יודעת לשמור גבולות; זה טוב מאוד.
ווטסאפ זה הכרחי? כלומר, אפשר גם איתו לעשות לפעמים כמו עם הפלאפונים שאת מסננת?
היא פשוט כנראה רואה תמיד את חצי הכוס הריקה. זה אולי מהילדות שלה או גם אופי..
שמעתי שיעור מאוד מאלף על כזה דבר מהרב יואב אקריש (אם אני לא טועה); הוא קישר
את זה להבדיל אלפי הבדלות לגישה של המן שהיה לו כל כך הרבה ובכל זאת אמר:
"וכל זה אינו שווה לי..." - תמיד מתמקד על מה שאין, על מה שחסר..
כמובן הוא התכוון לכולנו, במיוחד לאלה בינינו שמתמקדים תמיד על החסרון,
על כמה שהכל נורא, כמה שהעולם נורא, כמה שהחיים קשים...
שיעור מאלף, לדעתי. (גם אני צריכה ללמוד את זה....)
השאלה איך אפשר לעזור לאמא להגיע למודעות הזו לגבי התכונה הזו.
אולי בדרך עקיפה? למשל, אם אחת ל...היא כן אומרת משהו חיובי
(אפילו לגבי התינוקות - כמה הם חמודים או משהו אחר), לשקף
לה את זה: אמא, כמה נחמד שאמרת את זה, זה עושה לי כל כך
טוב. זה כל כך משמח..
או אפילו על ההופעה שלה: איזו שמלה יפה אמא, יש לך
טעם מעולה!
על האוכל שלה: אמא, אני כל כך מעריכה שאת מביאה לנו
אוכל, זה כל כך מקל! וזה כל כך טעימממממממממממ!
היא בודאי תבטל את זה בהנף יד מזלזל, אבל אל
תתייאשי ותמשיכי כך. עם סבלנות ולנסות להוריד
כמה אחוזים מהרגשת הפגיעה שלך. הרי את רואה
וזה ברור לגמרי שמה שהיא אומרת זו השלכה שלה
מעצמה;
איך נאהב אחרים כשאיננו יודעים לאהוב את עצמנו?
מה עוד שהילדים - אנו רואים אותם כבבואה שלנו
אז כמו שאנו מתייחסים לעצמנו, כך גם אליהם...
זה קלאסי. לצערי.
זה לא יעבור מהר; תביני, זה מושרש ולא פשוט לשנות
את זה. אבל טיפין טיפין...
נראה שהיא מחפשת תשומת לב, אבל בצורה שלילית,
שירחמו עליה...
כנראה שהיא רואה את עצמה ככישלון. גם הנישואין
שלא הצליחו. כנראה גם בהם חיפשה תשומת לב
שלילית.
אדם מאושר, אדם שטוב לו, לא מתנהג כך. לא?
אפשר גם (בחיוך אבל באסרטיביות - אני מקווה
שזה לא נוגד כיבוד הורים), כל פעם שמתחילה
שיחה שלילית שלה, לאמר: אמא, קודם כל
אני מבקשת שתגידי משהו טוב. משהו חיובי.
בלי זה, אני לא יכולה להקשיב למה שאת אומרת.
האם אפשר לפעמים להעניק לה חיבוק
כשהיא מביאה אוכל או דבר מה אחר
ולאמר: אמא. את נהדרת. את אמא נהדרת!
כן. זה קשה, אבל שווה להתאמץ בשביל זה,
אני חושבת. היא ואתם נמצאים עכשיו
בדפוס שלילי בינה לביניכם - תקועים באותו
דפוס.
חושבת שאם מושכים חוט קטנטן מהפקעת
הלא נחמדה הזו, קטנטן ככל שיהיה -
הביקורת תפחת, אני חושבת.
כי היא תרגיש אהובה. שווה. מוערכת.
כי כמו שזה עכשיו, זה אותו דפוס חוזר:
היא מתנהגת בצורה מעצבנת, את מתרגזת
ונעלבת, אז היא שוב מרגישה כישלון
(אפילו שהיא לא אומרת את זה) וזה
גורם להיות שוב מעצבנת, מן מעגל
כזה שלא נגמר וחוזר על אותו דפוס שוב
ושוב (ואת שוב נעלבת ואז היא שוב....)
כמו שעכשיו, רע לך וגם רע...לה.
למרות ההערות הלא נעימות
הרי ברור שהיא לא חושבת ברצינות
שאת עומדת בשעת קיפול כביסה
כי האי קיו שלך לא משהו...
ברור שהיא עושה השלכה
ומשפריצה את המרירות שלה.
בא נהיה חומלים ונדייק:
את הכאב שלה.
זה יהיה חסד עצום איתה
אם תוכלי להחמיא לה טיפה.
קצת. קצת.
תגידי, מה בדבר ללכת שתיכן
למשהו שאתן אוהבות? לפחות
את? (ייתכן שהיא תגיד שהיא לא
אוהבת דבר, אבל אין ספק שהיא
כן יכולה להינות ממשהו)
בית קפה, רק שתיכן? (עם בייביסיטר לתינוקות)
גלידה ביחד?
מוזיאון?
קניית בגדים (לה או לה ולך - אפילו משהו קטן,
איפור לא יקר, בושם....אבל ללכת לבחור יחד!)
בלי הילדים. רק היא ואת.
אפשר לשוחח. אולי היא תפתח את ליבה,
אולי תרגע במפגש נעים ביניכן, בבית קפה
או מקום נחמד, אחר, אולי מוזיאון אם היא
אוהבת, ספריה, כל מקום שאפשר להיות
רחוק מהלחצים היומיומים של הבית...
ולקחת את הזמן שלכן , מספיק
זמן, שלא תרגישו לחץ לשוב מהר הביתה..
כל מה שאת יכולה לעשות, מצידך.
כי אי אפשר להוריד את החומות
שלה בבום!
וגם מן הסתם אי אפשר לאמר
לה ללכת להעזר בזה. לא כל אחד
פתוח לזה.
היא צריכה יחס. היא צריכה שיבינו
אותה ולא ישפטו אותה. היא שופטת
את עצמה כנראה מספיק, על אף שאת
לא רואה את זה והיא לא מראה את זה.
אולי מאוד ביקרו אותה פעם וזה
הפך לה לטבע שני?
להתראות. פורים שמח! בשורות טובות!
ואני מרגישה שאני חייבת לקבל כלים להתמודדות, כי אחרת לא אהיה מסוגלת לבוא לאירוע המשפחתי הבא...)
תודה רבה@
