בריאותית?
סתם יצא לי לדבר היום עם בעלי על זה.. יש לנו עוד זמן עד הלידה הראשונה בעזה.. והמחשבה שלי שאני לא ארצה למנוע אחרי הלידה כי רוצה בעזה הרבה ילדים ואם זה לא יהיה לי טוב ומדוייק ה' ימנע את ההריון הבא עד הזמן המתאים (כמו שמנע במשך שנה בגלל ביוץ מןקדם)
(כמובן שלא יודעת איך באמת אהיה אחרי הלידה, זה רק בטאוריה כי בינתים הריון ממש קל ברוך ה)
בעלי טוען שזה לא בריא ולא סתם בעקרון אין ווסת בזמן ההנקה וכו וכן חושב שירצה למנוע.. מה דעתכן בנושא?
אחרי קיסרי אומרים למנוע שנה.
בלידה רגילה אין הנחיה כזאת.
אבל יש ככ הרבה משתנים במשוואה.
את לא יודעת איך תרגישי אחרי הלידה, אם תניקי וההנקה תמנע לך, איך תהיה לך הלידה, איך יהיה הגידול בילד/ה. בקיצור, אני לא חושבת שנכון להתעסק בזה עכשיו בכלל.
גם אחרי הלידה יהיה לך עוד זמן לחשוב על זה.. לפחות עד הטבילה
ומרגישה שאת מאוששת, פיזית ונפשית, אין על מה לדבר.
וזה שונה מאישה לאישה, ושונה מלידה ללידה אפילו אצל אותה אישה
ההריון והלידה הראשונים היו חי חוויה מדהימה ונקלטתי שוב בחסדי השם אחרי 5 חודשים
מאז עברו 4 שנים, החוויה הייתה אחרת, הרבה יותר זמן להתאושש מכל הבחינות ואני עדיין מונעת.
בקיצור, לא הייתי מעסקת בזה עכשיו
המשפט הזה לא נכון ׳ואם זה לא יהיה לי טוב ומדוייק ה' ימנע את ההריון הבא עד הזמן המתאים׳ אני חוויתי הריון (לאחר מניעה) בזמן לא מתאים בכלל. מכירה הרבה נשים שחוו הריון בזמנים לא מתאימים ולא רצויים.
בריאותית אם אין סיבה מיוחדת אין בעיה
ואת הכוחות שלך תרגישי אחר כך..
ויש גם סוגי מניעה זמניים או פחות הרמטיים אם אתם לא סגורים על עצמכם
תדברו על זה סמוך ללידה-אחרי הלידה ותחליטו יחד מה שנכון לשניכם
כי חושבת שזה אישי ותלוי ברצון ובכוחות של כל אחת
ומי שיש לה רצון וכוחות זה בהחלט אפשרי
אבל אני רואה שכולן כאן עונות רק ההפך שלא כדאי ולא נכון ..
אז אני קצת מאזנת .
כי זאת החלטה
בין 2 אופציות.
לגיטימיות ונכונות שתיהן.
רק צריך להתאים את ההחלטה לכם כזוג ולכוחות הפיזיים והנפשיים
וגם לא את שלי
נראה לי שזה די מאוזן פה, התגובות
לכל רופא יש את דעתו והשקפת עולמו.
אבל לי לא ידוע על מרווח מסויים שצריך כשהלידה רגילה והכל היה בסדר.
אני חושבת שזאת החלטה שאי אפשר לקחת עד אחר הלידה, גם לא בלידה רביעית.
אצלנו אחרי כל לידה יש חישוב מסלול.
אני יכולה לשתף שאצלנו הייתה החלטה לא למנוע אבל בלידה האחרונה התלבטנו אם זאת ההחלטה הנכונה ובאמת ראינו איך ה' מסדר את הכל ולא אנחנו.
אז כן לחשוב ולבדוק אם מתאים לכם למנוע או לא ובהחלט גם להשאיר מקום לקב"ה בסיפור.
ותראי מה נכון בשבילך ובשביל בעלך (הוא גם צריך להיות מוכן לעוד ילד) אם את מרגישה שגדול עלייך עוד היריון מייד, אל תסמכי על ה' שימנע, היום כשיש אמצעי מניעה זאת ההשתדלות שלנו.
ויש המון נשים שיש להן הרבה ילדים ולוקחות אמצעים. חלק לתקופה קצרה, אבל גם למנוע עד גיל חצי שנה זה יכול להיות משמעותי, כי להיכנס להיריון חודשיים אחרי לידה זה נשמע לי ממש קשה.
ולגבי הנחיה רפואית, אני לא מכירה. מה שכן חשוב ללכת לבדיקות שצריך בין ההיריונות- רופא נשים, פיזיו' של רצפת האגן- זה ממש חשוב כדי שאם יש בעיה זה לא יחמיר מהיריון להיריון .
באתרים של קופות חולים ממליצים אחרי לידה רגילה (לא קיסרי) לחכות לפחות חצי שנה עד שהגוף יתאושש קצת.
לפי מחקרים זה מפחית את האחוזים ללידה מוקדמת ולמשקל תינוק נמוך. (וקרע ברחם למי שעברה קיסרי)
קחי בחשבון שהריון שואב ממך כוחות פיזים ונפשיים, ויטמינים ומינרלים ועוד.
החלטתי עם עצמי שאני לא נכנסת להריון נוסף לפי שאני מטפלת ברצפת אגן (שהרבה פעמים נפגעת מההריון המתקדם והלידה), שהגוף שלי מאוזן מבחינה פיזית והורמונלית (בודקת בבדיקת דם), ושאני חוזרת למשקל של לפני ההריון.
זה רק הדברים הפיזיים
חוץ מזה לדעתי צריך לשים לב למצב הזוגי, ליכולת הכלכלית, המוכנות הנפשית ועוד מלא שיקולים..
וכמובן לקחת בחשבון שהריון ראשון לא דומה להריון שכבר יש ילדים בבית ב"ה וצריך לטפל גם בהם
תשובה לשאלה האמיתית שלך אין לי.
לא בטוח שמותר מבחינת המצווה פרו ורבו למנוע במכוון לפני שיש בן ובת.
יש לזה הרבה דעות ומחלוקות שאין צורך לפתוח כאן..
רק ממליצה לבדוק עם הרב שלכם את הנושא, אם אכן זה הכיוון.
בהצלחה.
כי חלק ממצוות פרו ורבו זה גם לגדל את הילד ועד גיל שנה בערך הוא ממש צריך את אמא ( כמובן שתמיד צריכים, אבל הצורך משתנה)
שמעתי בכנס על אמצעי מניעה בראי ההלכה
במיוחד אם האישה מניקה, מתירים.
אבל לגמרי מומלץ לשאול רב
בין קיום מצווה למוכנות הפיזית של הגוף לעשות אותה. כלומר, השאלה הכללית ששאלה הפותחת, היא שאלה עקרונית, ועקרונית נכון לברר אותה ואז להכניס את זה למרחב השיקולים עם השיקול ההלכתי כמובן....
למי שיש שאלה קונקרטית ספציפית של זוג במצב מסויים נכון לברר את המקרה הספציפי שלה מבחינה גופנית, נפשית רגשית כלכלית זוגית משפחתית ותוסיפי כל מה שנראה לך...
אבל בתור שאלה כללית, היא הכי במקום... וטוב ששואלת.
נשים לא בהכרח מודעות לצורך של הגוף בהתאוששות אחרי לידה. סתם תראי כמה קשה לנו ליישם את משכב הלידה של ה6 שבועות של לנוח כמה שיותר... אנחנו רוצות לחזור לפול גז כמה שיותר מהר...
הוא נותן קווי מחשבה של דעת ההלכה...
לא מבינה למה תמיד אומרים את הטיעון שרב לא חווה הריון. אין זה מתפקידו לחוות הריון. צריך לזכור מה התפקיד שלו וכמה אנחנו בעצם זקוקים לבעל התפקיד הזה כי זו הדרך שלנו להעביר את התורה לידי מעשה... עוזר לנו...
שרב באמת סוגשל מקשיב וחושב איתם ביחד...
אבל סתם הדיון הזה שמרדד את חשיבותו של הרב צורם לי לפעמים... אם ככה רב עושה למה לומר את הטענה של הוא יבוא לטפל לי בילד... עוקצני וחסר כבוד כלפיהם ועבודת הקודש שלהם....
ורואים את זה ככה. שזו קודם כל החלטה זוגית, והרב הוא הדמות הרוחנית שמבררת איתם מה מדוייק להם. זה באמת לא בזלזול, זה כן בכאב כלפי מצבים שאנשים באמת לא היו מסוגלים ולא הקשיבו לעצמם. אצל חמותי יש 2 אחים באומנה שהגיעו מחסידות כלשהי, הגיעו אליהם ממקלט לנשים מוכות. עם כל המצב של אותה האמא, היא עדיין ילדה ב4 שנים 4 ילדים צפופים.. למה? מן הסתם כי היא חשבה שזה מה שהדת מצפה ממנה... למרות מה שהיא עוברת.. ואיפה הילדים שלה היום? כולם גדלים אצל משפחות אחרות.. כי היא בדיכאון קליני והיא ניסתה לפגוע בתינוקות שלה. זה מקרה קיצון, שבא להמחיש.. אז הדיבור הוא לא חלילה "נגד" רבנים, אלא "נגד" נק' ההנחה שבראש ובראשונה השיקול הוא מצב האישה והיכולת הזוגית והמשפחתית (ושאף אחת בבקשה לא תגיד שאמרתי שמי שיולדת צפופים זה לא טוב. זה נהדר. התכוונתי למקרים שהיכולת לא מתכתבת עם המציאות)
אולי היא הביאה 4 ילדים כי בעלה חייב אותה (בכל זאת אישה מוכה לדברייך, לא נראה לי שלאישה כזאת יש בחירה על החיים שלה) ולא כי היא חשבה שזה מה שהדת מצפה ממנה?
נו באמת.
חמותי ילדה 10 צפופים בלי עין הרע, וזה היה הכי מדוייק להם ולכוחות שלהם, הם משפחה בריאה ושמחה, וכל ילד מקבל את הכי טוב שאפשר+ 3 ילדים בבית שאינם שלהם. הדגשתי שאני מדברת דווקא על מקרים שהמחשבה שזה אסור היא הרסנית..
אני גם דיברתי על בכללי על ניסוחים שלא מכבדים את החשיבות של הרבנים. לא מדברת על איזה רב כזה או אחר. אלא עלינו, הציבור הרגיל שמדבר על הייעוץ/חשיבה עם הרב... כאילו אני חייבת להיות ביקורתית כלפי *הרב* אחרת הוא ישחיל לי איזה פסיקה שלא מתאימה לי באמת... כאילו זה אני מול הרב במשחק מי מנצח...
שזה בכלל בדיוק ההיפך, הוא נותן לי את רוח ההלכה ולאן אני צריכה לשאוף תוך התבוננות מעמיקה במצב הנוכחי שלנו כזוג, משפחה מכל ההיבטים וחושבים מה נכון. ההחלטה הסופית תמיד היא של הזוג...
אגב הניסוח זה מה שקשה לי. כי בכללי מה שכתבת אני ממש מסכימה שרב חושב איתם וכו'... אבל למה? לא כי הוא לזה שמגדל את הילד וכו'... אלא כי בפשטות הוא עוזר להם לקבל את הפן ההלכתי הכי טוב, ולא יותר מזה...
תוסיפי שזה שאלה עם פן הלכתי בהחלט ויש צורך לשמוע את דעת ההלכה בעניין.... כי רק האמירה הזאת גם לא מאוזנת.
כמו שלומר שזה רק הלכתי זה לא מאוזן....
לא נכנסת לגישה הלכתית כזו או אחרת... (גם מכירה את הדעה הזו
)
רק לבוא ממקום שמוקיר את חשיבות הייעוץ והפסיקה הרבנית. בלי זה אין כלום. אין תורה. אין מי שיעזור לנו להכניס את זה לחיינו...
ו... מיציתי את העניין הזה, תודה על הדיון הנעים
ובהחלט כדאי להדגיש תמיד להיות בהתבוננות אמיתית מה נכון לנו, שזה בעצם רצון ה' האמיתי! (ועל ניסוח כזה או אחר כבר חפרתי בשאר ההודעות...)
אצלנו כן יש מי שנוהגים לשאול לגבי מניעה רב גם חודשיים אחרי לידה.
אף רב גם לא חווה את בדיקות הטהרה ובכל זאת הם פוסקים לנו בנושא ואומרים לנו כמה פעמים לבדוק ואיך
אמא שלי נחשפת בעבודתה למצב הנשים בלידות והיא תמיד אומרת שחבל שאין מודעות לחשיבות של מנוחה ורווח בין ההריונות. וגם כשמניקים, הורמונלית הגוף לא נותן לעצמו להתחזק כי ההנקה חוקחת המון מהגוף...
בקיצור, אני גם מרגישה בחוסר של מידע ומודעות בנושא...
זה מבורך להביא כמה שיותר ילדים (עקרונית! תמיד צריך לבדוק נקודתית למצבי הנוכחי לכן עכשיו א"א להחליט אפילו לא לעוד חודש אז בטח לא לאחרי הלידה), אבל חשוב להבין שזה "וחי בהם" כלומר בחיות בריאה וטובה. והגוף יכול להתחזק מהריון להריון ולא חלילה להיחלש... וצריך לדעת איך עושים את זה נכון...
בקיצור, אין לי ממש תשובה מלאה, אבל אני כן מרגישה שזו שאלה חשובה ממש! אשרייך!
רשי מוסיף שם שמדובר לא רק בזרע באדמה אלא בתלמידים וילדים.
למדתי את זה בהדרכת כלות... מפי הרבנים.
ויש עוד מקורות שאני לא זוכרת. אבל לי זה מרגיש מספיק מובן את גודל ההשתדלות. *לא מתייחסת לפן מעשי של זוג*
הרבנים הם התורה, הם לא טור דעה בעיתון שאפשר לומר מעניין אבל אני חושב אחרת... הם מבינים את התורה הרבה יותר ממני... בגלל שהם הוגים בה כל היום.
על פרו ורבו:
׳שהאיש שדרכו לִיכְבֹּש מצֻוה על פריה ורביה , ולא האשה׳ האישה לא מצווה על המצווה הזו, אפילו לא על הילד הראשון
מהאתר של הרב יצחק גינזבורג, ואחת של הרב אודי רט, שמתייחסת לכוחות, והתחברתי אליה..
אשמח אם יש למישהי מקור אחר יותר מפורט
את הקישור הראשון לא הצלחתי לפתוח
בנוסף, ראיתי לא מזמן שבקרב יהדות אשכנז למשל, ילודה גבוהה היא משהו חדש של כמה עשורים.
זה פירוש שמקובל על כולם?
אלא למשפחות שגרו פה בארץ
ועל שינוי של דור מאז הייתה השואה בערך, שזה 25 שנה
אם אמצא עת המקור אביא אותו
עניין ילדים ומצווה.
יש מצוות פרו ורבו - שזה בן ובת, או שתי בנות ושני בנים. תלוי בדעה
ויש מצווה נוספת שנקראת "לערב", מהפסוק "לערב אל תנח ידך" שהיא מתייחסת למצווה להוסיף ללדת ילדים גם לאחר קיום מצוות פרו ורבו.
מכאן יש המון דיונים מתי חובה לקיים את המצוות האלו, באיזה מצב, האם זה משהו כללי או פרטי, האם זו קביעת דרך או ממש חובה. בקיצור, המון דיונים, עוד בגמרא ועד היום הדיונים ההלכתיים ממשיכים.
אז להגיד שזה לא משהו הלכתי, זה פשוט לא נכון.
אפשר גם לדון האם זו שאלה הלכתית.
אבל רוב הפוסקים בוודאי מתייחסים לזה כסוגיה הלכתית, ובהתאם לכך דנים בגדרים השונים של המצווה וההשלכה על מניעת הריון. אז זה ממש לא מופרך שזה אכן משהו הלכתי
שלי.
אלו דיונים בגמרא.
יכול להיות שיש דעות שונות
אבל זה ממש לא דעה מופרכת כמו שאת מנסה להציג.
הרמב"ם (הל' אישות טו, טז): "אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".
מתוך התשובה המלאה של הרב מלמד:.https://www.yeshiva.org.il/midrash/7845
תראי איך הוא מצמיד את ׳לא יבטל׳ ל׳כל זמן שיש בו כוח׳ כי ׳לא יבטל׳ לא עומד בפני עצמו. זו הפרשנות שלי.
אבל אם היתה כזו מצווה כמה שיותר, היה כתוב זאת, כמו בהגדה ׳כל המרבה לספר׳
את מפרשת אותו איך שבא לך
וכשמביאים לך פרשנויות של חזל את מבטלת אותם כי הם פרשנות
את מפרשת איך שנח לך...
אז אין מצווה ללדת כמה שיותר, אלא מצווה ללדת כמה שיש כוח, זה שני דברים שונים לגמרי.
זה אומר עשה
כל אחד ביחס לעצמו לכן לא כתוב מספר.
כל עוד אתה מרגיש שאתה יכול, הבא עוד ילד. זה בדיוק הדיוק שאנחנו נדרשות לעשות אחרי כל לידה... מרגישות שאנחנו עוד לא מסוגלות, ונדרשות לחשוב מתי אנחנו כן יכולות.
ואז עושים פרשנות מתי הרגע שבו נגמר ה׳אין כוח׳
אבל לא לבטל אומר לא לבטל. לא רואה דרך אחרת לפרש את זה. וככה פירשו את זה חכמים
נותן התניה בלבד, השני דוחף לעבר היותר.
כשדוחפים לעבר משהו, זה יכול לבוא על חשבון שיקול דעת נקי.
וברור שבכללי כתוב 'וחי בהם' אז בושאי שגם מצוות הבאת ילדים היא לשם חיים
גם לאמא
וברור שאם לאמא אין כוחות בגוף או בנפש מכל סיבה -זה נכון ומבורך להיות קושובים לכוחות
אף אחת פה לא מתנגדת ליכולת למנוע כשזה נכון לאישה ולאיש
אבל לא צריך בגלל זה לפ
בטל את הפשט הדי ברור של דברי הרמבם בדבר הברכה של ילדים
וחוץ מזה שבעיני הדיון הוא לא העניין
בכנות
אם את למה עם הבחירה שלך להביא את כמות הילדים שבורכת בהם
ואת קושובה לעצמך וכוחותיך
אין צורך להתנגד לרעיון שלהביא עוד נשמות זה ברכה וזכות
לכל אחד יש את הזכויות שלו
לפי השליחות המיוחדת שלו ואין למדוד ולהשוות
כל אחד מיוחד ומבורך בזכויות שלו
יש לך אמהות מקסימה ודרך חינוך מיוחדת ובטוחה עשעוד הרבה ברכות וזה השליחות שלך וזה מהמם ואשריך.
כמו שיש מישהי שהשליחות והזכות שלה זה להביא הרבה ילדים, וזה מדויק לה ומבורך.
אין צורך להתנגד לרעיון
במהות
או לבטל את מצווה שבו.
כי זה לא כתוב בשום מקום, זו שטיפת מוח שנעשת לנשים דתיות וזה הרבה פעמים ההפך מברכה.
יש מקור ברור שמדבר על זה מחז"ל, והתורה שבעל פה היא תורה. לא פחות.
זה שלחלק מהנשים זה לא מתאים לא לבטל כי זה לא כפי הכח, זה כשלעצמו קיום של דברי חזל, וב"ה לא מכריחים אישה ללדת ולהרות. היא צריכה להיות מודעת לזה רק.
אם נחזור לשרשור שהיה פה מזמן - יש לחץ חברתי, כן.
האם חזל רצו לעשות 'שטיפת מח' חלילה? אני מוחה נחרצות כנגד האמירה.
שמשתמשים בדברי חז"ל או בתורה כדי להציג לאנשים דרך אחת מסוימת, זה לא חדש.
הבעיה היא לא במקור כזה או אחר, הבעיה היא באופן השימוש במקורות בצורה שטוחה, הבאה של חלקי ציטוטים ומקורות, רק לפי מה שמסתדר ומתאים, וחוסר חינוך אנשים ליכולת לפתוח בעצמם ספר וללמוד, אלא פשוט לקבל את הדברים כפשוטם בלי להסתכל על התמונה הרחבה.
וזה נכון אגב, לשני הצדדים. לכן אני כל כך מתנגדת לדיון כאן. כי הוא עושה בדיוק את אותו הדבר.
לוקח מקור אחד, או פסוק, או ציטוט, ומנסה להעמיד עליו תפיסה שלמה ולהוכיח שהיא קיימת או לא.
זו שיטה רעה בעיניי, לא משנה מאיזה כיוון היא מגיעה
אבל זה צרם לי המשפט ׳כמה שיותר׳ שהייתי צריכה לדון בזה, להביא את הצד שאין לזה משהו כתוב, כמו הלכות ומצוות.
זה הזכיר לי את החינוך שקיבלתי בבית יעקב ואת הפרשנויות המשלים והנמשלים שמזיזים הצידה כל הגיון ודוחפים את המסר הנחרץ, שהוא איננו נחרץ כלל ואולי גם לא נכון.
המחשבתית שלנו שונה, כי את ואני לא קוראות אותו דבר את דברי הרמב"ם
ולכן ככל הנראה לא נגיע להסכמה וזה בסדר.
לזכות ללדים זה מבורך, כן. זו תורה אלוקית, לא של בני אדם, וברור לי שיש דברים שנשגבים מבינתנו. או שקשה לנו להשלים איתם, בין אם כי מדובר בקושי אישי שלנו שמשליך, או בגלל קו מחשבה,לא משנה .
זה די לא שנוי במחלוקת לדעתי. אבל ברור שזה לא לכולם.
אני דווקא בתור אחת שנגמר לה הכח, מצאתי בדברים האלה כח.
פעם ראשונה שאני נתקלת במקור שנתן גושפנקא לשני הצדדים.
כשבעלי שאל רב לפני הרבה שנים על מניעה, הוא אמר לו שאישה שלא רוצה להכנס להריון לא צריכה, לא משנה כמה זמן, גם לנצח.
אולי הסתמך על המקור הזה, אולי יש מקורות נוספים דומים.
אם את מבטלת דברי חכמים כמו הרמבם
כי זה נראה לך שטיפת מח
ומה הבעיה להודות שזה מבורך
זה לא מחייב אף אחת להביא ילדים ללא הקשבה לכוחותיה
וזה לא דטיפת מח
גם לומר שזה כל כך מסוכן להביא ילדים זה שטיפת מח אגב
במציאות זה הרבה פעמים לא מבורך, אני מכירה מספיק מקרים מקרוב.
יש נשים שמביאות ילדים בחוסר ברירה, לא צריך לעצום עיניים.
מי כתב מסוכן להביא ילדים? כדאי לדייק שמגיבים.
שמביאות הרבה ילדים ומאושרות ושמחות בכך
ואגב אני אישית גדלתי בחינוך חילוני ולא שטפו לי את המח והבחירה שלי היא לגמרי עצמאית...מרצוני החופשי
ואפילו לא ממקור הלכתי כלשהו.
ויש גם כאלה ולדעתי אפילו יותר.
אז מה?
יש הכל מהכל בעולם
יש נשואים מבורכים ויש נשואים שכשלו ושהיו כאב לב
אז להכריז שזה לא מבורך להתחתן כי יש כאלה שלא עובד להם
ובילדים זה גם לא עניין של הצלחה או כשלון
כל ילד הוא ברכה
וכל אחד שיבחר כמה שנכון לו
יש כאלה שהבחירה שלהן אולי מושפעת מדי מהבחוץ או מחינוך שקבלו?
זה עבודה שלהן עם עצמן לזהו מה נכון להן ומה לא
לא צריך לבטל את הברכה שבדבר בגלל זה.
אפשר לעודד חשיבה עצמאית והקשבה לכוחות
להביא ילדים כפי הכוח זה מבורך, להביא ילדים ללא כוח זה לא מבורך, גם אם זה הרבה ילדים.
הכמות לא גורמת לזה להיות מבורך, אלא הכוח, כמו שכתב הרמבם.
הדברים שהביאו כאן של הרב מלמד, הם התחלה טובה למקורות. מהמשנה והגמרא, ואז לעבור לראשונים (שלא בהכרח מובאים שם).
אבל אני קצת מתנגדת לדרך הדיון ההלכתית הזו בפורום.
זו סוגייה שרבנים כתבו עליה במשך דורות. ולהתחיל לדון בזה בפורום, זה מצמצם את ההלכה ואת דרך הדיון ההלכתית.
כי בעיניי דיון הלכתי הוא חסר אם לוקחים רק מקור אחד ומתייחסים רק אליו.
בשביל באמת ללמוד, צריך להסתכל על כלל המקורות, ומתוך זה להבין.
כל זה לא סותר את זה שעקרונית אנחנו כנראה מסכימות מבחינה פרקטית לגבי הבחירה לגודל המשפחה.
אבל מפריעה לי האמירה העקרונית שלך שמבטלת את זה שזה עניין הלכתי בכלל
מסכימה איתךחצילושעניתי למעלה למה דברי הרמבם אינם מקור למה שנכתב על להרבות כמה שיותר.
לא חלילה אישית נגדך,
אבל העיקרון שאם ה' חושב שזה לא יהיה לי טוב ומדוייק אז הוא ימנע ממני את ההריון, מאיפה התפיסה הזאת באה?
לפי העיקרון הזה לא היו צריכים להיות בעולם ילדים להורים ללא מסוגלות לגדל אותם.
לצערנו אנחנו רואים שזה ממש לא המצב ויש הורים שבוודאות לא מסוגלים לגדל את הילדים שנולדו להם (אל הם נולדים בכלל במסגרת משפחתית..)
אז מה זה אומר?
ברור שלכל תינוק שנולד יש תפקיד בעולם ויש סיבה שהוא הגיע להורים שילדו אותו,
אבל האם זה אומר שזה מה שהיה מדוייק להורים שלו? ברור שלא.
ה' ברא בעולמנו פתרונות ונתן לנו את הבינה להחליט מה לעשות איתם. יש לנו הדרכה גם על חובת ההשתדלות.
אולי ה' מצפה מהדור שלנו להפעיל שיקול דעת ולקחת את האחריות להחליט מתי מתאים ומתי לא?
אולי..
מה יהיה בפועל יכול להיות מיליון תרחישים. רק לגבי התיאוריה הזאת לא ברור לי איך היא הושרשה..
פעם לא היה אמצעי מניעה יעילים אבל הייתה תמותה גבוהה.
היום הרפואה מביאה פתרון למצבים בריאותיים אבל גם לתכנון ילודה. מי אמר שצריך להשתמש רק בכלי אחד ושהם לא משלימים אחד את השני?
ודבר נוסף, מעבר לבריאות הפיזית גם חשוב מאוד בריאות נפשית ונכונות לאתגר של גידול ילדים צפופים *משני ההורים*
נכון שההריון מתרחש בתוכך אבל בסוף יש פה אבא שצריך להיות שלם לחלוטין עם ההחלטה.
אז מציעה לך להתייחס לרצון שלו בדיוק כמו לרצון שלך ולא לנסות להפעיל לחץ שכנוע. (לא אומרת שאת עושה את זה, רק אומרת לשים לב לא להגיע למקום הזה שמרגיש שההחלטה היא יותר שלך ושהדעה שלו היא כעין המלצה)
מבחינתי, כל מה שקורה לי בסוף הוא מהקב"ה.
לא משנה מה אעשה, בסוף הוא מחליט מה יהיה.
לזה אני מתכוונת.
זה לא אומר שאני לא אעשה השתדלות, בטח שאעשה השתדלות. חייב!
אבל מה תהיה התוצאה של ההשתדלות זה לא באמת בידיים שלי.
יכול להיות שמישהי תחליט למנוע ובכל זאת תכנס להיריון, ויכול להיות שמישהי תחליט לא למנוע ובכל זאת לא תכנס להיריון שנתיים.
אז את ההשתדלות שלה היא עשתה אבל בסוף מה שקרה הוא כנראה ההכי טוב בשבילה, גם אם כרגע היא לא מבינה למה.
ואת האמונה שהכל לטובה אני מחזקת בעצמי כל הזמן, אני לא מצליחה באמת לחיות את זה כל הזמן אבל מאוד משתדלת גם בהשתדלות שלי להשאיר מקום לקב"ה ולסמוך עליו שהתוצאה תהיה לטובתי.
אבל זה לא מה שהפותחת כתבה.
היא אמרה שהיא לא רוצה למנוע והמחשבה היא שאם זה לא יהיה נכון לה להיכנס להריון, אז ה' ימנע ממנה את ההריון עד הזמן המתאים.
זה נקרא לעשות השתדלות?
כי את כותבת שחייבים לעשות השתדלות, אז אם מישהי חושבת שזה לא נכון לה להיכנס להריון, היא צריכה לעשות השתדלות ולמנוע, לא?
גם אני כשלא מנעתי זה היה אחרי מחשבה והחלטה שאני לא רוצה למנוע ובתוספת הידיעה שאם היריון לא יהיה הדבר המתאים לי כרגע אז הוא פשוט לא יגיע.
בסוף אני מאמינה שה' עושה מה שהכי טוב בשבילי אז אם הכי טוב בשבילי שלא יהיה היריון הוא ידאג שהוא לא יגיע אפילו שלא מונעת.
זה כמובן אם הרצון לא למנוע הוא אחרי מחשבה והחלטה שהיריון עכשיו זה דבר שטוב ורצוי מבחינתם כרגע.
אם הכוונה שלה היא שגם אם הם לא מסוגלים לעוד היריון חודשיים אחרי הלידה הם לא ימנעו מתוך מחשבה שה' יראה שהם לא מסוגלים וימנע להם אז זאת לא השתדלות ולא הדבר הנכון בעיניי. ברור שבמקרה כזה הצעד הנכון הוא לעשות פעולה אקטיבית למניעה ולא לסמוך על הנס.
בעלי ממש לא אוהב את זה....אומר שזה קשוח.אנחנו עם קטנים
ולפני שנתיים יצאנו והילדים היו בחוויה מה זה טובה !!!!!
אשמח לשמוע מכם לאן אתן יוצאות אם כן
לא בתי מלון כי זה סופר יקר
השנה לקחנו דירת איירביאנד בי
היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).
זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.
כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,
שינה בבית ספר שדה בעיקר
והתוכנית היתה מסלולים...
ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן 😅
אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...
עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.
מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.
וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.
אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.
בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...
אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)
היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.
השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...
אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)
קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁
סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר.
מתואמתבצפון.
אז לא ישנו ברחוב...
ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.
הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.
הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.
ברוך ה' שמחנו מאוד
שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.
בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט
עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.
3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.
עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)
מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)
מביאים מהבית כלים לבשל.
שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,
כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.
תבדקו קירבה לבתי כנסת.
שני רכבים.
חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי
וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת
ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית
אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים
בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,
ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם
השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦
זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.
כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)
טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,
זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.
נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..
אבל מה שטוב לכם 🙂
בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).
מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).
היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)
באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.
היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה
לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.
אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.
מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉
מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם לפעמים יותר ספונטני) ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉
יש להם חברה ותעסוקה
וגם להורים כיף
בקיצור קונספט מומלץ ממש
וגם טיולים יומיים אם יש לכן
ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי
מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.
אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...
אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע
יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.
כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)
אבל זה נחמד
ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.
אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.
חלק מציעים גם צימרים ממש..
קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.
אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו
אנחנו יוצאים פעמיים בשנה
כי זה חשוב לנו
זה צבירת חוויות עם הילדים
ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה
וחוזרים עייפים
אבל זה שווה לנו
אוהבים מאוד את אנ"א
אבל בעיני הדגש הוא על פניות.
לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,
ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.
יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.
זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...
פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.
צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.
אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון
לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו
השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.
מלתבטת כזה מה לעשות..
להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק
אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה
לחברות בחודש רביעי- חמישי
להורים סוף שלישי
לאחים חודש חמישי
מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר
להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה
ואח"כ לאט לאט לאחים
לחברות קרובות
בעבודה
לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),
אתם צריכים להרגיש בנוח
ואני תוהה מתי לספר
נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+
אבל מסביב אני מתלבטת
בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים
כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך
החלטות טובות!
בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.
לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.
בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.
ממש השתנה.
לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב, להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה
לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה
לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה
ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅
מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים
ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..
לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)
לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי
בעיקר בנושא כעס על ילדים ואיך להיות איתם יותר סבלניים.
בתקופה האחרונה אנחנו ממש עמוסים ומרגישה שאנחנו במקום לא טוב איתם
פודקאסט של אפרת וקסלר.
הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה
תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?
זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה
וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV
התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב..
של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.
לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...
מאוד התלבטתי אם לשאול ואיך לשאול, אבל ממש בוער בי.
אני רואה פה בפורום, וגם מסביבי, שהפלה היא אירוע מאוד קשה לאישה, שזה דבר שממש מרסק נפשית, שנשים בוכות אחר כך הרבה, במשך תקופה לא מפסיקות לחשוב על האובדן, ושזה ממש קשה להם.
כמו ששיתפתי, ביום ראשון האחרון גילינו שאין דופק, וביום חמישי החרון עברתי גרידה. שבוע 13+3.
כמובן שהיה לי ממש הלם וקשה כהודיעו שאין דופק, אבל לא פרציתי בבכי או משהו כזה , וגם בהמשך חוותי את זה בצורה די קלילה.
וזה לא שלא חיכיתי להריון, חיכיתי מאוד, התרגשתי מאוד, כשראיתי דופק פעם ראשונה, ממש בכיתי. דיברתי אל העובר, תיכננתי כבר שמות אם זה יהיה בן ואם זה יהיה בת, קניתי עגלה חדשה, הייתי ממש בהתרגשות סביב זה.
אבל מרגע שנודע לי שאין דופק, לא נשברתי ולא התרסקתי בשום צורה. בכיתי טיפה, אבל בעיקר הרגשתי אדישות, הרגשתי סוג של תחושה של "הייתי בטוחה שזה יקרה לי, לא באמת מגיע לי עוד תינוק".
אני מרגישה מצויין מבחינה נפשית, אני מרגישה שמחה, אני מאושרת שזכיתי שיש לי כבר שני ילדים. אני ממש מרגישה ומשדרת אושר.
אני לא מבינה אם משהו דפוק בי שאני לא מקבלת את זה כל כך קשה.
אני מרגישה שהמשפחה והחברות שלי, מקבלות את הידיעה הזאת על זה שאני כבר לא בהריון, בצורה הרבה יותר קשה ממני.
כשהודענו לחמי וחמותי, חמי ממש בכה, בדמעות. כאב לי הלב הלב בשבילו, לא הבנתי איך הוא מקבלת את זה יותר קשה ממני.
בעלי לא אומר לי כלום, אבל מתחת לפני השטח, אני מרגישה כאילו הוא מצפה ממני להגיב אחרת ממה שאני מגיבה.
הוא לא מבין למה אני כל כך שמחה, למה כל מי ששואל אותי איך אני מרגישה, אני אומרת לו שהכל בסדר, שאני מרגישה מעולה.
היום החלטתי לחזור לעבוד, אני בסך הכל עובדת מהבית בעבודה מחשבית, לקחתי חופש כבר מיום שני האחרון, והרגשתי שזה די והותר, במיוחד שאני מרגישה מצוין, פיזית ונפשית,
ובעלי די הזדעזע מההחלטה, הוא לא מבין למה אני לא מנצלת את זה שאמרו לי בבית חולים לקחת 3 ימי חופשת מחלה, בהוא ממש משדר לי כאילו אני אוצה לרצות את כולם ואת העבודה על חשבון עצמי, אבל אני ממש לא מרגישה שזה על חשבוני, כי אני באמת מרגישה מצויין.
תודה למי שקראה עד עכשיו, כתבתי ממש הרבה, ומבולגן, ונראה לי שחזרתי על עצמי עשרות פעמים, ואני גם לא ממש יודעת מה אני רוצה ממכם 🤷♀️
אולי סתם לשמוע מה אתם חושבות. השיחה עם בעלי הבוקר ממש עירערה אותי, ואני תוהה אם משהו בי באמת לא נורמלי שאני רוצה לחזור לעבוד יומיים אחרי גרידה.
לא עברתי הפלה
אבל
הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה
אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה
זה הגוף שלך
את עברת את זה
אחרים עברו את זה יותר ממרחק
שלא יתערבו לך
ואם הם כן מתערבים
תבקשי מהם שלא
אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.
אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.
פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.
אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית
אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.
(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)
כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.
תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").
לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.
אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.
הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.
ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.
אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!
(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)
אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.
אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.
אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...
בשורות טובות❤️
יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.
באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.
יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.
אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.
חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️
יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.
אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.
של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...
(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)
להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.
השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.
גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.
שלום לכולן, אשמח לכמה שאלות
1. תינוקת בת חודש וחצי כנראה עם ריפלוקס סמוי, נותנים תרופה עדיין ללא השפעה מספקת. רציתי לשאול איך מניקים תינוק ככה? היא אוכלת בחוסר נוחות גדול, מתחברת ומתנתקת גם עם הבקבוק, לוקחת שלוק וצורחת.. יוצא שפשוט אני כמעט לא מניקה כי לא פיצחתי את השיטה.. קשה לי לדחוף לה את השד כל פעם לשלוק ושהמאבק הזה קורה בגוף שלי. ומאוד הייתי רוצה לעבור משאיבות להנקה. (היא יודעת לינוק בסדר, אני נותנת לה עדיין לפעמים לכמה דקות כשהיא רגועה). אשמח מאד לטיפים או אפילו הזדהות, להרגיש נורמלית. נראה לי כאילו כולן סביבי מניקות בסבבה ורק אני מסתבכת..
2. איחור בנטילת סרזט - של שלוש וחצי שעות. לקחתי מיד כשנזכרתי. את הגלולה הבאה צריך לקחת בשעה הרגילה או בשעה החדשה שנזכרתי?
3. כמה משמעותי שאיבות (או הנקות) בדיוק בזמן כדי למנוע דימומים עם הגלולות?
תודה רבה לכן!!
לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.
2. תמשיכי בשעה הרגילה.
3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.
אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.
לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.
לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...
אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)
עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה
רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...
ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.
בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️
לשים בטרמפולינה לישון פשוט?
בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.
ולגבי הבקבוק
חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?
בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.
ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.
בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.
כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות
אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון
כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב
מה לעשות אם זה לא עוזר?
נראה לי שצריך לחזור אליו, לא?
אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.
צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).
וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?
מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?
ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.
שניהם בירושלים, אם נגיש לך.
תפני אליהם
יעל דובסטר גם נחשבת מעולה
אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.
גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.
באיזה אזור נוח לך?
בת 8 חודשים,
היא אוהבת ביצה,
נתתי לה גם לטעום דג סלמון
וגם בטטה ותפו"א ממרק קוסקוס.
אני רוצה שתהיה לה ארוחה אחת קבועה ביום.
מה אפשר להוסיף לביצה שיתאים לארוחת בוקר?
כרגע אסור לה מוצרי חלב.
תודה 🙏
אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.
מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים.
אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)
ואחכ גם מנה של פירות טחונים
בננה מעוכה
אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים
זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....
טונה
אבוקדו
חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית
פשטידות
דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)
מרקים
קציצות טונה וקינואה
לק"י
חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.
לחם מטוגן
החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.
ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.
אני מועכת הכל במזלג.
יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..
בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה
צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)
ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו
יש לי איחור של כמה ימים... זה אף פעם לא קורה לי...
לא משתמשת באמצעי מניעה
בדיקה ביתית- שלילית!
מה עושים, יכול להיות שזה הריון בכל זאת?
ממה יכול להגרם איחור?
עשיתי פעמיים בדיקה ביתית בהפרש של כמה ימים יצא שלילי שום זכר לפס נוסף
בה אני בחודש חמשי
לא תמיד זה סיבה ספציפית שמראה על בעיה. לפעמים זה סתם משהו אקראי.
כמה זה "כמה ימים"? אני אישית לא הייתי מתחילה לחשוש וללכת לרופא לפני שבוע פלוס של איחור.
זה קורה גם בלי שום סיבה מיוחדת
כי הגוף שלנו לא מכונה מתקתקת תמיד תמיד אותו דבר
כמו שגם מערכת העיכול משתנה לפעמים ועוד כהנה וכהנה
עדיין זה לא אומר שאין הריון
אבל זה אומר שמבחינת הביוץ עדיין לא היה איחור (לא עברו 14 יום מהביוץ)
אני שבוע 6+3... מרגישה שממש נעלמו התסמינים פתאום... עוד לא ראיתי דופק... יש לי תור בשבוע הבא... נעלמו כמעט הבחילות. וירדה לי ממש הרגישות שהייתה בחזה.
ישמצב שבכזא הכל תקין?
אוף
הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.
בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡
תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.
או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.
עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.
