אמממ
אפשר לצרוח על מישהו?
סתם כך.
לא כי קרה משהו מיוחד.
אמממ
אפשר לצרוח על מישהו?
סתם כך.
לא כי קרה משהו מיוחד.
על השירשורים...
לא נעים לומר,
אבל הם גורמים לי להרגיש קצת קצת
יותר נורמלי
מממ
אתה נורמלי לגמרי
מותר שיהיו קשיים. זה הכי טבעי ונורמלי ואנושי.
צריך לא להישבר מהם רק.
(אולי גם אני אצליח לא להישבר? נראה.)
כן גם הכי נורמלי להרגיש לא נורמלי לפעמים.
וזה מה שהרגשתי. אבל בשכל אני בהחלט יודע שאין כזה דבר נורמלי...
ו, אני חושב שלקשיים לא אכפת מה מותר או אסור להם, מה טבעי, נורמלי ואנושי,
הם נמצאים שם בכל מקרה.
לכי תדעי, ישנם גם קשיים לא נורמליים, זה קיים ואנשים מתמודדים עם זה. מי בהצלחה ומי פחות.
בהצלחה עם המוטיבציה שלך וכל זה. בשאיפה לא להישבר...
אני מאמין שאת תצליחי. משוכנע בכך.
לא בגלל שאת חזקה, מחילה,
לא מכיר אותך באמת
ולפעמים זה דווקא בגלל החולשות שלנו.
ובאמת באמת,
זה בגלל חוסר הברירה...
זה או לא להישבר או לא לחיות,
והבחירה פיקטיבית עבור רוב האנשים,
אז,
אולי השאלה היא באיזו מידה תצליחי לא להישבר...
חושב שכן, תוך כדי... אולי אין הבדל ואני סתם מתפלסף.
אני שולח חיזוקים וירטואלים. אם הידיעה עושה משהו, שיש אדם אי שם שקרא את התגובה שלך וחשב לכמה שניות על האדם שמאחורי המסך, איחל לו את הבחירה המקסימלית בחיים...
מממ כן
יש קשיים מאד מאד מורכבים ומכבידים. זה נכון. (לא חסר לצערי)
אבל מתנחמים בעובדה שהכל מה'. והוא יודע מה הכי טוב ומדויק לנו. וזה מקל.
אמממ
יש פעמים שנשברת. והרבה. כל יום.
אבל צריך לחזור לחיים. אי אפשר להתעכב על דברים כאלו.
וכן, כל עוד אנחנו בחיים זה כי לא התייאשנו סופית.
תודה על החיזוקים.
זה אכן משמח שמישהו קרא והקדיש מחשבה ותשומת לב להגיב (בדכ בפורום הזה אני לא מצפה לקבל תגובות על הפוסטים שלי. אבל זה אכן נחמד.)
ובהצלחה רבה גם לך!
רציתי לשאול על הקשיים שלך, אם את באמת חושבת שאת מתמודדת עם קשיים מורכבים ומכבידים, אבל זה לא יהיה נכון מצידי.
ברור שאת מתמודדת עם קשיים מורכבים ומכבידים.
כבר הספקתי לשכוח שיעורים שלימד אותי אדם מיוחד.
הוא אמר שילד שאבד לו את הבובה יבכה כמו אדם מבוגר שאבד לו חבר קרוב.
אני חושב שברור שזה לא מדויק לגמרי, האנלוגיה, אבל יש שם נקודת אמת שאי אפשר להתכחש אליה.
כל אחד במקום ובזמן שלו מתמודד עם הקשיים שלו, ואפילו שהם מאוד מאוד שונים מאדם לאדם, אי אפשר להשוות ביניהם ולומר שאצל אחד הם בהכרח קלים יותר מאצל אחר. הכל יחסי ותלוי בחוויה שלנו את הקושי...
נו, הנה, נזכרתי בשיעור.
תתנחמי בכל מה שאת יכולה, מה אומר... אני מעריץ אנשים שמוצאים נחמה באמונה...
אנחנו די חיים באשליות של רדיפה אחר השלימות, כאילו יום אחד ננחל אותה.
הקשיים יהיו שם תמיד, אבל נלמד להתמודד ולחיות איתם יותר ויותר טוב. עם עצמנו.
כשאת מדמיינת את עצמך מתגברת על קושי, אל תדמייני בחורה אחרת ממי שאת היום, עכשיו, בדיוק.
אל תדמייני סיטואציה מושלמת.
תדמייני אותך היום, או את היום עצמו, חוזר על עצמו,
ועובר מעט יותר בהצלחה...
בסופו של דבר זה היסוד של החזרה לחיים, כמו שאת קוראת לה. הבחירה בהם. תנועת התשובה...
כן. זה קשיים מורכבים.
וזה חכם מה שהוא אמר בשיעור הזה.
זה נכון.
ילד שלוקחים לו בובה או הורסים לו מה שבנה- יקח את זה קשה בערך כמו מבוגר שחווה משהו מורכב.
לילד יש פחות כלים וכוחות להתמודד עם קשיים.
מעניין מה שכתבת בסוף...
סתם משעשע שאני מגיב. באמת לא עושה את זה בדרך כלל, ולא אעשה את זה,
אבל אני ער, ועכשיו 2 בלילה,
וכולם ישנים,
כאילו שיש לי משהו יותר טוב לעשות...
למה בכלל אתה ער בשעות האלו??
לי פשוט אין בשביל מה לקום מוקדם.
למרות שלאחרונה הולכת לישון מוקדם יותר (כןכן, 3 זה מוקדם)
יכולה לקום מאוחר לא מחייב אותך לישון מאוחר.
תבדקי מתי את יותר פרודוקטיבית ותחליטי באופן מושכל.
(מוקדם ומאוחר זה יחסי. אני העברתי לילות רבים בלי שינה בכלל, אז אני כבר לא מתרגש בכלל מהשעות הקטנות. לישון ב-3,4, זה יכול להיות מוקדם לשינת בוקר כמו שזה מאוחר לשינת לילה. בסופו של דבר יש את מה שבריא לך באופן אישי. ולרוב האנשים זה לישון בלילה ולהתעורר בבוקר. השעות המדויקות? משתנה בין אדם לאדם לפי המחויבויות שלו. אבל גם אם אין לך מחויבויות בכלל את בונה לעצמך את סדר היום, וההחלטה מתי לישון ומתי לקום בידייך, והכל לגיטימי ומתקבל. תישני מתי שטוב לך, או אל תישני בלילה בכלל.)
זה נכון.
אבל בגלל שבאמת לא משנה לי מתי אקום, אני בד"כ מתכתבת בלילות ומתעוררת ב9-10 בבוקר.
(לא אוהבים את זה כ"כ בסביבה שלי אבל שיתמודדו🤷♀️)
את הסביבה שלך.
על פניו זה לא נשמע אידיאלי,
לא שלא ישנה לך מתי את קמה,
ולא להתכתב כל הלילה...
נשמע כמו משהו שאפשר להיסחף אחריו בקלות, לא שבא מתוך בחירה חופשית.
אבל את בטח מספיק גדולה כדי להחליט בעצמך.
וגם אם את חושבת שכן אבל באמת בעצם לא יודעת מה טוב לך, זה להתיימר לחשוב לדעת דבר כזה בשבילך
אין לך מסגרת של לימודים/ עבודה?
לי ממש עזר המסגרת... זה חייב אותי לסדר
לא. אני לא לומדת ולא עובדת.
תיכף אתחיל לימודים. בינתיים לומדת בעצמי מהבית קצת.
אבל אין לי סדר יום קבוע
אה... הבנתי
וואי יפה... בהצלחה!
את יכולה להכניס אפילו נקודה-שתיים שאת עושה בהן משהו קבוע ללו"ז זה ישדרג לך אותו
יש בי את הפחד לפעמים
שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה
אני אפילו יודעת בעצם
אחרי 6 חודש אינטנסיביים
שכרגע זה חצה קצת את האהבה
כרגע זו הקרבה.
אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם
אבל מצד שני
לפעמים כשאתה אוהב מישהו
צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית
וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת
כמו מדינה,וצבא
לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה
קומי אהובתי
קומי
יש לך עוד לחיות
את עוד תהיי
ותחיי
יהיה לך טוב
כל כך טוב
🤍
את תהיי
אני מבטיחה לך
את תהיי ויהיה לך
יהיה לך הכל
את תהיי הכל
את כבר הכל
את עולם
עולם שלם ונסתר
אל תתני לו לרסק אותך
יש לך עוד חיים לחיות
קומי אהובה
כי בא אורך
קומי לזרוח
🤍
אמן
מפנה לילות מכלה בקרים
וזה כאילו דומה לכל שנה אבל זה לא
אין בית שאין בו מת
וחסרה חמלה
אף אחד לא חושב שהשני מיוחד כי הוא גם סובל
אין סבלנות באוויר
משהו יתפוצץ מתישהו וההישרדות הזאת כבדה
יכולה הייתי נעקדת במקומו
סדק
סדק אחד בכל יום
אין מה למהר
זה בסוף יגיע להכל
יתפרץ כמו סכר
על אדמה רעה ויבשה
הזמן לא מרפא דבר
רק מפיל אותך על חרבו
העבר מגיע כמו חסד
זכרונות מנחמים מעט
עצוב כשלא נשאר מי למות למענו
או
לחיות בשבילו
השמש הלבנה שמרחפת מעל מעוורת הכל ולא נותנת לראות מה שאמיתי וצריך לראות
הולך בעיר ליד הטיילת כולם חצי לבושים רק חיכו לזה
איפה הקלאס
איפה המסתורין
איפה המתח
ממתי לחשוף הכל מההתחלה נחשב לאיזה משהו טוב?
מבאס ומייאש
תני משהו לחקור לגביו
זה לא נכון ולאחרים כן
לא בדור הנכון
לא במקום הנכון
לא בזמן
לא במרחב
לא ביקום
לא בעיר
וחצאית
או בקוקו וסרפן
איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן
עם טוריה
שיבריה
ולא זוכר מה עוד ובכלל
אולי בגבעות הרחוקות של החוות
אבל באוסטרליה או משהו
או שיאמצו את ההרגלים המינימליים שלהן
לא יודע מה מאכלס לי את התודעה
החום מביא איתו את הריק והשטות
לא מתרכז בכלום כל הטייצים האלה והחרא הזה מפתיע אבל אני נגד
או שלא מפתיע
תני לפרופורציות הנכונות והיפות של הגנטיקה המשובחת שלך לדבר לא לטייץ מעצב שיט
צ'יטים
שקר
מי שלא זכתה בגנטיקה של גובה נכון
פרופורציות נכונות בין ירך לשוק
קו לסת בולט
ולא יודע מה עוד הוגדר ברנסאנס או ביוון העתיקה
אף אחת לא מחוץ למטריקס אם תאכלי ככה תיראי ככה וגם אתה גבר
נהיה ממושמעים זה שווה
נזיז ברזלים
נסבול
נאכל בשר וביצים
ואי אפשר בלי אלכוהול אבל נפצה
וסיגריות בוערות
מה עוד?
סליחה, אבל חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אם אין לך מושג מכלום בעולם עדיף שתסתום
xmasterxגם המאסטר
שמח שקראת
שמח שצחקת
שמח שהגבת
זה לא דעה שלי זו עובדה
זה יכול להיות לצערי ויכול להיות לשמחתי אבל כלום לא מחוץ למטריקס
הכל גנטיקה, קלוריות ומדע מדויק
לא זוכר מה ראיתי אותו יום אולי משהו של דוריאן ייטס או מייק מנצר (נראה לי שהם טיפה הבינו ומבינים משהו מתזונה ואימונים)) בכל אופן מי שיאכל כמו בן אדם ייראה כמו בן אדם בטח אם יתאמן זה לא מדע טילים ומי שלא ממושמע או ממושמעת סבבה שייהנו אבל יש לזה מחיר זה לא מפתיע. איזון קלורי או עליה קטנה או ירידה קטנה ישפיעו לטווח ארוך כל השאר סתם אופנה שאין מה לבזבז עליה זמן
אין לי כנפיים ואני לא עף ולא יכול לחיות מפוטוסינתזה וגם לא יכול להרים משאית לצערי אני במטריקס)))
אם רבע מה"מדע המדויק" שלך היה נכון, אז אין שום דרך בעולם שאני יותר מ-30kg
והעובדות הן שאני כן
רוב הסיכויים שאין לך טיפה אחת של משמעת עצמית, וסתם קיבלת קלפים מוצלחים יותר בעולם הזה.
עוד לא פגשתי אדם אחד שזה לא היה נכון עליו, ואני לא מאמינה שאתה האחד שכן
היה שלי
זה די בסיסי וגם את מודעת אליו בסוף זה פיזיקה פשוטה ומחשבון בסיסי
כל תזונאי מתחיל מטמו עודפים יודע את זה.
שוב משמח שצחקת למרות שהיום כבר יום רציני יותר.
את מסיקה עלי דברים לא נכונים לא אמרתי או רמזתי למראה שלי או לנתונים רק אמרתי שזה נותן לי תקווה שכולם במטריקס וגם אני.
עם איזון קלורי, משמעת ותזונה טובה דברים השתנו.
לא חושב שבורכתי באיזה גנטיקת על ולא יודע עלייך כלום חוץ מזה שעל דרך השלילה אני מבין שאת לא 30KG לטוב או לרע..
את המשפט האחרון שלך לא הבנתי, מוזמנת להסביר למתקשה כמוני או בפרטי אם זה אישי או לא
לגבי הקלוריות על רגל אחת 10 קלוריות זה 10 קלוריות גם אם הן מחסה או מגלידה מבחינת הגוף שלך או שלי זה מן הסתם שונה אבל מעט. את השוני הזה אפשר לנטרל אם חותכים מראש מזונות חרא מעובדים ומתוקים ופחמימות מסוג מסוים. קלוריות של מזון איכותי, טבעי, מלא שמבוסס על חלבון או שומן הקלוריות יעבדו אצלך ואצלי דומה וגם ה''מס'' שהגוף ייקח על הפירוק שלהן יהיה דומה.
כאן נכנסת המשמעת שאני מקווה להתמיד בה ולהרזות ולהתחזק על ידה. (בינתיים המשמעת שלי באה לידי ביטוי בכניסה מזערית לכאן אז סבלנות ועבודת מידות בתגובות לדיון))
השקעתי בך תשקיעי יותר מחחח... למרות שזה מאוד נחמד
נחמד מצידך להסביר לי על קלוריות, רוצה להסביר לי עוד קצת על תרמודינמיקה? פשוט יש לי מבחן ביום ראשון ואני אשמח לעזרה...
אני יודעת איך קלוריות עובדות, תאמין לי, זה פשוט לא רלוונטי בשום צורה לגוף שלי
וזה למה מעצבן לטעון שכולם במטריקס, חלקנו לא. ואם אתה כן - אני מקנאת מאוד
זה שעם משמעת עצמית ואיזון נכון דברים השתנו אצלך, זה משמח מאוד, רק אל תדמיין שזה עובד אצל כולם.
האמת שכניסה מזערית לכאן זה החלק הכי מרשים במה שכתבת עד כאן (ברצינות) ומקווה בשבילך שתצליח להמשיך בזה.
זה לא היה הסבר או הסגבר הבהרתי כבר בתגובות הקודמות וגם בתחילת זאת שברור שאת מבינה בזה וזה לא הענין
רק טענתי את מה שאובייקטיבי. ברור שיש יוצאי דופן וגם אני בתוכם אבל מאמין שיש לי סיכוי להינצל...
לא כל כך מהר התרמודינמיקה תפסח עלינו
יש יוצאי דופן בשלל צורות וצבעים גנטיקה, הורמונים וטיפולים, אוטואימוניות וסיבוכים אבל ככלל לפני המצבים האלה צריך להחזיק בזה שאנחנו במטריקס עם היופי והצער חוץ מזה שגם זה חלק מהמטריקס.
לא רוצה לתת לעצמי חיים קלים והנחות רוצה לשנות דברים והתחלתי דרך מקווה שילך
אם חשבת שאני איזה UBERMANCH אז עוד לא אולי אני בכלל שמן קרח ונמוך שזה לא רע
מאמין בך 🖤 ובכולנו ובשינויים ותנועה
אני מולה, ואני בוכה. אפילו שפגעתי בה קשות היא יודעת שאני מיוסר.
היא שולחת לרגע יד מהוססת, כאילו רצתה להניח אותה על הכתף שלי במחווה מנחמת והתחרטה ברגע האחרון.
(שאיפה עמוקה), "[שם פרטי]" ,(פאוזה).
אני מושך באף ומרים מבט.
היא מסתכלת ישר לתוך העיניים אבל איכשהו זה לא כואב, כי משהתחלתי לבכות אני מרגיש חשוף לגמרי.
המילים הבאות שלה נושאות משקל גדול.
"אם אתה צריך מחילה - אני נותנת לך אותה. שומע? אני מעניקה לך מחילה. אתה מחול, נסלח לך."
העיניים שלי מתרחבות ואני נרתע במעידה קלה לאחור.
משתנק לרגע בשקט, מסיט מבט ועוצר את הדמעות.
- "תודה"
"שומע?" היא אומרת שוב כדרכה, כמעט בלחישה. "אני יודעת, זה בסדר."
אני לא יודע מה היא יודעת, אבל אני רק חוזר: - "תודה"
~
ראיתי דברים מוזרים באותו היום. דברים משונים מאוד. אבל אצילות הנפש הזאת לא הייתה מובנת מאליה. ודווקא אז, כשהרגשתי קרוב אליה יותר מאי פעם, ידעתי שזה הזמן להתרחק, להתנתק ולעולם לא לחזור.
לא יהיה סוף טוב יותר לסיפור הזה.
טוב... לא יהיה אם לא אכתוב אותו בעצמי.
לכן זה מה שעשיתי.
ויהיה סוף טוב. באמת.
רפלקציה
אנשים טועים בי.
מהמם -?-
ויהיה סוף טוב -?-
באמת -?-
הטעות הנגררת היא שלך, מה אתה עושה מזה. כן, אנשים יורים בחשיכה - אז מה?? גם אני יורה בחשיכה.
כמו תמיד : תשתוק, תהנהן ותמשיך הלאה.
🙂↕️✌️
*HINT*
רמז?
אז צריך רמז?
הנה הוא.
זה עכשיו או לעולם לא.
לנגן
ולנשום
ולחלום על הרמוניה
וחופש
ואהבה
ולהזרק על אבני החוף
חחח חשבת שאפשר להשאר בים לעד
אתה בן אדם מותק
והחיים אפורים ועומדים ומסריחים
כמו המערבולת שפגשת שם בים.
ומה סך הכל ביקשתי
אי קטן ושקט שאפשר לשבת בו לאכול בננות לשתות קוקוס ולשחק עם איזה קוף
אה ולהרגיש בית
מוגן
ומה סך הכל ביקשתי חוץ מלב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי
במקום הלב המבולבל הסוער והכל כך לא ברור הזה.
והלוואי שתן לי להרגיש בתוך הסערה את ידך האוהבת החמה והמלטפת
ותעטוף אותי ותאסוף אותי אליך וארגיש שוב את הרחם שממנה נזרקתי.
ותן לי כח, ואומץ, ובטחון חזק ואמיץ להיות.
ושמחה, ללא מורא.
כן. הנני.
ופתאום השמש עולה, וענני ערפל וסערה מתפזרים.
ומשב רוח נעים מלטף את פני ועיני המכווצים ושערי הפרוע.
וחום עדין מייבש את דמעותיי, וציוצי ציפורים שקטות נשמעות, והים שב למקומו ונרגע.
ועצמתי עיני, וליבי שב לפעום בסדר,
והנה אני חיי
ואור אין סוף פתוח לפני, מזמין ונותן תקווה.
ואני רוקד את רגליי וידי וגופי שהיה מכווץ, מתמזג עם ההוויה ההרמונית.
יש אלוהים, מבצבצת בי הידיעה.
ואהבה
וחיים.
ושוב אני לא מטולטל כעלה נידף בסערה
אני קרן האור
אני השמש
אני האי
תראה אותי עם כל השברים האלה
תראה
תחבק
תגאל