אם הרב שלי היה הופך לדתל"ש זה היה ממש מוזר אבל לרוב אני אקבל את זה.

בע"ה

אני חושבת שהיחס אליהם צריך להמשיך להיות אוהב, למרות שלדעתנו הם סוטים מהדרך, ושלא צריך לשנות את היחס שלנו כלפי אותו אדם, כי אחרת אם הוא ירצה להתקרב שוב ליהדות, הוא עלול להרגיש דחוי, ולא לחזור לדת..

כמו שעד עכשיו לא עניין אותי אם הוא מתפלל כל בוקר
 או אם הוא מברך או אם הוא משחק בפלאפון בשבת כשאף אחד לא רואה,
 ככה גם כשאני יודע שהוא עושה את זה זה לא יעניין אותי.
 אם זה חבר שלי, אני הייתי חבר שלו בגלל מי שהוא והוא נשאר אותו דבר
 רק בלי כיפה, אם אני יפחד מהשפעה אז אני קצת יזהר לא יתרחק יותר מידי.
אבל אם זה דמות חשובה בחיים כמו רב שקרוב אלי או אבא זה קצת מכה
 שכל מה שחינכו אותך הם בסוף מראים שהכל היה מבחינתם דיבורים
 והם לא התכוונו למה שאמרו אז זה שם אותך בסימן שאלה.

חוצמיזה אני ירגיש כלפיו הבנה, הדת זה לא הדבר הכי ברור ומובן לכל אדם
יש אנשים שיודעים להתמודד עם כל השאלות בעיות (סה"כ ליהיות דתי זה לא החיים הכי קלים) ויש כאלו שקצת פחות ויש כאלה שלא מתמודדים
וזה דבר מובן מאליו שאדם בורח מלקבל עליו עול (בטח אם יש לו על זה הרבה שאלות).

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן