אני כתבתי על רעיון לאייר ספר.

הרעיון של חפש את המטמון היה של @היופי שבשקט.

גם הרעיון שלך מוצלח!

יאללה, בטח יהיו לך עוד רעיונות

אם שאר הילדים משתפים פעולה הם יכולים לכתוב אחד לשני

להכין עיתון קיר עם סיפורים קצרים ובדיחות שצריך לתחזק פעם בשבוע.

או משחקי רבעיה כחשוב שתקרא את הכותרת ובמקום להגיד את המספר לקרוא את כל השורה.

אפשר להכין דאבל עם מילים (נראה לי ששלחו לי פעם קישור לתוכנה שמכינה את המשחק, את מכניסה רשימת מילים והתוכנה מסדרת לך כרטיסים של דאבל.

עוד משחק שעולה לי- תשבץ ותפזורת שזה גם הרבה עם מילים.

או להוציא כמה שיותר מילים ממילה או משפט. 

לקחנו את המחשב ג'ונגל ספיד, והכנו כרטיסיות חדשות עם לוח הכפל (תרגילים ותשובות).

אולי אפשר להתאים לעוד נושאים.

(רק שמעתי עליו).

אנסה לגגל ולקרוא איך הוא עובד.

תקחי 10 פקקים של בקבוקים, ועל כל אחד תשימי מדבקה של אחת הספרות 0-9.

אפשר לשחק עם זה בכמה דרכים:

1. כרטיסיות עם משימות: ''תצרי מספר אי זוגי הגדול מ30'', ''תצרי מספר שספרת האחדות שלו 5''

ואז היא מרכיבה מהפקקים מספרים.

2. ליצור כמה כרטיסיות של משוואות.

לדוגמא: __+__<__-__

והיא מניחה פקקים במקומות הריקים כך שיצא נכון

ואז אפשר לעשות כמה אופציות עם הפקקים. ואם יש 6 כרטיסיות זה יכול בכיתה להעסיק לחצי שעה (מניסיון).

3. להכין על דף אחד 5 תרגילים, שבחלק מהמקומות חסר מספר, כך שיהיו 10 מקומות ריקים.

לדוגמא: 9=__+___, 4=__-__

את הפקקים היא צריכה להניח במקומות הריקים.

הקושי שצריך לשים את כל הפקקים ביחד, ואין אפשרות להשתמש באותו המספר פעמיים (כי מכל מספר יש 1). זה ממש מאתגר.

כל המשחקים זו למידה חזקה של חשבון, בלי להרגיש אפילו שלומדים חשבון.

משחק נוסף, שאותו אפשר לתת לה גם להכין וגם לשחק:

משחק הזיכרון של כפולות.

ואז ''זוג'' זה קלף של תרגיל+קלף של תשובה.

אם רוצים לעזור לה לא רק בשינון הכפל, אלא גם בהבנה החשבונית של הכפל, אז מומלץ לעשות ''שלישיות'' ולא זוגות, ואז הקלף השלישי יהיה ציור שמתאים.

לדוגמא- 4*3 יהיה שלוש שורות שבכל שורה 4 עיגולים

עוד חשבון-

תרגול של לוח ה1000:

ליצור הרבה כרטיסים של מספרים מלוח ה1000.

1. לתת כמו טבלת ריבועים בצורה של ➕, לקחים כל פעם קלף, ומניחים באמצע. ואז צריך לכתוב מי מעליו, מי מתחתיו מי לפניו ומי מאחוריו בלוח האלף.

2. כל קלף שמוציאים צריך לצייר אותו.

מאה אחת- ריבוע

עשרת אחת- קו

יחידה אחת- נקודה

זה ממש עוזר להבין ממה מורכב המספר.

3. כל מספר שיוצא לכתוב אותו במילים.

4. לקחת 5 קלפים ולסדר אותם לפי הסדר, מהקטן לגדול.

5. לקחת 10 קלפים ואז לנסות לסדר מהם סדרה חשבונית.

יש 3 תנאים:

1. לפחות 3 מספרים בסדרה

2. חייב שיהיו דילוגים קבועים/קפיצות שוות/מכפלות שוות

3. אסור שיהיו ''חורים'' שחסר מספר אחד בסדרה (לדוגמא: 5, 7, 11- חסר 9)

עברית-

מכירה את המשחק ''בלאנקו''? אז יש לו כרטיסיות אתגר ממש מגניבות.

יש שם לוח קטן, עם 9 משבצות, ו2 מהן חסומות, כך שזה נראה כמו תשבץ קטן. ואז לוקחים 9 אותיות ומנסים לסדר 7 מהן כמו תשבץ. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא- אבל זה ממש מאתגר.

משחק זיכרון של מילים נרדפות.

זה משהו שגם צריך להכין...

מילים נרדפות כמו 'עכשיו - עתה'. הזיהוי הוא ע''י תמונה משותפת בכל כרטיס.

הקטע הוא שאת מתחילה מחמישה זוגות ואז כל פעם מוסיפה עוד ועוד זוגות. זה בונה אוצר מילים בצורה ממש טובה, כי כל פעם היא לומדת מילים נוספות.

תרגול כתיבה נכונה-

קלפים שבצד אחד תמונה ובצד השני מילה כתובה בצורה נכונה.

היא רואה תמונה, כותבת את המילה שיש בתמונה, ואז הופכת לצד השני לראות אם כתבה נכון...

ותודה!

אני רואה שכדאי לי להשקיע יום אחד בשביל הכנת כל המשחקים האלה. מקווה שאצליח.

(ומקווה שגם אצליח להבין עד הסוף את המשחקים החשבוניים - אני עצמי לא חזקה בחשבון ובמתמטיקה, ולא כל כך זוכרת את המושגים 🙈)

ככה לומדים בלי לשים לב אפילו

אם את צריכה עזרה להבין שוב את המשחקים- בשמחה...

איזה רעיונות מקסימים

נשמע הרבה יותר כיף מחוברות קיץ!

תודה רבה

את ממש ממש מוכשרת!

חבל שלא היית המורה שלי לחשבון

אולי הייתי יוצאת עם פחות תסכול ויותר חווית מסוגלות

לא חשבתי שזה מחליף

אבל זה מקסים שיש לך רעיונות נהדרים כאלה ללמידה שהיא משחקית כמו שקראת לזה

אני חושבת שזה הכי נכון לילד

ובטוחה לגמרי שההטמעה ברמה גבוהה הרבה יותר

כיף שיש מורות כמוך

בעיקר דרכים לתרגול של לוח הכפל 

ומשחקים לתרגול קריאה באנגלית

אגב מבחינת שגיאות כתיב בעברית זה משהו שצריך לעבוד עליו או שפשוט לעודד אותה להמשיך לקרוא כמה שיותר וזה ישתפר עם הזמן? (אני רואה שיפור משמעותי נגיד מתחילת שנה אבל עדיין יש די הרבה שגיאות) 

אנשי מקצוע יודעים להבדיל בין שגיאות / כמות שגיאות תקינות בגיל הזה (מה שעובר לבד עם הגיל ועם הקריאה), לבין רמה לא תקינה.

מהניסיון שלי, בגיל הזה עדיין היו לא מעט שגיאות כתיב והצטמצמו לאט לאט (ועדיין יש, אבל מעט מאוד).

אחד הילדים שלי היה באבחון מקצועי, וככה אמרו. אז על הילד השני כבר לא דאגתי, וראיתי ככה גם כן.

יש לכן ממש רעיונות מקסימים

בנוגע לשגיאות-  אני מחלקת את שגיאות הכתיב ל2 סוגים:

1. שגיאה תבניתית: שגיאה בצורת הבסיס של המילה, חוזרת על עצמה כל פעם בתבנית הזו. לדוגמא: אכלטי, ישנטי, חשבטי...

כאן צריך להסביר את הכלל- כל פעולה ש*אני* עשיתי מסתיימת ב*תי*.

מאוד קל לפתור את השגיאות המרובות בלימוד של הכלל.

2. שגיאה שורשית: שגיאה בשורש של המילה: אחל, שטה...

כאן באמת עוזרת חשיפה למילים בצורתן התקנית. אם זה בספרים, שירים, כתוביות, כרטיסיות.

חשוב להסביר שאם כותבים ''אוכל'' אותיות השורש ישמרו, ואני לא אכתוב פתאום ''אחלתי''...

צריך להעיר ולהסביר?

היא פשוט כל כך זורמת עם כתיבת סיפורים ארוכים ואני לא רוצה להוציא לה את הכיף מכתיבה אבל אולי זה באמת שלב שצריך יותר לתקן.

אני קוראת לזה ''לתקן לפעם הבאה''

אפשר אחרי שהיא כותבת, לכתוב את המילים שכתבה לא נכון בצורה נכונה על דף נפרד, וככה היא לומדת לפעם הבאה.

אם לא תקני אותה, היא לא תדע לכתוב נכון

התהליך יהיה ארוך יותר...

לניילן או לשים בניילונית, ואז לתת לה לכתוב בפנים אותיות שורש ולקרוא. ואז זה כמו לוח מחיק כזה ...

לדוגמא:

_ _ _תי (מנוקד כמובן), אז יש: אכלתי, כתבתי וכו'.

עוד כרטיסיות-

הת _ _ _ (התלבש, התרחץ)

_ _ _ ה (אכלה, חשבה)

_ו_ _ת (יושבת, חושבת)

לבין התיקון.

לדעתי עדיף שאת הדף עם רשימת התיקונים כדאי שההורה ישמור לעצמו, וילמד את הילד לא על בסיס הטעות שלו, אלא בזמן ניטרלי.

אחרי כמה פעמים של הקנייה ותרגול, להתחיל לתקן בעדינות ביישום בפועל ולהרגיש מתי הילד בשל שיתקנו אותו ומתי זה יפגום לו בחווית הלימוד.

"ללמוד לפעם הבאה" זה להעיר על בסיס טעות, אולי זה דרך של מורה ללמד, פחות של הורה.

תפקיד ההורה הוא לתת מעטפת הרבה יותר הוליסטית לילד ולא רק ללמד קריאה,

ולכן היחס שבין לתקן טעויות לבין להקנות ביטחון, לא זהה כמו אצל מורה.

לרוב התקבל בשמחה. 

מלחמה כפל:

לוקחים קלפי משחק רגילים, מוציאים את משפחת המלוכה. ואז כל פעם פותחים קלף, מי שיש לו את המספר הגבוה יותר יכול לקחת את הקלפים רק אם הוא מצליח לפתור את המספר שלו כפול המספר של השני. לדוגמא: לי יצא 9 ולך 5, אז אני צריכה לעשות 9*5 ורק אם הצלחתי אני זוכה בקלפים.

(ד''א, זה משחק שמתאים לכל גיל, רק בווריאציות שונות. כמות גדולה יותר, חיבור של מספרים, חיסור של המספר הקטן מהמספר הגדול. בשבת אחותי (5) והבת שלי (3) שיחקו ממש יפה לפי ''כמות'', ולאחותי זה גם תרגל זיהוי של ספרות)

הבנת הכפל:

צריך:

דסקיות (או כל דבר קטן אחר כמו חתיכות לגו, עדשים)

סלסלות (או כל דבר אחר כמו שקיות, צלחות)

2 קוביות משחק בצבעים שונים

כל פעם זורקים 2 קוביות, קוביה אחת לכמות הסלסלות וקוביה שניה לכמות הדסקיות.

עכשיו צריך להכניס לקחת סלסלות לפי קוביית הסלסלות, ובכל סלסלה לשים מספר כפי שיצא בקוביית הדסקיות. בסוף צריך לספור כמה יצא לי.

לדוגמא: בקוביית הסלסלות יצא 5- אני לוקחת 5 סלסלות. בקוביית הדסקיות יצא 3, אני שמה בכל סלסלה 3 דסקיות. עכשיו אני סופרת כמה יש בסך הכל- 15.

בשלב הבא אפשר לאתגר עוד יותר: לכתוב במחברת 5*3=15, ואז יש כאן ממש הטמעה של החומר.

חילוק:

כרטיסיות של המספרים עד 100. כל פעם מוציאים קלף אחד.

לוקחים דסקיות/עדשים/אפילו כפיות חד''פ, לפי הכמות, ואז צריך לנסות לחלק לקבוצות שוות.

יש מספרים שאפשר לעשות להם כמה חלוקות (48 מתחלק ל-12,24,2,6,4...) ויש מספרים שאי אפשר לחלק (71 למשל)

עוד כפל:

ליצור הרבה קלפים שעליהם יש תרגילי כפל וחילוק (3*4, 15:5, 30:6, 7*8) ואז לשחק עם זה ''מלחמה''.

בהצלחה! 

משחק שאפילו לא דורש הכנה...

המשחק חי-צומח-דומם (או ארץ-עיר, רק שארץ ועיר דורשים ידע רחב יותר):

זה גם דורש קצת ידע באיות (בעיקר אם נבחרות אותיות כמו כ"ף וקו"ף או טי"ת ותי"ו), וגם דורש ידע בחשבון (כשמסכמים אחר כך את הנקודות שיצאו).

לא מושלם בשביל רעיון הלימוד, אבל אם הילדה בכצמה ביקשה לשחק בזה - זה כבר יתרון

א-ב של....

כל פעם בוחרים נושא אחר עושים עליו א-ב.

זו יכולה להיות פרשת שבוע, קיץ, פעילויות לשעות הפנאי...

ואז מדפיסים טבלה קבועה, וכל פעם רק כותבים כותרת אחרת

זה ממש מעודד חשיבה

באמת ניסיתי לאתגר גם את בן השש למצוא מילים (בעיקר שמות), אבל זה היה לו קשה...

(עם הגדולים אנחנו באמת משחקים את זה הרבה. הבת הגדולה שלי אפילו הציעה שאשחק איתה בזה באנגלית )

או עוזר לבת ה8 הם חושבים ביחד והיא כותבת.

כי אמנם זה כן מתחיל להידרש בגיל, אבל אם היא קצת אחורה, חבל שזה ימנע ממנה את המיומנות של הכתיבה עצמה.

אם היא שואלת מעצמה - איך כותבים שולחן עם ח או עם כ? זה נהדר! ובדיוק מה שנדרש.

אבל דווקא ב'חי צומח דומם' זה עלול להיות מתסכל כי עד שמצאתי מילה מתאימה, אומרים לי שהיא לא נחשבת (כך חוויתי אצלנו...). אולי למשל אפשר להציע שמקבלים ניקוד קצת מופחת על מילה באות שגויה?

רעיון טוב - לקבל ניקוד מופחת. כי אחרת זה באמת עלול לתסכל אותה...

נזכור את זה לפעם הבאה (הפעם יצאו אותיות קלות )

הבת שלי בדיוק הכינה לנו, אב חשבתי שזה רעיון טוב להוסיף לשרשור.

היא בעצם צריכה לכתוב מילים שצריך להגדיר, ולחשוב על המילים שהכי קל להגדיר בעזרתן ולכתוב אותן בתור המילים שאסור לומר, ואז כל המשפחה נהנית מהמשחק שהיא יצרה... (ולה יש קצת יתרון כי היא מכירה את כל המילים במשחק)

היום אחרי שהבת שלי התחילה להכין, אז הסברתי לקטנים יותר איך משחקים.

בשלב ראשון לימדתי אותם משחק 'הגדרות' - פשוט לתת רמזים למילה שאמרתי להם בלחש, בלי שיש מילים שאסור להגיד. והסברתי להם שבמשחק האמיתי צריך דרכים יותר יצירתיות להגדיר, כי בחלק מהמילים שהיינו רוצים להיעזר בהן גם אסור להשתמש.

אחר כך (בלי קשר לטאבו) זרמנו משם למשחק הגדרות א"ב - עושים סבב לפי הא"ב, כל אחד בתורו חושב על מילה לפי האות שיצאה לו ונותן רמזים למילה שחשב עליה. אפילו הבן 4 וחצי הצליח להשתתף יפה, אחרי שקלט את העניין.

זה לא קריאה/כתיבה (למרות שכן יש פה חשיבה על אותיות אז זה קצת קשור), אבל זה יכול להיות דווקא מוצלח לנסיעות...

כך שגם הקטנים יוכלו להצטרף!

ורעיון יפה להכין את זה כמשחק לנסיעות - ייתן לזה ערך מוסף מבחינתה...

ואחר כך לעשות את החידון למשפחה.

אפשר על הפרשה, או על כל מיני נושאים מעניינים. אפשר שהיא תקרא על הנושא עליו עושים את החידון ואז לכתוב עליו חידון. או שאם זה מורכב מידי אז את (או מישהו אחר) מקריאה לה ולומדת איתה על הנושא, ואז היא חושבת על שאלות לחידון וכותבת אותן.

באמת בכיתה המורה הייתה נותנת להן חידון א-ב לפרשת שבוע, והיא כמעט תמיד התאמצה להקריא אותו בשולחן שבת, כדי לומר דבר תורה כמו כולם... אז באמת יכול להיות שזה יעבוד לה ויהיה לה יחסית נחמד.

תודה!

1. רביעיות (אפשר קנוי)

2. דפי הוראות (למשל כתבי את שמך, מתחי קו מתחת לשם, ציירי פרח מעל האות האחרונה..) יש מוכנים באינטרנט.

3. קווה קווה עם עתידות משהו מורכב יותר לקריאה.

4. קופסת משימות ושאלות (כמו אמת או חובה) היא כל פעם שולפת משימה או שאלה כשמשעמם לה. (לספור עד עשר בדילוגים, לכתוב ברכה למישהו)

5. להכין משהו לפי דף הוראות (ציור, אוריגמי, עוגיות...)

6. להכין ספרון של שטוזים (שטויות בחרוזים)

האמת שכל משחק שהיא אוהבת אפשר להפוך למשחק קריאה.

אולי תכתבי מה היא אוהבת וננסה להתאים לרמת הקריאה שמתאימה לגיל שלה.

דפי עבודה היא לא תרצה, לצערי... שאר הרעיונות יפים וטובים.

משחקים שהיא אוהבת? דאבל, חתחתול... כל המשחקים שלא דורשים קריאה

משחק זיכרון כאשר כרטיס אחד מושג והכרטיס השני הוא הגדרה/ חידה/ הסבר.

למשל:

גמל- חיה שגדלה במדבר ויש לה דבשת.

עגבניה- ירק אדום עגול בעל מיץ שחותכים אותו לסלט.

אפשר להכין תיאטרון בובות שהיא מקריאה את הסיפור ולהסריט ולשלוח למשפחה.

רק שצריך לקרוא את הטקסט

הכי חשוב שהיא תאהב לקרוא, גם אם היא משחילה מילים ולא נצמדת לטקס הכל בסדר, מה שהיא מתאמצת לקרוא זה טוב וישפר את יכולת הקריאה שלה

משחק זכרון או בינגו/לוטו של ציורים ומילים.

את יכולה כל פעם להכין לה משפחת מילים אחת (מילים מאותו נושא)

ככה זה לא מאיים כי זה לא טקסט ארוך, אבל תכלס היא מתרגלת קריאה וזיכרון צילומי למילים.

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

לק"י

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.

יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה

זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..

קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...

מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים

בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.

נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)

לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.

אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.

ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.

ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).

לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...