כל אחד כותב בו מה שהוא רוצה.

להגיב לאחרים- מותר רק ברגישות, ואם לא מפריע לשני שמגיבים לו.

בעיקרון רוב האנשים מעדיפים שלא יגיבו להם. לא כולם.

לפני שמגיבים למישהו- צריך לבדוק איתו אם הוא רוצה שיגיבו לו להודעות.

בפורום הזה לא מעבירים ביקורת על אף אחד.

ולא מגיבים דברים לא קשורים.

אבל כמובן- להגיב ברגישות.

ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

שאת תמיד מגיבה ברגישות ובחוסר שיפוטיות.

אז נאה לך.

נאה דורש נאה מקיים.

מממ תודה😏

אני לא מגיבה הרבה כ"כ.

אבל כשכן- משתדלת להיזהר במה שכותבת...

ואתה כמובן מוזמן לפתוח גם שרשורים.

(אם אני לא טועה, כבר אחרי השיתוף הראשון שלך אמרתי לך שאפשר לפרוק פה)

זה מוזר לי שאת מוצאת סיפוק בלפתוח שירשורים בלי לקבל תגובות עליהן. בכלל.

תודה על ההזמנה בכל מקרה. אולי אני צריך גם את תשומת הלב

זה עוזר לי לפרוק. בעוד שבחיים האמיתיים אין לי כ"כ למי.

יש שרשורים שמגיבים לי עליהם, לרוב המוחלט לא. אם מפריע לי? לא.

יש בי המון דברים בפנים. מחשבות ורגשות וחוויות. שאני צריכה להוציא. והפורום הוא מקום מתאים בשבילי לזה.

לא הבנתי כ"כ את החלק השני של ההודעה שלך. שאתה רוצה כאילו לקבל תגובות על ההודעות שלך? אם תגיד שאתה רוצה, די בטוח שיגיבו לך מדי פעם.

עוד אפשרות- נסיופ. ששם זה כן מקום שמיועד גם לפריקות וגם מגיבים שם יותר.

תודה על תגובתך.

מניח שזה דרכי ביטוי אישיים.

כן. ראית הודעה או שניים שלי בצמ"ע, זה לא המקום? עבור "שכמותי"? כי שם אף אחד לא חושב פעמיים אם ומה להגיב.

(אני אציץ בנסיופ)

שם אנשים יגידו לך גם מה דעתם.

לא כ"כ הבנתי מה זה "שכמותך"

אנשים גם שם חושבים לפני שמגיבים. אבל לא כמו בפורום שמיועד לפריקות.

שכמותי

שצריך את התגובה

האותנטית

למרות ש יא ענתה לך אני אענה גם, לפעמים לכתוב פה ולקרוא מה אחרים כותבים זה לדעת שכולנו באותה סירה כולנו נחשבים לפי הרמב"ם חולי הנפשות כי כל מי שקיצוני במשהו גם אם בעצבות או לא משנה מה אם זה לא דבר טוב אז הרמב"ם קורא לזה חולי נפש.

כשאתה קורא שאחרים כמוך אתה מרגיש הזדהות וכיף לכתוב באנונימיות ולהרגיש כאילו אנשים פה מכירים אותך שנים בלי לדעת מה השם האמיתי שלהם אפילו, לראות שאחרים מגיבים לך ומזדהים עם הכאב או השמחה שלך בלי לפחד שיום יבוא ותפגשו ברחוב וזה יביך אותך.

לדעת שאתה כותב לאנשים אבל לאף אחד כי הם לא יודעים מי אתה ויש מצב שזה אפילו השכן ממול או בן דוד שלך בלי לדעת וגם בלי לרצות לדעת וזה גם מה שיפה פה לדעתי, זה שכולם מחבקים עם שמירה על דיסטאנס מסויים בלי לדעת מי השני באמת אלא רק לתת כתף תו כת אם מרגישים שיש איך ואם לא אז שותקים.

שאפו ענק על זה ל @כולם ❤️

אני נתקלתי פה בהרבה לצערי. ואכן מצריך המון זהירות להיות פה.

לא.

שיקול של זה מול זה.

החשש ממישהו מול הצורך לפרוק.

חוצמזה שלי יש עוד קטע בפנים שאותו לא אכתוב כאן. אבל הוא גורם לי שפחות ארתע מלכתוב

בסביבות השעה שתיים

פורומים מקוונים מתמלאים בדיונים חסרי תוחלת

ממושכים

על פרטים חסרי משמעות

ניתוחי סרק של אינטראקציות חברתיות

מול השקט המוחלט של הרחוב

כל הרעש הדיגיטלי הזה הוא בעצם ביטוי של געגוע

געגוע לשקט פנימי

לשלווה

יותר משקט חיצוני

משהו בפנים

מה שהרוב מפחדים להרגיש

Proud of you for making it out, and proud of the fighter you are. Let those tears and books bring you whatever release you need—you've earned every bit of it. And honestly? Get that butterfly tattoo. If it means something to you, it doesn't matter how 'cheesy' or common it is, it's yours. Keep going, you've got this. 🌹🦋🌹🦋🌹

רייטינג: רביב דרוקר שיגר מסר חד-משמעי לאילה חסון ותאגיד השידור

עד עכשיו היו צלילים של סערה שהלכו והתחזקו

ועלו

ונמתחו במתח מטריד

לא השאירו כמעט שקט ומרווח לנשום.

אתמול הכל התפרץ באיזה פראיות של טירוף.

עכשיו יש שקט

ומתחיל הצליל הבא.

כולם מחכים לדעת מה יהיה הצליל הבא

מה נשמע

מה נראה

מה יהיה

מי ינגן

אף אחד לא שם לב לשקט ולמרווח בין הכל.

פיזיקה של צלילים

לקחת קצת חופש

לרדת לסיני

אולי לחלק המערבי שלה

באזור חנוכה, קצת לפני

לסיני יורדים

אחר כך עולים בחזרה

מסע של חורף

למכרות הטורקיז

הצבע שלא מתאים לכלום

עם כלום

גם לא עם עצמו

כמה סמלי.

כשהכל כמו לולאה סגורה צריך לשבור אותה

שניה לפני חנוכה

רגע לפני האור

יורדים מערבה

צבעים

טעמים

צורות

צלילים

מים

חול

שמים

בעלי חיים

עננים

רוח