לגבי לק

אבל לא רציתי לאסור שלא תפתח עוד יותר רצון , דווקא או ציפיה מיותרת.

הבת שלי בת 9 בביס אצלינו גם ככה אסור אז מרשה בחופשים

עם הזמן ראיתי שהיא ממש לא מתלהבת מזה ב"ה

למשל עשתה ביום שישי שהיתה אצל בת דודה ועוד לפני שבת הורידה מעצמה  למרות שאמרתי לה שזה חמוד.

לגבי עגילים לא רואה סיבה למה לא אם היא רוצה. עשינו לה בגיל 4 לדעתי. עדין ומתוק

מתעניינת..

(כי האמת שהקוסנפט כשלעצמו קצת מוזר לי למרות שזה כל-כך מקובל. לי עצמי אין חורים באוזניים, וגם אם עגילים נראים לי לפעמים יפים, זה לא גובר אצלי בראש על המוזרות שבלנקב חור באוזן בשביל זה.)

חושבת אותו דבר על עגילים. האמת שזה ממש גם מרתיע אותי כל ההתעסקות עם אנפקציות ובגילאים קטנים נראה לי ממש מפחיד שהעגיל יתפס במשהו וימשך. בקיצור לא מרשה עד גיל 11 שאז הן יודעות לטפל בזה לבד ונראה לי מספיק גדולות כדי להחליט האם לחורר לעצמן את האוזן... לאחת הבנות הרצון לעשות עגילים עבר עד גיל 11. 2 אחרות כן עשו. אחת מהן עשתה עוד מלא חורים מאז...

לק הרשתי ביסודי, לא הפריע לי. זה נמאס להן די מהר...

זה לרוב משהו חברתי כזה. היו עושות לק עם חברות. שיהנו. אחרי פעמיים שלוש, איבדו עניין. היום הרבה חברות שלהן עושות לק ג'ל והן מדברות על זה בסלידה...

אצלנו ממש מקבול לק אז אני מרשה (בפועל זה קורה רק כמה פעמים בשנה, כשיוצא לה לבקש). עגילים עשינו כשהיא הייתה בכיתה א׳ כשהרגשתי שהיא מבינה את מה שהיא עושה (= שזה יכאב לה קצת אבל שזה מחיר שהיא מוכנה לשלם, וגם שהיא תדע לתפעל את זה בגדול). היא מאד מאד רצתה. אני לא רואה שום בעיה עם 2 הדברים האלה אבל מבינה שבסביבה אחרת אולי זה ייתפס אחרת (אנחנו דת״ל).

החלטות טובות 💕

ולא שמה בעצמי

הילדה שלי בת4

ככלהנראה לא ארשה גם בהמשך

עגילים כן, כשתגדל עוד קצת

(מקווה שזה בסדר שגלשתי לכאן, לומדת מכן הרבה!)

בקיצור, בהתחלה ממש סירבתי, אבל אז ראיתי שזה יוצר התלהבות יתר. 

אז כשהיא מבקשת אני מרשה, צבעים בהירים, ותכלס- לרוב היא מקפלת את זה תוך כמה שעות.... זה קורה פעם בחודש- חודשיים כזה, לא ביג דיל בעיניי. 

לגבי העגילים אני גם בדיוק בהתלבטות. היא ממש ממש ממש רוצה. אני חושבת שלא רלוונטי(מחכה שהיא תבין לגמרי את המשמעות של לנקב לעצמה את הגוף....) אבל יש הרבה לחץ סביב הנושא הזה, נראה אם נשבר או נשנה את דעתנו. 

מבחינתך שאת מתנגדת לזה?

כותבת ומוחקת תוך כדי 

כנראה צריך פה עוד התבררות בנושא...

בכל מקרה, בעלי מתנגד כי הוא חושב שזה לא יפה לילדות אוהב את התמימות והפשטות של הגוף כמו שהוא. אז בכל מקרה זה לא ישתנה פה בקרוב

לא רואה בזה משהו בעייתי. אני מסבירה שזה כואב.

אם היא מתעקשת, בכיף

גם לראות אותו על נשים זה מגעיל אותי, אבל על ילדות קטנות - זה לגמרי מגעיל בעיניי.

אני קיצונית, אני יודעת.

אבל אם את חושבת שלא מתאים שהיא תמרח לק בגילה הנוכחי - אז אל תתרגשי מאמירות כמו "את אמא מעצבנת". גם הבת שלי אמרה לי שאני אמא מעצבנת כשלא הרשיתי לה ממתק בפעם החמישית לאותו יום... אז מה. אם אני חושבת שזה לא נכון לאכול חמישה ממתקים ביום, אז הבת שלי תצטרך להתמודד עם זה. (ומזל שהבנות שלי מבינות שלק זה לא אופציה בכלל אצלנו 😅)

בכל אופן, אם יש לה רצון להיות יפה - אפשר לספק אותו בהרבה דרכים אחרות: ללכת איתה לבחור בגדים יפים, תכשיטים שמותאמים לגיל, לעשות לה תסרוקות מיוחדות (אפשר להשקיע וללמוד תסרוקות מסרטונים ביוטיוב) - לא חסר...

עם הגדולה בעלי ממש נלחם עד גיל מאוחר וזה היה טעות פטאלית!!!

כבר שנים היא עם לק בוהק וצפורנים ארוכות והיאנעןשה בעצמה לק ג'ל לאחרים אבל יש הרבה משקעים על זה ועל דברים דומים..

בקיצור לק בהיר יאלה לשחרר 🙂

בגיל קצת יותר גדול משלך, נראה לי שזה היה בגיל 7-8 בערך. ולא מיד כשהיא ביקשה, לקח לי קצת זמן...

לי אין לק ומעולם לא שמתי. ובהתחלה כשהיא ביקשה זה היה לי ממש מוזר ונראה לי לא מתאים.

אבל אני יודעת שהיא מאוד שונה ממני והרבה יותר 'בת' בכל הדברים שקשורים למראה חיצוני.

אז בדקתי עם עצמי מה באמת הבעיה שלי עם זה. הודעתי למסקנה שיותר נכון לי להשקיע בלעמוד על דברים שקשורים לענייני הלכה. ובדברים אחרים כשהיא רוצה להתייפות, כל עוד זה בגדר ההלכה אני כן מאפשרת (כמובן כשזה דברים סבירים שהיא גם רואה אצל חברות, ולא מחפשת דברים שלא תואמים את הגיל שלה בכלל).

למעשה היא שמה מעט מאוד פעמים, והורידה באותו יום. נראה לי שהרעיון הלהיב אותה יותר מהלק עצמו.

אבל לפחות זה הוריד לנו מוקד חיכוך בינינו...

הסביבה שלנו גם דת"ל. דוסית אבל לא סופר-סגורה. ואני רואה שגם כאן נראה שפחות מקובל בסביבה חרדית / חרדית לאומית, ויותר מקובל בסביבת דתית לאומית. אם כי מעניין אותי, @המקורית- למה התכוונת כשאמרת שאת לא מרשה? משמעות הדבר שהילדה ביקשה והייתי צריכה להבהיר שאת לא מרשה?

קראתי את כל מה שכתבתן. בסופו של דבר די חיזקתן אצלי את המחשבה יותר לזרום עם הרצון שלה כאן.

תודה!

והסברתי גם למה

היא רואה למשל טאת סבתא והדודות שלה עם לק

מבחינתי, זה כמו כל דבר ש- אצלנו נוהגים כך, והם ינהגו כרצונם גם אם זה אחרת מאיתנו

לא רואה באמת סיבה הגיונית לתת לה לשים לק, היא ילדה בת 4 כאילו 🤷 לגמרי בעיניי עניין של גבולות בשלב הזה של החיים

ויש בזה חומרים לא ידידותיים

ותלוי

אם זה הופך להתנגחות, זה מקום אחר ולא רק גבולות בעיניי

סיפרתי לה שבעיני זה לא מתאים, והצעתי לה שנעשה יצירה עם הלק.

זה בהחלט סיפק את הצורך שלה להתעסק עם הלק. ועד היום יש לי סט של לקים שאנחנו משתמשות בזה לצביעה ויצירה של כל מני חפצים פעם במליון…

לחג או שבת או אירוע. או סתם אם מאוד מתחשק לה.

לא ממש רואה למה לא. אנחנו לדעתי עדיין קצת בתפיסה שהייתה כשאנחנו גדלנו. העיפו אותנו להוריד אם הגענו עם לק לאולפנה. היום כל המורות עם לק ג'ל. אז זו כבר מציאות אחרת.

הסיבה שאני לא משחררת חופשי זה כי מרגיש לי נכון לשמור גירויים ודברים כאלה. כי מחפשים ריגושים. אז להשאיר סף נמוך. היא בת שבע וחצי בערך.

לא רואה למה לא לאפשר עגילים. זה לגמרי הגיל שהרבה עושות.  לשמור ליומולדת או הזדמנות חגיגית.

זה בעינהן סוג של משחק. באופן כללי אני בגישה של לומר לא רק אם יש לי סיבה הגיונית וטובה. לא מצאתי סיבה כזו. כשמגיעים לשלב של מתבגרות בבית שעושות עגיל שני, שלישי וכו... ואני משחררת כי זה מותר הלכתית,  וגם חינוכית לא חכם לפי דעתי להלחם מלחמות מיותרות, וזה כבר הפך למקובל ובנות ממש תורניות הולכות ככה. קצת לק נראה לי מלחמה מיותרת.

בת ה 11 שלי ביקשה עגיל שני( לאחת האחיות המתבגרות שלה יש כמה). ואמרתי לה שנחכה לבת מצוה, מצד האמת לא רואה בעיה שתעשה גם עכשיו. אלא שיש  בכיתה שלה גם בנות בכורות, ונראה  לי לאף אחת אין עדיין, אז לא רוצה ליצור את התקדים, אבל ברור לי שעוד כמה שנים כולן כמעט בכיתה שלה יהיו עם לק ועגילים.

בגדול אנחנו דת"ל תורנים, וכמעט כל הנערות פה , עם יותר מעגיל אחד ולק, ומבחינת צניעות הרוב אצלנו ממש בסדר. 

הלוואי שבעלי היה מסכים איתי ..הוא ממש לא!

זאת הגישה הבריאה לדעתי

שילדות לא רוצות את זה (לשים לק) ממקום שנערה נניח רוצה את זה..

ולכן אני לא מרגישה שזה לא מתאים לגיל שלה או משהו..

הילדה שלי גם אוהבת לק, ואני ממש לא נכנסת איתה על זה למאבקים, אני מסכימה לה לכבוד שבת..

אם היא זוכרת ביום שישי היא מזכירה לי, ובדרך כלל היא פשוט לא זוכרת..

נראה לי אם הייתי עושה מזה עניין היא היתה זוכרת טוב טוב כל פעם.. חח.. ככה זה עובד מה נעשה

של מה שנכון בעיניכם, ההורים הייחודיים של הילדים המיוחדים שלכם.

נראה שכן יש לך נטיה להרשות פעם ב, הייתי מבררת אותה יותר לעומק.

אני באופן אישי גם מרשה מדי פעם. חשוב לי שזה לא יהיה אישיו ולא יהפוך למשהו מעבר למה שזה-

צבע על הציפורניים שדי מהר נמאס ממנו.

וזה נכון כמובן למתבגרת הספציפית שלי ולאקלים שבו היא גדלה.

יכול להיות שבמקום אחר זה לא ככה.

אני כן אגיד, שצריך לשים לב שאנחנו בשם עקרונות חיצוניים,

לא הופכים דברים לא קריטיים למשהו שהופך למשאת נפש וסמל לילד במקום גבול שהוא מקבל.

נתקלתי בלא מעט מקרים כאלה עם חברות מתבגרות שלי

שהיו להם סיכסוכי עולם על חור שני עם ההורים, או עם ילדים קטנים שהשתוקקו לשוקולד בלחם כי זה היה משהו לא מושג.

צריך למצוא את האיזון הנכון, של מה שחשוב ועקרוני לנו, איך לתווך את זה נכון,

וגם להיות בקשר עם הילד לראות איך הילד מול זה, ובמידת הצורך לתקשר את זה יותר לעומק,

לחשוב עד כמה זה עקרוני לנו באמת וכן הלאה.

אצלך בעיקר נראה לי שאת לא בטוחה שהסיבה להגבלה מספיק טובה,

ולכן מציעה לעשות בירור עם עצמך עד כמה זה חשוב לך ומה זה אומר מבחינתך

ומה את חוששת שיקרה אם הילדונת תשים קצת לק,

ואז לגבש או עמדה שבאמת תאפשר פעם ב כמו שאת עכשיו חוששת

או עמדה מבוררת של לא מתאים אצלנו, שכשהיא תהיה ברורה לך היא תהיה ברורה גם לה (כמו העגילים )

אני מרשה בפעילות מיוחדת כמו מסיבת פיג'מות,

מסיבת סיום, פורים, כל מיני מסיבות כאלה של ילדים.

קניתי עם הבנות את הצבעים והם בוחרות כל פעם.

זה לגמרי תמים וחמוד.

דווקא בגיל קצת יותר גדול זה מראה לי פחות שייך כי זה הופך באמת לטיפוח ויכול לייצר תלות ולא סתם כעוד משהו חמוד במסיבות.

לא מרשה לק על עיקרון שזה לא בריא, אני בעצמי הפסקתי עם לקים בגלל הסיבה הזו בעיקר

לגבי עגילים, מעצמי אני זוכרת שעשו לי עגילים בגן חובה ולא הלך טוב (ודווקא לא הייתי מופרעת שמאבדת עגילים או בעניין המשיכות) בגלל אינפקציה שלא טופלה כראוי

לאחר שזה עברה והחור נסתם עשו לי שוב מרצון שלי בכיתה א' ומאוד שמחתי.

חורים באזניים לדעתי זה נפוץ ודיי נורמטיבי לא כמו משהו שלא כ'כ מתקבל באזורים אחרים בגוף..

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

לק"י

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.

יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה

זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..

קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...

מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים

בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.

נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)

לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.

אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.

ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.

ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).

לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...