אני כתבתי על רעיון לאייר ספר.

הרעיון של חפש את המטמון היה של @היופי שבשקט.

גם הרעיון שלך מוצלח!

יאללה, בטח יהיו לך עוד רעיונות

אם שאר הילדים משתפים פעולה הם יכולים לכתוב אחד לשני

להכין עיתון קיר עם סיפורים קצרים ובדיחות שצריך לתחזק פעם בשבוע.

או משחקי רבעיה כחשוב שתקרא את הכותרת ובמקום להגיד את המספר לקרוא את כל השורה.

אפשר להכין דאבל עם מילים (נראה לי ששלחו לי פעם קישור לתוכנה שמכינה את המשחק, את מכניסה רשימת מילים והתוכנה מסדרת לך כרטיסים של דאבל.

עוד משחק שעולה לי- תשבץ ותפזורת שזה גם הרבה עם מילים.

או להוציא כמה שיותר מילים ממילה או משפט. 

לקחנו את המחשב ג'ונגל ספיד, והכנו כרטיסיות חדשות עם לוח הכפל (תרגילים ותשובות).

אולי אפשר להתאים לעוד נושאים.

(רק שמעתי עליו).

אנסה לגגל ולקרוא איך הוא עובד.

תקחי 10 פקקים של בקבוקים, ועל כל אחד תשימי מדבקה של אחת הספרות 0-9.

אפשר לשחק עם זה בכמה דרכים:

1. כרטיסיות עם משימות: ''תצרי מספר אי זוגי הגדול מ30'', ''תצרי מספר שספרת האחדות שלו 5''

ואז היא מרכיבה מהפקקים מספרים.

2. ליצור כמה כרטיסיות של משוואות.

לדוגמא: __+__<__-__

והיא מניחה פקקים במקומות הריקים כך שיצא נכון

ואז אפשר לעשות כמה אופציות עם הפקקים. ואם יש 6 כרטיסיות זה יכול בכיתה להעסיק לחצי שעה (מניסיון).

3. להכין על דף אחד 5 תרגילים, שבחלק מהמקומות חסר מספר, כך שיהיו 10 מקומות ריקים.

לדוגמא: 9=__+___, 4=__-__

את הפקקים היא צריכה להניח במקומות הריקים.

הקושי שצריך לשים את כל הפקקים ביחד, ואין אפשרות להשתמש באותו המספר פעמיים (כי מכל מספר יש 1). זה ממש מאתגר.

כל המשחקים זו למידה חזקה של חשבון, בלי להרגיש אפילו שלומדים חשבון.

משחק נוסף, שאותו אפשר לתת לה גם להכין וגם לשחק:

משחק הזיכרון של כפולות.

ואז ''זוג'' זה קלף של תרגיל+קלף של תשובה.

אם רוצים לעזור לה לא רק בשינון הכפל, אלא גם בהבנה החשבונית של הכפל, אז מומלץ לעשות ''שלישיות'' ולא זוגות, ואז הקלף השלישי יהיה ציור שמתאים.

לדוגמא- 4*3 יהיה שלוש שורות שבכל שורה 4 עיגולים

עוד חשבון-

תרגול של לוח ה1000:

ליצור הרבה כרטיסים של מספרים מלוח ה1000.

1. לתת כמו טבלת ריבועים בצורה של ➕, לקחים כל פעם קלף, ומניחים באמצע. ואז צריך לכתוב מי מעליו, מי מתחתיו מי לפניו ומי מאחוריו בלוח האלף.

2. כל קלף שמוציאים צריך לצייר אותו.

מאה אחת- ריבוע

עשרת אחת- קו

יחידה אחת- נקודה

זה ממש עוזר להבין ממה מורכב המספר.

3. כל מספר שיוצא לכתוב אותו במילים.

4. לקחת 5 קלפים ולסדר אותם לפי הסדר, מהקטן לגדול.

5. לקחת 10 קלפים ואז לנסות לסדר מהם סדרה חשבונית.

יש 3 תנאים:

1. לפחות 3 מספרים בסדרה

2. חייב שיהיו דילוגים קבועים/קפיצות שוות/מכפלות שוות

3. אסור שיהיו ''חורים'' שחסר מספר אחד בסדרה (לדוגמא: 5, 7, 11- חסר 9)

עברית-

מכירה את המשחק ''בלאנקו''? אז יש לו כרטיסיות אתגר ממש מגניבות.

יש שם לוח קטן, עם 9 משבצות, ו2 מהן חסומות, כך שזה נראה כמו תשבץ קטן. ואז לוקחים 9 אותיות ומנסים לסדר 7 מהן כמו תשבץ. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא- אבל זה ממש מאתגר.

משחק זיכרון של מילים נרדפות.

זה משהו שגם צריך להכין...

מילים נרדפות כמו 'עכשיו - עתה'. הזיהוי הוא ע''י תמונה משותפת בכל כרטיס.

הקטע הוא שאת מתחילה מחמישה זוגות ואז כל פעם מוסיפה עוד ועוד זוגות. זה בונה אוצר מילים בצורה ממש טובה, כי כל פעם היא לומדת מילים נוספות.

תרגול כתיבה נכונה-

קלפים שבצד אחד תמונה ובצד השני מילה כתובה בצורה נכונה.

היא רואה תמונה, כותבת את המילה שיש בתמונה, ואז הופכת לצד השני לראות אם כתבה נכון...

ותודה!

אני רואה שכדאי לי להשקיע יום אחד בשביל הכנת כל המשחקים האלה. מקווה שאצליח.

(ומקווה שגם אצליח להבין עד הסוף את המשחקים החשבוניים - אני עצמי לא חזקה בחשבון ובמתמטיקה, ולא כל כך זוכרת את המושגים 🙈)

ככה לומדים בלי לשים לב אפילו

אם את צריכה עזרה להבין שוב את המשחקים- בשמחה...

איזה רעיונות מקסימים

נשמע הרבה יותר כיף מחוברות קיץ!

תודה רבה

את ממש ממש מוכשרת!

חבל שלא היית המורה שלי לחשבון

אולי הייתי יוצאת עם פחות תסכול ויותר חווית מסוגלות

לא חשבתי שזה מחליף

אבל זה מקסים שיש לך רעיונות נהדרים כאלה ללמידה שהיא משחקית כמו שקראת לזה

אני חושבת שזה הכי נכון לילד

ובטוחה לגמרי שההטמעה ברמה גבוהה הרבה יותר

כיף שיש מורות כמוך

בעיקר דרכים לתרגול של לוח הכפל 

ומשחקים לתרגול קריאה באנגלית

אגב מבחינת שגיאות כתיב בעברית זה משהו שצריך לעבוד עליו או שפשוט לעודד אותה להמשיך לקרוא כמה שיותר וזה ישתפר עם הזמן? (אני רואה שיפור משמעותי נגיד מתחילת שנה אבל עדיין יש די הרבה שגיאות) 

אנשי מקצוע יודעים להבדיל בין שגיאות / כמות שגיאות תקינות בגיל הזה (מה שעובר לבד עם הגיל ועם הקריאה), לבין רמה לא תקינה.

מהניסיון שלי, בגיל הזה עדיין היו לא מעט שגיאות כתיב והצטמצמו לאט לאט (ועדיין יש, אבל מעט מאוד).

אחד הילדים שלי היה באבחון מקצועי, וככה אמרו. אז על הילד השני כבר לא דאגתי, וראיתי ככה גם כן.

יש לכן ממש רעיונות מקסימים

בנוגע לשגיאות-  אני מחלקת את שגיאות הכתיב ל2 סוגים:

1. שגיאה תבניתית: שגיאה בצורת הבסיס של המילה, חוזרת על עצמה כל פעם בתבנית הזו. לדוגמא: אכלטי, ישנטי, חשבטי...

כאן צריך להסביר את הכלל- כל פעולה ש*אני* עשיתי מסתיימת ב*תי*.

מאוד קל לפתור את השגיאות המרובות בלימוד של הכלל.

2. שגיאה שורשית: שגיאה בשורש של המילה: אחל, שטה...

כאן באמת עוזרת חשיפה למילים בצורתן התקנית. אם זה בספרים, שירים, כתוביות, כרטיסיות.

חשוב להסביר שאם כותבים ''אוכל'' אותיות השורש ישמרו, ואני לא אכתוב פתאום ''אחלתי''...

צריך להעיר ולהסביר?

היא פשוט כל כך זורמת עם כתיבת סיפורים ארוכים ואני לא רוצה להוציא לה את הכיף מכתיבה אבל אולי זה באמת שלב שצריך יותר לתקן.

אני קוראת לזה ''לתקן לפעם הבאה''

אפשר אחרי שהיא כותבת, לכתוב את המילים שכתבה לא נכון בצורה נכונה על דף נפרד, וככה היא לומדת לפעם הבאה.

אם לא תקני אותה, היא לא תדע לכתוב נכון

התהליך יהיה ארוך יותר...

לניילן או לשים בניילונית, ואז לתת לה לכתוב בפנים אותיות שורש ולקרוא. ואז זה כמו לוח מחיק כזה ...

לדוגמא:

_ _ _תי (מנוקד כמובן), אז יש: אכלתי, כתבתי וכו'.

עוד כרטיסיות-

הת _ _ _ (התלבש, התרחץ)

_ _ _ ה (אכלה, חשבה)

_ו_ _ת (יושבת, חושבת)

לבין התיקון.

לדעתי עדיף שאת הדף עם רשימת התיקונים כדאי שההורה ישמור לעצמו, וילמד את הילד לא על בסיס הטעות שלו, אלא בזמן ניטרלי.

אחרי כמה פעמים של הקנייה ותרגול, להתחיל לתקן בעדינות ביישום בפועל ולהרגיש מתי הילד בשל שיתקנו אותו ומתי זה יפגום לו בחווית הלימוד.

"ללמוד לפעם הבאה" זה להעיר על בסיס טעות, אולי זה דרך של מורה ללמד, פחות של הורה.

תפקיד ההורה הוא לתת מעטפת הרבה יותר הוליסטית לילד ולא רק ללמד קריאה,

ולכן היחס שבין לתקן טעויות לבין להקנות ביטחון, לא זהה כמו אצל מורה.

לרוב התקבל בשמחה. 

מלחמה כפל:

לוקחים קלפי משחק רגילים, מוציאים את משפחת המלוכה. ואז כל פעם פותחים קלף, מי שיש לו את המספר הגבוה יותר יכול לקחת את הקלפים רק אם הוא מצליח לפתור את המספר שלו כפול המספר של השני. לדוגמא: לי יצא 9 ולך 5, אז אני צריכה לעשות 9*5 ורק אם הצלחתי אני זוכה בקלפים.

(ד''א, זה משחק שמתאים לכל גיל, רק בווריאציות שונות. כמות גדולה יותר, חיבור של מספרים, חיסור של המספר הקטן מהמספר הגדול. בשבת אחותי (5) והבת שלי (3) שיחקו ממש יפה לפי ''כמות'', ולאחותי זה גם תרגל זיהוי של ספרות)

הבנת הכפל:

צריך:

דסקיות (או כל דבר קטן אחר כמו חתיכות לגו, עדשים)

סלסלות (או כל דבר אחר כמו שקיות, צלחות)

2 קוביות משחק בצבעים שונים

כל פעם זורקים 2 קוביות, קוביה אחת לכמות הסלסלות וקוביה שניה לכמות הדסקיות.

עכשיו צריך להכניס לקחת סלסלות לפי קוביית הסלסלות, ובכל סלסלה לשים מספר כפי שיצא בקוביית הדסקיות. בסוף צריך לספור כמה יצא לי.

לדוגמא: בקוביית הסלסלות יצא 5- אני לוקחת 5 סלסלות. בקוביית הדסקיות יצא 3, אני שמה בכל סלסלה 3 דסקיות. עכשיו אני סופרת כמה יש בסך הכל- 15.

בשלב הבא אפשר לאתגר עוד יותר: לכתוב במחברת 5*3=15, ואז יש כאן ממש הטמעה של החומר.

חילוק:

כרטיסיות של המספרים עד 100. כל פעם מוציאים קלף אחד.

לוקחים דסקיות/עדשים/אפילו כפיות חד''פ, לפי הכמות, ואז צריך לנסות לחלק לקבוצות שוות.

יש מספרים שאפשר לעשות להם כמה חלוקות (48 מתחלק ל-12,24,2,6,4...) ויש מספרים שאי אפשר לחלק (71 למשל)

עוד כפל:

ליצור הרבה קלפים שעליהם יש תרגילי כפל וחילוק (3*4, 15:5, 30:6, 7*8) ואז לשחק עם זה ''מלחמה''.

בהצלחה! 

משחק שאפילו לא דורש הכנה...

המשחק חי-צומח-דומם (או ארץ-עיר, רק שארץ ועיר דורשים ידע רחב יותר):

זה גם דורש קצת ידע באיות (בעיקר אם נבחרות אותיות כמו כ"ף וקו"ף או טי"ת ותי"ו), וגם דורש ידע בחשבון (כשמסכמים אחר כך את הנקודות שיצאו).

לא מושלם בשביל רעיון הלימוד, אבל אם הילדה בכצמה ביקשה לשחק בזה - זה כבר יתרון

א-ב של....

כל פעם בוחרים נושא אחר עושים עליו א-ב.

זו יכולה להיות פרשת שבוע, קיץ, פעילויות לשעות הפנאי...

ואז מדפיסים טבלה קבועה, וכל פעם רק כותבים כותרת אחרת

זה ממש מעודד חשיבה

באמת ניסיתי לאתגר גם את בן השש למצוא מילים (בעיקר שמות), אבל זה היה לו קשה...

(עם הגדולים אנחנו באמת משחקים את זה הרבה. הבת הגדולה שלי אפילו הציעה שאשחק איתה בזה באנגלית )

או עוזר לבת ה8 הם חושבים ביחד והיא כותבת.

כי אמנם זה כן מתחיל להידרש בגיל, אבל אם היא קצת אחורה, חבל שזה ימנע ממנה את המיומנות של הכתיבה עצמה.

אם היא שואלת מעצמה - איך כותבים שולחן עם ח או עם כ? זה נהדר! ובדיוק מה שנדרש.

אבל דווקא ב'חי צומח דומם' זה עלול להיות מתסכל כי עד שמצאתי מילה מתאימה, אומרים לי שהיא לא נחשבת (כך חוויתי אצלנו...). אולי למשל אפשר להציע שמקבלים ניקוד קצת מופחת על מילה באות שגויה?

רעיון טוב - לקבל ניקוד מופחת. כי אחרת זה באמת עלול לתסכל אותה...

נזכור את זה לפעם הבאה (הפעם יצאו אותיות קלות )

הבת שלי בדיוק הכינה לנו, אב חשבתי שזה רעיון טוב להוסיף לשרשור.

היא בעצם צריכה לכתוב מילים שצריך להגדיר, ולחשוב על המילים שהכי קל להגדיר בעזרתן ולכתוב אותן בתור המילים שאסור לומר, ואז כל המשפחה נהנית מהמשחק שהיא יצרה... (ולה יש קצת יתרון כי היא מכירה את כל המילים במשחק)

היום אחרי שהבת שלי התחילה להכין, אז הסברתי לקטנים יותר איך משחקים.

בשלב ראשון לימדתי אותם משחק 'הגדרות' - פשוט לתת רמזים למילה שאמרתי להם בלחש, בלי שיש מילים שאסור להגיד. והסברתי להם שבמשחק האמיתי צריך דרכים יותר יצירתיות להגדיר, כי בחלק מהמילים שהיינו רוצים להיעזר בהן גם אסור להשתמש.

אחר כך (בלי קשר לטאבו) זרמנו משם למשחק הגדרות א"ב - עושים סבב לפי הא"ב, כל אחד בתורו חושב על מילה לפי האות שיצאה לו ונותן רמזים למילה שחשב עליה. אפילו הבן 4 וחצי הצליח להשתתף יפה, אחרי שקלט את העניין.

זה לא קריאה/כתיבה (למרות שכן יש פה חשיבה על אותיות אז זה קצת קשור), אבל זה יכול להיות דווקא מוצלח לנסיעות...

כך שגם הקטנים יוכלו להצטרף!

ורעיון יפה להכין את זה כמשחק לנסיעות - ייתן לזה ערך מוסף מבחינתה...

ואחר כך לעשות את החידון למשפחה.

אפשר על הפרשה, או על כל מיני נושאים מעניינים. אפשר שהיא תקרא על הנושא עליו עושים את החידון ואז לכתוב עליו חידון. או שאם זה מורכב מידי אז את (או מישהו אחר) מקריאה לה ולומדת איתה על הנושא, ואז היא חושבת על שאלות לחידון וכותבת אותן.

באמת בכיתה המורה הייתה נותנת להן חידון א-ב לפרשת שבוע, והיא כמעט תמיד התאמצה להקריא אותו בשולחן שבת, כדי לומר דבר תורה כמו כולם... אז באמת יכול להיות שזה יעבוד לה ויהיה לה יחסית נחמד.

תודה!

1. רביעיות (אפשר קנוי)

2. דפי הוראות (למשל כתבי את שמך, מתחי קו מתחת לשם, ציירי פרח מעל האות האחרונה..) יש מוכנים באינטרנט.

3. קווה קווה עם עתידות משהו מורכב יותר לקריאה.

4. קופסת משימות ושאלות (כמו אמת או חובה) היא כל פעם שולפת משימה או שאלה כשמשעמם לה. (לספור עד עשר בדילוגים, לכתוב ברכה למישהו)

5. להכין משהו לפי דף הוראות (ציור, אוריגמי, עוגיות...)

6. להכין ספרון של שטוזים (שטויות בחרוזים)

האמת שכל משחק שהיא אוהבת אפשר להפוך למשחק קריאה.

אולי תכתבי מה היא אוהבת וננסה להתאים לרמת הקריאה שמתאימה לגיל שלה.

דפי עבודה היא לא תרצה, לצערי... שאר הרעיונות יפים וטובים.

משחקים שהיא אוהבת? דאבל, חתחתול... כל המשחקים שלא דורשים קריאה

משחק זיכרון כאשר כרטיס אחד מושג והכרטיס השני הוא הגדרה/ חידה/ הסבר.

למשל:

גמל- חיה שגדלה במדבר ויש לה דבשת.

עגבניה- ירק אדום עגול בעל מיץ שחותכים אותו לסלט.

אפשר להכין תיאטרון בובות שהיא מקריאה את הסיפור ולהסריט ולשלוח למשפחה.

רק שצריך לקרוא את הטקסט

הכי חשוב שהיא תאהב לקרוא, גם אם היא משחילה מילים ולא נצמדת לטקס הכל בסדר, מה שהיא מתאמצת לקרוא זה טוב וישפר את יכולת הקריאה שלה

משחק זכרון או בינגו/לוטו של ציורים ומילים.

את יכולה כל פעם להכין לה משפחת מילים אחת (מילים מאותו נושא)

ככה זה לא מאיים כי זה לא טקסט ארוך, אבל תכלס היא מתרגלת קריאה וזיכרון צילומי למילים.

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

• יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

• כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

• אמבטיות

• מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

• באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

רק אור צהוב

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

משנה אם את יכולה להשאיר אותם כמה דקות לבד.

אפשר לשבת לבד לקפה ונשנוש.

או לתת גם לילדים משהו לאכול/ לשתות.

ללכת לבד לכמה דקות לחדר עם דלת נעולה, ולעשות שם משהו שאת אוהבת. לקרוא משהו, לצייר וכד'.

כשבעלך חוזר את יכולה לקבוע משהו מחוץ לבית. אפשר משהו קבוע בתדירות שתחליטי.

זה יכול להיות לצאת להליכה/ חדר כושר/ שיעור/ חוג/ להיפגש עם חברה וכד'.

באמת צריך לראות איך יש לי אפשרות להכניס בערב...

יקחו את הקטנים לגן שעשועים, או משהו כזה?

זה גם יכול לתת לך זמן התאווררות.

לקחת יום בשבוע שאת לא חוזרת ישר לבית ויוצאת להתאוורר

לקחת הפסקה קבועה כשהוא מגיע

למצוא הפסקות קטנות בין לבין גם בעבודה וגם בבית

הפסקה זה בעיקר לנשום רגע לעצור

לא חייבים לעשות משהו

אולי שיעשו להם קייטנה, ואז להיכנס לחדר לחצי שעה (בלי הטלפון, או לפחות בלי לגעת בו) ולעשות משהו שאת אוהבת- לקרוא, לצייר לנגן, סתם לשכב ולנוח...

אם זה לא אפשרי, אז לדעתי חצי שעה של סרט זו לא מילה גסה... גם אם את צריכה להישאר לידם, את יכולה להרכיב אוזניות (כדי לא לשמוע את הסרט) ולנוח מעט.

זה באמת קשוח נורא, שאין זמן למנוחה במהלך היום...

בזכות שהתחלתי לחשוב על זה לעומק, דיברנו בעלי ואני וזה באמת יקבל מענה יותר רציני... תודה!

אם אפשרי ואת לא הולכת ישר לאיסופים.

לשבת חמש דקות בשקט שלך לפני שאת נכנסת הביתה.

להקל על עצמך במה שאפשר בשגרה השוטפת בבית ולהרשות לעצמך לנוח קצת תוך כדי, בהנחה שהם לא מחריבים את הבית אם את יושבת רגע.

להנמיך סטנדרטים כי ככה זה בית עם ילדים.

לזכור שמותר לנוח גם אם הבית מבולגן...

ומדי פעם גם לצאת להתאוורר, לחוג או משהו כיפי אחר.

אם יש לך אפילו 10 דק כמו שכתבו לשבת הלי הטלפון וגם איתו לפני שאת אוספת זה נראלי ממש מדהים..

והכי טוב שבאמת אתם חושבים על זה מסודר.. זה קריטי.. ובזוג פתאום אפשר להגיע לתובנות מדהימות הרבה יותר מלבד...

דברים שעוזרים לי:

לצאת החוצה, ואז זה גם אויר נעים, גם חברה לפעמים, גם לילדים שי מרחב וזה מאוורר באופן כללי.

אפשר לשלב אותם בדברים שאת גם ככה עושה

להתחיל בזמן שאת איתם ממש, נניח יושבת, משוחחת איתם, אפשר אפילו לעשות טקס של שתיה ועוגיה או משהו כזה.

ואחרי שהם "שבעים ממך" אפשר לעשות זמן של משחק עצמאי, ואז את נגישה על הספה, אבל בעניינייך- קוראת, או מה שאת רוצה לעשות.

בנוסף מציעה שכשבעלך חוזר, תלכי לחדר לזמן מנוחה שבו הוא מתקדם איתם ולך יש שקט. בעיני קריטי. אפשר שהוא יסיים את ההשכבה או שאת תצטרפי לסוף רק אם את רוצה.

בהצלחה

קצת פחות משעה לירושלים

יש את קהילת נצרים בעיר אריאל, 50 דקות מירושלים, סניפי בני עקיבא נפרדים, ת"ת נפרדים לבנים ולבנות

גם ביישוב עלי (בערך 40 דקות מירושלים)- ממה שאני מכירה יש הרבה סגנונות וביניהם יש הרבה מהסגנון שלכם- סניף אריאל, ת"ת נפרדים וכו

לא מכירה את שניהם אישית אבל ממה שאני יודעת מאנשים שגרים שם יש שם קהילות מקסימות נחשבות מאד איכותיות, מיקום פצצה (שעה מירושלים שעה מהמרכז)..

לשומריה

זה אולי 45 דקות נסיעה בשיא הפקקים (תלוי גם איפה בירושלים) אבל יכול להיות גם חצי שעה אם יוצאים מוקדם יותר.

אבל יש שם סניף בני עקיבא נפרד וגם סניף אריאל ששייך לישיבת שעלבים. יש שם גם בתי ספר נפרדים, וגם אולפנה וישיבה.

כדאי לבבר לעומק אם זו רמת התורניות שמתאימה לכם.

בכל אופן, המרחק הוא חצי שעה נסיעה מירושלים.

לק"י

נתן לי בפרטי קישור לשרשור אחר שיכול לעזור:

מחפשים מקום מגורים - הריון ולידה

מגרון ישוב צעיר יותר, קטן יותר, תורני, הרבה משפחות בסגנון הר המור, יש תנועת אריאל בישוב, הילדים לומדים בביה"ס פסגות - בי"ס עם כיתות נפרדות, צוות תורני, הילדים יותר מגוונים מבחינת רמת דוסיות (כי יש שם גם את ילדי פסגות). חלק מהמשפחות שולחות את הבנים לת"ת מכמש. אין יכולת או קופ"ח בישוב אבל שער בנימין במרחק נסיעה קצרצר. אין אוטובוסים לתוך הישוב אבל זה ממש מרחק הליכה מתחנת הדלק ששם עוברים כמעט כל האוטובוסים של בנימין.

יחסית קרוב לירושלים, בלי פקקים זה בערך 10 דקות לפסגת זאב (אולי טיפה יותר). בתקופה האחרונה לדעתי אין המון פקקים, ולרוב הדרכים די זורמות.

פסגות גדול יותר (גם לא ענק ביחס לישובים הגדולים, אבל גדול ביחס למגרון). יש יותר גיוון מבחינת הרמה התורנית, אבל יש גם לא מעט משפחות תורניות. יש בישוב סניף בני עקיבא נפרד (אבל זה לא נפרד הרמטי כמו אריאל). יש מכולת, קופ"ח (לפעמים צריך ללכת גם לישובים קרובים כי הקופה קטנה ולא תמיד יש מה שצריך, לפעמים סגור וכדו'). יש אוטובוסים אבל בתדירות די רחוקה (כ-12 ביום).

גם די קרוב לירושלים. בלי פקקים זה כ-20 דקות לפסגת זאב.