אחרי קיסרי אומרים למנוע שנה.

בלידה רגילה אין הנחיה כזאת.

אבל יש ככ הרבה משתנים במשוואה.

את לא יודעת איך תרגישי אחרי הלידה, אם תניקי וההנקה תמנע לך, איך תהיה לך הלידה, איך יהיה הגידול בילד/ה. בקיצור, אני לא חושבת שנכון להתעסק בזה עכשיו בכלל.

גם אחרי הלידה יהיה לך עוד זמן לחשוב על זה.. לפחות עד הטבילה

ומרגישה שאת מאוששת, פיזית ונפשית, אין על מה לדבר.

וזה שונה מאישה לאישה, ושונה מלידה ללידה אפילו אצל אותה אישה

ההריון והלידה הראשונים היו חי חוויה מדהימה ונקלטתי שוב בחסדי השם אחרי 5 חודשים

מאז עברו 4 שנים, החוויה הייתה אחרת, הרבה יותר זמן להתאושש מכל הבחינות ואני עדיין מונעת.

בקיצור, לא הייתי מעסקת בזה עכשיו

המשפט הזה לא נכון ׳ואם זה לא יהיה לי טוב ומדוייק ה' ימנע את ההריון הבא עד הזמן המתאים׳ אני חוויתי הריון (לאחר מניעה) בזמן לא מתאים בכלל. מכירה הרבה נשים שחוו הריון בזמנים לא מתאימים ולא רצויים.

בריאותית אם אין סיבה מיוחדת אין בעיה

ואת הכוחות שלך תרגישי אחר כך..

ויש גם סוגי מניעה זמניים או פחות הרמטיים אם אתם לא סגורים על עצמכם

תדברו על זה סמוך ללידה-אחרי הלידה ותחליטו יחד מה שנכון לשניכם

כי חושבת שזה אישי ותלוי ברצון ובכוחות של כל אחת

ומי שיש לה רצון וכוחות זה בהחלט אפשרי

אבל אני רואה שכולן כאן עונות רק ההפך שלא כדאי ולא נכון ..

אז אני קצת מאזנת .

כי זאת החלטה

בין 2 אופציות.

לגיטימיות ונכונות שתיהן.

רק צריך להתאים את ההחלטה לכם כזוג ולכוחות הפיזיים והנפשיים

וגם לא את שלי

נראה לי שזה די מאוזן פה, התגובות

לכל רופא יש את דעתו והשקפת עולמו.

אבל לי לא ידוע על מרווח מסויים שצריך כשהלידה רגילה והכל היה בסדר.

אני חושבת שזאת החלטה שאי אפשר לקחת עד אחר הלידה, גם לא בלידה רביעית.

אצלנו אחרי כל לידה יש חישוב מסלול.

אני יכולה לשתף שאצלנו הייתה החלטה לא למנוע אבל בלידה האחרונה התלבטנו אם זאת ההחלטה הנכונה ובאמת ראינו איך ה' מסדר את הכל ולא אנחנו.

אז כן לחשוב ולבדוק אם מתאים לכם למנוע או לא ובהחלט גם להשאיר מקום לקב"ה בסיפור.

ותראי מה נכון בשבילך ובשביל בעלך (הוא גם צריך להיות מוכן לעוד ילד) אם את מרגישה שגדול עלייך עוד היריון מייד, אל תסמכי על ה' שימנע, היום כשיש אמצעי מניעה זאת ההשתדלות שלנו.

ויש המון נשים שיש להן הרבה ילדים ולוקחות אמצעים. חלק לתקופה קצרה, אבל גם למנוע עד גיל חצי שנה זה יכול להיות משמעותי, כי להיכנס להיריון חודשיים אחרי לידה זה נשמע לי ממש קשה.

ולגבי הנחיה רפואית, אני לא מכירה. מה שכן חשוב ללכת לבדיקות שצריך בין ההיריונות- רופא נשים, פיזיו' של רצפת האגן- זה ממש חשוב כדי שאם יש בעיה זה לא יחמיר מהיריון להיריון .

באתרים של קופות חולים ממליצים אחרי לידה רגילה (לא קיסרי) לחכות לפחות חצי שנה עד שהגוף יתאושש קצת.

לפי מחקרים זה מפחית את האחוזים ללידה מוקדמת ולמשקל תינוק נמוך. (וקרע ברחם למי שעברה קיסרי)

קחי בחשבון שהריון שואב ממך כוחות פיזים ונפשיים, ויטמינים ומינרלים ועוד.

החלטתי עם עצמי שאני לא נכנסת להריון נוסף לפי שאני מטפלת ברצפת אגן (שהרבה פעמים נפגעת מההריון המתקדם והלידה), שהגוף שלי מאוזן מבחינה פיזית והורמונלית (בודקת בבדיקת דם), ושאני חוזרת למשקל של לפני ההריון.

זה רק הדברים הפיזיים

חוץ מזה לדעתי צריך לשים לב למצב הזוגי, ליכולת הכלכלית, המוכנות הנפשית ועוד מלא שיקולים..

וכמובן לקחת בחשבון שהריון ראשון לא דומה להריון שכבר יש ילדים בבית ב"ה וצריך לטפל גם בהם

תשובה לשאלה האמיתית שלך אין לי.

לא בטוח שמותר מבחינת המצווה פרו ורבו למנוע במכוון לפני שיש בן ובת.

יש לזה הרבה דעות ומחלוקות שאין צורך לפתוח כאן..

רק ממליצה לבדוק עם הרב שלכם את הנושא, אם אכן זה הכיוון.

בהצלחה.

כי חלק ממצוות פרו ורבו זה גם לגדל את הילד ועד גיל שנה בערך הוא ממש צריך את אמא ( כמובן שתמיד צריכים, אבל הצורך משתנה)

שמעתי בכנס על אמצעי מניעה בראי ההלכה

במיוחד אם האישה מניקה, מתירים.

אבל לגמרי מומלץ לשאול רב

בין קיום מצווה למוכנות הפיזית של הגוף לעשות אותה. כלומר, השאלה הכללית ששאלה הפותחת, היא שאלה עקרונית, ועקרונית נכון לברר אותה ואז להכניס את זה למרחב השיקולים עם השיקול ההלכתי כמובן....

למי שיש שאלה קונקרטית ספציפית של זוג במצב מסויים נכון לברר את המקרה הספציפי שלה מבחינה גופנית, נפשית רגשית כלכלית זוגית משפחתית ותוסיפי כל מה שנראה לך...

אבל בתור שאלה כללית, היא הכי במקום... וטוב ששואלת.

נשים לא בהכרח מודעות לצורך של הגוף בהתאוששות אחרי לידה. סתם תראי כמה קשה לנו ליישם את משכב הלידה של ה6 שבועות של לנוח כמה שיותר... אנחנו רוצות לחזור לפול גז כמה שיותר מהר... 

הוא נותן קווי מחשבה של דעת ההלכה...

לא מבינה למה תמיד אומרים את הטיעון שרב לא חווה הריון. אין זה מתפקידו לחוות הריון. צריך לזכור מה התפקיד שלו וכמה אנחנו בעצם זקוקים לבעל התפקיד הזה כי זו הדרך שלנו להעביר את התורה לידי מעשה... עוזר לנו... 

שרב באמת סוגשל מקשיב וחושב איתם ביחד...

אבל סתם הדיון הזה שמרדד את חשיבותו של הרב צורם לי לפעמים... אם ככה רב עושה למה לומר את הטענה של הוא יבוא לטפל לי בילד... עוקצני וחסר כבוד כלפיהם ועבודת הקודש שלהם....

ורואים את זה ככה. שזו קודם כל החלטה זוגית, והרב הוא הדמות הרוחנית שמבררת איתם מה מדוייק להם. זה באמת לא בזלזול, זה כן בכאב כלפי מצבים שאנשים באמת לא היו מסוגלים ולא הקשיבו לעצמם. אצל חמותי יש 2 אחים באומנה שהגיעו מחסידות כלשהי, הגיעו אליהם ממקלט לנשים מוכות. עם כל המצב של אותה האמא, היא עדיין ילדה ב4 שנים 4 ילדים צפופים.. למה? מן הסתם כי היא חשבה שזה מה שהדת מצפה ממנה... למרות מה שהיא עוברת.. ואיפה הילדים שלה היום? כולם גדלים אצל משפחות אחרות.. כי היא בדיכאון קליני והיא ניסתה לפגוע בתינוקות שלה. זה מקרה קיצון, שבא להמחיש.. אז הדיבור הוא לא חלילה "נגד" רבנים, אלא "נגד" נק' ההנחה שבראש ובראשונה השיקול הוא מצב האישה והיכולת הזוגית והמשפחתית (ושאף אחת בבקשה לא תגיד שאמרתי שמי שיולדת צפופים זה לא טוב. זה נהדר. התכוונתי למקרים שהיכולת לא מתכתבת עם המציאות)

אולי היא הביאה 4 ילדים כי בעלה חייב אותה (בכל זאת אישה מוכה לדברייך, לא נראה לי שלאישה כזאת יש בחירה על החיים שלה) ולא כי היא חשבה שזה מה שהדת מצפה ממנה?

נו באמת.

חמותי ילדה 10 צפופים בלי עין הרע, וזה היה הכי מדוייק להם ולכוחות שלהם, הם משפחה בריאה ושמחה, וכל ילד מקבל את הכי טוב שאפשר+ 3 ילדים בבית שאינם שלהם. הדגשתי שאני מדברת דווקא על מקרים שהמחשבה שזה אסור היא הרסנית..

אני גם דיברתי על בכללי על ניסוחים שלא מכבדים את החשיבות של הרבנים. לא מדברת על איזה רב כזה או אחר. אלא עלינו, הציבור הרגיל שמדבר על הייעוץ/חשיבה עם הרב... כאילו אני חייבת להיות ביקורתית כלפי *הרב* אחרת הוא ישחיל לי איזה פסיקה שלא מתאימה לי באמת... כאילו זה אני מול הרב במשחק מי מנצח...

שזה בכלל בדיוק ההיפך, הוא נותן לי את רוח ההלכה ולאן אני צריכה לשאוף תוך התבוננות מעמיקה במצב הנוכחי שלנו כזוג, משפחה מכל ההיבטים וחושבים מה נכון. ההחלטה הסופית תמיד היא של הזוג... 

אגב הניסוח זה מה שקשה לי. כי בכללי מה שכתבת אני ממש מסכימה שרב חושב איתם וכו'... אבל למה? לא כי הוא לזה שמגדל את הילד וכו'... אלא כי בפשטות הוא עוזר להם לקבל את הפן ההלכתי הכי טוב, ולא יותר מזה...

תוסיפי שזה שאלה עם פן הלכתי בהחלט ויש צורך לשמוע את דעת ההלכה בעניין.... כי רק האמירה הזאת גם לא מאוזנת.

כמו שלומר שזה רק הלכתי זה לא מאוזן....

לא נכנסת לגישה הלכתית כזו או אחרת... (גם מכירה את הדעה הזו)

רק לבוא ממקום שמוקיר את חשיבות הייעוץ והפסיקה הרבנית. בלי זה אין כלום. אין תורה. אין מי שיעזור לנו להכניס את זה לחיינו...

ו... מיציתי את העניין הזה, תודה על הדיון הנעים 

ובהחלט כדאי להדגיש תמיד להיות בהתבוננות אמיתית מה נכון לנו, שזה בעצם רצון ה' האמיתי! (ועל ניסוח כזה או אחר כבר חפרתי בשאר ההודעות...)

אצלנו כן יש מי שנוהגים לשאול לגבי מניעה רב גם חודשיים אחרי לידה.

אף רב גם לא חווה את בדיקות הטהרה ובכל זאת הם פוסקים לנו בנושא ואומרים לנו כמה פעמים לבדוק ואיך

אמא שלי נחשפת בעבודתה למצב הנשים בלידות והיא תמיד אומרת שחבל שאין מודעות לחשיבות של מנוחה ורווח בין ההריונות. וגם כשמניקים, הורמונלית הגוף לא נותן לעצמו להתחזק כי ההנקה חוקחת המון מהגוף...

בקיצור, אני גם מרגישה בחוסר של מידע ומודעות בנושא...

זה מבורך להביא כמה שיותר ילדים (עקרונית! תמיד צריך לבדוק נקודתית למצבי הנוכחי לכן עכשיו א"א להחליט אפילו לא לעוד חודש אז בטח לא לאחרי הלידה), אבל חשוב להבין שזה "וחי בהם" כלומר בחיות בריאה וטובה. והגוף יכול להתחזק מהריון להריון ולא חלילה להיחלש... וצריך לדעת איך עושים את זה נכון...

בקיצור, אין לי ממש תשובה מלאה, אבל אני כן מרגישה שזו שאלה חשובה ממש! אשרייך! 

רשי מוסיף שם שמדובר לא רק בזרע באדמה אלא בתלמידים וילדים. 

למדתי את זה בהדרכת כלות... מפי הרבנים. 

ויש עוד מקורות שאני לא זוכרת. אבל לי זה מרגיש מספיק מובן את גודל ההשתדלות. *לא מתייחסת לפן מעשי של זוג*

הרבנים הם התורה, הם לא טור דעה בעיתון שאפשר לומר מעניין אבל אני חושב אחרת... הם מבינים את התורה הרבה יותר ממני... בגלל שהם הוגים בה כל היום.

על פרו ורבו:

׳שהאיש שדרכו לִיכְבֹּש מצֻוה על פריה ורביה , ולא האשה׳ האישה לא מצווה על המצווה הזו, אפילו לא על הילד הראשון

מהאתר של הרב יצחק גינזבורג, ואחת של הרב אודי רט, שמתייחסת לכוחות, והתחברתי אליה..

מכון גל עיני

https://puah.org.il/shut/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%99-%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%94/

אשמח אם יש למישהי מקור אחר יותר מפורט

את הקישור הראשון לא הצלחתי לפתוח

בנוסף, ראיתי לא מזמן שבקרב יהדות אשכנז למשל, ילודה גבוהה היא משהו חדש של כמה עשורים.

זה פירוש שמקובל על כולם?

אלא למשפחות שגרו פה בארץ

ועל שינוי של דור מאז הייתה השואה בערך, שזה 25 שנה

אם אמצא עת המקור אביא אותו

עניין ילדים ומצווה.

יש מצוות פרו ורבו - שזה בן ובת, או שתי בנות ושני בנים. תלוי בדעה

ויש מצווה נוספת שנקראת "לערב", מהפסוק "לערב אל תנח ידך" שהיא מתייחסת למצווה להוסיף ללדת ילדים גם לאחר קיום מצוות פרו ורבו.

מכאן יש המון דיונים מתי חובה לקיים את המצוות האלו, באיזה מצב, האם זה משהו כללי או פרטי, האם זו קביעת דרך או ממש חובה. בקיצור, המון דיונים, עוד בגמרא ועד היום הדיונים ההלכתיים ממשיכים.

אז להגיד שזה לא משהו הלכתי, זה פשוט לא נכון.

אפשר גם לדון האם זו שאלה הלכתית.

אבל רוב הפוסקים בוודאי מתייחסים לזה כסוגיה הלכתית, ובהתאם לכך דנים בגדרים השונים של המצווה וההשלכה על מניעת הריון. אז זה ממש לא מופרך שזה אכן משהו הלכתי

שלי.

אלו דיונים בגמרא.

יכול להיות שיש דעות שונות

אבל זה ממש לא דעה מופרכת כמו שאת מנסה להציג.

הרמב"ם (הל' אישות טו, טז): "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".

מתוך התשובה המלאה של הרב מלמד:.https://www.yeshiva.org.il/midrash/7845

תראי איך הוא מצמיד את ׳לא יבטל׳ ל׳כל זמן שיש בו כוח׳ כי ׳לא יבטל׳ לא עומד בפני עצמו. זו הפרשנות שלי.

אבל אם היתה כזו מצווה כמה שיותר, היה כתוב זאת, כמו בהגדה ׳כל המרבה לספר׳

את מפרשת אותו איך שבא לך

וכשמביאים לך פרשנויות של חזל את מבטלת אותם כי הם פרשנות

את מפרשת איך שנח לך...

אז אין מצווה ללדת כמה שיותר, אלא מצווה ללדת כמה שיש כוח, זה שני דברים שונים לגמרי.

זה אומר עשה

כל אחד ביחס לעצמו לכן לא כתוב מספר.

כל עוד אתה מרגיש שאתה יכול, הבא עוד ילד. זה בדיוק הדיוק שאנחנו נדרשות לעשות אחרי כל לידה... מרגישות שאנחנו עוד לא מסוגלות, ונדרשות לחשוב מתי אנחנו כן יכולות. 

ואז עושים פרשנות מתי הרגע שבו נגמר ה׳אין כוח׳

אבל לא לבטל אומר לא לבטל. לא רואה דרך אחרת לפרש את זה. וככה פירשו את זה חכמים

נותן התניה בלבד, השני דוחף לעבר היותר.

כשדוחפים לעבר משהו, זה יכול לבוא על חשבון שיקול דעת נקי.

וברור שבכללי כתוב 'וחי בהם' אז בושאי שגם מצוות הבאת ילדים היא לשם חיים

גם לאמא

וברור שאם לאמא אין כוחות בגוף או בנפש מכל סיבה -זה נכון ומבורך להיות קושובים לכוחות

אף אחת פה לא מתנגדת ליכולת למנוע כשזה נכון לאישה ולאיש

אבל לא צריך בגלל זה לפ

בטל את הפשט הדי ברור של דברי הרמבם בדבר הברכה של ילדים

וחוץ מזה שבעיני הדיון הוא לא העניין

בכנות

אם את למה עם הבחירה שלך להביא את כמות הילדים שבורכת בהם

ואת קושובה לעצמך וכוחותיך

אין צורך להתנגד לרעיון שלהביא עוד נשמות זה ברכה וזכות

לכל אחד יש את הזכויות שלו

לפי השליחות המיוחדת שלו ואין למדוד ולהשוות

כל אחד מיוחד ומבורך בזכויות שלו

יש לך אמהות מקסימה ודרך חינוך מיוחדת  ובטוחה עשעוד הרבה ברכות וזה השליחות שלך וזה מהמם ואשריך.

כמו שיש מישהי שהשליחות והזכות שלה זה להביא הרבה ילדים, וזה מדויק לה ומבורך.

אין צורך להתנגד לרעיון

במהות

או לבטל את מצווה שבו.

כי זה לא כתוב בשום מקום, זו שטיפת מוח שנעשת לנשים דתיות וזה הרבה פעמים ההפך מברכה.

יש מקור ברור שמדבר על זה מחז"ל, והתורה שבעל פה היא תורה. לא פחות.

זה שלחלק מהנשים זה לא מתאים לא לבטל כי זה לא כפי הכח, זה כשלעצמו קיום של דברי חזל, וב"ה לא מכריחים אישה ללדת ולהרות. היא צריכה להיות מודעת לזה רק.

אם נחזור לשרשור שהיה פה מזמן - יש לחץ חברתי, כן.

האם חזל רצו לעשות 'שטיפת מח' חלילה? אני מוחה נחרצות כנגד האמירה.

שמשתמשים בדברי חז"ל או בתורה כדי להציג לאנשים דרך אחת מסוימת, זה לא חדש.

הבעיה היא לא במקור כזה או אחר, הבעיה היא באופן השימוש במקורות בצורה שטוחה, הבאה של חלקי ציטוטים ומקורות, רק לפי מה שמסתדר ומתאים, וחוסר חינוך אנשים ליכולת לפתוח בעצמם ספר וללמוד, אלא פשוט לקבל את הדברים כפשוטם בלי להסתכל על התמונה הרחבה.

וזה נכון אגב, לשני הצדדים. לכן אני כל כך מתנגדת לדיון כאן. כי הוא עושה בדיוק את אותו הדבר.

לוקח מקור אחד, או פסוק, או ציטוט, ומנסה להעמיד עליו תפיסה שלמה ולהוכיח שהיא קיימת או לא.

זו שיטה רעה בעיניי, לא משנה מאיזה כיוון היא מגיעה

אבל זה צרם לי המשפט ׳כמה שיותר׳ שהייתי צריכה לדון בזה, להביא את הצד שאין לזה משהו כתוב, כמו הלכות ומצוות.

זה הזכיר לי את החינוך שקיבלתי בבית יעקב ואת הפרשנויות המשלים והנמשלים שמזיזים הצידה כל הגיון ודוחפים את המסר הנחרץ, שהוא איננו נחרץ כלל ואולי גם לא נכון.

המחשבתית שלנו שונה, כי את ואני לא קוראות אותו דבר את דברי הרמב"ם

ולכן ככל הנראה לא נגיע להסכמה וזה בסדר.

לזכות ללדים זה מבורך, כן. זו תורה אלוקית, לא של בני אדם, וברור לי שיש דברים שנשגבים מבינתנו. או שקשה לנו להשלים איתם, בין אם כי מדובר בקושי אישי שלנו שמשליך, או בגלל קו מחשבה,לא משנה .

זה די לא שנוי במחלוקת לדעתי. אבל ברור שזה לא לכולם.

אני דווקא בתור אחת שנגמר לה הכח, מצאתי בדברים האלה כח.

פעם ראשונה שאני נתקלת במקור שנתן גושפנקא לשני הצדדים.

כשבעלי שאל רב לפני הרבה שנים על מניעה, הוא אמר לו שאישה שלא רוצה להכנס להריון לא צריכה, לא משנה כמה זמן, גם לנצח.

אולי הסתמך על המקור הזה, אולי יש מקורות נוספים דומים.

אם את מבטלת דברי חכמים כמו הרמבם

כי זה נראה לך שטיפת מח

ומה הבעיה  להודות שזה מבורך

זה לא מחייב אף אחת להביא ילדים ללא הקשבה לכוחותיה

וזה לא דטיפת מח

גם לומר שזה כל כך מסוכן להביא ילדים זה שטיפת מח אגב

במציאות זה הרבה פעמים לא מבורך, אני מכירה מספיק מקרים מקרוב.

יש נשים שמביאות ילדים בחוסר ברירה, לא צריך לעצום עיניים.

מי כתב מסוכן להביא ילדים? כדאי לדייק שמגיבים.

שמביאות הרבה ילדים ומאושרות ושמחות בכך

ואגב אני אישית גדלתי בחינוך חילוני ולא שטפו לי את המח והבחירה שלי היא לגמרי עצמאית...מרצוני החופשי

ואפילו לא ממקור הלכתי כלשהו.

ויש גם כאלה ולדעתי אפילו יותר.

אז מה?

יש הכל מהכל בעולם

יש נשואים מבורכים ויש נשואים שכשלו ושהיו כאב לב

אז להכריז שזה לא מבורך להתחתן כי יש כאלה שלא עובד להם

ובילדים זה גם לא עניין של הצלחה או כשלון

כל ילד הוא ברכה

וכל אחד שיבחר כמה שנכון לו

יש כאלה שהבחירה שלהן אולי מושפעת מדי מהבחוץ או מחינוך שקבלו?

זה עבודה שלהן עם עצמן לזהו מה נכון להן ומה לא

לא צריך לבטל את הברכה שבדבר בגלל זה.

אפשר לעודד חשיבה עצמאית והקשבה לכוחות

להביא ילדים כפי הכוח זה מבורך, להביא ילדים ללא כוח זה לא מבורך, גם אם זה הרבה ילדים.

הכמות לא גורמת לזה להיות מבורך, אלא הכוח, כמו שכתב הרמבם.

הדברים שהביאו כאן של הרב מלמד, הם התחלה טובה למקורות. מהמשנה והגמרא, ואז לעבור לראשונים (שלא בהכרח מובאים שם).

אבל אני קצת מתנגדת לדרך הדיון ההלכתית הזו בפורום.

זו סוגייה שרבנים כתבו עליה במשך דורות. ולהתחיל לדון בזה בפורום, זה מצמצם את ההלכה ואת דרך הדיון ההלכתית.

כי בעיניי דיון הלכתי הוא חסר אם לוקחים רק מקור אחד ומתייחסים רק אליו.

בשביל באמת ללמוד, צריך להסתכל על כלל המקורות, ומתוך זה להבין.

כל זה לא סותר את זה שעקרונית אנחנו כנראה מסכימות מבחינה פרקטית לגבי הבחירה לגודל המשפחה.

אבל מפריעה לי האמירה העקרונית שלך שמבטלת את זה שזה עניין הלכתי בכלל

עניתי למעלה למה דברי הרמבם אינם מקור למה שנכתב על להרבות כמה שיותר.

לא חלילה אישית נגדך,

אבל העיקרון שאם ה' חושב שזה לא יהיה לי טוב ומדוייק אז הוא ימנע ממני את ההריון, מאיפה התפיסה הזאת באה?

לפי העיקרון הזה לא היו צריכים להיות בעולם ילדים להורים ללא מסוגלות לגדל אותם.

לצערנו אנחנו רואים שזה ממש לא המצב ויש הורים שבוודאות לא מסוגלים לגדל את הילדים שנולדו להם (אל הם נולדים בכלל במסגרת משפחתית..)

אז מה זה אומר?

ברור שלכל תינוק שנולד יש תפקיד בעולם ויש סיבה שהוא הגיע להורים שילדו אותו,

אבל האם זה אומר שזה מה שהיה מדוייק להורים שלו? ברור שלא.

ה' ברא בעולמנו פתרונות ונתן לנו את הבינה להחליט מה לעשות איתם. יש לנו הדרכה גם על חובת ההשתדלות.

אולי ה' מצפה מהדור שלנו להפעיל שיקול דעת ולקחת את האחריות להחליט מתי מתאים ומתי לא?

אולי..

מה יהיה בפועל יכול להיות מיליון תרחישים. רק לגבי התיאוריה הזאת לא ברור לי איך היא הושרשה..

פעם לא היה אמצעי מניעה יעילים אבל הייתה תמותה גבוהה.

היום הרפואה מביאה פתרון למצבים בריאותיים אבל גם לתכנון ילודה. מי אמר שצריך להשתמש רק בכלי אחד ושהם לא משלימים אחד את השני?

ודבר נוסף, מעבר לבריאות הפיזית גם חשוב מאוד בריאות נפשית ונכונות לאתגר של גידול ילדים צפופים *משני ההורים*

נכון שההריון מתרחש בתוכך אבל בסוף יש פה אבא שצריך להיות שלם לחלוטין עם ההחלטה.

אז מציעה לך להתייחס לרצון שלו בדיוק כמו לרצון שלך ולא לנסות להפעיל לחץ שכנוע. (לא אומרת שאת עושה את זה, רק אומרת לשים לב לא להגיע למקום הזה שמרגיש שההחלטה היא יותר שלך ושהדעה שלו היא כעין המלצה)

מבחינתי, כל מה שקורה לי בסוף הוא מהקב"ה.

לא משנה מה אעשה, בסוף הוא מחליט מה יהיה.

לזה אני מתכוונת.

זה לא אומר שאני לא אעשה השתדלות, בטח שאעשה השתדלות. חייב!

אבל מה תהיה התוצאה של ההשתדלות זה לא באמת בידיים שלי.

יכול להיות שמישהי תחליט למנוע ובכל זאת תכנס להיריון, ויכול להיות שמישהי תחליט לא למנוע ובכל זאת לא תכנס להיריון שנתיים.

אז את ההשתדלות שלה היא עשתה אבל בסוף מה שקרה הוא כנראה ההכי טוב בשבילה, גם אם כרגע היא לא מבינה למה.

ואת האמונה שהכל לטובה אני מחזקת בעצמי כל הזמן, אני לא מצליחה באמת לחיות את זה כל הזמן אבל מאוד משתדלת גם בהשתדלות שלי להשאיר מקום לקב"ה ולסמוך עליו שהתוצאה תהיה לטובתי.

אבל זה לא מה שהפותחת כתבה.

היא אמרה שהיא לא רוצה למנוע והמחשבה היא שאם זה לא יהיה נכון לה להיכנס להריון, אז ה' ימנע ממנה את ההריון עד הזמן המתאים.

זה נקרא לעשות השתדלות?

כי את כותבת שחייבים לעשות השתדלות, אז אם מישהי חושבת שזה לא נכון לה להיכנס להריון, היא צריכה לעשות השתדלות ולמנוע, לא?

גם אני כשלא מנעתי זה היה אחרי מחשבה והחלטה שאני לא רוצה למנוע ובתוספת הידיעה שאם היריון לא יהיה הדבר המתאים לי כרגע אז הוא פשוט לא יגיע.

בסוף אני מאמינה שה' עושה מה שהכי טוב בשבילי אז אם הכי טוב בשבילי שלא יהיה היריון הוא ידאג שהוא לא יגיע אפילו שלא מונעת.

זה כמובן אם הרצון לא למנוע הוא אחרי מחשבה והחלטה שהיריון עכשיו זה דבר שטוב ורצוי מבחינתם כרגע.

אם הכוונה שלה היא שגם אם הם לא מסוגלים לעוד היריון חודשיים אחרי הלידה הם לא ימנעו מתוך מחשבה שה' יראה שהם לא מסוגלים וימנע להם אז זאת לא השתדלות ולא הדבר הנכון בעיניי. ברור שבמקרה כזה הצעד הנכון הוא לעשות פעולה אקטיבית למניעה ולא לסמוך על הנס.

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏