אני כתבתי על רעיון לאייר ספר.

הרעיון של חפש את המטמון היה של @היופי שבשקט.

גם הרעיון שלך מוצלח!

יאללה, בטח יהיו לך עוד רעיונות

אם שאר הילדים משתפים פעולה הם יכולים לכתוב אחד לשני

להכין עיתון קיר עם סיפורים קצרים ובדיחות שצריך לתחזק פעם בשבוע.

או משחקי רבעיה כחשוב שתקרא את הכותרת ובמקום להגיד את המספר לקרוא את כל השורה.

אפשר להכין דאבל עם מילים (נראה לי ששלחו לי פעם קישור לתוכנה שמכינה את המשחק, את מכניסה רשימת מילים והתוכנה מסדרת לך כרטיסים של דאבל.

עוד משחק שעולה לי- תשבץ ותפזורת שזה גם הרבה עם מילים.

או להוציא כמה שיותר מילים ממילה או משפט. 

לקחנו את המחשב ג'ונגל ספיד, והכנו כרטיסיות חדשות עם לוח הכפל (תרגילים ותשובות).

אולי אפשר להתאים לעוד נושאים.

(רק שמעתי עליו).

אנסה לגגל ולקרוא איך הוא עובד.

תקחי 10 פקקים של בקבוקים, ועל כל אחד תשימי מדבקה של אחת הספרות 0-9.

אפשר לשחק עם זה בכמה דרכים:

1. כרטיסיות עם משימות: ''תצרי מספר אי זוגי הגדול מ30'', ''תצרי מספר שספרת האחדות שלו 5''

ואז היא מרכיבה מהפקקים מספרים.

2. ליצור כמה כרטיסיות של משוואות.

לדוגמא: __+__<__-__

והיא מניחה פקקים במקומות הריקים כך שיצא נכון

ואז אפשר לעשות כמה אופציות עם הפקקים. ואם יש 6 כרטיסיות זה יכול בכיתה להעסיק לחצי שעה (מניסיון).

3. להכין על דף אחד 5 תרגילים, שבחלק מהמקומות חסר מספר, כך שיהיו 10 מקומות ריקים.

לדוגמא: 9=__+___, 4=__-__

את הפקקים היא צריכה להניח במקומות הריקים.

הקושי שצריך לשים את כל הפקקים ביחד, ואין אפשרות להשתמש באותו המספר פעמיים (כי מכל מספר יש 1). זה ממש מאתגר.

כל המשחקים זו למידה חזקה של חשבון, בלי להרגיש אפילו שלומדים חשבון.

משחק נוסף, שאותו אפשר לתת לה גם להכין וגם לשחק:

משחק הזיכרון של כפולות.

ואז ''זוג'' זה קלף של תרגיל+קלף של תשובה.

אם רוצים לעזור לה לא רק בשינון הכפל, אלא גם בהבנה החשבונית של הכפל, אז מומלץ לעשות ''שלישיות'' ולא זוגות, ואז הקלף השלישי יהיה ציור שמתאים.

לדוגמא- 4*3 יהיה שלוש שורות שבכל שורה 4 עיגולים

עוד חשבון-

תרגול של לוח ה1000:

ליצור הרבה כרטיסים של מספרים מלוח ה1000.

1. לתת כמו טבלת ריבועים בצורה של ➕, לקחים כל פעם קלף, ומניחים באמצע. ואז צריך לכתוב מי מעליו, מי מתחתיו מי לפניו ומי מאחוריו בלוח האלף.

2. כל קלף שמוציאים צריך לצייר אותו.

מאה אחת- ריבוע

עשרת אחת- קו

יחידה אחת- נקודה

זה ממש עוזר להבין ממה מורכב המספר.

3. כל מספר שיוצא לכתוב אותו במילים.

4. לקחת 5 קלפים ולסדר אותם לפי הסדר, מהקטן לגדול.

5. לקחת 10 קלפים ואז לנסות לסדר מהם סדרה חשבונית.

יש 3 תנאים:

1. לפחות 3 מספרים בסדרה

2. חייב שיהיו דילוגים קבועים/קפיצות שוות/מכפלות שוות

3. אסור שיהיו ''חורים'' שחסר מספר אחד בסדרה (לדוגמא: 5, 7, 11- חסר 9)

עברית-

מכירה את המשחק ''בלאנקו''? אז יש לו כרטיסיות אתגר ממש מגניבות.

יש שם לוח קטן, עם 9 משבצות, ו2 מהן חסומות, כך שזה נראה כמו תשבץ קטן. ואז לוקחים 9 אותיות ומנסים לסדר 7 מהן כמו תשבץ. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא- אבל זה ממש מאתגר.

משחק זיכרון של מילים נרדפות.

זה משהו שגם צריך להכין...

מילים נרדפות כמו 'עכשיו - עתה'. הזיהוי הוא ע''י תמונה משותפת בכל כרטיס.

הקטע הוא שאת מתחילה מחמישה זוגות ואז כל פעם מוסיפה עוד ועוד זוגות. זה בונה אוצר מילים בצורה ממש טובה, כי כל פעם היא לומדת מילים נוספות.

תרגול כתיבה נכונה-

קלפים שבצד אחד תמונה ובצד השני מילה כתובה בצורה נכונה.

היא רואה תמונה, כותבת את המילה שיש בתמונה, ואז הופכת לצד השני לראות אם כתבה נכון...

ותודה!

אני רואה שכדאי לי להשקיע יום אחד בשביל הכנת כל המשחקים האלה. מקווה שאצליח.

(ומקווה שגם אצליח להבין עד הסוף את המשחקים החשבוניים - אני עצמי לא חזקה בחשבון ובמתמטיקה, ולא כל כך זוכרת את המושגים 🙈)

ככה לומדים בלי לשים לב אפילו

אם את צריכה עזרה להבין שוב את המשחקים- בשמחה...

איזה רעיונות מקסימים

נשמע הרבה יותר כיף מחוברות קיץ!

תודה רבה

את ממש ממש מוכשרת!

חבל שלא היית המורה שלי לחשבון

אולי הייתי יוצאת עם פחות תסכול ויותר חווית מסוגלות

לא חשבתי שזה מחליף

אבל זה מקסים שיש לך רעיונות נהדרים כאלה ללמידה שהיא משחקית כמו שקראת לזה

אני חושבת שזה הכי נכון לילד

ובטוחה לגמרי שההטמעה ברמה גבוהה הרבה יותר

כיף שיש מורות כמוך

בעיקר דרכים לתרגול של לוח הכפל 

ומשחקים לתרגול קריאה באנגלית

אגב מבחינת שגיאות כתיב בעברית זה משהו שצריך לעבוד עליו או שפשוט לעודד אותה להמשיך לקרוא כמה שיותר וזה ישתפר עם הזמן? (אני רואה שיפור משמעותי נגיד מתחילת שנה אבל עדיין יש די הרבה שגיאות) 

אנשי מקצוע יודעים להבדיל בין שגיאות / כמות שגיאות תקינות בגיל הזה (מה שעובר לבד עם הגיל ועם הקריאה), לבין רמה לא תקינה.

מהניסיון שלי, בגיל הזה עדיין היו לא מעט שגיאות כתיב והצטמצמו לאט לאט (ועדיין יש, אבל מעט מאוד).

אחד הילדים שלי היה באבחון מקצועי, וככה אמרו. אז על הילד השני כבר לא דאגתי, וראיתי ככה גם כן.

יש לכן ממש רעיונות מקסימים

בנוגע לשגיאות-  אני מחלקת את שגיאות הכתיב ל2 סוגים:

1. שגיאה תבניתית: שגיאה בצורת הבסיס של המילה, חוזרת על עצמה כל פעם בתבנית הזו. לדוגמא: אכלטי, ישנטי, חשבטי...

כאן צריך להסביר את הכלל- כל פעולה ש*אני* עשיתי מסתיימת ב*תי*.

מאוד קל לפתור את השגיאות המרובות בלימוד של הכלל.

2. שגיאה שורשית: שגיאה בשורש של המילה: אחל, שטה...

כאן באמת עוזרת חשיפה למילים בצורתן התקנית. אם זה בספרים, שירים, כתוביות, כרטיסיות.

חשוב להסביר שאם כותבים ''אוכל'' אותיות השורש ישמרו, ואני לא אכתוב פתאום ''אחלתי''...

צריך להעיר ולהסביר?

היא פשוט כל כך זורמת עם כתיבת סיפורים ארוכים ואני לא רוצה להוציא לה את הכיף מכתיבה אבל אולי זה באמת שלב שצריך יותר לתקן.

אני קוראת לזה ''לתקן לפעם הבאה''

אפשר אחרי שהיא כותבת, לכתוב את המילים שכתבה לא נכון בצורה נכונה על דף נפרד, וככה היא לומדת לפעם הבאה.

אם לא תקני אותה, היא לא תדע לכתוב נכון

התהליך יהיה ארוך יותר...

לניילן או לשים בניילונית, ואז לתת לה לכתוב בפנים אותיות שורש ולקרוא. ואז זה כמו לוח מחיק כזה ...

לדוגמא:

_ _ _תי (מנוקד כמובן), אז יש: אכלתי, כתבתי וכו'.

עוד כרטיסיות-

הת _ _ _ (התלבש, התרחץ)

_ _ _ ה (אכלה, חשבה)

_ו_ _ת (יושבת, חושבת)

לבין התיקון.

לדעתי עדיף שאת הדף עם רשימת התיקונים כדאי שההורה ישמור לעצמו, וילמד את הילד לא על בסיס הטעות שלו, אלא בזמן ניטרלי.

אחרי כמה פעמים של הקנייה ותרגול, להתחיל לתקן בעדינות ביישום בפועל ולהרגיש מתי הילד בשל שיתקנו אותו ומתי זה יפגום לו בחווית הלימוד.

"ללמוד לפעם הבאה" זה להעיר על בסיס טעות, אולי זה דרך של מורה ללמד, פחות של הורה.

תפקיד ההורה הוא לתת מעטפת הרבה יותר הוליסטית לילד ולא רק ללמד קריאה,

ולכן היחס שבין לתקן טעויות לבין להקנות ביטחון, לא זהה כמו אצל מורה.

לרוב התקבל בשמחה. 

מלחמה כפל:

לוקחים קלפי משחק רגילים, מוציאים את משפחת המלוכה. ואז כל פעם פותחים קלף, מי שיש לו את המספר הגבוה יותר יכול לקחת את הקלפים רק אם הוא מצליח לפתור את המספר שלו כפול המספר של השני. לדוגמא: לי יצא 9 ולך 5, אז אני צריכה לעשות 9*5 ורק אם הצלחתי אני זוכה בקלפים.

(ד''א, זה משחק שמתאים לכל גיל, רק בווריאציות שונות. כמות גדולה יותר, חיבור של מספרים, חיסור של המספר הקטן מהמספר הגדול. בשבת אחותי (5) והבת שלי (3) שיחקו ממש יפה לפי ''כמות'', ולאחותי זה גם תרגל זיהוי של ספרות)

הבנת הכפל:

צריך:

דסקיות (או כל דבר קטן אחר כמו חתיכות לגו, עדשים)

סלסלות (או כל דבר אחר כמו שקיות, צלחות)

2 קוביות משחק בצבעים שונים

כל פעם זורקים 2 קוביות, קוביה אחת לכמות הסלסלות וקוביה שניה לכמות הדסקיות.

עכשיו צריך להכניס לקחת סלסלות לפי קוביית הסלסלות, ובכל סלסלה לשים מספר כפי שיצא בקוביית הדסקיות. בסוף צריך לספור כמה יצא לי.

לדוגמא: בקוביית הסלסלות יצא 5- אני לוקחת 5 סלסלות. בקוביית הדסקיות יצא 3, אני שמה בכל סלסלה 3 דסקיות. עכשיו אני סופרת כמה יש בסך הכל- 15.

בשלב הבא אפשר לאתגר עוד יותר: לכתוב במחברת 5*3=15, ואז יש כאן ממש הטמעה של החומר.

חילוק:

כרטיסיות של המספרים עד 100. כל פעם מוציאים קלף אחד.

לוקחים דסקיות/עדשים/אפילו כפיות חד''פ, לפי הכמות, ואז צריך לנסות לחלק לקבוצות שוות.

יש מספרים שאפשר לעשות להם כמה חלוקות (48 מתחלק ל-12,24,2,6,4...) ויש מספרים שאי אפשר לחלק (71 למשל)

עוד כפל:

ליצור הרבה קלפים שעליהם יש תרגילי כפל וחילוק (3*4, 15:5, 30:6, 7*8) ואז לשחק עם זה ''מלחמה''.

בהצלחה! 

משחק שאפילו לא דורש הכנה...

המשחק חי-צומח-דומם (או ארץ-עיר, רק שארץ ועיר דורשים ידע רחב יותר):

זה גם דורש קצת ידע באיות (בעיקר אם נבחרות אותיות כמו כ"ף וקו"ף או טי"ת ותי"ו), וגם דורש ידע בחשבון (כשמסכמים אחר כך את הנקודות שיצאו).

לא מושלם בשביל רעיון הלימוד, אבל אם הילדה בכצמה ביקשה לשחק בזה - זה כבר יתרון

א-ב של....

כל פעם בוחרים נושא אחר עושים עליו א-ב.

זו יכולה להיות פרשת שבוע, קיץ, פעילויות לשעות הפנאי...

ואז מדפיסים טבלה קבועה, וכל פעם רק כותבים כותרת אחרת

זה ממש מעודד חשיבה

באמת ניסיתי לאתגר גם את בן השש למצוא מילים (בעיקר שמות), אבל זה היה לו קשה...

(עם הגדולים אנחנו באמת משחקים את זה הרבה. הבת הגדולה שלי אפילו הציעה שאשחק איתה בזה באנגלית )

או עוזר לבת ה8 הם חושבים ביחד והיא כותבת.

כי אמנם זה כן מתחיל להידרש בגיל, אבל אם היא קצת אחורה, חבל שזה ימנע ממנה את המיומנות של הכתיבה עצמה.

אם היא שואלת מעצמה - איך כותבים שולחן עם ח או עם כ? זה נהדר! ובדיוק מה שנדרש.

אבל דווקא ב'חי צומח דומם' זה עלול להיות מתסכל כי עד שמצאתי מילה מתאימה, אומרים לי שהיא לא נחשבת (כך חוויתי אצלנו...). אולי למשל אפשר להציע שמקבלים ניקוד קצת מופחת על מילה באות שגויה?

רעיון טוב - לקבל ניקוד מופחת. כי אחרת זה באמת עלול לתסכל אותה...

נזכור את זה לפעם הבאה (הפעם יצאו אותיות קלות )

הבת שלי בדיוק הכינה לנו, אב חשבתי שזה רעיון טוב להוסיף לשרשור.

היא בעצם צריכה לכתוב מילים שצריך להגדיר, ולחשוב על המילים שהכי קל להגדיר בעזרתן ולכתוב אותן בתור המילים שאסור לומר, ואז כל המשפחה נהנית מהמשחק שהיא יצרה... (ולה יש קצת יתרון כי היא מכירה את כל המילים במשחק)

היום אחרי שהבת שלי התחילה להכין, אז הסברתי לקטנים יותר איך משחקים.

בשלב ראשון לימדתי אותם משחק 'הגדרות' - פשוט לתת רמזים למילה שאמרתי להם בלחש, בלי שיש מילים שאסור להגיד. והסברתי להם שבמשחק האמיתי צריך דרכים יותר יצירתיות להגדיר, כי בחלק מהמילים שהיינו רוצים להיעזר בהן גם אסור להשתמש.

אחר כך (בלי קשר לטאבו) זרמנו משם למשחק הגדרות א"ב - עושים סבב לפי הא"ב, כל אחד בתורו חושב על מילה לפי האות שיצאה לו ונותן רמזים למילה שחשב עליה. אפילו הבן 4 וחצי הצליח להשתתף יפה, אחרי שקלט את העניין.

זה לא קריאה/כתיבה (למרות שכן יש פה חשיבה על אותיות אז זה קצת קשור), אבל זה יכול להיות דווקא מוצלח לנסיעות...

כך שגם הקטנים יוכלו להצטרף!

ורעיון יפה להכין את זה כמשחק לנסיעות - ייתן לזה ערך מוסף מבחינתה...

ואחר כך לעשות את החידון למשפחה.

אפשר על הפרשה, או על כל מיני נושאים מעניינים. אפשר שהיא תקרא על הנושא עליו עושים את החידון ואז לכתוב עליו חידון. או שאם זה מורכב מידי אז את (או מישהו אחר) מקריאה לה ולומדת איתה על הנושא, ואז היא חושבת על שאלות לחידון וכותבת אותן.

באמת בכיתה המורה הייתה נותנת להן חידון א-ב לפרשת שבוע, והיא כמעט תמיד התאמצה להקריא אותו בשולחן שבת, כדי לומר דבר תורה כמו כולם... אז באמת יכול להיות שזה יעבוד לה ויהיה לה יחסית נחמד.

תודה!

1. רביעיות (אפשר קנוי)

2. דפי הוראות (למשל כתבי את שמך, מתחי קו מתחת לשם, ציירי פרח מעל האות האחרונה..) יש מוכנים באינטרנט.

3. קווה קווה עם עתידות משהו מורכב יותר לקריאה.

4. קופסת משימות ושאלות (כמו אמת או חובה) היא כל פעם שולפת משימה או שאלה כשמשעמם לה. (לספור עד עשר בדילוגים, לכתוב ברכה למישהו)

5. להכין משהו לפי דף הוראות (ציור, אוריגמי, עוגיות...)

6. להכין ספרון של שטוזים (שטויות בחרוזים)

האמת שכל משחק שהיא אוהבת אפשר להפוך למשחק קריאה.

אולי תכתבי מה היא אוהבת וננסה להתאים לרמת הקריאה שמתאימה לגיל שלה.

דפי עבודה היא לא תרצה, לצערי... שאר הרעיונות יפים וטובים.

משחקים שהיא אוהבת? דאבל, חתחתול... כל המשחקים שלא דורשים קריאה

משחק זיכרון כאשר כרטיס אחד מושג והכרטיס השני הוא הגדרה/ חידה/ הסבר.

למשל:

גמל- חיה שגדלה במדבר ויש לה דבשת.

עגבניה- ירק אדום עגול בעל מיץ שחותכים אותו לסלט.

אפשר להכין תיאטרון בובות שהיא מקריאה את הסיפור ולהסריט ולשלוח למשפחה.

רק שצריך לקרוא את הטקסט

הכי חשוב שהיא תאהב לקרוא, גם אם היא משחילה מילים ולא נצמדת לטקס הכל בסדר, מה שהיא מתאמצת לקרוא זה טוב וישפר את יכולת הקריאה שלה

משחק זכרון או בינגו/לוטו של ציורים ומילים.

את יכולה כל פעם להכין לה משפחת מילים אחת (מילים מאותו נושא)

ככה זה לא מאיים כי זה לא טקסט ארוך, אבל תכלס היא מתרגלת קריאה וזיכרון צילומי למילים.

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.

לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.

לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.

הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.

בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.

אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.

בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.

תודה

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה

אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.

אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

יצירה

אוכל וריקודים לחברות

ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,

רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.

לק"י

אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.

עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.

אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.

באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

לק"י

אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.

אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

בעזהי"ת

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)

כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות

כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

בעזהי"ת

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?

כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

אולי הפוך....

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?

נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.

למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

היא מאוד מטופלת, מאובחנת עם קשיים כללים, במגוון של תחומים. בריפוי בעיסוק המליצו ללכת לאבחון פסיכודידקטי גם כדי להצליח לשים את האצבע על הקושי- מה הגורם הכי משמעותי. כנראה דיסלקציה כלשהי. וגם כדי לקבל התאמות.

אבחון שיתן התאמות בלי לתת כיוון על מה לשים את הדגש בעבודה איתה פחות מתאים.

צריך גם התאמות וגם מקום מקצועי שידע לזהות את הלקות, כי מדובר כנראה במשהו די רחב שהיא מצליחה כרגע להסתיר ברמה כלשהי כי היא חכמה.

ויש ביטוח פרטי שנותן החזר חלקי עבור האבחון

יש עוד אבחונים, גם מקיפים יותר וגם פחות, שלכל אחד היתרונות והחסרונות שלו...

דבר ראשון אם היא בכיתה ב' בשלב הזה של השנה זה עדיין מוקדם לעשות אבחון פסיכודידקטי, הנורמות מתחילות רק מחודש מרץ לכיתה ב'.

מעבר לזה, למרות שיש הרבה מכונים שעושים ממליצה בחום לפנות לפסיכולוג פרטי, רצוי חינוכי ולעשות אצלו את האבחון, זה עולה יותר ממכון אבל הרבה יותר מקצועי.

ולגבי שמות, אווטינג, אני עושה אבחונים בשומרון ויש לי הרבה חברים שאני ממליצה עליהם בחום ואשמח לשלוח לך בפרטי, אבל כפי שכתבתי אחרי חודש מרץ זה נכון יותר מקצועית. 

ואם זה לצורך וועדת אפיון וזכאות, אפשר לשלוח לוועדה אישור שיש תור ולעשות את האבחון בהמשך

אם תרצי נוכל לדבר טלפונית

לצורך התאמות. וגם חלק מהפסיכולוגים הקליניים והשיקומיים אם עברו הכשרה מתאימה

אבחון דידקטי לא תקף לכל ההתאמות