תמימות
של ילד קטן שרק רוצה טוב
וכשאמא שלו עצובה
הוא מגיע עם חיוך שובב
כדי שאמא תצחק.
ובתוך הלב הוא ידע, שאולי יש על מה להיות עצוב
אבל אמא צחקה
תמיד.
עד שיום אחד אמא חזרה מאיפשהו
"אמא איפה היית?"
לאמא קשה לדבר. אבל היא לא רוצה להסתיר
בקול שקט ונמוך
הקול של הדברים החשובים
"בדקתי אפשרות להתגרש"
העולם לא תמים.
הוא לא.
וגם לילדים תמימים
לפעמים העולם קורס
ולילד אין מה לומר
רעש מחריש אוזניים מהלב
כי מתחוללת שם סערה שמנפצת כל שביב של תמימות
והוא בורח, מנסה להסתיר
להדחיק
להגיע עם חיוך שובב
ולשחק. הוא טוב בלשחק.
"אתה? אתה תמים תאמין לי"
אומר חבר וזורק לי את הקוביות "תורך"
"אולי אני לא מעשן." אמרתי "אבל..."
חיוך שובב עלה על פני
"אני טוב בלשחק."
