יכול ממש להיות. דיכאון שנובע מהאחריות הגדולה שפתאום נופלת על הכתפיים.

גם האיש שלי היה בדיכאון כזה.

אני חושבת שתמיד כדאי להתחיל עם רופא משפחה. הוא מכיר אתכם ואת המכלול ויוכל לכוון אותך.

ו- חשוב שהאיש ירצה. לא יעזור מאחורי הגב. 

יש דכאון אחרי לידה אצל גברים, זה יכול להופיע אחרי תקופה, וניתן בהחלט לגשת לפסיכולוג או מטפל רגשי. חשוב מישהו שמומחה ומתמצא בתחום.

בהצלחה רבה!

רופא משפחה שיתן הפניה לאן שצריך... 

אפשר להתחיל מפסיכולוג ובמקרה הצורך הוא יפנה לפסיכיאטר.

ואצלנו מאד עזר 2 דברים:

1.להוריד ממנו עומס

2. להראות שרואים אותו,להגיד כמה את מעריכה, אם אפשר לדאוג שהוא לא יהיה שקוף לסביבה - שיתענינו גם איך הוא עובר הכל וכו

לא מוכן לשמוע על רופא/ פסיכיאטר. אומר שזה לא בכזה מצב קיצוני. אני מסכימה איתו, אבל זה בדיבור ביננו כבר כמה שבועות והולך ומקצין ומחריף ואני ממש מתחננת אליו שילך לטיפול והוא אומר שלא מוצא פסיכולוג שמתחבר אליו. זה התחיל בערך שלושה חודשים אחרי הלידה, קשה לשים את האצבע במדוייק

הוא כאילו חווה את התינוקת כנטל. אומר שאוהב אותה, אבל יותר קשה לו מאוהב אותה. מבחינתו התינוקת הורסת לו את התואר והציונים ירדו, התינוקת הורסת לו את הזוגיות כי אין לנו פניות אחד לשני, הוא טוען שאני מעדיפה את התינוקת על פניו למרות שאני מקדישה לו המון תשומת לב ולקחתי על עצמי השלמת הכנסה כדי שהוא לא יצטרך לעבוד ויוכל להיות פנוי ללימודים שכ"כ חשובים לו. אנחנו רבים מלא. אין בייביסיטר שאני סומכת עליה, אז תמיד התינוקת איתנו והוא אומר שאי אפשר לפתוח שיחות עומק ככה. כל הזמן הוא בסטרס שהיא תתעורר. לכן גם כמעט ואין אינטימיות. לא להתחיל כדי לא אולי לעצור באמצע. מתעוררים בלילה וגם הוא מתעורר, אז זה פוגע לו בעבודת ה' כי לא קם לתפילה. הרבה פעמים אני מבקשת עזרה במקלחת/ הרדמה כי זאת שעה קשה ואז גם לא הולך למנחה - ערבית ומתבאס. פחות הולך לחתונות של חברים, למפגשים עם חברים... כי "אני לא אשאיר אתכן לבד" או כי "כולם באים עם בת הזוג" ואני פחות בקטע לקחת תינוקת פיצית לאירועים פחות קריטיים וגם מסובך לי עם ההנקה במקומות המוניים. הוא כבוי. אין לו כח לכלום. מתפקד נהדר כאבא, אבל בצורה טכנית. לפעמים מחייך וצוחק עם התינוקת, אבל הרבה פעמים נראה שכזה עושה הכל טכני כי צריך ואין ברירה. מבחינתו הוא לא מסוגל לחשוב על עוד תינוק עכשיו או אי פעם. החיים בכאוס כבר כמה חודשים טובים והוא לא מבין איך זה הולך להתנרמל אי פעם. גם אני רוצה למנוע, אבל מבחינתי עוד כמה חודשים יש מה לדבר על עוד הריון (כאילו בואו נראה מה יהיה, אבל ברעיון אני מקווה בע"ה למשפחה גדולה) וזה גם מקור למריבות ביננו. מבחינתי הוא צריך לטפל בעצמו, וגם הוא רצה משפחה גדולה, ויש פה איזה חסם ובוא נעבוד עליו, והוא כזה "זה לחץ חברתי של דתיים, זכותי לרצות רק ילדה אחת". הוא מוכן ללכת לטיפול, אבל הוא כאמור לא לגמרי מגוייס. כל פסיכולוג הוא מוצא למה לפסול.

עצות בקהל? ממש קשה לי וכמובן שגם לו

תינוק יכול לפגוע בציונים ובזוגיות

הגיוני לתעדף תינוק על מבוגר, כי הוא חסר אונים וזקוק לטיפול צמוד

ברור שהוא לא רוצה לחשוב על עוד תינוק כשקשה לו עם התינוקת הקיימת.

כל התחושות הללו לא חייבות לנבוע מדיכאון. אני חשתי חלק מהתחושות הללו בלי קשר לדיכאון.

אם אין לו כוח לכלום זה יכול להיות דיכאון, אבל כדאי להסתכל על המכלול, להרבה אנשים קשה בזמן שיש להם תינוק קטן, זה הגיוני ולא כדאי להקטין את הקושי או לרצות לפתור אותו מהר ע״י טיפול, כי זה קשה באמת. יש אנשים שפחות חשים אותו ויש שיותר.

לי זה לא נשמע כמו דיכאון קלאסי (וד"א זה לא משנה אחרי לידה או לא זה בסוף בדיוק אותו דבר פשוט לידה היא טריגר לנשים וגם לגברים לדיכאון להתפרץ)

נשמע שהוא פשוט בעומס

בתסכול

לא יודע איך לארגן את החיים והערכים שלו מחדש אחרי הלידה

ולא מקבל מענה לצרכים הרגשיים שלו

וגם ברמה הזוגית - את כותבת שאת רואה אותו ומתחשבת וברור לי שאת רוצה לראות אותו אבל ממה שכתבת- זה לא המצב. את לא מסוגלת להשאיר אותה עם בייביסיטר ולא מסוגלת להתפנות לדייט שקט או למיניות - ואני לא שופטת אותך! גם אני כזו בטבעי שלי עם תינוק כזה קטנטן ץ, אבל זה פער ביניכם שלפי מה שנשמע מהתאור הקצר הזה בן הזוג שלך לא מקבל בו מענה

ובכנות- בעיני ממש לא חכם מצידך לדבר על עוד הריון עכשיו. הייתי משאירה נושא כזה בצד ולא מדברת איתו. למה לדרוך על המוקשים הכי חמים ביניכם? חכי שתצלחו את האתגר הזה בעז"ה

אני מבינה שאת מתוסכלת שהוא לא מצליח לבחור פסיכולוג, זה באמת קשה לבחור, תשאלי אותו איך את יכולה לעזור לו עם זה

יכול להיות שלא חייב להיות דווקא פסיכולוג קליני, אולי אפילו בכלל עדיף פה מטפל זוגי, אבל כן כדאי מישהו מקצועי ובעיקר כזה שגם ידע לומר - זה כן דיכאון. כן צריך לראות מישהו אחר (פשוט כי את חושבת שזה כן אז חייב לשלול את הכיוון הזה)

בהצלחה!!

ברור שלשניכם ממש לא פשוט כרגע

בעז"ה שתצליחו להוציא מזה טוב

נשמע שפשוט קשה לו עם המציאות החדשה

את מהממת ודואגת לתינוקת נקשרת אתיה והיא כל עולמך עכשיו והא מרגיש שהוא במקום ה2..

השלב ה1 זה למצוא בייביסיטר שאת סומכת עליה ( וחייבת להיות אחת כזאת בכל העיר..) ולצאת רק שניכם פעם בשבוע לפחות

דבר שני התינוקת כבר בת חצי שנה אחרי שאת מרדימה אותה את בהחלט יכולה להתפנות לאינטימיות איתו זה ממש חשוב ובונה תקשר גם אם קרה ןבאמצע התינוקת בוכה היא תמתין כמה דק הכל יהיה בסדר  ...

זה לא רק להגיד לו אתה חשוב ומוערך אלא לבטא את זה בהתנהגות ומעשים..

אין מה לדבר עכשיו על עוד הריון..אחרי שהעניינים ירגעו ושניכם יותר תתרגלו למצב הוא ישמח בדיוק כמול לעוד ילד

ילד מביאים מתוך נחת..ובע"ה הכי חשוב זה הרוגע של שניכם אז תחכי כמה חודשים יותר ובעלך יקבל את התינוק הבא ביותר רוגע ושמחה זה שווה לך!

בכל אופן חושבת שכדאי שתשתדלן לטפח יותר תזוגיות למצוא זמן לשניכם לצאת להליכה ביחד שהתינוקת ישנה ולהקדיש תשומת לב אחד לשני בלי הפרעות ברקע

בהצלחה רבה!!

נשמע שאת מאוד מנותקת מהקושי שלו

כלומר, את מבינה את מה שעובר עליו אבל עדיין דורשת ממנו להתמודד עם הרבה דברים שלדעתי זה ממש לא הזמן אליהם, או לא מתאים שהוא יידרש אליהם במצבו

ואני באמת מבינה את השמחה שלך בלידה וההתלהבות, אבל הוא מגיע ממקום אחר 

וכן, תינוק זה גם נטל. תכלס. 

אם עד עכשיו חייתם על מי מנוחות והכל זרם, פתאום צריך לפנות את הזמן, החיים, הזוגיות, הכל - בשביל להתפנות בכל עת לתינוק קטן ודורש

שום דבר כבר לא נראה אותו דבר וזה יכול להיות מאוד מאוד כבד 

וואלה, אני מבינה אותו (אני בעצמי חוויתי דכדוך אחרי לידה בעקבות העניין הזה, ועד עכשיו אני חושבת שאמהות והורות בכלל גובה הרבה מחירים)

וסליחה שאני אומרת, אבל לדעתי לפחות - לאבא ובעל שמח יש ערך מטורף, הרבה יותר מהנקה, הרבה יותר מעוד ילד, 

הרבה יותר מהמקלחת של התינוקת בערב, ומעוד הרבה דברים.

ואני כן חושבת שראוי להתייחס לחששות שלו, למה שקשה לו, ולדאוג למלא את הצורך שלו 

אל תהיי בפינה מולו, תנסי להרגיש אותו ולהיות איתו ביחד בתחושות שלו כדי שתוכלו להקל עליו

ולא בתוך הבית.

וגם שתנסי להגיד לו שזה נכון, שהחיים הם לא כמו פעם, אבל שכדאי להתגמש.

(נגיד בנושא של אינטימיות. נכון שזה מבאס שפתאום היא מתעוררת, אבל אלו החיים...אז מחליקים, אז מביים, אז מתגמשים)ץ

וחוץ מזה נשמע שגם את בקריסה.

את עובדת

את אמא חדשה ומתחילה

ובעלך מראה לך סימני מצוקה.

למה לחשוב על עוד הריון?

איפה זה ייטיב אתכם?

אז מה אם תכננתם משפחה גדולה... הכי חשוב זה להתאים את הציפיות לחיים עצמם.

נראה לי שכדאי שתפרידו בין לימודים למשפחה.

אם בעלך לומד- הוא יכול ללמוד במקום אחר ומקס' את תקראי לו?

כי הסטרס הזה שכל שניה היא תתעורר- זה פוגע בריכוז.

גם אני במקומו הייתי בדיכאון..

במחילה

אבל את לא ממש סופרת אותו.

הזכרת כמה וכמה נקודות.. אבל סתם משהו שקפץ לי,למה את לא יכולה ללכת איתו לאירועים?

אם בעלך רוצה מאוד זה לא הופך את זה לאירוע קריטי? ברור שכן.

וחבל מאוד לא להסכים לקחת בייביסיטר.

מצטערת אם הייתי תוקפנית, תנסי לחשוב גם על המקום שלו. 

אני יכולה מאוד להזדהות עם הפותחת בנקודה הזאת.

מסכימה שכדאי למצוא בייביסיטר,אבל בהחלט יכולה להבין אמא טריה שוואלה, בין תינוקת, עבודה, הנקות והתעוררויות בלילה לא בא לה לצאת לכל מפגש סתמי עם חברים.

נראה שזה בעלה שלא הבין שכן, סדרי העדיפויות משתנות כשיש ילדים. היא מפרגנת שיצא, אבל הוא זה שלא רוצה כדי לא להשאיר אותן לבד, או כי השאר באים עם בת זוג.

הוא צריך להבין שעכשיו יותר מסובך, וצריך לדעת להתפשר, ולהנות ממה שיש. זה לא שהיא כולאת אותו בבית.

כשיש ילדים הרבה פעמים צריך להתפשר, ואי אפשר גם וגם וגם.

אז כן, יש בהחלט מקום לדיכאון שלו על השינוי, אבל מכאן ועד להאשים את הפותחת שהיא "לא ממש סופרת אותו"?! הגזמת לגמרי.

כמובן על סמך מה שאמרה לנו.

רוצה לצאת איתה לבד? אין אופציה.

רוצה לצאת איתה ועם הקטנה לאירועים? לא.

רוצה ללמוד בשקט? לא.

רוצה אינטימיות? לא מתאים כרגע.

נשאר לו רק החלקים הקשים והמתסכלים יותר של ההורות.. 

היא מוכנה לצאת ביחד לארועים חשובים ושיצא לבד למפגשים אחרים

היא מוכנה לאינטימיות אבל הוא לא רוצה מפחד שהקטנה תתעורר

לגבי הלימוד, שילמד מחוץ לבית. היא עובדת יותר כדי שיוכל לעשות זאת.

הוא זה שצריך ללמוד להתגמש ולהתרגל למציאות החדשה.

התינוקת היא של שניהם ויש אחריות.

מסכימה בהחלט שאין מה לדבר כרגע על עוד הריון, אבל מעבר לזה נדרשת פה עבודה רצינית שלו

לא תמיד אפשר להתרגל ולהתגמש למציאות החדשה, לפעמים היא קשה מדי. זה בסדר להגיד קשה לי ואני מתקשה להתמודד. הרבה אנשים מתקשים להתמודד עם דברים, הם פשוט לא אומרים את זה בקול, מנסים להסתיר ולהתעלם, קושי זה לא דבר רע ומודעות לקושי זה דבר מצוין.

הגבתי לשלומית. נראה לי שהפותחת בהחלט מודעת לקושי של בעלה והתגובה של שלומית נראתה לי מאוד לא במקום.

הפותחת היא אמא טריה, וגם לה יש קשיים. הסכמתי שבוודאי למצוא בייביסיטר ולא לדבר על הריון נוסף, אבל לצאת עליה בצורה כזו נראה לי מוגזם.

לכן ניסיתי להסביר שלדעתי הקשיים של בעלה מובנים בהחלט, אבל לא אשמתה

אלא שזה התחיל מאז שהתינוקת בת 3 חודשים

כנראה עבר חודש או שניים או יותר מאז....

התקופה שאחרי לידה, בטח לידה ראשונה, מטלטלת מאד.

כל שאר הדברים נדחקים הצידה, התינוק דורש המון תשומת לב.

עוד לא יודעים לאזן וכל היום סובב סביב הילד.

התחושות שלו נפוצות ולגטימיות.

(כמובן שאם מדובר בחוסר תפקוד וממש דיכאון אז דרוש טיפול חיצוני)

כולם עוברים את זה במידה כזאת או אחרת.

הזמן עושה את שלו מאד מאד.

שלושה חודשים לא דומים לחצי שנה.

עם הזמן יהיה לתינוק את סדר היום שלו וגם אתם תלמדו לשחרר.

כמובן שלא לדבר על עוד ילדים בכזה שלב.

ולנסות כן למצוא דרכים וזמן לבלות יחד, בין אם זה לעשות מאמץ למצוא ביביסיטר (מבינה אותך מאד בקטע הזה, גם לי היה קשה לשחרר.) ובין אם לנסות לבלות יחד עם התינוק.

א. שהוא עדיין מסרב להשלים עם המציאות- כן לגדל תינוק קטן זה נטל, והציונים נפגעים, והמשכורת והמסיבות עם החברים, ולא ישנים טוב בלילה, וההנקה והחשק, והעייפות, אוהו העייפות.

הכל מתהפך וזה טבעי ונורמלי, אבל נשמע שהוא לא ציפה לזה. אולי לא הייתה הכנה מספיק.

את זה כדאי שהוא יפתור עם פסיכולוג. הילדה כאן כדי להישאר. גם כשיש לזה מחירים.

וכדאי להשלים עם זה שהיא לא הולכת לשום מקום. גם אם אפשר לחפש איך להקל (אין טעם שהוא יתעורר בלילה, תמצאו את הפתרון לזה) עדיין במהות נשמע שעדיין לא נפל לו האסימון.

ב. הדבר השני זה מה הלאה- לא יכול להיות שהוא עדיין לא מדביק את הקצב של המציאות ולא מבין מה קורה סביבו, ואת מדברת על ילד נוסף ומשפחה גדולה.

אתם שניה אחרי לידה, הכל בסדר אין צורך להחליט עכשיו אם יהיה לכם ילד אחד או שניים ואפילו חמישה.

הכל בעיתו ובזמנו, וכרגע זה לא הזמן בכלל. תחליטי שאת מוציאה לך מהראש את הנושא הזה ומשקיעה את האנרגיה שלך בלחבר בין הקצוות שמתרופפים להם וחומקים לך בין הידיים כאן ועכשיו ולא ממשיכה לחלום על מה שאולי יהיה או לא יהיה.

יכול להיות ששילוב של טיפול בשני הנושאים האלו- מצד אחד הוא יעבוד על עצמו להתחבר להווה ולשחרר את העבר, ואת מצד שני תאטי את קצה המחשבות ותהיי בהווה ולא בעתיד,

זה יעזור לו להתחבר לעצמו, לאני החדש שלו. ותצליחו לעלות על דרך המלך.

בהצלחה!

זה נשמע צרכים שלו שלא מקבלים מענה

שימי לה שהוא מספר לך מה הוא זקוק

ואת מציבה לו עובדה ש'אי אפשר'

כי את לא סומכת על הבייביסיטר.. כי מסורבל לך לצאת כי ...

ואת מצפה שהוא פשוט יקבל את המציאות החדשה ככה כמות שהיא

והוא מצפה שהוא יוכל לקבל את מה שיכל לאזן ולהרים אותו קצת מהתחושות המעיקות שהוא חווה

כמעט כל גבר חווה קצת מספר 2 לעומת התינוק

זה ממממש נפוץ שמרגישים שאין זמן ופניות לזוגיות כבעבר

זה טבעי להרגיש צורך להתאוורר מהצפקיד והאחריות והמימד ההורי החדש

ולהרגיש את עצמי  ואותנו כזוג כמו שהכרנו בעבר

הזיהוי הכרחי פה

זה שכל אחד מכם אחראי לתת מקום וכבוד לצרכים של השני

תשקיעי מחשבה ותדברי איתו על הצרכים שלו.חלק נשמע שכבר הביע ואמר

ולהם את צריכה לחשוב על פתרון יצירתי וגמישות מחשבתית לאפשר להם מקום

גם אם במינון נמוך גם אם לא מושלם

תצאו יחד לבד מדי פעם למקום קרוב לבית שתהיו נגישים

אפשר למצוא בייביסיטר אחראית

ובעיקר תראי לו כמה הוא חשוב לך. אל תניחי שזה מובן מאליו.

בעלי נגיד אמר לי פעם אחרי הלידה הראשונה שתכלס זה מעליב אותו כשאנחנו מדברים ואני עושה לקטנה פרצופים תוך כדי..הוא היה זקוק להרגיש שאני מסוגלת להיות פנויה אליו.

בהתחלה היה נשמע לי מטופש וילדותי

אבל השתדלתי..וזה ממש עזר. בסוף גם לי.

לנו כנשים האמהות היא תהליך ארוך מתמדך שמתהוטה בנו בהדרגה

יש לנו חיבור טבעי יחתר ומרכזי יותר ויכולת להתמסר לתינוק באופן טוטאלי

אצל גברים התהליך שונה

ומה שמאפשר להם לעבור אותו טוב

זה התמיכה שלנו

ממליצה אם תרצו הכוונה מבחוץ-

במקום פסיכולוג

על יעוץ זוגי כי חושבת שזה יעזור לכם יותר להבין אחד את השני וללמוד לדבר את ההצרכים שלכם ולנפתח להעניק לשני את שלו

אני זאת שעברתי הריון

אני זאת שעברתי לידה

אני זאת שמתמודדת עם הנקה (כתבתי אני אבל הכוונה לפותחת או לכל אישה)

אני בהחלט מצפה שהוא יתגמש ויתמוך ולא יצפה ממני להתעלות על עצמי במקומו

האמת התגובות פה ממש לא מובנות לי

אתן מצפות שיולדת תתמודד עם החרדות חהשאיר את התינוקת ולא שהאיש יבין שצריך לחכות שהיא תגדל קצת

ממש תמוה בעיני

למה היא זו שצריכה לתת לו מענה לצרכיו

הוא איש בוגר

ואם זו הציפייה שלו בעיני ממש כן מעיד על חוסר הבנה ואולי דיכאון

ואיפה הצרכים שלה?

אז מה אם אני עברתי את ההריון והלידה?

הוא בינתיים בילה עם חברים וטייל בחו"ל ועשה בטן גב?

לא יודעת מה אצלך, אבל אצלי בעלי בהחלט מרגיש את ההיריון גם בלי לסחוב אותו. הוא שותף מלא גם בלי לעבור את הלידה. (וכשהנקתי הוא בהחלט שילם מחיר על זה)

וגם אחרי הלידה הוא בהחלט באותו מקום כמוני, שנינו עוברים חוויה מטלטלת, שנינו חווים שינוי מהותי במשפחה שלנו ובבית שלנו ובזוגיות ובהורות, ושנינו באים אחד לקראת השני ודואגים ורוצים שלשני יהיה טוב.

זאת תגובה לך.

לפותחת היא פחות מתאימה כי מעבר לזה שאני מצטרפת לכל מי שכתבה שצריך לתת לבעלה יותר מקום ולהבין אותו, אני חושבת שגם הבעל צריך שמישהו יסביר לו מה זה תינוק ושזה משנה את החיים לחלוטין.

ברור שהוא לא עשה בטן גב

אבל הוא גם לא מתמודד עם גוף שהשתנה

עם חיתוך ותפרים במקום אינטימי

עם קושי בתפקוד בסיסי של ללכת לשירותים

עם יש חלב אין חלב

עם הטראומה שאחרי חווית חוסר השליטה בלידה

אלה לפחוץ היו החוויות שלי מהתקופה הזו

ואלה לא דברים שמחליממם מהם תוך שלושה חודשים שבהם גם צריך להסתגל להורות ולתינוק

ממש להפך

כתבתי לה שהם צריכים לדבר על התרכים שלו והצרכים שלה

וללמוד לראות ולכבד אחד את השני

בודאי שהצרכים שלה גם חשובים !!

בזוגיות אין דבר כזה שמתעלמים מצרכים של מישהו. לא שלה ולא שלו.

כרגע בעלה מרגיש שאין מקום לצרכים שלו

כי הם לא מקבלים מספיק מענה ..

גם מחוסר תשומת לב ומודעות וגם כי כרגע כמו שתיארה- היא נותנת מענה לעצמה לצרכים שלה

אבל לא בהלימה איתו

והאמת היא כמובן- בלייצר מפגש בין שניהם.

שכל אחד יראה את השני.

זה נכון שהיא היתה בהריון וילדה.

בודאי שמגיע לה על זה הרבה הערכה והתחשבות

אבל לאורך זמן-והיא לא דקה אחרי לידה- זה לא נכון ואפילו הרסני לזוגיות לצפות ציפיה חד צדדית שהבעל יקריב את עצמו יתעלה מעל עצמו ויתעלם מצרכיו כי היא ילדה.

הוא בן אדם

הם בזוגיות.

וגם כשיש ילד זוגיות היא בשניים.

נכון זה טבעי בהתחלה לצפות שהשני פשוט יבין ויתן מענה..אבל עם הזמן לומדים לדבר את הצרכים שלנו ולהקשיב לצרכים של השני ולייקר אותם.

בודאי בהדדיות.

אולי זה לא מה שהתכוונת אבל זה מה שאני הבנתי

קשה לי עם נקודת ההנחה שהצרכים שלו צריכים לקבל מענה *ממנה*

ברור שיש דברים כמו אינטימיות שצריך להגיע לעמק השווה

אבל יציאה לאירועים למשל. היא לא אומרת לו שלא יצא, אלא שלה קשה לעזוב את התינוקת כרגע. שבייביסיטר לא מתאים לה כרגע.

בעיני ממש הזוי לצפות להשאיר תינוקת ככ קטנה עם בייביסיטר. זה לא ילד ששמים לישון ויוצאים בכיף כשהוא ישן עם בייביסיטר.

בן אדם מבוגר צריך למצוא מענה לצרכים שלו אבל לא תמיד שבן הזוג ייתן את המענה, כי יש לו את המקום שלו.

אבל אפשר לדבר על מה חשוב לכל אחד

ולמצוא דרך אמצא

לדוגמא אם חשוב לו ללכת לארוע משפחתי

כזוג

אז אפשר לדבר

או להציע שלארוע היא תיקח את התינוק כי זה רחוק מהבית והרבה זמן וקשה להשאיר קטן יונק לבד ולהרחיק

אבל במקום זה שיצאו בערב אחר להתאוורר בחוץ או לבית קפה קרוב לסית- ויאירו בייביסיטר ואז כשהיא קרובה ונגיהשה יהיה לה רגוע ולו יהיה מענה לצורך הלתאורר רק הם

וגם לארוע אולי אפשר להביא נערה שתשמור על התינוק בכניסה לאולם או משהו כזה

הבנת את הרעיון?

לא להתעלם מאף אחד

זה הדדי

אבל לאורך זמן לצפות שהוא רק יוותר על הצרכים לשו

זה לא עובד

עובדה הוא משוכא וחסר חיות ועם מטען לשילי מול התינוק ..

יכל להיות שאחרי זמן קצר שבו ירגיש בטחון שהנה גם אנחנו כזוג עדיין פה..אוקיי אפשר קצת להתאוורר וכו אז הוא ישתחרר מהמקומות הלא מאוזנים והרגושות השליליים

בעיני פשטט המציאות מדברת שיש פה משהו שלא עובד

השינוי שנצרך הוא משניהם

הוא גם צריך להבין יותר את העולם לה

פשטט יתכן וכרגע בגלל המצב רוח שנכנס אליו הוא לא מצליח לקלוט את כל בתמונה

אבל בעיני לא בגיל שלושה חודשים. אלא בהחלט אחר כך כשהתינוק יותר גשול והיולדת כבר אינה יולדת

חוץ מזה אני מסכימה

ככה ועוד אחרי לידה.

אז קודם כל חיבוק

שנית, יש גברים שחווים קושי אחרי לידכשהאישה פתאום מעבירה את מרכז עניינה

לתינוק ולא אליהם. וכשיש איזשהי היסטוריה של חוויית נטישה משמעותית זה הרבה פעמים יכול להיות

מטרגר עבורם.

חשוב מאד שהוא ילך לטיפול

וממש חשוב עבורך, עבורו ועבור הזוגיות שלכם

שתשמרי על המקום שלך כרעיה, ולא תהפכי להיות במקום טיפולי כלפיו כי זה ישקיע אותו יותר בתחושת חוסר ערך משמעות ומסוגלות.

לגבי הנושא של עוד ילד, הייתי מרפה מזה כרגע בטח כשזה עניין תיאורתי והוא עוד בלידה הנוכחית.

אפשר להתחיל מפסיכולוג

שיהיה בקלות בע"ה

רק אומרת שאנחנו יותר משלושה חודשים אחרי לידה. לא רוצה לכתוב גיל מדוייק כדי שלא יזהו.

הוא לא לומד בבית, הוא לומד בספריה של הקמפוס. ואני לא קוראת לו, זה במרחק נסיעה. הקטנה במסגרת ואני עובדת, וגם זה רק כדי שהוא יוכל להמשיך ללמוד ולא יצטרך להפסיק את הלימודים ולצאת לעבוד, הלוואי יכולתי להשאר איתה בבית. אני איתה מ16:00-19:00 ואז הוא מגיע, הוא לוקח אותה בבוקר כי אני מתחילה יותר מוקדם. הדיבור על עוד הריון הוא לא בדיבור בינינו, זה עלה כשאמרתי כזה משהו אם יהיה ברית, באיזה הקשר מסויים ואז הוא זרק לי כזה "אם אי פעם יהיה עוד ילד, כי כרגע אני לא מסוגל לדמיין יותר מאחד" ואז קצת שוחחנו על זה, אבל זה לא נושא שיחה בוער וטרנדי בבית שלנו. אני דווקא זו שדוחפת לאינטימיות, ומקסימום היא תתעורר. בדכ כשהיא מתחילה שנת לילה אחרי אוכל, יש איזה 3-4 שעות שהיא ישנה טוב. נכון זה לא ספונטני כמו פעם, אבל מה לעשות שלגידול ילדים יש מחיר. והוא מהחשש שהיא תתעורר מעדיף לוותר. אני אומרת בוא נצא לסיבוב עם העגלה כשהיא ישנה, והוא מתעקש בלעדיה. מה נעשה שפעם שעברה שהשארתי בייביסיטר חזרנו כי התינוקת לא הייתה מוכנה לאכול שאוב מבקבוק, ומאז אין לי כח להביא בייביסיטר. לתזמן הנקות, לשאוב, להתארגן נצח ובסוף קוראים לי לחזור, והיא בעיקרון כן לוקחת בקבוק, לא יודעת מה הסיפור. למה לא לראות את זה שאני אומרת לו בוא נשים פלאפונים בצד בזמן ארוחת ערב, ותמיד יותר חשוב הלימודים. למה לא לראות את זה שלקחתי על עצמי עוד עבודה מהצד למרות שזה קשה מאוד עם תינוקת בת כמה חודשים. רק חזרתי לעבודה, ועוד לקחתי כמה שעות בשבוע מהבית בעבודה נוספת כדי שהוא יוכל להוריד עומס. כאילו אוקיי, אז תפרוס את הלימודים. כל הזמן הלחץ הכלכלי הזה לקנות דירה. מה יקרה אם נקנה שנתיים מאוחר יותר דירה? מתסכל אותי מאוד. ואני חוסכים כמעט כל חודש בע"ה סכום יפה בד"כ. אז מה ההיסטריה הכלכלית הזו? למה זה טוב? ולא אמרתי לו לא ללכת לחתונה, אמרתי שאני לא אגיע איתו. מותר שגם לי יהיה קשה. למה שאני תמיד אעשה את הויתורים. לא רוצה לנסוע. גם לא אוהבת את החברים שלו ולגיטימי שאני לא מרגישה בנוח להניק בשולחן שהוא רוב גברים כי לא כולם נשואים. ונסיעה כזו תהפוך את התינוקת לגמרי, ויש שם רעש נוראי וזה לא אידאלי לקחת אותה. ולמה אתה לא מתפלל מנחה מוקדמת וערבית מאוחרת? זה לא סבבה שאחרי עבודה וכמה שעות איתה אני ארצה עזרה בערב?  הוא לא אבא שלה? לא חושבת שאני שמה אותו מקום אחרון, אני חושבת שהוא פשוט משתבלל לתוך עצמו וכ"כ רע לו שהוא לא מסוגל לראות כלום חוץ מאת עצמו. וכן, קשה לי שהוא שם את הצרכים שלו מעל הצרכים של תינוקת חסרת ישע. אני מאוד לא מסכימה עם זה. ואם קשה - הולכים לקבל עזרה, לא דוחים כל עזרה אפשרית. אני קוראת אתכן וזה רק גורם לי לכעוס. כי אני מקריבה כ"כ הרבה כדי שיהיה לו טוב. ועדיין רע לו. וקשה לי לראות איך הוא מדבר על התינוקת כאילו זה הדבר הכי רע שקרה לו בחיים. מפחדת שזה עובר אליה כל השדרים האלו. והלוואי ורק היה עושה צעד ועוזר לעצמו ולנו לצאת מהבור הענק הזה שהולך ונפער בינינו והוא כבר עמוק בתוכו ואני הולכת ונשאבת אליו גם אני. מרגישה שגם אני נשאבת לזה, וזה מתחיל להשפיע גם על מצב הרוח שלי. אין לי כח לצאת לבית כנסת או לגינה ולשמוע על כל אלו שמצליחות לשלב קריירה זוהרת עם מלא צפופים ולצאת לנופש כל חודשיים וחזרו לגזרה שלהן וקונות מטפחות ב300₪ ויוצאות בשישי בבוקר לקפה עם הבעל כשאני טוחנת עבודה ולא מבינה מתי הן מבשלות שבת ומאיפה הכסף. ואגב, הצעתי גם טיפול זוגי - אמר שקודם ימצא משהו לעצמו, ואח"כ אולי נתחיל גם משהו זוגי, אבל הוא חושב שקודם צריך לפתוח דברים מול עצמו. אני באמת כ"כ הזויה? באמת אתן רואות בדברים שלי כאילו אני מוחקת את הזוגיות? באמת מנסה להבין מה אני עושה לא נכון. כ"כ משתדלת שהכל יהיה טוב. למה יוצא לי עקום. אולי בכלל אני זאת שבדכאון אחרי לידה, כבר לא יודעת. פשוט הכל קשה וזהו. 

זה נראה אחר לגמרי מההודעה הפותחת

וזה באמת נשמע כמו משהו ממש שלו, שהוא צריך לפתור, ושאת עושה את המקסימום שלך.. לגמרי.

ונשמע הגיוני שאת גם מדוכדכת. ברור, כאילו..

אני כן הייתי שוקלת ליווי אישי גם עבורך.

לחיות לצד אדם עם דכדוך / דכאוון זה ממש לא פשוט

אני באמת לא יודעת איך כתבו לך ככה

את אלופה!! גם אמא, גם עובדת, גם נמצאת עם הילדה אחרי הצהרים. גם נותנת לו ללמוד. זה המון! תרימי לעצמך.

זה בסדר גמור שאת לא רוצה לנסוע לחתונה או להשאיר עם בייביסיטר. היא ממש קטנה וכל יציאה משגרת הנקות הופכת באמת הכל.

כל הכבוד לך שאת ממשיכה להקשיב גם לצרכים שלך

בנוגע לבעלך אין לי עצות חכמות חוץ מזה שבאמת הוא צריך טיפול. לא יודעת איך לדחוף אותו לשם

ובאשר אלייך כדאי למצוא דברים שימלאו אותך. אל תישארי עם הילדה לבד ככ הרבה שעות, יש אולי חברה עם תינוק בגיל דומה? משפחה?

חזקי ואמצי זה באמת לא פשוט ואת לביאה.

גם הוא בסדר.

זו תקופה קשה, נראה לי לכולם, כל אחד לוקח את הקושי אחרת, צריך בעיקר לנשום, להנמיך ציפיות, להאט את העשיה ולתת לשניכם זמן להתרגל, כל החיים לפניכם.

לגבי אמהות לצפופים עם קריירה זוהרת, חזרה לגזרה ומטפחת ב300₪ , החיים של אף אחת לא תותים, זה רק נראה ככה. זו רק תזכורת לעצמך למצוא את הדרך לאושר שלך, כשתמצאי, האושר של אחרים כבר לא יעסיק אותך.

שכולנו אבל כולנו!!

היינו במצב כזה או אחר אחרי לידה.

בטח אחרי לידה ראשונה...

זה קושי, קושי עצום והמטרה היא להבין איך מסתדרים

גם אם אין תשובה עכשיו גם אם אין פתרון מספק כרגע

מספיק לתת אופק. להגיד תראה מה שהיה לא יהיה. נקודה. לא יכול להיות. אבל.. ואבל גדול.

אנחנו משפחה ואנחנו חזקים וגם אם הכל נראה ממש קשה ובלתי אפשרי הכל יהיה טוב. וגם אם אין לי מה לתת לך כי אני בעצמי קורסת הכל יהיה טוב.

יהיה לנו טוב. רק צריך להחזיק את הראש מעל למים ובע"ה יבוא עלינו ימים טובים

חיבוק זה מאוד קשה. אתם לא לבד מבטיחה לך.

גם תקופה אחרי לידה ראשונה יכולה להיות זוהרת ושמחה ורגועה.

זה לא אומר שאין קושי, זה אומר שלא תמיד נשאבים לתוך כאוס ולא תמיד הזוגיות נפגעת!

בסך הכל כתבתי מה שהיה לפני הלידה לא יהיה.

אבל יהיה יותר טוב, גם אם זה לא נראה ככה וזה בהחלט יכול לא להראות ככה..  וזה ילך וישתפר.

זה המסר. 

נשמע שהוא ממשש צריך לקחת את עצמו בידיים וללכת לטיפול.

האמת נשמע לי הרבה יותר רלוונטי טיפול זוגי מאישי, אבל החלטה שלכם.

קוראת את מה שכתבו לך ואין לי מושג מאיפה כל ההשלכות האלה שאת לא בסדר.

את מדהימה.

קשה לו וזה בסדר, אבל הוא ילד גדול וצריך לקחת אחריות ותקחת עזרה אם הוא צריך במקום רק לגרום לך להרגיש רע.

ונשמע שקצת קשה לכם לתקשר דברים אחד לשני כי לכל דבר יש מטען כבר, וגם לזה טיפול זוגי אמור לעזור. ממש כדאי לעמוד על זה שפסיכולוג הוא ימצא בלי קשר אבל טיפול זוגי זה דחוף פה.

בהצלחה יקרה

וזה בטח ממש קשה!

אף אחת מאיתנו לא יכולה באמת לדעת מה קורה ביניכם, ולפעמים הודעה לא מצליחה לשקף את המצב כמו שהוא, ולכן התגובות לא תמיד מדייקות. וזה טבעו של פורום, רק את יודעת להגיד האם זה נכון או לא.

מה שאני כן רוצה להעלות, זה את עניין התקשורת ביניכם. ושוב, יכול להיות שזה בכלל לא נכון, אני מעלה את זה רק ממה שאת כותבת כאן.

האם כל מה שאת עושה בשביל בעלך, זה מדובר ביניכם?

זה נעשה בהסכמה?

או שזו החלטה חד צדדית שלך שזה יהיה הפתרון למצב?

והעניין הזה הוא רק דוגמה, השאלה היא בעצם כללית יותר.

האם הדברים מדוברים? האם כשיש קושי אתם יודעים לדבר ביניכם, להבין אחד את השני ולתקשר את הפער?

ממה שאת מתארת, את מאוד משימתית

הוא צריך ללמוד - אני אוסיף שעות עבודה

קשה לו - הוא צריך פסיכולוג

יש כאן פער - צריך לעבוד

ולהיות משימתית זה מעולה! ומקדם

השאלה האם הוא גם נמצא שם?

והאם בגלל הקושי לגשר על הפער בדיבור, נוצר מצב שאת עושה והוא נשאר מאחור?

יכול להיות שזה לא הכיוון בכלל, אבל אם כן, מעלה את זה כאן.

שהוא היה רואה את העתיד:

תראי, שנה מהיום היא כבר רצה פה

תראי, היא גדלה בעןד שבוע, מעניין מה יהיה בעוד שבוע

תראי, היא נוגעת בידיים, תיכף תדע למחוא כפיים

ובעיקר:

"דברים ישתפרו..."

לגבי האמירה האחרונה, כמה שלא האמנתי לו, זה עדיין עזר לשמוע.

ואני למדתי ממנו אז אומרת לו:

וואי כמה שקשה יש פה קסם ועוד נתגעגע לתקופה הזו,

כשנהיה מבןגרים ניזכר ברגעים האלה בדירה הזו בעיר הזו כשניסינו להרדים,

תראה, היא מניחה עלי ראש, מתי היא אי פעם תעשה את זה כמתבגרת?

כאלה...

אז אולי להגיד לו דברים דומים?

ואגב,

כשאני אמרתי אמירות שדומות למה שהוא אמר לגבי ילד נוסף זה כדי לפרוק עד כמה לא התכוננתי לזה, וכדי להמחיש את עוצמת הכאב שלי,

אבל לא באמת התכוונתי לזה...

בהתחלה זה היה נשמע כאילו את כל כולך לילדה והוא פחות חשוב, אם בכלל.

עכשיו זה נשמע שזאת באמת בעיה שלו ולפני טיפול זוגי נשמע שבאמת כדאי שיעבוד על עצמו בעזרת מישהו מקצועי.

ואת מהממת שככה עושה כל כך הרבה אחרי הלידה!

והגיוני לגמרי לצפות לעזרה בכמה שעות בודדות שהילדה איתכם ערה.

זה כנראה לא היה מספיק ברור קודם

ככה זה בפורום שקוראים חלק קטן מהתמונה.

אני שולחת חיבוק גדול

מקווה שתמצאו את השליחים הנכונים❤️

שהגיבו לך שהצרכים שלו לא נענים.

את צודקת בכל מילה. נקודה

נשמע בדיכאון או פשוט שלא הפנים את השינוי ולא מצליח להסתגל למערכת החדשה...

זה ממש קשוח. וברור שתרגישי שגם את קורסת.. מציעה לך אגב שאם הוא לא מוצא לעצמו טיפול תתחילי ללכת את בשביל מקום לפרוק בו.

ולגבי מה שכתבת שאת לא יכולה לראות את כל הנשים המתוקתקות האחרות - רוב הסיכויים שאצלם לא באמת יותר ירוק ויפה

תמיד בעינים שלנו אצל אחרים הכול מושלם

אבל זה אף פעם לא נכון...

דבר שני, נשמע שבאמת משהו יושב עליו. אולי התינוקת זה סתם טריגר.. כדאי מאוד שישב עם עצמו ועם מטפל כלשהוא וקצת יפתח את הדברים.. הוא נשמע מתוסכל מידי. ואת נשמעת לבד מידי.. חיבוק. 

אני עדיין לא חושבת שמדובר בדיכאון דווקא

אבל ברור שההתנהגות שלו מתסכלת אותך ומקשה עליך.

ממליצה לך לא לחכות לו וללכת בעצמך לייעוץ או טיפול אישי

ולא כי את לא בסדר! אלא כי אין לך שליטה עליו, אין לך דרך להכריח אותו לטפל בעצמו או להשתפר בהורות או בזוגיות

ואת רואה שהוא לא מצליח לאסוף את עצמו ולהתחיל טיפול אז חבל שבינתיים את כל כך סובלת

המטרה בטיפול כזה הוא לעזור לך למצוא כלים להתמודד עם הסיטואציה הזו, לדעת לנתח נכון יותר את המצב ולבחור איך לנתב את האנרגיה שלך כדי שאת לפחות תהיי מאושרת ורגועה גם במצב כזה

אולי אין טעם שתקחי עבודה מהצד ותקרסי מהעומס אם הכסף הזה לא נחוץ כרגע למחיה אלא לקנות דירה שבכלל לא בוער לך?!

אולי יש דרך אחרת להקל עליך ולמלא אותך?!

הלוואי שהוא יתקדם לקראתך באופן כלשהו אבל אין לך איך לגרום לזה כרגע.אז לפחות תעשי הכל כדי לדאוג לעצמך רגע לפני שבאמת את קורסת

בהצלחה!!

נשמע שהשילוב של תינוקת עם לימודים מאד מאד קשה (לשניכם). בתור מי שלמדה תואר מאד תובעני אני ממש מבינה אתכם.

זו יכולה להיות תקופה מלחיצה וקשה גם בלי תינוקת אז ברור שהוא קורס.

כמה זמן נשאר לו ללימודים?

אבל אני חושבת שאת לא צריכה לצאת לעבוד, יכול להיות שאם הוא יעבוד וילמד ויהיה כמה שפחות עם התינוקת זה יאפשר לו קצת לשמוע מאנשים אחרים שהקושי עובר

אם את תקחי על עצמך את הטיפול בתינוקת ב100% זה נשמע לי עדיף

אני חושבת שהדאגה שלך מהשדרים שעוברים אליה מובנת, אבל זה יעבור, והיא לא תזכור.

לגבי איש המקצוע - תספרי לרופא המשפחה, הוא יכול לעזור במיוחד אם זה גבר, יותר קל ללכת כשיש המלצה ממישהו שסומך עליו.

מה לגבי הקפאת לימודים? יש מצב שרק יעבוד ולא ילמד עד שהיא קצת תגדל ותישן לילה?

פשוט שניכם מאד עמוסים אז מה שאפשר לדחות כדאי לבדוק.

והציונים שלו נמוכים כי הוא בדיכאון. דיכאון פוגע קוגניטיבית. אולי אם רופא המשפחה יסביר לו את זה הוא יסכים לקחת טיפול. יש תרופות צמחיות, טבעיות. אולי הוא יסכים.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.