עדיין ערה.
כמה מחשבות.
שונאת את עצמי כ"כ.
כזו דפוקה.
מה יהיה השלב הבא?? מה עוד אעשה??
יש לי בחילה.
מרוב שנאה עצמית.
זה עולם קשה כ"כ.
ומורכב כ"כ
מותר לי להגיד שלא בנויה אליו?
אוף.
קשה.
נמאס לי.
באמת שנמאס לי.
ויותר נמאס לי להראות לכל הסביבה שלי כאילו הכל בסדר.
לא!! הכל לא בסדר!
אני נשרפת מבפנים!!!
אני לא מזהה את עצמי במראה
אני כ"כ לא אותו דבר כמו שהייתי.
אני סולדת מעצמי.
אני נוראית. פשוט נוראית.
ונמאס לי מהכל.
אין לי כח.
רוצה חיבוק ודובי ונשיקת לילה טוב ושיכסו אותי וישירו לי שיר וירדימו אותי.
ושישכיחו ממני הכל.
אפשר לחזור להיות ילדה קטנה?
נמאס לי.
כשנגמר לי האוויר
אני בוכה לבד ברכב
ואת בוכה בפנים
אני רואה אותך נשרפת
את מפחדת להסכים שזו לא סתם תקופה חולפת
דיייייייייייייייייייייייייייייייי
מיציתי.
אפשר פחות מורכב שיהיה פה?
אפשר להירדם ולהתעורר נורמלי, כמו כל אחד??
שמישהו יתן לי סטירה
שינער אותי
שיכריח אותי לצאת לעבוד
שיקח אותי בכח
שיוציא ממני את הדיכאון הזה
כי רע לי.
באמת שרע לי.
מה כבר עשיתי שזה מה שמגיע לי????
אני צריכה מישהו לידי.
רוצה לבכות על מישהו.
ושילטף אותי ומרגיע אותי.
אחרת יבוא עוד התקף.
התפרצות חסרת מעצורים.
זה מצטבר וזה גובר, וזה בסוף גומר.
מתחיל להיות אור בחוץ.
אולי כבר אשאר ערה?
אני אתמוטט שוב בקצב הזה.
כמו שהיה בשבת.
אין לי כוחות.
ואין לי ממי לקבל.
אוף.
מנסה לחשוב על דברים שמחים.
לא כל כך מצליחה.
זה לא עוזר.
לא חיה. שורדת.
בינתיים.
צריכה עזרה.
רוצה להיעלם.
Just sleep forever
