אני בסרטים, מחזיקה את עצמי לא לבכות

ובעלי חושב שאני קצת מגזימה

ואני גם חושבת אבל בכל זאת לא נרגעת אפילו טיפה

להישאר עם ילדים עד גיל 3, כל עוד יש אפשרות

אבל בגלל שהוא כבר נכנס למסגרת, זה יכול להיות לו קשה להיות פתאום בבית.

וגם לך, האמת.

יש לך אפשרות להפתיע במעון? יש מצלמות? אולי מכשיר הקלטה? פרסמו לא מזמן על איזו עמותה שעוזרת עם זה.

אבל לפעמים אני לא בטוחה שזה נכון

אני עכשיו עם בן שנה וחצי בבית ומרגישה שהוא צריך חברה ואני לא מצליחה לייצר לו אותה, הגן שעשועים פה תמיד ריק, אין לי חברות עם ילדים בבית וזה גןרם לי לחשוב על להכניס למסגרת שנה הבאה (וזאת הסיבה שהכנסתי את הגדול)

אפשר להפתיע, אבל מה זה עוזר?

הדלת של הכיתה שלו מול הכניסה, הדלת חצי שקופה אז הם רואים כל מי שמגיע.

ופעם אחת שהפתעתי וחיכיתי בחוץ גיליתי שמטפלת מכיתה אחרת ראתה אותי ואמרה למטפלת של הבן שלי שאני בחוץ...

יש מצלמות כי חייב, לא? אבל לא פותחים אותם עד כמה שידוע לי.

באמת רוצה לברר על זה אבל חוששת. אדבר איתם מחר ונראה

נראה לי שמחר בבוקר פשוט אשאל אותו אם הןא רוצה ללכת, אם יגיד שלא אז אשאיר אותו.

לא נכון להשאיר.

זאת אומרת, אם קרה משהו ספציפי אצלכם, אז ברור שכן.

אבל אם זה חשש כללי ממה יכול לקרות, בעיניי תחושת חוסר הביטחון שלך עלולה לעבור אל הילד וזה גם פחות מוצלח עבורו.

אני לא יכולה להגיד שאפשר לדעת בוודאות אם משהו לא תקין, כי ב"ה לא יצא לי להתמודד עם זה.

אבל אנחנו כבר חמש שנים עם ילדים במעון. ומה שהכי מרגיע אותי, זה לא שהילדים הולכים בשמחה ושמחים ללכת (גם זה כמובן מרגיע), אלא זה שיש שיח פתוח עם ההנהלה. וזו דרך מצויינת בעיניי לבדוק מעון.

היה שלב השנה שהרגשתי שהבן שלי הולך פחות בשמחה, לא חששתי שקורה משהו מאוד חמור, אבל כן הרגשתי שיש שם משהו לא מוצלח לגמרי עד הסוף.

אז באתי למנהלת, דיברתי איתה. היא אמרה שהיא תצפה ותסתכל (שזה משהו שהם עושים תמיד בלי קשר, ומדריכים את המטפלות אם צריך).

ובאמת תוך כמה זמן, ראיתי שיפור גדול. זה לא שלפני כן היא עשתה משהו רע, אבל הוא היה צריך יותר חיבוק, יותר יחס, ואחרי שפניתי, המנהלות שמו לב וכנראה הדריכו אותה. בעיניי זו עוד נקודה לטובת המעון, שהם יודעים לשים לב ולתקן שצריך ולא מנסים לשקף מראה ורודה. יש עם מי לדבר ויש עם מי לעבוד. וזה לגמרי משהו שאת יכולה גם לעשות, עוד לפני שמגיעים לדברים כמו הקלטות, או להחליט לא לשלוח את הילד בכלל

וגם רואה שהילד נתרם מהמעון.

אבל הוא לא אוהב את המטפלת שלו מתחילת שנה ונורא קשה לי עם זה.

דיברתי עם המנהלת קצת אחרי תחילת שנה, אמרתי לה על זה ושאני מאוד מוטרדת מזה ועל כמה התנהלויות שהטרידו אותי אצל המטפלת וזה באמת השתנה קצת אחרי שדיברנו.

ועדיין....

בעיניי יותר קל להישאר עם 2 בבית מאשר עם אחד שכל הזמן צריך חהעסיק אותו

כי יש להם אחד את השני

אבל צריך לקחת בחשבון שזה לא פשוט ושאת צריכה חדאוג שיהיו לך זמני התרעננות קבועים מהם, אחרת זה יכול להפוך מתקופה חוויתית לסיוט שלא נגמר

החלטות טובות! ❤️

איך המדינה לא עוצרת לטפל בזה! כל כלום זמן מתגלה סיפור ייתר קשה מהשני.

אני עוקבת אחרי הילדים שלי בזכוכית מגדלת ועדין,

כל האמהות שזה קרה לילדים שלהן אומרות שלא היה שום סימן.

אני לא עובדת אז לוקחת מאוחר ומוציאה מוקדם

כמה מוקדם? 12-13 בצהרים

לא יודעת כבר מה לחשוב או לעשות.

כל שריטה הכי קטנה חוקרת את המטפלת וברור לי שזה לא נעים לה,

אבל אני מפחדת!!! 

שמתנגדת לרעיון, שכן ביקשו גם בגנים של ילדים בגילאי 3-6, היית מבינה כמה זה הזוי

היא הייתה צריכה להיות הראשונה שתאפשר את זה, ולא לצאת נגד

במיוחד כשהציגו בפניה נתונים מזעזעים של כ218 מקרי התעללות בגננים הללו. וזה רק מה שהתגלה.

נראה שככל שנחפש, נמצא יותר.

מדינת חלם

בעיני זה רעיון נוראי (בגנים).

כאילו שעכשיו יש מספיק צוותי הוראה.

אני מעדיף גן סגור מגן מתעלל.

והיא אמרה לו- מי ישמע אתה מדבר כאילו יש גננות מתעללות.

אני מתנגדת לחלוטין שהילדים שלי יצולמו 24/7.

ולא הייתי מוכנה לעבוד במקום כזה.

נסגרו בשל- "מחסור בראיות"

יש עוד דרכים להביא ראיות?

והילדים שלך יצולמו לא לפרסום והם לא ידעו על זה.

זה כדי להגן על ביטחונם.

וכאשת חינוך לי לא אכפת שיציבו מצלמות בכיתות שאני מלמדת.

ושוב, אני מעדיפה פחות צוות ולא צוות מתעלל.

שיעלו כמו שצריך את שכר הגננות הסייעות והמטפלות ויחייבו בהכשרה ובליווי מקצועי חיצוני

(ואני ממש לא חרדתית אגב, מדברת עקרונית)

וזה לא מפריע לנו להמשיך ולהגיע לשם. אז כשזה נוגע לדבר היקר לנו מכל?

לטעמי, כל עוד מקרי ההתעללות צפים, כנראה שזו הדרך היחידה בה נוכל להתמודד עם התופעה

זה בגלל העבודה הקשה וחוסר התגמול.

לא קשור למצלמות.

מצלמות יש בהמון מקומות עבודה.

אני גם מצולמת כל הזמן בגלל מכשור רפואי יקר, האם הביטחון של הילדים שלנו פחות יקר?

מצד שני אני לא חושבת שזה הפיתרון (העיקרי לפחות).

עובדה - ההתעללויות התרחשו גם במקומות מצולמים.

בעיקר נדרש סינון מוקפד יותר ותגמול הוגן.

תנאי הקבלה כרגע הם דופק.

וכן, בעיניי חייב מצלמות.

כזה או אחר של פרטיות

וגם עובדה שעדיין יש המון התעללות.

אולי מצלמות יהוו הרתעה

במעונות ובחנ"מ אני יכולה להבין את הצורך.

ונראה לי שניצלשתי מספיק.

אז אפסיק.

מה החשש שלך?

הגישה היחידה לצילומים היא למפקחים, לא לכל הורה.

מבחינת העובדות לדעתי זה לא נעים, אבל לא חריג.

זה נוהל בהרבה מקומות עבודה.

דווקא יכול לכסות עליהם במקרים של תלונות שווא.

אני מבינה שאני חריגה בקנאות שלי לפרטיות.

ונראה לי נצלשתי מספיק.

אז אפסיק.

ובכלל, כל מי שמחזיקה אינטרנט בטלפון וואצאפ - כל דבר שהיא עושה מתועד.

נרצה או לא, זה העולם שלנו היום

שמאוד קל לפרש סיטואציה מצולמת לא נכון כי לא שומעים את ההקשר

ולכן בתור עובדת לא יודעת אםהייתי מסכימה לעבוד בסיטואציות כאלה מורכבות אעם מצלמות

מכות, הטחות בקיר, טלטול, עונש של שעה קשירה בכסא אוכל, השכבה בכח פנים זועמות ??

מדברים פה על התעללות ממש

לא משהו שנתון לפרשנות

מדובר בגישה של 24/7 לכל ההורים בגן.

לזה יפה בן דוד מתנגדת והיא צודקת לחלוטין 

אגב יש מקומות שהיו התעללויות והזנחות עם מצלמות, ככה שלא זה מה שיפתור את הבעיה, אלא סינון קפדני, שיפור תנאי העסקה והכשרה.

זאת אחת הסיבות.

לא רואה שום פער בין הילדים שלי שנכנסו בגיל 3 לגן. לילדים שנכנסו מהמעון.

הקשיים הם אותם קשיים.

זה לגמרי תלוי באופי של הילד. בהשקעה של המעון או של ההורים.

לגבי חברה- אני לא חושבת שבגיל הזה הם צריכים חברה מעבר לחברה שיש בבית.

ותמיד אפשר להיפגש אחה"צ עם חברים.

אבל-

אני לא חושבת שזה מתאים לכל אחת.

אם את כאמא יודעתשתצליחי לתת לילדים מספיק גרוי ותשבי לשחק איתם, אחלה.

אבל יש משפחות שזה יותר מורכב להן ואז כשעולים לגן כן רואים את הפערים (ובעיקר רואים ילדים עם עיכוב שלא אותרו כי לא היו בגן וההורים לא חוו את הפער. כלומר לא שבגלל שהיו בבית הם עם עיכוב אלא שמתחילים טיפול בגיל מאוחר עחסית ויש לזה השפעה רבה)

במעון יש אנשי צוות שיש להם הבנה בעיכוב התפתחותי?

ואמוקה להיות גם מדריכה חינוכית

כשלמטפלת יש ניסיוןמאז היא גם שמה לב כי יש לה למה להשוות

ביוזמת המועצה

יש לך אפשרות לשלוח למישהי שאת מכירה ויחסית סומכת?

כשיש אחים נוספים זה עונה על הצורך בחברה.

מצד שני זה יכול להוציא משפיות, אותי לפחות.

שברא, בורא, מנהיג ומשגיח על כל העולם

ויודעים שהוא הפקיד בידינו את הילדים כדי שאנחנו בשר ודם נטפל בהם

ושלכל ילד יש את המסלול שלו בו הוא יעבור.

אנחנו ההורים באחריותנו נברר ונדאג לשלוח למקום הכי טוב בשביל הילד שלנו

נהיה ערניים ואוהבים, ונתפלל.

אבל לא נעצור את החיים בגלל דברים לא טובים שעלולים להתרחש.

זה נכון, יש בעיות במעונות וזה נורא שכל פעם מתגלה עוד וזה מלחיץ.

אבל האם זה סיבה בגלל זה להמנע?

אני חושבת שלא. הפחד לא ינהל לנו את החיים.

(כמו שח"ו תאונות דרכים לא גורמות לנו לא להכנס לרכב).

עושים את ההשתדלות שלנו, בודקים, נהיה ערניים,

נפרגן למטפלת ונתעניין בה ונפנק אותה (כי היא באמת עובדת קשה)

נבנה כמה שאפשר יחסי אמון

ונתפלל.

(אני לא נגד להשאיר בבית אם את רוצה ויכולה, אלא נגד שהפחד ינהל את החיים)

ה' ברא את העולם, לא עולם של הפקר! עולם של ניהול שלו! ברור שיש מקרים מזעזעים את הנפש! אבל יש כל יום המון מעונות/פעוטונים עם מטפלות מדהימות ואת זה לא מפרסמים בחדשות!

ולהתחזק בתפילה....

ומבחינת המערכת הכללית- חייבים לקחת אחריות במידת מה כי הרי הם רוצים שאימהות יצאו לעבודה! זה אינטרס שלהם ולא שנישאר איתם בבית עד גיל 3....

חוסר האמון הזה באנשים זה כרגע הפגיעה הכי גדולה בילדים. 

מבינה אותך לגמרי. גמני עם כל סיפור שיוצא מתחלחלת עוד יותר.

ויחד עם זאת, ברוך ה יש הרבה הרבה מעונות/גנים במדינתנו הקטנה ובעולם בכלל כנראה עם צוותים טובים וגננות מהממות. זותומרת.. לא כולם רעים ושפלים.

אז אני ככה מנסה להתחזק בלחשוב מחשבות חיוביות שיש הרבה אנשים טובים בעולם ולא כולם רוצים להרע לנו/לילדים המתוקים שלנו.

להשאר עם הילדים עד גיל 3 זה בהחלט אופציה למי זה מתאים לה.

אם לא מתאים לה לדעתי זה נזק לילד ממש. אם האמא מאבדת את זה בסופו של דבר. כי זה מתיש. אי אפשר להתעלם מהפן הזה..  עם כל האהבה שלנו למלאכים האלה הקטנים שלנו. (וגם בגן של גיל3 יכוליות חס ושלום. נכון ילד כבר מדבר ומתבטא אבל הם עדיין קטנטנים ויש ילדים שלא יודעים לספר וכו')

אני ברוך ה נתקלתי לבנתיים עם כמה ילדים בגננות/מורות מדהימות טפו טפו. ולהמשך? תפילות.. והרבה. זה ההשתדלות הכי טובה שלנו . ויד על הדופק למראה כל שינוי הכי קטן של הילד.

ואחרי כל המגילה הזו בתכלס.. רק את יודעת מה הכמ טוב לילדים שלך. אפחד באמת לא יוכל להרגיע אותך לחלוטין/לשכנע ואין צורך לשכנע. מה שהלב שלך מרגיש לכי עם זה.

הכל הפיך. אפשר להוציא ילד באמצע אם מרגיש לך לא נכון וכן לחפש מסגרת. נכון קשה יותר לחפש אחרי תחילת שנה אבל גם זה קורה ואפשרי.

בהצלחה רבה בכל החלטה ושאלוקים ישמור על כולם❤️❤️

מטרנה ולא הנקה, תינוקיה ולא אמא מעון ולא אמא ואבא וכו'...

אנשים אחרים מגדלים את הילדים שלנו...

ככ מבינה אותך...

עם זאת אני בגישה שבגיל חצי שנה זה אחלה לשים אצל מטפלת ובגיל שנה ילד ממש פורח במעון

אם יש לך קשר טוב עם המנהלת אני מציעה לך לדבר איתה, להציף את החששות והתסכול שלך , זה לגיטימי ביותר. אולי היא תוכל ליישב את דעתך.

בכל מקרה מבינה אותך ממש.

קצת קרדיט לנשים עמוסות🥱

וקורעת את עצמי.. באמת

ובעלי מורה, ברוך ה' ,אז אא לחיות על משכורת אחת...

אבל אני מנסה עם זאת להיות אמא נוכחת כמה שאני יכולה, בעיקר כשהם פיצים

.

להצטמצם ולהאריך חופשת לידה, להתפטר ולחתום ולהשאר איתם בבית...

עניין של גישה

וכל אמא היא סופר אמא ,באמת

הפמיניזם השאיר אחריו גם הרבה מינוסים, והעומס על הכתפיים שלנו גדול..

שאת רוצה לשלוח למעון?

אם בשבילך ובשביל השפיות שלך (מובן לגמרי!) זה דבר אחד.

אם בשבילם, אני חושבת שבאמת שווה לשקול להשאיר אותם איתך בבית. היתרונות כנראה יעלו על המחירים שהם ישלמו. במיוחד אם אני מבינה נכון ומדובר על שניים או שלושה ילדים, כך שהם כן חווים יכולת חברתית עם האחים שלהם. (והפערים מצטמצמים אחר כך מאוד מהר).

המון הצלחה!

האחים שלו לא בגילו.

זה שונה מקבוצת ילדים בני גילו, לא?

בלב כבד מאוד. בשבילו.

אני לא מצליחה למצוא להם חברה אז האופציה היחידה היא האחים אחד עם השני.

הגדול שלי כבר מסיים מעון תכף אז לא אוציא אותו עכשיו.

אבל מתלבטת לגבי הקטנים שנה הבאה.

זה ממש בסדר בעיניי וכך עשיתי בעצמי

והם מאוד קרובים היום

במהלך היום היינו בבית, או שיצאנו לסידורים יחד, סבא סבתא, קניות, שנצ וכו

אחהצ היינו יוצאים לפארקים שממילא מלאים בילדים.

מניסיון שלי, עד גיל שנתיים  לפחות, ילדים לא משחקים עם ילדים אחרים גמככה אז החברה לא רלוונטית ככ, אם כיישנם יוצאי דופן כמובן.. אלא לפי מחקרים - הדגש הוא על הדמות המטפלת שמהווה את מירב ההשפעה על ההתפתחות.

וזה שונה הגןמהבית שזו סביבה טבעית וממהשהרגשצי אצלי היכולת לשחק יחד התפתחה בבית בצורה אחרת מטבע הקרבה הקיימת בין אחים

לא מנסה לשכנע אותך לכאן או לכאן כמובן,  רק להציג את הצד השני וכותבת חוויה ודעה אישית שלי

❤️

פשוט עדיין מרגיש לי שחסרה לו חברה, מגיל שנה וחצי+ התחלתי להרגיש את זה על הגדול ועכשיו האמצעי בן שנה ושבע ואני מרגישה את זה עליו, שהוא מחפש חברה וילדים ויותר עניין.

ויש לו אחות קטנה אבל היא בת 7 חודשים ולמרות שהוא מתעניין בה והם גם רבים, עדיין הוא מחפש חברה.

אז שנה הבאה האמצעי יהיה קרוב לגיל שנתיים וזה לדעתי גיל שהאחות עדיין לא תספיק לו (הגדול עולה לגן עירייה).

אז את יודעת מה הכי טוב לכם

וענית לעצמך על השאלה

אם את עדיין חוששת, הייתי שמה מקליט בהתייעצות עם העמותה כדי להשקיט את הפחדים

ומעבר לזה - סומכת על בורא עולם אחרי שעושה השתדלות ובודקת בכלים שיש לך, שטוב לו

זהו

איזה עמותה?

ואיך אשים מקליט בלי שיראו? נשמע לי לא הגיוני.

זה לא ילד גדול, מטפלים בו פיזית לא מעט.

אני לא זוכרת את שמה

אבל הם מספקים פתרונות יצירתים.

מי עוזרת לנו פה עם השם שלה? 

לא מנסיון, ולא ראיתי. ממישהי שחמה מאוד על הנושא ומשתפת אותי מידי פעם... 

אני רואה על הילד שלי שהוא ממש זקוק לחברת יךדים בגילו דווקא

אולי ילד גדול בשנה גם היה זורם

אבל קטן בשנה לא היה אטרקטיבי

יש ילדים שזה ממש משמעותי להם

אני גם מרגישה שצריך את הגיוון הזה בילדים ולא כל יום כל היום עם אותו ילד או שניים.

במעון יש להם גיוון ולא משחקים כל הזמן עם אותו ילד.

זה לא הפרש גדול כל כך.. לטעמי זה יכול להספיק.

אבל כמובן שרק את כאמא תוכלי להרגיש באמת מה המצב.

אני אגיד לך גם עוד משהו: באמת ילדים שנמצאים בבית עד גיל 3, לפעמים מתחילים את הגן בפער חברתי ואולי קצת רגשי. אבל הם משלימים את הפער מאוד יפה.

וגם הגן הכי מדהים,  לא יכול לתת מענה של אימא לילד. מספיק שכל גננת מדהימה ככל שתהיה צריכה לתת מענה בו זמנית לחמישה (לפחות! זה עוד רק בתינוקיה) תינוקות בני אותו גיל.

ואני כותבת את זה בתור מי ששלחה את הילדים בגיל 4 חודשים למטפלת, מתוך הכרח להתפרנס.. אבל ברור לי שאין מה לעשות כאן אידאליזציה.

וכמובן כותבת רק כי כתבת שמצידך אין לך שום קושי.  רק למען טובת הילד.

אם לך קשה, זה אחרת לגמרי! 

ומוסיפה שגם בלי אחים צפופים זה יכול להיות מעולה

ואין תחליף לזמן הזה בבית עם אמא

מה גם שהתנאים במעונות היום וכו לא אידאליים בכלל לפעוטות

וגם

לגבי בן השנה וחצי @פה לקצת 

את כותבת 

ששנה הבאה רק בבוקר אחיו הגדול יהיה בגן עירייה

וזה בסדר גמור שתהיה לו חברה רק אחרי צהריים

וזה חוץ מהחברה של הקטנה ושלך האמא, בבוקר.

בעייני בגילאים כ"כ צעירים, צורך בחברה זו לא סיבה מספיק טובה להכניס למעון,  ועוד לככ הרבה שעות

 ( מה עם ילד יחיד או שאין לו אחים צפופים? אז בגלל שאין לו חברה בת גילו אחרי צהריים נכניס אותו למסגרת למשך כל היום? ברור שלא. ..

זה טבעי וחלק מהחיים שחלק מהיום אין חברה צמודה ועדיין לא חסרה תעסוקה וענין ..)

את כל ילדיי שלחתי למסגרת מעל גיל 3. לא ראיתי שום פער

להפך, הם חברותיים מאוד (אפילו יותר ממני), מבינים ומתקדמים מבחינה לימודית מאוד ב"ה

במעונות/ משפחתונים לא מזהיר. גם אם לא התעללות גריידא אז הזנחה.

אני שלחתי את הבן שלי עם מקליט וגיליתי דברים איומים על מעון מפוקח עם המלצות רבות!!!

מציעה לך ולכל אחת מכאן להצטרף בפייסבוק למטה למען הילדים, והכי חשוב לשלוח את הפעוטות עם מקליטים!! זה שומר הראש שלהם. מקסימום הכי הרבה תגלי דברים טובים (אבל לרוב זה לא קורה😔)

ולשלוח תינוקות ופעוטות עם מקליט. רק ככה יש באמת דרך לדעת. וזה שלא היו לי חשדות, הכל היה נראה מעולה והקטני הלך בשמחה

תודה למי שעודדה אותי לשים @המקורית

והיו עוד בפרטי

פשוט ניסיתי להבין אם זה כזה גרוע... אולי מדובר במטפלת אחת שפיטרו או משהו... אוף! חיבוק ענק!

ואני מרגישה בטלטלה מאז אתמול שכתבת שגילית דברים איומים (ציטוט מתגובה שכתבת אתמול)

😔

אני שמחה שהייתה לי זכות לעזור

מה גילית?

הפיקוח במעון לא ממש משמעותי, כי הוא אף פעם אינו צמוד, פיקוח שמתרחש בחלק קטן מהזמן אינו מכסה את שאר הזמן, במיוחד שהצוות יכול להיות לא מספיק איכותי ומיומן.

הסיכוי לטיפול טוב במעון הוא קטן לעומת סיכוי גבוה לטיפול לא מיטבי ועד הזנחה או התעללות.

ברוב המעונות/משפחתונים הטיפול הוא עגום ביותר. בטווח של: חוסר תשומת לב/הזנחה (שזה עוד מילא) ועד התעללות... המצב החינוכי בגילאי 0-3 קשה ביותר.

ואין דרך לדעת. רק עם מקליט (לזה התכוונתי שומר ראש).

כל הילדים שלי היו במעון והיו לנו חוויות מצויינות ברוך השם

לא ברור לי מאיפה את מחליטה כך על "רוב המעונות"

וגם לא הבנתי למה את לא יכולה לפרט מה מצאת? זה פורום אנונימי...

אני לא יודעת כי לא מכירה

אבל זה ממש לא מאפשר להסיק שום דבר על רוב המעונות

זו ממש הוצאת שם רע

- רוב מוחלט לא תקין

אני לא סתם אומרת

סתם מתארת מרחשי ליבך

וגם הקלטות שבדקו לא אומרות כלום

שמת מקליט? את יודעת באמת מה קרה במהלך כל היום כשהדלת נסגרה?

עד ממש לא מזמן גם אני דברתי כמוך! סמכתי בעיינים עצומות

כל השנה הייתי מרוצה, עפתי על המעון, הערצתי את המטפלת, הלכתי רגועה לעבודה. והנה- תראי מה קבלתי כששמתי מקליט ושמעתי יום שלם במעון...

אני ממש מציעה לך *לבדוק באמת* מה קורה בשטח.

עדיין לא הבנתי מה אפשר להבין ממקליט בלי לראות מה הסיטואציה

להוציא מקרים ממש חריגים

אני יודעת מצוין מה קורה כשהדלת נסגרת

מה גם שהמעון נמצא קרוב לכל הבניינים ושומעים הכל מהחצר

בעבר היו חדרי תצפית

המעונות לא היו נעולים

הכניסה הייתה חופשית

היום הילדים מאחורי סורג ובריח, אין דרך כמעט להפתיע ולבדוק מה קורה בספונטניות

נוסיף לזה את העובדה שהעבודה קשה, שוחקת ולא מתגמלת, התקינה נמוכה ושמקבלים את כל מי שמוכנה לעבוד כמעט בגלל המחסור בכוח אדם - וזו התוצאה

זה לא סותר את העובדה שיש מעונות טבים. אבל זה פשוט לא אידאלי. בכלל. אז לצפות לתוצאה אידאלית זה רוב הפעמים לא ריאלי..

אבל אתן קצת מגזימות.

ילדים מאחורי סורג ובריח?

באמת, איפה קיים כזה דבר?

המערכת צריכה שיפור, ואין ספק שיש לאן לשאוף.

לא מבינה למה צריך לרמוס בדרך כל מה שקיים, וקיים.

אם המצב כל כך גרוע, למה יש כל כך הרבה ביקוש למעונות המפוקחים של המדינה?

אני הראשונה לחשוב שצריך לשפר את מערכת החינוך כולה במדינת ישראל, למה צריך לירוק בדרך על כל מה שיש?

המעונות נעולים = ילדים מאחורי סורג ובריח, ללא גישה חופשית ספונטנית של ההורים

אין פה שום דבר מוגזם, רק האמת.

אני בעצממ ביררתי בכמה מקומות מפוקחים אצלנו פה בעיר, וזה מה שיש. וזואחת הסיבות שבגינן לא רשמתי למקום הזה.

ואם את שואלת למה יש ביקוש, אז בינינו - לא בגלל השירות הנדיר המהמם והסטנדרט הגבוה בחינוך לדעתי, וממה שאני שומעת מחברותיי, אלא רק בגלל שזה מקנה הנחה, כי אחרת נשרף הכיס וחינוך טוב לגיל הרך היום בישראל הוא לעשירים בלבד. ושחסרות מסגרות לגילאים האלה.

אף אחת לא 'יורקת' על כלום, כתבתי את הדברים איך שאני רואה אותם, ועוד הוספתי ש"

זה לא סותר שיש מעונות טובים.

אבל האם זה אידאלי? לא. התוצאות לפנינו בשטח

שיש להורים קוד ויכולים להיכנס מתי שרוצים בהפתעה גמורה

אנחנו מדי פעם (לא בכוונה האמת) מגיעים באמצע היום לתדבר בחלב שאוב/בגדים/מגבונים ששכחנו להביא בבוקר...

ואני ממש לא מעדכנת...

וברור לי שיש גם מעונות טובים

אבל יש מעונות בהם צריך לצלצל באינטרקום, יש מצלמה והצוות יודע שמגיע הורה. זה ממש גרוע בעיניי, ומאפשר את ההפקרות המתחוללת.

והאמת שלא עשיתי פילוח לפי איך ההורים יכוליםלהיכנס כדי לדעת איפה הטעם לפגם. אבל קורים פה דברים מזעזעים לתינוקות ולפעוטות שלנו. להגיד ''שלום עלייך נפשי' ולהסתכל על חצי הכוס המלאה זה קצת לטמון את הראש בחול.

ברגע שזה הפך למכת מדינה, בכל עיר ,בכל מגזר, בכל מסגרת- פרטית או מפוקחת, אני מרשה לעצמי לחשוד. ולהגיד שכן, זה שצריך שזה יעבור דרך נשות הצוות, שתיפתח לי הדלת לראות את הבן שלי, זה חלקממה שמעודד את זה.

בנוסף לזה שהן כנראה איבדו צלם אנוש

נכנסים בלי התראה מתי שרוצים עם הקודן..

זה לא אומר כלום ושום דבר!!

שורה תחתונה- צריך לפקוח עין ואוזן בלי לטמון את הראש בחול.

גם אצלנו היו חיוכים וחיבוקים כל בוקר מהמטפלת, קודן, מצלמות והנה...... המקליט גילה אחרת. כשהדלת נסגרת את באמת לא יודעת מה קורה שם

מצב עצוב

לא רוצה להלחיץ אותך. אבל תבדקי שוב

הורים, פעילות משותפת עם סבים/סבתות מהמעודנית קשישים, תמונות מחוייכות באמצע היום

והנה- קורה מה שקורה

כל הדברים האלה הם לא עורבה לבטחון ילדינו. לצערי המטפלות הצליחו ליצור מצג שווא שרק מקליט עלה עליו

יש לי קוד, אני מגיעה מתי שאני רוצה.

את החצר רואים מבחוץ, והדלתות חצי שקופות.

יש לי קשר מעולה עם המנהלת, הכל מתנהל בשקיפות ואנחנו מדברות גם על הדברים הטובים, וגם אם צריך לשפר משהו.

אתן לוקחות את החוויה שלכן, שלפי מה שחלקכן מתארות, הילדים שלכם אפילו לא היו במעון, ואז אומרות "זה ככה וככה" ורק מפחידות עוד יותר

שזה שהילדים שלי לא היו במעון לא מעיד, ואולי מי שהילדים שלה כן, מרגישה 'מותקפת' על ההחלטה לשים אותם שם בעקבות השיח פה

זו לא המטרה של הדברים שאני אומרת, לפחות.

אלא מה? אני אומרת לכל אמא שתשאל ותתייעץ, פה או בחיים שמחוץ למסך, בין במעון בין אצל מטפלת פרטית - אל תסמכי בעיניים עצומות ותפתחי חשיבה ביקורתית ותחשדי. כן, תחשדי..

אל תרגישי לא נעים לא לסמוך בעיניים עצומות, גם אם הכל נראה ממש בסדר, , כי טובתו הנפשית והפיזית של ילדך מונחת אצל הנשים הללו במשך 8-9 שעות ביום, 6 ימים בשבוע.

כי 'לי זה לא יקרה' כבר מזמן מאחורינו.

זו דעת ואפשר לא לקבל אותה. 🤷

אני יכולה להסכים.

אבל אלו לא היו ההודעות הקודמות כאן.

ההודעות הקודמות כאן ציירו את המעונות כמו גן חיות, שהילדים בהם אומללים.

ובאופן כללי, אני מרגישה שיש כאן שדר של הפחדה בנוגע לבחירות של אימהות שהן אחרות ממה שנשים אחרות חושבות שנכון.

לא להפחיד

ולא לבקר שום אמא על ההחלטה שלה או לתת לה ציון

אבל כן להעלות מודעות.

לא יודעת אם זה נקרא אחרת מהצד, אבל זו הייתה כוונתי בכל אופן

ובמקרה הנל, בכל מקרה,  זה לדעתי מעבר ל- אני מקבלת ביקורת והפחדות על ההחלטות והבחירות שלי. כי אין פה גרם אחד של התנשאות אפילו מבחינתי. ואם אמא אחת תחליט שבשם ה'לא מתאים לי לקבל ביקורת והפחדות' היא תקהה את חושיה, זה לא טוב בעיניי.

זה נטו מתוך הסתכלות בהירה לפרטים הקטנים בעיניים, עקב המצב העגום והמזעזע שנוצר ומתגלה בשנים האחרונות

למה אני כלולה ב'אתן'?

את רוצה עכשיו גםלהכחיש את העובדה שקיימות מטפלות מתעללות? כי זה כבר לא יעלה על הדעת בעיניי

אני אישית אמרתי במפורש שלדעתי יש גם מקומות טובים. על איזו הכפשה בדיוק את מדברת..?

לא להגיד שצריך לחשוש/ לבדוק זה להיות פוליטיקלי קורקט  (לדעתי גם די מנותק במחילה)על חשבון הילדים.

בדקת (לא משנה לי איך, בכלים שהחלטת נגיד לעצמך)  ומצאת שהמקום טוב? אחלה. מעולה. הרווחת.

גמני בדקתי והכל היה בסדר ב"ה

אבל יש עשרות (!!!) מקרים שלא

וזה שיש מקומות טובים לא סותר את העובדה שיש מטפלות מנוולות, חסרות רגש ואנושיות שהתעללו בתינוקות באופן יומיומי, במשך שעות, לתקופות ארוכות, בצורה מזעזעת

בשם שמן הטוב של המטפלות המסורות נתעלם מאלו שהן לא? ממש לא בעיניי.

זו בדיוק הטענה שמאחוריה מסתתרת יפה בןדוד, המטפלות המסורות.

אם הן מסורות, הן יביו מסורות גם כשהמצלמות דולקות. 

ומי שלא -- צריך להעיף מהמערכת. ויש כאלה.כל מקרה התעללות שמתגלה הוא אחד יותר מדי

ממש לא בדקתי מי הגיבה כל תגובה, זה אלף. דיברץי באופן כללי.

ובית, החוויה שלי כעובדת חינוכית היא דווקא הפוכה, של צוותים מסורים ושל הורים שהרבה פעמים עשו פיל משטויות.

גם זה קיים, לידיעתכן. אבל זה לא פוליטיקלי קורקט לומר

אני מסורה מאוד גם כשהמצלמות סגורות וגם כאשר הן פתוחות, תנוח דעתכן. יחד כם זאת אני בטוחה שגם אם היית מצלמת אץ עתמך כאמא כשהיית רואה מהצד היו סיטואציות שהיית מבינה שפעלת לא נכון. מה לעשות שיש הורים רבים שיקחו סיטואציה כזאת שיראו במצלמה ויסתכלו עליה כאילו זו חזות הכל.

כמו שמספיקה תלונה על הטרדה מינית כדי לחרוץ דין ללא קשר אם תוכח חפות בהמשך, כך גם כאן.

מטפלות מתעללות קיימות לצערינו, אך אני בטוחה שהן היוצאות מן הכלל שאינן מעידות על הכלל.

ואני אשתדל להתאפק ולא להגיב עוד בנושא. 

לא שאני אומרת לא לשים מצלמות. כנראה שכדאי. רק מחזקת שזה גם קיים. 

שהשם יתן לכולנו כוחות לעזור לילדים שלנו להגיע למקומות טובים!

ושישלח להם שליחים טובים

המטפלות המסורות - ודאי

וכמובן שיש כאלה

ואתצודקת גם לגבי האמהות.

לא הייתי דורשת ממטףלת מה שאני בעצמי לא עומדת בו, לי זהברור בכל אופן

ואני לאמתכוונת למקרים אפורים,אלא להתעללויות של ממש שאלמלא ע

אותם צילומים לא היו מתגלות

אני חושבת שבגדול אני ואת די מסכימות.

שהורים גם יכולים לקלוט התנהגות של ילד מסוים ולהרוס גם לו את החיים.

אם ילד נושך ומרביץ בגיל 3- וכל העולם יודע מזה- יש הורים שישרפו אותו עד שיסיים תיכון.

גם זו פגיעה בילדים שצריך לקחת בחשבון.

כל הילדעם לא הגיעו לגן עד שאותו ילד עבר גן

לא הייתה להוקים שלו ברירה והעבירו אותו...

וממה שידוע על מקרים שהתגלו, מקרים איומים ולא אפורים בכלל, לא תמיד יש סימנים.

זה רולטה רוסית. או שכן או שלא, עניין סטסיטי לחלוטין. הבעיה שליפול בצד הרע של הסטטיסטיקה פה, זה רע מאד. 

לא תמיד מדובר בהתעללות, אבל הזנחה (נניח לא להחליף טיטול הרבה זמן), צעקות, ענישת תינוקות. זה קיים ברוב המעונות.

ולפעמים יש גם התעללויות קשות- וזה מה ששומעים בחדשות. אם מגלים כמובן. ולגלות זה קשה מאוד.. כי תינוקות לא משתפים

למטה הזה יש אג'נדה מאוד ברורה

אני מכירה אישית את המטפלות של הילדים שלי

פוגשת אותן בגינה עם הילדים שלהן

מטפלת לפעמים בילדים שלהן

משוחחת איתן

אני בעצמי עובדת במסגרות חינוך ומכירה צוותים חינוכיים

וכן כן מכירה גם הורים לסוגיהם

זה אומר בשבילי הרבה יותר מאיזה מטה

מקצוע שכל אחת כולל כל אחת יכולה לעבוד בו, בתנאים מבזים ובלי הדרכה, עבודה מלחיצה מאד שיכולה להביא לקצה בקלות, עם אוכלוסייה שלא מסוגלת להגן על עצמה - אין מה לעשות ואין מה לעצום עיניים. זו סכנה מיידית וברורה לילדים שלנו. ברור שיש גם מסגרות טובות ומיטיבות ומטפלות נפלאות שעושות עבודה נפלאה. אבל אין דרך לדעת. לא באמת. הסיפור שהתפוצץ עכשיו באילת על אלימות קשה כלפיי ילדים, היו המלצות הורים מהללים על הגן הזה מפה עד הודעה חדשה.

המערכת הזאת צריכה שינוי עומק שיגיע מלמעלה למעלה ויטלטל אותה לחלוטין, ועד שזה לא קורה - לחשוש, להקליט, לא לעצום עיניים. 

שהוא חושב שיש מצב שזה עידן הסמרטפונים וההרגל המגונה שהתרגלנו לריגושים גבוהים... ואז להיות כל היום עם תינוקות שהם רק מצריכים מאיתנו אנרגיות וכוחות ואנחנו לא מקבלים שום ריגוש בחזרה... מקשה להישאר טובים... הרי לא הגיוני שחדר השטן לכל המטפלות... משהו קורה כאן מהשורש וחייבים לעלות עליו....

לא גורמים לריגוש גבוה אלא הפוך - לקהות הרגש  בכל מה שקשור למה שמחוץ למסך

הכל עובר לידינו

מה קורה בשטח. והמצב מזעזע. גם אני הייתי תמימה וחשבתי שבחרתי מעון מעולה, מפוקח, מטפלת חמה(עלאק), מנהלת (שלא באמת יודעת מה הולך במעון שלה) ועוד ועוד...

תפקחו עיינים

ואני לא מסכימה

יש פה המוני שרשורים של אמהות עם לב שבור, דואגות ומתלבטות, מתייעצות.  וגםכמובן בתוך עמי אמוכי יושבת. לא כולןיכולות להרשות לעצמן לשלם מחיר מלא במסגרת פרטית/ להישאר בבית. וגם -- עדיין יש מקומות טובים

על אף החסרון הברור שבקבוצה של 6 תינוקות על מטפלת.

יש הבדל בין להגיד - תרבות הישראלים לסמוך/ אין הרבה אופציות גמככה אז בודקים עד כמה שניתן

לבין - ההורים חסרי אחריות, ולא רוצים לדאוג לילדים שלהם. שזה מה שעולה מדברייך, כי הרי מתגלים מקרים, אז אם ההורים בכל זאת שמים במעון מפוקח למרות זאת - מה זה אומר עליהם.?

המציאות נשארת כואבת:

אין סינון

שכר מינימום

אין הכשרה הולמת

=

סיכוי גבוה לטיפול לא הולם לילד

תשימו לב אפילו פה בשרשור

יש מציאות כזו שעשו מהמעונות ומסגרות בגיל הינקות ( 0-3) לכמעט אידיאל.

ממליצים לשלוח פעוטות למעון בגלל צורך בחברה מגוונת..

וזה, רק מחזק את זה

שאין מספיק הבנה כמה בגיל הצעיר המקום הטבעי והמומלץ ביותר לפעוט/ תינוק הוא בבית עם אמא שלו. ( כשזה מתאפשר..כמובן )

וכן

שמעון זה מצב של בדיעבד גדול מאוד

במיוחד במצב של היום, כשזה מסגרות עמוסות ולא מספיק מאוישות בצוות איכותי באמת וכו וכו

אני לא עוצמת עיניים ולא זורקת אחריות ושמתי במעון מסובסד אפילו שאני לא עובדת.

וכמוני יש עוד רבות וטובות- אמהות מסורות ודואגות ואחראיות ששמות במעון מסובסד.

אף הורה לא זורק אחריות...

ואף אחד לא עוצם עיניים.

כל אחד עושה אץ הכי טוב שהוא יכול בנתונים שלו 

ומהניסיון שלי לפחות

הטיפול במעון היה טוב לעין ערוך ממטפלת פרטית

היית בכל המעונות וראית איך מקבלים ומראיינים עובדות? לא מבינה את הנחרצות..

ואגב, אצלינו הם יוצאות לקורסים והשתלמויות, למדו ריתמיקה, יש להן בהחלט הכשרה הולמת (ותואמת גיל)

וזו עמותה שמפעילה הרבה מעונות

עושים להן הרבה השתלמויות ורובן המוחלט עם הרבה רצון ואהבה

זה לא המקום היחיד שמבוקש למרות שהוא גרוע לילדים. זה הסבר לתשובה שלי למעלה.

יכול להיות ביקוש למעון מסובסד שעובד בצורה יותר טובה, לא בהכרח שכל המעונות כאלו, אבל חלקם כן והם עדין מבוקשים.

אישית בנוגע להאזנות סתר

אבל שמעתי מחברה שבמעון מותר ובגנים אסור וזו גניבת דעת. במעון מותר כי הילדים עדין לא מדברים.

אני רואה עוד הבדל בין גן למעון- במעון כל אחת יכולה להתקבל. לעומת זאת בגן יש גננות שלמדו 4 שנים ותנאי הקבלה יותר קפדניים

שונה ממטפלות במעון

במעון.

וגם יש איתה צמוד לאורך כל היום גננת מוכשרת ומפקחת שקופצת לפתע

אני לא יגיד לך, אני נכנסתי לסרטים מהמקרה במעון. התחבאתי מאחורי השיחים צמוד לגן חובה של הבן, במשך שעה כמה ימים ואהבתי מאוד מה ששמעתי- גבולות עם אהבה

מרז המקרה שלנו גם חברות שלי התחילו לפקוח עין ואוזן על גני עייריה והיה דווקא סבבה

רק מרגיעה קצת, איפה שאפשר

המפקחת מודיעה כמה ימים עד חודש לפני שמגיעה

לפחות ככה היה אצל אמא שלי שנים וגם כשאני הייתי גננת...

איזה מקרים מזעזעים..לא התנסתי בפחד הזה כי הילדים שלי בבית עד גיל 3

אבל עבדתי במעונות לפני שהיו ילדים והייתה אכזריות..היו הרמות של הילדים מיד אחת.צרחות.הזנחה.

נתנו לי להיות על 6 תינוקות קטנים ולא הסתדרתי בעליל..הם רוב הזמן צרחו לי הבנתי שאני לא מתמודדת ועזבתי

וגם לי נתנו להיות על 6 תינוקות פיצקים

הם היו חמודים ממש

אבל זה היה קשה מאד מאד מאד

גם לטפל בהם

(להאכיל, לחתל, להשכיב, לנדנד עריסות, להאכיל שוב, לפזר לילדים משחקים ולדאוג שהגדולים לא מרביצים/חוטפים לקטנים, להיות עם שמונים עיניים בג'ימבורי)

וגם לשמור על חיוך, רוגע, לחבק ובאמת לתת אהבה ושלום באמת בצורה אמיתית וכנה לילד שאני מגדלת לאמא שמביאה אותו בבוקר וחוזרת לקחת בצהריים ...

כולל שטיפת הגן, הדחת כלים והכנת מורמות לילד שצריך כולל מטרנות מיוחדות (צמחי, פורמולה רפואית וכו')

ובאמת בגלל זה עזבתי

הרגשתי לא פייר כלפי הילדים

ברגע שהתחלתי לזהות חוסר סבלנות אצלי.

לא מכירה המלצה על ד', שמעתי על ג'.

היה להם מבחן סינון בכיתה, והיא עלתה לשלב השני.

הדפסתי לה איזה שתי דוגמאות למבחנים שמצאתי ברשת. כדי לחשוף אותה לסגנון השאלות.

יש גם חוברות יותר מקיפות בתשלום, אבל לא קניתי.

כיום היא בכיתה ד' ולומדת כבר שנה שנייה בתוכנית מחוננים.

אני שמחה שלא חיכיתי עם זה, והיא יכלה כבר להתחיל בתוכנית.

הבן שלי עכשיו בכיתה ב'.

אני צריכה לראות אם בבית הספר שלו נותנים לילדים לעשות את המבחן הראשוני. אם כן, אני אגיש אותו. ואם הוא יעבור לשלב השני, אני אגיש אותו גם אליו.

היא הסתדרה עם המבחן מבחינת לחץ וארגון?

ואם אפשר לשאול, היא מהקטנות בשכבה?

לא הייתי איתה שם, אלא בעלי, והיו איתה עוד כמה חברות.

היא ילידת ספטמבר. די קטנה בשנתון, אבל לא מההכי קטנות.

ואז הנסיון הראשון הוא מעין תרגול.

הבן שלי לא עבר בפעם הראשונה (התקבל למצטיינים) ובפעם השניה עבר אבל עברו שנתיים בין לבין כי פספסתי את ההרשמה בכיתה ג.

אבל אפשר סה"כ לגשת פעמיים, אז לא רוצה "לבזבז" את הפעם הזו אם זה בכלל לא ריאלי

אבל אז אולי אני כן אשקול לעשות איתו בג' ולא בב'.

פורטל הורים - תהליך איתור תלמידים למסגרות ולתוכניות למחוננים ולמצטיינים

הם ממליצים בכיתה ג חוץ ממקרים מיוחדים (גם היינו צריכים לחתום שאנחנו יודעים שזה לא לפי המלצת משרד החינוך)

הגשתי אותה בב', היא ילידת סוף נובמבר ממש מהקטנים בשכבה.

היה לה בסדר גמור, כמובן שהסבתי לה בדיוק מה הולך לקרות ואיך במבחן הולך.

וכמובן, הדגשתי לה שזה מבחן שבודק איזה תכנית יכולה להתאים לה ולפי זה נרשום אותה לחוג העשרה או משהו כזה, בכלל לא אמרתי שיש עניין לקבל ציון גבוה

לק"י

לא חשבנו על זה יותר מידי.

פשוט ניגשו כשהיה..

אבל לגבי הבן הגדול זה היה די ברור שהוא יעבור אותו. כך שמכיתה ג' הוא נהנה מתוכנית המחוננים.

היא לא ממש התלהבה מהרעיון של תוכנית מחוץ לבית ספר

רשמתי למצטיינים אחר הצהרים למרות שהתקבלו למחוננים

ככה זה יותר כמו חוג ולא במקום בצפר

לילדים שלי זה יותר מתאים

בעיני אם הילד מסוגל ממש כדאי

והתוכניות מתחילות כבר בכיתה ג..

זה שהתבניות מכיתה ג אני יודעת😁

ואיפה יש תכניות כאלה?

לק"י

נושאים שלא בתוכנית הלימודים, העשרה.

יש בהרבה מקומות. לרוב זה לא דתי, אלא יש שם גם תלמידים דתיים.

בירושלים וביד בנימין אני חושבת

זה תלוי באיזור.

והכיתות נפרדות

הבן שלי ניגש בב' ונמצא במחוננים מג', ילד אחר התקבל למצטיינים, אבל על זה ויתרתי לצערי

וההורים שלי ויתרו על זה

יצאתי בסדר😅

קשה להגיד על בנים מתבגרים שהם ''בסדר''.

אבל הבחירה בין לצאת מהעבודה מוקדם ולהסיע אותו שעות לבין לוותר ולשלוח אותו לחוגים בבית הייתה הכרחית עבור המשפחה

שני ילדים

חבל לחכות

אפשר להיבחן שוב אם רוצים בגימל

למיטב ידיעתי ההמלצה לחכות לגימל היא לצעירים בשנתון

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

הקשיים שאת מתארת לא נשמעים לי חריגים לגיל, הבת 4.5 שלי עושה די את רובם ואני משתדלת (מאוד🙈) להתייחס לזה בסלחנות... זה באמת מעצבן אבל נראה לי תואם גיל. יכול להיות כמובן שלא תיארת הכל או שהעוצמה של התפרצויות וכו' כן חריגה, שעה וחצי של בכי על משהו בלי שהצלחתם להרגיע בשום דרך כן נשמע לי רציני יותר.אז סתם כותבת את זה בתור התחלה. אני כן חושבת שאם לכם קשה להתמודד עם זה זה סיבה ללכת להדרכה, גם אם הקושי נורמלי לגמרי וגם אם לא. הדרכה יכולה לתת המון.

לגבי ההדרכה עצמה שכתבת- האמת שאישית אני לא מתחברת לשפר (הגישה שכתבת פה) בכלל🙂 ואני חושבת שלתת הוכחה מההתנהגות בגן זה לא מאוד הגיוני, כי ברור שגם ילד עם קושי מצליח להתנהג יותר טוב בגן ואז כשמגיע הביתה למקום הבטוח שלו הוא מתפרק. והדרכה שלא שיפרה את המצב אלא החמירה אותו מבחינתכם- אולי זה סיבה לא להמשיך איתה.

אישית אני מתחברת יותר לגישה ההתקשרותית- (@אפונה מדריכה בגישה הזאת, לא מצליח לתייג לי) הנקודה שאני לקחתי ממנה ועוזרת לי ממש זה לחזק את הקשר עם ההורים ולתת מעצמנו את הקשר. ואני ממש רואה שבימים שאני נותנת לה יחס מעצמי ומשחקת איתה עושה איתה דברים ביחד היא הרבה יותר בטוב. (ועוד משהו שמשפיע כמובן זה רמות רעב ועייפות, תמיד לשים לב אליהם.)

בקיצור כתבתי קצת מבולגן, מקווה שתביני משהו😅

באמת סביר לגיל?

כאילו זה לא גיל שנתיים, יש שכל ויש הבנה

ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים לקיר....

אגב, אני לא ידעתי איזה שיטה היא. וגם לא שאלתי.

אבל כשהיינו אצלה ראיתי ספר שכתוב גישת שפר.

אם הייתי יודעת מראש לא הייתי מגיעה אליה.

אני לא מכירה את השיטה לעומק אבל מהמעט ששמעתי פחות מתחברת.

באמת הרבה יותר מתחברת לגישה ההתקשרותית.

נראה לי שמי שכותבות פה עליה הרבה זה @אפונה ו- @אמאשוני

שבאמת למדתי מהן לא מעט!

כן קצת עלו לי מחשבות אולי לפעמים אנחנו נהיים קצת מידי מכילים ומבינים ומקבלים...

אבל מודה שמה שכתבת פשוט הקפיץ אותי.

גילוי נאות: הייתי גם בהדרכה בגישת שפר ובאתי בלי דעה מוקדמת והכל וגם קיבלנו המון תובנות כמו מה זה אמון ועוד.

אבל במקרה שלך לא, פשוט לא. פשוט אל!!

בבקשה ממך תעזבי אותה אתמול,

הילד זועק לעזרה ומה שהיא אומרת לך במילים אחרות: הוא עושה עלייך מניפולציה ואל תאמיני לו, אל תתרגשי ואל תתייחסי ואז הוא יפסיק לבקש.

נכון. הוא מבקש ממך להפשיט את אחותו, כי הוא מנסה לעשות ממך קציצה. נכון. לא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח במקום שלו מסיבה כלשהי והוא לא יודע לבטא את זה..

אוף זה כזה מרגיז אותי אהההההההה

ומה שהכי מרגיז שמביאים את הטענה שזה עובד,

ברור שזה עובד.

כשתינוק בוכה בוכה ולא נענים לו הוא יפסיק לבכות.

אם שומר היער צועק ומזהיר יום יום ולא מקשיבים לו הוא יפסיק לצעוק. זה לא אומר שאין סכנה. זה אומר שההתרעה לא אפקטיבית. איך זה שזה עובד והוא מפסיק לבקש, זו ראייה שאין לו צורך אמיתי שלא קיבל מענה.

הילד זקוק לעזרה, אתם זקוקים לעזרה, אמא שלך צודקת.

אבל לא סוג עזרה כזאת.

את השאר אשאיר לאחרות או לזמן אחר, רק אומר שזה לא או להיענות למה שהוא מבקש (להפשיט את אחותו) או לא להיענות (לא להפשיט את אחותו)

זה הסימפטום, ככה את מבחנה שמשהו לא כשורה.

אבל זה לא הנושא, זה לא באמת מה שמפריע לו.

צריך לצאת לגמרי מעולם המושגים הזה ולנסות להבין מה הוא באמת צריך ואיך לתת לו את זה

את נשמעת מקסימה ואיזה אינסטינקטים נהדרים יש לך!

כדאי ללכת להדרכת הורים תומכת שתעזור לך ולילד באמת, בשורש, ואל תתעלמי ממה שהוא מנסה לספר לכם דרך ההתנהגות (המתאגרת מאוד) שלו.

אם את לא מוצאת פרונטאלי תחפשי בזום, למרות שיש היום המון הדרכות הורים שבאים בגישה פתוחה ובריאה אבל לא הייתי לוקחת סיכון.

מה שאני מכירה וממליצה זה דרך הבית להורות מקרבת.

מעבר לזה לא מכירה מדריכות להמליץ.

כן יכולה להזכיר את לריסה גינת שאני עוקבת אחריה מספיק זמן ברשתות החברתיות כדי לומר שאני אוהבת את הגישה שלה, אבל לא מכירה מה היא עושה בהדרכות בפועל שלה.

בהצלחה רבה!

אני מאד חכמה ומבינה ובכל זאת לפעמים מתנהגת בצורה מאד לא רציונלית,

כי יש מצבים שבהם המח הרגשי או אפילו המח הזוחלי תופסים פיקוד.

אם ילד נמצא במצוקה הדבר האחרון שהוא צריך זה שיסבירו לו (שעכשיו לילה, שאין ממה לפחד, שיפסיק לבכות)

זה לא מה שהוא צריך ולא השפה שלו...

כן נשמע לי סביר לגיל... בדיוק אתמול היה לילדה שלי טנטרום של חצי שעה כי אח שלה קיבל עוגיה לפניה, וגם לקום בלילה היא כמעט לא קמה אבל כשכן זה שיגעון ושעה - שעה וחצי של בלגן, של דרישות שלנו לא הגיוניות אבל לה לגמרי כן

כאילו בעיקרון היא לגמרי מבינה כשמדברים איתה, אבל כשהיא עייפה/ רעבה או משהו אחר מציק לה אי אפשר לדבר איתה וצריך למצוא דרך אחרת להרגיע אותה. בדרך כלל אני יציע חיבוק, לפעמים סיפור. וזה באמת הגיוני כי גם אני כשאני עייפה או רעבה מאוד יכולה לצעוק עליה למרות שאני לגמרי יודעת שזה לא תגובה הגיונית או מותאמת אבל קשה לי להשתלט על זה כשאני עייפה או רעבה, אז זה סופר הגיוני שבת 4.5 לא תצליח...

אבל כמו שכבר כתבתי מה שמשנה זה שלכם קשה עם זה ולא אם ההתנהגות תקינה או לא. ההתנהלות תהיה אחרת, אבל עזרה כדאי לקבל בכל מקרה...

תכלס אני גם במחשבות על אם אני באמת יותר מדי רכה ומכילה ומקבלת כל התנהגות, אבל זה נראה לי לגמרי עדיף מאשר הקצה השני של ''אתה גדול ואנחנו סומכים עליך שתתמודד'' שזה בעיני בעצם ''תתמודד לבד עם הקושי שיש לך כרגע ואל תפנה אלינו''

כשבוחנים אם התנהגות היא תואמת גיל, זה לא תמיד אומר שהיא תקינה (בעצם תקינה זה ממש לא המילה אבל אין לי כרגע אחרת.. אולי בהמשך תעלה לי)

הרבה פעמים התנהגות שמצויה בקרב אותה גיל היא ביטוי לקושי. למשל עלתה פה השבוע דוגמא של נשיכות בגיל הרך - תסכול הרבה פעמים מתבטא באגרסיביות, אז בגיל הרך זה יהיה נשיכות, בגיל גן ובית ספר מכות ובהמשך בהצקות והשפלות. וזה תואם גיל. כלומר ילד בית ספר שנושך - זה לא תואם גיל.

אבל זה לא אומר שככה זה, או שטוב שזה ככה, ובעיקר זה לא אומר שהבחירה היא בין לעצור את ההתנהגות (בהנחה שזה אפשרי) או להשלים איתה.

לצורך הדוגמא, ילד שלא מאד מתוסכל לא ינשוך גם אם הוא בן שנתיים.

כשמבינים ממה ההתנהגות נגרמת אפשר לטפל בשורש שלה..

עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37

מחשש לאוטיניג

מקווה שהספקת לקרוא אל לא אז בשמחה בפרטי

תראי את מתארת ילד שאתם מתקשים איתו כבר 5 שנים, ברמות שונות. מדריכת הורים ששומעת את זה ואומרת אין לו שום בעיה ושום קושי - בכנות, הייתי מתקשה לשמוע את המשך דבריה.

אולי יש לו קושי קל שאפשר בהכוונה להתגבר עליו, אולי הוא לא מבין איך להשיג דברים חוץ מאשר בצרחות ובכי וצריך ללמד אותו. אבל ילד שקם מהשינה כמה פעמים בלילה בהיסטריה זה לא ילד שאין לו שום קושי.

העובדה שהוא מצליח להחזיק בגן ומתפרק בבית ממש לא אומרת שהכל קל לו. לפעמים ההיפך.

סליחה שאני אומרת, אבל הרבה מההורים היום מתקשים בסיטואציות יחסית "קלות" כלומר כשאין שום קושי חריג, ושם באמת עצות גנריות יכולות מאד לעזור. ויכול להיות שהיא מאד מאד עוזרת שמה שצריך זה עזרה גנרית - "תדעו להציב גבולות" או "מותר לכם לומר לילד לא" ודברים בסגנון הזה.

זה לא אומר שההכוונה שלה תתאים גם כשצריך מענה ספציפי לקושי גדול יותר.

נשמע לי שאתם הורים מדהימים והצלחתם בכוחות עצמכם להביא לשיפור ממש משמעותי במצב, ואז הלכתם לאשת מקצוע שהרסה את כל מה שהשגתם.

אני גם חושבת שאת מתארת מצב שהוא חריג יחסית, אבל עשיתם עבודה והיה שיפור משמעותי עד תחילת השנה, נכון? כלומר אתם יודעים איך והבנתם מה עוזר לו ומה הדרך להתמודד.

ומתחילת שנה קשה לו במסגרת ולכן הוא מתקשה יותר, אבל נשמע שגם על זה יחסית התגברתם והגעתם לאיזה מצב לא אידיאלי אבל טוב. אז במקום להרוס את ההישגים הקודמים נראה לי שהייתי חוזרת למתכונת הישנה, ובמקביל בודקת את הגן - האם הוא טוב לו, האם הוא נוקשה מדי עבורו, האם משהו שם לא נעים. אולי אפילו הייתי שוקלת מעבר גן אם את חושבת שזה ספציפית קשור לגן, אבל לא אם זה נראה לך חלק מהאתגר הכללי שלו של חרדה.

ואם את מרגישה שעדיין יש לו קושי רגשי משמעותי אז שווה לשקול טיפול רגשי שמשלב הדרכת הורים

כתבו לך כאן מאד יפה,

אני רק אתייחס ל"פשוט תציבו את הגבולות שלכם כמו שמתאים לכם"

שאם זה היה אפשרי לא הייתם מגיעים להדרכה, נכון?

אם יש קושי עם גבולות -

ילד שמתקשה להסתגל

או הורה שמתקשה להציב גבול

או גם וגם.

אז הם צריכים עזרה ותפקיד המדריכה הוא בדיוק שם להבין מה הקושי ואיך אפשר לעזור.

כי הקושי הוא סימפטום ויש לו סיבה טובה, אי אפשר להתעלם מכל זה ולדלג לשינוי התנהגות.

יותר מזה

הילד שלך ימשיך לבכות בלילה כל עוד הסיבה לבכי קיימת, וכל עוד יש לו הורים לבכות להם.

את תבחרי איזה אלמנט במשוואה את רוצה לנטרל ולפי זה תבחרי את הגישה ההורית המועדפת עלייך...

במקרה שלכם די ברור שזה לא עניין של גבולות ויש פה מצוקה אמיתית של הילד (ושלכם כמובן) שצריכה לקבל מענה.

זה אף פעם לא זמן טוב לבנות הרגלים ותקשורת

בונים אותם בשעות היום ברוגע

לך קשה לקום בלילה כי השינה שלך הולכת

את אדם מבוגר

לו קשה בלילה מסיבה לא ידועה

אבל קשה לו

והוא ילד בן 5

בעיניי

אין מה לצפות שילד בן 5 יתמודד עם קושי

שגם מבוגרים מתקשים להתמודד (לחזור לישון אחרי שמתעוררים)

צריך לעזור לו

גם אם זה פוגע בשינה שלך

(אםשר לצמצם את הפגיעה

נניח עם מזרון לידך שישן שם כשהוא מתעורר)

ודבר שני אומר שאיש מקצוע שמבטל את התחושות שלכם - הוא לא איש מקצוע שאתם אמורים להקשיב לו.

ואם את מרגישה שיש פה משהו לא תקין, וגם אמא שלך מרגישה את זה - אז כבר יש פה שתי תחושות בטן אימהיות שאסור להתעלם מהן.

נכון, אולי באמת הבעיה פה נובעת מהדינמיקה הספציפית ביניכם, אבל אי אפשר לומר שזו לא בעיה.

ועוד דבר - ילד שרק בבית מראה את הקושי שלו זה לא אומר שאין לו קושי. זה פשוט אומר שבבית הוא מרגיש את הביטחון לבטא את הקושי שלו, כי הוא יודע שאבא ואמא יאספו אותו ויכילו אותו, מה שבגן לא יקרה...

ונקודה אחרונה - ממה שקלטתי יש שני סוגים של הורים: הורים שאם אומרים להם שיש בעיה לילד שלהם הם ננעלים ומנסים לברוח מהתגית ולהתמודד כאילו אין בעיה, והורים שכאשר הם מבינים שלילד שלהם יש בעיה אמיתית - הם מבינים פתאום שהם לא אשמים, ואז זה עוזר להם להתמודד טוב יותר עם הבעיה. (אני מהסוג השני, ונשמע שגם את...)

לכן מצטרפת לשאר שאמרו פה - להחליף מדריכת הורים. או לחפש מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, שהתרשמתי ממנה לטובה מהיכרות מהצד, או לחפש פסיכולוגית, שאולי תצליח להבין לעומק ממה נובע הקושי שלו.

שולחת לך שוב חיבוק, כי זו באמת נשמעת התמודדות קשה מנשוא (וכן, גם אני חושבת שזה כבר לא רגיל בגיל הזה), ומתפללת בשבילכם שתמצאו את הדרך הטובה לעזור לו ולכם!

סליחה שאני מתמקדת בזה

יש אנשים שמומחים לילדים רגילים, הם מבינים את המערכת הרגילה, יודעים לעזור לה ומדריכים מעולה בתוך המרחב הזה.

אבל הם מתקשים מאוד לזהות חריגויות ולהבין אותן.

הם לא למדו מספיק לדוג' על ויסות רגשי וחושי ואופני התקשרות שונים (לדוגמה, אני לא פסיכולוגית).

ולכן ההדרכה תהיה כזו שמתייחסת לילד כרגיל, עם כל העצות הרגילות.

נשמע שבאופן כללי, אתם עושים עבודה ממש טובה. וייתכן שיש קושי מהותי, ולכן הייתי הולכת להתייעץ עם מי שמכירה ולמדה על ילדים עם קשיים כאלה ויכולה להדריך בהתאם.

בנוסף, קצת מוזר לי שאחרי פגישה אחת היא קובעת שאין לו שום בעיה. אני חושבת שצריך קצת יותר מפגישה אחת כדי להחליט.

שלצערי אני פגשתי לא מעט מדריכות הורים עם כל מיני המלצות אבל עם שום הכשרה אמיתית...

הורים בגן שלי שהלכו לכמה כאלו ולא קיבלו שום עצה טובה ועשו רק נזק..

ממליצה לחפש נשות מקצוע עם הכשרה רלוונטית..

לצערי פגשתי לא מעט מטפלות בלי הכשרה שעושות הדרכת הורים לילדים עם אוטיזם, הפרעת קשב, ויסות חושי ועוד ועוד ועושות נזק...

לא כל מי שעשתה קורס בהדרכת הורים באמת יודעת מה לעשות...(תמיד כדאי לבדוק תואר רלוונטי והכשרה..)

ההתנהגות שלו נשמעת נורמלית.

יש לי ילד בן 5+

היה לו בכי כזה והתעקשות על שטות ודרישה ממש דומה למה שנתת.

דבר נוסף ראיתי שכתבת שהוא התחיל להתאזן זאת אומרת שכן תפסתם מה עוזר.

אבל לגבי זה שבגן הוא לא מתנהג כך וגם לא שמח ללכת לגן.ייתכן שהוא צובר המון בבטן בזמן שהוא בגן וההתפרקות פשוט יוצאת לו בבית בצורה הרבה יותר קיצונית.

מה שעלה לי זה דיברתם איתו ? שאלתם אותו בזמן רגוע תוך כדי משחק למה זה קורה?למה אתה בוכה בלילה? מה יכול לעזור לו?

אני שואלת את הבן שלי לא תמיד יש תשובה,אבל לפעמים הוא מצליח להסביר לי,לפעמים הוא לא יודע להסביר.

אבל שמתי לב שאם אני מדברת איתו מספיק זמן מראש זה מפחית את הפעמים של ההתפרצויות הללו.

אבל שלי לא קם בצרחות בלילה.

להגיד שילד שקם בוכה בצרחות בלילה שזה תקין נשמע לי לא תקין יש משהו שיושב על זה.

הוא לא מתעורר ובוכה כי יש מענה או אין מענה הוא בוכה וצורח כי משהו מציק,מפריע,מפחיד לא משנה מה יש סיבה אחרת....

ואם את מרגישה ככה בתור אמא אל תתני לאף אחד לערער את מה שאת מרגישה.

לי יש בת מתוקה בת כמעט 4.

גם אצלנו יש תקופות של בכי היסטרי על שטויות. ויש תקופות טובות יותר. (וגם אצלנו בגן היא רגועה ומתוקה ואהובה על כל הצוות, בלי רמז למה שקורה בבית...)

זה בהחלט יכול לקרות גם בגיל כזה. אבל ברור שיש פה קושי שצריך מענה.

באופן אישי אני התייעצתי פעם עם @אפונה וזה מאוד עזר לי.

האמת שזה היה בתקופה עמוסה מהרבה בחינות, אז הספקנו רק מפגש 'אינטייק' שבו היא שאלה אותי הרבה שאלות על הבת שלי, שנתנו לה תמונה מלאה יותר. ורק השאלות עזרו לי להבין טוב יותר את הילדה, מה בעצם עובר עליה ועל מה יושב הקושי. אחרי המפגש הזה כבר חווינו הקלה... (היו גם שינויים אחרים חיצוניים שהקלו קצת מהקושי, אבל גם ההבנה שלי, ועוד כמה טיפים שאפונה נתנה לי והשתדלתי ליישם, הקלו מאוד והפחיתו הרבה מהבכי. וכשהיו שוב טריגרים שהוסיפו קושי - ידעתי לזהות ולצפות לקושי ולאפשר את הבכי).

בקיצור - ממליצה מאוד על הדרכה בגישה ההיקשרותית. אני חושבת שזה יהיה לכם הרבה יותר מדויק ונכון.

באמת הרבה פעמים הורים מגיעים להדרכה ורוצים לשמוע משהו, לקבל איזה הנחיות שישפרו את המצב. ואז האינטייק נראה להם טרחני או אולי אפילו בזבוז כסף..

אבל האמת היא, כמו במקרה של הפותחת, שבלי להבין מה קורה בחיים של הילד לעומק זה ממש לא אחראי לייעץ ולהדריך.

ותודה על המילים הטובות! גם בפעם השניה זה משמח לשמוע

מתארים הכל לרופא ילדים והוא נותן הפנייה.

אצלנו בקופה היה גם מענה רגשי, גם ריפוי בעיסוק, גם עודת סוציאלית (יש גם קלינאית תקשורת אבל חא היינו צריכים)

והרגשתי שמנסים כולם יחד לעזור לילד

קראתי הרבה כבר אתמול ונורא ריגשתן אותי...

לא הספקתי לענות.

מנסה לענות מסודר.

קודם כל, ברור לנו שלא נחזור אליה. לא התחברתי לגישה בכלל.

וחוץ מזה היו כמה דברים לא אתיים בפגישה איתה שלא היו נראים לי.

לגבי הכשרה שלה? לא יודעת, אבל ברור לי שלא תואר רשמי.

האמת לא היה כזה דחוף לי תואר, אלא יותר חכמת חיים וניסיון.

אבל במקרה שלה היה נשמע לי שיש לה תפיסת חיים שבה היא תופסת את כל ההורים ומכניסה את כולם לאותה משבצת. בקיצור לא.

בעצמי מתלבטת אם ללכת למישהי אחרת.

כי בעצם העניינים די נרגעו עד שהגענו אליה, מצד שני אנחנו יודעים שזה בא והולך בגלים.

מי שכתבה פה על זום זה באמת רעיון כי לצאת מהבית ביחד ולמצוא בייביסיטר זה ממש קשוח לנו.

כתבו פה על אבחון בקופת חולים,

אז זה מאוד מתעתע.

כי הוא ילד מקסים מקסים מקסים.

בגלל זה גם לא היה נשמע לי שזה עניין של גבולות, כי אני תופסת אותו כילד צייתן וקשוב יחסית.

לא טאטאלה מצד אחד (שזה טוב, אני לא רוצה ילדים שהם יס מנים) מצד שני בעיניי יש גבולות בבית, יש סדר יום ומאוד ברור מה עושים מתי ומה לא עושים.

אין כל היום כל יום מאבקים אלא יש נקודות חיכוך מסוימות ששם מאוד קשה לנו

כאילו ברור לי שזה לא ילד עם בעיות קשב ובטח שלא נראה לי בעיות תקשורת.

כן אולי בהגדרה של ילד רגיש, אבל אין לי מושג אם זה דבר שמאבחנים אותו בכלל...

אם כבר חשבתי לפנות לקופת חולים לטיפול רגשי, אולי רכיבה על סוסים. כזה סוג.

אבל לא יודעת אם יאשרו ואם שווה להתאמץ על זה.

מניסיוני מאשרים בקופה ממש בקלות אבל לפעמים התורים ארוכים, אצלנו מאוד עזר אבל היו דברים אחרים.

את נשמעת אמא מדהימה, כל הכבוד לך על כל המאמצים.

על טיפול רגשי בגיל צעיר. הדרכת הורים הרבה יותר מתאימה ואפקטיבית בעיני.

את מתארת גלים

גם כשהים שקט הוא מחביא מתחתיו דברים, וכשיש טריגר זה מתפרץ.

לא הייתי מוותרת על טיפול שורש ועל רכישת כלים שיעזרו לך גם בתקופות סוערות, גם מול שאר הילדים וגם מול עצמך.

לרכישת כלים יש אפקט כפול:

גם ביצוע בפרקטיקה, וגם רשת ביטחון.

רשת ביטחון חשובה כדי להשרות ביטחון בסביבה, מה שממילא תורם לרגיעה.

אם אני לא האופה הכי מומחית, בד"כ יוצאות לי עוגות סבירות. לפעמים גרועות.

אבל עוגות זה לא תחום שמאוד חשוב לי להתפתח בו, מקסימות יש ופלים בסופר.

אז לא משקיעה בהתפתחות שלי בתחום הזה וחיה בשלום עם הפעמים שלא הלך לי טוב.

לגוף אין חלקי חילוף, וגם לנפש, והקשר הבונה מול הילדים זה תחום שמאוד מאוד חשוב לי אידית להתפתח בו, ולכן בעיני שווה את ההשקעה.

השנים האלו חולפות בטיל!!

יש לי עכשיו שני גדולים (חטיבה ותיכון) הם בקושי בבית. יש להם כבר אישיות ורצונות ותיעדופים אחרים בחיים, יכולת ההשפעה לא אותו דבר. בעיני חשוב לנצל את השנים האלו במקסימום. בגיל הרך הילדים הם ספוג. מה שמלמדים אותם עכשיו זה כלים לכל החיים.

היום את מלמדת אותו איך לבטא תסכול, עוד שבוע הוא מלמד את אחותו התינוקת.

מהמקום הזה אני כן בעד הדרכה מסודרת. להטמיע שפה מסויימת בבית. על גבי זה בהמשך אפשר להשתלם עצמאית לצורך רענון וחיזוק.

וואי יצא לי מטיף, לא התכוונתי, מקווה שתביני מה רציתי להגיד.

החלטות טובות!

להתפתחות הילד.

גם אצלנו האבחון הראה שהכל בתחום הנורמה...

אבל בגלל הקושי הרגשי היומיומי שאנחנו ההורים תיארנו, קיבלנו מעטפת.

וטוב לפעמים להתייעץ עם מומחים.

והילד מאוד צמח מזה! ממש ראיתי דברים שהשתפרו.

את מתארת קושי של ויכוחים, התעקשויות, חלק מזה היה אצלנו.

וחבל לא לנצל את הקופה ב"ה את מבוטחת לפני שהולכים לפרטי... או לפחות לנצל במקביל

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

זה יהיה נח שהלידה תהיה, הגענו למסקנה שרק בשבוע 41 יהיה נח, ושבשבוע 38- זה הכי לא טוב

בסוף ילדתי בשבוע 38 ושרדנו את זה.

היה קשוח אבל לא נורא כמו שהצטייר לנו בדמיון... אני חושבת שבסוף כשמגיע הרגע של ההתמודדות דברים נראים אחרת ומסתדרים אחרת מאשר בדמיון

עד לא מזמן בעלך לא עבד במשך תקופה לא?

אז מה הלחץ על עוד רבע משכורת אם הסתדרתם בלעדיה עד לא מזמן?

קרה משו ששינה את המאזן הכלכלי בצורה דרסטית?

הדירה שאנחנו מקבלים מהקבלן מתעכבת כבר כמה חודשים

היה אמור להיןת לנו כבר מפתח אחרי העיכוב שחישבנו

מנגד, כן עברנו מההורים כי מצאנו להשכרה מציאה

וחוץ מזה

אני אדם לחוץ כלכלית עד מאוד מאוד מאוד ממש ממש ממש ואני לא מסוגלת קשה לי השכל שלי מתפוצץ

תסתכלי על זה בצורה קרה רגע: הרבע חודש הזה יקריס אותך חלילה? ימנע ממך מלשלם חשבונות? באמעל חשבון האוכל של הילדים חלילה?

אם לא - שחררי

לדעתי זה צורך סופר לגיטימי שלא מוותרים עליו סתם כך

ובכללי כאישה להיות לחוצה כלכלית זה מאוד לא בריא בעיניי. זה עבודה שהיא לא שלך.

המשפט האחרון שלך מאוד נכון חח

אבל מאןד קשה לביצוע…

יש ברוך ה' הרבה קניות, קניות שמחות ובריאות

ןאני לרגע לא מתלוננת גם ההורים חמודים מרעיפים

פשוט לחוץ לי הקטע הזה איפ

אני זוכרת את זה אצלך עוד מפעם

משרשורים קודמים שלך

במקומך הייתי מתעקשת על טיפול טוב שיעזור לך לעבוד על הנושא הזה מהעומק

ובעז'ה גם לשחרר ולהרפות

בכלל החיים שלנו והיומיום שחנו זה הרבה קניות

אנחנו צורכים הרבה

אבל זה חלק נורמטיבי ולגיטימי ומבורך בחיים

ואגב אאלט לא דיברת גם באחד השרשורים על היפוך תפקידים בין הבעל לאישה (זו היית את? לא בדקתי בכרטיס האמת),אז זה גם חלק מזה. להבין שאת יכולה וצריכה להוציא על עצמך. להתייחס לעצמך כאישה שמרשה לעצמה להשקיע בעצמה ולהרשות לעצמה ולהגשים את הרצונות שלה באמצעות כסף, בין היתר. אין מה לעשות בסוף זה אמצעי ולא מטרה ככל שתתייחסי לכסף שנחסך כבזבוז ותחיי במרדף אחרי עוד כמה שקלים שלא לצורך כשיש צורך להוציא, את מונעת מעצמך התקדמות חשובה בעיניי גם בעניין הזה כי את זו שעומדת על ה"שיבר" כביכול. זה אותו נושא בעיניי, זה חלק ממכלול

בקיצור - אני בדעה שצריך לטפל בזה.

כמו הרגע הזה וכמו החיים עצמם.

כסף נועד כדי לשרת אותנו ולא כדי שנעבוד אצלו.

לידה זה זמן מרגש ורגע ענק ומשמעותי בחיים, גם אם "יתבזבז" עליו יותר זמן מהמתוכנן, גם אם תפסידו כסף, גם אם תכנסו למינוס רגעי, אין תחליף לרגע הזה.

אם את מרגישה שיש לך לחץ מאוד חזק לכסף כדאי לחשוב על לטפל בזה בדרך כלשהי כשיהיה לך זמן, כי זה ממש לא קשור לכמות כסף שיש בחשבון, זה תודעה. אני מכירה מקרוב אנשים מאוד עשירים עם תודעה כזאת.

שיהיה בקלות ובמזל טוב❤️❤️❤️

שניסיתי להתחיל

את יודעת כמה עולה מפגש?

אז הפסקתי🙈

הרבה פעמים הלידה יוצאת בתזמון לא נוח, או שכל הזמן יש עומס ושום זמן לא נוח.

היו לי לידות בתקופות של חגים, טסט, מעבר דירה, חופש גדול, לידה מוקדמת פתאומית.

בסוף מסתדרים עם מה שיש.

יישאר איתך בבית יולדות?

כן, זה נחמד אבל זה לא מחוייב המציאות

אולי בלידה ראשונה, שניה זה מתאים. כשיש ילדים נוספים בבית צריך בעיני לבחון מחדש. הוא יכול ללכת לעבודה, לפחות לחלק מהזמן (אם זה אפשרי)

מי יהיה עם הילדות?

אם חושבים על הלידה כאירוע של כמה שעות ולא כולל הימים של האשפוז אז אפשר למצוא פתרונות של שכנה/ בייביסיטר/ אולי אפילו יסתייע וזה יקרה בזמן המסגרות

זמינות של הבעל ללידה- אולי צריך לחשוב על אופציה של מלווה אחרת שיותר זמינה לך ורק כשממש תהיי בחדר לידה בעלך יצטרף.

לא אומרת שככה הדברים צריכים להראות, פשוט חושבת שאפשר לשקול מחדש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם

ולדעתי יש עניין שאחד ההורים יישאר עם אלה שבבית, לחלק מהזמן.

לשים אצל אנשים שקשה להם לשמור על ילדים זה קשוח קצת, לא?

שמתי לב שכשאני מארגנת לי בראש פתרונות לכל תרחיש, אני מצליחה להיות רגועה...

אבל לינה לדעתי לא שייך לבד (ואני הולכת לאיכילוב כדי לקבל חדר לבד כי מגעיל אותי להיות עם עוד…)

ולא שייך מישו שהוא לא בעל

עכשיו, גם לנו שני ילדים בבית.

בגדול הייתי ביות מלא, חדר לבד ובעלי היה איתי מעט מאוד.

כמובן שהיה בלידה. אבל אחר כך חזר הביתה בשביל הילדים.

הוא הגיע כל יום לשעתיים להיות איתי במהלך היום, אבל גם ככה הילדים עוברים שינוי משמעותי ולא רצינו שגם הוא ייעדר להם.

בגלל שהייתי לבד ובלי מלווה, כן הייתה חשובה לי שתהיה אופציה לתינוקייה. אבל בפועל רוב מוחלט של הזמן לא השתמשתי בה. פעם אחת כשהיה לי קשה

ובפעם אחרת האחיות שמרו עליה קצת בעמדה שלהם.

אז ברור שאצל כל אחת ההתאוששות אחרת, אבל זה כן אפשרי

אני ילדתי פעם אחת, ובדיוק כל בני המשפחה שלי נדבקו בקורונה. אז לא רק שישנתי לבד חמישה ימים (כי היה קיסרי) - בעלי אפילו לא בא לבקר אותי בכלל, שלא לדבר על הילדים.

זה היה בהחלט לא נחמד, אבל אפשרי...

וברור שבכל שאר הלידות, גם לא בראשונה, בעלי לא ישן איתי... למה שיסבול גם הוא?🤭 (כמובן גם לא הייתי בחדר שמאפשר את זה)

בקיצור, נראה לי שבאמת יש כמה הנחות שכדאי לך לסכל לפני שאת יולדת

ותתפללי שהכול יעבור בשלום, גם מכל הבחינות ה"שוליות" של נוכחות הבעל ושל השמירה על הילדות, וכמובן מבחינת הלידה עצמה!

לא בלידה הראשונה, לא בביות מלא, לא אחרי קיסרי, ולא בשבת.

וגם לא מישהו אחר.

לי אישית אין צורך שיהיו איתי כל הזמן.

וגם אם את מרגישה צורך, תשקלי את זה מול שאר השיקולים.

הנחות מאוד מגבילות שלדעתי מוסיפות לעומס וללחץ...

קודם על העניין הכלכלי. הכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. ואם אנחנו עבדים של הכסף אז פספסנו את הנקודה...

וגם לינה. אצל רוב האנשים כשזו לא לידה ראשונה הבעל לא נשאר. והכל בסדר. טיפה מאתגר, נעזרים באחיות, והכל בסדר.

ואם חייבים עזרה בלילה, יש בהחלט הרבה אופציות שהן לא בעל. בת משפחה, חברה, דולה...

נשמע שהרבה מהלחץ והעומס יכול להיפתר בשינוי תודעה ולאו דווקא משינוי במציאות...

כמובן זו החלטה שלך אם זה שינוי שאת רוצה לעשות, מה גם שלפעמים שינוי תודעה לא קל יותר משינוי חיצוני

התאוששות הרבה יותר טובה אם את שואלת אותי

ולאחרים יותר קל לעזור כשאחד ההורים בבית ולא עסוקים בנסיעות וארגונים.

גם לילדים זה הרבה יותר מרגיע שאמא לא נעלמת לכמה לילות פתאום

בלידה השלישית שלי הייתי עם אמא שלי באשפוז אבל דווקא בחדר פרטי הייתי יותר מרגישה בנוח להיות לבד לגמרי (בלידה השניה הייתי לילה לבד במלונית).

כאילו מרגיש לי יותר נוח להשאיר את התינוק לבד ולהכנס לשירותים בחדר פרטי, מאשר בחדר עם עוד מישהו.

וברור שזה אישי, אבל מבחינתי גם חברה/ אחות/ דודה/ אמא זה ממש אופציה.

לא מדברת על כמה דקות אחרי הלידה, אלא כמה שעות אח''כ, אחרי שהתמקמתם ואת בסדר, בשביל מה צריך את הבעל 24 שעות?

מה זה קשור לילדה גדולה ?

אני ילדתי לידה שהייתה סבבה לפי הספר, ללא אפידורל וללא תפרים ב"ה

ובכל זאת הייתי חלשה מאוד מאוד מאוד

עשיתי את כל הזירוזים והגעתי ללידה עצמה חלשה וקל וחומר שאחרי

בעלי לא היה שם להרמת המורל אלא לעזור לי פיזית להביא אוכל ולהרים לי את התינוק להנקות. ברמה שאם הוא לא היה - כנראה שלא הייתי מצליחה להניק ומתיאשת.

עצוב התפיסה הזו שמצפים מיולדת יאללה ילדת הכל בסדר תחזרי לחיים.

ושוב לא מדובר כאן על זמן ארוך (הלוואי) אלא לזמן האשפוז.

אני אישית השתחררתי אחרי 36 שעות מבי"ח אבל כן כל זמן שיכלו להיות איתי ובעיקר ב24 שעות הראשונות זה קריטי להרבה נשים.

בלידה קודמת אכן תוך כמה שעות הייתי יותר מאוששת וזה לגמרי תלוי.

התכוונתי למה לבוא מראש עם הנחה שאת לא מסוגלת להיות לבד בלילה,

אלא לראות לפי העניין.

ברור! שלפעמים זה קריטי.

לפעמים לידה גם מסתיימת בניתוח...

אבל כאילו לצאת מנקודת הנחה שהבעל חייב לעצור את החיים ל48 שעות להיות עם היולדת זה פריווילגיה שלרוב האנשים יש אילוצים שלא מאפשרים,

ואין סיבה שרק עצם הנקודה שאת יולדת, אז את לא מסוגלת להיות לבד בלילה מחוץ לבית,

כי לזה עדיף לדעתי לחשוב מראש שאת מסוגלת ואת גדולה ויכולה, גם אם זה לא הכי נעים להיות לבד, ולאפשר לשאר בני המשפחה שגרה רגועה עד כמה ששייך גם בימים האלו.

אחת הסיבות שאני ריצה לקחת רק את בעלי

זה כי אני תמיד מסתדרת. אני מעולה ויכולה (גם כשאני לא)

אז אני צריכה שיהיה איתי מישהו לא כי יוצאת מנק הנחה שאני מסכנה חלשה ואומללה

אלא כי אני יודעת שגם מאחות כנראה לא אבקש עזרה

והוא ישים לב…

בעייני כן להתאמץ על זה שהבעל ישאר לשון איתך בבית החולים

זה עולם אחר

והתאוששות אחרת

העזרה עם התינוקי בלילה, התמיכה הנפשית ממנו,

אין לזה מחיר בעיני

( לא תמיד הצלחנו ונשארתי גם לבד, אבל זה בדיעבד ממש בעייני ופעם הבאה אתעקש על זה יותר)

זה עדיף

גם אם במהלך היום הוא ילך לנוח ולהיות עם הילדים האחרים ויהיה לך ליווי אחר - בלילה לפחות זו הרגשה אחרת

גם איתי בעלי לא ישן מעולם

לא חשבתי על זה בכלל, האמת.

כשהיה לי קשה ויתרתי על ביות מלא

זה אפשרי, רוב היולדות ככה.

אם זה חשוב לך ממש, אולי אחות?

אצלי כולם התחילו או בשבת או בלילה כך שאף פעם לא הייתי צריכה לקרוא לבעלי באמצע היום... ונראה לי שזה לא במקרה, הנחת של שבת או לילה מאפשרים ללידה להתחיל.

ממש לא כדאי לחכות עד הבוקר!!

לפחות אשן שעה שעתיים, לא?

אישית כשזה קרה לי נחתי שעתיים + בבית ואז נסעתי אבל אני קרובה לבית חולים

ועדיין לקח כמה שעות עד הלידה

כשיש ירידת מים ללא צירים במילא נותנים לגוף לנסות לפתח לידה עצמאית.. למה לא להעביר את הזמן בבית?

כמובן תוודאי שאין דימום או מים מקונאלים

לכן אומרים להגיע עד שעתיים שלוש מהירידת מים

מכיוון שכתבת שיש צבע קצת ורוד, אז אולי צריך לחשוש מקצת דימום שהתערבב במים, ואז עוד יותר כדאי לנסוע לבית החולים. ככה נראה לי.

מקווה שהכול בסדר!

עיכוב בדיבור זה מתסכל מאוד, וככל שהם גדלים זה קשה יותר... ממש אפשר להבין אותה וגם את החשש שלך.

רק פה להגיד: איזה אמא מיוחדת את מתואמת, כל פעם שאני קוראת אותך אני חושבת כמה ברי מזל הילדים שלך.

(אני מקווה שהם באמת בני מזל, למרות הקשיים שיש להם...)

אולי באמת פשוט היא גדלה, ועכשיו מבינה יותר שאנחנו לא מבינים אותה, וזה מתסכל אותה...

אבל כן עלה חשד לנוזלים באוזניים, ורופאת אא"ג אכן ראתה נוזלים ואמרה שמכיוון שיש עיכוב בדיבור כדאי לעשות ניתוח כפתורים.

אנחנו מחכים עכשיו להתייעצות עם רופאת אא"ג מומחית יותר, כי אני לא שקטה עם ההמלצה הזו (גם כי לפי מה שאני רואה העיכוב בדיבור לא נובע מקושי בשמיעה, וגם כי יש לנו חוויה שלילית מניתוח כפתורים שעברה אחת הבנות שלנו).

היא הייתה צריכה לעבור ניתוח לסתימת הנקב בגיל 15, ניתוח שדרש מנוחה במשך חודש אחר כך, ועד אז סבלה נורא מכאבים בכל פעם שטיפת מים נכנסה בטעות לאוזן...

(חוץ מזה באוזן השנייה התגלה רק אחרי הניתוח שיש לה פגיעה עצבית, והיא צריכה להרכיב בה מכשיר שמיעה. לכאורה זה לא קשור לכפתורים, אבל אותי עדיין זה מלחיץ...)

יכול להיות שקר לה?

פשוט התחיל להתקרר לאחרונה

יש לי בת שהייתה עצבנית סביב גיל שנתיים, לקח לי זמן לקלוט שקר לה יותר מלשאר בני הבית, או שיותר נעים לה חם, בכל אופן אני מלבישה לה פוטר ללילה, לפעמים גם ליום

אפילו ששאר האחים שלה עוד מעדיפים קצר /שכבה דקה

והרבה יותר נעים לה ככה.

בלילה היא דווקא לובשת פיג'מה חמה (אוברול שהיא לא יכולה לפתוח ולהוריד את הטיטול), אבל במשך היום בגדים יחסית קיציים (ארוכים, אבל דקים).

אני באמת טיפוס שיחסית חם לו, אז אולי באמת אני לא מרגישה שלה אולי קר...

תודה על הכיוון!

לוקח זמן לגוף לחזור לעצמו, ובהחלט אלה ימים עם פחות סבלנות והנאה. גם לי היה לאחרונה חום יום אחד, אבל הרגשתי שאריות להרבה זמן באופן מפתיע. והיא אחרי עוד וירוס שבוע קודם, ועונת מעבר... אז זה נשמע לי תקין וממש לא דוקא ריגשי. טוב שיש לכם תור, שיהיה אפשר לעקוב ולשלול, אני במקומך לא הייתי מתאמצת עכשיו להקדים אותו ורואה איך הימים הקרובים עוברים עליה. שיהיה חורף בריא!

אז מקווה שנעבור את זה בקרוב, ושלא יהיו עוד וירוסים החורף הזה...

(עכשיו אני נזכרת שעם הילדונת שמעליה אני לפעמים יכולה לזהות מתי היא חולה - לפי רמת האגרסביות שלה שעולה... אז יכול להיות שכך זה גם אצל הקטנה...)

אבל קנינו ללא מצב שבת והזמנו משהו שיתקין התקן חיצוני- כך שעובר לבד למצב שבת

אני ממש מרוצה מהמקרר- גדול ונוח והגמישות של התא נוסף שיכול להיות מקפיא או מקרר מאוד משמש אותנו

אני קניתי בצבע זכוכית שחורה ואני קצת מתחרטת כי צריך כל הזמן לנקות - כל נגיעה עושה סימן

איך הניקיון שלו?

ולדעתי גם הפלסטיקה מרגישה חזקה.

המדף התחתון במקרר קצת קשה לפרק (אני צריכה פעם בשנה בפסח )

נשמע טוב.... זאת פשוט הוצאה ממש גדולה, אז אני ממש לא רוצה להתבאס עליו בסוף...זה לא משהו שמקסימום נקנה אחר עוד שנתיים

של משמרת השבת

יש לי דגם שונה משלך והוא גם לא חדש אבל אני מרוצה

של משמרת השבת... אז אני מקווה שהוא בסדר...

חח מקווה שהוא ישרוד המקרר

בלי לזכור להעביר למצב שבת

4 דלתות מקפיא תחתון ותא גמיש עם מצב שבת.

אם תרצי חוות דעת בכיף