אני לא מצליחה להרגע מיום חמישי.
שומעת על כל כך הרבה מקרים של עובדות במוסדות חינוך שאלימות מילולית או פיזית ונכנסת לסרטים.
כל כך פוחדת על הבן שלי.
הוא כזה עדין ושקט ולא משתף כמה שאני מנסה לדובב.
אני לא יודעת מה לעשות כדי להרגע.
באלי להפסיק לשלוח אותו למעון אבל חוששת שזה עוול בשבילו כי הוא נהנה וכייף לו עם החברים.
איך נרגעים?
ואני שוקלת ברצינות לוותר על הכנסת הקטנים למעון שנה הבאה ולהשאיר אותם איתי עד גיל 3.
אני בסרטים, מחזיקה את עצמי לא לבכות
ובעלי חושב שאני קצת מגזימה
ואני גם חושבת אבל בכל זאת לא נרגעת אפילו טיפה
להישאר עם ילדים עד גיל 3, כל עוד יש אפשרות
אבל בגלל שהוא כבר נכנס למסגרת, זה יכול להיות לו קשה להיות פתאום בבית.
וגם לך, האמת.
יש לך אפשרות להפתיע במעון? יש מצלמות? אולי מכשיר הקלטה? פרסמו לא מזמן על איזו עמותה שעוזרת עם זה.
אבל לפעמים אני לא בטוחה שזה נכון
אני עכשיו עם בן שנה וחצי בבית ומרגישה שהוא צריך חברה ואני לא מצליחה לייצר לו אותה, הגן שעשועים פה תמיד ריק, אין לי חברות עם ילדים בבית וזה גןרם לי לחשוב על להכניס למסגרת שנה הבאה (וזאת הסיבה שהכנסתי את הגדול)
אפשר להפתיע, אבל מה זה עוזר?
הדלת של הכיתה שלו מול הכניסה, הדלת חצי שקופה אז הם רואים כל מי שמגיע.
ופעם אחת שהפתעתי וחיכיתי בחוץ גיליתי שמטפלת מכיתה אחרת ראתה אותי ואמרה למטפלת של הבן שלי שאני בחוץ...
יש מצלמות כי חייב, לא? אבל לא פותחים אותם עד כמה שידוע לי.
באמת רוצה לברר על זה אבל חוששת. אדבר איתם מחר ונראה
נראה לי שמחר בבוקר פשוט אשאל אותו אם הןא רוצה ללכת, אם יגיד שלא אז אשאיר אותו.
לא נכון להשאיר.
זאת אומרת, אם קרה משהו ספציפי אצלכם, אז ברור שכן.
אבל אם זה חשש כללי ממה יכול לקרות, בעיניי תחושת חוסר הביטחון שלך עלולה לעבור אל הילד וזה גם פחות מוצלח עבורו.
אני לא יכולה להגיד שאפשר לדעת בוודאות אם משהו לא תקין, כי ב"ה לא יצא לי להתמודד עם זה.
אבל אנחנו כבר חמש שנים עם ילדים במעון. ומה שהכי מרגיע אותי, זה לא שהילדים הולכים בשמחה ושמחים ללכת (גם זה כמובן מרגיע), אלא זה שיש שיח פתוח עם ההנהלה. וזו דרך מצויינת בעיניי לבדוק מעון.
היה שלב השנה שהרגשתי שהבן שלי הולך פחות בשמחה, לא חששתי שקורה משהו מאוד חמור, אבל כן הרגשתי שיש שם משהו לא מוצלח לגמרי עד הסוף.
אז באתי למנהלת, דיברתי איתה. היא אמרה שהיא תצפה ותסתכל (שזה משהו שהם עושים תמיד בלי קשר, ומדריכים את המטפלות אם צריך).
ובאמת תוך כמה זמן, ראיתי שיפור גדול. זה לא שלפני כן היא עשתה משהו רע, אבל הוא היה צריך יותר חיבוק, יותר יחס, ואחרי שפניתי, המנהלות שמו לב וכנראה הדריכו אותה. בעיניי זו עוד נקודה לטובת המעון, שהם יודעים לשים לב ולתקן שצריך ולא מנסים לשקף מראה ורודה. יש עם מי לדבר ויש עם מי לעבוד. וזה לגמרי משהו שאת יכולה גם לעשות, עוד לפני שמגיעים לדברים כמו הקלטות, או להחליט לא לשלוח את הילד בכלל
וגם רואה שהילד נתרם מהמעון.
אבל הוא לא אוהב את המטפלת שלו מתחילת שנה ונורא קשה לי עם זה.
דיברתי עם המנהלת קצת אחרי תחילת שנה, אמרתי לה על זה ושאני מאוד מוטרדת מזה ועל כמה התנהלויות שהטרידו אותי אצל המטפלת וזה באמת השתנה קצת אחרי שדיברנו.
ועדיין....
בעיניי יותר קל להישאר עם 2 בבית מאשר עם אחד שכל הזמן צריך חהעסיק אותו
כי יש להם אחד את השני
אבל צריך לקחת בחשבון שזה לא פשוט ושאת צריכה חדאוג שיהיו לך זמני התרעננות קבועים מהם, אחרת זה יכול להפוך מתקופה חוויתית לסיוט שלא נגמר
החלטות טובות! ❤️
איך המדינה לא עוצרת לטפל בזה! כל כלום זמן מתגלה סיפור ייתר קשה מהשני.
אני עוקבת אחרי הילדים שלי בזכוכית מגדלת ועדין,
כל האמהות שזה קרה לילדים שלהן אומרות שלא היה שום סימן.
אני לא עובדת אז לוקחת מאוחר ומוציאה מוקדם
כמה מוקדם? 12-13 בצהרים
לא יודעת כבר מה לחשוב או לעשות.
כל שריטה הכי קטנה חוקרת את המטפלת וברור לי שזה לא נעים לה,
אבל אני מפחדת!!!
שמתנגדת לרעיון, שכן ביקשו גם בגנים של ילדים בגילאי 3-6, היית מבינה כמה זה הזוי
היא הייתה צריכה להיות הראשונה שתאפשר את זה, ולא לצאת נגד
במיוחד כשהציגו בפניה נתונים מזעזעים של כ218 מקרי התעללות בגננים הללו. וזה רק מה שהתגלה.
נראה שככל שנחפש, נמצא יותר.
מדינת חלם
בעיני זה רעיון נוראי (בגנים).
כאילו שעכשיו יש מספיק צוותי הוראה.
אני מעדיף גן סגור מגן מתעלל.
והיא אמרה לו- מי ישמע אתה מדבר כאילו יש גננות מתעללות.
אני מתנגדת לחלוטין שהילדים שלי יצולמו 24/7.
ולא הייתי מוכנה לעבוד במקום כזה.
נסגרו בשל- "מחסור בראיות"
יש עוד דרכים להביא ראיות?
והילדים שלך יצולמו לא לפרסום והם לא ידעו על זה.
זה כדי להגן על ביטחונם.
וכאשת חינוך לי לא אכפת שיציבו מצלמות בכיתות שאני מלמדת.
ושוב, אני מעדיפה פחות צוות ולא צוות מתעלל.
שיעלו כמו שצריך את שכר הגננות הסייעות והמטפלות ויחייבו בהכשרה ובליווי מקצועי חיצוני
(ואני ממש לא חרדתית אגב, מדברת עקרונית)
וזה לא מפריע לנו להמשיך ולהגיע לשם. אז כשזה נוגע לדבר היקר לנו מכל?
לטעמי, כל עוד מקרי ההתעללות צפים, כנראה שזו הדרך היחידה בה נוכל להתמודד עם התופעה
זה בגלל העבודה הקשה וחוסר התגמול.
לא קשור למצלמות.
מצלמות יש בהמון מקומות עבודה.
אני גם מצולמת כל הזמן בגלל מכשור רפואי יקר, האם הביטחון של הילדים שלנו פחות יקר?
מצד שני אני לא חושבת שזה הפיתרון (העיקרי לפחות).
עובדה - ההתעללויות התרחשו גם במקומות מצולמים.
בעיקר נדרש סינון מוקפד יותר ותגמול הוגן.
תנאי הקבלה כרגע הם דופק.
וכן, בעיניי חייב מצלמות.
כזה או אחר של פרטיות
וגם עובדה שעדיין יש המון התעללות.
אולי מצלמות יהוו הרתעה
במעונות ובחנ"מ אני יכולה להבין את הצורך.
ונראה לי שניצלשתי מספיק.
אז אפסיק. 
מה החשש שלך?
הגישה היחידה לצילומים היא למפקחים, לא לכל הורה.
מבחינת העובדות לדעתי זה לא נעים, אבל לא חריג.
זה נוהל בהרבה מקומות עבודה.
דווקא יכול לכסות עליהם במקרים של תלונות שווא.
אני מבינה שאני חריגה בקנאות שלי לפרטיות.
ונראה לי נצלשתי מספיק.
אז אפסיק.
ובכלל, כל מי שמחזיקה אינטרנט בטלפון וואצאפ - כל דבר שהיא עושה מתועד.
נרצה או לא, זה העולם שלנו היום
שמאוד קל לפרש סיטואציה מצולמת לא נכון כי לא שומעים את ההקשר
ולכן בתור עובדת לא יודעת אםהייתי מסכימה לעבוד בסיטואציות כאלה מורכבות אעם מצלמות
מכות, הטחות בקיר, טלטול, עונש של שעה קשירה בכסא אוכל, השכבה בכח פנים זועמות ??
מדברים פה על התעללות ממש
לא משהו שנתון לפרשנות
מדובר בגישה של 24/7 לכל ההורים בגן.
לזה יפה בן דוד מתנגדת והיא צודקת לחלוטין
אגב יש מקומות שהיו התעללויות והזנחות עם מצלמות, ככה שלא זה מה שיפתור את הבעיה, אלא סינון קפדני, שיפור תנאי העסקה והכשרה.
זאת אחת הסיבות.
לא רואה שום פער בין הילדים שלי שנכנסו בגיל 3 לגן. לילדים שנכנסו מהמעון.
הקשיים הם אותם קשיים.
זה לגמרי תלוי באופי של הילד. בהשקעה של המעון או של ההורים.
לגבי חברה- אני לא חושבת שבגיל הזה הם צריכים חברה מעבר לחברה שיש בבית.
ותמיד אפשר להיפגש אחה"צ עם חברים.
אבל-
אני לא חושבת שזה מתאים לכל אחת.
אם את כאמא יודעתשתצליחי לתת לילדים מספיק גרוי ותשבי לשחק איתם, אחלה.
אבל יש משפחות שזה יותר מורכב להן ואז כשעולים לגן כן רואים את הפערים (ובעיקר רואים ילדים עם עיכוב שלא אותרו כי לא היו בגן וההורים לא חוו את הפער. כלומר לא שבגלל שהיו בבית הם עם עיכוב אלא שמתחילים טיפול בגיל מאוחר עחסית ויש לזה השפעה רבה)
במעון יש אנשי צוות שיש להם הבנה בעיכוב התפתחותי?
ואמוקה להיות גם מדריכה חינוכית
כשלמטפלת יש ניסיוןמאז היא גם שמה לב כי יש לה למה להשוות
ביוזמת המועצה
יש לך אפשרות לשלוח למישהי שאת מכירה ויחסית סומכת?
כשיש אחים נוספים זה עונה על הצורך בחברה.
מצד שני זה יכול להוציא משפיות, אותי לפחות.
שברא, בורא, מנהיג ומשגיח על כל העולם
ויודעים שהוא הפקיד בידינו את הילדים כדי שאנחנו בשר ודם נטפל בהם
ושלכל ילד יש את המסלול שלו בו הוא יעבור.
אנחנו ההורים באחריותנו נברר ונדאג לשלוח למקום הכי טוב בשביל הילד שלנו
נהיה ערניים ואוהבים, ונתפלל.
אבל לא נעצור את החיים בגלל דברים לא טובים שעלולים להתרחש.
זה נכון, יש בעיות במעונות וזה נורא שכל פעם מתגלה עוד וזה מלחיץ.
אבל האם זה סיבה בגלל זה להמנע?
אני חושבת שלא. הפחד לא ינהל לנו את החיים.
(כמו שח"ו תאונות דרכים לא גורמות לנו לא להכנס לרכב).
עושים את ההשתדלות שלנו, בודקים, נהיה ערניים,
נפרגן למטפלת ונתעניין בה ונפנק אותה (כי היא באמת עובדת קשה)
נבנה כמה שאפשר יחסי אמון
ונתפלל.
(אני לא נגד להשאיר בבית אם את רוצה ויכולה, אלא נגד שהפחד ינהל את החיים)
ה' ברא את העולם, לא עולם של הפקר! עולם של ניהול שלו! ברור שיש מקרים מזעזעים את הנפש! אבל יש כל יום המון מעונות/פעוטונים עם מטפלות מדהימות ואת זה לא מפרסמים בחדשות!
ולהתחזק בתפילה....
ומבחינת המערכת הכללית- חייבים לקחת אחריות במידת מה כי הרי הם רוצים שאימהות יצאו לעבודה! זה אינטרס שלהם ולא שנישאר איתם בבית עד גיל 3....
חוסר האמון הזה באנשים זה כרגע הפגיעה הכי גדולה בילדים.
מבינה אותך לגמרי. גמני עם כל סיפור שיוצא מתחלחלת עוד יותר.
ויחד עם זאת, ברוך ה יש הרבה הרבה מעונות/גנים במדינתנו הקטנה ובעולם בכלל כנראה עם צוותים טובים וגננות מהממות. זותומרת.. לא כולם רעים ושפלים.
אז אני ככה מנסה להתחזק בלחשוב מחשבות חיוביות שיש הרבה אנשים טובים בעולם ולא כולם רוצים להרע לנו/לילדים המתוקים שלנו.
להשאר עם הילדים עד גיל 3 זה בהחלט אופציה למי זה מתאים לה.
אם לא מתאים לה לדעתי זה נזק לילד ממש. אם האמא מאבדת את זה בסופו של דבר. כי זה מתיש. אי אפשר להתעלם מהפן הזה.. עם כל האהבה שלנו למלאכים האלה הקטנים שלנו. (וגם בגן של גיל3 יכוליות חס ושלום. נכון ילד כבר מדבר ומתבטא אבל הם עדיין קטנטנים ויש ילדים שלא יודעים לספר וכו')
אני ברוך ה נתקלתי לבנתיים עם כמה ילדים בגננות/מורות מדהימות טפו טפו. ולהמשך? תפילות.. והרבה. זה ההשתדלות הכי טובה שלנו . ויד על הדופק למראה כל שינוי הכי קטן של הילד.
ואחרי כל המגילה הזו בתכלס.. רק את יודעת מה הכמ טוב לילדים שלך. אפחד באמת לא יוכל להרגיע אותך לחלוטין/לשכנע ואין צורך לשכנע. מה שהלב שלך מרגיש לכי עם זה.
הכל הפיך. אפשר להוציא ילד באמצע אם מרגיש לך לא נכון וכן לחפש מסגרת. נכון קשה יותר לחפש אחרי תחילת שנה אבל גם זה קורה ואפשרי.
בהצלחה רבה בכל החלטה ושאלוקים ישמור על כולם❤️❤️
מטרנה ולא הנקה, תינוקיה ולא אמא מעון ולא אמא ואבא וכו'...
אנשים אחרים מגדלים את הילדים שלנו...
ככ מבינה אותך...
עם זאת אני בגישה שבגיל חצי שנה זה אחלה לשים אצל מטפלת ובגיל שנה ילד ממש פורח במעון
אם יש לך קשר טוב עם המנהלת אני מציעה לך לדבר איתה, להציף את החששות והתסכול שלך , זה לגיטימי ביותר. אולי היא תוכל ליישב את דעתך.
בכל מקרה מבינה אותך ממש.
קצת קרדיט לנשים עמוסות🥱
וקורעת את עצמי.. באמת
ובעלי מורה, ברוך ה' ,אז אא לחיות על משכורת אחת...
אבל אני מנסה עם זאת להיות אמא נוכחת כמה שאני יכולה, בעיקר כשהם פיצים
.
להצטמצם ולהאריך חופשת לידה, להתפטר ולחתום ולהשאר איתם בבית...
עניין של גישה
וכל אמא היא סופר אמא ,באמת
הפמיניזם השאיר אחריו גם הרבה מינוסים, והעומס על הכתפיים שלנו גדול..
שאת רוצה לשלוח למעון?
אם בשבילך ובשביל השפיות שלך (מובן לגמרי!) זה דבר אחד.
אם בשבילם, אני חושבת שבאמת שווה לשקול להשאיר אותם איתך בבית. היתרונות כנראה יעלו על המחירים שהם ישלמו. במיוחד אם אני מבינה נכון ומדובר על שניים או שלושה ילדים, כך שהם כן חווים יכולת חברתית עם האחים שלהם. (והפערים מצטמצמים אחר כך מאוד מהר).
המון הצלחה!
האחים שלו לא בגילו.
זה שונה מקבוצת ילדים בני גילו, לא?
בלב כבד מאוד. בשבילו.
אני לא מצליחה למצוא להם חברה אז האופציה היחידה היא האחים אחד עם השני.
הגדול שלי כבר מסיים מעון תכף אז לא אוציא אותו עכשיו.
אבל מתלבטת לגבי הקטנים שנה הבאה.
זה ממש בסדר בעיניי וכך עשיתי בעצמי
והם מאוד קרובים היום
במהלך היום היינו בבית, או שיצאנו לסידורים יחד, סבא סבתא, קניות, שנצ וכו
אחהצ היינו יוצאים לפארקים שממילא מלאים בילדים.
מניסיון שלי, עד גיל שנתיים לפחות, ילדים לא משחקים עם ילדים אחרים גמככה אז החברה לא רלוונטית ככ, אם כיישנם יוצאי דופן כמובן.. אלא לפי מחקרים - הדגש הוא על הדמות המטפלת שמהווה את מירב ההשפעה על ההתפתחות.
וזה שונה הגןמהבית שזו סביבה טבעית וממהשהרגשצי אצלי היכולת לשחק יחד התפתחה בבית בצורה אחרת מטבע הקרבה הקיימת בין אחים
לא מנסה לשכנע אותך לכאן או לכאן כמובן, רק להציג את הצד השני וכותבת חוויה ודעה אישית שלי
❤️
פשוט עדיין מרגיש לי שחסרה לו חברה, מגיל שנה וחצי+ התחלתי להרגיש את זה על הגדול ועכשיו האמצעי בן שנה ושבע ואני מרגישה את זה עליו, שהוא מחפש חברה וילדים ויותר עניין.
ויש לו אחות קטנה אבל היא בת 7 חודשים ולמרות שהוא מתעניין בה והם גם רבים, עדיין הוא מחפש חברה.
אז שנה הבאה האמצעי יהיה קרוב לגיל שנתיים וזה לדעתי גיל שהאחות עדיין לא תספיק לו (הגדול עולה לגן עירייה).
אז את יודעת מה הכי טוב לכם
וענית לעצמך על השאלה
אם את עדיין חוששת, הייתי שמה מקליט בהתייעצות עם העמותה כדי להשקיט את הפחדים
ומעבר לזה - סומכת על בורא עולם אחרי שעושה השתדלות ובודקת בכלים שיש לך, שטוב לו
זהו
איזה עמותה?
ואיך אשים מקליט בלי שיראו? נשמע לי לא הגיוני.
זה לא ילד גדול, מטפלים בו פיזית לא מעט.
אני לא זוכרת את שמה
אבל הם מספקים פתרונות יצירתים.
מי עוזרת לנו פה עם השם שלה?
לא מנסיון, ולא ראיתי. ממישהי שחמה מאוד על הנושא ומשתפת אותי מידי פעם...
אני רואה על הילד שלי שהוא ממש זקוק לחברת יךדים בגילו דווקא
אולי ילד גדול בשנה גם היה זורם
אבל קטן בשנה לא היה אטרקטיבי
יש ילדים שזה ממש משמעותי להם
אני גם מרגישה שצריך את הגיוון הזה בילדים ולא כל יום כל היום עם אותו ילד או שניים.
במעון יש להם גיוון ולא משחקים כל הזמן עם אותו ילד.
זה לא הפרש גדול כל כך.. לטעמי זה יכול להספיק.
אבל כמובן שרק את כאמא תוכלי להרגיש באמת מה המצב.
אני אגיד לך גם עוד משהו: באמת ילדים שנמצאים בבית עד גיל 3, לפעמים מתחילים את הגן בפער חברתי ואולי קצת רגשי. אבל הם משלימים את הפער מאוד יפה.
וגם הגן הכי מדהים, לא יכול לתת מענה של אימא לילד. מספיק שכל גננת מדהימה ככל שתהיה צריכה לתת מענה בו זמנית לחמישה (לפחות! זה עוד רק בתינוקיה) תינוקות בני אותו גיל.
ואני כותבת את זה בתור מי ששלחה את הילדים בגיל 4 חודשים למטפלת, מתוך הכרח להתפרנס.. אבל ברור לי שאין מה לעשות כאן אידאליזציה.
וכמובן כותבת רק כי כתבת שמצידך אין לך שום קושי. רק למען טובת הילד.
אם לך קשה, זה אחרת לגמרי!
ומוסיפה שגם בלי אחים צפופים זה יכול להיות מעולה
ואין תחליף לזמן הזה בבית עם אמא
מה גם שהתנאים במעונות היום וכו לא אידאליים בכלל לפעוטות
וגם
לגבי בן השנה וחצי @פה לקצת
את כותבת
ששנה הבאה רק בבוקר אחיו הגדול יהיה בגן עירייה
וזה בסדר גמור שתהיה לו חברה רק אחרי צהריים
וזה חוץ מהחברה של הקטנה ושלך האמא, בבוקר.
בעייני בגילאים כ"כ צעירים, צורך בחברה זו לא סיבה מספיק טובה להכניס למעון, ועוד לככ הרבה שעות
( מה עם ילד יחיד או שאין לו אחים צפופים? אז בגלל שאין לו חברה בת גילו אחרי צהריים נכניס אותו למסגרת למשך כל היום? ברור שלא. ..
זה טבעי וחלק מהחיים שחלק מהיום אין חברה צמודה ועדיין לא חסרה תעסוקה וענין ..)
את כל ילדיי שלחתי למסגרת מעל גיל 3. לא ראיתי שום פער
להפך, הם חברותיים מאוד (אפילו יותר ממני), מבינים ומתקדמים מבחינה לימודית מאוד ב"ה
במעונות/ משפחתונים לא מזהיר. גם אם לא התעללות גריידא אז הזנחה.
אני שלחתי את הבן שלי עם מקליט וגיליתי דברים איומים על מעון מפוקח עם המלצות רבות!!!
מציעה לך ולכל אחת מכאן להצטרף בפייסבוק למטה למען הילדים, והכי חשוב לשלוח את הפעוטות עם מקליטים!! זה שומר הראש שלהם. מקסימום הכי הרבה תגלי דברים טובים (אבל לרוב זה לא קורה😔)
פשוט ניסיתי להבין אם זה כזה גרוע... אולי מדובר במטפלת אחת שפיטרו או משהו... אוף! חיבוק ענק!
ואני מרגישה בטלטלה מאז אתמול שכתבת שגילית דברים איומים (ציטוט מתגובה שכתבת אתמול)
😔
המקוריתאני שמחה שהייתה לי זכות לעזור
מה גילית?
הפיקוח במעון לא ממש משמעותי, כי הוא אף פעם אינו צמוד, פיקוח שמתרחש בחלק קטן מהזמן אינו מכסה את שאר הזמן, במיוחד שהצוות יכול להיות לא מספיק איכותי ומיומן.
הסיכוי לטיפול טוב במעון הוא קטן לעומת סיכוי גבוה לטיפול לא מיטבי ועד הזנחה או התעללות.
ברוב המעונות/משפחתונים הטיפול הוא עגום ביותר. בטווח של: חוסר תשומת לב/הזנחה (שזה עוד מילא) ועד התעללות... המצב החינוכי בגילאי 0-3 קשה ביותר.
ואין דרך לדעת. רק עם מקליט (לזה התכוונתי שומר ראש).
כל הילדים שלי היו במעון והיו לנו חוויות מצויינות ברוך השם
לא ברור לי מאיפה את מחליטה כך על "רוב המעונות"
וגם לא הבנתי למה את לא יכולה לפרט מה מצאת? זה פורום אנונימי...
אני לא יודעת כי לא מכירה
אבל זה ממש לא מאפשר להסיק שום דבר על רוב המעונות
זו ממש הוצאת שם רע
- רוב מוחלט לא תקין
אני לא סתם אומרת
סתם מתארת מרחשי ליבך
וגם הקלטות שבדקו לא אומרות כלום
שמת מקליט? את יודעת באמת מה קרה במהלך כל היום כשהדלת נסגרה?
עד ממש לא מזמן גם אני דברתי כמוך! סמכתי בעיינים עצומות
כל השנה הייתי מרוצה, עפתי על המעון, הערצתי את המטפלת, הלכתי רגועה לעבודה. והנה- תראי מה קבלתי כששמתי מקליט ושמעתי יום שלם במעון...
אני ממש מציעה לך *לבדוק באמת* מה קורה בשטח.
עדיין לא הבנתי מה אפשר להבין ממקליט בלי לראות מה הסיטואציה
להוציא מקרים ממש חריגים
אני יודעת מצוין מה קורה כשהדלת נסגרת
מה גם שהמעון נמצא קרוב לכל הבניינים ושומעים הכל מהחצר
בעבר היו חדרי תצפית
המעונות לא היו נעולים
הכניסה הייתה חופשית
היום הילדים מאחורי סורג ובריח, אין דרך כמעט להפתיע ולבדוק מה קורה בספונטניות
נוסיף לזה את העובדה שהעבודה קשה, שוחקת ולא מתגמלת, התקינה נמוכה ושמקבלים את כל מי שמוכנה לעבוד כמעט בגלל המחסור בכוח אדם - וזו התוצאה
זה לא סותר את העובדה שיש מעונות טבים. אבל זה פשוט לא אידאלי. בכלל. אז לצפות לתוצאה אידאלית זה רוב הפעמים לא ריאלי..
אבל אתן קצת מגזימות.
ילדים מאחורי סורג ובריח?
באמת, איפה קיים כזה דבר?
המערכת צריכה שיפור, ואין ספק שיש לאן לשאוף.
לא מבינה למה צריך לרמוס בדרך כל מה שקיים, וקיים.
אם המצב כל כך גרוע, למה יש כל כך הרבה ביקוש למעונות המפוקחים של המדינה?
אני הראשונה לחשוב שצריך לשפר את מערכת החינוך כולה במדינת ישראל, למה צריך לירוק בדרך על כל מה שיש?
המעונות נעולים = ילדים מאחורי סורג ובריח, ללא גישה חופשית ספונטנית של ההורים
אין פה שום דבר מוגזם, רק האמת.
אני בעצממ ביררתי בכמה מקומות מפוקחים אצלנו פה בעיר, וזה מה שיש. וזואחת הסיבות שבגינן לא רשמתי למקום הזה.
ואם את שואלת למה יש ביקוש, אז בינינו - לא בגלל השירות הנדיר המהמם והסטנדרט הגבוה בחינוך לדעתי, וממה שאני שומעת מחברותיי, אלא רק בגלל שזה מקנה הנחה, כי אחרת נשרף הכיס וחינוך טוב לגיל הרך היום בישראל הוא לעשירים בלבד. ושחסרות מסגרות לגילאים האלה.
אף אחת לא 'יורקת' על כלום, כתבתי את הדברים איך שאני רואה אותם, ועוד הוספתי ש"
זה לא סותר שיש מעונות טובים.
אבל האם זה אידאלי? לא. התוצאות לפנינו בשטח
שיש להורים קוד ויכולים להיכנס מתי שרוצים בהפתעה גמורה
אנחנו מדי פעם (לא בכוונה האמת) מגיעים באמצע היום לתדבר בחלב שאוב/בגדים/מגבונים ששכחנו להביא בבוקר...
ואני ממש לא מעדכנת...
וברור לי שיש גם מעונות טובים
אבל יש מעונות בהם צריך לצלצל באינטרקום, יש מצלמה והצוות יודע שמגיע הורה. זה ממש גרוע בעיניי, ומאפשר את ההפקרות המתחוללת.
והאמת שלא עשיתי פילוח לפי איך ההורים יכוליםלהיכנס כדי לדעת איפה הטעם לפגם. אבל קורים פה דברים מזעזעים לתינוקות ולפעוטות שלנו. להגיד ''שלום עלייך נפשי' ולהסתכל על חצי הכוס המלאה זה קצת לטמון את הראש בחול.
ברגע שזה הפך למכת מדינה, בכל עיר ,בכל מגזר, בכל מסגרת- פרטית או מפוקחת, אני מרשה לעצמי לחשוד. ולהגיד שכן, זה שצריך שזה יעבור דרך נשות הצוות, שתיפתח לי הדלת לראות את הבן שלי, זה חלקממה שמעודד את זה.
בנוסף לזה שהן כנראה איבדו צלם אנוש
נכנסים בלי התראה מתי שרוצים עם הקודן..
זה לא אומר כלום ושום דבר!!
שורה תחתונה- צריך לפקוח עין ואוזן בלי לטמון את הראש בחול.
גם אצלנו היו חיוכים וחיבוקים כל בוקר מהמטפלת, קודן, מצלמות והנה...... המקליט גילה אחרת. כשהדלת נסגרת את באמת לא יודעת מה קורה שם
מצב עצוב
לא רוצה להלחיץ אותך. אבל תבדקי שוב
הורים, פעילות משותפת עם סבים/סבתות מהמעודנית קשישים, תמונות מחוייכות באמצע היום
והנה- קורה מה שקורה
כל הדברים האלה הם לא עורבה לבטחון ילדינו. לצערי המטפלות הצליחו ליצור מצג שווא שרק מקליט עלה עליו
חצילושיש לי קוד, אני מגיעה מתי שאני רוצה.
את החצר רואים מבחוץ, והדלתות חצי שקופות.
יש לי קשר מעולה עם המנהלת, הכל מתנהל בשקיפות ואנחנו מדברות גם על הדברים הטובים, וגם אם צריך לשפר משהו.
אתן לוקחות את החוויה שלכן, שלפי מה שחלקכן מתארות, הילדים שלכם אפילו לא היו במעון, ואז אומרות "זה ככה וככה" ורק מפחידות עוד יותר
שזה שהילדים שלי לא היו במעון לא מעיד, ואולי מי שהילדים שלה כן, מרגישה 'מותקפת' על ההחלטה לשים אותם שם בעקבות השיח פה
זו לא המטרה של הדברים שאני אומרת, לפחות.
אלא מה? אני אומרת לכל אמא שתשאל ותתייעץ, פה או בחיים שמחוץ למסך, בין במעון בין אצל מטפלת פרטית - אל תסמכי בעיניים עצומות ותפתחי חשיבה ביקורתית ותחשדי. כן, תחשדי..
אל תרגישי לא נעים לא לסמוך בעיניים עצומות, גם אם הכל נראה ממש בסדר, , כי טובתו הנפשית והפיזית של ילדך מונחת אצל הנשים הללו במשך 8-9 שעות ביום, 6 ימים בשבוע.
כי 'לי זה לא יקרה' כבר מזמן מאחורינו.
זו דעת ואפשר לא לקבל אותה. 🤷
אני יכולה להסכים.
אבל אלו לא היו ההודעות הקודמות כאן.
ההודעות הקודמות כאן ציירו את המעונות כמו גן חיות, שהילדים בהם אומללים.
ובאופן כללי, אני מרגישה שיש כאן שדר של הפחדה בנוגע לבחירות של אימהות שהן אחרות ממה שנשים אחרות חושבות שנכון.
לא להפחיד
ולא לבקר שום אמא על ההחלטה שלה או לתת לה ציון
אבל כן להעלות מודעות.
לא יודעת אם זה נקרא אחרת מהצד, אבל זו הייתה כוונתי בכל אופן
ובמקרה הנל, בכל מקרה, זה לדעתי מעבר ל- אני מקבלת ביקורת והפחדות על ההחלטות והבחירות שלי. כי אין פה גרם אחד של התנשאות אפילו מבחינתי. ואם אמא אחת תחליט שבשם ה'לא מתאים לי לקבל ביקורת והפחדות' היא תקהה את חושיה, זה לא טוב בעיניי.
זה נטו מתוך הסתכלות בהירה לפרטים הקטנים בעיניים, עקב המצב העגום והמזעזע שנוצר ומתגלה בשנים האחרונות
למה אני כלולה ב'אתן'?
את רוצה עכשיו גםלהכחיש את העובדה שקיימות מטפלות מתעללות? כי זה כבר לא יעלה על הדעת בעיניי
אני אישית אמרתי במפורש שלדעתי יש גם מקומות טובים. על איזו הכפשה בדיוק את מדברת..?
לא להגיד שצריך לחשוש/ לבדוק זה להיות פוליטיקלי קורקט (לדעתי גם די מנותק במחילה)על חשבון הילדים.
בדקת (לא משנה לי איך, בכלים שהחלטת נגיד לעצמך) ומצאת שהמקום טוב? אחלה. מעולה. הרווחת.
גמני בדקתי והכל היה בסדר ב"ה
אבל יש עשרות (!!!) מקרים שלא
וזה שיש מקומות טובים לא סותר את העובדה שיש מטפלות מנוולות, חסרות רגש ואנושיות שהתעללו בתינוקות באופן יומיומי, במשך שעות, לתקופות ארוכות, בצורה מזעזעת
בשם שמן הטוב של המטפלות המסורות נתעלם מאלו שהן לא? ממש לא בעיניי.
זו בדיוק הטענה שמאחוריה מסתתרת יפה בןדוד, המטפלות המסורות.
אם הן מסורות, הן יביו מסורות גם כשהמצלמות דולקות.
ומי שלא -- צריך להעיף מהמערכת. ויש כאלה.כל מקרה התעללות שמתגלה הוא אחד יותר מדי
ממש לא בדקתי מי הגיבה כל תגובה, זה אלף. דיברץי באופן כללי.
ובית, החוויה שלי כעובדת חינוכית היא דווקא הפוכה, של צוותים מסורים ושל הורים שהרבה פעמים עשו פיל משטויות.
גם זה קיים, לידיעתכן. אבל זה לא פוליטיקלי קורקט לומר
אני מסורה מאוד גם כשהמצלמות סגורות וגם כאשר הן פתוחות, תנוח דעתכן. יחד כם זאת אני בטוחה שגם אם היית מצלמת אץ עתמך כאמא כשהיית רואה מהצד היו סיטואציות שהיית מבינה שפעלת לא נכון. מה לעשות שיש הורים רבים שיקחו סיטואציה כזאת שיראו במצלמה ויסתכלו עליה כאילו זו חזות הכל.
כמו שמספיקה תלונה על הטרדה מינית כדי לחרוץ דין ללא קשר אם תוכח חפות בהמשך, כך גם כאן.
מטפלות מתעללות קיימות לצערינו, אך אני בטוחה שהן היוצאות מן הכלל שאינן מעידות על הכלל.
ואני אשתדל להתאפק ולא להגיב עוד בנושא.
לא שאני אומרת לא לשים מצלמות. כנראה שכדאי. רק מחזקת שזה גם קיים.
שהשם יתן לכולנו כוחות לעזור לילדים שלנו להגיע למקומות טובים!
ושישלח להם שליחים טובים
המטפלות המסורות - ודאי
וכמובן שיש כאלה
ואתצודקת גם לגבי האמהות.
לא הייתי דורשת ממטףלת מה שאני בעצמי לא עומדת בו, לי זהברור בכל אופן
ואני לאמתכוונת למקרים אפורים,אלא להתעללויות של ממש שאלמלא ע
אותם צילומים לא היו מתגלות
אני חושבת שבגדול אני ואת די מסכימות.
שהורים גם יכולים לקלוט התנהגות של ילד מסוים ולהרוס גם לו את החיים.
אם ילד נושך ומרביץ בגיל 3- וכל העולם יודע מזה- יש הורים שישרפו אותו עד שיסיים תיכון.
גם זו פגיעה בילדים שצריך לקחת בחשבון.
כל הילדעם לא הגיעו לגן עד שאותו ילד עבר גן
לא הייתה להוקים שלו ברירה והעבירו אותו...
וממה שידוע על מקרים שהתגלו, מקרים איומים ולא אפורים בכלל, לא תמיד יש סימנים.
זה רולטה רוסית. או שכן או שלא, עניין סטסיטי לחלוטין. הבעיה שליפול בצד הרע של הסטטיסטיקה פה, זה רע מאד.
לא תמיד מדובר בהתעללות, אבל הזנחה (נניח לא להחליף טיטול הרבה זמן), צעקות, ענישת תינוקות. זה קיים ברוב המעונות.
ולפעמים יש גם התעללויות קשות- וזה מה ששומעים בחדשות. אם מגלים כמובן. ולגלות זה קשה מאוד.. כי תינוקות לא משתפים
למטה הזה יש אג'נדה מאוד ברורה
אני מכירה אישית את המטפלות של הילדים שלי
פוגשת אותן בגינה עם הילדים שלהן
מטפלת לפעמים בילדים שלהן
משוחחת איתן
אני בעצמי עובדת במסגרות חינוך ומכירה צוותים חינוכיים
וכן כן מכירה גם הורים לסוגיהם
זה אומר בשבילי הרבה יותר מאיזה מטה
מקצוע שכל אחת כולל כל אחת יכולה לעבוד בו, בתנאים מבזים ובלי הדרכה, עבודה מלחיצה מאד שיכולה להביא לקצה בקלות, עם אוכלוסייה שלא מסוגלת להגן על עצמה - אין מה לעשות ואין מה לעצום עיניים. זו סכנה מיידית וברורה לילדים שלנו. ברור שיש גם מסגרות טובות ומיטיבות ומטפלות נפלאות שעושות עבודה נפלאה. אבל אין דרך לדעת. לא באמת. הסיפור שהתפוצץ עכשיו באילת על אלימות קשה כלפיי ילדים, היו המלצות הורים מהללים על הגן הזה מפה עד הודעה חדשה.
המערכת הזאת צריכה שינוי עומק שיגיע מלמעלה למעלה ויטלטל אותה לחלוטין, ועד שזה לא קורה - לחשוש, להקליט, לא לעצום עיניים.
שהוא חושב שיש מצב שזה עידן הסמרטפונים וההרגל המגונה שהתרגלנו לריגושים גבוהים... ואז להיות כל היום עם תינוקות שהם רק מצריכים מאיתנו אנרגיות וכוחות ואנחנו לא מקבלים שום ריגוש בחזרה... מקשה להישאר טובים... הרי לא הגיוני שחדר השטן לכל המטפלות... משהו קורה כאן מהשורש וחייבים לעלות עליו....
לא גורמים לריגוש גבוה אלא הפוך - לקהות הרגש בכל מה שקשור למה שמחוץ למסך
הכל עובר לידינו
מה קורה בשטח. והמצב מזעזע. גם אני הייתי תמימה וחשבתי שבחרתי מעון מעולה, מפוקח, מטפלת חמה(עלאק), מנהלת (שלא באמת יודעת מה הולך במעון שלה) ועוד ועוד...
תפקחו עיינים
ואני לא מסכימה
יש פה המוני שרשורים של אמהות עם לב שבור, דואגות ומתלבטות, מתייעצות. וגםכמובן בתוך עמי אמוכי יושבת. לא כולןיכולות להרשות לעצמן לשלם מחיר מלא במסגרת פרטית/ להישאר בבית. וגם -- עדיין יש מקומות טובים
על אף החסרון הברור שבקבוצה של 6 תינוקות על מטפלת.
יש הבדל בין להגיד - תרבות הישראלים לסמוך/ אין הרבה אופציות גמככה אז בודקים עד כמה שניתן
לבין - ההורים חסרי אחריות, ולא רוצים לדאוג לילדים שלהם. שזה מה שעולה מדברייך, כי הרי מתגלים מקרים, אז אם ההורים בכל זאת שמים במעון מפוקח למרות זאת - מה זה אומר עליהם.?
המציאות נשארת כואבת:
אין סינון
שכר מינימום
אין הכשרה הולמת
=
סיכוי גבוה לטיפול לא הולם לילד
תשימו לב אפילו פה בשרשור
יש מציאות כזו שעשו מהמעונות ומסגרות בגיל הינקות ( 0-3) לכמעט אידיאל.
ממליצים לשלוח פעוטות למעון בגלל צורך בחברה מגוונת..
וזה, רק מחזק את זה
שאין מספיק הבנה כמה בגיל הצעיר המקום הטבעי והמומלץ ביותר לפעוט/ תינוק הוא בבית עם אמא שלו. ( כשזה מתאפשר..כמובן )
וכן
שמעון זה מצב של בדיעבד גדול מאוד
במיוחד במצב של היום, כשזה מסגרות עמוסות ולא מספיק מאוישות בצוות איכותי באמת וכו וכו
אני לא עוצמת עיניים ולא זורקת אחריות ושמתי במעון מסובסד אפילו שאני לא עובדת.
וכמוני יש עוד רבות וטובות- אמהות מסורות ודואגות ואחראיות ששמות במעון מסובסד.
אף הורה לא זורק אחריות...
ואף אחד לא עוצם עיניים.
כל אחד עושה אץ הכי טוב שהוא יכול בנתונים שלו
ומהניסיון שלי לפחות
הטיפול במעון היה טוב לעין ערוך ממטפלת פרטית
היית בכל המעונות וראית איך מקבלים ומראיינים עובדות? לא מבינה את הנחרצות..
ואגב, אצלינו הם יוצאות לקורסים והשתלמויות, למדו ריתמיקה, יש להן בהחלט הכשרה הולמת (ותואמת גיל)
וזו עמותה שמפעילה הרבה מעונות
עושים להן הרבה השתלמויות ורובן המוחלט עם הרבה רצון ואהבה
זה לא המקום היחיד שמבוקש למרות שהוא גרוע לילדים. זה הסבר לתשובה שלי למעלה.
יכול להיות ביקוש למעון מסובסד שעובד בצורה יותר טובה, לא בהכרח שכל המעונות כאלו, אבל חלקם כן והם עדין מבוקשים.
אישית בנוגע להאזנות סתר
אבל שמעתי מחברה שבמעון מותר ובגנים אסור וזו גניבת דעת. במעון מותר כי הילדים עדין לא מדברים.
אני רואה עוד הבדל בין גן למעון- במעון כל אחת יכולה להתקבל. לעומת זאת בגן יש גננות שלמדו 4 שנים ותנאי הקבלה יותר קפדניים
שונה ממטפלות במעון
במעון.
וגם יש איתה צמוד לאורך כל היום גננת מוכשרת ומפקחת שקופצת לפתע
אני לא יגיד לך, אני נכנסתי לסרטים מהמקרה במעון. התחבאתי מאחורי השיחים צמוד לגן חובה של הבן, במשך שעה כמה ימים ואהבתי מאוד מה ששמעתי- גבולות עם אהבה
מרז המקרה שלנו גם חברות שלי התחילו לפקוח עין ואוזן על גני עייריה והיה דווקא סבבה
רק מרגיעה קצת, איפה שאפשר
המפקחת מודיעה כמה ימים עד חודש לפני שמגיעה
לפחות ככה היה אצל אמא שלי שנים וגם כשאני הייתי גננת...
איזה מקרים מזעזעים..לא התנסתי בפחד הזה כי הילדים שלי בבית עד גיל 3
אבל עבדתי במעונות לפני שהיו ילדים והייתה אכזריות..היו הרמות של הילדים מיד אחת.צרחות.הזנחה.
נתנו לי להיות על 6 תינוקות קטנים ולא הסתדרתי בעליל..הם רוב הזמן צרחו לי הבנתי שאני לא מתמודדת ועזבתי
וגם לי נתנו להיות על 6 תינוקות פיצקים
הם היו חמודים ממש
אבל זה היה קשה מאד מאד מאד
גם לטפל בהם
(להאכיל, לחתל, להשכיב, לנדנד עריסות, להאכיל שוב, לפזר לילדים משחקים ולדאוג שהגדולים לא מרביצים/חוטפים לקטנים, להיות עם שמונים עיניים בג'ימבורי)
וגם לשמור על חיוך, רוגע, לחבק ובאמת לתת אהבה ושלום באמת בצורה אמיתית וכנה לילד שאני מגדלת לאמא שמביאה אותו בבוקר וחוזרת לקחת בצהריים ...
כולל שטיפת הגן, הדחת כלים והכנת מורמות לילד שצריך כולל מטרנות מיוחדות (צמחי, פורמולה רפואית וכו')
ובאמת בגלל זה עזבתי
הרגשתי לא פייר כלפי הילדים
ברגע שהתחלתי לזהות חוסר סבלנות אצלי.
אני מורה המון שנים אבל בגלל העבודה הסיזיפית אני לא מודעת בכלל ולא מבינה בכספים וזכויות. יש לכן המלצה איך להתחיל להבין בכסף?
האם יש לכן המלצה על יועץ פנסיוני או מישהו שעושה סדר בכל הדברים? שיודע לומר מראש כמה צפויה להרוויח ב"ה בפנסיה? או להגיד אם אני בקופות גמל רווחיות?
ובכללי- זו מטרה שלי להתחיל להבין בכספים, נראה שכולם מבינים היום קוראם ספרים לוקחים קורסים, השקעות, משכנתאות, חסכונות ותשואות.
אני מממממממממממממממממש לא מבינה בזה כלום. איך מתחילים מאפס? מרגישה שחשוב דווקא בתור אשה שיהיה לי ידע וזה בסיסי להתנהל בעולם, לנהל משק בית ולדאוג לעתיד ב"ה.
תודה רבה.
לבנקים הגדולים - אני מכירה מכירה מניסיון אישי את הייעוץ של לאומי, פועלים, הבנק הבינלאומי, יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.
מתאמים כמובן מראש, הם מבקשים הרשאה להוציא את המסלקה הפנסיונית שלך, וגם של בעלך אם תרצו ייעוץ לשניכם, כדי לקבל ייעוץ בראייה של כלל התא המשפחתי.
נפגשים ועוברים ביחד על כל החסכונות וההפרשות שלכם, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות…
עוברים על מסלולי החסכון וההשקעה.
היועץ מביא את ההמלצות שלו - ומקבלים החלטות.
האם להמשיך בקיים, האם לשנות אפיקי השקעות וסיכונים, האם לנייד לבתי השקעות אחרים.
לכם הייעוץ בחינם.
הבנק מרוויח מזה מאותו רגע ומידי חודש, כל עוד הייעוץ רשום שממשיך עם אותו בנק / יועץ פנסיוני ולא עוברים לייעוץ אחר.
הרווח של היועץ הפנסיוני הוא 0.25% לחודש. מועבר אליהם ישירות מבית ההשקעות. (לא פוגע ולא משפיע על הרווחים שלכם. זה נגזר מתוך דמי הניהול שאתם במילא משלמים לגוף ההשקעות שמנהל לכם את הכספים).
כל פעם שתעברו לקבל ייעוץ מגורם אחר, הוא יעביר את רישומי הייעוץ אליו, מול הגופים הפיננסיים. והמייעץ הקודם יפסיק להינות מההכנסות מאותם חשבונות שעברו ליועץ אחר.
אולי שווה לך לשקול פעם אחת... לא ניסיתי בעצמי. אבל חברה ניסתה ואמרה שממש ישבו על כל הפרטים של המשכורת שלה והראו לה איפה אפשר למקסם וזה היה שווה הרבה כסף.
אני ממליצה מאוד על הספר כסף טוב של שאול אמסטרדסקי
יש מלא פודקאסטים על כסף: ציפור פיננסי, השקעות לעצלנים ועוד.
לא יודעת להמליץ כי לי אין סבלנות לשמוע פודקאסט.
לי בבית יש איזה 5 ספרים על כסף והשקעות - אם מעניין אותך אז בבית אבדוק בדיוק את השמות הנוספים חוץ מכסף טוב.
חוץ מזה, יש הרבה אתרים עם חומרים מעניינים.
אבל הבעיה שזה לא מסביר מהבסיס
אני אפילו לא יודעת מה זו ריבית! איכשהו גם בהסברי הבסיס אני הולכת לאיבוד.
שם יש הסברים מהבסיס. או שתעזרי בבינה מלאכותית כדי להסביר את המושגים שאת לא מבינה.
ואתר, הכסף של המורים
שממש יושבים אתכם ועוזרים לעשות סדר בכל העניינים הכלכליים.
יכולה להשיג לך מספרים אם את מעוניינת.
לא כדאי לקחת ממקור שלישי לדעתי, וגם ממקור שני כדאי להצליב לפחות שתי המלצות.
אחרת עלולים לחשוב שהכסף בתוכניות כדאיות כשהוא ממש לא.. נמצא בתוכנית בסיסית ביותר ולא עונה לצרכי החוסך.
במיוחד כאלה בסיסיים
נמצאים בחיפוש בסיסי של ai בגוגל
הסברים+ קישורים למקורות
בפרטי
אשמח לדעת הכל לגבי היום הראשון בכיתה א' על מנת שהוא יהיה מיטבי. שני התאומים שלי רגישים וקשה להם מעברים. בנוסף, הם יופרדו בכיתות לראשונה! עד עכשיו היו יחד בגן.
-מבחינתי ומניסיונכן: יתנו לי לדעתכם כמורה לאחר לעבודה ולהיות עם הילדים בבוקר בכיתה א'? יגלו רגישות?
-כמה מוקדם כדאי להגיע? חמי אמר לי שכדאי לבוא מוקדם. למה בעצם?
-איך להכין ילדים רגישים למעבר ולשינוי הזה? הלכנו איתם לבי"ס כמה פעמים. אחד מהם שלחתי לקבוצת מיומנות חברתית. יש עוד משהו?
-תאום אחד שלי פחות "מקובל" ומבין קודים חברתיים, אני חוששת ולא יודעת איפה ישב בכיתה? בטח ברגע שילדים יודעים מי עם מי בכיתה הם מתאמים ומסכמים מי ישב עם מי? מה קורה עם מי שאין לו עם מי לשבת? האם המורה עוזרת?
-האם כדאי לדבר עם היועצת על ההפרדה בין התאומות ולגלות רגישות לזה? האם לדבר עם היועצת על התאום שקצת יותר קשה לו חברתית מראש? אם כן כדאי, למי לפנות ומתי? ואם לא כדאי-האם לא עדיף לתת לו להתחיל כדף חלק? האם כשמעלים מודעות ומבקשים שישימו לב זה לא מסמן ילד?
וכל אינפורמציה שתוכלו להוסיף לי בעניין-ממש יעזור. תבורכו
אני בגישה קצת אחרת.
אני יוצאת מנקודת הנחה שהם יהיו הכי הכי, שילך הכי חלק וטוב.
אוקי, זה לא נכון, אני חרדתית בדיוק כמוך. אבל זאת השאיפה שלי.
אני מנסה לשדר את האמון ותחושת המסוגלות. אם יווצר קושי חריג - נטפל, ונדאג, העין תמיד פקוחה.
אבל השדר הפנימי, וגם החיצוני - כלפי הילדים, כלפי הצוות החינוכי - הוא שדר של כח ואמון ביכולות.
ואם יש צורך - מתערבים בזריזות, מביעים בקשה ספציפית (יש לי בן עם רגישות תחושתית ומשהו הפריע לו, ישר הרמתי טלפון, החמאתי על הטוב וביקשתי בקשה ספציפית) ומביעים אמון בשיתוף פעולה ובכוונות הטובות.
את אמא מדהימה, מקדימה רפואה למכה, דואגת ומטפלת ביקרים לך, אני מאמינה בך שתמצאי את הדרך הטובה ונכונה לכם (הפעם זה שדר אמיתי מהלב)
בדרך כלל יש מפגש עם מורה , הורים וילדים יום לפני.
ביום ראשון ללימודים יש בתי ספר שבו ילדי כיתה א מגיעים יותר מאוחר מכולם ואז יש טקס נחמד. יש בתי ספר שזה אחרת. יום ראשון ללימודים בדרך כלל יום קצר.
מורה מחליטה מי יושב עם מי. עד סוף יסודי בדרך כלל. לפעמים גם בחטיבה. פעם בכמה זמן מחליפים מקומות.
אחהצ, בסביבה מכילה
ושם בוחרים מקום והכל.
לגבי היום הראשון-
אל תגיעו מידי מוקדם אבל כן לנסות לכוון נגיד לסביבות רבע לשמונה ולא ממש לצלצול.
שימצאו מקום שנוח להם, יתמקמו בנחת. בדכ המחנכת שם לכוון בזה ולא חושבת שרוב ילדי א יודעים ליד מי הם הולכים לשבת.. דיי זורמים והגיוני שבשבועות הראשונים המורה תחליף מקומות גם ככה.
תגיעו איתם, תצטלמו בנחת בכניסה, במקום בכיתה.. וזהו לדעתי, תסמכי עליהם ותסמכי על המורה..
לגבי התאומות- לא חושבת שרלוונטי לערב יועצת. הייתי שולחת לכל אחת מהמחנכות הודעה קצרה לגבי זה (שלום איקס, אני וואי אמא של זד. אני לא יודעת אם כבר שמעת, אבל לזד יש תאום, קיו, בכיתה השניה. זו שנה ראשונה שלהם בנפרד אז אשמח אם תוכלי לראות שהוא מוצא את מקומו ללא התמיכה של אחיו.. מצפה להכיר עוד, וואי) ושולחת את זה כמובן לשתי המחנכות.
הם באותו נושא ולכן עדיף שיהיו יחד ולא יציפו את הפורום בשרשורים מקבילים
אשמח לדעת כמה דברים:
מה מכינים להם לבוקר? טיפים לייעול? איך מתארגנים סביב זה בבית? גם ככה כשהם היו בגן בקושי קמנו ושנינו פרפרנו כדי להתארגן איתם והגענו מאוחר
אז זו עליית שלב. נשמח להיערך לזה.
אתם באמת מדביקים להם או משאירים פתקים בסנדוויץ?
ומה עושים עם ילד שלא אוהב כלום חוץ משוקולד ופיתה? זה נורא לא בריא. איך חושפים אותו לעוד טעמים? עושה לי בעיות עם חביתה. לשמחתי אוכל סלט.
אני קונה לחם בריא והוא לא רוצה כזה. אולי לקנות לחם לבן או שחור פרוס רגיל? או לחמניות? אתם מביאים כל יום לחמניה או פיתנ לילד כזה? ומה אעשה איתו עם ממרחים?
תודה לעונות!
מי שפתוח וזורם עם סנדוויץ בריא, אז עושים יום יום.
מי שלא, ואני יודעת שלא יאכל - אוכל לחם עם שוקולד כל השנה ואנחנו משלימים אבות מזון בבית.
קניתי מדבקות שהם אוהבים, ולפעמים קלפים שהם אוספים, מי שמוכן לבוש, אכל, תיק על הגב - מקבל.
לא משהו גדול, קטן, יומיומי.
ארוחת בוקר - דגני בוקר עם חלב, בייגלה, מאפינס שאני מכינה בכמויות ומקפיאה אם יש לי סבלנות לפירורים
המטרה שלי - שהבטן לא תהיה ריקה.
במהלך השנה כשאני מרגישה שכבר בשלים אני מוסיפה להם מטלות, לעזור להכין סנדוויץ, לארגן בקבוק לעצמם.
אבל בתחילת השנה, ובעיקר כיתה א, יש הרבה התמודדויות חדשות, לכן אני מפחיתה כמה שאפשר.
אם מישהו ירצה שאלביש אותו - אני אלביש אותו. כן , אפילו שהוא יודע לבד
עוד כמה חודשים נעשה מבצע, ונעבוד על זה
סליחה שמתחילה מהסוף..
פיתות קלות יותר לתפעול ולכן אצלנו יש בדכ רק פיתות.
לפעמים יש טוסט/פיצה/פוקצ'ה זעתר שאני מכינה כמות ומקפיאה
בכללי אנחנו לא מהמשקיעים
כן משתדלים לארגן מהערב אם מצליחים.
בגן הייתה הזנה?
בשעה מוקדמת מספיק כדי לא להתנהל במרוץ עכברים
זה גם טוב להם שיש לנם זמן התארגנות והתאוששות. וגם לכם האמת.
לגבי פרוסות - אני מכינה מה שהם אוהבים לאכול. זמן ארוחת בוקר בבית ספר הוא לא זמן לאג'נדות בריאותיות שלא תואמות את הטעם של הילד כי התוצאה היא שהוא עלול להישאר רעב
בכיתות נמוכות אני מכינה כריך ושמה בקבוק מים.
אני מנסה להציע עוד דברים- טוסט קר, גבינה וזיתים, מה שיוצא. אם הילד לא זורם אז כן, פיתה ושוקולד
אם יש זמן אני מנסה לשים פרי או ירק לתוך ואז זה יותר מזין מבחינתי
תכלס הכי חשוב זה שילד יצא שבע. אחרי זה אפשר לנסות לגוון לו בדברים בריאים יותר
מבחינת הכנה אני מעדיפה לעשות מהלילה כל מה שאפשר- לבחור בגדים, לוודא שקופסאות אוכל נקיות, לכתוב פתקים וכו'
אני שמה בקופסת האוכל פתק, לא כל יום. מתאימה את רמת הפתק לרמת הקריאה של הילד - ציור עם שם, משפט קצר שחוזר על עצמו, משפט משתנה, פסקה או חידה בחרוזים.
יוצא לי לשים להם בערך פעם בשבוע
לגבי כריך - אני חושבת שיש מספיק התמודדויות בבית הספר, חבל שגם האוכל יהיה בתוכן. גם הרבה יותר קל לתפקד אם שבעים.
בפועל - הבסיס אצלינו זה כריך וירק. שוקולד מקבלים רק בראש חודש, אבל באופן כללי מקפידים על ממתקים רק בשבתות וימים מיוחדים. אם היו מקבלים בשוטף, אז לא הייתי מונעת דווקא בכריך.
קנינו מגוון ממרחים ואנחנו מתאימים למה שהולך לפי תקופה - תמרים, בוטנים, טחינה, גבינה לבנה, גבינת שמנת, טוסט, פיתה זעתר, טונה, דבש. כל ילד בוחר בערב מה הוא ירצה וכך אפשר להכין בבוקר בלי דיונים.
אם יש ילד שלא אוכל כריך אפשר להציע שאריות מהערב. למשל פסטה עם גבינה צהובה או גבינה משולשת ליד, פשטידה, מאפינס שמכינים פעם אחת וכל בוקר מוציאים שניים, ביצה קשה וכו'
ראתי שכתבת שהוא אוכל סלט. אפשר סלט עם טונה, ביצה קשה, אצבעות גבינה או כל חלבון אחר שהוא אוהב. רק שימי לב שהקופסה אטומה והוא יודע לסגור בקלות, שלא ישפך על כל התיק.
אולי באיזה נסיבות מיוחדות. לא כל הזמן ובטח לא בכיתה א'.
אם הוא אוכל שוקולד ופיתה מביאה שוקולד ופיתה.
תחילת הבי''ס זה לא הזמן להלחם על זה...
אפשר להוסיף ירק או פרי .
או לתת ירק או פרי בבוקר כשיוצאים, או אחצ כשחוזרים.
אפשר להציע דברים נוספים אולי משהו הוא כן יאהב?
לחם פשוט, פיתה בטוסטר סנדויצים
פרוסת גבינה צהובה, זיתים, ריבה, חמאת בוטנים
(לא הכל ביחד כמובן)
מעדיפה שיאכלו משהו ולא יהיו רעבים, ינשנשו שטויות או יקחו מחברים
לומדים לקום מוקדם יותר
זה יקח זמן להתרגל, זה תהליך לכולכם
חשוב לתת לזה מקום, בלי לחץ
אם בגן היית מכינה להם אוכל, אז זה אמור להיות אותו הדבר.
אם הם קיבלו הזנה, אז זה משהו חדש.
הילדים שלי לא אוכלים הרבה דברים.
בדרך כלל אני מכינה משהו קבוע. אצלי הם אוכלים טוסט/ לחם עם גבינה צהובה. לפעמים אני מוסיפה גם פרי/ ירק.
אני לא משאירה להם פתקים.
כדי לחסוך זמן בבוקר אפשר להכין את האוכל מהערב.
גם מבחינת התארגנות, לראות מה אפשר להכין מראש. להכין את הבגדים, לדאוג שהתיק מסודר, אפשר גם להשכיב אותם עם הבגדים של מחר. אם צריך חתימה/ אישור לדאוג שזה יהיה מוכן מראש ולא ברגע האחרון.
צריך לראות איפה הקושי בבקרים, ולפי זה לראות מה אפשר לייעל.
היינו על לחם מלא. עד שהם הפגינו נגד... עברנו לפיתות. שוקולד לא נכנס כל כך הביתה אבל חוץ מזה מה שהם רוצים, בעיקר טוסטים הולך. משתדלת ירק ליד. פתקים לא. למי יש זמן בבוקר. יש שמכינים בערב בעיני זה לא טעים האמת. מכניס. בקבוק מים. משתדלת מים קרים בקיץ. אוכלים ושותים משהו קטן בבוקר. לפעמים מאפה אם נשאר משבת, לפעמים דייסת קוואקר שזה די מוצלח בעיני אבל לא תמיד רוצים. לפעמים קורנפלקס, משתדלים לא באופן קבוע כי די זבל.
לק"י
וגם אם כריכים מהערב פחות נחמדים בעיניהם, אפשר מראש לחתוך ירקות, לטגן חביתות, להכין כריך לטוסט ובבוקר לשים בטוסטר וכו'.
בעיני אישית זה לא טעים. גם לא חביתה וירקות מיום קודם וגם לא טוסט.
והם רגילים אז קשה לי להאמין שיזרמו...
אני מניחה שהמורה תודיע לכם מה הלוז, מה צריך להביא וכו'.
בדרך כלל עושים מפגש עם ההורים לפני תחילת השנה.
כיתה א' זה חדש לכל הילדים, והמורה אמורה לתת לילדים מענה ולעזור להם בהסתגלות.
אפשר להכין ביחד איתם את התיק והקלמר.
להגדיר מקום לכל דבר, לעטוף ספרים, לכתוב שמות על הציוד.
הם מכירים חלק מהילדים שיהיו איתם בכיתה?
אפשר ליזום מפגשים עם ילדים אחרים בחופש.
לגבי לאחר לעבודה שלך, זה תלוי במקום העבודה.
בעיקרון 1/9 זה יום בחירה במשק.
אם את עובדת במערכת החינוך, זה תלוי מה התפקיד שלך ומה הצורך.
לדעתי לא כדאי לדבר מראש על הקשיים. תני לילד להתחיל, ויכול להיות שיהיה לו שונה ממה שהיה בגן. בהמשך השנה, אם עולים קשיים, כדאי להיות בקשר עם המחנכת ואם יש צורך לפנות גם ליועצת.
זוכרת שאת מורה מקצועית. פשוט להודיע שתגיעי אחרי הטקס ביום הראשון. גם אם זה אומר שזה ייהיה כל היום.
הילדים שלך מקום ראשון ומורה מקצועית פחות נורא ממחנכת. ששם זה יותר בעייתי..
אני כשמעלה לכיתה א תמיד מאחרת משמעותית וב"ה יש הבנה למצב.
לק"י
פחות דחוף שאת תגיעי.
לאחר או אפילו לא להגיע. לפעמים יש גם טקס שזה שעה שעתיים אחרי הכניסה בבוקר.
לא הייתי אומרת שום דבר האמת. מניחה שהצוות מודע שיש תאומים. תני להם צ'אנס להתחיל ותאמיני בהם. אני כן תיאמתי לבן שלי עם אמא של חבר שישבו יחד. כי רוב החברים שלו מהגן שובצו לכתה השניה. סתם כדי שיהיה לו עוגן כזה להתחלה. אח''כ בכל מקרה המורה מחליטה על מקומות. בהמשך את יכולה ליצור קשר, עם הרבה פרגון ולבוא בטוב, ואז לשאול איך הולך לו חברתית. בהתחלה גם המורות צריכות להכיר כל ילד להתאפס על הכתה ולהבין מה הולך לשים לב ולזכור על כולם. אין מה לפנות בשלב הזה.
שאני לא מסוגלת להסתכל להם בפנים בכלל
בגלל שאנחנו עוברים תקופה לא פשוטה עם אחד הילדים ונמצאים
הרבה בבתי חולים
והם-מתעלמים.
לא טלפון,לא הצעת עזרה
זה פוגע במקום הכי עמוק שיש.
ויש לנו כמה מפגשים שחמי וחמותי יוזמים בחופש ואנחנו אמורים להגיע
ולא מסוגלת לשבת ולצחוק איתם כרגיל כשהם מתעלמים בצורה כזו מופגנת.
כולם יודעים כמובן מה אנחנו עוברים.
כמה אפשר להיות מגעילים?
שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.
למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.
כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.
יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.
אולי שווה להתעניין בנושא.
ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו
אין לי תובנות
שולחת חיבוק
(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)
נוח להם להתעלם. אופי כזה
בעלי טוען שחסר להם משהו בהרדיסק.
אני עברתי תקופה לא פשוטה והייתי מאושפזת עם ניתוחים ושיקום קשה עם בית מלא קטנים והיום אנשים שהייתי המומה שאפילו לא הרימו טלפון.
ואז בעלי אמר לי שיש אנשים שחסר להם משהו בתוכנה, זה לא משהו אישי נגדי, פשוט חסר להם משהו.
בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!
דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,
וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....
זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...
וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!
ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...
ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,
או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...
בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים
ונתק מכביד ילדכם ועליהם
ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...
אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....
מקווה שהועלתי
וחיבוק ענק!!
וואו כמה שזה קשה!!!!
אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה
את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר
בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.
אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...
וזה מה שהוא
כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים
והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.
אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.
זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.
אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.
אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.
אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.
אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן
ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו
אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה
במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות
זה ממש עצוב. זה להאשים את הקורבן.
בעיניי זו בדיוק המשמעות של קשר דם. של אכפתיות. אם אני רגישה מדיי שאני מצפה לאכפתיות, אז אני הלא בסדר?
תשמרי על הלב שלך שם, נראה שכל הסגנון שם הוא אחר ממה שאת מצפה, רוצה, ורואה כבסיס.
כואב שהם לא החזירו באותה מטבע, אולי זו מנטליות?
שבע"ה יהיו לכם רק בשורות טובות!!
את המצב?
לדעתי לא חייב ללכת, או שרק הוא ילך אם הוא רוצה
זה חלק מלהנכיח את הפגיעה
נשמע ממש כואב. חיבוק♥️
אבל פוחדת לפגוע בחמותי
אם היא תיפגע?
מקסימום תגידי לה שהיא רגישה מידי 
סתם, אני לא בעד לפגוע
אבל את עצמך נפגעת מהם
ולהגיע למפגש יעצים את הפגיעה
אז מותר לך לדאוג לעצמך
תעשי מה שמתאים לך ונכון לך, לא חושבת שזה המקרה להתחשב בכל הסובבים חוץ מעצמך.
לא הציעו עזרה בתקופות של אשפוזים
והיו הרבה כאלה
רק באשפוז האחרון מישהי הציעה עזרה כנראה בגלל שהיא קבלה עזרה כספית מאיתנו
אנשים עסוקים עם החיים שלהם
ולא בהכרח מציעים עזרה
גם כשממש צריך
זה לא סותר שזה מבאס ושאפשר פשוט להבריז ממפגש כזה
לא קשור להיריון ולידה אבל אין לי איפה לשאול
אנחנו יוצאים מחר בע"ה לטייל קצת במדרחוב בירושלים.
איפה אפשר לחנות עם רכב?
חניון אגריפס עוד קיים?
לא נסעתי שנים לירושלים
משם יש רכבת לאן שרוצים
לבעלי יש
מותר לו להעביר עלי?
שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣
אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ
ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל
פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.
ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.
שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.
אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח
אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן
מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע
באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל
אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת
וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל
תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.
קרובה לממילא מרחק 4 דקות הליכה
לא 20
איך משלמים בפנגו?
נרשמתי לאפשרות.
חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)
באגריפס יש את חניון חלון לירושלים
לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו
תודה רבה
מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.
ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.
אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶🌫️
הילדים בסדר אל תדאגי חחח
כמה בזבזתי🤣 שנים לא עשיתי את זה.
לא התאפשר.
חנינו באגריפס יצא יקר אבל היה נוח ביותר
יש חניון ענק בחינם
חניון נחל צופים קוראים לזה
ורכבת הקלה עד לעירייה
נראה לי הכי קל ככה
רציתי להמליץ על זה גם
ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול
ראיתי שכתבת שאין לך רב קו
אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)
מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק
לא יודעת אם זה שכיח או לא. אבל זה היה מבאס כי בנינו עליו...
שבכללי עדיף גבעת המבתר אם רוצים להגיע לאזור ממילא
כי מהר הרצל זה המון זמן ברכבת ומגבעת המבתר פחות
בכל אופן אם מגיעים מכיוון נחל צופים(צפון מזרח העיר) זה חניון ענק ומושלם, אנחנו מאוד אוהבים לחנות בו.
לכן כדאי למצוא חניה קרובה על הציר הרכבת בתוך שכונות
שם תמיד היה מקום פנוי כשאני הגעתי (לא המון, אבל כן יצא לי כמה פעמים בשעות שונות). וכך שמעתי גם מאחרים.
תמיד כשחנינו שם היו מקומות פנויים. חינם לנוסעי הרכבת הקלה.
בגבעת המבצר
משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..
רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪
היום הפנגו חכם כבר חחח
בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...
ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....
מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל
משם הגעה ברכבת.
מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .
יש המון מקומות חניה בהר הרצל.
עצמה
ומאוד תכופים
ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.
נתחיל במשוואה: אין לי מספיק מקומות אחסון במטבח!
יש לי שתי מגירות אחסון מתחת לתנור, יפות לבנות אבל מתבלגנות וחסרות יעוד. מה לשים שם? מגירה אחת לקופסאות איחסון? ואחת לכלי חד פעמי? ויש גם ממרחים, לחם, ביסקיויטים עוגיות ועוד.
מה מתאים עם מה?
בנוסף יש לי מזווה שמשמש להכל, לצערי , אלבומים, ספרים, כלי אוכל, פלסטיק, ציורים של הילדים שאנחנו תוקעים שם.
אני רוצה לקנות ספרייה לסלון ולשים שם את כל הספרים, אלבומים וכו. ואז יתפנה לי מקום במזווה לסירים וכלי מטבח וכו.
מעריכה את העזרה והיעוץ
יש מקום שאפשר להוסיף?
כדאי לאחסן כל דבר במקום קרוב לשימוש שלו.
חפצים שלא שייכים למטבח, למצוא להם מקום אחר, ובטח שלא על חשבון ציוד של המטבח.
כדי לעשות סדר במגירה גדולה, אפשר לשים בתוכה סלסלאות/ קופסאות, ולמיין את המוצרים.
אריזות פתוחות של ביסקוויטים וכד', כדי לסגור או לשים בתוך משהו, כדי שלא יתפזר.
שאר הדברים שלא קשורים תצטרכי למצוא מקום אחר, אפשר בספריה או שידה בסלון או בחדר..
שתי המגירות, אם יש לך מזווה, לא אמורות לשמש לאוכל אלא לאחסון. מה אפשר? תלוי מה הצורך שלך. חדפ, כלים, קופסאות פלסטיק וכו..
מקום מוגדר לכל דבר.
כמו שאמרת, הן מתבלגנות כל הזמן כי הן 'חסרות ייעוד'. לא ברור מה שמים בהן.
מה שהכי יעזור לך, לדעתי, זה להוציא מהמטבח כל מה שלא קשור למטבח.
אצלי במזווה יש גם מה שכתבת- ביסקוויטים, עוגיות, ממרחים וכו', וגם חד''פ.
ואחר כך את חושבת מה הכי חשוב שיהיה נגיש, ושמה לפי הכלל הידוע 'תדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם'. יעני- שמים הכי נגיש מה שמשתמשים בו הכי הרבה. נגיד- אין שום סיבה הציורים של הילדים יהיו במקום נגיש. חבל על הנדל''ן היקר של המזווה (אפשר לשים אותם גם במדף עליון בארון הבגדים בחדר).
ממש לחשוב מה יהיה נוח איפה (נגיד- מגירות סכו''ם ותבלינים, שיהיו בתוך ''משולש העבודה'' שיהיו בין הכיור לכיריים- שזה איפה שהעיקר עובדים).
ודברים פחות קריטיים, כמו תבניות, כלי פלסטיק לאחסון- יכולים להיות קצת פחות נגישים כי בסוף צריכים אותם רק פעם אחת בכל הכנה של מזון. ה' הרעיון הבסיסי, ומשם תעשי התאמות למטבח שלך.
להוציא כל מה שלא קשור כמו ספרים אלבומים ציורים וכו'. לארגן כמה שניתן את האוכל במזווה לקטגוריות. למסור כלים שכבר שנה לא השתמשת בהם.
מה מאוחסן בהם?
אצלי במטבח מאוחסנים רק דברים שלמטבח, ומיקום וגודל האחסון קובע מה יהיה בו לרוב. המטבח שלי לא ענק והכל קרוב כך שעם השנים שיניתי מיקומים לפי מה שנח לי ולא בהכרח לפי הכי קרוב
ולא, יצירות של ילדים לא צריכות להיות שם ואת צודקת
במטבח - רק דברים של המטבח. וכל דבר - קרוב לשימוש שלו. למשל מתחת לתנור אני שמה תבניות של התנור לתבניות אפייה, פיירקס וכו' מכל הסוגים.
ליד הכיריים- תבלינים, כפות עץ לבישול ומתחת לכיריים את הסירים.
לחם - במקפיא. שאר מוצרי מזווה - במזווה. תוציאי משם את כל מה שלא קשור.
את המגירות המבולגנות תארגני עם קופסאות אם צריך.
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י"ב באב תשפ"ו 18:46
אני פשוט לא מבינה, שאלה כזו פשוטה:
למה אין עצרות אחדות וציפיה למשיח???
קורונה- טרור- מלחמות- סבבים- קרע בעם
שנות טרור- גירוש
פיגועים מה לא עברנו,
הלב כבר דואג והעיניים דומעות אנחנו עייפים ולאים ובעיקר- חרדים! מי היה מאמין שעכשיו גם מנסים לחטוף ילדים.
וקונספירציות מפה ועד הודעה חדשה, לא יודעים כלום ולא מבינים כלום. החינוך, המשפט, המשטרה הכל בקרשים ואין בטחון אישי!
אנטישמיות קשה בעולם, פחד גדול והמון חזיתות בארץ
לצד ניסים מדהימים ובאמת תודה לה' יתברך.
ומה עם הילדים של כולנו החיילים? וסוגיית גיוס החרדים? אנחנו צריכים לבקש גאולה ומשיח,
ביום שישי החדשות היו ממש כבר קשות
אמא של אורון שאול נפטרה
ילד נעלם
פיגוע ושריפה
למה אנחנו מחכים? לעוד סבב עם איראן?
לגוג ומגוג שתכף כאן? למה שלא נקדים תרופה למכה? לא למדנו מספיק? ואנחנו רוצים טוב לעם ישראל!
פעם רצו שלום
אח"כ רצינו ביטחון
עכשיו צריך לבקש דבר אחד- גאולה.
איפה הרבנים? איפה אנשי השטח? איפה הימין?
איפה העצרות הגדולות של פעם שנסענו אליהן באוטובוסים-הרשתות מרדימות אותנו כנ"ל הפוליטיקה.
אפילו אנשים כמו צביקה מור או אבות שכולים נכנסים לרשימות פוליטיות -משם לא תבוא הישועה.
צריכים לבקש משיח- איך יבוא הגואל אם לא נבקש אותו.
ולא כתפילה רפה אישית אלא כתפילה לאומית
אנחנו- אנשים דתיים
פסגת השאיפות שלנו זה חו"ל באוגוסט? חינוך ברמה אקדמאית? מה קורה לנו? איפה מה שאנחנו מתפללים עבורו כל השנים? אולי נכוון גבוה יותר? אולי הקב"ה אומר לעצמו- אני כ"כ רוצה לתת אחרית טובה לעם המתוק הזה, הנה יש ניסים אבל האם הם יודעים? מעריכים? האם יש אהבה בין ילדי או רק מריבות וסכסוכים? האם העם הזה רוצה לגדול מתוך הצרות, רוצה לצמוח לקומה הבאה? והאם העם הזה רוצה אותי ומעורר אהבה? האם למשיח הם מצפים? או שמתוך היאוש והצרות כמו במצריים הם, אפילו לא מביטים אל השמיים ומחפשים. כל אחד דואג לעצמו לשיעור ובית כנסת- אבל אני מחכה לכנסת ישראל, שאליי תתפלל להגעת הגואל.
מי מרימה את הכפפה?
רק חשוב לי להתייחס למשפט- עכשיו מנסים לחטוף ילדים שאם כוונתך לילד יובל שאותר ביום שישי באשקלון, זה שהמקורות הרשמיים מוסרים שלא היה ניסיון חטיפה.
הילד נחקר על ידי חוקרת ילדים מבלי שתודרך קודם, גם אביו טוען שלא היה לו קשר עין עם הילד וכנראה הילד פשוט אבד.
המשפחה גם מבקשת להימנע מהפצת סברה זאת ואני לא רואה סיבה שלא להאמין להם ולא לכבד את רצונם.
אגב, מבחינת ביטחון אישי, אני מדברת רק על ביטחון אישי,
(כלומר לא כולל פיגועי טרור ומלחמות) מדינת ישראל היא באמת לתחושתי אחת המדינות הבטוחות בעולם.
חטיפות אין פה כמעט בכלל.
אגב שני,במקרה היימנוט למשל, המשפחה סוברת שזה כן מקרה של חטיפה ושם לגמרי יש מקום לתפילות, עצרות והתגייסות של כולנו.
ילדים נעלמו.
אני לא מרגישה בטחון אישי ברחובות ויש לי תחושה קשה שהציבור הדתי לאומי כבר שכח מיכולת ההתאגדות וההפגנה ופונה לאפיקים אחרים. לא עם הקורונה בזמנו, לא על החטופים (לא כולל כיכר החטופים ויוזמות קטנות) וגם לצערי לא על הקרע בעם והחיילים. זה הרעיון המרכזי- על הגוש בזמנו נלחמנו כמו אריות, עכשיו לא נלחם ונקרע שערי שמיים אל מול כל הצרות? מה עוד יידרש? ידוע שתפילת רבים עוזרת ומגנה. כולם נרדמו בשמירה. אגב עם ובלי קשר, בעניין הטכנולוגיה, בתי ספר בארה"ב מוציאים מחשבים- גילו שאין כמו מחברת פשוטה להישגים ותוצאות, והמחשבים גורמים לחוסר ריכוז. אז בואו נחזור להיות אולד סקול ונעשה מה שבאמת צריך ומתבקש.
גדול מאוד.
ואני גרה בעיר קצת מרכזית ויוצא לי לחזור בשעות מאוחרות ממש.
מעניין מאין הפערים.
בכל מקרה, לגבי השאר, את לגמרי צודקת.
אני זוכרת את התפילות על הגוש,
את ההתגייסות, את העצרות.
זה מעניין לחשוב מה קרה לנו.
אולי אנשים כבר לא מתפללים כ"כ הרבה בלי קשר?
אגב, אני עורכת ומוסיפה שאני לא צופה ולא קוראת חדשות כמעט בכלל.
אז יש מצב שיש הרבה מקרים שאת מכירה ואני לא, מקווה שלא כ"כ הרבה.
מחכים למוצא שפתיו של טראמפ ולחדשות כל הזמן, עוקבים בטוויטר ובאינסטה ובכל מקום אפשרי אבל לעניות דעתי דת צריכה להיות תורת חיים וכמו שאנחנו מובילים בצבא והשתלבנו בפוליטיקה ובהתיישבות מה עם להוביל את העם לזעקה? לתפילה? לאחדות???? אנחנו פוטרים את עצמנו בזה ששומעים שיעור תורה ביוטיוב, מחזקים את עצמנו באמונה בתקופות הקשות הללו שלפני הגאולה אבל הדבר היחיד שנחשב ויכול לקדם בשנים האחרונות עם כל הצרות- לא עושים! לא זועקים בהמון עם: "ה'- אנא תאמר לצרותינו דיי". רוצים שמחה! רוצים ברכה! רוצים אחדות! שלום! משילות! הארת פנים. תחיית המתים. אבות לא שכולים חלילה אלא שמחים.
תחשבו ביום כיפור ובראש השנה איזה קתרזיס אנחנו מרגישים כשאומרים ומבקשים ומתפללים: "שערי תורה! שערי בריאות!" למה לא ליזום מעצמנו? למה שאנשים יוסיפו למות? ממתי נהיינו כ"כ פסיביים? מחנכים את הילדים לאקטיביזם, רואים את קפלן ולא עושים כלום. פורקים קיטור בפטריוטים. וזהו!
בכל תפילה, כל קריאה וכל טקסט דתי כתוב שכשעם ישראל לא מחובר, קם עליהם מלך רשע וכשיש אחדות ותפילה ותשובה אפשר לשנות.
בקיצור- המילה "משיח" אינה מילה גסה, וצריכה להיות הכי אקטואלית ומדוברת
ואני לא ברסלב ולא חבד ולא צריך שום כותרת (אני אפילו דתיה פתוחה שלא לומר לייט)
פשוט צריך להרגיש את נשמת האומה
ולהבין שזו העת לעלות קומה! הדוד דופק כבר בדלת, מלא אהבה, האם נהיה קשובים לקריאה? ומה נעשה איתה?
הילדים בני 5 ו2 וחצי.
אני רוצה לעשותלהם ליתרת החופש לוחופש שיהיה כל יום משהו אחר.
אז יום אחד יהיה מתנפחים פה בישוב ונלך.
יום אחר קיטנת סבתא.
יום אחר בנודודות יגיעו ויעשו ארוחה ביחד.
אשמח לעוד רעיונות מהמנוסות פה, שאתן עושות (או שלא חח) דברים פשוטים שמשמחים ילדים...
תודה!!
עיסת נייר,
בצק משחק,
אוהל משמיכות בסלון,
להנביט קטניות ולעקוב אחרי זה,
לבנות מגדל הכי גבוה שאפשר מקפלות/לגו/מגנטים וכדו,
פקניק,
ללכת לגן משחקים שונה מהרגיל,
אמבטיה עם קצף/משחקים/צבעי ידיים, אם לובשים בגד ים ומשקפת אפשר למתג כבריכה.
בריכה קטנה אם יש.
צבעי גואש.
לשטוף רצפה ולהרטב תוך כדי,
להכין עוגיות/עוגה/חלות לשבת,
להכין לחם פרצוף לארוחת בוקר/ ערב (את שוטפת וחותכת ירקות, הילדים מסדרים בצורת פרצוף על פרוסה עם גבינה/טחינה וכדו)
להזמין חברים.
אני בגיל הזה לא הייתי בונה לוח חופש אלא אוספת רעיונות לעצמי ושולפת לפי מה שמתאים לי כל יום.
ולא חייב כל יום משהו, עדיף ללמוד להנות גם מסדר יום רגיל בלי משהו מיוחד.
את הלוחחופש הוא הביא מהגן שעשו להם כל יום ציור ביום שלו ולפי זה הם חיכו למחר..
יום מים, יום עוגיות, כאלה..
תודה!
פיקניק בפארק קרוב או גן משחקים או אפיחו במרפסת
להכין כדורי שוקולד
בר בצק/פלסטלינה
פארק מזרקות אם יש באזורכם
אוהל בבית- אם יש אוהל של טיולים שקל לפתוח זה הכי פשוט
ספר ילדים עם המחשה או יצירה בהקשר
שיפודי פירות
לק"י
פעילויות זולות אם יש דרך המועצה/ עיריה.
נגיד לפי צבעים ואז גם אם אין משהו מיוחד זה מיוחד שהיום היום אדום- אכלנו תפוח אדום, צבענו דף צביעה של דברים אדומים, הרכבנו פאזל עם כבאית בצבע אדום ובנינו מגדל אדום ממגנטים וכן הלאה...
יום אפיה - כובעי טבחים, סינר גדול (אפשר לקשור מטפחת ישנה). ללוש בצק יחד, לעקוב אחרי התפיחה ובסוף להכין פיצות או לחמניות.
יום שוקולד - מציירים קווי מתאר של תמונה על דף, שמים מעל נייר אפיה. ממיסים שוקולד לבן ושוקולד חום ומכניסים לשקיות זילוף. מזלפים עם החום על קווי המתאר וממלאים עם החום או הלבן. דרושה עמידות גבוהה לליכלוך
יום מים
יום חדי קרן - לגדול יש סרטונים שמראים קיפולי נייר של חדי קרן. להכין כתרים עם קרן ולהסתובב ככה. הכנו פנקקים והילדים קישטו כמו חד קרן. אפשר להוסיף כיד הדמיון הטובה
לקחת סיפור ילדים וללמוד בעקבותיו. למשל שנה אחת לקחתי את איילת מטיילת - יום חיפושית, יום ציפורים, יום חילזון, יום צב וכו' בכל אחד מהימים עשינו יצירה קשורה ולמדנו על החיה. איפה היא חיה? מה היא אוכלת? מה שעות הפעילות? בנוסף ציירתי על קרטון ביצוע ילדה עם שמלה, הם צבעו. כל יום הם צבעו את החיה של אותו יום ושמנו סקוטצ'ים. בסוף היתה לכל ילד איילת עם סקוטצ'ים ואת כל החיות והם יכלו לשחק ולהמחיש את הסיפור.
לאפות עוגיות לחיילים
חפש את המטמון
מסיבת פיג'מות
אני יודעת שיש בבית החולים אםיש צורך
אבל אין כמו משהו שהוא משלך נקי
השאלה אםכדאי להשקיע כל כך הרבה כסף ולקנות מראש ולבוא עם זה לתיק אשפוז.
אם צריך קונים חלקים משלך ורק את המנוע לוקחים מבית החולים
חבל ממש לקנות מראש
לק"י
נראה לי שרוב אנשים לא זקוקות לזה מיד אחרי הלידה.
בד"כ לא צריך מיד אחרי הלידה לשאוב, ואם כן- יש את של בית החולים.
אני חושבת ששווה לחכות שההנקה קצת מתבססת ואז יותר בהיר מה הצרכים ואיזו משאבה הכי מתאימה
לפעמים (אצלי נגיד ככה היה) הייתי צריכה לשאוב כדי להתחיל הנקה, להגביר ייצור חלב וזה. תכלס קניתי משאבה יום אחרי שהשתחררתי, הייתי רגועה יותר אם היתה לי לפני.
אז לא יודעת אם כדאי לקנות מראש כי אולי באמת לא תצטרכי אבל כן הייתי ממליצה לבדוק מאיפה נוח לך לקנות ואיזה סוג מומלץ לאישה צורך כדי לייעל אח''כ את הקניה. זה לפעמים יכול להיות לא פשוט להתעסק בזה אחרי לידה, תלוי במצב שלך, של התינוקי ושל מי שסביבך.
יש לי ידנית פשוטה פשוטה מאליאקספרס
ונוחה מאוד
גם השאיבה היא לא כמויות מטורפות זהמיותר לעיסוי פטמות אומגירןי להנקה בימים הראשונים
לבית כדאי חשמלית שנוחה לך לשאיבות לכמויות
לא בכל לידה צריך אבל קרה לי ב2 הלידות האחרונות שהייתי צריכה
בבית חולים יש משאבות וגם אח"כ יש הרבה גמחים שמאפשרים לשאול משאבות לתקופות קצרות, עד שתביני מה הצורך שלך. יש נשים שלא צריכות בכלל, יש נשים שצריכות רק בחזרה לעבודה, יש כאלה שצריכות בהתחלה בגלל בעיה נקודתית ויש כאלה שצריכות כל הזמן... ולכל צורך יש גם משאבה אחרת שמתאימה. אז לדעתי עדיף לחכות ולראות מה הצורך שלך ולפי זה לקנות, כי בסוף זה דבר יקר. ולגבי הנקי- גם בבית חולים וגם כששוכרים יש לך סט נקי משלך שמתחבר למנוע.
את לא יודעת מה בדיוק תצטרכי אחר כך.
את יכולה לבדוק בבית החולים שבו את מתכננת ללדת, מה אפשר לקבל שם.
באחת הלידות שלי קיבלתי ערכת שאיבה חד פעמית שמתחברת למשאבה של בית החולים.
יצא לי לצאת מבית החולים ישר לבית מרקחת לקנות משאבה, למרות שהיו לי משאבות בבית. כי באותו זמן הייתי צריכה משאבה לשאיבה בלעדית, ולא יכולתי להסתפק המשאבות הידניות שהיו לי.
בזמן שהייתי מאושפזת עשיתי בירור מה ואיפה לקנות, ומיד כשהשתחררתי הלכתי לקנות, כי בעלי הסתבך עם זה.
יכול להיות ממש שלא תצטרכי אותה בכלל
המשאבות של הבית חולים הם מעולות ומצוינות ואם צריך תשתמשי בהם.
אם הייתי משקיעה כסף לפני הלידה, הייתי עושה הכנה להנקה אצל מישהי מהתחום (בדכ מה שיש בתוך הקורס הכנה ללידה לא מספיק רחב..)
וגם הייתי מבררת איזה משאבות יש לקופה שלי להציע, ואיזה מהם יותר מומלצות כדי שאם יהיה צורך תוכלי לשלוח את בעלך/מישהו אחר לקנות לך בבית מרקחת במחיר מוזל.
