנים בגדרים השונים של המצווה וההשלכה על מניעת הריון. אז זה ממש לא מופרך שזה אכן משהו הלכתי
שלי.
אלו דיונים בגמרא.
יכול להיות שיש דעות שונות
אבל זה ממש לא דעה מופרכת כמו שאת מנסה להציג.
הרמב"ם (הל' אישות טו, טז): "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".
מתוך התשובה המלאה של הרב מלמד:.https://www.yeshiva.org.il/midrash/7845
תראי איך הוא מצמיד את ׳לא יבטל׳ ל׳כל זמן שיש בו כוח׳ כי ׳לא יבטל׳ לא עומד בפני עצמו. זו הפרשנות שלי.
אבל אם היתה כזו מצווה כמה שיותר, היה כתוב זאת, כמו בהגדה ׳כל המרבה לספר׳
את מפרשת אותו איך שבא לך
וכשמביאים לך פרשנויות של חזל את מבטלת אותם כי הם פרשנות
את מפרשת איך שנח לך...
אז אין מצווה ללדת כמה שיותר, אלא מצווה ללדת כמה שיש כוח, זה שני דברים שונים לגמרי.
זה אומר עשה
כל אחד ביחס לעצמו לכן לא כתוב מספר.
כל עוד אתה מרגיש שאתה יכול, הבא עוד ילד. זה בדיוק הדיוק שאנחנו נדרשות לעשות אחרי כל לידה... מרגישות שאנחנו עוד לא מסוגלות, ונדרשות לחשוב מתי אנחנו כן יכולות.
ואז עושים פרשנות מתי הרגע שבו נגמר ה׳אין כוח׳
אבל לא לבטל אומר לא לבטל. לא רואה דרך אחרת לפרש את זה. וככה פירשו את זה חכמים
נותן התניה בלבד, השני דוחף לעבר היותר.
כשדוחפים לעבר משהו, זה יכול לבוא על חשבון שיקול דעת נקי.
וברור שבכללי כתוב 'וחי בהם' אז בושאי שגם מצוות הבאת ילדים היא לשם חיים
גם לאמא
וברור שאם לאמא אין כוחות בגוף או בנפש מכל סיבה -זה נכון ומבורך להיות קושובים לכוחות
אף אחת פה לא מתנגדת ליכולת למנוע כשזה נכון לאישה ולאיש
אבל לא צריך בגלל זה לפ
בטל את הפשט הדי ברור של דברי הרמבם בדבר הברכה של ילדים
וחוץ מזה שבעיני הדיון הוא לא העניין
בכנות
אם את למה עם הבחירה שלך להביא את כמות הילדים שבורכת בהם
ואת קושובה לעצמך וכוחותיך
אין צורך להתנגד לרעיון שלהביא עוד נשמות זה ברכה וזכות
לכל אחד יש את הזכויות שלו
לפי השליחות המיוחדת שלו ואין למדוד ולהשוות
כל אחד מיוחד ומבורך בזכויות שלו
יש לך אמהות מקסימה ודרך חינוך מיוחדת ובטוחה עשעוד הרבה ברכות וזה השליחות שלך וזה מהמם ואשריך.
כמו שיש מישהי שהשליחות והזכות שלה זה להביא הרבה ילדים, וזה מדויק לה ומבורך.
אין צורך להתנגד לרעיון
במהות
או לבטל את מצווה שבו.
כי זה לא כתוב בשום מקום, זו שטיפת מוח שנעשת לנשים דתיות וזה הרבה פעמים ההפך מברכה.
יש מקור ברור שמדבר על זה מחז"ל, והתורה שבעל פה היא תורה. לא פחות.
זה שלחלק מהנשים זה לא מתאים לא לבטל כי זה לא כפי הכח, זה כשלעצמו קיום של דברי חזל, וב"ה לא מכריחים אישה ללדת ולהרות. היא צריכה להיות מודעת לזה רק.
אם נחזור לשרשור שהיה פה מזמן - יש לחץ חברתי, כן.
האם חזל רצו לעשות 'שטיפת מח' חלילה? אני מוחה נחרצות כנגד האמירה.
שמשתמשים בדברי חז"ל או בתורה כדי להציג לאנשים דרך אחת מסוימת, זה לא חדש.
הבעיה היא לא במקור כזה או אחר, הבעיה היא באופן השימוש במקורות בצורה שטוחה, הבאה של חלקי ציטוטים ומקורות, רק לפי מה שמסתדר ומתאים, וחוסר חינוך אנשים ליכולת לפתוח בעצמם ספר וללמוד, אלא פשוט לקבל את הדברים כפשוטם בלי להסתכל על התמונה הרחבה.
וזה נכון אגב, לשני הצדדים. לכן אני כל כך מתנגדת לדיון כאן. כי הוא עושה בדיוק את אותו הדבר.
לוקח מקור אחד, או פסוק, או ציטוט, ומנסה להעמיד עליו תפיסה שלמה ולהוכיח שהיא קיימת או לא.
זו שיטה רעה בעיניי, לא משנה מאיזה כיוון היא מגיעה
אבל זה צרם לי המשפט ׳כמה שיותר׳ שהייתי צריכה לדון בזה, להביא את הצד שאין לזה משהו כתוב, כמו הלכות ומצוות.
זה הזכיר לי את החינוך שקיבלתי בבית יעקב ואת הפרשנויות המשלים והנמשלים שמזיזים הצידה כל הגיון ודוחפים את המסר הנחרץ, שהוא איננו נחרץ כלל ואולי גם לא נכון.
המחשבתית שלנו שונה, כי את ואני לא קוראות אותו דבר את דברי הרמב"ם
ולכן ככל הנראה לא נגיע להסכמה וזה בסדר.
לזכות ללדים זה מבורך, כן. זו תורה אלוקית, לא של בני אדם, וברור לי שיש דברים שנשגבים מבינתנו. או שקשה לנו להשלים איתם, בין אם כי מדובר בקושי אישי שלנו שמשליך, או בגלל קו מחשבה,לא משנה .
זה די לא שנוי במחלוקת לדעתי. אבל ברור שזה לא לכולם.
אני דווקא בתור אחת שנגמר לה הכח, מצאתי בדברים האלה כח.
פעם ראשונה שאני נתקלת במקור שנתן גושפנקא לשני הצדדים.
כשבעלי שאל רב לפני הרבה שנים על מניעה, הוא אמר לו שאישה שלא רוצה להכנס להריון לא צריכה, לא משנה כמה זמן, גם לנצח.
אולי הסתמך על המקור הזה, אולי יש מקורות נוספים דומים.
אם את מבטלת דברי חכמים כמו הרמבם
כי זה נראה לך שטיפת מח
ומה הבעיה להודות שזה מבורך
זה לא מחייב אף אחת להביא ילדים ללא הקשבה לכוחותיה
וזה לא דטיפת מח
גם לומר שזה כל כך מסוכן להביא ילדים זה שטיפת מח אגב
במציאות זה הרבה פעמים לא מבורך, אני מכירה מספיק מקרים מקרוב.
יש נשים שמביאות ילדים בחוסר ברירה, לא צריך לעצום עיניים.
מי כתב מסוכן להביא ילדים? כדאי לדייק שמגיבים.
שמביאות הרבה ילדים ומאושרות ושמחות בכך
ואגב אני אישית גדלתי בחינוך חילוני ולא שטפו לי את המח והבחירה שלי היא לגמרי עצמאית...מרצוני החופשי
ואפילו לא ממקור הלכתי כלשהו.
ויש גם כאלה ולדעתי אפילו יותר.
אז מה?
יש הכל מהכל בעולם
יש נשואים מבורכים ויש נשואים שכשלו ושהיו כאב לב
אז להכריז שזה לא מבורך להתחתן כי יש כאלה שלא עובד להם
ובילדים זה גם לא עניין של הצלחה או כשלון
כל ילד הוא ברכה
וכל אחד שיבחר כמה שנכון לו
יש כאלה שהבחירה שלהן אולי מושפעת מדי מהבחוץ או מחינוך שקבלו?
זה עבודה שלהן עם עצמן לזהו מה נכון להן ומה לא
לא צריך לבטל את הברכה שבדבר בגלל זה.
אפשר לעודד חשיבה עצמאית והקשבה לכוחות
להביא ילדים כפי הכוח זה מבורך, להביא ילדים ללא כוח זה לא מבורך, גם אם זה הרבה ילדים.
הכמות לא גורמת לזה להיות מבורך, אלא הכוח, כמו שכתב הרמבם.
הדברים שהביאו כאן של הרב מלמד, הם התחלה טובה למקורות. מהמשנה והגמרא, ואז לעבור לראשונים (שלא בהכרח מובאים שם).
אבל אני קצת מתנגדת לדרך הדיון ההלכתית הזו בפורום.
זו סוגייה שרבנים כתבו עליה במשך דורות. ולהתחיל לדון בזה בפורום, זה מצמצם את ההלכה ואת דרך הדיון ההלכתית.
כי בעיניי דיון הלכתי הוא חסר אם לוקחים רק מקור אחד ומתייחסים רק אליו.
בשביל באמת ללמוד, צריך להסתכל על כלל המקורות, ומתוך זה להבין.
כל זה לא סותר את זה שעקרונית אנחנו כנראה מסכימות מבחינה פרקטית לגבי הבחירה לגודל המשפחה.
אבל מפריעה לי האמירה העקרונית שלך שמבטלת את זה שזה עניין הלכתי בכלל
מסכימה איתךחצילושעניתי למעלה למה דברי הרמבם אינם מקור למה שנכתב על להרבות כמה שיותר.
לא חלילה אישית נגדך,
אבל העיקרון שאם ה' חושב שזה לא יהיה לי טוב ומדוייק אז הוא ימנע ממני את ההריון, מאיפה התפיסה הזאת באה?
לפי העיקרון הזה לא היו צריכים להיות בעולם ילדים להורים ללא מסוגלות לגדל אותם.
לצערנו אנחנו רואים שזה ממש לא המצב ויש הורים שבוודאות לא מסוגלים לגדל את הילדים שנולדו להם (אל הם נולדים בכלל במסגרת משפחתית..)
אז מה זה אומר?
ברור שלכל תינוק שנולד יש תפקיד בעולם ויש סיבה שהוא הגיע להורים שילדו אותו,
אבל האם זה אומר שזה מה שהיה מדוייק להורים שלו? ברור שלא.
ה' ברא בעולמנו פתרונות ונתן לנו את הבינה להחליט מה לעשות איתם. יש לנו הדרכה גם על חובת ההשתדלות.
אולי ה' מצפה מהדור שלנו להפעיל שיקול דעת ולקחת את האחריות להחליט מתי מתאים ומתי לא?
אולי..
מה יהיה בפועל יכול להיות מיליון תרחישים. רק לגבי התיאוריה הזאת לא ברור לי איך היא הושרשה..
פעם לא היה אמצעי מניעה יעילים אבל הייתה תמותה גבוהה.
היום הרפואה מביאה פתרון למצבים בריאותיים אבל גם לתכנון ילודה. מי אמר שצריך להשתמש רק בכלי אחד ושהם לא משלימים אחד את השני?
ודבר נוסף, מעבר לבריאות הפיזית גם חשוב מאוד בריאות נפשית ונכונות לאתגר של גידול ילדים צפופים *משני ההורים*
נכון שההריון מתרחש בתוכך אבל בסוף יש פה אבא שצריך להיות שלם לחלוטין עם ההחלטה.
אז מציעה לך להתייחס לרצון שלו בדיוק כמו לרצון שלך ולא לנסות להפעיל לחץ שכנוע. (לא אומרת שאת עושה את זה, רק אומרת לשים לב לא להגיע למקום הזה שמרגיש שההחלטה היא יותר שלך ושהדעה שלו היא כעין המלצה)
מבחינתי, כל מה שקורה לי בסוף הוא מהקב"ה.
לא משנה מה אעשה, בסוף הוא מחליט מה יהיה.
לזה אני מתכוונת.
זה לא אומר שאני לא אעשה השתדלות, בטח שאעשה השתדלות. חייב!
אבל מה תהיה התוצאה של ההשתדלות זה לא באמת בידיים שלי.
יכול להיות שמישהי תחליט למנוע ובכל זאת תכנס להיריון, ויכול להיות שמישהי תחליט לא למנוע ובכל זאת לא תכנס להיריון שנתיים.
אז את ההשתדלות שלה היא עשתה אבל בסוף מה שקרה הוא כנראה ההכי טוב בשבילה, גם אם כרגע היא לא מבינה למה.
ואת האמונה שהכל לטובה אני מחזקת בעצמי כל הזמן, אני לא מצליחה באמת לחיות את זה כל הזמן אבל מאוד משתדלת גם בהשתדלות שלי להשאיר מקום לקב"ה ולסמוך עליו שהתוצאה תהיה לטובתי.
אבל זה לא מה שהפותחת כתבה.
היא אמרה שהיא לא רוצה למנוע והמחשבה היא שאם זה לא יהיה נכון לה להיכנס להריון, אז ה' ימנע ממנה את ההריון עד הזמן המתאים.
זה נקרא לעשות השתדלות?
כי את כותבת שחייבים לעשות השתדלות, אז אם מישהי חושבת שזה לא נכון לה להיכנס להריון, היא צריכה לעשות השתדלות ולמנוע, לא?
גם אני כשלא מנעתי זה היה אחרי מחשבה והחלטה שאני לא רוצה למנוע ובתוספת הידיעה שאם היריון לא יהיה הדבר המתאים לי כרגע אז הוא פשוט לא יגיע.
בסוף אני מאמינה שה' עושה מה שהכי טוב בשבילי אז אם הכי טוב בשבילי שלא יהיה היריון הוא ידאג שהוא לא יגיע אפילו שלא מונעת.
זה כמובן אם הרצון לא למנוע הוא אחרי מחשבה והחלטה שהיריון עכשיו זה דבר שטוב ורצוי מבחינתם כרגע.
אם הכוונה שלה היא שגם אם הם לא מסוגלים לעוד היריון חודשיים אחרי הלידה הם לא ימנעו מתוך מחשבה שה' יראה שהם לא מסוגלים וימנע להם אז זאת לא השתדלות ולא הדבר הנכון בעיניי. ברור שבמקרה כזה הצעד הנכון הוא לעשות פעולה אקטיבית למניעה ולא לסמוך על הנס.
אז תארגנו לה את החדר לפניי שהיא מגיעה אם לא תהיו בבית כשהיא מגיעה
טוב? 🥱
עייפתי חח
מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.
אבל לפעמים מידי אדישים…
זה נחמד שיחסית אין דרישות
אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'
שיהיו בריאים…
לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.
באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה
זה לא תמיד נוראי.
אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,
חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....
יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?
לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.
ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....
שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).
ושלא טוב לה אצלנו.
אז תמיד יש יותר גרוע.....
אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.
ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.
התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,
לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,
לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,
ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל
אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה
אבל:
א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.
ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.
ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים
פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם
ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב
אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת
מדו כזה…
וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..
לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?
כי בגלל שזה בית הומה
ויש הרבה אנשים
כן גם יכול להיות כיף שם…
וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי
ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק
ולא יעשו את הסעודה אצלם
אז אמרנו שנכבד בזה…
אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️
במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…
זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון
אם טוב לך ככה מעולה
אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי
יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.
יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים
אבל לא ידענו
ואנחנו כבר פה
אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח
ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח
😵😵
הייתי יוצאת מדעתי...
בעלך אירגן לך הכל?
מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️
עכשיו הוא מארגן
אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח
ונשארת שפויה.
שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.
לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב
👍👍
שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!
אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..
כל הכבוד לך! ומזל טוב!
אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום
אז לא הייתי מתעצבנת
אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי
כל עזרה מסביב- בונוס
אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר
זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.
ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.
אם זה הבית בו שוכנת היולדת.
להקלה מינימלית
אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו
פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן
לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!
לא לשאוב.
לסחוט להקלה
לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.
מזל טוב! תרגישי טוב!
משוערת ל15.11 ובעקרון רוב ההריון מכחישה
אורזת תיק רק בתחילת שבוע 38, קונה דברים ב37, כזה…
ביום שלישי בשבוע של 38 צירים בלילה שחשבתי שמתקדמים (התחזקו, הצטמצמו) ובסוף כלום. ואז קרו שני דברים-
ההכחשה עברה בבת אחת וזהו דיי באלי ללדת עכשיו הרגע
כמעט כל לילה צירים 'צעצוע' שעתיים כל חמש דק ציר אבל לא חזק, שעה צירים חזקים אבל אז נעלם, כזה מין, אז עייפה מאוד כבר ואין כוח
בראשון בבוקר הולכת לעיסוי אגרונומי שאחותי קנתה לי כי רחמה עליי שאני כבר ככה😂 כיף ממש אחרי זה יושבת שותה קפה מטיילת קצת בקניון חוזרת הביתה וערב רגיל.
כשבעלי חוזר הביתה באותו ערב פתאום אני מתחילה משום מקום לבכות את נשמתי לא ברור למה אין לי צירים אני שמחה אבל כאילו משו בנפש משתחרר פתאום לא מוסבר אני שמה את הפלייליסט שהכנתי לי ללידה אומרת לעצמי שלא אבהל מהבכי, הנפש יודעת משו שהגוף עוד לא
הוא מארגן את הילדות לשינה אני מתאוששת מתקלחת יושבים אוכלים הולכים לישון.
בשתיים מתעוררת לקטנה היא נרגעת אחריי שנייה אבל לי השינה כבר ברחה… קצת אחר כך ציר, כרגיל… מתעלמת… אחרי איזה חצי שעה של ציר כל עשר דק אני רואה שזה קצת קצת מתחזק, שמה לי סרט ולא מנסה לישון
בשלוש וחצי מעירה את בעלי מציר כואב יותר
ארבע מחברים טנס
ארבע וחצי טלפון לאחותי שתבוא
חמש וחצי יוצאים לבית יולדות עם ציר כל חמש דק'. לא צירים מהגהינום. אני ממש ממש 'על זה', אבל צריכה את הטנס וזזה בציר
מגיעים למיון בשש בבוקר בערך בבדיקת פתיחה 2.5 אחורי חצי מחוק. אני בבאסה, המיילדת אומרת לי תקשיבי את לידה שלישית, את תתקדמי מהר. ואני פאסימית אני אומרת לה עזבי בטח ייקח עוד מלא זמן… אחרי עשרים דק מוניטור ואומרת לי לכי תטיילי תחזרי עוד שעתיים נבדוק אותך נראה
בשעתיים האלו הצירים כזה נחלשים, מתרחקים, אני מוציאה את הטנס
ואני ממש ממש בבאסה ששוב ככה… ושהפעם כזה גם הקפצתי אנשים ויודעים שיצאתי איפ פדיחות לא כיף
אחרי שעתיים בודקים אותי- עדיין שתיים וחצי. המזכירה של המיון אומרת לי לכי הביתה תנוחי זה יקדם אותך ומעבירה אותי לרופאה, היא אומרת לי את אותו דבר. אני מבקשת סטריפינג והיא עושה (לא כואב, יותר פולשני מכואב)
ביציאה אחת המיילדות רואה שאני ככה אומרת לי מאמוש אני רואה אותך ואני אימרת לך אם זה היה כלום כבר היינו משחררות אותך, לכי הביתה , מקלחת חמה, לישון, את חוזרת בלידה! אמרתי לה שהיה לי ככה וכל פעם שנרדמתי עבר וכבר אין לי כוח היא אומרת לי לא את תרדמי הגוף יצליח להפריש הורמונים ואת תהיי שם.
חוזרים הביתה כל הדרך אולי שני צירים (אבל אני מרגישה אותם יותר בצוואר הרחם כזה לא יודעת) ואני כבר במחשבה שיאללה מה נעשה אבל מצד שני גם הרופאה וגם המיילדת היו אופטימיות אז אני מנחמת את עצמי שזה קרוב.
אני נכנסת להתקלח ובמקלחת שני צירים, המים עוזרים אבל מעדיפה לישון כדי לא לחשוב ולתזמן… בעלי בסלון רואה סרט חח
נרדמת מעשר וחצי עד אחת עשרה וחצי (בבוקר כמובן)
מתעוררת מציר, כואב. מחברת טנס, זה צירים חזקים יותר וכל חמש דק לבערך דקה. ובעלי אומר לי אם את ככה עד 12 יוצאים כי יש גם ארבעים דק נסיעה ולידה קודמת פתאום קפצתי הוא לא רוצה לקחת סיכון. אני חוששת שזה מוקדם מידי אבל מקשיבה לו
מגיעים למיון בערך באחת, אותה מיילדת ששחררה אותי, חמודה, מכניסה אותי לחדר בדיקה כי אין מקום במוניטורים אבל רואה שאני כאובה, בודקת- 4 סמ, מעלים אותך לחדר לידה.
אני כאובה אני כזה אומרת איה בצירים אבל סך הכל אני ממש על זה נושמת כל ציר כי אני מרגישה שזה כזה יש לי עוד הרבה דרך אז אני חייבת להיות עדיין חזקה כי פדיחה להישבר בפתיחה 2 חחחחח ילדה מצחיקה
ו
נמשיך אחר כך חח
חוץ מלקרוא את הפסוקים?
רשימת ופרשנים אני מבינה לפעמים ולא את הפירושים הסבוכים
וגם מעייף אותם הרבה פרשנים
יש לנו הפרשה מספרת לי
אני מחפשת ללמוד איתם יותר מהחומש עצמו.
אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים
של אמילי עמרוסי.
גילאי 3-4 כזה.
זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.
זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים
אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים
שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.
ספר לכל חומש.
לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה
ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.
יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.
יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.
לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)
היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.
כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.
רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה
לקום כל בוקר להליכה
להתחיל את היום שמחה
לא להתעצבן
ליזום
להיות אקטיבית
ולא להרגיש קורבן של המציאות
לכתוב מחשבות
לכתוב שירים
לכתוב סיפורים
להיות נוכחת
לא לכעוס לא להתעצבן על הילדים ובכלל
להתמלא , למלא מצברים ברגעים קטנים לאורך היום
וגם פעם בשבועיים שלוש נסיעה לבד בלי הבייבי
לישון טוב
ללכת לישון מוקדם
לא להיכנס עם פלאפון למיטה
לדאוג למיטה פנויה מבלגן וילדים מתוקים שמצטרפים כדי שאוכל לישון טוב
להיות אכפתית
להיות אמיתית
לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם
שחשוב מאוד לקדם
לשמוח
לעשות רק כדי לעשות רצון ה'
לעשות בתמימות
לא בשביל להרשים
לא בשביל לקבל מחיאות כפיים
או שמישהו ישים לב או יתפעל
לעשות כדי שיהיה טוב
כדי לעזור למי שאפשר לעזור
להתחבר לבפנים שלי
להרגיש מה נכון להתקדם
להתמקד
לעשות בטוהר הלב
להתכוון רק לתועלת הדבר בלבד
מזוקק
בלי פניות
מאיפה מתחילים?
זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.
ואני מאוד רוצה את זה-
לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם
שחשוב מאוד לקדם
יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך
אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו
תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.
את נשמעת אישה מדהימה♥️
מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....
לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה
מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם
מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות
לא יודעת ככ..
תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.
אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,
ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...
ותודה על הפרגון!!🥰
שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...
מעניין אם זה יעזור
כי גם דבר קשור לדבר
אבל צריך להתחיל ממשהו....
של הרגל חדש.
כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני
כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.
ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.
בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.
כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.
(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי 
אבל זה יוצא מן הכלל)
כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני
כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן
אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...
רוב מה שכתבת
מפעיל אחד את השני
אם ישנים מספיק
עושים ספורט
כותבים מחשבות
עושים דברים שממלאים
אז
אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות
מאיפה מתחילים?
ברור מלישון
חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים
אחכ צעד צעד
(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד
ממה שהכי קל לשנות
ואז שזה הופך הרגל
אפשר להמשיך הלאה)
רציני.
נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.
אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.
אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.
ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".
ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.
אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️
ממש התחברתי לרצונות
ולרשימה הזו
ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...
אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן
לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות
ורצונות
ולראות איך מתקדמים... .
הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך
גם מתפללת על עצמי
לצאת מהדכדוך
לאהוב את עצמי להעריך לפרגן
ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.
לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100
אז היה פה שרשור דומה לאחרונה אבל רק היום קבלנו את המכתב ממשרד החינוך. כתוב בו בפירוט רב שמאד מומלץ לעשות את המבחן בכיתה ג… לפי מחקרים, מומחים וסקירת ספרות… אז למה הוא מתקיים בכיתה ב?
מבולבלים? גם אנחנו…
זה ממש אחד המכתבים המוזרים שראיתי אי פעם
למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.
שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה
בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..
אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה
שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.
אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.
יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.
בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.
באמת לא ברור העניין.
אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו
למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...
כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.
אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים
אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה
אנחנו ממש במצוקה.
יש אהבה גדולה. יש הרבה ילדים. יש רצון כ"כ חזק שיהיה לנו טוב.
אבל אין את הכלים להגיע לזה. מבחוץ נראים המשפחה הכי מושלמת שיש. ילדים טובים, זוגיות יציבה ואוהבת. ובאמת אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי.
אבל הוא סובל מאוד מכעס. יש תהום גדולה בין הדרך שבה אני חושבת שצריך לדבר להתנהג עם הילדים לבין איך שהוא מתנהג (הוא גם רוצה אחרת, אבל פשוט לא מצליח) אני מרגישה שהוא עושה נזק לילדים. אני כועסת עליו ולא מצליחה לגשר. יש דברים שברור לי שזה גם יושב עליהם וזה רק מפריע.
הילדים כבר גדולים, מרגישים הכל. זה לא הזוגיות שאני רוצה. זה לא החינוך שאני רוצה לתת לילדים שלי.
ויש תקופות שהכל טוב. הזוגיות שאני רוצה. מצליחים לחנך בצורה נכונה. יש לנו את האפשרות. לא מצליחים למצוא את הכלים.
אני מחפשת מישהי ממש תותחית. שתתן לנו כלים. ושתהיה מבוגרת, עם הרבה ניסיון. אנחנו כבר לקראת סוף שנות ה-30 לא רלוונטי מישהי צעירה או בגילנו.
הלוואי תצליחו לעזור לי🙏🏻
גם מרכז ובנימין יכול להיות רלוונטי.
היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)
ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.
בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.
לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...
זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו
וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂
גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון
ויש עוד לא מעט
יש את שי יהודאי
מוריה סטולוביץ בפסגות
ואמיר דנה בבית אל
על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…
ב"ה תחילת הריון ראשון (מאנונימי כדי שלא ישייכו את ההריון לניק שלי בינתיים)
אני מתלבטת אם להתפדח להראות תמונות של המתוק בא"ס
מצד אחד מתמקדים בו..
מצד שני זה הרחם שלי בעיקרון
אתן מראות? ויש הבדל אמא/ אבא/ חמות/ אחים וכו?
תודה!!
(בינתיים אני סתם מתלהבת כן? שבוע 9 בקושי רואים משהו... אבל בשבילי זו תמונה חמודה מאוד כבר עכשיוו)
חוזרת לניק שלי לעקוב
אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).
אבל אין לי בעיה שיראו.
נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.
תמונה אחת ממש חמודה
שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות
לא התעמקתי בזה.
תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..
הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!
(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)
יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)
יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.
בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️
ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו
מרגישה לא בסדר להוציא מלא כסף על עצמי ועל בגדי ילדים מצד שני אני פחות משבועיים אחריי לידה וכל שנה אני עושה סבב יד שנייה ומוצאת בגדים מעולים לכולם...
אבל עכשיו אסתובב?
ואולי כן
אז יש לי מצפון על ה800 ש"ח..
סה"כ לעצמי ול3 בנות לחורף
אוף אוכלת את עצמי שזאת קנייה רגשית.
למרות שאשתמש בהכל וחלק לארוע שיהיה באזור פורים.
תרגיעו אותי
אני מדוכדכת
אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.
ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות
אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר
וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות
ולא הבנתי איך משתמשים בזה...
אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא
"מסודרים "
קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?
מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!
כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן
לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.
מהעונה הקודמת!
😵
היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭
לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂
בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?
אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...
הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.
לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס
נכון לפעמים לא יהיה צריך
אבל אין שום הגדרה כזאת
והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)
אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.
תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.
זה מה שכייף בשיין
את קונה קנייה ב700 שקל
מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות
בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת
הכי כיף שיש
אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית
וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים
)
בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭
קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..
קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?
איך?
ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה
מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך
קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת
אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.
מיננה
לתינוקות - קרטרס
הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה
יש העדפות
מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים
אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים
יש דברים טובים יותר ופחות
יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...
לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.
לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת
שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....
וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים
פשוט כי חרשתי
וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים
תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל
יצא הפרש של 200 ש"ח בערך
הזמנתי את הזול יותר
דרגת הVIP? הקופונים?
אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות
יצא לך יותר יקר
ככה מהניסיון שלי
וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול
כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...
פעם הבאה אבדוק בעז"האמהלהלק"י
שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.
בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.
השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.
איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?
גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.
מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.
לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..
קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי
באוטומט ממש
מהבחינה הזאת,
ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.
(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)
או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.
היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.
זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.
בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.
כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.
ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.
ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.
אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף
אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות
וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם
ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.
כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.
בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,
אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר
ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה
בתוך מסגרת
ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..
ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי
