ואתה מצפה שיעריכו שיכירו את ההשקעה שהשקעת
נתתי לכם מהזמן שלי מהמשאבים שלי ויתרתי על דברים שהיו לי חשובים חשבתי עליכם למרות שאני לא חייבת
אז תגידו משהו תראו הערכה
ואז הם לא
ואתה צריך להיזכר שבעצם עשית את זה למרות שאתה לא חייב, כי בחרת בזה,
ונכון שזה בשבילם אבל זה גם כי אתה רצית
ומה שעשית נשאר
והוא יפה וטוב גם אם לא מעריכים או לא אומרים את זה בקול
ואולי בכלל הם שכחו לומר כי היו טרודים מאוד
כן וואי זה אחד הדברים.. הממ מוכר מוכר
אני למדתי לתת לכולם ממה שיש לי, אבל את ה'אובר' לתת למי שבאמת חשוב לי ואני יודעת שגם הוא יעשה את זה בשבילי.. וגם אם הוא לא יעשה, לפחות ברור לי שהוא יעריך.. אחרת יש בזה די הרבה ביאוס. ומותר להתבאס על זה, זה לא אנוכי ולא גאוותני
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
