בחופשיות, ועוד ליד אמא

את לא מכירה את כל המערכת יחסים והקשר בניהם

נכון מה שעלה כאן באמת מבאס ומכעיס ומעליב לשלא נותנים מקום לשתף בקושי

אבל לא על כל דבר מפרקים יחסים

בטח לא בין הורים לילדים

זה בחירה שיש לה מקום אבל לא על כל קושי נקודתי ..

חושבת שבמצב בו התגובה של האמא לשיתוף בקושי היא ככזאת מעליבה

היתי באמת עושה עבודה של לשחרר את הציפיה והצואך לשתף בקושי .מבינה שזה לא השיח ששייך איתה

אין לה גלים להתמודד עם זה..זה מציף אצלה מקום רגשי ולא מתוקן

ועדיף שלא פשוט

זה תהליך עד שמפנימים ולא מצפים בשלום

לוקח זמן וזה לא ץמיד קלכי זה צורך טבעי לשתף

גם אני מתקשרת לאמא שלי

ויודעת מה פחות עובד איתה

ויש לה גם תגובות שהן פחות מדויקות לי

ומשתפת רק איפה שמצפה לתגובה נעימה

נכון היא לא חלק מהיומיום שלי במובן העמוק לצערי

ולרוב מדברת איתה בעיקר בשבילה כי היא לבד

אבל זה עדיף מלהפגע שוב ושוב

האמת לא רק בנושא הזה

הכל קצר חד מכליל חותך..

העולם מורכב..

קשרים מורכבים מכל מיני

ומכמה שורות שנכתבו פה

את לא יכולה להגיע למסקנות חותכות ונחרצות כאלה

במיוחד שמדובר בשיחה עם ילדה גדולה - אישה נשואה עם ילדים

זה לא נעים וודאי פוגעני.

השאלה היא מה מתאים יותר לפותחת - צעד אחורה ופחות לשתף/ לפתוח את זה מול האמא

יש אימהות שמרגישות שהאחריות לשמחה של הילדים שלהן עליהן. ולכן כל מורת רוח תערער אותן. לצערי גם אמא שלי כזו, ולכן היא לא מהווה עבורי משענת רגשית. כי היא לא מסוגלת.

אני החלטתי לא לפתוח את זה, מכל מיני סיבות

אז למדתי להכיר את הטריגרים שמקשים על השיח איתה, ולשתף פחות בדברים שקשים לי כי היא ישר תוקפת אותי בכעס עם פתרונות או האשמות. ואני יודעת שזה מכאב, אבל אני רוצה לפרוק. לא פיתרון, ולא מסקנות לעתיד או נו נו נו  כי תגובה כמו 'למה לא עשית xyz ?!?!'

או

'מה זה הדבר הזה?!?! איך נתת לזה לקרות?!'

ממש מכבה אותי. כי יש בה המון ביקורת, אבל בעיקר הרבה חוסר רגישות

אז אני לא משתפת תוך כדי סערת רגשות, אלא רק לאחר מעשה בשלב שזה שיתוף בעלמא ואני מסוגלת לצחוק איתה על זה כי יש לה הומור שחור נהדר, אבל לא אתרחק ממנה בשום אופן כי היא יקרה לי, אז כן אשתף בדברים אחרים שהיא יכולה להיות לי אוזן קשבת בהם ויש לנו חוץ משיתוף בקושי שהוא פריקה הרבה מכנה משותף אחר.

זה אגב בהרחבה גם לפותחת כי לא היה לי זמן להרחיב קודם

אז בשעת מעשה את לא מספרת לה שום דבר?

רק אחר כך?

ממה מורכבת השיחה שלכן?

את כמובן לא חייבת לענות💙

ולגבי נושאי שיחה - יש לי מספיק בדיעבדים לשתף כל פעם

אבל בכנות, ברור שהשיחות איתה הן לא שיחות עומק.

מדברות על אקטואליה וענייני דיומא כמו קניות ויוקר המחיה, בכללי על המשפחה, שיתופים על הילדים, איך עבר לה היום וכאלה.. 

וכל כך לא מה שהייתי רוצה

אבל בכנות מרגישה שאין לי ברירה

אבל במידה ואת בוחרת לא לפתוח את זה - זה מה שנשאר בעיניי

בכלל, לדעתי, רוב האנשים מתקשים להכיל סערת רגשות של אחרים בזמן אמת..

השם זימן לי דמויות אחרות בחיי שימלאו את המקום הזה של השיתוף, אבל אמא יש לי רק אחת. ואני צריכה אותה. אז אני לוקחת מה שיש לה להציע לי בשמחה ובעיקר מזכירה לעצמי כל הזמן שהיא באמת לא יודעת אחרת

וגם אני חששתי לעשות צעד כזה,

אפילו הרגשתי קצת אובדן במובן מסויים וזה שרט אותי לחשוב שאני מיוזמתי מוותרת על קשר עמוק עם אמא,

אבל בדיעבד אבל ממש שמחה על זה ולא מרגישה עכשיו את מה שאת מרגישה.

ממש טוב לי ושמח לי.

את אבא משתפת קצת יותר, ויש אנשים אחרים.

מול אמא זה רק סביב להתגאות בילדים, להכין להם ציורים, ברכות גנריות, להשקיע במתנות.. דברים חיצוניים כאלה,

אין באמת שיתוף ועומק והכל בסדר.

טוב לנו ושמח לנו ככה.

אם אין עם מי לדבר ואי אפשר לשנות בן אדם בגיל הזה, באמת לא חייבים לשתף. בוודאי שעדיף קשר "רדוד" יותר מאשר להיפגע שוב ושוב.

קשר רדוד יכול להיות מקסים. באמת.

היום הרבה יותר קל לי לפרגן לאמא שלי, כי אני לא מצפה ולא נפגעת במקומות אחרים,

אז אם היא קנתה משהו לילדים שלי למשל, אני עפה על זה אבל באמת.

בלי להרגיש את הצביטה הזאת של מה שווה המתנה בלי היחס..

עם הזמן למדתי שאין ממי לצפות לתגובות כמו שאני זקוקה..אז זה לא באמת עוזר לנסות ולנסות ולנסות ואולי נפעם

יותר קל לשחרר את הציפיה ולהבין

שיש לה הרבה טוב לתת לי

ויש טוב שאני יכולה לתת ולהעניק לה

ואת זה אין לה לתת פשוט. מיומנות שיחה שאין לה.

ומנסה למצוא לזה אפיקים אחרים

לכל אחת יש רצון איך קשר עם משפחה אמור להראות במצב מתוקן

אבל המציאות מציבה ציור אחר

וצריך לזהות מה בר שינוי ומה לא

ומה שלא- ללמוד איך להתנהל שם עם מינימום פגיעה

כנראה היא לא הבנאדם הנכון לשתף❤️

מציעה לך לא לשתף

נשמע קשה

יש סיכוי לדבר אתה על זה ולהסביר את הרגשות שלך? בזמן רגוע ועם מחשבה איך בדיוק להעביר את המסר - של הצורך שלך שלא נענה פה ומה זה עושה לך, ואיפה הקושי שלך. עם הרבה הבנה גם למקום שלה, בלי האשמה ובעדינות.

אני חושבת שכדאי לנסות אפילו אם היא לא רגילה לשיח כזה.

אבל גם לקחת בחשבון שגם אם היא תבין - לא יקרה שינוי ברגע, אז לעת עתה באמת לדבר אתה לרוב בנסיבות יותר משמחות ולחסוך בפרטים פחות נעימים.

אי אפשר לדבר איתה.

היא פשוט תיפגע ותתעצבן ושוב...זה יתהפך עלייייי

גם לי הייתה תקופה שכל שיחה עם אמא הייתה טעונה והרגשתי שאני צריכה להתהלך בעדינות על ביצים כדי לא לשבור אותן. אז בינתיים חיבוק

ארשום תובנותיי בהמשך

יש אנשים שמאוד קשה להם להכיל רגשות כואבים

בשלב מסוים למדתי שעם אמא שלי יש רק דברים ספציפיים שאני יכולה לדבר איתה עליהם...

לא הנושאים המורכבים שדורשים הכלה רגשית

אבל מצאתי אנשים אחרים שאני יכולה לחלוק איתם נושאים כאלה

זה ממש לא קל. חיבוק. תחלקי איתנו

וסיטואציה באמת ממש מבאסת עם הטכנאי

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...