הבנתי שאין את השטויות שמספרים עליהם והחיים קורים.

מדברים על השגחה ואין

מדברים על טוב וגם אין

ומה שיש מתחיל לתפוס מקום אמיתי זה לא קרה ביום אחד

במה תמלאי את העולם שלך מצד שני מה באמת קיים כל הצד המדעי פחות מעסיק אותי יש מדענים דתיים ויש חרדים שמאמינים באבולוציה.

אני לא רואה קשר או סתירה בין אמונה לבין מדע בין מוסר ואמונה אני רואה יותר קשר

בלי קשר לכל זה. ואני גם עוסקת בזה בצורה מסויימת.

היו נושאים שהם טאבו, המפץ הגדול והאבולוציה שעכשיו אני מדביקה פער.

ומוסר, בתורה יש צד מוסרי מאד יפה וצד שאני פחות מבינה ומתחברת.

והעולם בחוץ בטוח לא יותר מוסרי מהתורה.

מה מעניין אותי שיש?

מעניין אותי החיבור של גוף ונפש. מטאפיזיקה.

איך זה מתחבר? באיזה שלב באבולוציה התפתח גם התחום של הנפש? איך זה הגיוני?

אולי הכל באמת רק בראש שלנו ואנחנו מסתכמים באטומים בלבד.

פתאום נהיו מלא חורים שאני מנסה למלא.

בכל תחום אני נוגעת טיפה שהיא אפילו לא טיפה בים.

והספר האחרון שהצלחתי לסיים זה אליעזר והגזר.

ואני אפילו לא סגורה על זה שעזבתי.

לא סגורה על כלום.

אני על הולד

מנסה להסתכל מבחוץ על הכל.

ברגע שויתרתי על משהו אחד, אני ישר מנסה להבין מה התחליף.

אבל זה לא עובד ככה.

זה תהליך שאעבור וכנראה גם לא אסיים כל החיים שלי.

וזה לא שכל היום אני סביב זה, רוב היום אני משחקת טטריס.

התהליך הזה מלמד להרפות, אולי לא נמצא אף פעם ותמיד נישאר בחיפוש.

כמו שבטטריס אלוהי הטטריס לא תמיד טוב ונחמד ונותן את הצורה שתתאים

המוזיקה שם שברה אותי עברתי לקנדי קראש

זה בטוח פשוט לא בהכרח קשור לאמונה. גם המוסר בתורה, בדת או בכל מקום אחר, לי נראה שבמקום כל מיני אידיאלים ענקיים בסוף כל אחד הוא בן אדם לעצמו ושם יש לו עבודה מול עצמו ומול אחרים.

זה לא ענין של ודאות האם עזבתי את האמונה או במה אני מאמין זה התבגרות כזאת של לבנות לעצמי ולגלות בעצמי את מה שאני מאמין ומתחבר אליו.

להשקיע בעולם הפנימי שלי לא לקבל חומר לעוס.

גוף ונפש הבעיה הפסיכו-פיזית הלכה איתי שנים, קראתי אז ליבוביץ' וכל מיני פילוסופיות אבל אליעזר והגזר או איילת מטיילת זה אחלה ספרים שגם פותחים את המחשבה.

להיות אטומים מהלכים זה דבר קטן? נשמע לי מיינד בלווינג

ההגדרה הקולעת.

לא קשה לי להיות דתי כלפי חוץ. זה אולי אפילו נעים לי קצת. אני אוהב את השבת המנותקת. אני אוהב את התפילות בבית הכנסת. לא כי אני מאמין בהן. פשוט כי זה התאגדות חברתית נעימה כזה בשבילי.

ולגבי הלהבין שאין, לא באמת הבנתי שאין. כי אי אפשר כרגע לדעת אם יש או אין.

אותי מנחה המשפט "אל תאמין למי שמצא את אלהים. תאמין למי שמחפש אותו"

*את ממשיכה לכתוב אלקים חחח בקוף. סיבה?

עוד לא מצאתי קהילה שמתאימה לי וזה דווקא חסר לי, אבל בגדול אוהבת את אורח החיים.

ואי אפשר לדעת *כרגע* אם יש או אין?

חוץ מחמור לבן ובית מקדש שיורד מהשמים, מה יכול להשתנות שיפתור לך את הספקות?

ואלוהההההים

פיו😅

עוד צפוי לגלות.

נכון להיום הגענו עד כמעט לרגע היווצרות היקום שלנו. היד עוד נטויה לגילויים חוצי קצווי היקום. לכי תדעי מה יגלו.

אלהים אדירים 😅

אבל זה לא שיגיעו למסקנה שיש אלוהים (אעע זה היה קשה)

כלומר אם נתקלים בבעיה לא פתורה, זה אומר שעוד לא גילו מספיק, לא שאלוהים קיים.

אלה גם לא קווים מקבילים.

יש מדענים גדולים שמאמינים באלוהים.

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה