לגבי לק

אבל לא רציתי לאסור שלא תפתח עוד יותר רצון , דווקא או ציפיה מיותרת.

הבת שלי בת 9 בביס אצלינו גם ככה אסור אז מרשה בחופשים

עם הזמן ראיתי שהיא ממש לא מתלהבת מזה ב"ה

למשל עשתה ביום שישי שהיתה אצל בת דודה ועוד לפני שבת הורידה מעצמה  למרות שאמרתי לה שזה חמוד.

לגבי עגילים לא רואה סיבה למה לא אם היא רוצה. עשינו לה בגיל 4 לדעתי. עדין ומתוק

מתעניינת..

(כי האמת שהקוסנפט כשלעצמו קצת מוזר לי למרות שזה כל-כך מקובל. לי עצמי אין חורים באוזניים, וגם אם עגילים נראים לי לפעמים יפים, זה לא גובר אצלי בראש על המוזרות שבלנקב חור באוזן בשביל זה.)

חושבת אותו דבר על עגילים. האמת שזה ממש גם מרתיע אותי כל ההתעסקות עם אנפקציות ובגילאים קטנים נראה לי ממש מפחיד שהעגיל יתפס במשהו וימשך. בקיצור לא מרשה עד גיל 11 שאז הן יודעות לטפל בזה לבד ונראה לי מספיק גדולות כדי להחליט האם לחורר לעצמן את האוזן... לאחת הבנות הרצון לעשות עגילים עבר עד גיל 11. 2 אחרות כן עשו. אחת מהן עשתה עוד מלא חורים מאז...

לק הרשתי ביסודי, לא הפריע לי. זה נמאס להן די מהר...

זה לרוב משהו חברתי כזה. היו עושות לק עם חברות. שיהנו. אחרי פעמיים שלוש, איבדו עניין. היום הרבה חברות שלהן עושות לק ג'ל והן מדברות על זה בסלידה...

אצלנו ממש מקבול לק אז אני מרשה (בפועל זה קורה רק כמה פעמים בשנה, כשיוצא לה לבקש). עגילים עשינו כשהיא הייתה בכיתה א׳ כשהרגשתי שהיא מבינה את מה שהיא עושה (= שזה יכאב לה קצת אבל שזה מחיר שהיא מוכנה לשלם, וגם שהיא תדע לתפעל את זה בגדול). היא מאד מאד רצתה. אני לא רואה שום בעיה עם 2 הדברים האלה אבל מבינה שבסביבה אחרת אולי זה ייתפס אחרת (אנחנו דת״ל).

החלטות טובות 💕

ולא שמה בעצמי

הילדה שלי בת4

ככלהנראה לא ארשה גם בהמשך

עגילים כן, כשתגדל עוד קצת

(מקווה שזה בסדר שגלשתי לכאן, לומדת מכן הרבה!)

בקיצור, בהתחלה ממש סירבתי, אבל אז ראיתי שזה יוצר התלהבות יתר. 

אז כשהיא מבקשת אני מרשה, צבעים בהירים, ותכלס- לרוב היא מקפלת את זה תוך כמה שעות.... זה קורה פעם בחודש- חודשיים כזה, לא ביג דיל בעיניי. 

לגבי העגילים אני גם בדיוק בהתלבטות. היא ממש ממש ממש רוצה. אני חושבת שלא רלוונטי(מחכה שהיא תבין לגמרי את המשמעות של לנקב לעצמה את הגוף....) אבל יש הרבה לחץ סביב הנושא הזה, נראה אם נשבר או נשנה את דעתנו. 

מבחינתך שאת מתנגדת לזה?

כותבת ומוחקת תוך כדי 

כנראה צריך פה עוד התבררות בנושא...

בכל מקרה, בעלי מתנגד כי הוא חושב שזה לא יפה לילדות אוהב את התמימות והפשטות של הגוף כמו שהוא. אז בכל מקרה זה לא ישתנה פה בקרוב

לא רואה בזה משהו בעייתי. אני מסבירה שזה כואב.

אם היא מתעקשת, בכיף

גם לראות אותו על נשים זה מגעיל אותי, אבל על ילדות קטנות - זה לגמרי מגעיל בעיניי.

אני קיצונית, אני יודעת.

אבל אם את חושבת שלא מתאים שהיא תמרח לק בגילה הנוכחי - אז אל תתרגשי מאמירות כמו "את אמא מעצבנת". גם הבת שלי אמרה לי שאני אמא מעצבנת כשלא הרשיתי לה ממתק בפעם החמישית לאותו יום... אז מה. אם אני חושבת שזה לא נכון לאכול חמישה ממתקים ביום, אז הבת שלי תצטרך להתמודד עם זה. (ומזל שהבנות שלי מבינות שלק זה לא אופציה בכלל אצלנו 😅)

בכל אופן, אם יש לה רצון להיות יפה - אפשר לספק אותו בהרבה דרכים אחרות: ללכת איתה לבחור בגדים יפים, תכשיטים שמותאמים לגיל, לעשות לה תסרוקות מיוחדות (אפשר להשקיע וללמוד תסרוקות מסרטונים ביוטיוב) - לא חסר...

עם הגדולה בעלי ממש נלחם עד גיל מאוחר וזה היה טעות פטאלית!!!

כבר שנים היא עם לק בוהק וצפורנים ארוכות והיאנעןשה בעצמה לק ג'ל לאחרים אבל יש הרבה משקעים על זה ועל דברים דומים..

בקיצור לק בהיר יאלה לשחרר 🙂

בגיל קצת יותר גדול משלך, נראה לי שזה היה בגיל 7-8 בערך. ולא מיד כשהיא ביקשה, לקח לי קצת זמן...

לי אין לק ומעולם לא שמתי. ובהתחלה כשהיא ביקשה זה היה לי ממש מוזר ונראה לי לא מתאים.

אבל אני יודעת שהיא מאוד שונה ממני והרבה יותר 'בת' בכל הדברים שקשורים למראה חיצוני.

אז בדקתי עם עצמי מה באמת הבעיה שלי עם זה. הודעתי למסקנה שיותר נכון לי להשקיע בלעמוד על דברים שקשורים לענייני הלכה. ובדברים אחרים כשהיא רוצה להתייפות, כל עוד זה בגדר ההלכה אני כן מאפשרת (כמובן כשזה דברים סבירים שהיא גם רואה אצל חברות, ולא מחפשת דברים שלא תואמים את הגיל שלה בכלל).

למעשה היא שמה מעט מאוד פעמים, והורידה באותו יום. נראה לי שהרעיון הלהיב אותה יותר מהלק עצמו.

אבל לפחות זה הוריד לנו מוקד חיכוך בינינו...

הסביבה שלנו גם דת"ל. דוסית אבל לא סופר-סגורה. ואני רואה שגם כאן נראה שפחות מקובל בסביבה חרדית / חרדית לאומית, ויותר מקובל בסביבת דתית לאומית. אם כי מעניין אותי, @המקורית- למה התכוונת כשאמרת שאת לא מרשה? משמעות הדבר שהילדה ביקשה והייתי צריכה להבהיר שאת לא מרשה?

קראתי את כל מה שכתבתן. בסופו של דבר די חיזקתן אצלי את המחשבה יותר לזרום עם הרצון שלה כאן.

תודה!

והסברתי גם למה

היא רואה למשל טאת סבתא והדודות שלה עם לק

מבחינתי, זה כמו כל דבר ש- אצלנו נוהגים כך, והם ינהגו כרצונם גם אם זה אחרת מאיתנו

לא רואה באמת סיבה הגיונית לתת לה לשים לק, היא ילדה בת 4 כאילו 🤷 לגמרי בעיניי עניין של גבולות בשלב הזה של החיים

ויש בזה חומרים לא ידידותיים

ותלוי

אם זה הופך להתנגחות, זה מקום אחר ולא רק גבולות בעיניי

סיפרתי לה שבעיני זה לא מתאים, והצעתי לה שנעשה יצירה עם הלק.

זה בהחלט סיפק את הצורך שלה להתעסק עם הלק. ועד היום יש לי סט של לקים שאנחנו משתמשות בזה לצביעה ויצירה של כל מני חפצים פעם במליון…

לחג או שבת או אירוע. או סתם אם מאוד מתחשק לה.

לא ממש רואה למה לא. אנחנו לדעתי עדיין קצת בתפיסה שהייתה כשאנחנו גדלנו. העיפו אותנו להוריד אם הגענו עם לק לאולפנה. היום כל המורות עם לק ג'ל. אז זו כבר מציאות אחרת.

הסיבה שאני לא משחררת חופשי זה כי מרגיש לי נכון לשמור גירויים ודברים כאלה. כי מחפשים ריגושים. אז להשאיר סף נמוך. היא בת שבע וחצי בערך.

לא רואה למה לא לאפשר עגילים. זה לגמרי הגיל שהרבה עושות.  לשמור ליומולדת או הזדמנות חגיגית.

זה בעינהן סוג של משחק. באופן כללי אני בגישה של לומר לא רק אם יש לי סיבה הגיונית וטובה. לא מצאתי סיבה כזו. כשמגיעים לשלב של מתבגרות בבית שעושות עגיל שני, שלישי וכו... ואני משחררת כי זה מותר הלכתית,  וגם חינוכית לא חכם לפי דעתי להלחם מלחמות מיותרות, וזה כבר הפך למקובל ובנות ממש תורניות הולכות ככה. קצת לק נראה לי מלחמה מיותרת.

בת ה 11 שלי ביקשה עגיל שני( לאחת האחיות המתבגרות שלה יש כמה). ואמרתי לה שנחכה לבת מצוה, מצד האמת לא רואה בעיה שתעשה גם עכשיו. אלא שיש  בכיתה שלה גם בנות בכורות, ונראה  לי לאף אחת אין עדיין, אז לא רוצה ליצור את התקדים, אבל ברור לי שעוד כמה שנים כולן כמעט בכיתה שלה יהיו עם לק ועגילים.

בגדול אנחנו דת"ל תורנים, וכמעט כל הנערות פה , עם יותר מעגיל אחד ולק, ומבחינת צניעות הרוב אצלנו ממש בסדר. 

הלוואי שבעלי היה מסכים איתי ..הוא ממש לא!

זאת הגישה הבריאה לדעתי

שילדות לא רוצות את זה (לשים לק) ממקום שנערה נניח רוצה את זה..

ולכן אני לא מרגישה שזה לא מתאים לגיל שלה או משהו..

הילדה שלי גם אוהבת לק, ואני ממש לא נכנסת איתה על זה למאבקים, אני מסכימה לה לכבוד שבת..

אם היא זוכרת ביום שישי היא מזכירה לי, ובדרך כלל היא פשוט לא זוכרת..

נראה לי אם הייתי עושה מזה עניין היא היתה זוכרת טוב טוב כל פעם.. חח.. ככה זה עובד מה נעשה

של מה שנכון בעיניכם, ההורים הייחודיים של הילדים המיוחדים שלכם.

נראה שכן יש לך נטיה להרשות פעם ב, הייתי מבררת אותה יותר לעומק.

אני באופן אישי גם מרשה מדי פעם. חשוב לי שזה לא יהיה אישיו ולא יהפוך למשהו מעבר למה שזה-

צבע על הציפורניים שדי מהר נמאס ממנו.

וזה נכון כמובן למתבגרת הספציפית שלי ולאקלים שבו היא גדלה.

יכול להיות שבמקום אחר זה לא ככה.

אני כן אגיד, שצריך לשים לב שאנחנו בשם עקרונות חיצוניים,

לא הופכים דברים לא קריטיים למשהו שהופך למשאת נפש וסמל לילד במקום גבול שהוא מקבל.

נתקלתי בלא מעט מקרים כאלה עם חברות מתבגרות שלי

שהיו להם סיכסוכי עולם על חור שני עם ההורים, או עם ילדים קטנים שהשתוקקו לשוקולד בלחם כי זה היה משהו לא מושג.

צריך למצוא את האיזון הנכון, של מה שחשוב ועקרוני לנו, איך לתווך את זה נכון,

וגם להיות בקשר עם הילד לראות איך הילד מול זה, ובמידת הצורך לתקשר את זה יותר לעומק,

לחשוב עד כמה זה עקרוני לנו באמת וכן הלאה.

אצלך בעיקר נראה לי שאת לא בטוחה שהסיבה להגבלה מספיק טובה,

ולכן מציעה לעשות בירור עם עצמך עד כמה זה חשוב לך ומה זה אומר מבחינתך

ומה את חוששת שיקרה אם הילדונת תשים קצת לק,

ואז לגבש או עמדה שבאמת תאפשר פעם ב כמו שאת עכשיו חוששת

או עמדה מבוררת של לא מתאים אצלנו, שכשהיא תהיה ברורה לך היא תהיה ברורה גם לה (כמו העגילים )

אני מרשה בפעילות מיוחדת כמו מסיבת פיג'מות,

מסיבת סיום, פורים, כל מיני מסיבות כאלה של ילדים.

קניתי עם הבנות את הצבעים והם בוחרות כל פעם.

זה לגמרי תמים וחמוד.

דווקא בגיל קצת יותר גדול זה מראה לי פחות שייך כי זה הופך באמת לטיפוח ויכול לייצר תלות ולא סתם כעוד משהו חמוד במסיבות.

לא מרשה לק על עיקרון שזה לא בריא, אני בעצמי הפסקתי עם לקים בגלל הסיבה הזו בעיקר

לגבי עגילים, מעצמי אני זוכרת שעשו לי עגילים בגן חובה ולא הלך טוב (ודווקא לא הייתי מופרעת שמאבדת עגילים או בעניין המשיכות) בגלל אינפקציה שלא טופלה כראוי

לאחר שזה עברה והחור נסתם עשו לי שוב מרצון שלי בכיתה א' ומאוד שמחתי.

חורים באזניים לדעתי זה נפוץ ודיי נורמטיבי לא כמו משהו שלא כ'כ מתקבל באזורים אחרים בגוף..

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

יש מלא בספוטיפיי ויוטיוב. תקשיבי שם ותחפשי לה. גם לי יש ילד שלא קורא והתוכן באודיו זה ממש הצלה בשבילו (גם באנגלית).

@שופטים איפה אפשר להשיג את הקלטות שלו?

@אחתפלוס הסתכלתי שם והלכתי לאיבוד מרוב מבחר🤭 אולי יש לך או למישהי אחרת המלצה ספציפית?

@דפני11 אמיתי המספר לא מיועד לילדים צעירים?

@אנוני.מית יש לך המלצה ספציפית? (היא לא יודעת אנגלית)

סיפורי תנ”ך לילדים 

יש עוד מלא. צריך רק לדעת לחפש ואולי שהיא תקשיב לפני אם חשוב לה לבחון תוכן. (יש גם תנך באווירה חילונית וזה לא מתאים לכל משפחה)

לק"י

הבן שלי בן 11 עדיין אוהב. אבל לא יודעת עד איזה גיל זה יתאים.

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.

🫂

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה

הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)

כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)

בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?

כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.

סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.

וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...

האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.

מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.

בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.

תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.

אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן

אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.