בעקבות מצב רפואי כלשהו הבת שלי בבית כבר כמעט שבוע. במקום ללכת לגן. היא לא מרגישה טוב וצריך להאכיל אותה עם סרט והרבנ שכנועים כי אחרת מתייבשת ויכולה ימים שלמים לשתות כוס אחת ולאכול קצת וופל או ממתק אחר.
הרבה נחה וישנה. לא רוצה לשחק וליצור יצירות.
מרגיש לי שכל התקשורת בינינו מאד טכנית והיא מתנגדת לכל דבר (להיות בשירותים,לאכול ולשתות , לשחק וכן הלאה).
הטיפול הפיזי כבר קשה לי. כל דבר להגיש לה, לעזור לה לקום כי אין לה כח...היא בת 4.
היינו אצל 3 רופאים, פשוט תיזזנו מאחד לשני לפי זמני העבודה שלהם.
הרופא היום גרם לי תחושה שלא פעלנו נכון ועשינו מחדל שהתחלנו טיפול לפני תוצאות הבדיקות (שאת זה אמרה רופאה אחרת). אמרתי לו שמבחינתי עשיתי את המקסימום שלי והוא שאל אותי בהתרסה "באמת?".
הייתי על סף דמעות.
אני גם בהריון עם סכרת שדורשת ממני להתנהל מסודר מבחינת הארוחות. לכל מקום לסחוב אוכל. למשל הבוקר הכנתי לי ארוחת בוקר כי לא ידעתי איפה אוכל, לפי התור במרפאה. בסוף אכלתי בכלל בבית.
בנוסף יש לי פעוטה שמאילוצים שונים נמצאת איתי בבית. ועוד ילדה "גדולה" יותר שגם לה הצרכים שלה.
בעלי עושה כמיטב יכולתו אבל לפעמים מגזים קצת לכיוון העבודה. היום הכרחתי אותו לקחת יום מחלה כדי שגם ננוח כמו בני אדם!!!
ועם כל זה לצאת מהרופא בתחושה שלא פעלנו נכון ואיזה אמא אני...
זה הרס לי את מצב הרוח לכל היום. לא הצלחתי להתגבר על זה גם כשאמרתי לעצמי בשכל שמה משנה מה דעתו? אני שלמה עם עצמי שעשיתי את המקסימום. הילדה שלי סובלת (גם קשה לראות אותה ככה כבר תקופה) ואני עושה כמיטב יכולתי עם שאר הצרכים שלי ושל בני הבית.
אבל עדיין אני בבאסה גדולה.ומחר כמובן שוב נלך לרופאה לראות איך ממשיכים הלאה.
מרגישה כבר שחוקה ומותשת. אין לי כח. בא לי קצת חופש ושחרור .לצאת למסעדה ולהתפנק בלי לתחקר מה המנה מכילה, לשים את הילדים במסגרות ולהנות בבית עם הפעוטה, לשים יד על הבטן ולהתחבר להריון (לא מעכלת בכלל שבסוף יש תינוקי!).
אחרי גילוי הסכרת היו לי תקופות קשות יותר של בכי ויאוש. הרגשה שהגוף שלי בוגד בי. לחץ וחששות. התגברתי אבל אני מרגישה שנהייתי אחת שחוקה שחלק מהדברים עושה על אוטומט וכבר לא נהנית כמו פעם...למשל פעם ממש נהניתי לצאת לגינה, היום כבר אין לי כח וזה גם לא מושך אותי בכלל . מבחינתי שאחרי הצהריים יעברו בנעימים בבית וישנו מוקדם שבערב יהיה לי שקט לעצמי.
בקיצור, בהצפה מטורפת כבר תקופה. וההערה של הרופא היום הייתה ממש לא במקום. גם אם פעלנו לא כשורה, זה המצב עכשיו ומפה ממשיכים ואין מה להלקות את ההורים.
