אני בסרטים, מחזיקה את עצמי לא לבכות

ובעלי חושב שאני קצת מגזימה

ואני גם חושבת אבל בכל זאת לא נרגעת אפילו טיפה

להישאר עם ילדים עד גיל 3, כל עוד יש אפשרות

אבל בגלל שהוא כבר נכנס למסגרת, זה יכול להיות לו קשה להיות פתאום בבית.

וגם לך, האמת.

יש לך אפשרות להפתיע במעון? יש מצלמות? אולי מכשיר הקלטה? פרסמו לא מזמן על איזו עמותה שעוזרת עם זה.

אבל לפעמים אני לא בטוחה שזה נכון

אני עכשיו עם בן שנה וחצי בבית ומרגישה שהוא צריך חברה ואני לא מצליחה לייצר לו אותה, הגן שעשועים פה תמיד ריק, אין לי חברות עם ילדים בבית וזה גןרם לי לחשוב על להכניס למסגרת שנה הבאה (וזאת הסיבה שהכנסתי את הגדול)

אפשר להפתיע, אבל מה זה עוזר?

הדלת של הכיתה שלו מול הכניסה, הדלת חצי שקופה אז הם רואים כל מי שמגיע.

ופעם אחת שהפתעתי וחיכיתי בחוץ גיליתי שמטפלת מכיתה אחרת ראתה אותי ואמרה למטפלת של הבן שלי שאני בחוץ...

יש מצלמות כי חייב, לא? אבל לא פותחים אותם עד כמה שידוע לי.

באמת רוצה לברר על זה אבל חוששת. אדבר איתם מחר ונראה

נראה לי שמחר בבוקר פשוט אשאל אותו אם הןא רוצה ללכת, אם יגיד שלא אז אשאיר אותו.

לא נכון להשאיר.

זאת אומרת, אם קרה משהו ספציפי אצלכם, אז ברור שכן.

אבל אם זה חשש כללי ממה יכול לקרות, בעיניי תחושת חוסר הביטחון שלך עלולה לעבור אל הילד וזה גם פחות מוצלח עבורו.

אני לא יכולה להגיד שאפשר לדעת בוודאות אם משהו לא תקין, כי ב"ה לא יצא לי להתמודד עם זה.

אבל אנחנו כבר חמש שנים עם ילדים במעון. ומה שהכי מרגיע אותי, זה לא שהילדים הולכים בשמחה ושמחים ללכת (גם זה כמובן מרגיע), אלא זה שיש שיח פתוח עם ההנהלה. וזו דרך מצויינת בעיניי לבדוק מעון.

היה שלב השנה שהרגשתי שהבן שלי הולך פחות בשמחה, לא חששתי שקורה משהו מאוד חמור, אבל כן הרגשתי שיש שם משהו לא מוצלח לגמרי עד הסוף.

אז באתי למנהלת, דיברתי איתה. היא אמרה שהיא תצפה ותסתכל (שזה משהו שהם עושים תמיד בלי קשר, ומדריכים את המטפלות אם צריך).

ובאמת תוך כמה זמן, ראיתי שיפור גדול. זה לא שלפני כן היא עשתה משהו רע, אבל הוא היה צריך יותר חיבוק, יותר יחס, ואחרי שפניתי, המנהלות שמו לב וכנראה הדריכו אותה. בעיניי זו עוד נקודה לטובת המעון, שהם יודעים לשים לב ולתקן שצריך ולא מנסים לשקף מראה ורודה. יש עם מי לדבר ויש עם מי לעבוד. וזה לגמרי משהו שאת יכולה גם לעשות, עוד לפני שמגיעים לדברים כמו הקלטות, או להחליט לא לשלוח את הילד בכלל

וגם רואה שהילד נתרם מהמעון.

אבל הוא לא אוהב את המטפלת שלו מתחילת שנה ונורא קשה לי עם זה.

דיברתי עם המנהלת קצת אחרי תחילת שנה, אמרתי לה על זה ושאני מאוד מוטרדת מזה ועל כמה התנהלויות שהטרידו אותי אצל המטפלת וזה באמת השתנה קצת אחרי שדיברנו.

ועדיין....

בעיניי יותר קל להישאר עם 2 בבית מאשר עם אחד שכל הזמן צריך חהעסיק אותו

כי יש להם אחד את השני

אבל צריך לקחת בחשבון שזה לא פשוט ושאת צריכה חדאוג שיהיו לך זמני התרעננות קבועים מהם, אחרת זה יכול להפוך מתקופה חוויתית לסיוט שלא נגמר

החלטות טובות! ❤️

איך המדינה לא עוצרת לטפל בזה! כל כלום זמן מתגלה סיפור ייתר קשה מהשני.

אני עוקבת אחרי הילדים שלי בזכוכית מגדלת ועדין,

כל האמהות שזה קרה לילדים שלהן אומרות שלא היה שום סימן.

אני לא עובדת אז לוקחת מאוחר ומוציאה מוקדם

כמה מוקדם? 12-13 בצהרים

לא יודעת כבר מה לחשוב או לעשות.

כל שריטה הכי קטנה חוקרת את המטפלת וברור לי שזה לא נעים לה,

אבל אני מפחדת!!! 

שמתנגדת לרעיון, שכן ביקשו גם בגנים של ילדים בגילאי 3-6, היית מבינה כמה זה הזוי

היא הייתה צריכה להיות הראשונה שתאפשר את זה, ולא לצאת נגד

במיוחד כשהציגו בפניה נתונים מזעזעים של כ218 מקרי התעללות בגננים הללו. וזה רק מה שהתגלה.

נראה שככל שנחפש, נמצא יותר.

מדינת חלם

בעיני זה רעיון נוראי (בגנים).

כאילו שעכשיו יש מספיק צוותי הוראה.

אני מעדיף גן סגור מגן מתעלל.

והיא אמרה לו- מי ישמע אתה מדבר כאילו יש גננות מתעללות.

אני מתנגדת לחלוטין שהילדים שלי יצולמו 24/7.

ולא הייתי מוכנה לעבוד במקום כזה.

נסגרו בשל- "מחסור בראיות"

יש עוד דרכים להביא ראיות?

והילדים שלך יצולמו לא לפרסום והם לא ידעו על זה.

זה כדי להגן על ביטחונם.

וכאשת חינוך לי לא אכפת שיציבו מצלמות בכיתות שאני מלמדת.

ושוב, אני מעדיפה פחות צוות ולא צוות מתעלל.

שיעלו כמו שצריך את שכר הגננות הסייעות והמטפלות ויחייבו בהכשרה ובליווי מקצועי חיצוני

(ואני ממש לא חרדתית אגב, מדברת עקרונית)

וזה לא מפריע לנו להמשיך ולהגיע לשם. אז כשזה נוגע לדבר היקר לנו מכל?

לטעמי, כל עוד מקרי ההתעללות צפים, כנראה שזו הדרך היחידה בה נוכל להתמודד עם התופעה

זה בגלל העבודה הקשה וחוסר התגמול.

לא קשור למצלמות.

מצלמות יש בהמון מקומות עבודה.

אני גם מצולמת כל הזמן בגלל מכשור רפואי יקר, האם הביטחון של הילדים שלנו פחות יקר?

מצד שני אני לא חושבת שזה הפיתרון (העיקרי לפחות).

עובדה - ההתעללויות התרחשו גם במקומות מצולמים.

בעיקר נדרש סינון מוקפד יותר ותגמול הוגן.

תנאי הקבלה כרגע הם דופק.

וכן, בעיניי חייב מצלמות.

כזה או אחר של פרטיות

וגם עובדה שעדיין יש המון התעללות.

אולי מצלמות יהוו הרתעה

במעונות ובחנ"מ אני יכולה להבין את הצורך.

ונראה לי שניצלשתי מספיק.

אז אפסיק.

מה החשש שלך?

הגישה היחידה לצילומים היא למפקחים, לא לכל הורה.

מבחינת העובדות לדעתי זה לא נעים, אבל לא חריג.

זה נוהל בהרבה מקומות עבודה.

דווקא יכול לכסות עליהם במקרים של תלונות שווא.

אני מבינה שאני חריגה בקנאות שלי לפרטיות.

ונראה לי נצלשתי מספיק.

אז אפסיק.

ובכלל, כל מי שמחזיקה אינטרנט בטלפון וואצאפ - כל דבר שהיא עושה מתועד.

נרצה או לא, זה העולם שלנו היום

שמאוד קל לפרש סיטואציה מצולמת לא נכון כי לא שומעים את ההקשר

ולכן בתור עובדת לא יודעת אםהייתי מסכימה לעבוד בסיטואציות כאלה מורכבות אעם מצלמות

מכות, הטחות בקיר, טלטול, עונש של שעה קשירה בכסא אוכל, השכבה בכח פנים זועמות ??

מדברים פה על התעללות ממש

לא משהו שנתון לפרשנות

מדובר בגישה של 24/7 לכל ההורים בגן.

לזה יפה בן דוד מתנגדת והיא צודקת לחלוטין 

אגב יש מקומות שהיו התעללויות והזנחות עם מצלמות, ככה שלא זה מה שיפתור את הבעיה, אלא סינון קפדני, שיפור תנאי העסקה והכשרה.

זאת אחת הסיבות.

לא רואה שום פער בין הילדים שלי שנכנסו בגיל 3 לגן. לילדים שנכנסו מהמעון.

הקשיים הם אותם קשיים.

זה לגמרי תלוי באופי של הילד. בהשקעה של המעון או של ההורים.

לגבי חברה- אני לא חושבת שבגיל הזה הם צריכים חברה מעבר לחברה שיש בבית.

ותמיד אפשר להיפגש אחה"צ עם חברים.

אבל-

אני לא חושבת שזה מתאים לכל אחת.

אם את כאמא יודעתשתצליחי לתת לילדים מספיק גרוי ותשבי לשחק איתם, אחלה.

אבל יש משפחות שזה יותר מורכב להן ואז כשעולים לגן כן רואים את הפערים (ובעיקר רואים ילדים עם עיכוב שלא אותרו כי לא היו בגן וההורים לא חוו את הפער. כלומר לא שבגלל שהיו בבית הם עם עיכוב אלא שמתחילים טיפול בגיל מאוחר עחסית ויש לזה השפעה רבה)

במעון יש אנשי צוות שיש להם הבנה בעיכוב התפתחותי?

ואמוקה להיות גם מדריכה חינוכית

כשלמטפלת יש ניסיוןמאז היא גם שמה לב כי יש לה למה להשוות

ביוזמת המועצה

יש לך אפשרות לשלוח למישהי שאת מכירה ויחסית סומכת?

כשיש אחים נוספים זה עונה על הצורך בחברה.

מצד שני זה יכול להוציא משפיות, אותי לפחות.

שברא, בורא, מנהיג ומשגיח על כל העולם

ויודעים שהוא הפקיד בידינו את הילדים כדי שאנחנו בשר ודם נטפל בהם

ושלכל ילד יש את המסלול שלו בו הוא יעבור.

אנחנו ההורים באחריותנו נברר ונדאג לשלוח למקום הכי טוב בשביל הילד שלנו

נהיה ערניים ואוהבים, ונתפלל.

אבל לא נעצור את החיים בגלל דברים לא טובים שעלולים להתרחש.

זה נכון, יש בעיות במעונות וזה נורא שכל פעם מתגלה עוד וזה מלחיץ.

אבל האם זה סיבה בגלל זה להמנע?

אני חושבת שלא. הפחד לא ינהל לנו את החיים.

(כמו שח"ו תאונות דרכים לא גורמות לנו לא להכנס לרכב).

עושים את ההשתדלות שלנו, בודקים, נהיה ערניים,

נפרגן למטפלת ונתעניין בה ונפנק אותה (כי היא באמת עובדת קשה)

נבנה כמה שאפשר יחסי אמון

ונתפלל.

(אני לא נגד להשאיר בבית אם את רוצה ויכולה, אלא נגד שהפחד ינהל את החיים)

ה' ברא את העולם, לא עולם של הפקר! עולם של ניהול שלו! ברור שיש מקרים מזעזעים את הנפש! אבל יש כל יום המון מעונות/פעוטונים עם מטפלות מדהימות ואת זה לא מפרסמים בחדשות!

ולהתחזק בתפילה....

ומבחינת המערכת הכללית- חייבים לקחת אחריות במידת מה כי הרי הם רוצים שאימהות יצאו לעבודה! זה אינטרס שלהם ולא שנישאר איתם בבית עד גיל 3....

חוסר האמון הזה באנשים זה כרגע הפגיעה הכי גדולה בילדים. 

מבינה אותך לגמרי. גמני עם כל סיפור שיוצא מתחלחלת עוד יותר.

ויחד עם זאת, ברוך ה יש הרבה הרבה מעונות/גנים במדינתנו הקטנה ובעולם בכלל כנראה עם צוותים טובים וגננות מהממות. זותומרת.. לא כולם רעים ושפלים.

אז אני ככה מנסה להתחזק בלחשוב מחשבות חיוביות שיש הרבה אנשים טובים בעולם ולא כולם רוצים להרע לנו/לילדים המתוקים שלנו.

להשאר עם הילדים עד גיל 3 זה בהחלט אופציה למי זה מתאים לה.

אם לא מתאים לה לדעתי זה נזק לילד ממש. אם האמא מאבדת את זה בסופו של דבר. כי זה מתיש. אי אפשר להתעלם מהפן הזה..  עם כל האהבה שלנו למלאכים האלה הקטנים שלנו. (וגם בגן של גיל3 יכוליות חס ושלום. נכון ילד כבר מדבר ומתבטא אבל הם עדיין קטנטנים ויש ילדים שלא יודעים לספר וכו')

אני ברוך ה נתקלתי לבנתיים עם כמה ילדים בגננות/מורות מדהימות טפו טפו. ולהמשך? תפילות.. והרבה. זה ההשתדלות הכי טובה שלנו . ויד על הדופק למראה כל שינוי הכי קטן של הילד.

ואחרי כל המגילה הזו בתכלס.. רק את יודעת מה הכמ טוב לילדים שלך. אפחד באמת לא יוכל להרגיע אותך לחלוטין/לשכנע ואין צורך לשכנע. מה שהלב שלך מרגיש לכי עם זה.

הכל הפיך. אפשר להוציא ילד באמצע אם מרגיש לך לא נכון וכן לחפש מסגרת. נכון קשה יותר לחפש אחרי תחילת שנה אבל גם זה קורה ואפשרי.

בהצלחה רבה בכל החלטה ושאלוקים ישמור על כולם❤️❤️

מטרנה ולא הנקה, תינוקיה ולא אמא מעון ולא אמא ואבא וכו'...

אנשים אחרים מגדלים את הילדים שלנו...

ככ מבינה אותך...

עם זאת אני בגישה שבגיל חצי שנה זה אחלה לשים אצל מטפלת ובגיל שנה ילד ממש פורח במעון

אם יש לך קשר טוב עם המנהלת אני מציעה לך לדבר איתה, להציף את החששות והתסכול שלך , זה לגיטימי ביותר. אולי היא תוכל ליישב את דעתך.

בכל מקרה מבינה אותך ממש.

קצת קרדיט לנשים עמוסות🥱

וקורעת את עצמי.. באמת

ובעלי מורה, ברוך ה' ,אז אא לחיות על משכורת אחת...

אבל אני מנסה עם זאת להיות אמא נוכחת כמה שאני יכולה, בעיקר כשהם פיצים

.

להצטמצם ולהאריך חופשת לידה, להתפטר ולחתום ולהשאר איתם בבית...

עניין של גישה

וכל אמא היא סופר אמא ,באמת

הפמיניזם השאיר אחריו גם הרבה מינוסים, והעומס על הכתפיים שלנו גדול..

שאת רוצה לשלוח למעון?

אם בשבילך ובשביל השפיות שלך (מובן לגמרי!) זה דבר אחד.

אם בשבילם, אני חושבת שבאמת שווה לשקול להשאיר אותם איתך בבית. היתרונות כנראה יעלו על המחירים שהם ישלמו. במיוחד אם אני מבינה נכון ומדובר על שניים או שלושה ילדים, כך שהם כן חווים יכולת חברתית עם האחים שלהם. (והפערים מצטמצמים אחר כך מאוד מהר).

המון הצלחה!

האחים שלו לא בגילו.

זה שונה מקבוצת ילדים בני גילו, לא?

בלב כבד מאוד. בשבילו.

אני לא מצליחה למצוא להם חברה אז האופציה היחידה היא האחים אחד עם השני.

הגדול שלי כבר מסיים מעון תכף אז לא אוציא אותו עכשיו.

אבל מתלבטת לגבי הקטנים שנה הבאה.

זה ממש בסדר בעיניי וכך עשיתי בעצמי

והם מאוד קרובים היום

במהלך היום היינו בבית, או שיצאנו לסידורים יחד, סבא סבתא, קניות, שנצ וכו

אחהצ היינו יוצאים לפארקים שממילא מלאים בילדים.

מניסיון שלי, עד גיל שנתיים  לפחות, ילדים לא משחקים עם ילדים אחרים גמככה אז החברה לא רלוונטית ככ, אם כיישנם יוצאי דופן כמובן.. אלא לפי מחקרים - הדגש הוא על הדמות המטפלת שמהווה את מירב ההשפעה על ההתפתחות.

וזה שונה הגןמהבית שזו סביבה טבעית וממהשהרגשצי אצלי היכולת לשחק יחד התפתחה בבית בצורה אחרת מטבע הקרבה הקיימת בין אחים

לא מנסה לשכנע אותך לכאן או לכאן כמובן,  רק להציג את הצד השני וכותבת חוויה ודעה אישית שלי

❤️

פשוט עדיין מרגיש לי שחסרה לו חברה, מגיל שנה וחצי+ התחלתי להרגיש את זה על הגדול ועכשיו האמצעי בן שנה ושבע ואני מרגישה את זה עליו, שהוא מחפש חברה וילדים ויותר עניין.

ויש לו אחות קטנה אבל היא בת 7 חודשים ולמרות שהוא מתעניין בה והם גם רבים, עדיין הוא מחפש חברה.

אז שנה הבאה האמצעי יהיה קרוב לגיל שנתיים וזה לדעתי גיל שהאחות עדיין לא תספיק לו (הגדול עולה לגן עירייה).

אז את יודעת מה הכי טוב לכם

וענית לעצמך על השאלה

אם את עדיין חוששת, הייתי שמה מקליט בהתייעצות עם העמותה כדי להשקיט את הפחדים

ומעבר לזה - סומכת על בורא עולם אחרי שעושה השתדלות ובודקת בכלים שיש לך, שטוב לו

זהו

איזה עמותה?

ואיך אשים מקליט בלי שיראו? נשמע לי לא הגיוני.

זה לא ילד גדול, מטפלים בו פיזית לא מעט.

אני לא זוכרת את שמה

אבל הם מספקים פתרונות יצירתים.

מי עוזרת לנו פה עם השם שלה? 

לא מנסיון, ולא ראיתי. ממישהי שחמה מאוד על הנושא ומשתפת אותי מידי פעם... 

אני רואה על הילד שלי שהוא ממש זקוק לחברת יךדים בגילו דווקא

אולי ילד גדול בשנה גם היה זורם

אבל קטן בשנה לא היה אטרקטיבי

יש ילדים שזה ממש משמעותי להם

אני גם מרגישה שצריך את הגיוון הזה בילדים ולא כל יום כל היום עם אותו ילד או שניים.

במעון יש להם גיוון ולא משחקים כל הזמן עם אותו ילד.

זה לא הפרש גדול כל כך.. לטעמי זה יכול להספיק.

אבל כמובן שרק את כאמא תוכלי להרגיש באמת מה המצב.

אני אגיד לך גם עוד משהו: באמת ילדים שנמצאים בבית עד גיל 3, לפעמים מתחילים את הגן בפער חברתי ואולי קצת רגשי. אבל הם משלימים את הפער מאוד יפה.

וגם הגן הכי מדהים,  לא יכול לתת מענה של אימא לילד. מספיק שכל גננת מדהימה ככל שתהיה צריכה לתת מענה בו זמנית לחמישה (לפחות! זה עוד רק בתינוקיה) תינוקות בני אותו גיל.

ואני כותבת את זה בתור מי ששלחה את הילדים בגיל 4 חודשים למטפלת, מתוך הכרח להתפרנס.. אבל ברור לי שאין מה לעשות כאן אידאליזציה.

וכמובן כותבת רק כי כתבת שמצידך אין לך שום קושי.  רק למען טובת הילד.

אם לך קשה, זה אחרת לגמרי! 

ומוסיפה שגם בלי אחים צפופים זה יכול להיות מעולה

ואין תחליף לזמן הזה בבית עם אמא

מה גם שהתנאים במעונות היום וכו לא אידאליים בכלל לפעוטות

וגם

לגבי בן השנה וחצי @פה לקצת 

את כותבת 

ששנה הבאה רק בבוקר אחיו הגדול יהיה בגן עירייה

וזה בסדר גמור שתהיה לו חברה רק אחרי צהריים

וזה חוץ מהחברה של הקטנה ושלך האמא, בבוקר.

בעייני בגילאים כ"כ צעירים, צורך בחברה זו לא סיבה מספיק טובה להכניס למעון,  ועוד לככ הרבה שעות

 ( מה עם ילד יחיד או שאין לו אחים צפופים? אז בגלל שאין לו חברה בת גילו אחרי צהריים נכניס אותו למסגרת למשך כל היום? ברור שלא. ..

זה טבעי וחלק מהחיים שחלק מהיום אין חברה צמודה ועדיין לא חסרה תעסוקה וענין ..)

את כל ילדיי שלחתי למסגרת מעל גיל 3. לא ראיתי שום פער

להפך, הם חברותיים מאוד (אפילו יותר ממני), מבינים ומתקדמים מבחינה לימודית מאוד ב"ה

במעונות/ משפחתונים לא מזהיר. גם אם לא התעללות גריידא אז הזנחה.

אני שלחתי את הבן שלי עם מקליט וגיליתי דברים איומים על מעון מפוקח עם המלצות רבות!!!

מציעה לך ולכל אחת מכאן להצטרף בפייסבוק למטה למען הילדים, והכי חשוב לשלוח את הפעוטות עם מקליטים!! זה שומר הראש שלהם. מקסימום הכי הרבה תגלי דברים טובים (אבל לרוב זה לא קורה😔)

ולשלוח תינוקות ופעוטות עם מקליט. רק ככה יש באמת דרך לדעת. וזה שלא היו לי חשדות, הכל היה נראה מעולה והקטני הלך בשמחה

תודה למי שעודדה אותי לשים @המקורית

והיו עוד בפרטי

פשוט ניסיתי להבין אם זה כזה גרוע... אולי מדובר במטפלת אחת שפיטרו או משהו... אוף! חיבוק ענק!

ואני מרגישה בטלטלה מאז אתמול שכתבת שגילית דברים איומים (ציטוט מתגובה שכתבת אתמול)

😔

אני שמחה שהייתה לי זכות לעזור

מה גילית?

הפיקוח במעון לא ממש משמעותי, כי הוא אף פעם אינו צמוד, פיקוח שמתרחש בחלק קטן מהזמן אינו מכסה את שאר הזמן, במיוחד שהצוות יכול להיות לא מספיק איכותי ומיומן.

הסיכוי לטיפול טוב במעון הוא קטן לעומת סיכוי גבוה לטיפול לא מיטבי ועד הזנחה או התעללות.

ברוב המעונות/משפחתונים הטיפול הוא עגום ביותר. בטווח של: חוסר תשומת לב/הזנחה (שזה עוד מילא) ועד התעללות... המצב החינוכי בגילאי 0-3 קשה ביותר.

ואין דרך לדעת. רק עם מקליט (לזה התכוונתי שומר ראש).

כל הילדים שלי היו במעון והיו לנו חוויות מצויינות ברוך השם

לא ברור לי מאיפה את מחליטה כך על "רוב המעונות"

וגם לא הבנתי למה את לא יכולה לפרט מה מצאת? זה פורום אנונימי...

אני לא יודעת כי לא מכירה

אבל זה ממש לא מאפשר להסיק שום דבר על רוב המעונות

זו ממש הוצאת שם רע

- רוב מוחלט לא תקין

אני לא סתם אומרת

סתם מתארת מרחשי ליבך

וגם הקלטות שבדקו לא אומרות כלום

שמת מקליט? את יודעת באמת מה קרה במהלך כל היום כשהדלת נסגרה?

עד ממש לא מזמן גם אני דברתי כמוך! סמכתי בעיינים עצומות

כל השנה הייתי מרוצה, עפתי על המעון, הערצתי את המטפלת, הלכתי רגועה לעבודה. והנה- תראי מה קבלתי כששמתי מקליט ושמעתי יום שלם במעון...

אני ממש מציעה לך *לבדוק באמת* מה קורה בשטח.

עדיין לא הבנתי מה אפשר להבין ממקליט בלי לראות מה הסיטואציה

להוציא מקרים ממש חריגים

אני יודעת מצוין מה קורה כשהדלת נסגרת

מה גם שהמעון נמצא קרוב לכל הבניינים ושומעים הכל מהחצר

בעבר היו חדרי תצפית

המעונות לא היו נעולים

הכניסה הייתה חופשית

היום הילדים מאחורי סורג ובריח, אין דרך כמעט להפתיע ולבדוק מה קורה בספונטניות

נוסיף לזה את העובדה שהעבודה קשה, שוחקת ולא מתגמלת, התקינה נמוכה ושמקבלים את כל מי שמוכנה לעבוד כמעט בגלל המחסור בכוח אדם - וזו התוצאה

זה לא סותר את העובדה שיש מעונות טבים. אבל זה פשוט לא אידאלי. בכלל. אז לצפות לתוצאה אידאלית זה רוב הפעמים לא ריאלי..

אבל אתן קצת מגזימות.

ילדים מאחורי סורג ובריח?

באמת, איפה קיים כזה דבר?

המערכת צריכה שיפור, ואין ספק שיש לאן לשאוף.

לא מבינה למה צריך לרמוס בדרך כל מה שקיים, וקיים.

אם המצב כל כך גרוע, למה יש כל כך הרבה ביקוש למעונות המפוקחים של המדינה?

אני הראשונה לחשוב שצריך לשפר את מערכת החינוך כולה במדינת ישראל, למה צריך לירוק בדרך על כל מה שיש?

המעונות נעולים = ילדים מאחורי סורג ובריח, ללא גישה חופשית ספונטנית של ההורים

אין פה שום דבר מוגזם, רק האמת.

אני בעצממ ביררתי בכמה מקומות מפוקחים אצלנו פה בעיר, וזה מה שיש. וזואחת הסיבות שבגינן לא רשמתי למקום הזה.

ואם את שואלת למה יש ביקוש, אז בינינו - לא בגלל השירות הנדיר המהמם והסטנדרט הגבוה בחינוך לדעתי, וממה שאני שומעת מחברותיי, אלא רק בגלל שזה מקנה הנחה, כי אחרת נשרף הכיס וחינוך טוב לגיל הרך היום בישראל הוא לעשירים בלבד. ושחסרות מסגרות לגילאים האלה.

אף אחת לא 'יורקת' על כלום, כתבתי את הדברים איך שאני רואה אותם, ועוד הוספתי ש"

זה לא סותר שיש מעונות טובים.

אבל האם זה אידאלי? לא. התוצאות לפנינו בשטח

שיש להורים קוד ויכולים להיכנס מתי שרוצים בהפתעה גמורה

אנחנו מדי פעם (לא בכוונה האמת) מגיעים באמצע היום לתדבר בחלב שאוב/בגדים/מגבונים ששכחנו להביא בבוקר...

ואני ממש לא מעדכנת...

וברור לי שיש גם מעונות טובים

אבל יש מעונות בהם צריך לצלצל באינטרקום, יש מצלמה והצוות יודע שמגיע הורה. זה ממש גרוע בעיניי, ומאפשר את ההפקרות המתחוללת.

והאמת שלא עשיתי פילוח לפי איך ההורים יכוליםלהיכנס כדי לדעת איפה הטעם לפגם. אבל קורים פה דברים מזעזעים לתינוקות ולפעוטות שלנו. להגיד ''שלום עלייך נפשי' ולהסתכל על חצי הכוס המלאה זה קצת לטמון את הראש בחול.

ברגע שזה הפך למכת מדינה, בכל עיר ,בכל מגזר, בכל מסגרת- פרטית או מפוקחת, אני מרשה לעצמי לחשוד. ולהגיד שכן, זה שצריך שזה יעבור דרך נשות הצוות, שתיפתח לי הדלת לראות את הבן שלי, זה חלקממה שמעודד את זה.

בנוסף לזה שהן כנראה איבדו צלם אנוש

נכנסים בלי התראה מתי שרוצים עם הקודן..

זה לא אומר כלום ושום דבר!!

שורה תחתונה- צריך לפקוח עין ואוזן בלי לטמון את הראש בחול.

גם אצלנו היו חיוכים וחיבוקים כל בוקר מהמטפלת, קודן, מצלמות והנה...... המקליט גילה אחרת. כשהדלת נסגרת את באמת לא יודעת מה קורה שם

מצב עצוב

לא רוצה להלחיץ אותך. אבל תבדקי שוב

הורים, פעילות משותפת עם סבים/סבתות מהמעודנית קשישים, תמונות מחוייכות באמצע היום

והנה- קורה מה שקורה

כל הדברים האלה הם לא עורבה לבטחון ילדינו. לצערי המטפלות הצליחו ליצור מצג שווא שרק מקליט עלה עליו

יש לי קוד, אני מגיעה מתי שאני רוצה.

את החצר רואים מבחוץ, והדלתות חצי שקופות.

יש לי קשר מעולה עם המנהלת, הכל מתנהל בשקיפות ואנחנו מדברות גם על הדברים הטובים, וגם אם צריך לשפר משהו.

אתן לוקחות את החוויה שלכן, שלפי מה שחלקכן מתארות, הילדים שלכם אפילו לא היו במעון, ואז אומרות "זה ככה וככה" ורק מפחידות עוד יותר

שזה שהילדים שלי לא היו במעון לא מעיד, ואולי מי שהילדים שלה כן, מרגישה 'מותקפת' על ההחלטה לשים אותם שם בעקבות השיח פה

זו לא המטרה של הדברים שאני אומרת, לפחות.

אלא מה? אני אומרת לכל אמא שתשאל ותתייעץ, פה או בחיים שמחוץ למסך, בין במעון בין אצל מטפלת פרטית - אל תסמכי בעיניים עצומות ותפתחי חשיבה ביקורתית ותחשדי. כן, תחשדי..

אל תרגישי לא נעים לא לסמוך בעיניים עצומות, גם אם הכל נראה ממש בסדר, , כי טובתו הנפשית והפיזית של ילדך מונחת אצל הנשים הללו במשך 8-9 שעות ביום, 6 ימים בשבוע.

כי 'לי זה לא יקרה' כבר מזמן מאחורינו.

זו דעת ואפשר לא לקבל אותה. 🤷

אני יכולה להסכים.

אבל אלו לא היו ההודעות הקודמות כאן.

ההודעות הקודמות כאן ציירו את המעונות כמו גן חיות, שהילדים בהם אומללים.

ובאופן כללי, אני מרגישה שיש כאן שדר של הפחדה בנוגע לבחירות של אימהות שהן אחרות ממה שנשים אחרות חושבות שנכון.

לא להפחיד

ולא לבקר שום אמא על ההחלטה שלה או לתת לה ציון

אבל כן להעלות מודעות.

לא יודעת אם זה נקרא אחרת מהצד, אבל זו הייתה כוונתי בכל אופן

ובמקרה הנל, בכל מקרה,  זה לדעתי מעבר ל- אני מקבלת ביקורת והפחדות על ההחלטות והבחירות שלי. כי אין פה גרם אחד של התנשאות אפילו מבחינתי. ואם אמא אחת תחליט שבשם ה'לא מתאים לי לקבל ביקורת והפחדות' היא תקהה את חושיה, זה לא טוב בעיניי.

זה נטו מתוך הסתכלות בהירה לפרטים הקטנים בעיניים, עקב המצב העגום והמזעזע שנוצר ומתגלה בשנים האחרונות

למה אני כלולה ב'אתן'?

את רוצה עכשיו גםלהכחיש את העובדה שקיימות מטפלות מתעללות? כי זה כבר לא יעלה על הדעת בעיניי

אני אישית אמרתי במפורש שלדעתי יש גם מקומות טובים. על איזו הכפשה בדיוק את מדברת..?

לא להגיד שצריך לחשוש/ לבדוק זה להיות פוליטיקלי קורקט  (לדעתי גם די מנותק במחילה)על חשבון הילדים.

בדקת (לא משנה לי איך, בכלים שהחלטת נגיד לעצמך)  ומצאת שהמקום טוב? אחלה. מעולה. הרווחת.

גמני בדקתי והכל היה בסדר ב"ה

אבל יש עשרות (!!!) מקרים שלא

וזה שיש מקומות טובים לא סותר את העובדה שיש מטפלות מנוולות, חסרות רגש ואנושיות שהתעללו בתינוקות באופן יומיומי, במשך שעות, לתקופות ארוכות, בצורה מזעזעת

בשם שמן הטוב של המטפלות המסורות נתעלם מאלו שהן לא? ממש לא בעיניי.

זו בדיוק הטענה שמאחוריה מסתתרת יפה בןדוד, המטפלות המסורות.

אם הן מסורות, הן יביו מסורות גם כשהמצלמות דולקות. 

ומי שלא -- צריך להעיף מהמערכת. ויש כאלה.כל מקרה התעללות שמתגלה הוא אחד יותר מדי

ממש לא בדקתי מי הגיבה כל תגובה, זה אלף. דיברץי באופן כללי.

ובית, החוויה שלי כעובדת חינוכית היא דווקא הפוכה, של צוותים מסורים ושל הורים שהרבה פעמים עשו פיל משטויות.

גם זה קיים, לידיעתכן. אבל זה לא פוליטיקלי קורקט לומר

אני מסורה מאוד גם כשהמצלמות סגורות וגם כאשר הן פתוחות, תנוח דעתכן. יחד כם זאת אני בטוחה שגם אם היית מצלמת אץ עתמך כאמא כשהיית רואה מהצד היו סיטואציות שהיית מבינה שפעלת לא נכון. מה לעשות שיש הורים רבים שיקחו סיטואציה כזאת שיראו במצלמה ויסתכלו עליה כאילו זו חזות הכל.

כמו שמספיקה תלונה על הטרדה מינית כדי לחרוץ דין ללא קשר אם תוכח חפות בהמשך, כך גם כאן.

מטפלות מתעללות קיימות לצערינו, אך אני בטוחה שהן היוצאות מן הכלל שאינן מעידות על הכלל.

ואני אשתדל להתאפק ולא להגיב עוד בנושא. 

לא שאני אומרת לא לשים מצלמות. כנראה שכדאי. רק מחזקת שזה גם קיים. 

שהשם יתן לכולנו כוחות לעזור לילדים שלנו להגיע למקומות טובים!

ושישלח להם שליחים טובים

המטפלות המסורות - ודאי

וכמובן שיש כאלה

ואתצודקת גם לגבי האמהות.

לא הייתי דורשת ממטףלת מה שאני בעצמי לא עומדת בו, לי זהברור בכל אופן

ואני לאמתכוונת למקרים אפורים,אלא להתעללויות של ממש שאלמלא ע

אותם צילומים לא היו מתגלות

אני חושבת שבגדול אני ואת די מסכימות.

שהורים גם יכולים לקלוט התנהגות של ילד מסוים ולהרוס גם לו את החיים.

אם ילד נושך ומרביץ בגיל 3- וכל העולם יודע מזה- יש הורים שישרפו אותו עד שיסיים תיכון.

גם זו פגיעה בילדים שצריך לקחת בחשבון.

כל הילדעם לא הגיעו לגן עד שאותו ילד עבר גן

לא הייתה להוקים שלו ברירה והעבירו אותו...

וממה שידוע על מקרים שהתגלו, מקרים איומים ולא אפורים בכלל, לא תמיד יש סימנים.

זה רולטה רוסית. או שכן או שלא, עניין סטסיטי לחלוטין. הבעיה שליפול בצד הרע של הסטטיסטיקה פה, זה רע מאד. 

לא תמיד מדובר בהתעללות, אבל הזנחה (נניח לא להחליף טיטול הרבה זמן), צעקות, ענישת תינוקות. זה קיים ברוב המעונות.

ולפעמים יש גם התעללויות קשות- וזה מה ששומעים בחדשות. אם מגלים כמובן. ולגלות זה קשה מאוד.. כי תינוקות לא משתפים

למטה הזה יש אג'נדה מאוד ברורה

אני מכירה אישית את המטפלות של הילדים שלי

פוגשת אותן בגינה עם הילדים שלהן

מטפלת לפעמים בילדים שלהן

משוחחת איתן

אני בעצמי עובדת במסגרות חינוך ומכירה צוותים חינוכיים

וכן כן מכירה גם הורים לסוגיהם

זה אומר בשבילי הרבה יותר מאיזה מטה

מקצוע שכל אחת כולל כל אחת יכולה לעבוד בו, בתנאים מבזים ובלי הדרכה, עבודה מלחיצה מאד שיכולה להביא לקצה בקלות, עם אוכלוסייה שלא מסוגלת להגן על עצמה - אין מה לעשות ואין מה לעצום עיניים. זו סכנה מיידית וברורה לילדים שלנו. ברור שיש גם מסגרות טובות ומיטיבות ומטפלות נפלאות שעושות עבודה נפלאה. אבל אין דרך לדעת. לא באמת. הסיפור שהתפוצץ עכשיו באילת על אלימות קשה כלפיי ילדים, היו המלצות הורים מהללים על הגן הזה מפה עד הודעה חדשה.

המערכת הזאת צריכה שינוי עומק שיגיע מלמעלה למעלה ויטלטל אותה לחלוטין, ועד שזה לא קורה - לחשוש, להקליט, לא לעצום עיניים. 

שהוא חושב שיש מצב שזה עידן הסמרטפונים וההרגל המגונה שהתרגלנו לריגושים גבוהים... ואז להיות כל היום עם תינוקות שהם רק מצריכים מאיתנו אנרגיות וכוחות ואנחנו לא מקבלים שום ריגוש בחזרה... מקשה להישאר טובים... הרי לא הגיוני שחדר השטן לכל המטפלות... משהו קורה כאן מהשורש וחייבים לעלות עליו....

לא גורמים לריגוש גבוה אלא הפוך - לקהות הרגש  בכל מה שקשור למה שמחוץ למסך

הכל עובר לידינו

מה קורה בשטח. והמצב מזעזע. גם אני הייתי תמימה וחשבתי שבחרתי מעון מעולה, מפוקח, מטפלת חמה(עלאק), מנהלת (שלא באמת יודעת מה הולך במעון שלה) ועוד ועוד...

תפקחו עיינים

ואני לא מסכימה

יש פה המוני שרשורים של אמהות עם לב שבור, דואגות ומתלבטות, מתייעצות.  וגםכמובן בתוך עמי אמוכי יושבת. לא כולןיכולות להרשות לעצמן לשלם מחיר מלא במסגרת פרטית/ להישאר בבית. וגם -- עדיין יש מקומות טובים

על אף החסרון הברור שבקבוצה של 6 תינוקות על מטפלת.

יש הבדל בין להגיד - תרבות הישראלים לסמוך/ אין הרבה אופציות גמככה אז בודקים עד כמה שניתן

לבין - ההורים חסרי אחריות, ולא רוצים לדאוג לילדים שלהם. שזה מה שעולה מדברייך, כי הרי מתגלים מקרים, אז אם ההורים בכל זאת שמים במעון מפוקח למרות זאת - מה זה אומר עליהם.?

המציאות נשארת כואבת:

אין סינון

שכר מינימום

אין הכשרה הולמת

=

סיכוי גבוה לטיפול לא הולם לילד

תשימו לב אפילו פה בשרשור

יש מציאות כזו שעשו מהמעונות ומסגרות בגיל הינקות ( 0-3) לכמעט אידיאל.

ממליצים לשלוח פעוטות למעון בגלל צורך בחברה מגוונת..

וזה, רק מחזק את זה

שאין מספיק הבנה כמה בגיל הצעיר המקום הטבעי והמומלץ ביותר לפעוט/ תינוק הוא בבית עם אמא שלו. ( כשזה מתאפשר..כמובן )

וכן

שמעון זה מצב של בדיעבד גדול מאוד

במיוחד במצב של היום, כשזה מסגרות עמוסות ולא מספיק מאוישות בצוות איכותי באמת וכו וכו

אני לא עוצמת עיניים ולא זורקת אחריות ושמתי במעון מסובסד אפילו שאני לא עובדת.

וכמוני יש עוד רבות וטובות- אמהות מסורות ודואגות ואחראיות ששמות במעון מסובסד.

אף הורה לא זורק אחריות...

ואף אחד לא עוצם עיניים.

כל אחד עושה אץ הכי טוב שהוא יכול בנתונים שלו 

ומהניסיון שלי לפחות

הטיפול במעון היה טוב לעין ערוך ממטפלת פרטית

היית בכל המעונות וראית איך מקבלים ומראיינים עובדות? לא מבינה את הנחרצות..

ואגב, אצלינו הם יוצאות לקורסים והשתלמויות, למדו ריתמיקה, יש להן בהחלט הכשרה הולמת (ותואמת גיל)

וזו עמותה שמפעילה הרבה מעונות

עושים להן הרבה השתלמויות ורובן המוחלט עם הרבה רצון ואהבה

זה לא המקום היחיד שמבוקש למרות שהוא גרוע לילדים. זה הסבר לתשובה שלי למעלה.

יכול להיות ביקוש למעון מסובסד שעובד בצורה יותר טובה, לא בהכרח שכל המעונות כאלו, אבל חלקם כן והם עדין מבוקשים.

אישית בנוגע להאזנות סתר

אבל שמעתי מחברה שבמעון מותר ובגנים אסור וזו גניבת דעת. במעון מותר כי הילדים עדין לא מדברים.

אני רואה עוד הבדל בין גן למעון- במעון כל אחת יכולה להתקבל. לעומת זאת בגן יש גננות שלמדו 4 שנים ותנאי הקבלה יותר קפדניים

שונה ממטפלות במעון

במעון.

וגם יש איתה צמוד לאורך כל היום גננת מוכשרת ומפקחת שקופצת לפתע

אני לא יגיד לך, אני נכנסתי לסרטים מהמקרה במעון. התחבאתי מאחורי השיחים צמוד לגן חובה של הבן, במשך שעה כמה ימים ואהבתי מאוד מה ששמעתי- גבולות עם אהבה

מרז המקרה שלנו גם חברות שלי התחילו לפקוח עין ואוזן על גני עייריה והיה דווקא סבבה

רק מרגיעה קצת, איפה שאפשר

המפקחת מודיעה כמה ימים עד חודש לפני שמגיעה

לפחות ככה היה אצל אמא שלי שנים וגם כשאני הייתי גננת...

איזה מקרים מזעזעים..לא התנסתי בפחד הזה כי הילדים שלי בבית עד גיל 3

אבל עבדתי במעונות לפני שהיו ילדים והייתה אכזריות..היו הרמות של הילדים מיד אחת.צרחות.הזנחה.

נתנו לי להיות על 6 תינוקות קטנים ולא הסתדרתי בעליל..הם רוב הזמן צרחו לי הבנתי שאני לא מתמודדת ועזבתי

וגם לי נתנו להיות על 6 תינוקות פיצקים

הם היו חמודים ממש

אבל זה היה קשה מאד מאד מאד

גם לטפל בהם

(להאכיל, לחתל, להשכיב, לנדנד עריסות, להאכיל שוב, לפזר לילדים משחקים ולדאוג שהגדולים לא מרביצים/חוטפים לקטנים, להיות עם שמונים עיניים בג'ימבורי)

וגם לשמור על חיוך, רוגע, לחבק ובאמת לתת אהבה ושלום באמת בצורה אמיתית וכנה לילד שאני מגדלת לאמא שמביאה אותו בבוקר וחוזרת לקחת בצהריים ...

כולל שטיפת הגן, הדחת כלים והכנת מורמות לילד שצריך כולל מטרנות מיוחדות (צמחי, פורמולה רפואית וכו')

ובאמת בגלל זה עזבתי

הרגשתי לא פייר כלפי הילדים

ברגע שהתחלתי לזהות חוסר סבלנות אצלי.

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

אם אמרתי משהו ונקטעתי אני מצפה שיחזרו ויבקשו לשמוע את ההמשך

ולא! אז או שאני אתעקש להמשיך את מה שהייתי באמצע או שמה שקורה בדרך כלל - אתייאש

ואצלי זה בחיים לא יקרה,  אני מחזיקה בראש כל אחד שרוצה לומר לי משהו

זה מתסכל ומבודד

/ לפרוק קצת

אני חייבת לספר לך משו ואני צריכה שתקשיבי לי?

כשהחברה מתקשרת לספר על עצמה הגיוני שהיא תהיה פחות קשובה למה שיש לך להגיד (במידה וזה המקרה)

או שהוא חלק מהקשיים?...

אם באמת את לא מצליחה לעורר הקשבה אצל הקרובים לך, אז אולי אפשר ללכת לטיפול רגשי - שם ההקשבה מובנית...

בכל אופן, את נשמעת אישה מהממת שכיף להיות חברה שלה! מקווה שהסביבה שלך תלמד להעריך אותך באמת ולתת לך גם את מה שאת צריכה❤️

אבל עשיתי עם זה עבודה פנימית והגעתי לתובנות מעניינות דווקא על עניין ההקשבה בשבילי

ולמה דווקא זה משתקף אליי באופן הזה...

ואני עוד עובדת על זה אבל בהחלט כשהתחלתי להקשיב יותר בצורה הנכונה ולא רק לשמוע כדי להסיק/לתת את העצה הנכונה/לפתור בעיה וכו'

אז משהו השתפר באיך שמקשיבים לי ובשיחות באמת היה שיפור וכן אני מצליחה להחזיק שיחה על עצמי בלי להרגיש שאני לא מעניינת

היא יכולת גבוהה

הגיוני שרוב האנשים פחות מקשיבים

וגם זה תלוי ברמת העניין של האנשים בך

יכולת ההקשבה שלך לא קשורה ליכולת של אחרים

(אני בררנית ביחס לאנשים שאני משתפת אותם

הם צריכים להיות גם עם יכולת תקשורת מספיקות וגם עם רמת עניין במה שאני מספרת)

ובכלל לא גדלתי בבית "מקשיב"

ככה שהתרגלתי לא לשתף.

הייתי הכותל המערבי של כולם.

האמת היה מעניין לשמוע נבכי נפש של אחרים.

אבל כן זה מוכר כשמישהו נמצא בקצה סקאלה הוא מסגל סוג תקשורת מסויים וקשה לעשות את המעבר בצורה טבעית.

אבל זה בהחלט אפשרי, הרמב"ם דיבר על זה.

"דרך האמצע".

אני חושבת שאצלי השינוי היה כשהתחלתי לדבר עם אנשים אחרים, תוך מודעות שאני רוצה שיח משותף ולא רק להיות כותל, לא עם אלא שהכירו אותי כ"מקשיבה הלאומית"

איתם היה יותר קשה לעשות את הסוויצ

כי שני הצדדים התרגלו לדינמיקה מסויימת.

וגם כתיבה עוזרת לסדר את המחשבות, לי זה לפעמים גם עונה על הצורך.

תנסי להתחיל ככששואלים אותך מה נשמע, לענות משפט שהוא מעבר ל"הכל הסדר"

אבל הוא גם לא כבד מדי

למשל: ב"ה סיימתי בעבודה פרוייקט, איזה כיף להיות אחרי.

או ב"ה, עוד מעט סוף שנה, מתכוננים לחופש הגדול.

או הייתי אתמוח באירוע, היה מעולה וכיף אבל אני עייפה טילים.

כשתתרגלי, תראי שפתאום אנשים שואלים עוד שאלה מתוך עניין ולא רק נימוס וככה לאט לאט יוצרים דינמיקה גם של שיתוף ולא רק של הקשבה.

מן הסתם צריל גם למצוא את האנשים שיש להם תגובות תומכות ולא מייבשות.

שבכל דינמיקה יש שני צדדים.

ומאחר ואין לך יכולת לשנות את הצד השני, את כן יכולה להתחיל לשנות את הצד שלך- ופחות להקשיב ויותר לשתף.

לפעמים קל יותר לברוח להקשיב כי לשתף יכול להיות חשוף ומלחיץ. אי אפשר לדעת מה הצד השני יחשוב עלי אחר כך... ואז יותר קל להקשיב מלדבר. וגם לדבר על עצמך יכול לגרום להרגשה של 'אני לא מספיק טובה', כאילו את לא בסדר שאת לוקחת 'זמן במה' מהחברה שאיתה את מדברת.

אז אם זה מדבר אלייך, אלה דברים שאת יכולה לעבוד עליהם מול עצמך- שמותר לך להשמיע את הקול שלך, שאת חשובה מספיק, ושיהיה בסדר גם אם תשתפי.

ובינתיים, ממליצה ממש להיות האוזן הקשבת של עצמך. כמה שזה נשמע מגוחך, ממש לשבת עם מחברת/מחשב ולכתוב את הדו שיח הדמיוני שהיית רוצה שיהיה-

'יואו, אנונימית, מה שלומך היום?'

'האמת שממש קשה לי.'

'אוי, מה קרה אהובה?'

וכו' וכו'.

תכתבי לעצמך את מה שבא לך לשתף אחרים.

זה גם מרגיע קצת את הצורך, וגם יאמן אותך לשתף.

ניסיתי כל מה שכתבתן

אני מדברת על מצבים קיצוניים מאוד שהייתי בהם

ומתקשרים לשאול לדוגמה לשלומי והופ זה עובר לשיחה עליהם..

על מה שהם עוברים ולפעמים זה אפילו לא מתקרב לקשיים שלי ואני מוצאת את

עצמי מקשיבה

אז לצערי התחלתי לסנן מלא מלא

או שיש את המנומסות שכן שואלות לשלומי ואז שופכות על עצמן בלי לעצור

אם מישהי אחרת תתקשר לאותה אישה, היא גם תדבר רק על עצמה?

אם התשובה היא חיובית אז באמת כדאי למצוא חברות אחרות.

אם התשובה שלילית- זה סימן שיש כאן דינמיקה בין שתיכן שיוצרת את הסיטואציה. וזה אומר שאת יכולה לשנות את הצד שלך- וזה ישפיע גם על הצד השני.

(ובין השורות, אני רואה שאת הרבה פעמים משווה בין 'רמות סבל'. כאילו רק מי שיש לו קשיים מרמה מסוימת 'זכאי' שיקשיבו לו. אבל אני בטוחה שתסכימי שכל אחד זכאי להקשבה. וגם את לא צריכה לסבול בשביל שיגיע לך שיקשיבו לך).

זו לא הייתה כוונתי...

התכוונתי שאם כרגע אני לצורך העניין עם בעיה סופר גדולה

את לא יכולה להתקשר כביכול לתמוך בי ובסוף לעבור לסיפור שלך שמה לעשות,הוא כרגע לא העניין כי אתם בבית ואני לא נניח בבית חולים.

בזמן ש-אני- בתוך הבעיה כרגע וזקוקה נואשות לתמיכה....

זה בקטע רפואי,אז תנסי להבין את הראש אם את קצת מכירה או שמעת

זה באמת נשמע ממש ממש קשה.

אני תוהה אם יש לך יכולת לעצור את השטף ולהגיד 'טבל ממש רציתי לספר לך משהו'.

קצת לקחת מקום בכוח. כי לפעמים צריך.

ואולי באמת אנשים מקבלים ממך שדר שאצלך הכל בסדר (או שאת חזקה ומתמודדת אפילו שאת במצב נוראי).

האמת שזה היה נשאיר בי טעם מריר של אכזבה.

מניחה שגם אותך זה מאוד אכזב.

אני יכולה לספר לך שמכרה טובה שלי איבדה את בנה הקטן. אין יום שאני לא חושבת עליה. באמת.

וכשהיא באה לפה לפעמים, אני בעיקר מדברת על שטויות שקרו לי.

כי הבנתי שלשאול מה שלומך זה רק יטריף אותה עוד יותר.

והבנתי שאולי הכי כדאי לשדר קלילות, כדי שהיא לא תרגיש שבמחיצתה כולם נעשים כבדים.

לפעמים אנשים מדברים על עצמם דווקא בגלל שהם לא רוצים שהזולת ירגיש לא בנוח עם עצמו.

אבל אם הזולת פותח בנושא מסוים, בוודאי שיש ציפייה להתעניינות.

התעניינות זה שדר כל כך בסיסי של אכפת לי ממך. מה שאתה אומר חשוב לי..

אם אין התעניינות כזאת, באמת התחושה היא שאני אוויר כלפי השני...

גם במצבים הכי מאתגרים שלי אני משדרת אופטימיות וטוב

ואולי זה מה שגורם לכך שאני פשוט מקשיבה בסוף.... גם אם

אין ביכולתיי

עגלות מעולות במחיר יחסית זול

לדעתי אפשר למצוא דברים מעולים ביד 2, אם את הולכת לראות את העגלה בעצמך לפני שקונים לוודא שהיא מצב טוב. אבל לפני זה לבדוק מחירים של עגלות חדשות שלא תמצאי את עצמך משלמת מחיר של עגלה חדשה מסוג קצת זול יותר על עגלה יד 2...

קניתי חדשה לפני 7 שנים והחזיקה 4 ילדים נמרצים ביותר

אם היינו שומרים עליה יותר טוב (לא משאירים בחוץ לחסדי הגשם והשמש) יכול להיות שהיתה מחזיקה עוד אחד

מהממת וגדולה יחסית ככה שמתאימה לא רק לתינוק קטנקטן, מאוד נוחה לתפעול

לגבי מה לבדוק, תראי עם עצמך כמה את מתעסקת עם העגלה וכך לבדוק שזה נח

נגיד אם יש מלא מדרגות לעלות אז עגלה יותר קלה

אם יש רכב זה אחרת..

בעיקרון זה משהו שמופיע במפרט הטכני של כל עגלה באתרים.

אינגליזינה-אהבת חיי, ענקית, נעימה לתינוק, עם אופציה של הגבהה של המזרן וזה מעולה לפליטות ולילדי ריפלוקס,

היגוי, עבירות מעולים...

גגון יעיל, סל תחתון ענקקק

יציבה

החיסרון - לקיפול צריך לפרק את האמבטיה (סל שכיבה) מהשלדה, ורק השלדה מתקפלת, והאבטיה לא.

פעם זה היה המצב היחידי, היום יש אמבטיות שמתקפלות... לא התנסתי

השאלה אם היא לא גדולה מדי ותופסת מקום?

אני עברתי 2 ילדים עם ספורטליין, הייתה לי מצוינת, נוחה, יציבה, אמבטיה- לא קטנה מידי ולא גדולה מידי.. מצוינת.. 

החיסרונות- לי אישית היה קשה לכבס אותה (אני יודעת שיש אפשרות, אבל זה ממש דורש לפרק אותה וזה היה לי קשה מידי) , הדגמים הישנים- צריך לפרק את האמבטיה מהשלדה- פחות נוח ממה שקיים היום בשוק- מתקפלות יחד עם האמבטיה.. 

בדיוק הייתי ביום שישי בקניון וראיתי- אמאלה ממש התאהבתי.. אם היה לי תקציב הייתי קונה בלי לחשוב בכלל, 

במיוחד אם עולים במדרגות- שמה את הילד במנשא ואת יכולה עם יד אחת להרים את העגלה וגם את התינוק.. 

אני עם מדרגות והייתי עולה ויורדת 3 פעמים.. פעם אחת מרימה את הילד, פעם שניה את האמבטיה, ופעם שלישית את השלדה. הייתי נקרעת! 

במחיר מצוין (3,700 ראיתי בשילב ) נוחה ופרקטית 

אומרים שסייבקס קלילה- אבל היא יקרה, מעל 6,000 ש"ח 

בהצלחה! 

אבל לא יודעת אם יש לה יתרון משמעותי על ספורטליין, והמחיר כן יקר משמעותית.

היא גם מאד עדינה.

אם את הולכת לרף הגבוה של המחירים אני ממליצה יותר על בוגבו שידועות כעמידות ויש להן דגמים קלילים.

אם לא אז ספורטליין זה מעולה.  

למשל אם את או בעלך גבוהים אז כדאי לחפש עגלה יחסית גבוהה כדי שיהיה לכם נוח

האם תצטרכו להעלות במדרגות או לא (אפ כן אז כדאי גלגלים אחוריים יחסית גדולים, יותר נוח להעלות ככה)

האם יש רכב, ואם כן מה גודל הבגאז'

מגבלת מחיר (גם ביד2 עגלות של מותגים "נחשבים" יעלו יותר מעגלות אחרות)

עוד נקודות לשים לב אליהם- גודל (עגלה ששוקלת משמעותית פחות בדכ קטנה יותר ופחות נוחה ומרווחת לתינוק), משקל, צורת קיפול ועוד.

אני גם מהממליצות על ספורטליין פשוט כי אני חושבת שהיא די ממוצעת אז מתאימה להרבה צרכים-

לא מאד כבדה אבל גם לא קלה שכבר אין יציבות

יש מספיק מקום לתינוק

קיפול נוח

ומחיר מעולה.

אבל גפ לספורטליין יש היום כבר כמה דגמים. למשל הפולד הוא קליל יותר וקיפול יותר נוח אבל הוא גם צר יותר

אז אם תצליחי לדייק יותר את הצרכים אז אולי נןכל להמליץ לך פה גם יותר ספציפית.

(אני באמת חסידת ספורטליין אבל נגיד לאחותי שהייתה צריכה עגלה קטנה יחסית שתיכנס למעלית אצלה, המלצתי על עגלה אחרת)

האמבטיה גם מתקפלת, ככה שמגיעה לגודל ממש קטן ואני חושבת שהיא נחשבת לקלה.

יש לה סל תחתון גדול והיא יציבה (אני הולכת איתה גם על אבנים וכו)

היא שוקלת שמונה קילו

אם גרים בלי מעלית בקומה גבוהה צריך לקחת את זה בחשבון

קלה ממש שוקלת כמו טיולון כמעט 7.3 קילו

קלה לקיפול ונוסעת מעולה בכל דרך

ויציבה גגון ענקק

ממ ש אוהבת אותה

החסרון- כשהטיולון כלפי ההורה קצת פחות קל לקפל

קשה להוציא לכביסה..התיאשתי

קלה ממש (זה היה הדבר הכי משמעותי מבחינתי),

גלגלים גדולים אז עולה מדרגות יחסית בקלות

היגוי נוח.

שימשה אותנו עכשיו ילדה שלישית ועדיין מעולה.

לא זוכרת לגבי הכביסה של הטיולון אבל האמבטיה מתפרקת כמעט לחלוטין לכביסה (אני חושבת שהיא מתפרקת לגמרי אם מפרקים בורג אחד, לא היה לי מספיק חשוב לנסות).

אני חושבת שהיא די דומה לספורטליין אבל יותר קלה.

ואני פחות אוהבת סייבקס- לטעמי היגוי מזעזע, גלגלים קטנים וממש לא נוחה במדרגות (גם בכל מדרגה הכי קטנה כמו עליה מהכביש למדרכה).

אבל יש לי את הדגם הראשון טייגר. מאז יצאו עוד דגמים והמחירים עלו. לא יודעת אם הייתי קונה היום במחירים האלה.

השתמשתי לשני ילדים. כולל בטיולון בלי לקנות טיולון אחר. היא קלה, בשלב האמבטיה ממש מרגיש שהיא מרחפת מרוב קלילות... כשעגלות אחרות בד"כ כבדות יותר באמבטיה.

גם הטיולון נוח כולל לילד גדול. נוסעת גם בדרכים משובשות.

הקיפול לא מאוד קטן. במיוחד אם יש לכם תא מטען קטן ברכב.

הטיולון מתקפל עם המושב לשני הצדדים.

ואחרי כל זה בשורה תחתונה, אגיד שלפני שקונים עגלה, תגדירו לכם מה הצרכים שלכם- כמה נוסעים איתה ברכב וכמה ברגל או תח"צ. האם יש הרבה מדרגות בדרך הביתה. האם נוסעים בטרמפים וצריכים לקפל מהר וקטן? האם צריכים חיבור גם של סלקל. האם אתם אנשים גדולים/גבוהים כך שיתכן והתינוק יצטרך אמבטיה מרווחת? וכו. 

לא להשקיע הרבה באמבטיה, ובטח לא בעגלה ראשונה.

אמבטיה משמשת לתקופה קצרה, ולפחות חצי ממנה זה חופשת לידה ונמצאים בעיקר בבית.

אחר כך עוברים לטיולון אז לשים שם את הדגש...

במקום לקנות אמבטיה יקרה שלא בטוח תתאים לצרכים שלך בהמשך, ואחר כך לעבור לטיולון זול כדי לשמור על העגלה היקרה -

ממליצה לקחת עגלת אמבטיה נחמדה מיד2 או אפילו אגורה, ואחר כך לקנות טיולון טוב, נח ומתאים לצרכים שלכם.

(ממליצה על טיולון טאי טאי של ביבה)

ממש ממש נוח פי מליון מטיולון.... אז כל אחת ושיקולה.

(ישנים על הבטן נורמלי)

ולגבי זה שבקושי יוצאים מהבית-

א. גם אישי ופחות נכון עבורנו

ב. אנחנו משתמשים מלאאא באמבטיה גם בבית... וכשנוסעים וכאלה זה משמש כלול לתינוק ממש... 

שהרבה פעמים משקיעים הרבה בעגלת אמבטיה משולבת, ואחר כך קונים טיולון נוסף בזול.

בעיני עדיף להפוך את הסדר ולתת יותר דגש על הטיולון - שמשמש יותר זמן ושימוש בו מורכב יותר, ביחס לאמבטיה..

אני רואה הרבה נשים שקנו ללידה הראשונה עגלה מושקעת ויקרה מתוך מחשבה על האמבטיה ואחר כך נתקעו איתה, לא לבלוע (כי היא לא התאימה לצרכים) ולא להקיא (כי איך אפשר להיפטר מעגלה כל כך יקרה).

זו ההמלצה שלי, תיקח הפותחת ותראה אם מתאים לה.

אני משקיעה בכל אחד מהם, כמה שנכון לי. חא עושה תחרות

מה חשוב לך יותר, מקרר או מכונת כביסה? צריך את שתיהן וקונים כל אחד לגופו

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב

כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

גם ניסיתי וזה מגעיל

אבל משקה חלבון כן טעים

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

לא שיתפת הרבה במסע, אבל החזקתי אצבעות מרחוק..

חיכיתי לבשורה המשמחת הזו!

שיהיה בשעה טובה בקלות ובשלום.

ממש,ממש מרגש 🧡❤️🩵💚💙💛

לפני כמה ימים כבר היה נשמע לי ממשהו שכתבת וכ"כ קיוויתי בשבילך❤️

שיהיה בשעה טובה!❤️

בשעה טובה, איזה יופי

בקלות ובידיים מלאות

האמת אני מתרגשת מממשששש

בע"ה שהכל ילך בקלות ובבריאות!!!

לשתיכן ולכולן כמובן!

והעיקר - בידיים מלאות💕💕

ממש מרגש!

שיהיה בקלות ובידיים מלאות

הריון תקין, עגול ומשעמם!

ממש שמחתי לשמוע!

בבריאות ובאושר בעזרת ה'

שלך מספיק נוזלים

בהמשך אולי זה ישתפר (ואולי לא...)

בתקווה שהבחילות יפחתו עוד מעט...

אבל תשתדלי כמה שאפשר לאכול בריא יותר, ירקות, גבינות רזות

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

היא בדקה גם את הקאיה (שאמורה להיות אוניברסלית ולהתאים לכולם כביכול) ואמרה שבגלל המבנה שלי אם הייתי קונה אותה בלי להגיע לתיאום היא אשכרה לא הייתה מונעת בכלל כי צוואר הרחם היה נשאר חשוף לגמרי!

אז רק חשוב לדעת כשקונים את הקאיה שיש אולי לא סיכוי גבוה אבל סיכוי כזה שהיא בכלל לא מתאימה לך לגוף ובעצם לא תמנע או תמנע בסיכויים הרבה פחות טובים וכו'...

ובלי קשר אני לא ממליצה על דיאפרגמה

מוזמנת לחפש בכרטיס שלי כתבתי כמה פעמים... אם את לא מוצאת תכתבי אנסה לראות בהמשך היום אם יש לי זמן למצוא את הדברים שכתבתי או לכתוב שוב...

אני אחרי לידה הלכתי שוב למתאמת ליתר בטחון,

אבל תכלס הרגשתי לפני שהצוואר מכוסה ושהיא יציבה בפנים. וזה גם מה שהיא בדקה

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

המידע היחיד שמצאתי ברשימות של המתאמות על רופאה שמתאמת זה-

שירין שיראזיאן - ברכה

רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה התמחיתי בבית החולים אסה\'ר – שמיר, רופאה בכירה ביחידת אם ועובר (הריון בסיכון) ועוסקת בליווי הריונות בסיכון בביה\'\'ח ובקהילה. בעלים של מרפאת לליב, מרפאת נשים ייחודית בנס ציונה המעניקה שירותי רפואה במקביל לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בוגרת לימודי המשך אונ ת\"א ברפואת גיל המעבר תיאום דיאפרגמה במרפאת לליב

03-3747663

הכשרה ע"י: בבית החולים אסה\'ר – שמיר

סוג התאמה: חד/ דו שלבי

אבל יכול להיות שהרשימות האלה לא מעודכנות או שיש רופאות שלא מופיעות ברשימות האלו

קינוחים, משחקי חברה וכו...
כך שלא היו צריכים לצאת מהבית.
צריך שיתוף פעולה של כולם...
עם ארגון טוב יוצא מווושששלללםםם

ריקוטה

חצר עין כרם

פיקולינו

(חלביות)

בהצלחה

כל אחד הכין משהו,

עשינו בבית של אחותי

הבאנו מקרן והכנו עליהם שאלון וכולנו ענינו עם הפלפונים. לא זוכרת איך קוראים לזה. היה ממש מוצלח ומצחיק!

הנכדים השתתפו כמובן 

ובכללי להורים היה נחת מהגיבוש בינינו

אה, ועשינו גם מיתוג- הדפסנו לצלחות, למפיונים, לבקבוקי שתיה ולמתנות את הלוגו של המשפחה. יצא ממש מוצלח

זה חידון, תבדקי באינטרנט

ממש פשוט להכין ולתפעל ותמיד יוצא כייף

אם יש לך זמן כנסי לשיין בקטגוריה התאמה אישית יש מלא דברים ליומולדת תוכלי להתאים

(נגיד הדפסה של הפרצופים שלהם על קשיות לשתיה או חולצות)

לדעתי ממש מקפיץ את האירוע שהכל ממותג ובאותם צבעים

אפשר כלמיני משחקי חברה שמגבשים

אם אחים זורמים אפשר שכל אחד יביא חפץ שמזכיר לו את הילדות, עשינו לסבתא שלי עם משפחה גדולה וממש היה מרגש ויפה

אפשר קופסא של מלא קשקושים בשקל ואז סבב של ברכות לפי המתנה

או

מלא מתנות קטנות וכל זוג או משפחה צריכים להעניק להם בזמן האירוע  ולהסביר למה

כמה אחים אתם? אפשר לחלק לכל משפחה עשור וכל משפחה צריכה להכין קטע הקראה/מתנה/זיכרון ילדות מהעשור הזה (אמרת שהם לא זורמים אבל אולי עם בקשה ספציפית כן יזרמו?)

יש כאלה שמכינים קופסאת בריחה על ההורים

זה עולה כסף אבל אם יש תקציב אולי שווה לכם..

מזינים את הניידים של כל המשתתפים ומחברים שאלות משפחתיות, אפשר גם להוסיף תמונות 

יוצא מוצלח מאד מאד

ונהניתי כל פעם מחדש מהקטעים שהעלית פה.

רק תדעי שיש ספרים שלוקח להם זמן להיטמע....

בהצלחה רבה אהובה!!

בסוף גם אם זה נגע בלב של בן אדם אחד זה כבר שווה המון בשבילי.

אולי זה בגלל שהרבה אנשים היום עם הוצאות לא צפויות בגלל מלחמה.

וגם יש המון תכנים חינמיים. 

אבל אני מאמינה שלכל ספר יש את הדרך והזמן שלו להגיע לאנשים.

תמיד ככ אוהבת לקרוא אותך

ומדהים לראות שאת מצליחה להוריד את התובנות שלך למציאות ועושה עם זה דברים בפועל.

מרגשת והשראה

שיהיה לך המון בהצלחה❤️

התבשלתי עם ההחלטה לשחרר..אבל עכשיו אני שלמה איתה ממש

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

אבל החזקנו הרבה שנים בלי.

הכנסנו בעיקר בגלל תקופות מילואים ארוכות שהגדולים שמרו על הקטנים, אבל לא היו מספיק גדולים כדי לבשל בעצמם אוכל של ממש.

היו פה גם מנות חמות כי הילדים התלהבו. לשמחתי מיצו את זה מהר.

כל עוד מצליחים להחזיק עם אוכל אמיתי זה בוודאי מבורך.

גם אם תחליטו בעתיד  להכניס זה לא מבטל את היתרון בתקופה שלא היה.

אבל חושבת שאם זה עוזר ולא אוכלים באופן רבוע / לעיתים קרובות מידי זה בסדר גמור.

וגם זה קנינו לעצמאות פעם אחרונה וזה עדיין במקפיא .

שניצל תירס יותר מבוקש אצלנו,  גם אני אוהבת.. אבל ממש ממש לא קונים קבוע. קנינו גם בעצמאות וכשנגמר לא קנינו עוד.

מלוואח קניתי בהריון הקודם שלי, לנפילות. ופה זה נגמר

נקניקיות בשריות.

זה אחד הדברים הבודדים שהילדים אוכלים.

דברים אחרים אנחנו לא קונים.

לא יודעת אם יאהבו אצלי.

הרבה פעמים ארוחת צהריים לא כוללת חלבון. כי הילדים לא אוכלים. או שאני מכינה ורק אני אוכלת.

שניצל תירס אוכלים פה כל הזמן.

אפילו ביניים לפעמים כשקצת רעבים.

נקניקיות או שניצלים מוכנים אוכלים פעם בשבוע.

במלחמות יותר.

לפעמים לעמוד להכין אוכל עושה אותי עצבנית.

אותי באופן אישי.

אז אני מעדיפה לתת נקניקיות ולהיות שמחה ורגועה מלטגן שניצלים מההתחלה (המשימה הכי קשה ביקום בערך לדעתי) ולהיות עצבנית פחד.

כלומר גם מה שיש זה לא שאוכלים מהכל כל יום כל היום

אלא בערך פעם בשבוע ויותר...

מבחינתי זה ממש בסדר

בוחרת את הסוגים שיותר חלבוניים ויחסית פחות מעובדים.

כי זה לא בריא פשוטו

אם אומרים לך שהנזק היא איטי ולאורך זמן יכול לשבש אותך במערכות הכי קריטיות בגוף היית המתפתה לקנות את זה לבני ביתך?

מסכימה לילדים רק בזמנים מיוחדים כמו בטיול/על האש

אבל בשוטף בבית לא קונה

אני מכינה להם שניצל תירס ביתי וזה פשוט ואפשר להקפיא