לגבי לק

אבל לא רציתי לאסור שלא תפתח עוד יותר רצון , דווקא או ציפיה מיותרת.

הבת שלי בת 9 בביס אצלינו גם ככה אסור אז מרשה בחופשים

עם הזמן ראיתי שהיא ממש לא מתלהבת מזה ב"ה

למשל עשתה ביום שישי שהיתה אצל בת דודה ועוד לפני שבת הורידה מעצמה  למרות שאמרתי לה שזה חמוד.

לגבי עגילים לא רואה סיבה למה לא אם היא רוצה. עשינו לה בגיל 4 לדעתי. עדין ומתוק

מתעניינת..

(כי האמת שהקוסנפט כשלעצמו קצת מוזר לי למרות שזה כל-כך מקובל. לי עצמי אין חורים באוזניים, וגם אם עגילים נראים לי לפעמים יפים, זה לא גובר אצלי בראש על המוזרות שבלנקב חור באוזן בשביל זה.)

חושבת אותו דבר על עגילים. האמת שזה ממש גם מרתיע אותי כל ההתעסקות עם אנפקציות ובגילאים קטנים נראה לי ממש מפחיד שהעגיל יתפס במשהו וימשך. בקיצור לא מרשה עד גיל 11 שאז הן יודעות לטפל בזה לבד ונראה לי מספיק גדולות כדי להחליט האם לחורר לעצמן את האוזן... לאחת הבנות הרצון לעשות עגילים עבר עד גיל 11. 2 אחרות כן עשו. אחת מהן עשתה עוד מלא חורים מאז...

לק הרשתי ביסודי, לא הפריע לי. זה נמאס להן די מהר...

זה לרוב משהו חברתי כזה. היו עושות לק עם חברות. שיהנו. אחרי פעמיים שלוש, איבדו עניין. היום הרבה חברות שלהן עושות לק ג'ל והן מדברות על זה בסלידה...

אצלנו ממש מקבול לק אז אני מרשה (בפועל זה קורה רק כמה פעמים בשנה, כשיוצא לה לבקש). עגילים עשינו כשהיא הייתה בכיתה א׳ כשהרגשתי שהיא מבינה את מה שהיא עושה (= שזה יכאב לה קצת אבל שזה מחיר שהיא מוכנה לשלם, וגם שהיא תדע לתפעל את זה בגדול). היא מאד מאד רצתה. אני לא רואה שום בעיה עם 2 הדברים האלה אבל מבינה שבסביבה אחרת אולי זה ייתפס אחרת (אנחנו דת״ל).

החלטות טובות 💕

ולא שמה בעצמי

הילדה שלי בת4

ככלהנראה לא ארשה גם בהמשך

עגילים כן, כשתגדל עוד קצת

(מקווה שזה בסדר שגלשתי לכאן, לומדת מכן הרבה!)

בקיצור, בהתחלה ממש סירבתי, אבל אז ראיתי שזה יוצר התלהבות יתר. 

אז כשהיא מבקשת אני מרשה, צבעים בהירים, ותכלס- לרוב היא מקפלת את זה תוך כמה שעות.... זה קורה פעם בחודש- חודשיים כזה, לא ביג דיל בעיניי. 

לגבי העגילים אני גם בדיוק בהתלבטות. היא ממש ממש ממש רוצה. אני חושבת שלא רלוונטי(מחכה שהיא תבין לגמרי את המשמעות של לנקב לעצמה את הגוף....) אבל יש הרבה לחץ סביב הנושא הזה, נראה אם נשבר או נשנה את דעתנו. 

מבחינתך שאת מתנגדת לזה?

כותבת ומוחקת תוך כדי 

כנראה צריך פה עוד התבררות בנושא...

בכל מקרה, בעלי מתנגד כי הוא חושב שזה לא יפה לילדות אוהב את התמימות והפשטות של הגוף כמו שהוא. אז בכל מקרה זה לא ישתנה פה בקרוב

לא רואה בזה משהו בעייתי. אני מסבירה שזה כואב.

אם היא מתעקשת, בכיף

גם לראות אותו על נשים זה מגעיל אותי, אבל על ילדות קטנות - זה לגמרי מגעיל בעיניי.

אני קיצונית, אני יודעת.

אבל אם את חושבת שלא מתאים שהיא תמרח לק בגילה הנוכחי - אז אל תתרגשי מאמירות כמו "את אמא מעצבנת". גם הבת שלי אמרה לי שאני אמא מעצבנת כשלא הרשיתי לה ממתק בפעם החמישית לאותו יום... אז מה. אם אני חושבת שזה לא נכון לאכול חמישה ממתקים ביום, אז הבת שלי תצטרך להתמודד עם זה. (ומזל שהבנות שלי מבינות שלק זה לא אופציה בכלל אצלנו 😅)

בכל אופן, אם יש לה רצון להיות יפה - אפשר לספק אותו בהרבה דרכים אחרות: ללכת איתה לבחור בגדים יפים, תכשיטים שמותאמים לגיל, לעשות לה תסרוקות מיוחדות (אפשר להשקיע וללמוד תסרוקות מסרטונים ביוטיוב) - לא חסר...

עם הגדולה בעלי ממש נלחם עד גיל מאוחר וזה היה טעות פטאלית!!!

כבר שנים היא עם לק בוהק וצפורנים ארוכות והיאנעןשה בעצמה לק ג'ל לאחרים אבל יש הרבה משקעים על זה ועל דברים דומים..

בקיצור לק בהיר יאלה לשחרר 🙂

בגיל קצת יותר גדול משלך, נראה לי שזה היה בגיל 7-8 בערך. ולא מיד כשהיא ביקשה, לקח לי קצת זמן...

לי אין לק ומעולם לא שמתי. ובהתחלה כשהיא ביקשה זה היה לי ממש מוזר ונראה לי לא מתאים.

אבל אני יודעת שהיא מאוד שונה ממני והרבה יותר 'בת' בכל הדברים שקשורים למראה חיצוני.

אז בדקתי עם עצמי מה באמת הבעיה שלי עם זה. הודעתי למסקנה שיותר נכון לי להשקיע בלעמוד על דברים שקשורים לענייני הלכה. ובדברים אחרים כשהיא רוצה להתייפות, כל עוד זה בגדר ההלכה אני כן מאפשרת (כמובן כשזה דברים סבירים שהיא גם רואה אצל חברות, ולא מחפשת דברים שלא תואמים את הגיל שלה בכלל).

למעשה היא שמה מעט מאוד פעמים, והורידה באותו יום. נראה לי שהרעיון הלהיב אותה יותר מהלק עצמו.

אבל לפחות זה הוריד לנו מוקד חיכוך בינינו...

הסביבה שלנו גם דת"ל. דוסית אבל לא סופר-סגורה. ואני רואה שגם כאן נראה שפחות מקובל בסביבה חרדית / חרדית לאומית, ויותר מקובל בסביבת דתית לאומית. אם כי מעניין אותי, @המקורית- למה התכוונת כשאמרת שאת לא מרשה? משמעות הדבר שהילדה ביקשה והייתי צריכה להבהיר שאת לא מרשה?

קראתי את כל מה שכתבתן. בסופו של דבר די חיזקתן אצלי את המחשבה יותר לזרום עם הרצון שלה כאן.

תודה!

והסברתי גם למה

היא רואה למשל טאת סבתא והדודות שלה עם לק

מבחינתי, זה כמו כל דבר ש- אצלנו נוהגים כך, והם ינהגו כרצונם גם אם זה אחרת מאיתנו

לא רואה באמת סיבה הגיונית לתת לה לשים לק, היא ילדה בת 4 כאילו 🤷 לגמרי בעיניי עניין של גבולות בשלב הזה של החיים

ויש בזה חומרים לא ידידותיים

ותלוי

אם זה הופך להתנגחות, זה מקום אחר ולא רק גבולות בעיניי

סיפרתי לה שבעיני זה לא מתאים, והצעתי לה שנעשה יצירה עם הלק.

זה בהחלט סיפק את הצורך שלה להתעסק עם הלק. ועד היום יש לי סט של לקים שאנחנו משתמשות בזה לצביעה ויצירה של כל מני חפצים פעם במליון…

לחג או שבת או אירוע. או סתם אם מאוד מתחשק לה.

לא ממש רואה למה לא. אנחנו לדעתי עדיין קצת בתפיסה שהייתה כשאנחנו גדלנו. העיפו אותנו להוריד אם הגענו עם לק לאולפנה. היום כל המורות עם לק ג'ל. אז זו כבר מציאות אחרת.

הסיבה שאני לא משחררת חופשי זה כי מרגיש לי נכון לשמור גירויים ודברים כאלה. כי מחפשים ריגושים. אז להשאיר סף נמוך. היא בת שבע וחצי בערך.

לא רואה למה לא לאפשר עגילים. זה לגמרי הגיל שהרבה עושות.  לשמור ליומולדת או הזדמנות חגיגית.

זה בעינהן סוג של משחק. באופן כללי אני בגישה של לומר לא רק אם יש לי סיבה הגיונית וטובה. לא מצאתי סיבה כזו. כשמגיעים לשלב של מתבגרות בבית שעושות עגיל שני, שלישי וכו... ואני משחררת כי זה מותר הלכתית,  וגם חינוכית לא חכם לפי דעתי להלחם מלחמות מיותרות, וזה כבר הפך למקובל ובנות ממש תורניות הולכות ככה. קצת לק נראה לי מלחמה מיותרת.

בת ה 11 שלי ביקשה עגיל שני( לאחת האחיות המתבגרות שלה יש כמה). ואמרתי לה שנחכה לבת מצוה, מצד האמת לא רואה בעיה שתעשה גם עכשיו. אלא שיש  בכיתה שלה גם בנות בכורות, ונראה  לי לאף אחת אין עדיין, אז לא רוצה ליצור את התקדים, אבל ברור לי שעוד כמה שנים כולן כמעט בכיתה שלה יהיו עם לק ועגילים.

בגדול אנחנו דת"ל תורנים, וכמעט כל הנערות פה , עם יותר מעגיל אחד ולק, ומבחינת צניעות הרוב אצלנו ממש בסדר. 

הלוואי שבעלי היה מסכים איתי ..הוא ממש לא!

זאת הגישה הבריאה לדעתי

שילדות לא רוצות את זה (לשים לק) ממקום שנערה נניח רוצה את זה..

ולכן אני לא מרגישה שזה לא מתאים לגיל שלה או משהו..

הילדה שלי גם אוהבת לק, ואני ממש לא נכנסת איתה על זה למאבקים, אני מסכימה לה לכבוד שבת..

אם היא זוכרת ביום שישי היא מזכירה לי, ובדרך כלל היא פשוט לא זוכרת..

נראה לי אם הייתי עושה מזה עניין היא היתה זוכרת טוב טוב כל פעם.. חח.. ככה זה עובד מה נעשה

של מה שנכון בעיניכם, ההורים הייחודיים של הילדים המיוחדים שלכם.

נראה שכן יש לך נטיה להרשות פעם ב, הייתי מבררת אותה יותר לעומק.

אני באופן אישי גם מרשה מדי פעם. חשוב לי שזה לא יהיה אישיו ולא יהפוך למשהו מעבר למה שזה-

צבע על הציפורניים שדי מהר נמאס ממנו.

וזה נכון כמובן למתבגרת הספציפית שלי ולאקלים שבו היא גדלה.

יכול להיות שבמקום אחר זה לא ככה.

אני כן אגיד, שצריך לשים לב שאנחנו בשם עקרונות חיצוניים,

לא הופכים דברים לא קריטיים למשהו שהופך למשאת נפש וסמל לילד במקום גבול שהוא מקבל.

נתקלתי בלא מעט מקרים כאלה עם חברות מתבגרות שלי

שהיו להם סיכסוכי עולם על חור שני עם ההורים, או עם ילדים קטנים שהשתוקקו לשוקולד בלחם כי זה היה משהו לא מושג.

צריך למצוא את האיזון הנכון, של מה שחשוב ועקרוני לנו, איך לתווך את זה נכון,

וגם להיות בקשר עם הילד לראות איך הילד מול זה, ובמידת הצורך לתקשר את זה יותר לעומק,

לחשוב עד כמה זה עקרוני לנו באמת וכן הלאה.

אצלך בעיקר נראה לי שאת לא בטוחה שהסיבה להגבלה מספיק טובה,

ולכן מציעה לעשות בירור עם עצמך עד כמה זה חשוב לך ומה זה אומר מבחינתך

ומה את חוששת שיקרה אם הילדונת תשים קצת לק,

ואז לגבש או עמדה שבאמת תאפשר פעם ב כמו שאת עכשיו חוששת

או עמדה מבוררת של לא מתאים אצלנו, שכשהיא תהיה ברורה לך היא תהיה ברורה גם לה (כמו העגילים )

אני מרשה בפעילות מיוחדת כמו מסיבת פיג'מות,

מסיבת סיום, פורים, כל מיני מסיבות כאלה של ילדים.

קניתי עם הבנות את הצבעים והם בוחרות כל פעם.

זה לגמרי תמים וחמוד.

דווקא בגיל קצת יותר גדול זה מראה לי פחות שייך כי זה הופך באמת לטיפוח ויכול לייצר תלות ולא סתם כעוד משהו חמוד במסיבות.

לא מרשה לק על עיקרון שזה לא בריא, אני בעצמי הפסקתי עם לקים בגלל הסיבה הזו בעיקר

לגבי עגילים, מעצמי אני זוכרת שעשו לי עגילים בגן חובה ולא הלך טוב (ודווקא לא הייתי מופרעת שמאבדת עגילים או בעניין המשיכות) בגלל אינפקציה שלא טופלה כראוי

לאחר שזה עברה והחור נסתם עשו לי שוב מרצון שלי בכיתה א' ומאוד שמחתי.

חורים באזניים לדעתי זה נפוץ ודיי נורמטיבי לא כמו משהו שלא כ'כ מתקבל באזורים אחרים בגוף..

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.

לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.

לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.

הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.

בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.

אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.

בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

1. איך הכי נכון להגיב כשהיא מתעקשת כל הזמן להעיר לאחים שלה על דברים שהם עושים (או יותר נכון - לא עושים. שלא עוזרים מספיק וכדו') - דברים שבעיקרון לא משפיעים ישירות עליה, אבל נורא חשוב לה להגיד כמה זמן מעצבן (וכמובן לגרום להם להיעלב ועוד יותר לא לעזור...)?

כמה שאני מנסה להסביר לה שהדיבורים האלו לא מועילים ורק מפריעים יותר (ואם זה ממש דחוף לה להגיד - אז שתגיד לי באופן אישי ולא כשהם שומעים) - היא פשוט לא מקבלת וממשיכה, וזה ממש מעצבן אותי כל פעם מחדש.

2. כשאני עצבנית וכועסת בגלל משהו שהיה מולה, לפעמים אני מבקשת ממנה עכשיו לא לדבר איתי. אני אומרת לה שאני עכשיו כועסת מידי וזה לא זמן טוב לדבר איתי, ואני צריכה כמה דקות להירגע ואז נוכל לדבר שוב.

והיא ממש לא יודעת לכבד את הבקשה שלי. ומנסה שוב ושוב לדבר איתי, ואני מתעצבנת מזה שהיא לא מוכנה לתת לי כמה דקות של שקט, וצועקת עליה, וזה מסלים ונהיה גרוע מאוד.

ואני באמת לא יודעת איך להתנהל. אני באמת צריכה כמה דקות של שקט כדי להצליח לאסוף את עצמי. זו לא בקשה לגיטימית? מה אני יכולה לעשות כדי שהיא תבין שזה לטובתה ושהיא יכולה ללמוד לכבד את זה? או שבאמת אין לה את היכולת לחכות כמה דקות ואני צריכה לוותר על הבקשה הזו?

3. כמה פעמים כשניסיתי לשאול אותה שאלה פשוטה, או להעיר משהו קטן - התגובה שלה היתה ממש עצבנית כאילו אני אמא מעצבנת שרודה בה כל היום. וזה באמת היה דברים קטנים שאף פעם לא גרמו לה לתגובה כזו.

זה אומר שאני צריכה לשנות משהו בפניות שלי אליה? או שאני פשוט צריכה להתרגל שהתגובות שלה יכולות להיות ממש מעצבנות בלי קשר לכמה שאני אשתדל להיות בסדר איתה?

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.

תודה

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה

אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.

אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

יצירה

אוכל וריקודים לחברות

ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,

רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.

לק"י

אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.

עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.

אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

שהדלקות נובעות מצינון שמגיע לאוזן.

אז צריך לטפל בצינון.

הוא נתן לי תרסיס של מי מלח לאף.

ואפשר גם לנסות רפלקסולוגיה. 

כי זה התחיל גם בגיל 8 חודשים שהתחלתי להפחית משמעותית את ההנקה.

פורום אמהות מיועד לגילאים גדולים יותר, סביב בית ספר יסודי ומעלה.

רפואה שלמה לילדון!

לילדים רגישים צריך לחכות שיגדלו זה הפתרון היחיד - 

יש תעלה חסומה באוזן וככל שגדלים התעלה גודלת ואז התעלה פתוחה ואין לחץ על האוזן

עברתי לצמחי, תרסיס של מי מלח לפני השינה , שינה עם כרית בלילה

הלכתי לשערי צדק לד"ר אטל (מנהל מחלקת אאג ילדים) והתייעצתי עם הרבה מומחים

לקראת גיל שנה וחצי אפילו לפני עבר לגמרי ב"ה

וד גיל שנה וחצי, הדברים שהזכרת עזרו?

שנגמר אחרי ארבעה סבבים, ובלי ניתוח כפתורים.

קודם כל- הפסקה מיידית של חלב ומוצריו לחלוטין!!

ויש דבר נוסף שהוא קצת אאוטינג אז את מוזמנת בפרטי

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.

אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.

הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.

באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

לק"י

אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.

אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

בעזהי"ת

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)

כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות

כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

בעזהי"ת

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?

כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..