לדעתך זה הוכרע השבת? את יוצאת?

ולמה מתפרק? בגלל הדת?

לא הוכרע, לא קיבלתי החלטה שזהו.

כבר תקופה ארוכה מאד שיש לי תהיות.

זה פשוט קרה.

האבסורד הוא שהתאפרתי כדי ללכת לבית כנסת.

אירוע משפחתי.

כולן מתפללות ואני בוהה ולא מסוגלת.

בסוף אמרתי הלל, בילדותי אהבתי את המנגינות.

ולא התפרק רק בגלל הדת.

לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת.

תוהה האם המעשה הראוי והנכון מצידי הוא לסרב בנימוס לחזנות.

אין עם זה בעיה הלכתית בשבילם?

אני לא הייתי מכשילה מישהו.

כבר עלה בי הרצון לחפף בטהרה, אבל לא אכשיל את בעלי.

והחוויה הזאת בבית כנסת היתה נוראית, איך אתה מצליח לעבור אותה כל שבת🥲

איך אני מצליח? האמת לא יודע. כתבתי בשרשור שלך בזמנו למה אני עדיין עושה דברים דתיים. זה בעיקר בגלל החינוך.

בנתיים זה רק מחריף ואני מפתחת אי סבילות חריפה לעשות דברים שאני לא לגמרי מאמינה בהם.

הגבאי בישיבה התיכונית,

בעל קורא בעיר מגוריי (קראתי בשלושה מניינים בכל שבת - שחרית של 6, שחרית של 7.30 באותו המקום, ואז הליכה לבית כנסת אחר שבו התפללו בשעה 8:30),

בעל תוקע בכל מיני בתי אבות ובהמשך גם בבתי כנסת,

וכו' וכו' וכו'...

ו..אה...באותו הזמן הייתי אמ... you know...

פעם אחת אני זוכר שרצו לשלוח אותי לתפילת מוסף ביום כיפור (בבית אבות שבו הלכתי עם כמה חברים להשלים מניין), וממש בכיתי להם שאני לא יכול ולא ראוי לכך.

הם היו בטוחים "יוווו איזה צדיק הוא, כזה עניו, מרגיש שהוא לא ראוי לכך - ממש כמו בתפילה "הנני העני ממעש".

רק שלא הייתה כאן ענווה יתירה, אלא באמת בושה גדולה ונוראה להיות במעמד הזה עם כל המעשים שלי.

בסוף בלית ברירה ביצעתי את השליחות.

שהייתי מחלל באופן קבוע,

ולמחרת היו מבקשים ממני, לעלות חזן, לקרוא בתורה..

הייתי מתחמק בצרידות..

אחריות כבדה.

הרבה דתלשים מספרים ''הדלקתי את האור ולא פגע בי ברק''.

מי לימד אתכם שעל חילול שבת מקבלים מיתה מיידית? לא שמתם לב שרוב היהודים מחללים שבת ובכל זאת לא פוגע בהם ברק?

בקיצור,

אכן לא מתים מחילול שבת. רק מקבלים בלגן גדול מאוד בנפש.

יש כאלה שזה עובר להם בסוף, יש כאלה שחיים ''בארון'' ומשלמים מחיר, יש כאלה שיוצאים ממנו וגם לזה יש מחיר, יש כאלה שכשם הפורום הם חוזרים בסוף...

רוצה לשתף מאיפה זה הגיע? המשפחה יודעת? מה התכנון הלאה וכו'?

כתבתי שאותי לא חינכו ככה.

גם לא הפחידו מגהינום.

המשפחה כמובן לא יודעת ולא תדע לעולם.

אני הגאווה שהתחתנה עם הדוס.

בחיים לא אצער את ההורים שלי.

בעלי יודע שאני עם תהיות, לא שממש חיללתי.

היתה תקופה שהורדתי כיסוי ראש, כשגרנו בחור שאף אחד לא מכיר.

אין לי מושג מה הלאה, ממשיכה בחיי, רציתי לשתף.

בלי לעשות יותר מדי ספוילרים - רק אכתוב שהסוף ממש שווה

לא אגיע לזה גם ככה בקרוב

ואין לי גישה לתכנים של כאן 11.

הרעיון הזה שחנה נכנסת להריון בדיוק כשיוסף חושב על פרידה, אחח, כמה גאוני ככה שטני.

ואיך שמשאירים אותנו ככה עם התסכול הזה מהקשר שנוצר בין ליאת ויוסף ונשאר באוויר, וחנה אפילו לא יודעת.

מזל שזה רק סרט

ההורים לא יודעים ולא ידעו

בעלי כן יודע הכל, הילדים חלקית

תקשיבי, איזה כיף שיש כאן אישה ואפילו בסטטוס שלי

יאללה- נשים לשלטון😜

ועזבת עזבת?

כי אני לא ממש.

בעיקר נהייתי קרה מאד להכל, התנתקתי בלב.

שזה כנראה הכי משמעותי.

רוב המצוות הן הרגל גם ככה.

וברכות נגיד, ממש קשה לי להפסיק.

אומרת תודה.

שיהיה לאלוהים, ליקום, למי שרוצה.

הלב הוא לב העניין

ענין התודה זה משהו מושרש,

אז מי שיקבל את הברכה,

מקווה שיעריך.

לגבי לצער את ההורים

אני גם באותו סיפור

״הדוס של המשפחה״

אישתי ממש דוסית לא יודעת מה בעלה עושה

תיכף אשב (האוטומטי תיקן לי ל"אשוב"🤣) על מה שהתחדש פה מאז שהתיאשתי מהפורום המת הזה ואשתדל להגיב

קיץ זאת תקופה של מעברים, בירורים של הנפש,

לפעמים מעברי דירה

התחושות האלה מוכרות נורא.

אבל את יודעת מה המזל?

שזאת תקופה.

אמונה היא כלי, בעיניי, כמו כל כלי אחר שלומדים בטיפול פסיכולוגי.

אם זה עונה על הצורך הנפשי שלך, תמשיכי להשתמש

ואם לא, אז אל. 

הלוואי שזאת תקופה.

מקווה.

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה