אני בסרטים, מחזיקה את עצמי לא לבכות

ובעלי חושב שאני קצת מגזימה

ואני גם חושבת אבל בכל זאת לא נרגעת אפילו טיפה

להישאר עם ילדים עד גיל 3, כל עוד יש אפשרות

אבל בגלל שהוא כבר נכנס למסגרת, זה יכול להיות לו קשה להיות פתאום בבית.

וגם לך, האמת.

יש לך אפשרות להפתיע במעון? יש מצלמות? אולי מכשיר הקלטה? פרסמו לא מזמן על איזו עמותה שעוזרת עם זה.

אבל לפעמים אני לא בטוחה שזה נכון

אני עכשיו עם בן שנה וחצי בבית ומרגישה שהוא צריך חברה ואני לא מצליחה לייצר לו אותה, הגן שעשועים פה תמיד ריק, אין לי חברות עם ילדים בבית וזה גןרם לי לחשוב על להכניס למסגרת שנה הבאה (וזאת הסיבה שהכנסתי את הגדול)

אפשר להפתיע, אבל מה זה עוזר?

הדלת של הכיתה שלו מול הכניסה, הדלת חצי שקופה אז הם רואים כל מי שמגיע.

ופעם אחת שהפתעתי וחיכיתי בחוץ גיליתי שמטפלת מכיתה אחרת ראתה אותי ואמרה למטפלת של הבן שלי שאני בחוץ...

יש מצלמות כי חייב, לא? אבל לא פותחים אותם עד כמה שידוע לי.

באמת רוצה לברר על זה אבל חוששת. אדבר איתם מחר ונראה

נראה לי שמחר בבוקר פשוט אשאל אותו אם הןא רוצה ללכת, אם יגיד שלא אז אשאיר אותו.

לא נכון להשאיר.

זאת אומרת, אם קרה משהו ספציפי אצלכם, אז ברור שכן.

אבל אם זה חשש כללי ממה יכול לקרות, בעיניי תחושת חוסר הביטחון שלך עלולה לעבור אל הילד וזה גם פחות מוצלח עבורו.

אני לא יכולה להגיד שאפשר לדעת בוודאות אם משהו לא תקין, כי ב"ה לא יצא לי להתמודד עם זה.

אבל אנחנו כבר חמש שנים עם ילדים במעון. ומה שהכי מרגיע אותי, זה לא שהילדים הולכים בשמחה ושמחים ללכת (גם זה כמובן מרגיע), אלא זה שיש שיח פתוח עם ההנהלה. וזו דרך מצויינת בעיניי לבדוק מעון.

היה שלב השנה שהרגשתי שהבן שלי הולך פחות בשמחה, לא חששתי שקורה משהו מאוד חמור, אבל כן הרגשתי שיש שם משהו לא מוצלח לגמרי עד הסוף.

אז באתי למנהלת, דיברתי איתה. היא אמרה שהיא תצפה ותסתכל (שזה משהו שהם עושים תמיד בלי קשר, ומדריכים את המטפלות אם צריך).

ובאמת תוך כמה זמן, ראיתי שיפור גדול. זה לא שלפני כן היא עשתה משהו רע, אבל הוא היה צריך יותר חיבוק, יותר יחס, ואחרי שפניתי, המנהלות שמו לב וכנראה הדריכו אותה. בעיניי זו עוד נקודה לטובת המעון, שהם יודעים לשים לב ולתקן שצריך ולא מנסים לשקף מראה ורודה. יש עם מי לדבר ויש עם מי לעבוד. וזה לגמרי משהו שאת יכולה גם לעשות, עוד לפני שמגיעים לדברים כמו הקלטות, או להחליט לא לשלוח את הילד בכלל

וגם רואה שהילד נתרם מהמעון.

אבל הוא לא אוהב את המטפלת שלו מתחילת שנה ונורא קשה לי עם זה.

דיברתי עם המנהלת קצת אחרי תחילת שנה, אמרתי לה על זה ושאני מאוד מוטרדת מזה ועל כמה התנהלויות שהטרידו אותי אצל המטפלת וזה באמת השתנה קצת אחרי שדיברנו.

ועדיין....

בעיניי יותר קל להישאר עם 2 בבית מאשר עם אחד שכל הזמן צריך חהעסיק אותו

כי יש להם אחד את השני

אבל צריך לקחת בחשבון שזה לא פשוט ושאת צריכה חדאוג שיהיו לך זמני התרעננות קבועים מהם, אחרת זה יכול להפוך מתקופה חוויתית לסיוט שלא נגמר

החלטות טובות! ❤️

איך המדינה לא עוצרת לטפל בזה! כל כלום זמן מתגלה סיפור ייתר קשה מהשני.

אני עוקבת אחרי הילדים שלי בזכוכית מגדלת ועדין,

כל האמהות שזה קרה לילדים שלהן אומרות שלא היה שום סימן.

אני לא עובדת אז לוקחת מאוחר ומוציאה מוקדם

כמה מוקדם? 12-13 בצהרים

לא יודעת כבר מה לחשוב או לעשות.

כל שריטה הכי קטנה חוקרת את המטפלת וברור לי שזה לא נעים לה,

אבל אני מפחדת!!! 

שמתנגדת לרעיון, שכן ביקשו גם בגנים של ילדים בגילאי 3-6, היית מבינה כמה זה הזוי

היא הייתה צריכה להיות הראשונה שתאפשר את זה, ולא לצאת נגד

במיוחד כשהציגו בפניה נתונים מזעזעים של כ218 מקרי התעללות בגננים הללו. וזה רק מה שהתגלה.

נראה שככל שנחפש, נמצא יותר.

מדינת חלם

בעיני זה רעיון נוראי (בגנים).

כאילו שעכשיו יש מספיק צוותי הוראה.

אני מעדיף גן סגור מגן מתעלל.

והיא אמרה לו- מי ישמע אתה מדבר כאילו יש גננות מתעללות.

אני מתנגדת לחלוטין שהילדים שלי יצולמו 24/7.

ולא הייתי מוכנה לעבוד במקום כזה.

נסגרו בשל- "מחסור בראיות"

יש עוד דרכים להביא ראיות?

והילדים שלך יצולמו לא לפרסום והם לא ידעו על זה.

זה כדי להגן על ביטחונם.

וכאשת חינוך לי לא אכפת שיציבו מצלמות בכיתות שאני מלמדת.

ושוב, אני מעדיפה פחות צוות ולא צוות מתעלל.

שיעלו כמו שצריך את שכר הגננות הסייעות והמטפלות ויחייבו בהכשרה ובליווי מקצועי חיצוני

(ואני ממש לא חרדתית אגב, מדברת עקרונית)

וזה לא מפריע לנו להמשיך ולהגיע לשם. אז כשזה נוגע לדבר היקר לנו מכל?

לטעמי, כל עוד מקרי ההתעללות צפים, כנראה שזו הדרך היחידה בה נוכל להתמודד עם התופעה

זה בגלל העבודה הקשה וחוסר התגמול.

לא קשור למצלמות.

מצלמות יש בהמון מקומות עבודה.

אני גם מצולמת כל הזמן בגלל מכשור רפואי יקר, האם הביטחון של הילדים שלנו פחות יקר?

מצד שני אני לא חושבת שזה הפיתרון (העיקרי לפחות).

עובדה - ההתעללויות התרחשו גם במקומות מצולמים.

בעיקר נדרש סינון מוקפד יותר ותגמול הוגן.

תנאי הקבלה כרגע הם דופק.

וכן, בעיניי חייב מצלמות.

כזה או אחר של פרטיות

וגם עובדה שעדיין יש המון התעללות.

אולי מצלמות יהוו הרתעה

במעונות ובחנ"מ אני יכולה להבין את הצורך.

ונראה לי שניצלשתי מספיק.

אז אפסיק.

מה החשש שלך?

הגישה היחידה לצילומים היא למפקחים, לא לכל הורה.

מבחינת העובדות לדעתי זה לא נעים, אבל לא חריג.

זה נוהל בהרבה מקומות עבודה.

דווקא יכול לכסות עליהם במקרים של תלונות שווא.

אני מבינה שאני חריגה בקנאות שלי לפרטיות.

ונראה לי נצלשתי מספיק.

אז אפסיק.

ובכלל, כל מי שמחזיקה אינטרנט בטלפון וואצאפ - כל דבר שהיא עושה מתועד.

נרצה או לא, זה העולם שלנו היום

שמאוד קל לפרש סיטואציה מצולמת לא נכון כי לא שומעים את ההקשר

ולכן בתור עובדת לא יודעת אםהייתי מסכימה לעבוד בסיטואציות כאלה מורכבות אעם מצלמות

מכות, הטחות בקיר, טלטול, עונש של שעה קשירה בכסא אוכל, השכבה בכח פנים זועמות ??

מדברים פה על התעללות ממש

לא משהו שנתון לפרשנות

מדובר בגישה של 24/7 לכל ההורים בגן.

לזה יפה בן דוד מתנגדת והיא צודקת לחלוטין 

אגב יש מקומות שהיו התעללויות והזנחות עם מצלמות, ככה שלא זה מה שיפתור את הבעיה, אלא סינון קפדני, שיפור תנאי העסקה והכשרה.

זאת אחת הסיבות.

לא רואה שום פער בין הילדים שלי שנכנסו בגיל 3 לגן. לילדים שנכנסו מהמעון.

הקשיים הם אותם קשיים.

זה לגמרי תלוי באופי של הילד. בהשקעה של המעון או של ההורים.

לגבי חברה- אני לא חושבת שבגיל הזה הם צריכים חברה מעבר לחברה שיש בבית.

ותמיד אפשר להיפגש אחה"צ עם חברים.

אבל-

אני לא חושבת שזה מתאים לכל אחת.

אם את כאמא יודעתשתצליחי לתת לילדים מספיק גרוי ותשבי לשחק איתם, אחלה.

אבל יש משפחות שזה יותר מורכב להן ואז כשעולים לגן כן רואים את הפערים (ובעיקר רואים ילדים עם עיכוב שלא אותרו כי לא היו בגן וההורים לא חוו את הפער. כלומר לא שבגלל שהיו בבית הם עם עיכוב אלא שמתחילים טיפול בגיל מאוחר עחסית ויש לזה השפעה רבה)

במעון יש אנשי צוות שיש להם הבנה בעיכוב התפתחותי?

ואמוקה להיות גם מדריכה חינוכית

כשלמטפלת יש ניסיוןמאז היא גם שמה לב כי יש לה למה להשוות

ביוזמת המועצה

יש לך אפשרות לשלוח למישהי שאת מכירה ויחסית סומכת?

כשיש אחים נוספים זה עונה על הצורך בחברה.

מצד שני זה יכול להוציא משפיות, אותי לפחות.

שברא, בורא, מנהיג ומשגיח על כל העולם

ויודעים שהוא הפקיד בידינו את הילדים כדי שאנחנו בשר ודם נטפל בהם

ושלכל ילד יש את המסלול שלו בו הוא יעבור.

אנחנו ההורים באחריותנו נברר ונדאג לשלוח למקום הכי טוב בשביל הילד שלנו

נהיה ערניים ואוהבים, ונתפלל.

אבל לא נעצור את החיים בגלל דברים לא טובים שעלולים להתרחש.

זה נכון, יש בעיות במעונות וזה נורא שכל פעם מתגלה עוד וזה מלחיץ.

אבל האם זה סיבה בגלל זה להמנע?

אני חושבת שלא. הפחד לא ינהל לנו את החיים.

(כמו שח"ו תאונות דרכים לא גורמות לנו לא להכנס לרכב).

עושים את ההשתדלות שלנו, בודקים, נהיה ערניים,

נפרגן למטפלת ונתעניין בה ונפנק אותה (כי היא באמת עובדת קשה)

נבנה כמה שאפשר יחסי אמון

ונתפלל.

(אני לא נגד להשאיר בבית אם את רוצה ויכולה, אלא נגד שהפחד ינהל את החיים)

ה' ברא את העולם, לא עולם של הפקר! עולם של ניהול שלו! ברור שיש מקרים מזעזעים את הנפש! אבל יש כל יום המון מעונות/פעוטונים עם מטפלות מדהימות ואת זה לא מפרסמים בחדשות!

ולהתחזק בתפילה....

ומבחינת המערכת הכללית- חייבים לקחת אחריות במידת מה כי הרי הם רוצים שאימהות יצאו לעבודה! זה אינטרס שלהם ולא שנישאר איתם בבית עד גיל 3....

חוסר האמון הזה באנשים זה כרגע הפגיעה הכי גדולה בילדים. 

מבינה אותך לגמרי. גמני עם כל סיפור שיוצא מתחלחלת עוד יותר.

ויחד עם זאת, ברוך ה יש הרבה הרבה מעונות/גנים במדינתנו הקטנה ובעולם בכלל כנראה עם צוותים טובים וגננות מהממות. זותומרת.. לא כולם רעים ושפלים.

אז אני ככה מנסה להתחזק בלחשוב מחשבות חיוביות שיש הרבה אנשים טובים בעולם ולא כולם רוצים להרע לנו/לילדים המתוקים שלנו.

להשאר עם הילדים עד גיל 3 זה בהחלט אופציה למי זה מתאים לה.

אם לא מתאים לה לדעתי זה נזק לילד ממש. אם האמא מאבדת את זה בסופו של דבר. כי זה מתיש. אי אפשר להתעלם מהפן הזה..  עם כל האהבה שלנו למלאכים האלה הקטנים שלנו. (וגם בגן של גיל3 יכוליות חס ושלום. נכון ילד כבר מדבר ומתבטא אבל הם עדיין קטנטנים ויש ילדים שלא יודעים לספר וכו')

אני ברוך ה נתקלתי לבנתיים עם כמה ילדים בגננות/מורות מדהימות טפו טפו. ולהמשך? תפילות.. והרבה. זה ההשתדלות הכי טובה שלנו . ויד על הדופק למראה כל שינוי הכי קטן של הילד.

ואחרי כל המגילה הזו בתכלס.. רק את יודעת מה הכמ טוב לילדים שלך. אפחד באמת לא יוכל להרגיע אותך לחלוטין/לשכנע ואין צורך לשכנע. מה שהלב שלך מרגיש לכי עם זה.

הכל הפיך. אפשר להוציא ילד באמצע אם מרגיש לך לא נכון וכן לחפש מסגרת. נכון קשה יותר לחפש אחרי תחילת שנה אבל גם זה קורה ואפשרי.

בהצלחה רבה בכל החלטה ושאלוקים ישמור על כולם❤️❤️

מטרנה ולא הנקה, תינוקיה ולא אמא מעון ולא אמא ואבא וכו'...

אנשים אחרים מגדלים את הילדים שלנו...

ככ מבינה אותך...

עם זאת אני בגישה שבגיל חצי שנה זה אחלה לשים אצל מטפלת ובגיל שנה ילד ממש פורח במעון

אם יש לך קשר טוב עם המנהלת אני מציעה לך לדבר איתה, להציף את החששות והתסכול שלך , זה לגיטימי ביותר. אולי היא תוכל ליישב את דעתך.

בכל מקרה מבינה אותך ממש.

קצת קרדיט לנשים עמוסות🥱

וקורעת את עצמי.. באמת

ובעלי מורה, ברוך ה' ,אז אא לחיות על משכורת אחת...

אבל אני מנסה עם זאת להיות אמא נוכחת כמה שאני יכולה, בעיקר כשהם פיצים

.

להצטמצם ולהאריך חופשת לידה, להתפטר ולחתום ולהשאר איתם בבית...

עניין של גישה

וכל אמא היא סופר אמא ,באמת

הפמיניזם השאיר אחריו גם הרבה מינוסים, והעומס על הכתפיים שלנו גדול..

שאת רוצה לשלוח למעון?

אם בשבילך ובשביל השפיות שלך (מובן לגמרי!) זה דבר אחד.

אם בשבילם, אני חושבת שבאמת שווה לשקול להשאיר אותם איתך בבית. היתרונות כנראה יעלו על המחירים שהם ישלמו. במיוחד אם אני מבינה נכון ומדובר על שניים או שלושה ילדים, כך שהם כן חווים יכולת חברתית עם האחים שלהם. (והפערים מצטמצמים אחר כך מאוד מהר).

המון הצלחה!

האחים שלו לא בגילו.

זה שונה מקבוצת ילדים בני גילו, לא?

בלב כבד מאוד. בשבילו.

אני לא מצליחה למצוא להם חברה אז האופציה היחידה היא האחים אחד עם השני.

הגדול שלי כבר מסיים מעון תכף אז לא אוציא אותו עכשיו.

אבל מתלבטת לגבי הקטנים שנה הבאה.

זה ממש בסדר בעיניי וכך עשיתי בעצמי

והם מאוד קרובים היום

במהלך היום היינו בבית, או שיצאנו לסידורים יחד, סבא סבתא, קניות, שנצ וכו

אחהצ היינו יוצאים לפארקים שממילא מלאים בילדים.

מניסיון שלי, עד גיל שנתיים  לפחות, ילדים לא משחקים עם ילדים אחרים גמככה אז החברה לא רלוונטית ככ, אם כיישנם יוצאי דופן כמובן.. אלא לפי מחקרים - הדגש הוא על הדמות המטפלת שמהווה את מירב ההשפעה על ההתפתחות.

וזה שונה הגןמהבית שזו סביבה טבעית וממהשהרגשצי אצלי היכולת לשחק יחד התפתחה בבית בצורה אחרת מטבע הקרבה הקיימת בין אחים

לא מנסה לשכנע אותך לכאן או לכאן כמובן,  רק להציג את הצד השני וכותבת חוויה ודעה אישית שלי

❤️

פשוט עדיין מרגיש לי שחסרה לו חברה, מגיל שנה וחצי+ התחלתי להרגיש את זה על הגדול ועכשיו האמצעי בן שנה ושבע ואני מרגישה את זה עליו, שהוא מחפש חברה וילדים ויותר עניין.

ויש לו אחות קטנה אבל היא בת 7 חודשים ולמרות שהוא מתעניין בה והם גם רבים, עדיין הוא מחפש חברה.

אז שנה הבאה האמצעי יהיה קרוב לגיל שנתיים וזה לדעתי גיל שהאחות עדיין לא תספיק לו (הגדול עולה לגן עירייה).

אז את יודעת מה הכי טוב לכם

וענית לעצמך על השאלה

אם את עדיין חוששת, הייתי שמה מקליט בהתייעצות עם העמותה כדי להשקיט את הפחדים

ומעבר לזה - סומכת על בורא עולם אחרי שעושה השתדלות ובודקת בכלים שיש לך, שטוב לו

זהו

איזה עמותה?

ואיך אשים מקליט בלי שיראו? נשמע לי לא הגיוני.

זה לא ילד גדול, מטפלים בו פיזית לא מעט.

אני לא זוכרת את שמה

אבל הם מספקים פתרונות יצירתים.

מי עוזרת לנו פה עם השם שלה? 

לא מנסיון, ולא ראיתי. ממישהי שחמה מאוד על הנושא ומשתפת אותי מידי פעם... 

אני רואה על הילד שלי שהוא ממש זקוק לחברת יךדים בגילו דווקא

אולי ילד גדול בשנה גם היה זורם

אבל קטן בשנה לא היה אטרקטיבי

יש ילדים שזה ממש משמעותי להם

אני גם מרגישה שצריך את הגיוון הזה בילדים ולא כל יום כל היום עם אותו ילד או שניים.

במעון יש להם גיוון ולא משחקים כל הזמן עם אותו ילד.

זה לא הפרש גדול כל כך.. לטעמי זה יכול להספיק.

אבל כמובן שרק את כאמא תוכלי להרגיש באמת מה המצב.

אני אגיד לך גם עוד משהו: באמת ילדים שנמצאים בבית עד גיל 3, לפעמים מתחילים את הגן בפער חברתי ואולי קצת רגשי. אבל הם משלימים את הפער מאוד יפה.

וגם הגן הכי מדהים,  לא יכול לתת מענה של אימא לילד. מספיק שכל גננת מדהימה ככל שתהיה צריכה לתת מענה בו זמנית לחמישה (לפחות! זה עוד רק בתינוקיה) תינוקות בני אותו גיל.

ואני כותבת את זה בתור מי ששלחה את הילדים בגיל 4 חודשים למטפלת, מתוך הכרח להתפרנס.. אבל ברור לי שאין מה לעשות כאן אידאליזציה.

וכמובן כותבת רק כי כתבת שמצידך אין לך שום קושי.  רק למען טובת הילד.

אם לך קשה, זה אחרת לגמרי! 

ומוסיפה שגם בלי אחים צפופים זה יכול להיות מעולה

ואין תחליף לזמן הזה בבית עם אמא

מה גם שהתנאים במעונות היום וכו לא אידאליים בכלל לפעוטות

וגם

לגבי בן השנה וחצי @פה לקצת 

את כותבת 

ששנה הבאה רק בבוקר אחיו הגדול יהיה בגן עירייה

וזה בסדר גמור שתהיה לו חברה רק אחרי צהריים

וזה חוץ מהחברה של הקטנה ושלך האמא, בבוקר.

בעייני בגילאים כ"כ צעירים, צורך בחברה זו לא סיבה מספיק טובה להכניס למעון,  ועוד לככ הרבה שעות

 ( מה עם ילד יחיד או שאין לו אחים צפופים? אז בגלל שאין לו חברה בת גילו אחרי צהריים נכניס אותו למסגרת למשך כל היום? ברור שלא. ..

זה טבעי וחלק מהחיים שחלק מהיום אין חברה צמודה ועדיין לא חסרה תעסוקה וענין ..)

את כל ילדיי שלחתי למסגרת מעל גיל 3. לא ראיתי שום פער

להפך, הם חברותיים מאוד (אפילו יותר ממני), מבינים ומתקדמים מבחינה לימודית מאוד ב"ה

במעונות/ משפחתונים לא מזהיר. גם אם לא התעללות גריידא אז הזנחה.

אני שלחתי את הבן שלי עם מקליט וגיליתי דברים איומים על מעון מפוקח עם המלצות רבות!!!

מציעה לך ולכל אחת מכאן להצטרף בפייסבוק למטה למען הילדים, והכי חשוב לשלוח את הפעוטות עם מקליטים!! זה שומר הראש שלהם. מקסימום הכי הרבה תגלי דברים טובים (אבל לרוב זה לא קורה😔)

ולשלוח תינוקות ופעוטות עם מקליט. רק ככה יש באמת דרך לדעת. וזה שלא היו לי חשדות, הכל היה נראה מעולה והקטני הלך בשמחה

תודה למי שעודדה אותי לשים @המקורית

והיו עוד בפרטי

פשוט ניסיתי להבין אם זה כזה גרוע... אולי מדובר במטפלת אחת שפיטרו או משהו... אוף! חיבוק ענק!

ואני מרגישה בטלטלה מאז אתמול שכתבת שגילית דברים איומים (ציטוט מתגובה שכתבת אתמול)

😔

אני שמחה שהייתה לי זכות לעזור

מה גילית?

הפיקוח במעון לא ממש משמעותי, כי הוא אף פעם אינו צמוד, פיקוח שמתרחש בחלק קטן מהזמן אינו מכסה את שאר הזמן, במיוחד שהצוות יכול להיות לא מספיק איכותי ומיומן.

הסיכוי לטיפול טוב במעון הוא קטן לעומת סיכוי גבוה לטיפול לא מיטבי ועד הזנחה או התעללות.

ברוב המעונות/משפחתונים הטיפול הוא עגום ביותר. בטווח של: חוסר תשומת לב/הזנחה (שזה עוד מילא) ועד התעללות... המצב החינוכי בגילאי 0-3 קשה ביותר.

ואין דרך לדעת. רק עם מקליט (לזה התכוונתי שומר ראש).

כל הילדים שלי היו במעון והיו לנו חוויות מצויינות ברוך השם

לא ברור לי מאיפה את מחליטה כך על "רוב המעונות"

וגם לא הבנתי למה את לא יכולה לפרט מה מצאת? זה פורום אנונימי...

אני לא יודעת כי לא מכירה

אבל זה ממש לא מאפשר להסיק שום דבר על רוב המעונות

זו ממש הוצאת שם רע

- רוב מוחלט לא תקין

אני לא סתם אומרת

סתם מתארת מרחשי ליבך

וגם הקלטות שבדקו לא אומרות כלום

שמת מקליט? את יודעת באמת מה קרה במהלך כל היום כשהדלת נסגרה?

עד ממש לא מזמן גם אני דברתי כמוך! סמכתי בעיינים עצומות

כל השנה הייתי מרוצה, עפתי על המעון, הערצתי את המטפלת, הלכתי רגועה לעבודה. והנה- תראי מה קבלתי כששמתי מקליט ושמעתי יום שלם במעון...

אני ממש מציעה לך *לבדוק באמת* מה קורה בשטח.

עדיין לא הבנתי מה אפשר להבין ממקליט בלי לראות מה הסיטואציה

להוציא מקרים ממש חריגים

אני יודעת מצוין מה קורה כשהדלת נסגרת

מה גם שהמעון נמצא קרוב לכל הבניינים ושומעים הכל מהחצר

בעבר היו חדרי תצפית

המעונות לא היו נעולים

הכניסה הייתה חופשית

היום הילדים מאחורי סורג ובריח, אין דרך כמעט להפתיע ולבדוק מה קורה בספונטניות

נוסיף לזה את העובדה שהעבודה קשה, שוחקת ולא מתגמלת, התקינה נמוכה ושמקבלים את כל מי שמוכנה לעבוד כמעט בגלל המחסור בכוח אדם - וזו התוצאה

זה לא סותר את העובדה שיש מעונות טבים. אבל זה פשוט לא אידאלי. בכלל. אז לצפות לתוצאה אידאלית זה רוב הפעמים לא ריאלי..

אבל אתן קצת מגזימות.

ילדים מאחורי סורג ובריח?

באמת, איפה קיים כזה דבר?

המערכת צריכה שיפור, ואין ספק שיש לאן לשאוף.

לא מבינה למה צריך לרמוס בדרך כל מה שקיים, וקיים.

אם המצב כל כך גרוע, למה יש כל כך הרבה ביקוש למעונות המפוקחים של המדינה?

אני הראשונה לחשוב שצריך לשפר את מערכת החינוך כולה במדינת ישראל, למה צריך לירוק בדרך על כל מה שיש?

המעונות נעולים = ילדים מאחורי סורג ובריח, ללא גישה חופשית ספונטנית של ההורים

אין פה שום דבר מוגזם, רק האמת.

אני בעצממ ביררתי בכמה מקומות מפוקחים אצלנו פה בעיר, וזה מה שיש. וזואחת הסיבות שבגינן לא רשמתי למקום הזה.

ואם את שואלת למה יש ביקוש, אז בינינו - לא בגלל השירות הנדיר המהמם והסטנדרט הגבוה בחינוך לדעתי, וממה שאני שומעת מחברותיי, אלא רק בגלל שזה מקנה הנחה, כי אחרת נשרף הכיס וחינוך טוב לגיל הרך היום בישראל הוא לעשירים בלבד. ושחסרות מסגרות לגילאים האלה.

אף אחת לא 'יורקת' על כלום, כתבתי את הדברים איך שאני רואה אותם, ועוד הוספתי ש"

זה לא סותר שיש מעונות טובים.

אבל האם זה אידאלי? לא. התוצאות לפנינו בשטח

שיש להורים קוד ויכולים להיכנס מתי שרוצים בהפתעה גמורה

אנחנו מדי פעם (לא בכוונה האמת) מגיעים באמצע היום לתדבר בחלב שאוב/בגדים/מגבונים ששכחנו להביא בבוקר...

ואני ממש לא מעדכנת...

וברור לי שיש גם מעונות טובים

אבל יש מעונות בהם צריך לצלצל באינטרקום, יש מצלמה והצוות יודע שמגיע הורה. זה ממש גרוע בעיניי, ומאפשר את ההפקרות המתחוללת.

והאמת שלא עשיתי פילוח לפי איך ההורים יכוליםלהיכנס כדי לדעת איפה הטעם לפגם. אבל קורים פה דברים מזעזעים לתינוקות ולפעוטות שלנו. להגיד ''שלום עלייך נפשי' ולהסתכל על חצי הכוס המלאה זה קצת לטמון את הראש בחול.

ברגע שזה הפך למכת מדינה, בכל עיר ,בכל מגזר, בכל מסגרת- פרטית או מפוקחת, אני מרשה לעצמי לחשוד. ולהגיד שכן, זה שצריך שזה יעבור דרך נשות הצוות, שתיפתח לי הדלת לראות את הבן שלי, זה חלקממה שמעודד את זה.

בנוסף לזה שהן כנראה איבדו צלם אנוש

נכנסים בלי התראה מתי שרוצים עם הקודן..

זה לא אומר כלום ושום דבר!!

שורה תחתונה- צריך לפקוח עין ואוזן בלי לטמון את הראש בחול.

גם אצלנו היו חיוכים וחיבוקים כל בוקר מהמטפלת, קודן, מצלמות והנה...... המקליט גילה אחרת. כשהדלת נסגרת את באמת לא יודעת מה קורה שם

מצב עצוב

לא רוצה להלחיץ אותך. אבל תבדקי שוב

הורים, פעילות משותפת עם סבים/סבתות מהמעודנית קשישים, תמונות מחוייכות באמצע היום

והנה- קורה מה שקורה

כל הדברים האלה הם לא עורבה לבטחון ילדינו. לצערי המטפלות הצליחו ליצור מצג שווא שרק מקליט עלה עליו

יש לי קוד, אני מגיעה מתי שאני רוצה.

את החצר רואים מבחוץ, והדלתות חצי שקופות.

יש לי קשר מעולה עם המנהלת, הכל מתנהל בשקיפות ואנחנו מדברות גם על הדברים הטובים, וגם אם צריך לשפר משהו.

אתן לוקחות את החוויה שלכן, שלפי מה שחלקכן מתארות, הילדים שלכם אפילו לא היו במעון, ואז אומרות "זה ככה וככה" ורק מפחידות עוד יותר

שזה שהילדים שלי לא היו במעון לא מעיד, ואולי מי שהילדים שלה כן, מרגישה 'מותקפת' על ההחלטה לשים אותם שם בעקבות השיח פה

זו לא המטרה של הדברים שאני אומרת, לפחות.

אלא מה? אני אומרת לכל אמא שתשאל ותתייעץ, פה או בחיים שמחוץ למסך, בין במעון בין אצל מטפלת פרטית - אל תסמכי בעיניים עצומות ותפתחי חשיבה ביקורתית ותחשדי. כן, תחשדי..

אל תרגישי לא נעים לא לסמוך בעיניים עצומות, גם אם הכל נראה ממש בסדר, , כי טובתו הנפשית והפיזית של ילדך מונחת אצל הנשים הללו במשך 8-9 שעות ביום, 6 ימים בשבוע.

כי 'לי זה לא יקרה' כבר מזמן מאחורינו.

זו דעת ואפשר לא לקבל אותה. 🤷

אני יכולה להסכים.

אבל אלו לא היו ההודעות הקודמות כאן.

ההודעות הקודמות כאן ציירו את המעונות כמו גן חיות, שהילדים בהם אומללים.

ובאופן כללי, אני מרגישה שיש כאן שדר של הפחדה בנוגע לבחירות של אימהות שהן אחרות ממה שנשים אחרות חושבות שנכון.

לא להפחיד

ולא לבקר שום אמא על ההחלטה שלה או לתת לה ציון

אבל כן להעלות מודעות.

לא יודעת אם זה נקרא אחרת מהצד, אבל זו הייתה כוונתי בכל אופן

ובמקרה הנל, בכל מקרה,  זה לדעתי מעבר ל- אני מקבלת ביקורת והפחדות על ההחלטות והבחירות שלי. כי אין פה גרם אחד של התנשאות אפילו מבחינתי. ואם אמא אחת תחליט שבשם ה'לא מתאים לי לקבל ביקורת והפחדות' היא תקהה את חושיה, זה לא טוב בעיניי.

זה נטו מתוך הסתכלות בהירה לפרטים הקטנים בעיניים, עקב המצב העגום והמזעזע שנוצר ומתגלה בשנים האחרונות

למה אני כלולה ב'אתן'?

את רוצה עכשיו גםלהכחיש את העובדה שקיימות מטפלות מתעללות? כי זה כבר לא יעלה על הדעת בעיניי

אני אישית אמרתי במפורש שלדעתי יש גם מקומות טובים. על איזו הכפשה בדיוק את מדברת..?

לא להגיד שצריך לחשוש/ לבדוק זה להיות פוליטיקלי קורקט  (לדעתי גם די מנותק במחילה)על חשבון הילדים.

בדקת (לא משנה לי איך, בכלים שהחלטת נגיד לעצמך)  ומצאת שהמקום טוב? אחלה. מעולה. הרווחת.

גמני בדקתי והכל היה בסדר ב"ה

אבל יש עשרות (!!!) מקרים שלא

וזה שיש מקומות טובים לא סותר את העובדה שיש מטפלות מנוולות, חסרות רגש ואנושיות שהתעללו בתינוקות באופן יומיומי, במשך שעות, לתקופות ארוכות, בצורה מזעזעת

בשם שמן הטוב של המטפלות המסורות נתעלם מאלו שהן לא? ממש לא בעיניי.

זו בדיוק הטענה שמאחוריה מסתתרת יפה בןדוד, המטפלות המסורות.

אם הן מסורות, הן יביו מסורות גם כשהמצלמות דולקות. 

ומי שלא -- צריך להעיף מהמערכת. ויש כאלה.כל מקרה התעללות שמתגלה הוא אחד יותר מדי

ממש לא בדקתי מי הגיבה כל תגובה, זה אלף. דיברץי באופן כללי.

ובית, החוויה שלי כעובדת חינוכית היא דווקא הפוכה, של צוותים מסורים ושל הורים שהרבה פעמים עשו פיל משטויות.

גם זה קיים, לידיעתכן. אבל זה לא פוליטיקלי קורקט לומר

אני מסורה מאוד גם כשהמצלמות סגורות וגם כאשר הן פתוחות, תנוח דעתכן. יחד כם זאת אני בטוחה שגם אם היית מצלמת אץ עתמך כאמא כשהיית רואה מהצד היו סיטואציות שהיית מבינה שפעלת לא נכון. מה לעשות שיש הורים רבים שיקחו סיטואציה כזאת שיראו במצלמה ויסתכלו עליה כאילו זו חזות הכל.

כמו שמספיקה תלונה על הטרדה מינית כדי לחרוץ דין ללא קשר אם תוכח חפות בהמשך, כך גם כאן.

מטפלות מתעללות קיימות לצערינו, אך אני בטוחה שהן היוצאות מן הכלל שאינן מעידות על הכלל.

ואני אשתדל להתאפק ולא להגיב עוד בנושא. 

לא שאני אומרת לא לשים מצלמות. כנראה שכדאי. רק מחזקת שזה גם קיים. 

שהשם יתן לכולנו כוחות לעזור לילדים שלנו להגיע למקומות טובים!

ושישלח להם שליחים טובים

המטפלות המסורות - ודאי

וכמובן שיש כאלה

ואתצודקת גם לגבי האמהות.

לא הייתי דורשת ממטףלת מה שאני בעצמי לא עומדת בו, לי זהברור בכל אופן

ואני לאמתכוונת למקרים אפורים,אלא להתעללויות של ממש שאלמלא ע

אותם צילומים לא היו מתגלות

אני חושבת שבגדול אני ואת די מסכימות.

שהורים גם יכולים לקלוט התנהגות של ילד מסוים ולהרוס גם לו את החיים.

אם ילד נושך ומרביץ בגיל 3- וכל העולם יודע מזה- יש הורים שישרפו אותו עד שיסיים תיכון.

גם זו פגיעה בילדים שצריך לקחת בחשבון.

כל הילדעם לא הגיעו לגן עד שאותו ילד עבר גן

לא הייתה להוקים שלו ברירה והעבירו אותו...

וממה שידוע על מקרים שהתגלו, מקרים איומים ולא אפורים בכלל, לא תמיד יש סימנים.

זה רולטה רוסית. או שכן או שלא, עניין סטסיטי לחלוטין. הבעיה שליפול בצד הרע של הסטטיסטיקה פה, זה רע מאד. 

לא תמיד מדובר בהתעללות, אבל הזנחה (נניח לא להחליף טיטול הרבה זמן), צעקות, ענישת תינוקות. זה קיים ברוב המעונות.

ולפעמים יש גם התעללויות קשות- וזה מה ששומעים בחדשות. אם מגלים כמובן. ולגלות זה קשה מאוד.. כי תינוקות לא משתפים

למטה הזה יש אג'נדה מאוד ברורה

אני מכירה אישית את המטפלות של הילדים שלי

פוגשת אותן בגינה עם הילדים שלהן

מטפלת לפעמים בילדים שלהן

משוחחת איתן

אני בעצמי עובדת במסגרות חינוך ומכירה צוותים חינוכיים

וכן כן מכירה גם הורים לסוגיהם

זה אומר בשבילי הרבה יותר מאיזה מטה

מקצוע שכל אחת כולל כל אחת יכולה לעבוד בו, בתנאים מבזים ובלי הדרכה, עבודה מלחיצה מאד שיכולה להביא לקצה בקלות, עם אוכלוסייה שלא מסוגלת להגן על עצמה - אין מה לעשות ואין מה לעצום עיניים. זו סכנה מיידית וברורה לילדים שלנו. ברור שיש גם מסגרות טובות ומיטיבות ומטפלות נפלאות שעושות עבודה נפלאה. אבל אין דרך לדעת. לא באמת. הסיפור שהתפוצץ עכשיו באילת על אלימות קשה כלפיי ילדים, היו המלצות הורים מהללים על הגן הזה מפה עד הודעה חדשה.

המערכת הזאת צריכה שינוי עומק שיגיע מלמעלה למעלה ויטלטל אותה לחלוטין, ועד שזה לא קורה - לחשוש, להקליט, לא לעצום עיניים. 

שהוא חושב שיש מצב שזה עידן הסמרטפונים וההרגל המגונה שהתרגלנו לריגושים גבוהים... ואז להיות כל היום עם תינוקות שהם רק מצריכים מאיתנו אנרגיות וכוחות ואנחנו לא מקבלים שום ריגוש בחזרה... מקשה להישאר טובים... הרי לא הגיוני שחדר השטן לכל המטפלות... משהו קורה כאן מהשורש וחייבים לעלות עליו....

לא גורמים לריגוש גבוה אלא הפוך - לקהות הרגש  בכל מה שקשור למה שמחוץ למסך

הכל עובר לידינו

מה קורה בשטח. והמצב מזעזע. גם אני הייתי תמימה וחשבתי שבחרתי מעון מעולה, מפוקח, מטפלת חמה(עלאק), מנהלת (שלא באמת יודעת מה הולך במעון שלה) ועוד ועוד...

תפקחו עיינים

ואני לא מסכימה

יש פה המוני שרשורים של אמהות עם לב שבור, דואגות ומתלבטות, מתייעצות.  וגםכמובן בתוך עמי אמוכי יושבת. לא כולןיכולות להרשות לעצמן לשלם מחיר מלא במסגרת פרטית/ להישאר בבית. וגם -- עדיין יש מקומות טובים

על אף החסרון הברור שבקבוצה של 6 תינוקות על מטפלת.

יש הבדל בין להגיד - תרבות הישראלים לסמוך/ אין הרבה אופציות גמככה אז בודקים עד כמה שניתן

לבין - ההורים חסרי אחריות, ולא רוצים לדאוג לילדים שלהם. שזה מה שעולה מדברייך, כי הרי מתגלים מקרים, אז אם ההורים בכל זאת שמים במעון מפוקח למרות זאת - מה זה אומר עליהם.?

המציאות נשארת כואבת:

אין סינון

שכר מינימום

אין הכשרה הולמת

=

סיכוי גבוה לטיפול לא הולם לילד

תשימו לב אפילו פה בשרשור

יש מציאות כזו שעשו מהמעונות ומסגרות בגיל הינקות ( 0-3) לכמעט אידיאל.

ממליצים לשלוח פעוטות למעון בגלל צורך בחברה מגוונת..

וזה, רק מחזק את זה

שאין מספיק הבנה כמה בגיל הצעיר המקום הטבעי והמומלץ ביותר לפעוט/ תינוק הוא בבית עם אמא שלו. ( כשזה מתאפשר..כמובן )

וכן

שמעון זה מצב של בדיעבד גדול מאוד

במיוחד במצב של היום, כשזה מסגרות עמוסות ולא מספיק מאוישות בצוות איכותי באמת וכו וכו

אני לא עוצמת עיניים ולא זורקת אחריות ושמתי במעון מסובסד אפילו שאני לא עובדת.

וכמוני יש עוד רבות וטובות- אמהות מסורות ודואגות ואחראיות ששמות במעון מסובסד.

אף הורה לא זורק אחריות...

ואף אחד לא עוצם עיניים.

כל אחד עושה אץ הכי טוב שהוא יכול בנתונים שלו 

ומהניסיון שלי לפחות

הטיפול במעון היה טוב לעין ערוך ממטפלת פרטית

היית בכל המעונות וראית איך מקבלים ומראיינים עובדות? לא מבינה את הנחרצות..

ואגב, אצלינו הם יוצאות לקורסים והשתלמויות, למדו ריתמיקה, יש להן בהחלט הכשרה הולמת (ותואמת גיל)

וזו עמותה שמפעילה הרבה מעונות

עושים להן הרבה השתלמויות ורובן המוחלט עם הרבה רצון ואהבה

זה לא המקום היחיד שמבוקש למרות שהוא גרוע לילדים. זה הסבר לתשובה שלי למעלה.

יכול להיות ביקוש למעון מסובסד שעובד בצורה יותר טובה, לא בהכרח שכל המעונות כאלו, אבל חלקם כן והם עדין מבוקשים.

אישית בנוגע להאזנות סתר

אבל שמעתי מחברה שבמעון מותר ובגנים אסור וזו גניבת דעת. במעון מותר כי הילדים עדין לא מדברים.

אני רואה עוד הבדל בין גן למעון- במעון כל אחת יכולה להתקבל. לעומת זאת בגן יש גננות שלמדו 4 שנים ותנאי הקבלה יותר קפדניים

שונה ממטפלות במעון

במעון.

וגם יש איתה צמוד לאורך כל היום גננת מוכשרת ומפקחת שקופצת לפתע

אני לא יגיד לך, אני נכנסתי לסרטים מהמקרה במעון. התחבאתי מאחורי השיחים צמוד לגן חובה של הבן, במשך שעה כמה ימים ואהבתי מאוד מה ששמעתי- גבולות עם אהבה

מרז המקרה שלנו גם חברות שלי התחילו לפקוח עין ואוזן על גני עייריה והיה דווקא סבבה

רק מרגיעה קצת, איפה שאפשר

המפקחת מודיעה כמה ימים עד חודש לפני שמגיעה

לפחות ככה היה אצל אמא שלי שנים וגם כשאני הייתי גננת...

איזה מקרים מזעזעים..לא התנסתי בפחד הזה כי הילדים שלי בבית עד גיל 3

אבל עבדתי במעונות לפני שהיו ילדים והייתה אכזריות..היו הרמות של הילדים מיד אחת.צרחות.הזנחה.

נתנו לי להיות על 6 תינוקות קטנים ולא הסתדרתי בעליל..הם רוב הזמן צרחו לי הבנתי שאני לא מתמודדת ועזבתי

וגם לי נתנו להיות על 6 תינוקות פיצקים

הם היו חמודים ממש

אבל זה היה קשה מאד מאד מאד

גם לטפל בהם

(להאכיל, לחתל, להשכיב, לנדנד עריסות, להאכיל שוב, לפזר לילדים משחקים ולדאוג שהגדולים לא מרביצים/חוטפים לקטנים, להיות עם שמונים עיניים בג'ימבורי)

וגם לשמור על חיוך, רוגע, לחבק ובאמת לתת אהבה ושלום באמת בצורה אמיתית וכנה לילד שאני מגדלת לאמא שמביאה אותו בבוקר וחוזרת לקחת בצהריים ...

כולל שטיפת הגן, הדחת כלים והכנת מורמות לילד שצריך כולל מטרנות מיוחדות (צמחי, פורמולה רפואית וכו')

ובאמת בגלל זה עזבתי

הרגשתי לא פייר כלפי הילדים

ברגע שהתחלתי לזהות חוסר סבלנות אצלי.

דוקטורים וכו ספרדים

יש לי  בנדוד רופא, אבל הוא עיברת את שם המשפחה אז אף אחד לא יידע שהוא ספרדי🤭 בשמו לפחות

ואני יכולה לומר למשל שאח של אמא שלי הוא עו"ד מוערך מאוד המון שנים שהיה מועמד להיות שופט אבל מטעמים הלכתיים החליט לא ללכת על זה

אחותי עוד מעט מתחילה דוקטורט והיא מזרחית לגמרי

וזה רק מהמשפחה שלי הקרובה ממש

עכשיו, אני לא מיתממת וממליצה למי שלא ראתה - לרוץ לראות את הסדרה "סאלח פה זה ארץ ישראל" כדי להבין איפה הכל התחיל, וזו אגב אחת הסיבות העיקריות למהפכה המשפטית ולבלאגן קפלן כי החונטה האשכנזית שממנה מקורבים חוששת שיזיזו לה תגבינה ויתחילו פה מינויים של ספרדים ומזרחים על ימין ועל שמאל וישפיעו בחלונות הגבוהים (לא שחלילה כולם מושחתים, אבל איאפשר להתעלם מזה שיש משו בצמרת שקובע נראטיב) ועדיין - יש המון צעירים שכן הלכו לאקדמיה וכן צברו ורכשו ידע ותארים

אם זה יגיע לפרס ישראל אני לא יודעת

אבל מה שבטוח - מה שהיה הוא לא מה שיהיה. ולא מה שקורה כבר עכשיו.

אולי כי אני צעירה

אולי כי הוריי הם אחד ככה אחד ככה

אולי כי גם ככה למדתי במקום פלצני מהסוג שבו כולן (כמעט) ממשיכות לתארים "נחשבים" וכו. וכך גם מסגרות אחרות שלי…

אבל למשל אם נלך על האולפנה- היה אחוז מכובד אשכנזיות ואחוז מכובד עדות המזרח

לא רואה הבדל מהותי לאן המשיכו (ובהחלט ישנן שבדרכן אל עבר הדוקטורט / רפואה / רחוק)

פוליטיקה אני פחות מבינה.

בכל אופן, חושבת שזה יותר עניין של מצב סוציו אקונומי בו גדלים, ופחות מה העדה. ולכן ככל שאנחנו מתרחקות מתקופת המעברות וכו- הייצוג נהיה דומה יותר.

ובטח שמכירה אקדמאים (בהווה, כאלו שכבר דוקטורים פרופסורים וכו) שהם לא אשכנזים. בטח. 

חמי כן מתאר פערים, אבל הוא מעל גיל 80, ועלה בעצמו מעירק. ובכל זאת יש לו תואר שני, והוא התחתן עם אשכנזייה (התחתנו בגיל מבוגר, אולי באמת בגיל צעיר זה לא היה קורה).

לבעלי היה איזה טיפש אחד שאמר לו לבדוק שהכול בסדר איתי, כי למה שאשכנזייה תסכים להתחתן עם ספרדי, אבל זו באמת תפיסה מיושנת שלא נתקלנו בה מעבר. יש לנו הרבה חברים שהתחתנו בין עדות.

ולבעלי גם יש תואר שני (כמעט), בלי שום בעיה, והוא עובד גם כמרצה (לא מרצה "שלם", כי אין לו דוקטורט). אם הוא היה רוצה להגיע לפוליטיקה - אז מניחה שזה היה קורה

אבל גם אני לא מבינה בפוליטיקה...

קודם כל ברוב התחומים יש/היו ספרדים בתפקידים בכירים - עורכי דין, רופאים, פרופסורים, אנשי צבא. ממש לא חסר. היה גם רמטכל ספרדי בשם גדי אייזנקוט, שהיום הוא מועמד לראשות הממשלה. אם ייבחר או לא זה ענין אחר, אבל ממש לא קשור לעדה שלו.

לא חסרים אנשים משפיעים מאד ובעלי תפקידים שהם ספרדים-

שאול מופז

משה כחלון

עמיר פרץ

רוני אלשייך

דוד זיני

אליהו מני היה השופט הספרדי הראשון בעליון ומונה כבר בשנת 1962

בקיצור אם בוחרים להסתכל רק על האשכנזים אז בהחלט זה מה שרואים.. אבל זה ממש לא כל מה שיש

במסגרת של מפלגה אשכנזית שמתנגדת בכל הכוח לשינוי של המהפכה המשפטית מהסיבה הזו.

השאר השיגו אבל השופט הספרדי הראשון כביכול נבחר במיוחד המשבצת הזו....

גם מופז וגם כחלון הבינו שאת הכתר לא יוכלו לקבל.

רוני אלישיך ודוד זיני ואייזנקוט הגיעו להשגים מרשימים אבל לא להישגים ברמה של מקבלי החלטות ומשני מדניות.

מי שכן הגיע להישג משמעותי ויש לו השפעה על הקבינט למשל זה דרעי.

כני כן מניחה שעוד כמה שנים תהיה לזה פחות השפעה וככל שחולפות השנים יש עוד פחות השפעה.

לא מבינה למה אם לא "מקבלים את הכתר" זה הופך אותם ללא משמעותיים, גם דרעי לא יהיה ראש ממשלה ועדיין הוא דמות משפיעה מאד. מופז היה דמות משפיעה בזמנו, כחלון פחות, אבל חוסר ההתקדמות שלהם זה יותר עניין אישיותי מעדתי.

שרים בממשלה יש המון ספרדים, מעניין שעל השופט שנבחר ציינת שנבחר דווקא על משבצת של ספרדי, למרות שאני מניחה שהיה ראוי בכל מקרה, אבל דרעי שבנה את הקריירה שלו על הטיקט של ספרדי כן נחשב בעינייך משפיע. אם העניין הוא התפקיד, אני לא בטוחה מי משפיע יותר -שרים/חכים או שופטים.. אם הענין אישיותי אז את צודקת אבל אז זה רק מקרה

הסיבה להתנגדות למהפכה המשפטית היא ממש לא אשכנזים וספרדים. גם שופטת עליון היום גילה כנפי שטייניץ היא מרוקאית, ואני מניחה שהיא לא הספרדיה היחידה מבין השופטים, לא טרחתי להתעמק, ואילו יריב לוין ואיילת שקד ממובילי המהפכה הם אשכנזים. זה פשוט ענין של ימין ושמאל

היו נשיאים ספרדים

וארבעה ראשי ממשלה שאמא שלהם ממוצא ספרדי...

יש לך שרים בכירים ממוצא ספרדי

לא חושבת שמישהו היום בוחר נציגי ציבור/איש מקצוע לפי המוצא שלו

אני ספרדיה ויש לי דוקטורט בתחום ריאלי🤷‍♀️ ומכירה עוד המון

שרים בממשלה ספרדים

חברי כנסת ספרדים

רופאים ספרדים

שופטים, עורכי דין

בישוב סביבי מלא ספרדים בהייטק וכד'

בעלי דר' לפיזיקה ספרדי. לא ראיתי שמישהו הפריע לו. אם כבר הימניות שלו זה מה שיכול לגרום לו להיות יוצא דופן. אבל גם זה תלוי באיזה מוסד.

מלא משפחות סביבי שהן מעורבות. אני אשכנזיה ובעלי ספרדי, אז מה הילדים שלנו? תהיה להם בעיה עקרונית להיות בממשלה? לא נשמע לי

מי שמחפש להתבכיין תמיד ימצא על מה

אמנם ראש ממשלה עוד לא היה ספרדי אבל כל שאר הדברים שכתבת בהחלט יש היום.

לי מרגיש שההתעסקות באפליה היום היא הרבה יותר תוקעת מאשר מקדמת, כאשר המציאות עצמה כבר התקדמה בהרבה...

באנשים שסביבי, בכל ה"דרגות" יש אחוז שווה פחות או יותר של אשכנזים וספרדים 

כי במקרה שאת טועה, זה עלול לפגוע.

לפותחת היקרה

את רוצה בשביל החברות שלך שיהיה להן תארים מתקדמים, מי מונע מהן?

אולי הן לא רוצות בעצמן. שערי האקדמיה פתוחים בפני כל מי שיש לו ממוצע ציונים מתאים ומשלםאת שכר הלימוד 

ומי בכלל ארופאי במדינה הזאת? רוב האוכלוסיה היא כבר דור שני אם לא יותר שנולדו בארץ. המוצא כבר הפך להיות יחסית רחוק.

הרבה מהאנשים הם כבר יחסית מעורבים מבחינת המוצא... נכון שיש משפחות אליטה וזה כבר קשור מאוד לכסף

בהקמת המדינה הספרדים היו במעברות לעומת האשכנזים שחיו בקיבוצים ומושבות,

נקודת פתיחה יותר טובה לאשכנזים

ומשם גם במקצועות, הבנתי שספרדים ישר הלכו ללימודי מקצוע ולא ללימודי השכלה, כמובן בהכללה

עוד נקודת פתיחה יותר טובה לאשכנזים

אז זה רווחה כלכלית+ידע+כסף..

הגיוני שיש פער שגדל וקשה לצמצם אותו בין אשכנזים לספרדים

רוב האקדמיות אשכנזיות

רוב הישיבות אשכנזיות

רוב הראשי ישיבות הראשי חוג אשכנזים

בממשלה בתפקידים בכירים אין ספרדים, אולי גם בצבא

ואם את שואלת על היום, אז אנשים שגדלים בפריפריה, לא תמיד יש להם משאבים להשקיע בילדים, צריך ידע וכסף, ואם אין להם איך יעניקו הלאה

ילדים מחוננים וילדים מוכשרים הם גם תוצר של השקעה בידע, כסף וזמן

אז את אומרת שזה פתוח לכולם,

בפועל מנת משכל של ילד מזרחי יכולה להיות מעולה אם היה לו תנאים טובים אבל לא תמיד זה המצב..

איינשטיין היה אשכנזי נכון?

לא ראיתי גאון מטורף שנזכר לדורות שלא מאירופה...

תאירו את עיניי

לק"י

חוץ אולי ממקומות ספציפיים.

יש עכשיו ר"מ ספרדי. והיה גם לפני כעשרים-שלושים שנה ר"מ ספרדי שעזב.

מה שכן דרש פתיחות זה הקמת מניין ספרדי לימים הנוראים. במשך שנים לא היה, אבל עכשיו כבר יש.

אם כי בעיניי השאיפה היא למניין משולב של ספרדים ואשכנזים, כמו שנעשה בהצלחה ביישוב של ההורים שלי...

ניגונים ספרדיים זה הרבה יותר נפוץ לטעמי בישיבות/אולפנות, ובתפילות.

רמים ספרדים? לדעתי יש המון

זה נשמע לחלוטין לא אישיו ברוב המקומות

אולי יש מקומות מאד מסויימים שיש בעיות נרודתיות.

בציבור החרדי אולי זה יותר מחולק. אבל זה לא רוב המדינה 

כמו רוב הישיבות בארץ. (אני לא מכחישה שבעבר באמת היה פער עדתי והתנשאות כלשהי)

אבל היום כבר אין הבדל. אם יש אברך שהוא ברמה גבוהה ומתאים להיות ר"מ - הוא יהיה, ולא משנה מה עדתו. 

בסמינר חרדי אשכנזי

והיינו 2 אשכנזיות יחידות בכיתה של ספרדיות

אחרי כמה שנים פתחו שם גם סמינר ספרדי (הספרדים דווקא, לאשכנזים לא הפריע שמעורבב)

ואז הסמינר שלי נהיה יותר אשכנזי גם באוכלוסיה ולא רק בהנהלה

אני כן חושבת שעדיין יש מקומות שמזלזלים בספרדים. אבל לא בעניין תארים מתקדמים.

ובכללי מעדיפה לא לעסוק בזה יותר מידי. אלא לחיות את חיי.

מעבר לזה שזה לי נראה ממש מיותר לדוש בזה. 

אני מכירה באופן אישי הרבה ספרדים מאוד מצליחנים .

בכל מיני תחומים

אין קשר

אנחנו צברים .. יש לנו שורשים כאלה ואחרים .

אבל יש פה כמה דורות שנולדו כולם בארץ ויש להם מנהגים כאלה ואחרים

בין תארים מתקדמים שאני לא רואה סיבה שמישהו שהוא מזרחי לא יוכל לעשות

לבין לקבל תפקידים שדורשים קשרים ופרוטקציות

לבעלי יש דוד אשכנזי למהדרין אבל חרדי

שלמד משפטים וסיים תואר שני בציונים מאוד גבוהים

והיה תקופה בפרקליטות ובייעוץ המשפטי לא יודעת בדיוק איפה אבל הוא סיפר שהיה עם היועמ"שית וכל מיני בכירים אחרים

ועקרונית יכול היה להגיע למקומות שהם הגיעו אבל לא באמת היה לו סיכוי 

חרדי עם תפיסות עולם ימניות בגדול...

בסוף פרש והלך להיות עו"ד או משהו כזה...

העניין הוא שהאליטה ששולטת בכל התפקידים הבכירים זה השמאל האשכנזי הליברלי

ולא יעזור להיות גם אשכנזי... צריך להיות מוברג ועם קשרים

אבל להתקדם בחיים מקצועית ולעשות תארים ולעבוד בעבודות רגילות אין שום מניעה למישהו שהוא לא אשכנזי...

עושות איתי תואר הרבה בנות ספרדיות

לפעמים רואים הבדל בתרבות שנגיד בבית רוסי הרבה פעמים תראי שדוחפים לתארים ולהצלחה את הילדים מגיל קטן

ולכן יותר תמצאי אותם שם

אבל בגדול כל מי שמכוון לשם יכול

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏