בקיר טיפוס הבלתי נגמר
ניסיתי בחוזקה בידיות
לנסות להחזיק.
בכל הכוח לנסות .
פעמים אחדות,אחזתי בעשייה
מיליון משימות שצריך לבצע
וכך שכחתי מעט
מכל הדברים האחרים, חסרי הצבע
באחרות, החזקתי במנגינה
צלילים עשרים וארבע שבע
שיהיה רק רעש מסביב
שלא תהיה דממה לרגע
גם בחברה נאחזתי חזק
בתחילה, ידעתי,עוד אחזיק בעצב
אבל במהרה אצליח לשכוח ממנו
אז מתחתי חיוך ואטמתי את הלב
אבל פתאום הגיעו פעמים
שבכלום לא הצלחתי להיאחז
נעמדתי בחדר, מול קיר הפתקים
ניסיתי למצוא אחיזה במילים
בתוך הנפילה לתהום שחור
ניסיתי למצוא איזה לחישה, איזה אור.
